יד מלאכי – חלק א – כלל שפ"ה

כלל שפ"ה לישנא בתרא כו' במח"כ הרהמ"ח לא הערה מקור כלל זה כראוי לחכם גדול ובקי בכל חדרי התורה כמוהו והעלים עיניו מדברי הרא"ש פ"ג דר"ה ס"ה פסקא דנקב וסתמו שז"ל שם ובהנהו תרי לישנא דר"י ה"ג ורב אלפס ז"ל פסקו כל"ק דר"י וכן פסק ר"י (ולפי הגהת ק"כ ר"ת) בכל מקום דבכל תרי לישני של תורה הלך אחר המחמיר וריב"א כתב דבכל דוכתא הלכה כל"ק שהוא דברי המרובין אבל איכא דאמרי היינו י"א והן מועטין ור"י גיאות ז"ל כתב דכל היכא דאיכא תרי לישני הלכתא כלישנא בתרא דבעל הגמ' ראה דברי מי שישרו בעינן וסודרן באחרונה לקבוע הלכה כההוא לישנא וכו' עכ"ל (ועפ"ד אלו תראה שהנוסחא המדויקת בדברי הרא"ש ע"ז פ"ק סי' ג' הוא ורי"ץ גיאות וע' פלפלא חריפתא שם ובפ' א"מ סי' ל"ה והבן) וע' תוס' ע"ז ז' א' ד"ה בשל תורה ומעתה תראה שמה שהביא הרהמ"ח ראי' לדבריו מש"ס פסחים ז' א' א"ד אמר רבא וכותי' פסקו הרי"ף והרא"ש יש לדחות שהרי בההיא דר"ה פסק הרי"ף כל"ק וע"כ בההוא דפסחים דפסק כא"ד לאו משום דל"ב הוא אלא משום שכן איתא בירושלמי (אשר הוא עיקר נגד התוספתא כמוזכר בכללי שני התלמודים להרהמ"ח סי' ג') וע' חולין ק"ה א' א"ר יצחק בר יוסף א"ר ינאי כו' ואיכא דמתני לה כו' והתם נמי דפסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש כא"ד לאו משום דל"ב הוא אלא משום דבדרבנן הוא אבל לדעת הריב"א הי' לנו לפסוק לחומרא וע' ברכות נ"ט ב' אר"ה ל"ש כו' ובדף ס' א' וא"ד אר"ה ופסק הרמב"ם פ"י מהלכות ברכות הל' א' כל"ק והוא לכאורה כשיטת הריב"א אמנם בכ"מ ישב שם דעת הרמב"ם על נכון (והצל"ח השיג עליו ולא ראה שכדבריו מבואר ברשב"א שם) וע' כ"מ פ"ו מהל' ברכות הלכה ט"ז שהליץ בעד הרמב"ם שפסק כל"ק לחומרא במידי דרבנן דאפשר משום דל"ק לישנא דגמ' ואידך בלשון אמרו לה והוא כשיטת הריב"א ובלחם חמודות הרגיש שזה היפך דברי הר' יונה (שעליהם בנה הרהמ"ח יסוד כללו והעתיקם הכ"מ בעצמו בהלכה שאח"ז) ולא זכר ג"כ דברי הרא"ש פ"ג דר"ה הנ"ל ובאמת שאין לתפוס על הכ"מ שסותר קצת משנתו ועוד שהרי תיכף בדין שאח"ז באותה הלכה פסק הרמב"ם כל"ב בכה"ג שזה דרכו להליץ בעד הרמב"ם בכל מה שאפשר ובפרט שלא החליט הדבר וכ' עוד תי' אחר וע' עוד בכללים שבס' קרבן נתנאל ויש קצת מבוכה בזה בדעת הרי"ף והרא"ש למעיין בכל המקומות המצוינים הנוגעים בפנה זאת ואכ"מ: