יד מלאכי – חלק ב – קטע 3

ב הדבר ידוע שהרמב"ם ושאר מחברי ספרים רובם ככולם אינם אלא מעתיקי הגמ' ולזה דבר שלא בא בגמ' אלא בקו' אגב גררא אין דרכם להעתיקו פר"ח י"ד סי' פ"ג סס"ק ז' וע"ע במים חיים שלו דף ל"ג ד' ובמשנה למלך פח"י מה' מעשה הקרבנות וב"י י"ד סי' קצ"ו וב"ח י"ד סי' מ"ח ס"ח וסי' רי"ז סי"א וכ"כ משפטי שמואל סי' צ"א שהרמב"ם אינו כותב בספרו אלא מה שמבואר בגמ' וכן מצאתי בשו"ת זרע אברהם חי"ד סי' ל"ד דף קכ"ט ד' דמלאכת הרב ז"ל אינה אלא להעתיק הדברים הנאמרים בש"ס לא לדחות פשט דברי הש"ס וע"ע סדר אליהו רבא וזוטא דף מ"ז ג' שכ' דלהכי קרא שמו משנה תורה וכו' ע"ש ומצאתי להכנה"ג בא"ח סי' קנ"ט הגהות הב"י אות י"ט שכ' דזה אינו שהרי בכמה מקומות מביא מה שנא' בגמ' עלי צד הדיוק או ברמז ע"ש:

ג כל דברי הרמב"ם הם בתכלית הדיוק ויש לדקדק ולפלפל בדבריו כאשר תוכל לדקדק בגמ' עצמה משפטי שמואל סי' ק"ך ושכ"כ המגדל עוז בדוכתי טובא:

ד דרכו של הרמב"ם ליקח הדרשה היותר פשוטה אע"ג דאתדחיי' בגמ' ולפעמים מביא פסוק שלא נזכר בגמ' כלל מאחר שהוא מבואר יותר הר"ב לח"מ ריש פ"ט מהלכות מאכלות אסורות ובסוף מעשה הקרבנות ופ"ב מה' תמידין ומוספין ובפ"ב מה' חגיגה ד"ה שנאמר ובפי"ג מה' שכירות דף קס"ט ב' ובכמה דוכתי וע"ש פ"א מה' מלכים וכ"כ עוד בשיירי כנה"ג בלשונותיו על הרמב"ם לפי"ב מה' שגגות בשם מהר"י קולון ובאר שבע וכ"כ הפר"ח בי"ד סי' ס"א ס"ק ל"ה ובמים חיים שלו דף כ"ה א' ועיין כ"מ פ"ד מה' ע"ז ד"ה אין עושין עיר הנדחת בספ' ובשו"ת רמ"ע סי' ק"ח דף ק"ט ב' ובגידולי תרומה דף ה' ואף בטעמי' כ' מהר"י קורקוס בפ"ז מהלכות תרומות הלכה ח"י ושם פ"ח הלכה ז' ובפ"י מה' מעשר שני סוף הלכה ז' דאינו מקפיד רק לכתוב הדבר היותר מתקבל כיון דלא נ"מ מידי לענין דינא ועע"ש פ"ג מה' ביכורים הלכה ה' וי' ובפ"א מה' שמיטה ויובל סוף הלכה ה':

ה אין להוציא דין ממה שהרמב"ם מביא דין א' במקום זה ולא הביאו במקום אחר כגון דין דשייך לענין תרומה וגם למאכלות אסורות אין לנו לומר מדהביאו בדיני תרומה ש"מ דבמאכלות אסורות לא ס"ל הכי כי כבר נודע שאין דרכו של הרמב"ם לחדש דינים רק להעתיק דיני התלמוד כצורתם וכלשונם כאו"א על מקומו וכנו פר"ח י"ד סי' צ"ט ס"ק כ"א דף צ"א א' אבל בטור ושאר פוסקים אמרינן כן עיין ב"י ח"מ סי' ל"ה סס"ז:

ו מעולם לא ראינו ולא שמענו שהרמב"ם ז"ל סותם דבריו בס' היד וסומך על מ"ש בפי' המשנה זה לא ניתן ליאמר אלא שדרך הרמב"ם ז"ל לפרש דבריו במקום א' בס' היד ובמקום אחד סותם דבריו וסומך על מ"ש במקום אחר יד אהרן חלק א"ה דף כ"ו ד' דלא כהר"ב דבר משה חלק א"ה סי' ג' אמר המך ואף גם זאת לא שייך אלא כשסומך כאן על מ"ש כבר במקום אחר הקודם לזה אבל שנא' שסומך כאן על מה שיבא לפנינו היא סמיכה שאין בה עמידה וכמ"ש הכנה"ג בח"מ סי' קע"ה הגהות הב"י אות ב' גבי הטור וכ"כ נתיבות משפט דף ש"י ג' על הרמב"ם והתי"ט פ"א דערלה משנה ז' ד"ה אמר וספי"א דפרה ועיין שלחן גבוה סי' תר"מ ס"ק ו' הן אמת שראיתי להתי"ט עצמו שבפ"ג דגיטין משנה ד' שינה את טעמו ואמר שהרמב"ם בהלכות גירושין סמך אמ"ש בה' תרומות וכיוצא בזה כתב בספ"ט דקמא וכן מצאתי בשיטה מקובצת על ב"מ דף ו' א' יע"ש וכ"כ מרן בכ"מ פ"ג מהלכות נדרים ד"ה ולענין ובפ"ד מה' תרומות הלכה י' וברפ"ו מה' שמיטה ובכמה וכמה דוכתי הרשומים אצלי נלאתי להזכירם באופן דאין בידי יד כתה להכריע:

זדרכו של הרמב"ם הוא שכל דבר הנלמד מג"ש או באחת מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם קרי להו דברי סופרים אף שהוא מדאורייתא והטעם כיון שאינו מפורש בתורה ולולי שקבלו סופרים פירושו לא היינו מבינים אותו כך משום הכי שייך שפיר לקרותו דברי סופרים כן כתבו ה"ה והכ"מ ריש הלכות אישות וכן מצאתי להרבה מן האחרונים והנה כוונתם מבוארת דאף לדברים הנלמדים בי"ג מדות לפעמים קרי להו דברי סופרים לא שבכל מקום שהוזכר בדברי הרמב"ם ד"ס הוי דבר הנלמד באחת מן המדות שהרי בפ"א מה' חמץ ומצה ופ"ו וז' ובספ"ט מה' טומאת מת ובדוכתי טובא מספרו מצינו דאף לדברים שהם מדרבנן לגמרי קרי להו ד"ס ואף שפשוט הוא ראיתי להעיר על זה לתלמידים אשר כגילי אחרי אשר ראיתי להרב המופלא אליהו אלפאנדרי ז"ל שלא נמנע מלהזהירנו בזה בספרו שנדפס מחדש סדר אליהו רבא וזוטא דף ס"ט א' יע"ש וכן מתבא' להדיא מדברי הרמב"ם ז"ל עצמו בפי"ז דכלים משנה י"ב יע"ש וכן ראיתי להרב המובהק כמוהר"ר חנניה קאזיז ז"ל בספרו קנאת סופרים אשר חבר על ס' המצות להרמב"ם שבשורש ב' הוכיח בטוב טעם ודעת דלהרמב"ם ז"ל תרי משמעיות אית ליה למילת' מד"ס ויובן בו כפי הענין או שיורה על דבר שאינו מפורש להדיא אבל דינו דין תורה או יורה לפעמי' על דבר שהוא מדרבנן לגמרי שאינו דין תורה וכאילו יאמר שהוא מדבריהם ותמה שם הפלא ופלא על בעל לב שמח ודעמיה שלא חילקו בזה ומדי דברי בו זכור אזכרנו עוד שראיתי להכ"מ שם שהוסיף עוד ואמר שאע"פ שאותו הפי' מקובל מסיני כיון שאינו מפורש בתורה ד"ס מיקרי ע"כ והן אמת שמתשובת הרמב"ם עצמו שהביא הרמב"ן בהשגותיו לס' המצות בשורש ב' דף י"ז ד' מוכח כדבריו שבפירוש כתב דאף בדבר שהוא הלכה למשה מסיני ד"ס קרי ליה וכ"כ עוד בהדיא בפירושו על המשניות פי"ז דכלים משנה י"ב מ"מ יש לתמוה שהרי הכ"מ גופיה בפ"ב מה' טומא' מת גבי עצם כשעורה שכתב הרמב"ם שכיון שטומאתו הלכה הרי הוא דין תור' ולא ד"ס כתב הוא ז"ל דאף לפי שיטת הרמב"ם שסובר שכל הנלמד בי"ג מדות נקרא ד"ס זה שהוא הלכה למשה מסיני נקרא ד"ת וזהו הפך מ"ש בריש הלכות אישות שאף דבר המקובל מסיני ד"ס נקרית ותו קשי' לי דהרי מצינו להרמב"ם גופיה בהקדמתו לספר טהרות דלעצם כשעורה קרי ליה מדרבנן יע"ש ומיהו לזה יש לתרץ דלאו דוקא קרי ליה דרבנן אלא כלומר דאינה כתובה בתורה אך איסורו איסור תורה והוי כאילו יאמר מדברי סופרים וכמ"ש לקמן כלל ק"ה בשם מהר"ח קאזיז ז"ל בספר קנאת סופרים הנ"ל אך קמיית' ודאי קשיא וכבר ראיתי להפר"ח י"ד ריש סי' כ"ט שנתעורר בה ולא תירץ כלום וגם בעל ס' צרור החיים בהלכות מקוואות פ"ח דין ה' הניחה בצ"ע ע"ש שהאריך בענין זה ולי בעניי יתורץ זה במה שנחלק בין כשפירוש הדין הכתוב בתורה מקובל מסיני ובין כשעיקר הדין עצמו הל"מ דכשעיקר הדין הוא כתוב בתורה ולולי הפירוש שפירשו בו סופרים אין לו מובן אז אע"פ שאותו הפירוש מקובל מסיני שייך שפיר לקרותו ד"ס כלומר דבר שאילו לא קבלו סופרים פירושו לא היינו מבינים אותו כן אבל בההיא דעצם כשעורה שעיק' דינו הוא הל"מ לא יתיישב בו כלל שם ד"ס כיון שהסופרים לא דברו בו כלום ואם תדקדק היטב בדברי הכ"מ תמצא שחילוק זה אמיתי הוא שהרי כתב בזה הלשון אע"פ שאותו הפירו' מקובל מסיני והוא דבר תורה וממיתין ועונשין עליו מיקרי ד"ס מהטעם שכתבתי עד כאן ומצאת כי תדרשנו שהטעם שכתב לעיל מיניה הוא דקרי להו ד"ס כלומר דבר שאילולי שקבלו סופרים פירושו לא היינו מבינים אותו כך וזה ודאי לא שייך היכא שכל עיקר הדין הוא הל"מ וכמ"ש ואחרי מופלג מצאתי בשו"ת זרע אברהם חלק י"ד סי' י"ז דף ס"ה א' שכתב דכוונת מרן בפ"ב מה' טומאת מת כמ"ש שכיון שהוא הל"מ נקרא דין תורה היינו למיזל בספיקו לחומרא כי היכי דאזלינן בכולהו ספיקי דאורייתא לחומרא ע"ש ובסי' ל"א ואני מאי דנלע"ד כתבתי אלא דאכתי צ"ע על דברי הרמב"ם גופיה שהרי כתבנו לעיל בשמו דאף לדבר שהוא עצמו הל"מ קרי ליה ד"ס ומדבריו בפ"ב מה' טומאת מת שהבאתי נראה להפך שכתב בפירוש שכיון שטומאתו הלכה הרי הוא דין תורה ולא ד"ס וכן קיימו וקבלו הכ"מ שם וגם בזה נלע"ד לתרץ דמאי דכתב הרמב"ם דלהל"מ נמי ד"ס קרי לה לאו למימרא שמפני שיש הפרש בין ד"ס לדין תורה קרי לה הכי שהרי בכל מקום שהוזכר בדברי הרמב"ם ד"ס והוא דבר הנדרשת באחת מי"ג מדות שוין בדיניהם לגמרי לדין תורה כמ"ש שם ריש ה' אישו' אלא היינו טעמא דקרי לה ד"ס לפי שלא בא בפירוש בתורה כמבואר בלשונו בפ' י"ז דכלים שכתב שכל מה שלא נתבאר בלשון התורה נקרא מד"ס ואע"פ שהדברים הל"מ והשתא לפי זה אתי שפיר שלא נקט בלשונו דפ"ב מה' טומאת מת ולפי שטומאתו הלכה הרי הן דברי תורה כלומר שנקראין דברי תורה כמ"ש הכ"מ רק שדינו בדין תורה כמשפט הד"ס כמ"ש הפר"ח בי"ד רסי' כ"ט אלא דאכתי יש להקשות על הרמב"ם ז"ל דמאחר שאין הפרש בין ד"ס להל"מ למה זה כתב ולפי שטומאתו הלכה הרי הוא דין תורה ולא ד"ס כיון דליכא שום נפקות' בזה ואפשר דמ"ש ולא מד"ס אין כוונתו על ד"ס הנאמ' בדבר הנלמד בי"ג מדות דזה אין בו שום הפרש מהל"מ כמדובר רק רצונו דלא הוי מד"ס גמור כלומר מדרבנן וכן מצאתי עוד למוהר"י די ליאון במגילת אסתר דף ט' שכתב בשם הרשב"ץ בס' זוהר הרקיע שחיבר על המצות שכל דבר הנדרש בי"ג מדות דינו כדין תורה ממש ואין הפרש ביניהם רק לענין מנין המצות והסכים הוא ז"ל עמו ועל שניהם כתב הש"ך בח"מ סי' ל"ג ס"ק א' שדבריהם נכונים ומוכרחים יע"ש ושכ"כ הב"י טור א"ח ססי' מ"ב והדרכי משה ואני בעניי בדרכי משה שלפנינו לא מצאתיה וכ"כ עוד ר' בצלאל בסי' י"ט דף ט"ו א' והסכים לדבריו מהרח"ש חא"ה סי' מ"ב דף ק"ץ ג' וכ"כ הר"ם אלשקר סי' ס"ח והרב אליהו אלפאנדרי ז"ל הנ"ל שם כתב עוד כן בשם מוהרי"א ומהרש"ך ומוהר"ם מלמד וכן העלה הרב הגדול מוהר"א יצחקי ז"ל בשו"ת זרע אברהם חלק י"ד סי' ל"א יעש"ב הן אמת דהרב תם בן יחייא בס' תומת ישרים סי' פ"ג כתב דברים אשר לא כן על דברי הרשב"ץ הנזכר וגם הר"ב ס' לב שמח על ספר המצות בשורש ב' תמה הפלא ופלא והרבה להקשות על סברת הרשב"ץ ועל הנמשכים אחריו והביא כמה דינים שנדרשו בי"ג מדות ואפ"ה חילק הרמב"ם עצמו ביניהם לדין תורה יע"ש כי העלה ארוכה בענין זה והאחרון הכביד הלא הוא הרב אליהו אלפאנדרי בס' סדר אליהו רבא וזוטא הנז' לעיל חגר כלי מלחמתו על כל הרבנים הנ"ל בהויות ופלפולים הרבה מאד ואחר שקלא וטריא העלה בדף ע"ג ג' דדוקא דבר הנלמד מג"ש דחשיבא מפי השמועה דינה דין תורה משא"כ בשאר הדרשות של י"ג מדות שאע"פ שמן המקראות הם נדרשים אין דינם דין תורה רק מדרבנן גמור חשיבי רק דהם אסמכום אקרא ע"ש כי העמיק הרחיב בענין זה ולן בעמק' של הלכה זו ואתה תבחר ולא אני כי אין תלמוד כמוני ראוי להכריע והר"ב לב שמח פנה דרך לעצמו להוכיח שגם להל"מ אין לה דין תורה ודין גרמא לו לפרש דברי הרמב"ם שבטומאת מת פירוש דחוק עד מאד כמו שהוא הודה מפי עצמו יע"ש ל"ב ב' ולענ"ד ליתא להאי מילתא שהרי מצינו בעירובין צ"ה א' ובנזיר ל"ו ב' ובנדה ט"ו א' ובסוכה מ"ב ב' דלהל"מ קרי ליה דאורייתא דוק ותשכח ואם כדבריו למאי הלכת' קרי לה דאוריית' אלא ודאי על כרחנו צ"ל דלהל"מ דין תורה יש לה כדעת שאר רבוותא ועיין רש"י ריש כתובות. ג' א' ד"ה שויוה וע"ע רש"י בפסחים מ"ד א' ד"ה וכזית דלקי אהל"מ וע"ע תי"ט בזבחים פי"ג משנה ז' ד"ה ר"א וכ"כ רשד"ם בי"ד סי' קל"א וכן הוכיח בעל צרור החיים בפ"ח מה' מקואות יעש"ב וע"ע ב"ח י"ד סי' רצ"ד סעיף ו' ובט"ז שם ס"ק י"ג וע"ע לחם משנה פ"ד מה' אישות גבי המקדש בפסולי עדות של דבר' סופרים ועדיין צריכים אנו למודעי אם כשכות' הרמב"ם ז"ל באיזה דין שהוא מדבריהם אי הוי מדרבנן ממש בכל דוכתא דקאמר הכי או אם לפעמים קאמר הכי מלת מדבריהם גם על דבר שנדרשת באחת מי"ג מדות והנה גם בזה נתחבטו קמאי דקמן וכמה דיו נשתפך על זה ואם אמרתי להעתיק דבריהם אהיה לטורח בעיני המעיינים אחרי אשר לא אוכל להכריע בין הרים גבנונים לכן אציג לפניך בקיצור נמרץ הדעות אשר מצאתי בזה אחר החיפוש וראשון לציון הנה הוא הכ"מ ריש פ"ב מהל' אבל על מ"ש הרמב"ם ומדבריהם שיתאבל האיש על אשתו כתב ז"ל דלשיטתיה אזיל הרמב"ם שסבר שכל דבר שאינו מפורש בתורה ממש אע"פ שדינו דין תורה מיקרי ד"ס מוכח שפיר מדבריו אלה דאין שום חילוק בין מדבריהם לד"ס וכן נראה עוד מדבריו רפי"ג מה' עדות וכן נראה מתשובת הרשב"ץ שהביא הב"י בא"ח ססי' מ"ב וכ"כ ר' בצלאל בסי' י"ט דף ס"ו א' וכן נראה להדיא במוהרח"ש בעיגונא דאיתתא דף ב' א' וכן כתב להדיא בעל לב שמח בדף ל' ב' ותמה על הרב תם ן' יחייא דפליג על הרשב"ץ בהא והוכיח במישור מכמה לשונות הרמב"ם שאין הפרש כלל בין מדבריהם לד"ס יע"ש אמנם ממ"ש הכנה"ג בלשונות הרמב"ם שם בפ"ב מה' אבל בשם רדב"ז ח"ב נראה בהדיא שדעתו לחלק בין מדבריהם לד"ס דוק ותשכח וכן יש ללמוד מדברי הכ"מ גופיה פ"י מה' נחלות הל' ח' ע"ש וכן הכריח בפלפול עצום הר"ב סדר אליהו רבא וזוטא הנ"ל בדף ס"ח וס"ט ותפס עיקר דעת הרב תם ן' יחייא ע"ש ויתן מעדנים לנפשך וכן תפס עיקר מוהר"ר חנניה קאזיז בס' קנאת סופרים שלו על מצות הרמב"ם בשרש ב' ותמה הפלא ופלא על דברי הכ"מ דה' אבל וה' עדות ופי' הוא ז"ל דברי הרמב"ם דמדרבנן גמור הוא דקאמ' ושכן יש לפרש בכ"מ שכתב מדרבנן או מדבריהם זולתי היכא שיש לתלות שטעו המעתיקים מלשון ערבי ללשון עברי ובחכמתו כי רבה היא תשובה נצחת השיב לכל הלשונות אשר מהם הקשה הלב שמח על הר"ב תומת ישרים וכת' שכל דבריו בזה אינן אלא שגגה ממיעוט ההשגחה זהו מה שראיתי להציג לפניך בתכלית הקיצור ואם חפץ אתה לעמוד על בוריין של דברים לך נא ראה באורך וברוחב של עניינים אלו בס' לב שמח על שרש ב' ובס' אליהו רבא וזוטא הנ"ל כי הוא פעל ועשה בעניינים אלו פלפול עצום ורב וכן הפליא לעשות הר"ב דברי אמת בקונטריס הט' הנק' בשם ד"ס יעש"ב בארוכה וע"ע בשו"ת יד אליהו סי' מ"ט:

ח אין להקשות מסברת התוס' על הרמב"ם דבכגון דא אמרינן גברא אגברא קא רמית פר"ח י"ד סי' ס"ז ס"ק א' ותמה שם על התי"ט שהקשה בזה על הרמב"ם ז"ל וכן הרמ"ז בפ"ז דערכין וכ"כ הר"ב חוות יאיר רסי' קצ"ב ע"ש:

ט דרך הרמב"ם ז"ל הפך שיטת הגמ' היכא שספרא או ספרי מוכיחים הפך שיטת הגמרא כן מצאתי להכנה"ג בכללי הפוסקים אות כ"ח בשם חומת ישרים ואני הדיוט לא יכולתי להלום כלל זה שהרי כלל גדול בידינו שכל תוספת' או בריית' שלא הוזכרה בגמ' משבשתא היא דמסתמא כיון שרצו חכמי ישראל לחבר התלמוד חקרו ודרשו בכל הספרים וביררו אותם שהם בני סמכא בדוקא כמו שתמצא להר"ש אלגאזי בספר גופי הלכות כלל תקל"ד ואם זה הוא אף בסתמא דליכא הוכחה להפך בגמ' דילן כ"ש כשמוכח הפך דבריהם משיטת הגמ' ועוד שעמדתי על עיקרן של דברים בתומת ישרים סי' ק"ע וראיתי שעיקר ראייתו בזה הוא ממ"ש הרמב"ם בפ"ה מה' מלוה שהוא מ"ע להשיך לעכו"ם שהניח דרך הגמ' שלנו ובחר לו שיטה הספרי ועל כגון דא לא שייך לומר דרכו של הרמב"ם כיון דאחת היא ופרסמה הכתוב ואף גם זאת כבר תמה עליו הר"י די ליאון במגילת אסתר דף ל"ד ב' למה זה הניח דרך הסלולה בגמ' ותפס שיטת הספרי וסיים שם בדף ל"ה א' ולא ידעתי מה אדבר בו רק כי דעתו רחבה מדעתי ולא יכולתי לבא עד תכונתה ע"כ וכן בדף ע"ח א' כתב בזה הלשון נ"ל כי מאחר שכן נמצא בספרי או בספרא ראוי להביא במנין המצות אם לא נמצא איזה דעת סותר אליו בגמ' שהיא העיקר ע"כ וכמעט כל בעלי הפרשים הדביקוהו להרמב"ם בדין זה שכתב שהוא מ"ע להלוות לעכו"ם נגד גמ' דילן ותדע עוד שאין זה דרכו של הרמב"ם שהרי כתב המגדל עוז בפי"ב דנדרים שחכמי לוניל הקשו להרמב"ם ז"ל איך פסק נגד שיטת הספרי והשיב להם שכיון שלא הוזכרה אותה דרשה לא בגמ' בבלית גם לא בירושלמי ליתא לההיא דרשא ע"כ הא קמן דלא זו היכא דאיכא הוכחה בגמ' נגד הספרי שאינו תופס שיטת הספרי אלא אף בדליכא שום גילוי בגמ' ואע"ג שהוקשה זה להכ"מ שם ובבדק הבית י"ד סי' רל"ד וכתב שדרך הרמב"ם לפסוק כבריית' דספרי אע"פ שלא הוזכרה בשתי הגמרות מ"מ שיפסוק הפך גמ' דילן מפני הספרי זו לא שמענו וכן מצאתי עוד להלחם משנה בפי"א מה' מאכלות אסורו' שכתב דלדעת הרמב"ם דחינן לברייתא דספרי מקמי גמ' דילן עיין שם ובריש פ"ד מה' עבדים גם הבאר שבע בפ' עגלה ערופה דף ס"ד ויש"ש בפ"ד דיבמות סי' נ"א תמהו על הרמב"ם איך שבק גמ' דילן וסמך אספרי יע"ש וע"ע כנה"ג א"ח בלשונותיו על רש"י והרא"ם סוף פרשת כי תצא דזו היא כוונת הראב"ד במה שהשיג על הרמב"ם בפ"א מה' רוצח דיליף דרוצח ניתן להצילו בנפשו מוקצותה את כפה וכתב עליו בזה הלשון א"א בספרי קא דריש לה הכי ע"כ דרצה בזה להקשות על הרמב"ם דאמאי נקט כספרי והניח היקשא דתלמודא כי כאשר יקום וגו' וכן פי' ג"כ דבריו מהר"ם ן' חביב בס' שמות בארץ בתו' יה"כ ד' ח"י סע"ב יע"ש וכן מצאתי להרשב"א ז"ל בחידושי יבמות שלו דף קכ"ח ד' שתמה על הגאונים למה זה סמכו אברייתא בספרי ולא אבריית' דגמרין שהיא עיקר כיון שנשנית בבה"מ יע"ש:

י למוד הוא הרמב"ם ז"ל לומר אסור אפי' ע"ד שלוקה מן התורה כ"ש במקום שעובר בלאו ואינו לוקה מהרש"ל בביאור הסמ"ג ריש הל' חמץ וכ"כ כנה"ג ח"מ ר"ס שנ"ט והוכיח כן מכמה דוכתי דנקט הרמב"ם לישנא דאסור במילי דלקי עליהו או דעבר בהו בלאו ותמה על הכ"מ דבפ"א מה' גניבה כ' שדייק הרמב"ם לכתוב אסור לגזלו או לעשקו ולא כ' שעובר עליו בל"ת לומר שאין איסור זה מן התורה והליץ בעדו דדוקא כי אמר בפי' אסור לגזול ד"ת או כשמסיים וכל העושה כן עובר בלאו או לוקה אז הוי מן התורה אבל כשאומר אסור לבד אין איסורו מדין תורה יע"ש וע"ע מגילת ספר ריש לאוין ע"ו וע' שיירי כנה"ג בכללי הפוסקים שלו אות זי"ן ובדינא דחייא ח"א דף קפ"ד ג':