יד מלאכי – חלק ב – קטע 10

טו אין דרך פוסקים פסקי' לפרש שמועות דלאו הלכתא נינהו ב"י בחלק י"ד סי' קע"ה ד"ה ודבר זה אסור:

טז לא שייך לפוסק לומר יש אומרים אלא בפלוגתא דרבוותא לא בפלוגתא דתנאי ובפלוגתא דאמוראי כ"כ שיירי כנה"ג סי' נ"ג הגהות הב"י אות ו' ובכללי הפוסקים שם כלל ל"ח ועיין עוד ביו"ד סי' מ"ח הגהות הטור אות ו' ושם סי' מ"ט הגהות הב"י אות א' ולפי זה איכא למידק לענ"ד על מ"ש הרמב"ם בפ"ג דשקלים דין ט' יש מי שאומר ויש מי שאומר כיון שהוא מחלוקת אמוראים בירושלמי ולדידי חזי לי הטעם משום דהני תרי אמוראי דפליגי בההו' דינא הם ר' פנחס בר' חנינא ור' אבא מרי דלא קי"ל בהו שום כללא כהי מתרווייהו פסקינן גם לא ברירא לן הי מתרווייהו הוה מארי דתלמודא טפי מחבריה וליכא נמי שום הוכחה בש"ס שם כחד מינייהו ולהכי כיון ששקולים הם לא בריר ליה לאכרועי אהי מינייהו סמכינן כן נלענ"ד:

יז הא דאמרינן דפוסק שמביא סברא ראשונה בסתם והשניה בלשון יש אומרים דעתו לפסוק כסתם היינו דוקא כשאין הוכחה בדבריו שתופס כסברא שניה אבל אם יש הוכחה בדבריו שתופס כסברא האחרת כגון שאחר שהזכיר סברא שניה בלשון י"א הביא לה לשון סיוע מפוסק אחר וכותב וכן כ' עוד פלוני הרי כאן הכרעה שדעתו לפסוק ולהכריע כסברא שניה שיירי כנה"ג או"ח סי' קפ"ח הגהות הב"י אות י"ז:

חי היכא שבמקום אחד הביא סברא אחת בסתם והאחרת בשם יש אומרים ובמקום אחר הביא בסתם אותו הי"א עצמו והסתם כתבו בלשון יש אומרי' ספק הוא אהי מנייהו סמכינן ע' שיירי כנה"ג סי' תפ"ה ושם בכללי הפוסקים כלל ח"י ומדברי זרע אברהם חלק ח"מ סי' י' ריש דף ק"ו מוכח דבתרא עדיף דהדר ביה מקמא ע"ש:

יט תשובת איזה פוסק שנדפסה בתוך ספר התשובות של פוסק אחר ולא חולק עליו אין ללמוד מזה דמדקבעה עם תשובותיו ולא פליג עליה ש"מ דהכי ס"ל דשמא המעתיק מצאה בתוך כתביו והעתיקה שם כנה"ג ח"מ סימן קפ"א הגהות הטור אות ט' וע"ש:

כ פוסק שכותב וכבר הראתי פנים לדברי פלוני משמע דהראה לו פנים אבל לענין דינא לא ס"ל הכי רדב"ז חלק א' סימן קפ"ו:

כא פוסק שכותב ולמאן דאמר הכי והכי הוי הדין כך וכך יש מקום לומר שדעתו לפסוק כאותו מאן דאמר דאי אין הלכה כמותו מה צורך לומר ולמ"ד כיון דאין הלכה כן כנסת הגדולה חשן משפט סי' ר"ז הגהות הב"י אות ל"ח:

כב דרך הפוסקים שהם נמשכים אחר לשון המשנה ותלמוד ואינם מחדשים שם שום דבר ולא שום חששא שאינה נזכרת בתלמוד רק שאם באים לחדש משכלם הם מביאים כל הצדדים שאפשר להאמר בדין ההוא וזהו דבר מורגל אצל הפוסקים כולם חוט השני רסי' ט"ו:

כג שני פוסקים משני טעמים מצטרפי' מוהרי"ק שורש מ"א והביא ראיה לזה מפ"ב דחולין דף ל"ו בואו ונסמוך על דברי ר"ש וכו' יע"ש וכ"כ בעל חוט השני סי' ט"ז וז"ל הפוסק פסק דין אחרי רבים להטות ראוי לו לפסוק אחרי הרוב אעפ"י שאין מסכימים בטעם הדין מ"מ כיון שהם שוים בדין ראוי לפסוק כן וכמדומני שהוא תשובת מוהרי"ק וכו' ע"כ וראיתי למוהריק"א בתשובותיו סי' ה' מדיני יבום שכ' דהיינו דוקא כשחולקין בסברא אבל היכא שאין הדין יוצא מביניהם אלא כפי גירסותם שנמצאו אז בפניהם וגירסא זה לא נמצאת בפני זה אם כן הוי ספק בגירסא וספיק' דאורייתא לחומרא עכ"ד אך אמנם מצאת לה"ה פ"ז מה' אישות דין י"ב דלא הוו תרי לגבי חד אלא כשהשנים שוים בטעמם אבל אם כל א' חולק עליו מטעם א' לית כאן תרי לגבי חד עיין שם ועיין כסף משנה פ"ה מה' קרבן פסח הלכה ב' ועיין עוד חילוקי סברות בזה בספר גט פשוט סי' קכ"ב ס"ק ח' ובכנסת הגדולה ח"מ סי' כ"ה בכללי הקים לי כלל ל"ה ול"ו ובא"ח כללי הגמרא כלל מ':

כד הא דשני פוסקים משני טעמים מצטרפין היינו דוקא כדקיימי בחדא שיטה אלא שטעמיהם מחולקים אבל אי לא קיימי בחדא שיטה אעפ"י שטעמיהם שוים אין מצטרפין כנה"ג י"ד סימן ק"ח הגהות הב"י אות ב':

כה אף בפוסקים כשאומר ר' פלוני אומר הוא לחלוק וכשאומר א"ר פלוני לא בא לחלוק אלא לפרש או להוסיף כ"כ הכנה"ג בכללי הפוסקים אות ע"ד שכן יש ללמוד במקומות הרבים מספר הקצר ושכ"כ הרח"ש ז"ל בתשובות השייכות לא"ה סי' ל"ח ואני בעניי בקשתיו ולא מצאתיו ועיין ב"י א"ח סי' תל"ב ד"ה ובעל העיטור ובסי' קי"ד ד"ה ומ"ש רבינו וכתב א"א ובח"מ סי' קע"א סי"ח ורמ"ח סט"ו וססי' שי"ט ובב"ח ודרישה ופרישה בכמה דוכתי ובכנה"ג י"ד סי' נ"ב הגהות הטור אות ז' וס' בני חיי ח"מ סי' י"ד ולחם משנה פ"ב מה' שכירות סד"ה אין נשבעין ובמהר"י הלוי סי' נ"ג:

כו לשון משמע שכותבים הפוסקים ר"ל כך נראה מפשט הלשון אבל אין הכרח דיש לפרש הלשון בענין אחר וכ"כ השכנה"ג בכללים נפרדים אות ל"ב בשם ברכת אברהם וכן מצאתי גם אני המך למוהריט"ץ סימן קל"ה ומהרי"ק שרש י' ויד אהרן סי' תר"י ולחם יהודה דף פ"ח ג' וראש יוסף חשן משפט סי' נ"ד ס"ג ומרכבת המשנה דף נ' ג' ועדות ביהוסף ח"א דף צ"ב ג':

כז פוסק שכותב וכ"נ סברת האחרונים נראה שהדבר בספק אצלו אם האחרונים סוברים כן או לא שאל"כ הו"ל למימר וכן הוא סברת האחרונים שו"ת חוט השני סי' ל"ב:

כח פוסק שכותב ויש מי שכתב וכו' על אחד מחכמי דורו הוא אומר ולפי' אינו מזכירו בשם כנודע מלשון הר"ן וה"ה ז"ל באמור איזה מהם ויש מי שכתב וכו' שכל אחד אומר על חבירו מוהריק"ש בתשובותיו כ"י סימן קי"ג ועיין פי' עראמה על הרמב"ם ספ"ד מהלכות אישות:

כט אילו הוה ס"ל לר"פ לא הוה שתיק מיניה לא אמרינן אלא בדבר שמצוי ורגיל והווה אמנם בדבר שחידשו האחרונים והמציאו המצאה מחודשת ליתא להך כללא ועל כיוצא בזה אמרו ראויה היתה פרשת נחלות וכו' שו"ת גנת ורדים חלק א"ה כלל א' סימן כ"ג ועיין כנה"ג חשן משפט סי' רפ"ז הגהות הטור אות ה' וסי' של"ג הגהות הטור אות ט"ז:

ל לצדדין קתני מצינו בדברי הפוסקים עיין הרז"ה ז"ל בפ' חזקת הבתים דף ק"ף א' שפירש דברי הרי"ף לצדדין וכן תמצא עוד להרב"י בח"מ ס"י קכ"א סט"ו ובכסף משנה פ' י"ב מה' מ"א דין י"ב ובב"ח יורה דעה סי' ל"ו סס"ד ונ"ב ס"ג ובא"ה סי' ע"ז סס"י ובססי' י"ט ובסימן קס"ז ס"ה ובחשן משפט סי' קי"א סח"י ופרישה שם ובסי' קמ"ו סל"ד וקנ"ג ס"ה ובכמה דוכתי אחריני וכן פירש דברי השלחן ערוך לצדדין הר"ב חלקת מחוקק על א"ה סי' ב' ס"ק ג' וש"ך יורה דעה סי' ע"ו ס"ק י"א וט"ז י"ד סי' קמ"ו ס"ק ח' על דברי הרמב"ם:

לא וי"ו במקום או מצינו גם בדברי הפוסקים כן מצאתי להרב"י באורח חיים שס"א שעל מה שכתב שם הטור אבל אם הוא משופע ואין בו ארבעה טפחים כתב הוא ז"ל שהוא וי"ו במקום או והסכים עמו הרב"ח שם וכ"כ עוד שם ססי' שס"ג וביורה דעה סי' קי"ב ס"ה וכ"כ הש"ך ביורה דעה סי' קע"ז ס"ק נ"א וקע"ד ס"ק י"א וראש יוסף אורח חיים רסי' תקפ"ו וכן מצאתי עוד להפר"ח ביורה דעה סי' פ"ג שפירש דברי הרשב"א שכתב של דג טהור ואני מלחתי' שר"ל וי"ו במקום או ובחדא מנייהו סגי עיין שם ועיין עוד ב"ח חשן משפט סי' קי"ג ס"ד ושם בדרישה ופרישה ובספר הזכרונות דף י"א ובאר שבע דף ע"ז ג' דפוס חדש ובדרישה יורה דעה רסי' רי"ח ובמג"א סי' רפ"ח ס"ק ג':

לב אין להוציא דין מכח קושיות כי הוא בנין בלי יסוד ואם יש תירוץ לקושיא נתרועע היסוד ונפל הבנין הרא"ש פ' אלו מגלחין והביא דבריו הב"י באורח חיים סימן תקמ"ח וז"ל מהר"ר אבטליון בס' פלגי מים דף ה' ב' שמעתי מפי מורי הגאון מהרשי"ק שהיה אומר רבים מן החכמים והגדולים טועים בחברם פסקים על פי כח החריפות והפלפול ולא כן היא המדה כי הפסקים צריכים להיות נעשים על פי קו היושר וההיקש ללמוד מילתא ממילתא בדברים ישרים ופשוטים ולא בדיוקים ופלפולים בארחות עקלקלות ע"כ וכ"כ מהר"י ווייל סי' קס"ד ע"ש ועיין תוספות עירובין י"ג ב' ד"ה שיודע והרשב"א בתשובה סי' תש"מ ומהר"ם מפאדובה סי' ל' וריב"ש סי' ש"ץ ותומת ישרים סי' ק"ד והרמ"ע ססי' ט"ו ורד"ך בית ח' חדר כ"ב:

לג כמו דלענין הממון בעינן רוב בעלי כיסין כן בענין איסור והיתר בתר רוב דעות היודעים אזלינן רשד"ם חלק י"ד שי' רכ"ז הובא בכנה"ג חשן משפט סי' קס"ג הגהות הב"י אות רפ"ג והרד"ך בית ג' כתב עוד דבדבר האיסור יש לנו לילך לחומרא אעפ"י שרבו המתירין על האוסרין הובא בכנה"ג י"ד סימן רמ"ב הגהות הבית יוסף אות ח"י ובכללי הפוסקים כלל מ' ועיין חוט השני דף ל"ג ב':

לד אין משיבין את הארי אחר מותו היינו במקום שאין טעמו ונימוקו מפורש בצדו אבל היכא שהגאון גילה דעתו וכתב בבירור מהו היסוד אשר עליו בנה בנינו לפסוק ההלכה אז הורשינו להשיב על דבריו כי תורה היא באר שבע בתשובותיו סי' ל"ד:

לה פוסק שכותב ויש לזה שורש בגמ' ר"ל יש קצת סמך לזה לא ראיה גמורה דאל"כ הו"ל למימר ויש ראיה לזה בגמ' כ"מ ח"ג דף ש"ן א':

סליקו כללי שאר הפוסקים

בס"ד כללי שאר המחברים והמפרשים

א בעל התרומו' הוא יותר קדמון מהרא"ש שהרי בעל התרומות אינו מזכיר להרשב"א והרשב"א קשיש מהרא"ש ז"ל כנה"ג ח"מ סי' ק"ז אות ה' בהגהות הב"י וכ"כ הש"ך בח"מ ססי' ק"ד ע"ש:

ב הנמוקי יוסף רוב חדושיו הם מהריטב"א ז"ל אפילו בסתם כנה"ג חשן משפט ססי' ע"א וביורה דעה סי' ק"ס הגהות הבית יוסף אות ל"ח וא"ה סי' צ"ו הגהות הב"י אות ז' ונתיבות משפט דף קפ"א א':

ג דרך הגה"מ והמרדכי לכתוב דינים בשם הרא"ש ואינו הרא"ש אביו של בעל הטורים אלא הרא"ש מפליז"א או הרא"ש מלוניל ש"ך ביורה דעה סי' ק"ה ס"ק ב' ומדברי כנה"ג בחשן משפט סי' ק"ז בב"י אות ה' מוכח שגם דרך בעל התרומות לפעמים כן הוא וכ"כ הש"ך בחשן משפט סי' ק"ד בסופו וכן הוא דרך הכלבו ג"כ עיין שיירי כנסת הגדולה א"ח ססי' רצ"ד:

ד ידוע כי זה דרכו של המרדכי על הרוב להעתיק דברי התוספות סתם ספר בתי כהונה בב"ד סי' כ"א דף קי"א סע"ב והוא מן הרב מוהריק"א בהקדמת הב"י והוסיף שם שגם הרא"ש והסמ"ג וסמ"ק וספר התרומה והגהמי"י כולם נמשכים אחר דברי התוספות על הרוב וגנת ורדים באורח חיים כלל ג' סי' י"ז כתב שגם רוב ר' ירוחם הם מן התוספות:

ה ספר המרדכי כבר נודע דהרבה לשונות מגומגמים נמצאים בו כאשר מועתק מלפנים בכמה פנים זה מאריך וזה מקצר וכיון שהענין מובן אין לדקדק אחר הלשון כל כך ב"ח אורח חיים סי' תרפ"ב סעיף ג':

ו אף שריב"ש ז"ל מזכיר המרדכי בקצת תשובותיו אפשר שלא היה לו ספר המרדכי ומזכירו על פי מה שכתבו לו אחרים משמו כנה"ג חשן משפט סי' נ"ה הגהות הב"י אות ו' דיש נפקותא בזה לענין פסק דין דלא פסקי' כבתראי רק כשראו האחרונים דברי הראשונים ע"ש:

זר"מ שהוא רבינו מאיר סתם הנזכר בדברי המרדכי הוא רבו מהר"ם מרוטנבורק ז"ל שיירי כנה"ג א"ח סי' של"ט הגהות הב"י אות ז' ועיין ריב"ש סי' תט"ו וכנה"ג א"ה פ"ב הגהות הטור אות י"ט והוא הוא מהר"ם בר ברוך עיין שו"ת ב"ח סי' פ"ח:

ח כל תשובות מוהר"ם המובאות במרדכי הם ממוהר"ם בר ברוך שהיה רבו של המרדכי ורבו של הרא"ש הוא רבינו מאיר מרוטנבורק הלוי שו"ת זרע אברהם חלק י"ד דף ל' ד' עיין שם שהביא מי ששגג בזה ועיין עוד יד אהרן סי' קפ"ה בהגהו' הב"י ובאר שבע בתשובותיו סי' ז"ן וכל מקום שהזכיר הרא"ש ר"מ סתם ואינו הלוי הוא מהר"ם כ"ב נתיבות משפט דף רמ"ג ד' ודע שבס' מוצל מאש ח"א סי' ל"ח תמה על הרא"ש למה פסק נגד מוהר"ם בר ברוך ז"ל רבו ובס' זרע אברהם הנז' חי"ד סי' ג' השיב על דבריו דרבו של הרא"ש הוא הרב מרוטנבורק ולא מוהר"ם בר ברוך ותרי נינהו ואנא דאמר כי דבריו נאמנו על פי דברי ס' יוחסין דס"ל דתרי נינהו אמנם אחד הרואה יראה בתשובת מהר"ם בר ברוך קובץ ג' סי' קט"ז שהובאה שם שאלת הרא"ש ז"ל וחתם אשר בר יחיאל תלמידך ועיין עוד שם סי' צ"ב שכתב בשאלה אחת מוהר"ם מרוטנבורק ובתשובה חתם מאיר בר ברוך ועיין בתשו' מוהר"ם אלאשקאר דף צ"ט ובב"י ח"מ ססי' שע"א ולהכנה"ג חשן משפט סי' רמ"ח בהגהות הב"י אות נ"ח:

ט המורה שמזכיר ר' ישעיה הגדול מטראני בס' המכריע הוא רש"י ז"ל שמכנה אותו בשם מורה כמו שהוא ידוע לבקי בספרו בכמה מקומות הר"ב מגילת ספר דף י"ט א' מהעשין:

י זה דרכו של הר"ש כמה פעמים בפירושו דמפרש מתני' לכאורה תחילה ולבתר מייתי הש"ס שהוא נגד פירושו דמעיקרא שושנים לדוד פ' ב' דאהלות משנה א':

יא רבינו שמשון שחבר הפי' על המשניות מעולם לא ראה חיבור הרמב"ם דלא אישתמיט בשום דוכתא לא בזרעים ולא בטהרות לכתוב שום דבר משמו תי"ט סוף פ' ה' דמכשירין:

יב תרי רבינו ברוך היו אחד שחבר ספר החכמה ואחד שחבר ס' התרומה כ"כ הכנה"ג י"ד סי' ע' הגהות הטור אות כ"א ועיין ב"ח א"ה סי' ל"ז ס"ח שכתב שרבינו ברוך בעל ס' החכמה היה תלמידו של הרב ר' אליעזר ממיץ כדמוכח במרדכי בדוכתי טובא עיין שם:

יג תרי רבינו זרחיה הוו כ"כ הכנה"ג סי' קכ"ד הגהות הב"י אות ס"ג:

יד תרי רבינו יונה הוו א' ר' יונה החסיד רבו של הרשב"א ז"ל ואחד שנייו של רבינו יונה החסיד הנז' שיירי כנה"ג א"ח סי' ח' הגהות הב"י אות ו' וכן מצאתי בס' יוחסין דף קל"ב ב':

טו תרי ר"י נינהו אחד ר"י הזקן ואחד ר"י הבחור ולכן כשסותר ר"י דבריו ממקום למקום או שפוסק א' כותב בשם ר"י ופוסק אחד כותב בשמו להפך מרגלא בפומייהו דרבנן לתרוצי דתרי אינון מגילת ספר דף ף' א' מהעשין:

טז לפעמים מביאים הגהות אשירי איזה דין בשם השערים ובשערים שלפנינו אינו ואפשר דעל השערים דרב שמואל בר חפני שרגיל ההג"א להביאם קאמר ואותם השערים אינם מצויין בינינו כנה"ג י"ד סי' מ"ג הגהות הב"י אות ז':

יז דרכו של רבינו ירוחם לכתוב בשם הגמרא מה שהוא מפורש בהרא"ש שפתי כהן ח"מ סי' קפ"ג ס"ק ב' ועיין יו"ד סי' ק"ץ ס"ק י"א ומג"א סי' תקנ"ט ס"ק ח' כ' שכל דבריו הם בנויים ע"פ הרא"ש וכ"כ מכתב מאליהו דף ק"ף ד' ואע"ג דתלמידו הוה חשבינן להו כתרי לכולא עלמא עיין דינא דחיי, ח"ב דף ס"ג ג':

חי כבר נודע שס' רבינו ירוחם הוא מוחזק בטעיות ש"ך חשן משפט סי' ל"ו סס"ק ט"ז ומוהרח"ש חלק א"ה סי' ל"א דף קנ"ג וח"ג דף צ"ב ומוהרלנ"ח בתשובה סי' ק"ט וב"ח י"ד סי' רמ"א ס"ה ומכתב מאליהו דף קע"ה א' ומגילת ספר על הסמ"ג סוף עשין מ"ב והלכה למשה ח"ב דף ט' ב' ושם הלכות מכירה דף צ"ו ב' ושלחן גבוה דף צ"ג ד':

יט ראוי לסמוך על דברי רבינו ירוחם יותר מעל הריב"ש ז"ל הרשד"ם חלק א"ה סי' צ"ג וכן מצאתי להר"ב פר"ח מטה אהרן בח"א ס"ס מ"ה: כ

ספר העיטור כולו מלא חסרונות וטעיות כנודע לעומד עליו ולא דבר רק הוא להגיה עליו כ"כ הר"ב מכתב מאליהו דף ק"ב ד':

כא כשכותב בעל העיטור כ' הרב המחבר סתם הכוונה היא על הר' הנשיא ר' יהודה ן' ברזילי אלברצלוני שהי' רב גדול ומיוחס וחבר ספרים גדולים ואחד מהם ס' תיקון שטרות גדול ונכבד תשב"ץ ח"א ס"ס ט"ו ונתיבות משפט דף מ"ד ד' ועיטור סופרים דף פ"ט ג' וץ' ב' עש"ב אך לקמן בדף קמ"ב א' כ' וכעת לא בקיאינן בשמיה דרב המחבר שמביאו רבינו בכל מקום וזה תימה ודאי אם לא שנא' דאין סדר למשנתו ונכתב בספר קודם דאסברוה ניהליה ושם דף ק"ב ב' כ' עוד דכשכותב הרב הצרפתי הוא רש"י ז"ל ולפעמים מזכירו בשמו ולפעמים מזכירו כן:

כב יותר יש לסמוך על ס' המנהיג מעל ס' השלחן כי מחבר ס' המנהיג היה רב גדול יותר ממחבר ס' השלחן הריב"ש בסי' מ':

כג ספר החינוך חיברו הרא"ה ז"ל ועם היות שלא נזכר שם פועלו כ"א שחובר מאיש לוי ברצלוני כך מקובלני שהרא"ה ז"ל חברו וכמדומה לי שכך ראיתי בספר הקבלה והעומד על הקדמת הספר הזה ישפוט בצדק שהיה אחר הרמב"ן קרוב לו ונודע הוא שהרא"ה הנקרא הרב ר' אהרן הלוי שחבר ספר בדק הבית על ת"ה היה בזמנו כמו שיראה העומד על הקדמת הספר ההוא וגם ידוע הוא מפי ספרים שהיה תלמידו של הרמב"ן סדר אליהו רבא וזוטא דף ס"ז ב' וכ"כ בפשיטות בעל קורא הדורות בדף כ"ב ב' וכן מצאתי להש"ך ח"מ סי' ל"ג שכ' וכ"כ הרא"ה בס' החינוך וכן ביו"ד סי' כ"ה וסי' ע' ס"ק ל"ג וכן מצאתי עוד להפר"ח בי"ד סי' ס"א ס"ק כ"א ובא יותר מפורש בהפר"ח שם ס"ק ל"ד אחר זמן מצאתי שיש רמז לדבר זה בספר החינוך עצמו בריש פרשת תרומ' שכ' והלוים אחי הטהרו וינף אהרן אותם תנופה וכו' שנראה כמדבר בעדו וכמ"ש שם המגיה ומצאת כי תדרשנו בספר החינוך הנדפס בויניציאה בשנת מה נאוו ע"ל ההרי"ם ע"ש:

כד כשכות' בעל ארחות חיים איזה דבר בשם הר"ן אינו רבינו נסים בר ראובן אלא רבינו נסים גאון או רבינו נתן או רבינו נתנאל או רבינו נחמן ז"ל בנו של הרמב"ן ז"ל דא"א שבעל אורחות חיים יזכיר להר"ן ז"ל שהרי הריב"ש שהי' בזמנו של הר"ן ז"ל מזכיר לבעל אורחות חיים בתשובותיו הרבה פעמים כנה"ג י"ד סי' ש"ב הגהות הב"י אות א':

כה דברי אור זרוע בפני השאלתות הוי כדברי ב"ש במקום ב"ה דאינה משנה וכיון דדברי השאלתות הם דברי קבלה דברי אור זרוע לגבייהו כאין נחשבו ופשיט' דאין הלכה כוותיה כנה"ג א"ח סי' י"ג הגהות הטור אות ז':

כו מסורה היא בידינו שרבינו יעקב המוזכר בדברי בעל העיטור הוא רבינו תם כנה"ג ח"מ סי' קע"ה הגהות הב"י אות קמ"ג ועיטור סופרים דף רנ"ב ד' כז כל דברי ס' התרומה בנויים על יסוד דברי ר"י בעל התוס' ים של שלמה על חולין פ' ח' סי' ס"ד:

כח כפי הלוך השיטה הנ"ל שהולך הריב"ש בכל פסקיו כי כשהוא נוגע בענין אחד אגב אורחיה מביא כל מה שנמשך מאותו ענין שו"ת מוהרש"ך ח"ד סי' ס"ב:

כט היכא דפליג הרשב"ץ על הרשב"א ראוי לפסוק כהרשב"ץ דבתרא הוי כנה"ג ח"מ סי' שפ"ו הגהות הב"י אות ח"י: