יד מלאכי – חלק ב – קטע 9

יד הא די"א וי"א נקטינן כסברא שניה היינו דוקא כשכותב יש מי שאומר ויש מי שאומר אבל כשכות' יש מי שאומר ופלו' אוסר או מתיר אולי רצה לומר בזה דהסברא שניה היא יחידאה, כ"כ הר"ב כנה"ג בשיירי שלו סי' ש"ך הגהות הב"י אות ז':

טו דעתי הקצרה נוטה שהרב ז"ל חבר ספר שלחן ערוך אחר שחבר בדק הבית ובכמה מקומות ראינו בס' הקצר מתוקן כמ"ש בס' בדק הבית כ"כ הכנה"ג בכללי הגמ' שבשיירי סי' ע"ב וכן מצאתי גם אני להר"ב גנת ורדים אורח חיים כלל ד' ססי' ט' ועיין בכללי שלחן גבוה סי' י"ג:

טז כשכות' בש"ע סברא ראשונה בלשון י"א והשניה בלשון יש מי שאומר משמע שדעתו לפסוק כי"א קמא שהם רבים ולא כיש מי שאומר שהיא יחידאה שו"ת גנת ורדים חלק א"ח כלל ד' סי' ל' בשם מוהר"ר יעקב והסכים הוא ז"ל לדבריו ואמת הדבר שהר"ב כנה"ג בח"מ סי' כ"ח בכללי הקים לי אות נ"ב נראה שסובר כן אבל מצאתי אליו ז"ל שחזר בו בזה בכללי הפוסקים בשיירי שלו אות כ"ז וכת' שדרך הפוסקים לומר יש מי שאומר אף על שנים יע"ש וכיון שכן לא תציתו להך כללא:

יז כשכותב בש"ע סברא אחת בסתם והסברא האחרת בלשון יש אומרים דעתו לפסוק כאותה סברא שכת' בסתם כ"כ הכנה"ג בא"ח סי' שי"ח בהגהות הטו' ובכללי הפוסקים כלל ס"ב בשם מהרי"ק ומהר"ש הלוי ומוהרי"ט ואני אוסיף על השמועה שכן מצאתי להרמ"ע בתשובותיו סי' צ"ז ולהש"ך ח"מ סי' ס"ו ס"ק ס"א ובי"ד סי' פ"ד ס"ק י"ב וקע"ז ס"ק ל"ח ולהפר"ח בי"ד סי' נ' ס"ק ד' ובסי' קי"ח ס"ק י"א ובסי' קכ"א ס"ק ט"ו ולבית דוד על הטורים בא"ח דף מ"ה ב' וליד אהרן על א"ח רסי' תרל"א ובבתי כהונה דף קכ"ח ד' ובאליה רבה על א"ח ססי' פ"א ובכמה דוכתי וכ"כ הב"ח בי"ד סי' ק"ץ סי' ל"ד ושם סימן קצ"ח סי' ל"ג ובסי' ר"ך סס"ג ובסוף קונטריס אחרון שם כלל ו' עיין שם בארוכה וזה מוסכם מכל המחברים לא ראיתי חולק על זה וכן מצאתי תו בס' נחפה בכסף דף קפ"ו ב' ובחלקת מחוקק על א"ה סי' א' ס"ק י"א ובסי' כ"א ס"ק כ"ה ועיין עוד בית שמואל שם סי' צ"ג ס"ק ט"ל וברסי' צ"ז ובגנת ורדים חלק א"ח כלל ד' סי' ל' ושם חלק ח"מ כלל א' סימן ב' ובזרע אברהם חלק א"ה ססי' ד' בתשובה להרב זאבי זצ"ל ובכרם שלמה סימן פ"ה ובספ' הלכ' למשה ה' מכירה דף י"ג וכ"ד ד' ול"ח ג' ובכמה דוכתי ובספר כהונת עולם ה' רבית דף ט"ו ג' ועיין בחוט המשולש שבספר התשב"ץ ענין ל"א לבד ראה זה מצאתי לאחד קדוש מדבר בילקוטיו כ"י שכת' וז"ל כתבו האחרונים דהסברא שמבי' הש"ע בסתם תופס להלכה אמנם הר"ב מנחת כהן בספר התערובות ח"א ספ"א והב"ח ח"מ סימן פ"א סל"ד כתבו דלא הכריע מקרי עכ"ד ולעד"ן דלא צדק בזה ואישתמיט מיניה שגם הרב"ח מסכים הולך עם כל אינך רבוותא וכדכתיבנא ומעתה ע"כ לומר שמ"ש הוא ז"ל בח"מ סימן פ"א ובכמה דוכתי אחריני דאשכחנ' בחיבור דלא הכריע מקרי הכוונה היא שלא הכריע בפירוש לפסוק בהדיא כחד מינייהו ומיהו אנן אכללין סמכינן דבסתם ואחר כך י"א אית לן למפסק כסתם והכי איכא למידק מדברי עצמו שבקונטריס אחרון הנזכר שפתח באלה הדברים עוד יש מקום עיון בש"ע במקומות שלא הכריע הרב"י לפסוק כדעת א' מהפוסקים וכו' ומכל מקום הדבר מבואר דמ"ש הרב בתחילה בסתם הוא העיקר לדעת הרב וכו' יעש"ב מבואר שפיר דפי' לא הכריע ר"ל שלא הכריע לפסוק בהדיא כמדובר וכן מצאתי בחפי שה להפריש' בח"מ סי' קפ"ב סי"ד קרוב לדברי אלה בפי' לא הכריע לך נא ראה והיא היא כוונת הר"ב מנחת כהן בספר התערובות במ"ש גם הוא דלא הכריע מיקרי ויש לי הכרח לזה שהרי הר"ב מנחת כהן גופיה במשמרת השבת שער א' ספ"ט כתב וז"ל ומהרי"ק הביא שתי הסברות בסי' ש"ד ולא הכריע אלא שהביא דעת הרשב"א ראשונה ע"כ מוכח מזה כמ"ש דהכוונה היא דלא הכריע להדיא אך ממה שהביא דעת הרשב"א בסתם נראה שדעתו לפסוק כן ועע"ש בפ' י' ומי לנו גדול מהכנסת הגדולה דאיהו מאריה דהאי כללא ואפ"ה מצינו אליו ז"ל בי"ד סי' ט"ז הגהות הב"י אות ה' ובסי' נ"ה הגהות הב"י אות מ"ז דכתב בסתם ואחר כך י"א דהמחבר לא הכריע בס' הקצר וכן תמצא עוד בכנה"ג ח"מ סימן צ"ב וצ"ג וצ"ה וק"ה וק"ז ולדידי לא קשיא ולא מידי ועם מה שכתבתי הכל ניחא ומה גם שהאיר ה' את עיני ואשכחנא מרגניתא דבי"ד סי' ל"ו הגהות הב"י אות ס"ז כתב איהו גופיה וז"ל ומה שבס' הקצר הביא שתי הסברות ולא הכריע וכן הרשד"ם בה' בדיקות סי' ל"ו מסורת הוא בידינו שהסבר' שכותב בסתם היא העיקרית כמ"ש בספר הכללים ע"כ וכלשון הזה כתב עוד שם בסי' י"ט הגהות הב"י אות ו' וכן בסי' קנ"ה הגהות הב"י אות ך' ובסי' קס"ד הגהות הב"י אות ח' ובשכנה"ג א"ח סי' תרמ"ז ובכמה דוכתי אחריני ומצאת כי תדרשנו וכן תמצא עוד להרב חלקת מחוקק הנ"ל דאע"ג דבסימן א' כתב בפשיטות דהסתם הוא פסק גמור לדעת מוהריק"א אפ"ה בסי' קי"ב ס"ק ל' כתב דלא הכריע מיקרי והיינו טעמא כדכתיבנא ואע"ג דהר"ב שלחן גבוה בכלליו סימן ח"י והר"ב הלכה למשה בהלכות מכירה דף ט' ג' תמהו על הכנה"ג דאיך כתב ולא הכריע בסתם ואח"כ י"א לדידי לא קשיא כלל וכדאמרן ועוד עיין שם דף ס"ב ג' נמצא אתה למד דאין מקום כלל לדברי הקדוש הנ"ל וכעת לא שמענו ולא ראינו מאן דפליג אהך כללא איברא דאשכחנא להב"ח א"ח סי' רס"ח ס"ג שכת' ובש"ע כתב תחלה כלשון רבינו ואח"כ כתב ויש אומרים דבמוסף פוסק אפילו באמצע ברכה ונראה דדעתו דנקטינן כדעת יש אומרים שכת' לבסוף חדא דאיכא ספק ברכה לבטלה ועוד שהם רבים וכך פסק ב"י כאן שאמר על סברת הרמב"ם ודעמיה והכי נקטינן ולכאורה יש לתמוה דזה סותר למ"ש איהו גופיה שיש לפסוק כסתם וכדלעיל וכבר נתעורר בזה השכנה"ג שם ותירץ וז"ל ואולי הכא שאני משום דלא הוצרך לכתוב הסברא ראשונה בסתם אלא מפני שכלל כל התפילות ובשאר תפלות חוץ מתפלת מוסף כולי עלמא מודו דאינו חוזר ע"כ ולדידי חזי לי לתרץ דכיון דהטעם דפסקינן כסתם הוא לפי שהיש אומרים הוא כטפל לגבי העיקר וכמ"ש איהו גופיה בקונטריס אחרון היכא דהיש אומרים הם הרבים הדין נותן לפסוק כרבים וכדרמז הוא עצמו בחד טעם דנקט ועוד שהם רבים מלבד השני טעמים אחרים שהזכיר שם באופן דיצא הכלל מבורר ומלובן דהסתם עיקר לדברי הכל ומיהו מצאתי בס' בני יעקב דף רי"ד ג' שכת' דבכמה מקומות מצינו למרן בש"ע שהסברא הדחויה כותבה בסתם והסברא העיקרית בשם יש אומרים ע"ש וכן ראיתי בזרע אברהם י"ד דף ל"ז ב' שאין לסמוך על כלל זה דיש ויש כמה מקומות להפך ואנן כבר כתבינן דכמעט כל גדולי ישראל הסכימו לסמוך עליו ועיין עוד בזה לקמן בכללי שאר הפוסקים:

חי כלל גדול יש בידינו כשכותב רמ"א בהגה ויש מחמירין מדלא כ' ויש אוסרין מכלל שדעתו נוטה לדעת המתירין שו"ת חוות יאיר סי' קפ"ה וכן מצאתי בהלק"ט חלק א' סי' רצ"ג וע' ש"ך י"ד סי' ט"ל ס"ק ח' וכשכותב ויש אומרין דעתו לומר שחושש לסברת היש אומרין אך כשכות' בסתם להלכה פסוקה סובר כן כנה"ג ח"מ סי' קפ"ד הגהות הטור אות ג' ודרכו של רמ"א כשהוא רואה שלא חש מרן לאיזו סברא הוא מביאה בלשון ויש אומרים אף דלא קאי אדברי מרן שהרי לא נזכר בדבריו ראשון לציון דף ק"ז ג':

יט דרכו של רמ"א בהגה בכמה מקומו' שכות' איזה דין או איזה פרט על דברי הש"ע בסתם כאילו הרב מוהריק"א מודה לדבריו ואינו כן והא דלא קאמר וי"א הוא משום שבדברי הש"ע אין הכרע כל כך פר"ח י"ד סימן ע"ב ס"ק ו' והש"ך שם סימן ע' ס"ק י"ד וסי' פ"א ס"ק ד' וקכ"א ס"ק ט"ו ולחם יהודה על הרמב"ם דף כ"ב ד' ושער יוסף דף י"ג ג' בתשובותיו וע' מג"א ר"ס קס"ב וסי' תקמ"ה ס"ק ט':

כ הגם שבמקצת תשובות מהר"מ איסרלש משמע שחבר תשובותיו אחר שחבר ספר המפה שהרי מפרש בתשובות דבריו שבש"ע מ"מ אפשר שזו בתשובותיו כתבם קודם שחבר הגהותיו וכשסותר עצמו מזה לזה פסק ההגהות עיקר שו"ת נחלת שבעה סי' ב' ולי הדיוט הדבר קשה לקבוע הלכה בדרך אפשר היכא דההוכחה הוי להפך:

כא אין דרך בעל המפה ז"ל להגיה על הרב ז"ל אלא באחד משלשה פנים הפן הראשון כשהרב בספר ב"י לא הכריע בין שתי הסברות אז בעל המפה מגיה על הרב הסברא האחרת ולפעמים מכריע כאחד מן הסברות ולפעמים אינו מכריע הפן השני כשהרב בעל המפה סובר דהלכה כאותה סברא שדחה הרב ז"ל אז מגיה על הרב שי"א בהיפך ועיקר הפן השלישי סברא שלא הוזכרה בב"י כלל הר"ב המפה מגיה בין שהיא הלכה בין שאינה הלכה להודיע לנו הסברא שו"ת כנה"ג ח"ב סי' ג':

סליקו כללי הש"ע ורמ"א

בס"ד כללי שאר הפוסקים

א כל דין והלכה שנפסקה מן הפוסקי' סתם בדרך כולל ורוצה חכם אחד לחלוק הדין ולפרט דבריהם ומדברי הפוסקי' לא נמצא שום חילוק בזה אמרינן ישתקע הדבר ולא יאמר שו"ת גנת ורדים א"ח כלל ד' סי' י"ד וכ"כ מוהר"ר צבי סי' ה' ובחוות יאיר דף פ"ח א' ומטה יוסף חלק א' בי"ד סי' ד' ע"ש וע' שו"ת פני משה חלק ג' דף קי"ט ב' שכ' דבפסק מפורסם ל"א הכי ע"ש וע' עוד בני חיי א"ה ס"ס נ"א מהטור ודע דכל זה הוא כשהפוסק בא לעשות החילוק מסברא דנפשיה אבל כשיש לו סמך וראיה כבר כ' הב"ח בח"מ סי' קצ"ט סט"ז דמעשי' בכל יום להוציא דין חדש מכח הירוש' או מן התוס' ולא נזכר הדין בשום פוסק או גאון ואין בנו כח לדחות הדין החדש כשיש לו ראיה ברורה עד כאן:

ב לא אמרינן לא לשתמיט לשום פוסק לכתוב דין זה אלא בדין חדש ומשונה שהיה ראוי וחובה על הראשונים לבאר זה ומדלא חילקו אמרינן דודאי לא ס"ל אבל בדין היוצא בהיקש או מסברא לא אמרי' הכי מהר"ש פרימו בשו"ת כרם שלמה חלק א"ה סי' ל"ג וע"ש ובשו"ת פני משה ח"ג דף קי"ט ב':

ג אין להוציא שום דין חדש מדברי איזה מפרש או פוסק אם לא שהוא מוכרח בהכרח גמור כי אין מדרך הפוסקים להביא דרך אגב ובלי שום ראיה ודבר זה ראוי להיות נגד המעיין בכל מקום והוא כלל גדול בתורה פקח עיניך והבט מוהר"ר צבי אשכנזי סי' ק"ן:

ד על הרוב כשכותבים הפוסקים בלשון בין בין או בלשון לא שנא דרכם למנקט היותר פשוט באחרונה פרישה על י"ד סי' כ"ח סי"ג וח"מ סי' פ"ו ס"א ושם סי' פ"ט ס"ח וסי' ר"ה ס"ג וסי' ר"ז ס"ט לדעת הב"י וסי' רמ"א ס"ט וכ"נ בב"ח י"ד סי' שפ"ג ס"ג ובש"ך שם סי' ק"ץ ס"ק נ"ו אך מדברי הב"ח בי"ד ס"ס ה' לא משמע כן ע"ש ודוק וכן בפרישה על י"ד סי' כ"ד בדין הגרמה ס"ז כ' המגיה וז"ל וכבר כ' א"א ז"ל דכל מקום שאמרו בין בין אין שייך לומר זו ואין צריך לומר זו ע"כ וע' שער יוסף על הוריות דף כ"ג א' דפליג עליה ולי המך אפשר דהמגיה לא אמרה אלא על דברי הפוסקים:

ה יש חילוק בלשון הפוסקים בין אמרם פסול לאמרם אין ראוי דפסול ר"ל אפילו בדיעבד ואינו ראוי פירושו הוא דלכתחלה אינו ראוי אבל בדיעבד שפיר דמי כן נראה מדברי הכנה"ג בח"מ סי' ו' הגהות הטור ד' וכ"כ מוהריק"ש בתשובותיו כ"י סי' כ"ו והרא"ש פ' לולב הגזול סי' י"ד בשם הראב"ד וכ"כ המגן דוד בא"ח סי' ל"ב ס"ק כ"ב דפסול אפילו בדיעבד משמע ויש להביא ראיה מהש"ס דפ' כיצד צולין ע"ז ב' חדא דפסולה דיעבד משמע ע"ש **(*)**ודע שכ' רש"י בריש עירובין ב' א' ד"ה פסולה דשייך למתני' לשון פסלות אע"ג דמהנייא ביה תיקון כל כמה דלא מתקן ליה איקרי פסולה ע"כ וע' ספר תולדות אדם להרשב"א סי' ס"ד:

ו חילוק בין אמרם אין עושין כך וכך לאסור לעשות כך וכך דאין עושים וכו' ר"ל דוקא היכא דאפשר אבל היכא דלא אפשר שרי ואסור ר"ל בכל גוונא בין אפשר בין לא אפשר כ"כ מוהר"ר אליה הלוי בשו"ת זקן אהרן סי' צ"ט וע' ט"ז י"ד סי' קל"ב ס"ק ז' דאסור משמע אפי' דיעבד וכ"כ עוד הרדב"ז בקובץ ג' דף ע"ח ב' והגהות מרדכי דגיטין דף תרי"ז א' וכנה"ג י"ד סי' צ"ה הגהות הטור אות

*) הג"ה דקאמר הש"ס ועוד וכו' ופירש"י ד"ה ועוד א"נ משמע פסולה וכו' לכתחלה וכו' רי"ף. ט' ונלע"ד ראיה דאמרינן בערכין כ"ט ב' אינו גואל לא קתני אלא אינו מותר לגחול אלמא קסבר איסורא נמי איכא וכו' ע"ש:

זלשון מותר בכל מקום הוי אפילו לכתחילה כ"כ הפר"ח בי"ד סי' צ"ו ס"ק ד' ואמת הדבר שכן כתבו התו' בריש כתובות ג' ב' ד"ה ותו וכ"כ הריטב"א שם והרא"ש פ"ק דחולין סי' ד' אך לרש"י ז"ל בפ"ק דכתובות הנזכר כ' הכנה"ג בכללים נפרדים אות י"ב דהוי דוקא בדיעבד ולא לכתחילה אבל הר"ב שער יוסף בהשמטות דף ק"ך א' כ' עליו וז"ל וקשה לענ"ד דמעולם לא נתכוון רש"י ושום אחד מהמפרשים לכך כאשר הרואה יראה ברש"י ובשיטה מקובצת ומ"ש רש"י דל"ג לכתחל' היינו לאפוקי דנהגו לאו דיעבד וק"ל עכ"ד וע' ספר שונה הלכות ח"ב דף ס' ב':

ח לא זו אף זו אין שייך לומר בפוסקים מוהריב"ל ס"א כלל י"א סי' כ"ט דף פ"ו ד' וכ' עליו הכנה"ג בכללי הפוסקי' אות פ"א דיש להסתפק אם ה"ה זו ואצ"ל זו ולי אני המך בעניותי נראה דאין כאן מקום להסתפק בזה דהא דבר ידוע הוא דזו ואצ"ל זו לא אמרינן בגמ' אלא מתוך דוחק גדול כמ"ש הכריתות בלשון לימודים ש"ג כלל ל' והליכות עולם שער ג' פ"ב אמור מעתה דאם לא זו אף זו הנאמר בגמ' בלתי שום דוחק בפוסקים לא אמרי' ליה מכ"ש זו ואצ"ל זו שאף בגמרא לא אמרינן ליה אלא מתוך דוחק גדול דבפוסקים לא אמרינן ליה כן נלע"ד ואחרי מופלג נדפס ספר שער יוסף וראיתי שבדף ו' ב' השיג להכנה"ג בזה אבל אמת אגיד לך שראיתי להב"י בי"ד סימן קע"ג שכ' דהטור זו ואצ"ל זו קתני וכ"כ עוד שם בסי' ק"ץ סמ"ז אף שכ' או וגם הפרישה בי"ד סי' רמ"ז סי"ב פירש גם הוא דברי הטור בזו ואצ"ל זו ושם סי' ש"ח ס"ד ועיין שם ב"י וכן מצאתי עוד להרא"ם בתוספותיו על הסמ"ג הלכות ע"פ ועי"ט גבי מוליכין ומביאין וכו' וגם רש"ל בביאורו על הסמ"ג בדף ע' ג' פירש דברי הסמ"ג בזו ואצ"ל זו וכן מצאתי תו להכנה"ג גופיה בי"ד ר"ס ג' שפירש לשון הטור בלא זו אף זו משם הפריש' וכ"כ הב"ח בח"מ סי' רנ"ה ס"ב והעולת שבת סס"י שלו והש"ך בי"ד סי' ט"ל ס"ק כ"ב פירשו גם הם בלא זו אף זו דברי הש"ע יע"ש ולפי כל האמור יתבאר לך דלית דחש להך כללא דהריב"ל:

ט כשאיזה פוסק כותב מיהו מה שאמרו בגמ' וכו' ר"ל דאין ללמוד מלשון הש"ס סתירה גמורה לדבריו רק שיש איזה גמגום ופקפוק על דבריו מלשון הש"ס שיש ליישבו אך כשמתוך דברי התלמוד יש סתירה גמורה לדבריו יאמר אמנם ממ"ש בגמ' וכו' או אבל בגמ' וכו' ברכת אברהם ח"ד סי' ק"ץ:

י כשאומר הפוסק ומצאתי סעד לדברי מוכח דסעד בעלמא הוא לפי הנראה ולא ראיה לפי האמת ומוכח ג"כ שיש חולקים עליו עיין שם ברכת אברהם חלק ד' סי' ק"ן:

יא משנה לא זזה ממקומה אמרינן אף בפוסקים ולפיכך אין להקשות על הפוסק דאחר מסקנתו בפ' הרבית ה"ל למחוק ולבטל דעתו דפ' כל שעה דבכמה דברים מצינו בגמ' שהם דברים דחוים דלא כהלכתא ואעפ"כ לא הקפידו למוחקם חוט השני סי' צ"ו דף צ"ז ב' וע' כנה"ג א"ה סי' קי"ט הגהות הטור אות מ"ח שכ' כיוצא בזה על סתירת דברי הש"ע:

יב סוגיא בדוכתא עדיפא אמרינן גם בפוסקים כן למדתי מדברי הב"י בא"ח סי' ע"א שכ' וז"ל ונראה שמזה הטעם לא הזכיר בפ' מי שמתו ברמזים דין זה שכיון שבמקום שהוא עיקר הדין כ' סברתו לא חיישי' למ"ש בפ' מי שמתו שאינו עיקר מקומו עכ"ד וכ"כ עוד בכ"מ ספ"ז מה' ספר תורה בשם רבינו יהושע מבני בניו של הרמב"ם וכ"כ בעל משאת בנימין סי' י"ב בשם הסמ"ע הביאו הכנה"ג בח"מ סי' ע"ב סוף הגהות הטור דכשדברי הפוסקי' סותרין אלו את אלו אזלינן בתר המקום שהוא מקום הדין יע"ש וכן מצאתי עוד בשו"ת הרדב"ז ח"ב בלשונותיו על הרמב"ם סי' ט' דף ק"י ב' שכ' דכשדברי הרמב"ם סתרי אהדדי אזלינן בתר המקום שהוא עיקר הדין ועליו נסמוך לפסק הלכה ושהוא כלל גדול לכל המקומות יע"ש וע' עוד שם סי' י"ט וכן מצאתי תו בשו"ת מעיל שמואל בלשונותיו על הרמב"ם ריש הלכות ת"ת בשם גדולים ע"ש וכ"כ כנה"ג ביו"ד סי' שכ"א הגהות הטור אות א' וב"ח ח"מ סי' צ"ב סעיף י' ובאו"ח סי' תרנ"א סס"ו ובסי' תרנ"ו:

יג פוסק שכות' על דברי שום פוסק אחר זה אינו נראה מן הגמ' אין לדון מדברים אלו דלא ס"ל הכי כי שמא הפוסק האחר ממקום אחר זולת הגמרא הבין או קבל כך אלא אם כן יכתוב עליו ולא נהירא או אין לפסול וכיוצא בדברי' אלו הרמ"ע בתשובותיו סי' ק"ו וכן מצאתי להב"ח בא"ח סי' קכ"ז סס"א שכ' על דברי הטור וז"ל ואע"ג שהקשה עליו ואמר ואינו משמע כן בירושלמי וכו' מ"מ לא דחה דבריו וכיוצא בזה כ' ביו"ד סי' צ"ב ס"ו דאין כאן לא השגה ולא מחלוקת במה שכ' הטור על הרמב"ם ואיני מבין את דבריו ע"ש גם הרב"י בח"מ סי' ר"ז כ' דאע"פ שהר"ן כ' ולא נ"ל אין כוונתו לחלוק של עיקר הפס' אלא בטעם בלבד וכל זה קשה לשמוע כי כיון שכותב שמן הגמ' לא מוכח הכי או שאינו מבין דבריו אין לך סותר וחולק על דבריו גדול מזה ואף אם הפוסק האחר הבין כן ממקום אחר זולת הגמ' או קבלו מה לנו להבנתו ולקבלתו כיון דבגמרין מוכח הפך דבריו וכן כשכותב ולא נ"ל משמע שחולק על עיקר הדין וכבר מצאתי בני יעקב דף ק"ה רע"ב דפליג בזה על הרב"י ע"ש וע"ל כלל ס"ב:

יד דרך הפוסקים הוא דאפילו ברירא להו מילתא מחד טעמא מחזיקים דבריהם בטעמא אחריתי מוהריב"ל חלק ג' סי' י"ב דף י"ג א' ועיין שם סי' ק"א ומהר"י הלוי סי' ט"ז ועיין כנה"ג י"ד סי' מ"א הגהות הב"י אות ס"ז ופרח מטה אהרן חלק א' סי' ס"ז דף קל"ב רע"ג ונתיבות משפט דף ק"מ סע"ג ומשאת משה חלק א"ה סי' מ' דף רכ"א ד' וגנת ורדים או"ח כלל ד' סי' א' כ' דבשל סופרים הלך אחר המקיל וראיתי להב"ח בחשן משפט סי' פ"ד ס"ז וס"ס ק"ח שכ' שדרך בעלי התשובות ובפרט הרא"ש לחזק הפס' שיש לו כבר יסוד קיים בטעמים רבים אע"ג דלאו כולהו אליבא דהלכתא לרווחא דמילתא וכ"כ הכנסת הגדול' בכללי הפוסקים אות ח"ן בשם הרדב"ז חלק א' סי' ע' וכן ראיתי אני המך אליו עוד בחלק ב' כ"י סי' ע"ח: