יד מלאכי – חלק ב – קטע 5

מא במחלוקת שבין הרמב"ם והראב"ד קרוב הדבר שאין כאן ספק שיש לנו ודאי לעשות כהראב"ד ז"ל שהוא רב וגדול כ"ש לחומרא כ"כ הכנה"ג בא"ח סי' ק"ס בשם רשד"ם וכתב על זה הוא ז"ל וז"ל אמר המאסף כשהראב"ד מחמיר מודינא לרב ז"ל דודאי יש לנו לעשות כדברי הראב"ד ז"ל אבל כשהראב"ד מקיל והרמב"ם ז"ל מחמיר מי יקל ראשו להקיל נגד הרמב"ם ז"ל בלתי ראיה נכוחה או טעם נכון עכ"ד והרדב"ז ח"ב קובץ ג' סי' רס"ז מלשונות הרמב"ם כתב דהראב"ד אילן גדול הוא ואין צריך סמיכה ובקי בכל התלמוד בבלי וירושלמי ספרא וספרי ותוספתא ובכמה מקומות כתב הרמב"ן עליו שהוא רב גדול ע"ש:

מב כשהראב"ד כותב בהשגותיו יש מי שאומר כך וכך אין בלשון זה הכרע שיהיה דעתו כן הרב"י בא"ח סי' תקפ"ב אמנם מדברי ריב"ה שם נראה שסובר דדעת הראב"ד כאותו יש מי שאומר ע"ש:

מג הראב"ד ז"ל בהשגותיו לא כיוון בהם למעט בכבוד הרמב"ם חלילה לרבנן קדישי כוותייהו אלא חשף הראב"ד את זרוע קדשו לחלוק עליו לכח אמיץ בכמה גופי הלכות כי היכי דלא ליסרכו כולי עלמא בתריה ללמוד וללמד בדעות מעל ס' המורה וכיוצא בו שו"ת הרמ"ע ססי' ק"ח וכן מצאתי בספר קורא הדורו' דף י"א ב' דברים כיוצא באלו ומכאן תשובה נגד שלשלת הקבלה שכתב כי הראב"ד לא השיגו כאוהב ומבקש דעתו זולתי כאויב ומספר גנות הרמב"ם דליתא וח"ו להעלות על לב דברים כאלו על אותו צדיק שהעידו עליו שנגלה אליו אליהו כמו שתמצא בס' יוחסין וע"ע בהקדמה שנייה למורי מוהר"י אירגאס בספרו שומר אמונים דף ז"ך א' ואני מצאתי למוהר"ר חנניה קאזיז שכתב עליו בהגה' מכתיבת ידו וז"ל לפי דעתי לא ראה הראב"ד ז"ל ספר המורה ובהלכות יסודי התורה לא נמצא שהשיג על הרמב"ם מאומה ע"כ:

מד הראב"ד ז"ל לא ראה פי' המשנ' להרמב"ם ס' יקר תפארת פי"ב מה' מעשר ראשון ובפ"ז מה' שמיטה ויובל סיים שבימיו עדיין לא הועתק מלשון הגרי:

מה גדולי המפרשים או גדולי המנהיגים הוא הראב"ד ז ז"ל כ"כ הר"ב הליכות אלי כלל ר"ו בשם ספר כ"י ישן ואני מצאתי לטי"ד ססי' ק"ל דקרי ליה גדולי המורים עיין שם פרישה:

מו הסמ"ג דרכו תמיד להלו' בעקבות הרמב"ם וברוב המקומות בספרו אינו אלא כמעתיק מלבד איזה מקומות שבאו במספר שנחלק עליו כנודע מהר"י הלוי כלל ו' סי' נ"ג דף קט"ו א' ורש"ל בתשובה סי' ל"ח:

מז כל דברי הסמ"ג הם דברי בעל ספר התרומה ובפרט במפתחות שכל דבריו הם אות באות תיבה בתיבה במפתחות ספר התרומה דינא דחיי ח"א דף ב"ן ג':

מח דרכו של הסמ"ג הוא דכשהוא סובר כדברי הרמב"ם כותבו ככתבו וכלשונו בדרך סתם וכשכותב כת' הרמב"ם משמע דליה לא ס"ל וכאלה רבות עמו בספרו דינא דחיי ח"א דף ע"ד ד' וח"ב דף ז' ד':

מט כלל גדול אומר אני בדברי הסמ"ג דכשהמצוה יש בה דברים נהוגים ודברים שאינם נהוגים אז מביא הדברים הנהוגים ומניח הדברים שאינם נהוגים כיון דבלאו הדברים שאינם נהוגים היא נמנית למצוה אבל כשהמצוה כולה הם דברים שאינם נהוגים אז מביאן לענין מנין המצות ולפרשה וכל זה אחשוב שהוא אמת דינא דחיי ח"ב דף פ"א ג':

נהסמ"ג רוב דבריו מיוסדים על תו' שאנץ אשר מהם ינק בכל מקום והתו' מטוך לא ראה כדמוכח מכמה מקומות בספרו ואפשר שהסמ"ג קשיש יותר מר"א מטוך שסידר תו' שלנו ביאורי מהר"ר יצחק שטיין על הסמ"ג דף ש"ה א' וכ"כ רש"ל בביאור הסמ"ג סוף הלכות שותפין ומצאתי להב"ח א"ח סי' ט"ו ס"ו שכתב דדרך הסמ"ג להורות כדברי ר"י:

נא הסמ"ג לא ראה ספר המצות להרמב"ם כ"כ הרא"ם בפי' הסמ"ג ה' חמץ ומצה והסכים עמו בעל נחפה בכסף דף קנ"ו ג' ושם קנ"ז א' הוסיף שגם ה"ה לא ראה אותו וחוץ מכבודו אגב ריהטיה לא דק דה"ה הזכיר ס' המצות בפ"א מה' חמץ ומצה הלכה ו' ובריש הלכו' אישות יע"ש והרדב"ז ח"ב קובץ ג' סי' רנ"ז מלשונות הרמב"ם כתב דשמא לא הגיע ליד הראב"ד ובעל מ"ע העתקת ס' המצות כי בלשון קדר חברו:

נב דרך הסמ"ג לשנות לשון הגמרא לפי הענין כדי שיקל הבנתו וכן דרכו בכמה מקומות כמ"ש בהקדמה ביאור מהרש"ל על הסמ"ג סי' ט' ומ' וע"ש דף כ"ד ד':

סליקו כללי הרמב"ם והראב"ד והסמ"ג

בס"ד כללי רש"י ותוספות והרא"ש א רש"י בפירושיו רגיל לפרש יותר קרוב לפשוטו אע"ג דלית הלכתא הכי כי כן דרך הש"ס ג"כ לאתויי הדרשה יותר פשוטה אף ע"ג דאתאמרה לפום סברא דאמורא דלא קי"ל כוותיה באר שבע דף ב' ד' וע"ש עדים נאמנים:

ב כלל גדול יש בידינו כי רש"י ז"ל מפרש הוא ולא פוסק ויותר יש לסמוך על בעלי הפסק הרדב"ז סי' ק"ט דף מ"א א' ומצאתי להב"י א"ח סי' י' שכתב דאע"ג דהרא"ש אתי כפי' רש"י כיון דרש"י מפרש הוא ולא פסקן הוה ליה הרמב"ם והרא"ש ז"ל חד לגבי חד והל' כרמב"ם ואחריו נמשך הר"ב הלכה למשה בה' גזילה דף ע"ז ב' בה' מכירה דף מ"ה ד' ועיין הלק"ט ח"ב סי' קי"ז שכתב דכלל זה אינו נראה כלל ע"ש וע"ע להלחם חמודות הלכות ציצית אות ס"ה דפליג על הרב"י והביאו השכנה"ג בכללי הפוסקי' אות י"ט ועיין בית דוד על ח"מ סי' ה' כלל ב':

ג אין להקשות על רש"י ז"ל מהסכמת דברי הגאונים דאיכא לתרוצי גברא אגברא קא רמית ואפשר דלרש"י ז"ל לא נהירא ליה הסכמת דברי הגאונים כנה"ג י"ד סימן קכ"ד הגהות הב"י אות ק"ד:

ד כשרש"י מפרש בלא תפיסת ל' מהגמ' רגילנ' לשנויי דרצה לתרץ שני' או ג' קושיות בהלכה ולהכי לא היה לו מקום בהלכה לתפוס בו ואני שמעתי מקצת רבנים שהיו רוצים לקצר בלשון (נ"ל מך דצ"ל לקשר לשון זה) עם הלשון שלמעלה ממנו ורוב הפעמים הוא יגיעת בשר ולהג הרבה ועיילי פילא בקופא דמחטא וזה הדרך נ"ל נכון ורוב הפעמים נמצא יושר רבינו בצלאל בש"מ על כתובות פ"ק דף ט"ל ג' ודף ס"ה ב' ופ"ז דף ע' א':

ה פירוש רש"י שבהרי"ף אף שרובו ככולו לקוח מדברי רש"י שבש"ס וגורע ומוסיף בו לא היה הוא עצמו המחבר אלא כותב אחר הוא שסדרו לא ידעתי מאן הוא כן למדתי ממה שראיתי שם בפ' כל הכלי' גבי אסובי ינוקא בשבתא שכתב וז"ל ואני הכותב מצאתי בערוך וכו' ולפירש"י צ"ל דדי למתקן ואסור ע"כ ולעת כזאת לא מצאתי שום גילוי בזה בדברי המפרשים לבד ראה זה מצאתי בספר הלכה למשה ח"א ה' גניבה פ"ז הלכה ד' ובכמה מקומות דלזמנין המסדר לקח פירש"י מהגמרא וסידרו על דברי הרי"ף ואין ענין לו כלל ועיין בשלחן גבוה דף קמ"ח רע"ד שלא דקדק בזה וזה לשון הר"ב אליה רבא על א"ח ססי' ר"ח גם כמדומה שראיתי באיזה פוסק שכתב דלא נודע מי חיבר רש"י באלפסי אם ראוי לסמוך עליו:

ו פירוש מסכת מעילה אינו משל רש"י אלא מאחד מאיזה תלמידיו דוק ותשכח כנ"ל ברכת הזבח שם גם פי' מסכת נזיר אינו מרש"י ז"ל כמו שנראה מדברי מרן בכ"מ בה' נזירות שמכנה אותו בשם מפרש מגילת ספר על הסמ"ג דף י"ט א' מהעשין עוד מצאתי להר"ב כהונת עולם בה' נדרים דף ס' ב' שכתב נראה דהמפרש במסכת נדרים אינו רש"י ז"ל ממ"ש מרן ב"י ח"מ סימן קפ"ו עליו דלא חש לקמחיה וכינהו בשם מפרש ולא היה כותב כן על רש"י מאור הגולה ובתוך פ"ב דנדרים כתוב בדפוס דף כ"ב חסר הנה והעתקתיו מפי רבינו גרשון וחזותו מוכיח עליו שאין לשון פי' נדרים כפירוש שאר הגמרות ומצאתי להכנה"ג בח"מ שם שתמה על המשפט צדק שבח"א סי' נ"ז חשב שהמפרש לנדרים הוא רש"י והקשה מדידיה אדידיה ולא הביט לדברי הר"ב ב"י ע"ש:

ז כבר נודע לרבים שפירוש דברי הימים עם שהמדפיסים יחסוהו לרש"י ז"ל אינו כן ברם אחד מתלמידי תלמידיו עשאו והרבה פעמים מביא דברי רש"י ז"ל גם חולק עליו וגלוי לכל הרואה בו שאיננו מרש"י ז"ל ע"כ אין להקשות ממנו על רש"י דגברא אגברא קא רמית ואין הלכה כתלמיד במקום הרב לחם שמים פירוש משניות דף פ"ט ב' ע"ש שתמה על התי"ט בזה וכ"כ הבית דוד פ"ה דיומא מ"א:

ח כשפוסק אחד מייחס לבעלי התו' סברא אחת ופוסק אחר מייחס להם להפך נוכל לומר דאולי אחד כיון על ר"ת והאחד דבר על תו' אחרים כנה"ג י"ד סי' נ"ה הגהות הב"י אות מ"ז:

ט כשתוספות מקשין על רש"י ז"ל מאיזו משנה ערוכה ואות' משנה אכתי לא מתנייא במסכתות הקודמות לזאת המסכתא שכתב רש"י כן למדתי מתוך דברי הריטב"א שהביא ר' בצלאל בש"מ דף ה' ד' שנוכל להליץ בעד רש"י ז"ל שלא כתב כן רק כלפי המס' שעברו דלא ידעינן הך מתני' ועיין תו' דיומ' כ"ו ב' קרוב לענין זה:

י קבלה בידינו דכל מקום שאומרים התו' בשם הקונטריס הוא על רש"י לא על זולתו שמות בארץ דף כ' ד' **(*)ועיין פרק קמא דשבועות ח' ב' ד"ה כפרה שכתבו פי' הקונטריס וכו' ובתר הכי כתבו ורש"י לא פריש כן ע"ש ():

יא מצינו לפעמים שהתוספות כותבים אין להקשות וכו' מבלי נתינת טעם לדבריהם למה אין להקשות והניחו התירוץ למעיין או תרצוהו הם עצמם במקום אחר בפ"ק דב"מ ז' א' ד"ה ולא עשירי ספק כתבו וז"ל אין להקשות איצטריך קרא למעוטי ספיקא כדפריך במס' חולין ע"כ (*)**ובחולין כ"ג ב' העלו ארוכה לקושייתם זאת וכן תמצא עוד בפ' כל שעה ל"ו ב' ד"ה אוציא כפי פי' מוהרש"א שם ועיין הליכות אלי כלל צ"ד שהאריך בזה וציין שני מקומות זולת אלו שציינתי ועיין בכללין דבסמוך:

יב מצינו וא"ת בדברי התוספות שלא כתבו שום תירוץ לקושיא עיין בפרק איזהו נשך ס"א א' ד"ה אלא ובפ"ק דמנחות ט' ב' ד"ה אין מיעוט ושם פ"ב א' ד"ה במילואים וצ"ג ב' ד"ה ידו וע"ע פ' בנות כותי' ל"ח ב' סד"ה אימא דכפי הגהת מוהרש"א שם לא תירצו כלום ותמיהתם קיימת וכן תמצא עוד בפ"ק דבכורות י"ב א'ד"ה מה צבי:

יג מצינו לכאורה בדברי התו' דקאי *) הגה וכן כתב התשבי שורש קונטרס, רי"ף: ) הגה לפנינו שם בתוס' איתא ורש"י מפרש וכו' וכתבתי מכבר בחבורי תקוני כלי שרת ואולי צ"ל ור"ש מפרש וכו' והיינו רבינו שמשון וטעו בדפוס והוסיפו יו"ד לבסוף, רי"ף: *) הגה בחבורי תקוני כלי שרת כתבתי בס"ד דחיבת כדפריך צ"ל כדפרישית והיה כתוב בתוספות כזה כדפרי' והמדפיס טעה במכוון והיה סבור שהוא קצור מן כדפריך אמנם כוונת התוס' כדפרישית במס' חולין ק"ב ד"ה איצטריך, רי"ף: הכי אף לפי מסקנת דבריהם בפ' כיצד מברכין מ"א ב' ד"ה ויין פוטר כל מיני משקין כתבו וז"ל לכאורה מיירי ביין בלא סעודה ואפ"ה יין פוטר ע"ש שוב מצאתי בס' גנת ורדים א"ח ריש סי' א' שתמה ע"ז ולדידי אין זה מן התימה שהרי מצינו דוגמתו בש"ס דלפעמים קאמר סברוה אף דקאי הכי לפי המסקנא עיין הליכות עולם שער ב' פ"א:

יד דע שאין דרך התוספות שלנו תוספו' טוך לפסוק הלכה כי אם לפרש שמעתא בדרך שקלא וטריא וכך קבלנו מרבותינו והיכא שכותבים פסק ר"ח באותו פסק יצא לנו תירוץ לסוגית הש"ס שיטה מקובצת לרבינו בצלאל על כתובות פ"ק דף י"ג ד' ופ"ח דף פ"ב ב' וחילוק שבין תוספות שאנץ ובין תוס' טוך ומה הם ומי חברם תמצא בס' קורא הדורות דף ח"י א' ע"ש ומהרי"ק שורש ק"ז כתב דיש להלך אחר תו' טוך דאינהו בתראי טובא מתוס' שאנץ:

טו המורגל בדברי התוספות ושאר הפוסקים יראה ויבחין שאינו דוחק לפרש דברי המפרש יהיה מי שיהיה דקאי מילת וכן על המובן מדבריו ולא על המוזכר להדיא בדבריו שו"ת זרע אברהם חלק י"ד סי' ח"י ונלע"ד ראיה מדבריו מפ' ר' ישמעאל נ"ו ב' דמתרצינן דוכן דקאמר בברייתא קאי אדיוקא ע"ש:

טז דע שהגליונות של תוספות הם מלשון ה"ר אליעזר מטוך מחבר התוס' רבינו בצלאל בשיטתו המקובצת על כתובו' פ' אלו נערו' דף ס"ג ג':

יז שמא התו' דיומא אינם מרבותינו בעלי התוספות שבכל התלמוד וכמדומה משמעתי שהתו' דיומא הם ממהר"ם מרוטנבורק ז"ל יד אהרן על טא"ח סי' שכ"ט בהגהות הטור והר"ב שער יוסף דף ו' ב' כתב זכורני שכ"כ מהרימ"ט בחידושי קדושין גבי כהני שלוחי דידן דף כ"ג מהש"ס ועע"ש דף קט"ו סע"ג וכ"כ בפשיטו' גמור הר"ב לחם שמים על המשניות דף ד' א' ע"ש ועיין ביומא ד"ן א' ד"ה כרובי' שכל דבריו הם מתשובת מהר"ם מרוטנבורק סי' כ"ד וכמ"ש מהרש"א שם וכן תמצא עוד להכנה"ג י"ד סי' קמ"א בהגהו' הב"י אות ס"ד ע"ש:

יח כשהתוספות כותבי' על רש"י ותימה לפירושו וכו' אנו רגילין לדייק דפשיט' דלפירושו קא מקשו ולמה להו למנקט לפירושו וזהו לחדד התלמידים ר' בצלאל בשיטתו המקובצת על כתובות פ' המדיר דף נ"ה ב' ע"ש:

יט בכל מקום שאומרים התוספות הוה מצי לשנויי הוה מצי למפרק אנו רגילין לתרץ דבעי למימר אם תקשי עלה דהך שינוייא קושיא הרי שינויא אחריתי דהוה מצי לשנוי דקיימא לשנויי הך שנויא נמי אית עלה קושיא אלימתא טפי דמשום הכי לא משני לה תלמודא אלא כדי לתרוצי קושיא חדא דאיכא עלה דמאי דמשני תלמודא ועל פי דרך זה י"ל כשאומרים התוס' הוה מצי למפרק ולמדתי דרך זה מהרא"ש ז"ל שפי' כן לשון התוס' בפ"ק דשבועות ר' בצלאל בשיטה מקובצת על כתובות פ"ט דף קט"ו ב' ועיין שיירי כנה"ג בכללי הפוסקים כלל י':

ך מה שמצינו בכמה מקומות שדברי התוס' סותרים זה את זה ממקום למקום הסיבה היא שבמקום אחד הם דברי ר"ת ובמקום השני הם דברי ר"י וריב"א ויתר החולקי' וכן במקום אחד תמצא תימה ועלה בקושיא ובסוגיא השניה תמצא מתורץ והוסיפו ושינו במקומות שונים בגרמא שבעלי התוס' תלמידי ר"ת היו לרוב כי שמוני' בעלי תוספות היו בפרק א' לפני ר"ת וכל א' הגיע להוראה כגון ר' חיים כ"ץ ור"א ממיץ ור' שמעון משנץ וחביריו ותלמידים לרוב בלי מספר אלה הדברים אשר דבר הרב הגדול מוהרש"ל בהקדמתו לים של שלמה על בבא קמא וכ"כ בעל נתיבות משפט דף קכ"ה סע"ב ועיין שו"ת מוהריק"א דף קמ"א ב':

כא חכמי הצרפתים אינו מוכרח שיהיו רבותינו בעלי התו' דאפשר שהם חכמים אחרים מצרפת שחכמיה וגדוליה רבים היו דינא דחיי ח"א דף מ"א ב' אך הש"ך והט"ז בי"ד רסי' פ"א וכן הר"ב מגילת ספר דף נ"ז ב' מהלאוין והר"ב ריח שדה בדף ל"ה סע"ד כתבו דרבני צרפת הם התו' כנודע:

כב תוספות דיבמות ושאר מסכתות גדולות הם עיקר נגד תוספות דמגילה ושאר מסכתות קטנות וכן יש קבלה שאותם מן המסכתות גדולות הם תוספו' של ר"א מטוך ים של שלמה על יבמות פ"ד סי' ל"ד וכתב בעל גנת ורדים בא"ח כלל א' סי' מ"ו דכמה תו' נשמטו ממנו ובספרי דקמאי העלום בגליונותיהם וכמה תוספות אחרים נבללו בתוך תוספות שלנו וכו' ופירושי רש"י עשוים קונטריסים ומהדורות ואין חיבורים אלו מסוייגי' כשאר חיבורים עכ"ד ומצאתי **(*)**עוד למוהר"י קורקוס כ"י שהביא חזון נחום על סדר קדשים דף ר"ז א' שכתב וז"ל ואין לתמוה אם רש"י חלוק בפירושיו דידיה אדידיה דמהדורות טובא עבד הוא ז"ל ובכמה דוכתי בתלמודא איכא הכי שחזר בו בפירושו עכ"ד:

כג אין דרך התוספות לכתוב תירוץ שני בלשון ועוד אלא כשהתירוץ השני לא הוי איפכא מתירוץ ראשון אבל אי הוי איפכא לא שייך לומר ועוד שו"ת גנת ורדים א"ח כלל ג' סי' ג' מהרב יעקב פראגי מהמה זצ"ל ופירש הוא ז"ל שם בסי' ד' דזה הוא כשהתו' מתרצים שני התירוצים בסתמא אך אם הי' ראשון הוא משמא דאחרינא אז שייך לומר בתירוץ הב' לשון ועוד אע"ג דלא אזיל בסגנון תירוצא קמא ותהיה מילת ועוד מושכת לומר שגם תירוץ שני תירצו ההוא דאדכר בתירוצא קמא:

כד אני מקובל דתירוץ ראשון שעושה התו' פשט הוא העיקר כ"כ הכנה"ג בכללי הפוסקים כלל י"ט בשם משפטי שמואל ומהרי' ק והר"י הלוי ואני המך מצאתי להר"ב חזון נחום על קדשים דף קצ"ט א' שכתב דתירוצא בתרא הוא הנכון יותר יתד הוא שלא תמוט וכ"כ בפשיטות הר"ב מטה אשר דף ק"ג ד':

כה כל מקום שאנו יכולים להסכים התוספות אהדדי דהוו אינהו אמרי' כ"כ הכנה"ג בכללי הפוסקים כלל ך' בשם משפט צדק ומהר"י חאגיז בס' תחלת חכמה שער ג' כלל ב"ן כתב וז"ל והא דסתרי התוספות דפ' הנשרפין לתו' דפ' כיצד מעברין אין מקפידין בעלי הישיבה בכך דאומרים ב' תוספות הם כשהם בב' מסכתות מיהו היכא דאיכא לתרוצי ולאוקומי עדיף טפי ועוד עיין הקדמת יש"ש על קמא

כו כלל מקדמונים שבכל מקום שכותבים התו' תימא ואינו מתרץ ואינו כותב בסוף דבריו וצ"ע לפעמים התירוץ ברור כ"כ הכנה"ג בכללי הפוסקים כלל כ"א בשם פליטת בית יהודא ואני מצאתי גם להר"ב בני יעקב דף קס"ז סע"א שכתב כן:

כז ר"ת והתו' שני כחות נינהו רשד"ם חא"ה סי' קכ"ז ומהרי"ק בשרש נ"ב כתב דכח א' נינהו כ"כ הכנה"ג בכללי הפוסקים כלל כ"ב ובח"מ סי' כ"ה בכללי הקים לי אות נ"ז סיים ועיין במהר"ם מפדואה סי' כ"ה ובמשפטי שמואל סי' קכ"ו:

כח הרא"ש ז"ל ברוב דבריו נמשך אחר הרי"ף ז"ל אם לא שחולק עליו בפירוש מהרח"ש ח"א ב"ח ח"מ סי' ס"ח דף ק"ב ג' וחוט השני דף מ"ה א' ודינא דחיי ח"ב דף ס"ג סע"ג והרב המגיד בפי"ז מה' שבת הלכה ט"ז כתב שגם ספר העתים מחזר אחר דברי ההלכות בכל מקום וכותב לשונו וכתב מהר"י קורקוס בפ"י מה' תרומות הלכה י' שבפירוש המשניות דרכו לתפוס דרך ר' שמשון ולהוסיף בו ביאור:

*) הגה כל זה עד סוף הסי' הו"ל לגדול המחבר להביא לעיל מסי' א' עד ס"ה דשם עוסק בדרכי רש"י רי"ף כט

כשדברי הרא"ש על הש"ס סתרי אהדדי וליכא שום הוכחה בדבריו לידע בבירור לאיזה משניהם דעתו נוטה יותר או הי מתרווייהו אמרן באחרונה ראוי לנו לתפוס בסברא שסוברת כהרי"ף ז"ל כנה"ג ח"מ סי' ק"ה בהגה"ט אות י"ט לדעת הטור ועיין מהר"ם מפדואה סי' ט"ל שכתב דסתם דברי הרא"ש הם דברי הרי"ף כי הוא הגמ' שלו וכ"כ לחם יהודה על הרמב"ם דף ג' ד' ועיין ש"ך י"ד סי' קמ"ב ס"ק י"ד דדרך הטור לכתוב וכן יראה מדברי א"א הרא"ש ז"ל וה"ה להרי"ף ובפרט היכא שלשון הרי"ף מכוון כלשון הרא"ש:

ל כל דברי הרא"ש אינם רק קיצור מדברי התו' עם קצת תו' מקצת פוסקים כגון הרמב"ם והרמ"ה לכן נקוט כללא בידך אם תלמודך בדברי הרא"ש קשים עליך כברזל לך נא ראה בדברי התו' אולי הם ישלימו חסרונך ויחוורו ספיקותיך כי באמת לפעמים קיצר הרא"ש יותר מדאי שו"ת חוות יאיר ריש סי' קנ"ט וכן מצאתי להר"ב משפטי שמואל בסי' קי"ח שכתב דכל דברי הרא"ש הם מיוסדים על הרוב על פי בעלי התו' ז"ל ולפעמים מה שחסר בדברי התו' משלים ומוסיף הרא"ש עיין דרישה ח"מ ריש סי' קס"ה ושם סי' ש"ט פ"ב כתב שבכל מקום שנוכל להשוות לפרש דברי התוס' כדברי הרא"ש מפרשינן לה בשוה כי הרא"ש ביאורו הוסכם לדברי התו' ברוב המקומות ע"כ ועיין ב"ח י"ד סי' רל"ו סס"ב ודרישה י"ד סי' צ"ח סס"ו וגנת ורדים י"ד כלל ו' סי' י"ג והרב החביב בס' דינא דחיי ח"ב דף נ"ו כתב דכל מקום שקושית התו' היא לפי ההלכה מביאה הרא"ש בפסקיו וכשאינו מביאה ש"מ דס"ל דאינה להלכה: