יד מלאכי – חלק ב – קטע 4

יא אינו צודק לכתוב על שום מחבר ספר פלוני פי' אא"כ הוא מפרש כגון ר"ת ורש"י וכיוצא אבל על הרמב"ם או שאר מחברים לא יצדק לשון זה ויש לחקור אחריו כשנמצא לשון זה כנה"ג י"ד סי' כ"ג אות י"ב מהגהות הטור:

יב גדולי המחברים הרמב"ם ז"ל כ"כ הר"ב הליכות אלי כלל ר"ו בשם ס' כתיבת יד ישן ואני המך מצאתי עוד כן לר' בצלאל בשיט' מקובצת על כתובות פ' אלו נערות דף ק"ג ד':

יג ידוע ומפורסם שדרך הרמב"ם בחיבורו לפסוק כאם תמצא לומר וכמ"ש מרן בכ"מ פח"י מה' שבת הלכה כ"ו ובכמה וכמה דוכתי וכ' עוד בפ"ב מה' נזירות דין ח' שזו היא שיטת הגאונים וכ"כ הרא"ש בפ"ק דקידושין סימן ז' שדעת הרמב"ם כדעת הגאונים שכל את"ל הוי כמו פשיטותא וכן מצאתי עוד להר"ב לחם משנה בפ"ג מה' קריאת שמע והוסיף שגם דרך הרי"ף הוא זה ומוהר"ש אלגאזי בספרו גופי הלכות כלל ק"ג כ' שכן נראה דעת רש"י ז"ל אמנם ראיתי להרב הגדול בעל משנה למלך שכתב בח"ג דף י"ג ד' דלא ס"ל לרש"י דאת"ל הוי פשיטותא ועיין מגדל עוז פ"ב מה' נזירות שכתב שדעת התוס' כשיטת הגאונים והדבר פשוט לפני כל יודעי דת ודין דלא אמרו לפסוק כאת"ל אלא באת"ל שבתלמוד אך באת"ל שכותב איזה פוסק בתוך לשונו מפי עצמו להחזיק דבריו פשיטא ופשיטא דלא שייך כלל לומר כן והגם דמרוב פשיטותו לא ניתן ליכתב באתי לידי מדה זו לפי שראיתי להרב"ח בטור א"ה סי' ל"ח ס"ח דשבקיה לישרותיה וכתב לדעת הטור דמדכתב הרא"ש בתוך דבריו ואפי' את"ל וכו' משמע שדעת הרא"ש כן וכשיטת הגאונים הנ"ל ע"כ וליתא דמלבד דלא עלה בדעת שום א' מפוסקים לומר כן אלא על את"ל שבתלמוד אף גם זאת מצד הענין בעצמו אי אפשר לומר כן בדברי הרא"ש כמו שיתברר למעיין שם ועיין ואם ת"ל כיוצא בו בדברי הרא"ש ר"פ ראוהו ב"ד שהוא להחזיק דבריו ע"ש ובר מן דין תרי טעמי רברבי איכא נגד הרב"ח בזה חדא דהרא"ש ז"ל הוא מכת הסוברים דאת"ל שבתלמוד לא הויא פשיטותא כדמוכח בפ' בתרא דב"מ שכתב דמסתבר דכל הני את"ל הלכתא נינהו דטעמא דמסתבר נינהו דמשמע הא בעלמא לא הוי פשיטותא כן כתבתי מדעת עצמי ואחרי מופלג נדפס ס' קרבן נתנאל וראיתי בכלליו כלל ט' דגם הוא יליף לה מהך דהבית והעליה שהבאתי וכן העיד ע"ז הרב"י בח"מ סי' שמ"ו ס"ו וגם לדברי הב"ח שם דוקא התם משום דמוכח הוא דפסק כהגאונים אבל בעלמא לא יע"ש וכ"כ בהדיא הפריש' שם סי' שי"ב ססי"ט וכן מצאתי להב"ח עצמו בי"ד סי' רל"ד סכ"ג שבפי' כתב והרא"ש תופס שיטתו דאת"ל לאו פשיטותא ומאחר שכן איך יעלה על דעת שהטור יפסוק כאת"ל שכ' הרא"ש בתוך דבריו משום דאזיל לשיטת הגאונים אתמהה וזאת שנית דאף בגמ' לא הויא פשיטותא לדעת הגאונים ודעמייהו אלא היכא דקאמר את"ל אבל כשאומר ואפי' את"ל לא הוי פשיטותא וכמו שכתב בפשיטות הר"ב יד אהרן בכללי הגמרא כלל צ"ו ע"ש וברש"י תמורה ב' ב' ד"ה ואפי' את"ל וכאן בדברי הרא"ש כתוב לאמר ואפי' את"ל וכו' באופן שדברי הרב"ח הללו לא שרירין ולא קיימין ושלא בהשגחה נכתבו ועיין תפארת שמואל דף ע' ד' ששגג גם הוא בדעת הרא"ש וכת' מהר"י קורקוס כ"י שהביא חזון נחום דף קצ"ב ב' שדעת הרמב"ם ז"ל כרש"י דתמורה שהבאתי:

יד אעפ"י שדרכו של הרמב"ם ז"ל לפסוק כאם ת"ל היכא דבדוכתא אחרינא מסיק לאותו את"ל בתיקו אינו חושש לאת"ל כ"מ סוף פ"ה משאר אבות הטומאה וכ"כ עוד בפ"ב מהלכות מטמאי משכב ומושב ע"ש אמנם מצאתי להלחם משנה בפ"ד מה' מעשה הקרבנות גבי אויר שאין סופו לנוח שכתב הפך מזה יע"ש:

טו עד כאן לא פסקו הגאונים כאת"ל אלא באת"ל שהיה יכול לומר איפכא דמדלא קא' איפכא ודאי דהלכה כאת"ל דבגמ' אבל את"ל דלא מצי תלמודא למימר איפכא לא ב"ח א"ה קונטריס יס אחרון סי' קל"ז ועיין תוס' פ' השולח מ"ג א' ד"ה את"ל:

טז עד כאן לא פסקו הגאונים כאת"ל אלא כשהאת"ל מפורש בגמ' אבל כל שאינו מפורש אע"פ שבעיא שניה תהיה באת"ל מהראשונה ליכא מאן דפסק כאת"ל כ"כ הב"י בטור א"ה ססי' קכ"ב ובכ"מ ספ"ב מה' מתנות עניים ואע"ג דהב"ח שם כתב דלא ידע מנ"ל הא הר"ב פר"ח שם ובעל קול בן לוי דף כ"א ד' עשו סמוכות לדברי הב"י בטוב טעם ודעת ושכן כתב הר"ן פ"ק דקידושין דף תרכ"ג א' גבי בעיא דבתך וקרקעך בפרוטה ע"ש בארוכה וכן מצאתי להפריש' בח"מ סי' רט"ז ס"ח ע"ש וע"ע בס' גט פשוט שם ס"ק י"ב שכתב דדבר זה הוא מוסכם בפי כל המפרשים בדברי הרמב"ם בדוכתי טובא וכן מצאתי עוד להלחם משנה ספ"ב מה' שאלה ופקדון ובפ"ד מה' אישות מהדורא בתרא ע"ש וכ"כ הר"ב חוות יאיר דף צ"ג א' וכ"כ עוד המשנה למלך פ"ג מה' ביאת המקדש הלכה כ"א ומכתב מאליהו דף ק"פ ג' ואע"ג דמוהר"א יצחקי ז"ל בשו"ת זרע אברהם בחלק י"ד סי' י"ז כתב דאע"ג דלא הוזכר להדיא האת"ל כיון דאין מקום לבעיא שניה אם לא בדרך אם ת"ל הו"ל כאילו נאמר להדיא בש"ס ודאית לן דכוותא טובא בדברי הרמב"ם ע"ש וכן נראה עוד מדברי דמשק אליעזר על חולין דף ת"ל ב' ע"ש מ"מ נראה עיקר שיטת כל אינך רבוותא דרבים וגדולים נינהו וכ"כ נתיבות משפט דף ר"ח ב' לדעת רבי' ירוחם והטור ובס' הלכה למשה ח"א דף נ"ו א' ובס' אור יקרות דף מ"ד ב' ע"ש:

יז הא דאמרינן דאת"ל שאינו מפורש בגמ' לא הוי פשיטותא לדעת הרמב"ם היינו דוקא כשהבעיין אחד אבל כשהשני הוא בעיין אחר אז אמרי' דמדשאל זה משמע דאידך פשיטא ליה לחם משנה פ"ב מה' גיטין אמנם הרב בפר"ח בה' גיטין סי' קכ"ב הכריח בטוב טעם דליתא להך כללא דכייל לן הלחם משנה ע"ש וכ"כ בעל קול בן לוי דף כ"א ד' ע"ש:

יח אף לדעת הרמב"ם והגאונים והרי"ף דכל את"ל פשיטותא הוא לכל מילי היינו דוקא כשהבעיין בעי תרי הבעיות באת"ל אבל כשהבעיין בעי תרי הבעיות סתם אע"פ שהגמרא קאמר דבאת"ל קמבעיא ליה כיון דהוא עצמו לא אמרן די שנפסוק בעיא קמייתא כפשיטותא אבל לא הוי פשיטותא גמור כל כך כדי שנפסוק בעיא בתרייתא הבאה מכללה דלא איפשיטא לחומרא אלא דיינינן בעיא קמייתא ספק קצת כדי לפסוק בעיא בתרייתא בספק כיון שבאת מכללה דהדבר דומה לספק ספיקא ומיהו ס"ס גמור לא הוי לענין שנפסוק לקולא בבעיא בתרייתא כ"כ הלחם משנה בפ"ג מה' ק"ש לדעת הרמב"ם ועיין פרי תאר סימן ל' ס"ק א' ד"ה וההיא:

יט מצינו להרמב"ם ז"ל שדבר שהוא תקנת חכמינו ז"ל קורהו תורה בסוף הל' גירושין שלא הקפידה תורה וכו' והיא תקנת חכמי' הריב"ש ז"ל סי' קנ"ה והביא ראיה ממאי דאיתא בגמ' כל מקום שהאמינה תורה עד א' הלך אחר רוב דעות וכו' וידוע דפסולי עדות אינם נאמנים מן התורה. לכ"ע ואפ"ה קאמר כל מקום שהאמינה תורה כי תקנת חכמים תורה היא אמנם הרב אליהו אלפאנדרי ז"ל בספר אליהו רבא וזוטא דף ע"ז השיבו תשובה נצחת הן בפי' דברי הרמב"ם הן על הראיה שהביא ע"ש בארוכה:

ך המורה מתוך הרמב"ם ואינו בקי מהיכן הוציא דבריו מהתלמוד טועה להתיר את האסור ולאסור את המותר והוא סבור שהבין את דבריו ואינו כן ריב"ש סי' מ"ד וכן כתב הרא"ש בתשובותיו כלל ל"א סי' ט' ושכן שמע מפי גדולים יע"ש ועיין עוד כסף משנה בהקדמת הרמב"ם לחבורו ובמשפטי שמואל סי' צ"ו וז"ל הרב ראשון לציון דף כ"ד ב' וכבר כתבתי בכמה מקומות דרמב"ם בפסקיו סמך שיפסק הפוסק מספרו באין צורך לראות הש"ס כי ממנו תוצאות תורת האדם וכפ"ז לא יחוש לטעיות הנמשכות מדברי הש"ס אלא למה שיסתפק האדם מדבריו עצמו ושמור לך כלל זה ע"כ ואם קבלה נקבל כי כפי הנראה הנך רבוותא דאייתינא לא ס"ל הכי:

כא פתיחת הרמב"ם בפי' המשניות לדעתי לא שלטה בה עינו של הרמב"ן ז"ל לפי שבימיו לא היו עדיין מועתקו' מלשון הגרי ללשון הקדש שאילו באו לידו אין ספק אצלי שלא היה לו מקום להסתפק ולתמוה במה שנסתפק והרבה להפליא בדעת הרב ז"ל כן מצאתי בספר קנאת סופרים בריש שורש ב':

כב לפעמים כותב הרמב"ם ז"ל בספר המצות שלו על איזה דין שהוא מדרבנן ואין הכוונה מדרבנן לגמרי הנא' בעלמא אלא שהוא מקובל אצלם אותו איסור לאסרו דבר תורה ואולי המעתיק מלשון ערבי לעברי העתיק זה הלשון דמדרבנן במקום שהיה לו להעתיק מדברי סופרים והוא לא דק בזה ספר קנאת סופרים שורש ב' ועיין שו"ת דבר שמואל סי' רפ"א שכתב דאפשר ע"י המעתיקים אירע קצת עירבוב או קלקול בענין ומלות ההעתקה בחסיר יתיר או חלוף וכו' ע"ש:

כג אין להקשות על הרמב"ם בספר המצות אלא במה שהוא מתייחס למנין המצות אבל במתייחס לדעת תלמוד המצות ודיניהם לא דק בהם כל כך כי בספר היד הוא מקום תחנותן ודקדוקן כמו שנראה מתשובת הרב עצמו להר' שמואל ראש ישיבת בבל הלא היא כתובה בתוך תשובותיו הנדפסות וממנה יש תשובה על כל מה שיקשה אל המעיין במה שלא יכוין הרמב"ם באיזה עניינים מ"ש בס' המצות עם חבור היד מלבד מה שאפשר ג"כ מן החזרה ממה שהיה סבור קודם לכן וכמו שמצינו כיוצא בו בתלמוד הדר ביה פלוני מההיא ובמהדורא קמא אמר לן הכי ובמהדורא בתרא אמר לן הכי וכן דרך חכמים ונבונים אשר דעתם ניתוספת עליהם כל זמן שמזקינים קנאת סופרים סוף שורש י"ד:

כד אע"ג דהרמב"ם סידרא ולישנא דמתני' נקט ליכא למימר דכי היכי דדחקינן בפירושא דמתני' הכי נדחוק בפי' דברי הרמב"ם דבתראה הוא ואם איתא דסבר הכי הו"ל לפרש ולא לסתום דבריו כסתימת המשנה ב"י י"ד ריש סי' ר"א ד"ה ומ"ש ואף אם תטבול וע"ע בדברי הרב המגיד ספ"ב מה' מכירה ומה שפי' בו שם הלחם משנה דנראה הפך מדברי מוהריק"א והוא עצמו בפ"י מה' ס"ת הל' ד' כתב ואין מכאן השגה על רבינו שהוא ז"ל העתיק המימרא ולשונה וכל מה שתפרש במימרא תוכל לפרש בלשונו ע"כ ועיין ב"ח ח"מ סי' ר"ז סי"א וש"ך י"ד ס"ק י"ד וגנת ורדים חלק א"ח כלל ג' סי' ט"ו ובהל' למשה ה' מכירה ד' כ"ה ג' ול"ד א' ומ"ז ג' ונ"א ב' ובכמה מקומות בספרו:

כה ידוע הוא שהרמב"ם קדם הרבה לריא"ז שהרי ריא"ז היה תלמידו של ר"י מפאריש שהיה אחר הרמב"ם מהר"י קולון שורש צ' ועיין מרדכי פרק כל שעה וספר קורא הדורות דף ך' ב':

כו אין לנו לדחות דברי הרמב"ם ז"ל בשום מקום אע"פ שיקשה לנו על דבריו ז"ל מתוך שיטת הגמ' המפורסם אצלנו אך ראוי והגון לנו לתלות החסרון במיעוט השגתינו שו"ת רלנ"ח סי' י"ב ורש"ך ח"ב סי' קצ"ז ובני חיי חלק י"ד סי' רפ"א דף ס"ד א':

כז אחר שראה הרמב"ם דברי רבותיו ולא נראו בעיניו אנו שותים מימיו מהרמב"ם וכוותיה אית לן למעבד ולדון כדבריו שו"ת הרשד"ם ח"מ סי' רמ"ג:

כח אין לפסוק כהרמב"ם במקום שהתו' חולקי' עליו דרבים נינהו יד אהרן על ח"מ סי' ג' בהגהות הב"י משם מהר"ם מטיוולי וכן כתב הרב בעל חוות יאיר רסי' קצ"ב בשם תשוב' הרא"ש שקבלה בידינו שחכמי צרפת המה בעלי התוספות היו מופלגים וגדולים יותר מהרמב"ם ע"ש:

כט כמה מהדוחק שיחלוק הרמב"ם ז"ל על רבו הרי"ף ואף על שאר פוסקים, ואף אם מצינו בקצת מקומות שחולק עליו היינו דוקא במקום שהוא ז"ל מפרש שחולק על רבו אבל על הסתם דוחק לומר שחולק על הרי"ף ז"ל ועוד דהיינו דוקא במקום שיש מערכה לקראת מערכה ודעת הרמב"ם ז"ל נוטה לאותם שחולקים על הרי"ף אבל היכא שכולם מודים להרי"ף ז"ל דוחק לומר שחולק עליו כנה"ג ח"מ סי' רפ"ט הגהות הב"י אות ד' ועיין חוט השני דף ט"ז א' וח"י א' ודרישה ח"מ סי' מ"ו ספ"ד:

לדרך הרמב"ם שלפעמים מפרש דבר זה תקנה ופעמים משמיט ולא קפיד על זה כמו שבחלק הגזירות פעמים כותב שהדבר משום גזירה גזרו על כך מפני כך ופעמים כותב הדין ואינו מזכיר שהוא משום גזירה וכן דרכו גבי הל"מ שלפעמי' מזכיר שהדבר הל"מ ולפעמים משמיטו ס' ידי אליהו תיקון ל"ח:

לא דרך הרמב"ם ז"ל דבכל מקו' שיש שני סברות הפכיות בתלמוד ופסק תלמודא כחד מינייהו מטעים בתוך דבריו שלילת אותה הסברא דלא חש לה תלמודא ידי אליהו תיקון נ"ג:

לב כל מקום שאומר הרמב"ם בחבורו וכן הורו רבותי ז"ל הוא רומז לר' אלפאסי ורב יהוסף הלוי ז"ל וכן תמצא בה' שאלה ופקדון בפ' ה' שכתב וז"ל וכזה הורו רבותי רב יוסף הלוי ורבו עכ"ל וכ"כ במס' אבות בפ' בן זומא ז"ל וכבר הורה כזה רבנא יוסף הלוי לאיש אחד באנדלו"ס וכו' תשב"ץ חלק א' סי' ע"ב וע"ש לעיל מיניה שכתב בבירור שרב יוסף הלוי ן' מאגש רבו של הרמב"ם היה ע"כ וכ"כ בעל בית דוד על ח"מ סי' ה' כלל י"ט ואני עני ואביון אומר שאם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה ואף שבעל שלשלת הקבלה כתב עוד בשם המגדל עוז ובשם המרדכי וכ"כ עוד בעל צמח דוד נראה אחר המחילה הראויה דזה אינו מכמה טעמים וראיות מופתיות וצא ולמד מהוראת הרמב"ם גופיה שכתב בהקדמתו לס' זרעים אלה הדברים וקבצתי כל אשר בא לידי מפרושי אדוני אבי ז"ל וזולתו עד רבינו יוסף הלוי ז"ל וכו' ע"כ וזה הלשון מורה באצבע שהיה ר' יוסף הלוי קדמון ממנו וכמ"ש בעל ס' יוחסין וז"ל המאו' הגדול אשר זרח שמשו לכל ישראל אשר השלים מ' דורות מזמן שמעון הצדיק הרמב"ם ז"ל ור' יוסף הלוי ן' מאגש היה ל"ח דורות ואחריו דור ט"ל והוא ר"מ בנו של ר' יהוסף הלוי ור' מיימון אביו של הרמב"ם והוא למד את בנו ואע"פ שאמרו כל המפרשים כי ר' יוסף הלוי היה רבו של הרמב"ם אולי אמרו שראה מספריו וגם כי ראיתי אני שאמר כפי מה שלמדתי מר' יהוסף הלוי אבל כפי סדר הדורות א"א כי כבר כתבנו למעלה שנפטר ר' יהוסף שנת תתק"א והרמב"ם נולד בשנת תקצ"א ערב פסח יום שבת שעה ושליש אחר חצי היום וא"כ יהיה ר"מ בן י' שנים ע"כ וע"ש שהביא לשון הרמב"ם שהזכרתי עוד מצאתי כתוב בשם ס' תולדות אדם למוהר"ש אלגאזי שהרמב"ם נולד מאתים שנה אחרי מות ר' יוסף הלוי והביא דברי הרמב"ם בפ' המשניות במסכת שבועות פ' ו' משנה ו' וז"ל וכך ראיתי אבא מארי ז"ל משביע אותם פעמים הרבה על זה הלשון כמו שראה לרבו ולרבינו יוסף הלוי ז"ל משביע תמי' עכ"ד הרי לנו הודאה שנייה מפי הרמב"ם עצמו דלאו רבו היה מלבד שכפי סדר הדורות א"א להתקיים ומעתה ע"כ לומר שמה שכתב הרמב"ם בפ"ה דשאלה ופקדון וכזה הורו רבותי רב יוסף הלוי ורבו וכמ"ש באבות רבנא יוסף הלוי דרך כבוד הוא שכתב כן כפי שהיו קדמונים ממנו אך לא מפני שהיו רבותיו ממש וכמ"ש בכללי הגמרא כלל א' שזו היא דרך הש"ס והפוסק לקרוא רבו לכל מי שגדול וקדמון ממנו יע"ש וממקומו הוא מוכר' שהרי כתב וכזה הורו רבותי רב יוסף הלוי ורבו הרי דאף לפי דרכו של הרשב"ץ לרבו של רב יהוסף הלוי כייל ליה נמי בשם רבותיו אע"פ דלאו רביה הוה ואוף הכי לדידן ג"כ אין זה מן התימ' שיקרא לר' יהוסף הלוי רבו הגם שבאמת לא היה רבו ובא ואראך דוגמתו בפ"ה דסוטה תנן אר"י מי יגלה עפר מעיניך ריב"ז והלא ר"ע תלמידך וכו' וידוע הוא שר"ע לאו תלמידיה דריב"ז היה אלא תלמיד ר"א ור"א היה תלמיד ריב"ז ואפ"ה קרי ליה תלמידו לרוב מעלתו כמ"ש שם הרמב"ם בפירושו ותדע עוד דלאו על רבותיו ממש קא מכוין הרמב"ם דהא בפ"ה מה' אישות הלכה ט"ו כתב ושמעתי לרבותי בזה פירושים שאינו ראוי לשומען ועיין ספ"ו מהל' שילוחין ואי על רבותיו המובהקים קאמר אין ספק שהרמב"ם ז"ל לא היה כותב עליהם בלשון קל כזה:

לג דרכו של הרמב"ם בדוכתי טובא דלא סמיך אשינויא דקמשני לדחות אקושיא אלא קסמיך אפשוטה של משנה וברייתא ומימרא דאמוראי בית חדש א"ה סימן ו' ס"ב:

לד מניינא למעוטי מאי אין זו שאלה בדברי הרמב"ם כי הוא ז"ל חיבר חבורו כדי שילמדו אותו על פה ולזה הטעם חלק אותו פרקים פרקים הלכות הלכות והמנין מבוא גדול וסימן לזכירה וללמוד הענין על פה שו"ת רדב"ז ח"ב קובץ ג' בלשונותיו על הרמב"ם רסי' קס"ב:

לה אין זה מדרך הרמב"ם להשמיט הדין המבואר בתלמוד ולכתוב דין אחר במקומו שלא נאמר בפירוש ושממנו נלמוד הדין המבואר בתלמוד נתיבות משפט דף רמ"ט ד' ועיין כנה"ג י"ד סי' ש"ה הגהות הב"י אות ה' ותי"ט פ"ו דנדרים משנה ג' והלכה למשה ח"ב ה' מכירה דף ו' ד' וכ"ג ג' וספר כהונת עולם סוף ה' רבית דף מ"ב ד':

לו דרכו של הרמב"ם בפי' המשניות דכל היכא דאיכא למטעי ולמשמע מלישנא דמתניתין דיחידאה היא כותב ודברי ר' פלוני אמת או ומאמר ר' פלוני אין חולק עליו וכיוצא מאלו הלשונות ללמדנו שהוא דבר מוסכם וליכא מאן דפליג אף דתני לה בלשון יחידאה וממילא כן הלכה שושנים לדוד שביעית פרק א' משנה ו' ועירובין פ"ג משנה י' ועיין מ"ש בכללי הש"ס אות מ"ם:

לז דרכו של הרמב"ם שהוא סומך על מה שעתיד לבא לקמן באותו פ' מגילת ספר על הסמ"ג עשין ך':

לח נמצא להרמב"ם במקצת מקומות שבגמ' תפסו לשון א' לכוונ' אחת והוא תפס אותו לכוונה אחרת ואחד מהם בהלכות איסורי ביאה פ' א' שכתב שלא ניתנה התראה וכו' ע"ש בדברי בעל המגיד מהר"י קורקוס פ"א מה' מעשר שני סוף הלכה י"ז:

לט דרכו של הרמב"ם לומר מפי השמועה למדו כן כל היכא דהילפות' אינה להדיא וכלומר דמפני דמפי השמועה קבלו כן למדוה מהך דרשא גרועה כדי להוציאו מן הכתוב ס' מלכי בקדש דף ב' ד' ע"ש:

מ כשכותב הרמב"ם ודבר זה הלכה מפי הקבלה כונתו הרצויה היא שלכל דברי הנביאים קרי להו מפי הקבלה שו"ת זרע אברהם חי"ד סי' ל"א דף קי"ח ג' ונ"ל דבזה ניחא מאי דכתב הרמב"ם בפ"א מה' אישות דין ו' ויש נשים אחרות שהן אסורות מפי הקבלה וכו' משום דבפ"ק דיבמות כ"א א' רב יהודה ורב אושעיא גמרי שניות מכתובים שגם הם קבלה מיקרו עיין בסוטה ל"ז א' ע"ש ורמזו הלחם משנה שם וסרה תמיהת הכ"מ שתמה על רבינו דכיון דמגזירת חכמים הן לא יצדק לומר בהן לשון קבלה ולי הדיוט ניחא בזה ומיהו מדברי הכ"מ פ"ג מהלכות נזירות הלכה י"ב לא משמע הכי ע"ש וכן בסוף פ"ו מהל' ק"ש להל"מ קרי ליה מפי הקבלה ע"ש בכ"מ וכן בפ"י מה' שגגות דין ה' ועיין כ"מ פי"ג מהל' מעילה וע"ע הרמב"ם ספ"ד מה' ממרים ופ"ג מהל' אבל דין ח' ובפ"י מהל' מלכים דין ו' ולחם יהודה שם ועיין חוות יאיר דף ק"ף ב' וריח שדה דף ז"ן ד' בארוכה ומגילת ספר לאוין ק"י: