יד מלאכי – חלק ב – קטע 8

כב אין דרך של בעל קיצור פסקי הרא"ש להוסיף שום דבר שלא נזכר בהרא"ש ש"ך חשן משפט סימן ע"א ס"ק ח' וכ"כ הבאר שבע בתשובותיו סי' כ"ג ויד אהרן חלק א"ה דף ס"ה ב': כג

לא פליג הר"ב בעל הטורים ז"ל עם אביו היכא דלא מפרש ליה בהדיא כ"כ הכנה"ג בכללי הפוסקים כלל ע' בשם מהר"א ששון ואני המך מצאתי עוד שכ"כ הר"ב חוט השני דף ט"ו ב' וס"ז א' ורש"ך חלק ב' סי' פ"ח וריב"ל חלק א' סי' י"ז וסי' צ' ורשד"ם חשן משפט סי' ר"ן ומהר"א ששון סי' מ"ב ומהראד"ב סי' קי"א ור"ש הלוי חשן משפט סי' נ"א וב"ח יו"ד סי' שכ"ב סעיף ב' ולא ידעתי אמאי לא הזכירם הכנה"ג:

כד לא בכל המקומות שחולקים על הרא"ש מביא רבינו בעל הטורים חולק על הרא"ש ז"ל שלפעמים אינו מביא אלא סברת הרא"ש ז"ל שהיתה מחוורת בעיניו כנה"ג חשן משפט סי' של"ג הגהות הטור אות ט"ז:

כה כשהטור או איזה פוסק כותב על דברי הפוסק שהביא ואיני יודע למה לא בא לחלוק עליו בזה דאם הוא לא ידע לא בשביל כך חולק שו"ת זרע אברהם חלק א' סי' י"ב:

כו כל מקום שאומר ר' יעקב בעל הטורים וכ' הרמב"ם אינו אלא מחבורו לא מפירוש המשנה וכן אין דרכו של הרב המגיד לייחס להרמב"ם דעת א' מדבריו בפירוש המשנה אלא מחבורו ידי אליהו תיקון קנ"ט:

כז ידוע דרכו של הטור דבסי' א' כותב דעת הפוסקים ודעת הרא"ש החולק עליהם ובסימנים אחרים סותם דבריו ע"פ דעת הרא"ש ואין כאן קושיא ב"ח א"ה סי' קכ"ד ס"ג ודרישה חשן משפט סוף סי' רע"ט:

כח דרך זו דרך בו הטור בדברי הרא"ש שאומר עליו שהיא שלא כדעת הרמב"ם ולא חשב כך על דברי הרי"ף אע"פ ששניהם סתמו דבריהם ולא פירשו ודוק ותשכח ב"ח א"ה סי' קכ"ה ס"ג:

כט דרכו של הטור לכתוב מה שעולה לפי ההלכה מדין התלמוד ומה שעולה מדין הגאונים והפוסקים אע"פ שאין אנו סומכין על זה בזמן הזה ואחר זה נמשך גם הש"ע ב"ח א"ה סי' קנ"ה ס"ז:

ל דרך הטור שבתחלה כותב סברת הפוסקים ולבסוף כותב הסכמת הרא"ש להורות דכוותיה נקטינן אבל אין דרכו להביא תחלה הסכמת הרא"ש ולכתוב אחר כך סברת הפוסקים ב"ח א"ח סי' ס"ו ס"ב:

לא דרך פשוט הוא וידוע שזה דרכו של הטור בחבורו לכתוב כל חלוקי דעות הפוסקים והסברות הנופלים בחלוקה אחת ואח"כ כ' החלוקה השניה ב"ח או"ח סי' ק"ז סס"ד:

לב כך היא דרכו של הטור בחבורו פעמים רבות שכותב בשם ר"י או ר"ת או בשם התו' ואין כותבו בשם הרא"ש אע"פ שגם הרא"ש כ' כך ב"ח או"ח סי' רס"ז סעיף א':

לג אפשר דרב עמרם דכ' הטור חד וסדר רב עמרם הוא פוסק אחר ראש יוסף על או"ח סי' תרצ"ג:

לד כל מקום שכותב הטור וא"א ז"ל היה אומר רגיל הב"י לדקדק דר"ל שאמר לו כן בעל פה אבל לא כתבו לא בתשובותיו גם לא בפסקיו פרישה חשן משפט סי' קמ"ט סעיף ך' ורי"ח ס"ב וסי' רס"ח ס"ג וב"ח שם סי' קל"ח סעיף ז' וסי' ר"ץ סכ"ג ופרישה סי' רי"ח ושם בכנה"ג והכנה"ג ביו"ד סי' ע"א סוף הגהות הטור וע' שיירי כנה"ג או"ח סימן קי"ד וס"ס תרמ"ד וכן מצאתי גם אני להרב"י שכ"כ באו"ח ס"ס ס"ח וביו"ד ס"ס קט"ו ובא"ה סי' ע' סעיף ה' ומצאתי להב"ח בחשן משפט סי' ר' ססי"א שכ' עוד כן גבי ואין נראה לאדוני אבי הרא"ש ז"ל ע"ש וע' עוד בבית יוסף חשן משפט ר"ס רפ"ה וע' כנה"ג יו"ד אות מ"ו ובשכנה"ג כללי הפוסקים כלל ל"ז:

לה יש לדקדק ולתפוס קצת על רבינו ב"י כשיכתוב סברת הרמב"ם על שם אחר כגון כ"כ בעה"ת בשם הרמב"ם והוא דין מפורש בהיד החזרה שלשון זה אינו צודק הלא כשדברי המחבר שכותבים בשמו אינם נמצאים בספר מסויים אבל סברת הרמב"ם לא נפלאת היא ולא רחוקה ואולי י"ל דלפעמים כותב כן מפני שהפוסק השני פירש יותר כנה"ג חשן משפט סי' כ"ה הגהות הב"י אות ט"ו:

לו הרב מוהריק"א הוא מיראי הוראה וכל מקום שיש מחלוקת באיסורא דאו' פוסק להחמיר ויש לתמוה עליו היכא שפוסק לקולא ע' כנה"ג י"ד סי' מ"ד הגהות הב"י אות ח':

לז כשהרב מוהריק"א גמר אומר בב"י לאסור ובספר בדק הבית שלו הביא איזו סברא שמתיר באותו הנדון עצמו לא מפני זה אמרינן שחזר בו ממאי דפסק בב"י לאסור אלא אית לן למימר שמפני שבב"י לא הזכיר אלא איסור ודעתו בחיבור הב"י הוא להביא כל הסברות הנמצאות לכך הביא סברת המתיר בבדק הבית כנה"ג י"ד ס"ס רס"ו:

לח הרב ב"י אינו הולך בדרך הקים לי אלא על פי מ"ש בהקדמתו דבמקום שלא גילו דעתם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל שפוסק כדעת שאר החכמים המפורסמים הא אם גילה דעתו אחד מהחכמים הנזכרים והשנים האחרים אינם חולקים עליו ולא גילו דעתם ראוי לפסוק כמותו כנה"ג חשן משפט סי' רנ"ה הגהות הב"י אות ח' ועיין נתיבות משפט דף כ' ב' שדרך הב"י אשר דרך בו לפסוק כתרי מגו תלתא הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ולא חילק בין היכא דהוי להוציא להיכא דהוי להחזיק הוא מן המתמיהין על רבנן ועל תלמידיהון וע' ספר הלכה למשה חלק א' דף ג' ב':

לט בס' בדק הבית של רבינו מוהריק"א לפעמי' נכתבו הגהות שלא במקומם ומה דשייך לסימן זה נכתב בסימן אחר כנה"ג י"ד סי' ק"י הגהות הב"י אות מ"ג ועיין בית שמואל על א"ה סי' ט"ו סס"ק כ"ג שהרמ"א לא ראה ספר בדק הבית ובית דוד על טור יו"ד בדף ק"ד רע"ד כ' דהבדק הבית חברו אחר הכ"מ ע"ש:

מ דרך הרב"י לפעמים שלא להאריך לכתוב הדין בשם כל הפוסקים שאמרו אותו אלא מביאו בשם אחד מהם ובוחר להביאו משם הפוסק הנעלם יותר מהמפורס' כנה"ג י"ד סי' קל"ב הגהות הב"י אות כ"ה אך הב"ח תמה שם על הב"י למה כ' בשם ר' ירוחם ולא כתבו בשם הרא"ש שהוא רבו:

מא דרך הרב בב"י להכניף סברות לפעמים מביא הסברות ההפכיות בלשון אבל ולפעמים שלא בלשון אבל שאין כונתו אלא להודיע לנו הסברות והפוסק יבחר לו הטוב בעיניו שו"ת כנה"ג חלק ב' סי' ג':

בם ספר כללי הגמ' שחבר מוהריק"א נראה שעשאו אחר חיבור הב"י בסוף ימיו דבתחלת ימיו לא היה מוציא זמנו בכללים רק בעיקר הדינים ואחרי אשר הניח לו ה' סביב לשלחנו וגמרו נתעסק בכללים ונ"מ שאם סותר עצמו ממקום למקום דברי הכללים עיקר ס' בית דוד על הטורים בי"ד סי' קל"ג ולי הדיוט נראה דאי משום הא לא איריא דאטו להוציא הזמן בכללי התלמוד דבר קטון הוא והלא מצינו לגאוני עולם ה"ה הרמב"ם ורבינו ברוך ורבינו בצלאל ורבינו שמשון וכמה רבנים אחרים שהוציאו זמנם בחיבורי הכללים שאין לך מקצוע בתורה גדול מהם וא"כ שפיר אפשר שבתחלה הלך אחר עקבו' הקדמונים בחיבור הכללים ואחר כך גמר בדעתו לחבר חבור על הדינים:

סליקו כללי הריב"ה ומוהריק"א

בס"ד כללי הש"ע ורמ"א

א כוונת הרב מוהריק"א ורמ"א בחיבור הש"ע היה שלא יפסקו דין מתוכו אלא אותן שלמדו תחלה דברי בעל הטורים עם פי' הב"י וידע מתוכן מקום כל דין עם טעמו מהתלמוד ומגדולי המחברים וכדי שלא יזוזו מזכרונם הדברים חבר ש"ע להיות עומד לפניהם למזכרת משא"כ בזמנינו בהיות בכובד התלאה נמשך מהטובים רעה שרבים חושבים נפשם כאילו הם מדור דעה ורוצים ללמוד התורה על רגל א' ומצפצפים ופוסקים מתוך הש"ע והם מחריבי עמנו הפרו ברית תורת אלהיו וגורמים רעה לנפשם וכו' יע"ש בארוכה הסמ"ע בהקדמתו לח"מ וכ"כ בשו"ת זרע אברהם חלק ח"מ ס"ס ב' ושמש צדקה סי' ל"ג ובשו"ת ב"ח סי' ף' וראשון לציון דף ק"ב ד':

ב ספר הש"ע חברו רבי' מוהריק"א בסוף ימיו ומפני חולשתו נמצאו בו דברים רבים שלא דקדק בהם שו"ת מוהריק"ש כ"י ס"ס כ' ומצאתי להרב החסיד כמוהר"ר שמואל אבוהב זצוק"ל בתשובותיו סי' רנ"א שכ' וז"ל שמעתי אומרים שהרב מהר"י קארו מסר לתלמידיו כתיב' קיצור ספרו הגדול ב"י הלא הוא ספר הש"ע ויען כי לא אחד היה הרב המסדר שניהם נמצאו מזה קצת השינויים בדעות ובנסחאות וקשה לזווגם ולתקנם יחד בלתי דוחק הרבה המביא להוציא הדברים מידי פשוטן אך מה שראיתי בשו"ת מוהריט"ץ סי' ס"ז שכ' שהרב מוהריק"א לא עשה ס' הש"ע אלא לקטנים וע"ה בעיני יפלא שהרי מצאתי בשו"ת גנת ורדים שכ' בחלק חשן משפט כלל ג' סי' ק"ט בשם מר אביו ז"ל דהאידנא בכל המקומות מנהג אחד הוא דלא נדדי מדברי מרן בשלחנו הטהור אף שהוא נגד הרמב"ם ז"ל וכ"כ הכנסת הגדולה בתשובותיו ס"ס ס' ומרגלא בפומי לומר שהרב מוהריק"א ז"ל יסד ס' הקצר על סדר הרמב"ם בדברים שהרמב"ם מדבר בהם ועל סדר הטורים בדברים שהרמב"ם ז"ל אינו מדבר בהם ובר מן דין הרי מתוך הקדמת מוהריק"א לספר הש"ע מוכח להדיא שכוונת חבור הש"ע היה גם לחכמי' ולמורי הוראות שהרי כ' וז"ל כי כאשר ישאלו לת"ח דבר הלכה לא יגמגם בה אלא יאמר לחכמה אחותי את וכו' עד ומובטח אני בחסד עליון שע"י ספר זה תמלא הארץ דעה את ה' הקטנים עם הגדולים תלמיד עם מבין חכם חרשים ונבון לחש עכ"ל:

ג כלל זה נקוט בידך כל מקום שהרב מוהריק"א ז"ל פוסק דין בב"י דעתו לפסוק לכל המקומות ושינהגו בכל המקומו' כפי אותו הפסק אבל כשלא פסק בב"י ההלכה אלא בספר הקצר דעתו שלא יחויב אותו פסק אלא בארץ המערב לבד כי הספר ההוא מיוסד כולו על פי הרמב"ם ז"ל דנהיגי בארץ המערב כוותיה שיירי כנה"ג או"ח סי' תצ"ה בהגהות הב"י אות ה' ואחריו נמשך הר"ב הלכה למשה חלק ב' פרק ג' מה' גזילה הלכה י"ב ושם בפי"ז הלכה ה' ביאר דהיינו דוקא כשבב"י סתם הדברים ולא גילה דעתו אבל היכא שבב"י גילה דעתו לפסוק דלא כהרמב"ם היאך יפסוק הוא עצמו להפך בש"ע כל כה"ג לא נמצא מפורש כ"ש דאין כלל זה מוסכם דהא בכמה דוכתי חזינן דפסק בש"ע הפך דעת הרמב"ם עכ"ד וע' כנה"ג או"ח סוף הל' פורים ודוק ובכנה"ג א"ה סי' קי"ט הגהות הטור אות מ"ח מצאתי עוד חידוש אחר דאף בב' פסקי דינים דסתרי זה לזה בש"ע אמרינן דבמקום א' סתם כדעת הרמב"ם לבני א"י ומערב דגרירי אבתריה ומה שפסק במקום אחר כדעת החולקים על הרמב"ם הוא לשאר המקומות שלא קבלו עליהם לדון כדברי הרמב"ם וע"ש:

ד דרכו של מוהריק"א בספר הקצר להשמיט כמה דינים שהביאם בב"י מפני שלא מצאם בשאר הפוסקים ומ"מ בב"י הביאם כי הוא מאסף לכל המחנות שזה משפט הספר ומעשהו כנה"ג י"ד סי' ל"ה הגהות הב"י אות ע"ד והר"ב ידי אליהו סי' קמ"ו והר"ב זרע אברהם חלק ח"מ סי' י"ג כתבו דכיון דהשמיטו מהלכה נראה שחזר בו מפני שראה חולקים בדבר ע"ש דף קכ"ה ב' וכן מצאתי עוד להר"ב מנחת כהן בס' התערובות חלק א' ספ"י אך שם בח"ג פ"ז כ' דכמה דברים שהביא בב"י השמיט בש"ע אף שהם אליבא דהלכתא ע"ש ובדף קל"ח ב' וע' ספר יד אהרן סי' ש"ב בהגהות הב"י ומשאת משה חלק ג' דף פ"ו ד' ובספר הלכה למשה ח"א דף צ"ט ד' ובח"ב ה' מכירה דף ט"ו א':

ה לפעמים כ' בש"ע הרבה דינים שלא נמצא להם זכר ורמז בב"י לפי שאחר שחיבר ס' בית יוסף עוד ראה סברא אחרת בספרים וכתבה בש"ע שו"ת גנת ורדים חלק א"ה כלל ד' סי' ל' ושכ"כ מוהריק"ש:

ו דרכו של הב"י בס' הקצר כך הוא שכותב איזה חילוק על הדין בלשון ויש אומרים אף שהדעה הראשונה שהביא מודה באותו חילוק והטעם שהביאו בלשון ויש אומרים הוא מפני שלא הוזכר אותו חילוק בפי' בדעה הראשונה ש"ך ח"מ סי' מ"ב ס"ק ך' ועיין עוד שם סי' של"ב ס"ק ב' ובי"ד סי' ר"מ ס"ק ו' ושם בט"ז ובס"ס קע"ג וקע"ז ס"ק ל' ורס"ד ס"ק ג' ועיין בני חיי בי"ד סי' של"ד בתוך התשוב' דמייתי שם שכ' דאפשר דמ"ש רמ"א בהגה וי"א הוא משום דאותה סברא לא נמצא כ"א במעט מהפוסקים אע"ג דלא פליג ושכן דרכו בהרבה מקומות וכ"כ פרי תאר סי' ל"ח ס"ק ה' אך הר"ב לשון למודים על הטורים בא"ח דף צ"ז ד' וצ"ח א' כ' דמשמעות לשון וי"א שבא לחלוק ע"ש וכ"כ בפשיטות הר"ב יד אהרן חלק א"ח דף צ"ו ד':

זדרך הרב"י בכמה מקומות שאע"פ שבספר בית יוסף תמה על סברת הרמב"ם או הטור אפ"ה בס' הקצר לא סמך על תמיהתו ופסק להלכה כדבריהם סמ"ע סי' קכ"א ס"ק ז"ך וע' פר"ח י"ד סי' ק"ך ס"ק ט"ז וחוט השני דף י"ג ב' ומהרי"ק שרש פ"ז אך הכנה"ג בח"מ סי' קע"ה הגהות הב"י אות ס"ז תמה על מרן בזה וכן בסי' קצ"ז וע' בס' הלכה למשה ח"ב דף קל"ג סע"א:

ח לפעמים מרן בש"ע מביא דין א' ומטיל בו תנאי או מצריך בו איזה פרט אף שלדעתו בלי אותו תנאי או אותו פרט הדין דין אמת כמו שגילה דעתו במקום אחר מ"מ כתבו באותו פרט לרווחא דמילתא להתיר בפשיטות לכ"ע כן למדתי מהפר"ח י"ד סי' ס"ט ס"ק ע"ה:

ט יש חילוק בין כשכותב מוהריק"א בש"ע ודברי סברא פלוני' נראין לכשכותב ויש לאסור כסברא פלונית דכשכותב נראין ר"ל נראין דבריהם לאסור מטעמא אחרינא אך כשכות' ויש לאסור כסברא פלונית משמע דאסר מטעמייהו שו"ת דרכי נועם חלק א"ה ס"ס ד':

י כשכותב מוהריק"א בש"ע דעת איזה פוסק ואח"כ כותב וחלקו עליו נראה שכוונתו לומר דמאחר שחלקו עליו אין הל' כמותו דאל"כ היה לו לומר ויש מי שאומר כדרכו בכל המקומות שמביא ב' הסברות כנה"ג חשן משפט סי' קע"ה הגהות הב"י אות כ"ח אך חוות יאיר ס"ס קי"ט כ' בשם רמ"ע דכשכותב ויש חולקים מיעוטא נינהו ולא ס"ל כוותייהו ע"ש ואמת הדבר דמדברי הסמ"ע ר"ס צ"ו וכן ממ"ש הש"ך בי"ד סי' קמ"ב מוכח בהדיא שדעת מרן הוא דיש לחוש לדעת החולקים וע' גנת ורדים ח"מ כלל א' סי' ב' ושם כלל ג' סי' כ"ט:

יא דרך מרן לעולם להעתיק בש"ע לשון הפוסק אות באות ואף שיש קושיא או פי' בדברי הפוסק ההוא דנ"מ לענין דינא הוא ז"ל מעתיק דבריו לבד ואחר כך כל אחד יפרש כפי עיונו הר"ב הלכה למשה חלק ב' דף נ"ד סע"ד וצ"ו ד' מה' גזילה ועיין הל' מכירה דף צ"ב ג':

יב כשפוסק דין בש"ע בלשון יש מי שאומר נראה שהוא הדין שאינו נזכר בשאר פוסקים ואין שום חולק בו סמ"ע בח"מ סי' ט"ז ס"ק ח' וכ"כ הכנה"ג שם סי' ל"ה הגהות הטור אות ז' וכמה דוכתי ועיין שם סי' ת"ך בטור אות ט"ל וכ"כ עוד בס' פרי צדיק דף קט"ז ג' ובס' בני יעקב דף כ"ח א' ופ"ז סע"ג וכ"כ עוד שם דף מ"ח א' וקל"ט ג' גבי וי"א ובפרי תאר על י"ד סי' קי"א ס"ק י"ב ושם בפר"ח סי' קכ"ב ס"ק ט"ו ואפשר שגם דרך רמ"א כן עיין כנה"ג חשן משפט מהדורא בתרא סימן ס"ב הגהות הטור אות ב' וסי' קע"ה שם הגהות הב"י אות ל"ג ודע דלאי מילתא פסיקתא היא לכל המקומות אשר נמצא לשון זה שהרי בחשן משפט סי' ס"ו סכ"ד ובסימן קכ"ו ס"ך כתוב בלשון יש מי שאומר ותמה שם הש"ך למה זה כתבו בלשון יש מי שאומר כיון שהוא דין מוכרח מן הש"ס ומן הפוסקים וכן תמה עוד בי"ד סי' ק"ב ס"ב יע"ש שכתב בזה הלשון לא ידעתי למה כתב המחבר דין זה ביש מי שאומר שהרי הרשב"א והטור סוברים כן ואין חולק עליהם וכו' עד כאן ועיין עוד שם סי' ט"ל ס"ק ז' ופ"ג ס"ק כ"א וקכ"ד ס"ק י' ושכ"ה ס"ק ה' מתוך דבריו אתה למד דלא ס"ל הך כללא מכיון שתמה על מוהריק"א דהיה לו לכתבו סתם כיון שאין חולק בדבר דאם איתא דס"ל שכך היא דרכה של תורה מה זו תמיהא למה כתבו בלשון יש מי שאומר וכן תמצא עוד בי"ד סי' ל"ח שכתב יש מי שאומר בדין שהרשב"א חולק עליו יע"ש בפר"ח וכן במקומות אחרים ימצא המדקדק היטב הפך מזה ומי לנו גדול ממוהריק"א גופיה שבי"ד סי' קי"ב ס"ח כתב בלשון יש מי שאומר בדין א' שהוא עצמו פסק להפך בס"ב לכן הנכון אצלי הוא דכוונת הסמ"ע הוא שברוב המקומות יהיה כן לא שהוא כלל גמור לכל המקומות ואף גם זאת כשהיא סברת יחיד דוקא אבל אם ב' או ג' מהפוסקי' ס"ל הכי לא יתכן לכתבו בשם יש מי שאומר כמ"ש הכנה"ג י"ד סי' מ"ג הגהות הב"י אות ב' והפר"ח ביורה דעה סי' פ"ג ס"ק ח"י ובאורח חיים סימן תרע"ה ס"ב ועיין בני חיי ח"מ סי' ת"ך בהגהות הטור אות ג' אחר זמן מצאתי בגנת ורדים חלק י"ד כלל ג' ס' י"ג דלא ציית כלל להך כללא יע"ש ובמג"א ססי' תקס"ב ועיין עוד ריח שדה דף כ"ו בארוכה וביד אהרן חלק א"ה דף צ"ו ב' ויש לתמוה על הר"ב שער יוסף שבדף ט"ו ד' בתשובותיו תמה על להקת רבנן בתראי דלא ס"ל הך כללא כאילו הוא להלכה למשה מסיני:

יג כשכותב בש"ע יש אומרים ויש אומרים נקטינן כסברא שניה כן כתב הכנה"ג באורח חיים סי' שי"ח דף מ"ז ג' ובכללי הפוסקים כלל ס"ב וכ"כ הר"ב אליה רבה על אורח חיים רסי' תרי"ב וכן נראה בספר נחפה בכסף דף קפ"ו ב' ע"ש וכן מצאתי בס' בית דוד על אורח חיים סי' פ"ב וקי"ד ובי"ד דף ק"ה ג' ובגנת ורדים חשן משפט כלל ה' סי' י"א והוא מהר"ם בן חביב וברש"ך חלק ד' דף קס"ח א' ושמעתי שיש מי שהביא ראיה לדברי הכנה"ג שבסימן שי"ח ושבכללים מדחזינן למוהריק"א ז"ל באיזה מקומות מס' הקצר דבחד דוכתא כותב י"א וי"א ובדוכתא אחרינא סתם כסברא שניה ולדידי חזי לי דאי משום הא לא איריא ומצינן לאוכוחי שפיר מינה להפך דמדאיצטריך למסתם כוותיה במקום אחר ש"מ דעל הסתם לאו הכי הוי והכי נמי תקשי דבאורח חיים סי' פ"ז ס"ב כתב בספר הקצר יש מתירין ויש אוסרין והלכה כדברי האוסרין ואם דעתו ז"ל לפסוק על הסתם כסברא שניה למה הוצרך לפסוק כדברי האוסרין הלא מסתמא כן הוא וכן בא"ה סי' ס"א סי"ב כתב י"א וי"א ולזה הדעת נוטה אלמא דמסתמא לא פסקינן כי"א בתרא מדאצטריך למימר עליה ולזה הדעת נוטה ותו קשיא לי בזה דשם באורח חיים סימן שכ"ח ס"ד כתב יש שאוסרין ויש מתירין ובשעת הדחק יש לסמוך על המתירין ואם איתא אף בלא שעת הדחק היה לנו לסמוך על המתירין והן אמת דזאת שנית אין קשיא כ"כ דאיכא למימר דלא אמרי' כן רק בסתם לא כשמפרש בהדיא וכדאמרי' בכללי הש"ס האמנם ההיא דסי' פ"ז ודכוותייהו ודאי קשיא ומצאתי להר"ב גנת ורדים בחלק ח"מ כלל א' סי' ב' שכתב דכשכותב בש"ע יש אומרים ויש אומרים לא מכרע מלתא ומאן דעבד כמר עבד ומאן דעבד כמר עבד וכן מצאתי עוד להר"ב עבורת הגרשוני בסי' מ"ה שכ"כ בשם הרמ"ע וכן נראה מדברי הרב"ח אורח חיים סי' ז"ך ס"ב שכת' ומיהו בשלחן ערוך כתב שתי הסברות ולא הכריע על יש אומרים ויש אומרים אך לדידי חזי לי ראיה שדעתו כיש אומרים בתרא דבא"ח ססי' ק"מ כתב יש אומרים ויש אומרים ושם בב"י הכריע כיש אומרים בתרא האמנם מאי דתמיהא לי טובא בזה הוא שמתוך דברי הכנה"ג גופיה באורח חיים סי' תמ"ז ריש הגהות הב"י משמע שסותר את דבריו שבסי' שי"ח הנ"ל שכת' וז"ל ויראה לי שאם הרב היה אומר יש מתירין ויש אוסרין היה מקום לומר שלדעת הרב ז"ל הלכה זו מסופקת היא ולכן כת' יש אוסרין ויש מתירין אבל כיון שהרב ז"ל שנה לנו סברת ההיתר בסתם וכתב אינו חוזר וניעור דעתו לתפוס כן לענין מעשה עכ"ל והסתירה מבוארת דבסי' שי"ח וכן בכללים העלה דבתר לישנא בתרא אזלינן וכאן כת' דהלכה מסופקת היא ולכך כותב ב' הסברות ונראה לפק"ד לומר דמ"ש בסי' תמ"ז לאו אליבא דנפשיה קאמר הכי אלא לפי דברי הפוסק שהביא לעיל מיניה קאי דסבר לא הכריע מיקרי אף בסתם ואחר כך יש אומרים והכי קאמר בשלמא אם היה כות' מוהריק"א בשלחן ערוך יש אוסרין ויש מתירין הוה מקום להפוסק הנ"ל למימר דמספקא ליה פסקא דדינא היכי הוי ולכך מייתי ב' הסברות אבל השתא שסתם כסברת המתיר ודאי שדעתו לפסוק כן לענין מעשה ויתיישב אצלך תירוצי זה אחר שתדקדק היטב במילת היה מקום לומר וכו' שכת' שם בסי' תמ"ז כלומר היה קצת מקום להפוסק הנ"ל לומר כן לא שכן הוא האמת ומלבד זה יש גמגום באותו הלשון מיניה וביה להמדקדק יע"ש כי אין כאן מקום להאריך בזה ואי קשיא הא קשיא שבכנה"ג ח"מ סי' ע"ה הגהות הטור אות פ"ו וכן בסי' ק' וקמ"א וקנ"ד כתב בלשון הזה ורבינו בס' הקצר הביא שתי הסברות ולא הכריע ביניהם שכת' בהם י"א וי"א וזה נראה שסותר לכללין דכתיבנא בשמו שדעתו ז"ל לפסוק כי"א בתר' ובמה שאכתוב לקמן בע"ה בכלל דסתם ואח"כ מחלוקת יתיישב זה ע"ש: