יד מלאכי – חלק א – כלל תט"ו

כלל תט"ו משנת ראב"י קו"נ אמרינן אף בברייתא כו' מ"ש הרהמ"ח שמה שנמצא בכ"מ פ"ב מה' בית הבחירה דאין הלכה כראב"י בברייתא איזה תלמיד כתב כן בגליון ונתנוהו בפנים ודברים טפלים הם ולאו דברי מרן נינהו נלע"ד שדברי הכ"מ ברור מללו דאע"ג דרשב"י הוא מארי' דגמ' טפי מראב"י אי האי כללא דמשנת ראב"י קו"נ איתא אף בברייתא לא הוי פסקינן כרשב"י נגדו כמו שהוכיח השואל בתשו' ח"ץ סי' י' מש"ס מנחות ס"א א' דגם נגד ר"י דהלכה כמותו נגד ר"ש תקיף חילי' דראב"י מכ"ש נגד ר"ש אלא משום דהאי כללא ליתא בברייתא משגחינן לענין פסק הלכה במאן דהוא מארי' דגמ' טפי וכמו שהשיב לו הח"ץ וא"כ דברי הכ"מ נכונים אין נפתל ועקש בהם (וכבר שגה בזה הרהמ"ח לעיל כלל ר"ג שהעתיק דברי הכ"מ דרשב"י הוא מארי' דגמ' טפי מראב"י דלאו כללא הוא אלא בברייתא אם נאמר דבברייתא ל"א משנת ראב"י קו"נ) וכן מבואר עוד בדבריו פ"ה מהלכות מחוסרי כפרה הלכה ט' שכ' ואע"ג דראב"י פליג עלייהו בברייתא וס"ל דהכל הולך אחר צפרים לא חש לי' כיון שלא נשנה במשנה ולכאורה כונתו דבבריי' ליתא להאי כללא (אחר זמן רב בא לידי ס' עין זוכר להג' חיד"א וראיתי שהרגיש בכ"ז והביא גם דברי הכ"מ דפ"ה מה' מחו"כ הנ"ל) אמנם להסכים דבריו אלו עם מה שמבואר בדבריו בכמה מקומות דאף בברייתא איתא להאי כללא נ"ל דכאן הורה לנו כלל אחר מחודש יותר והוא דאף דגם בברייתא איתא לכללא הדין היינו דוקא כשלא הוזכר מחלוקת זה במשנה כלל לא דברי ראב"י ולא דברי החולקים עליו אבל כשדברי החולקים על ראב"י נזכרו במשנה ודברי ראב"י הם ברייתא בכה"ג תו ליתא להאי כללא זה נ"ל פירוש דבריו בה' מחו"כ (וע' בדבריו פ"ה מהל' רוצח הל' י') וכן מצאתי בהג"א ספ"ד דב"ק לענין מחלוקת א"ש ורבנן וראב"י גיטין נ"ב ועפ"ז ניחא מה שפסק הרמב"ם פ"ט מהל' רוצח הל' א' דחמשה מב"ד הגדול יוצאין למדידת ע"ע דלא כראב"י והכנה"ג הביא הרהמ"ח כראה שהתעורר בזה ולפמ"ש א"ש וע' רמב"ם פי"ד מה' מעה"ק הלכה י"ג דפסק הרמב"ם דלא כראב"י בברייתא ר"ה ד' ב' והכ"מ לא התעורר שמה רק מדוע לא פסק כסתם מתני' דבעינן כסדרן ואולי משום דבמ"ש ועוד דמשמע דרבא סבר הכי יתורץ גם קושיא זו (וכאשר באמת תירץ כן הסמ"ג הביאו הרהמ"ח) אבל לפמ"ש א"ש בלא"ה דכיון שרבינו הקדוש במשנתו הביא דעה מתנגדת לדעת ראב"י ולא הביא דברי ראב"י תו ליכא בהא האי כללא דמשנת ראב"י קו"נ ושוב ראיתי במג"ש ליבמות שהאריך בזה ולפמ"ש יתישבו עוד דברי הרמב"ם פ"ח מה' יו"ט הלכה י"ח דע"פ מהנץ החמה עד חצות תלוי במנהג לעשות מלאכה וזהו דלא כראב"י פסחים ב' ב' דאמר משעת האור ומסקינן דאור אורתא ועמד ע"ז במג"ש שם אבל לפמ"ש נכון הדבר לפי שיטת התוס' בפסחים שם ד"ה ראב"י דראב"י יאמר שלא נחלקו ב"ש וב"ה בזה וא"כ אחרי שהעתיק רבינו הקדוש במשנתו דעת ר"י המתנגדת לו והביא מחלוקת ב"ש וב"ה בזה אזיל לי' כללא דמשנת ראב"י קו"ל ופסק כמתני' דריש פרק מ"ש דתלוי במנהג וכדעת ר"י מהנץ החמה וצ"ע וביקור בכל המקומות השייכים לכלל זה להחליט הדבר וכעת אין הפנאי מסכים: