יד מלאכי – חלק ב – קטע 2

ה כשכותב הרי"ף והלכתא כפלוני ובתר הכי כותב ואיכא מאן דפסק להפך ודאי שדעתו לספקה או לפחות לומר דמאן דבעי למיעבד כאידך דפסק להפך אם הוא לחומרא הרי זה משובח כנה"ג י"ד סי' י' הגהות הב"י אות א' לדעת הר"ן ודמש"א על חולין דף כ"ה א' ועיין ב"ח שם ס"ה ולי הדיוט לא נהירא דכשדעתו לספקה רגיל לכתוב איכא מאן דפסיק הכי ואיכא מאן דפסק הכי מבלי גילוי דעתו אבל כשגילה לנו שדעתו לפסוק כפלוני אין כאן ספק ולא מקום למעבד כאידך דפסק להפך ומ"מ הביאו שכן דרכו להביא פירושי הקדמוני' אף דלא ס"ל הכי וצא ולמד ממ"ש הרי"ף גופיה בפ' המגרש אחר שהאריך בפסקא דדינא דיליה וז"ל וחזינא לגאון דאמר וכו' ואע"ג דהני מילי דגאון סתרי למילי דידן חזינא למכתבינהו משום דמלאכת שמים היא ע"כ ותדע עוד שהאמת אתי דהא אשכחן להרי"ף בפ' הכונס דפסק הלכתא כחזקיה לגבי ר"י משום דרביה הוא וכתב ואיכא מ"ד כיון דלא אשכחן לחזקיה דפליג בהדי ר"י בהדיא הלכתא כר"י ע"כ והנה בזה ודאי לא שייך למימר שדעתו לספקה שהרי בהדיא גילה לנו דעתו בזה בפ' אלו דברים דהלכה כחזקיה נגד ר' יוחנן תלמידו אף שלא נחלק עמו בהדיא מדלא קאמר התם א"ל וכן כתב בהדיא מוהרש"א בגופי הלכות כלל כ"ו ע"ש ועיין זרע אברהם חלק א"ח סי' ח' ריש דף כ"ט דיש ללמוד כמ"ש וע"ע קרבן נתנאל בכלליו סי' ח':

ו אין לתמוה אם לפעמים לא יחוש הרי"ף לאוקמתא דגמ' ויפרש פירוש אחר בסוגי' מסברא דנפשיה ואף היכא דמוקי' תלמודא מחלוקת אמוראים כתנאי לא יחוש לו הרי"ף ז"ל דלמעט במחלוקת עדיף טפי כן כתב הבאר שבע בדף צ"ה ב' וסיים שם וכדי שלא תתמה וכו' אתן לך דמיון דומה מכל צד בנדון זה גופיה שהרי בירושלמי פ' בתרא דכלאים קאמר וכו' ואפ"ה לא חש הרי"ף ודעמיה להך אוקמתא דירושלמי ע"כ תורף דבריו אמר המאסף לי הדיוט קשה עד מאד בעיני לומר כן דאע"ג דחכמה כחכמת אלהין אשתכחת ביה בהרי"ף ז"ל לא אאמין כי יסופר דאיתא אינש על יבשתא דמצי פליג אמאי דאתמ' בגמ' לפום קושטא ומסקנא דמילתא מטעמא דלמעט במחלוקת עדיף טפי ולא חשו להא ואוקמוה כתנאי ובענין כיוצא בזה שכ' עוד בסימן ד' מתשובותיו שלא חש הרי"ף לאוקמתא דתלמוד' כתב עליו הר"ב לשון לימודים על טור א"ח דף ע"ד א' דהא ודאי ליתא וחלילה להו להרי"ף ודעמיה להמציא אוקמתות מסברא דנפשייהו ע"ש ואע"ג דמצינו להרי"ף ז"ל שהשמיט כמה דינים שהובאו בתלמוד וכמ"ש הרא"ם בתשובותיו ח"א סי' מ"ח שכל מה שנראה לו להרי"ף שנא' בגמ' דלא כהלכתא לא חשש לכותבו היינו דוקא כשלא איפסיקא הלכא בש"ס ויש לו להרי"ף ז"ל איזה הכרח או כלל המנגדו אבל כשבגמרא מוקי לה כתנאי נלע"ד פשוט דלא מצי שום גאון או פוסק למימר איפכא מן הטעם דלמעט במחלוקת עדיף כמדובר ועיין למהר"ם ן' חביב בס' שמות בארץ ביומא דף י"ז ב' דהוקשה לו טובא דלפי פסק הרי"ף צ"ל פי' חדש במשנה מה שלא פי' שום אחד מהאמוראים ושהוא פלא וצ"ע ע"ש וכן מצאתי עוד להתי"ט בריש ספרו פלפלא חריפתא וז"ל ואני תמיהא מאד על כל זה דמנין לו להרי"ף לפרש טעמ' דקרא מלבו ולהוציא דין מכח אותו טעם שהוא דלא כמסקנא דגמרא ע"כ וכיוצא בזה מצינו למוהרי"ק ז"ל שורש קכ"ו שכתב שיש לתפוס על הרמב"ם כשלא יזכיר האוקמתות והחילוקים שנאמרו בגמ' ע"ש האמנם על הראיה אשר הביא מההיא אוקמתא דירושלמי דלא חשו לה הרי"ף ודעמיה אע"ג דקלסה גברא רבה ואמר שדומה מכל צד לעניינינו עליה אני דן כי לדעתי הקצרה אין זווגו עולה יפה דבשלמא בגמר' דילן לא ירים איש את ידו ואת רגלו להרהר אחריה בשום דבר ממנה אחר שנסתם התלמוד משא"כ בתלמוד ירוש' שאין אנו אחראין לכל הדינים הנאמרים בתוכו והרי תמצא לרשד"ם י"ד סי' קצ"ב שכ' דמצינו כמה דינים שפסקו הפוסקים דלא כהירושלמי אע"פ שלא בא בגמ' שלנו מפורש כנגדו ע"כ ואע"ג דלעיל כלל י"ב כתבתי דבמאי דלא הובא בגמרא שלנו ילפינן מהירושלמי רצוני שם דמצינן למילף מהירושלמי ולא נימא דמאחר שלא בא בגמ' דילן ש"מ דפליגא עלה אבל שלא נטה ימין ושמאל מהדינים והאוקמתות אשר באו שמה זו ודאי לא שמענו וגם בההיא דלעיל נראה מתוך דברי הרמב"ן בהשגותיו לס' המצות דף קי"ב ב' שמגמגם בזה יע"ש וגדולה מזו כתב הרמב"ן בספר המלחמות בכתובות דף תקי"ג ב' וכתבתיו לקמן כלל פ"ד הילך לשונו לא סמכו גדולי הגאונים בפסק הלכה על הירושלמי מעולם ובכמה מקומות ימצא זה הבקי בו ע"כ באופן דהעולה מן האמור דאין ראייתו אשר הביא מההיא דירושלמי ראיה לגמרא דילן וגם הכלל בעצמו קשה לשמוע ועל מלתא כדנא תמה הרשב"א ז"ל בחידושיו לשבת דף ד' ב' על הרמב"ם וכתב בזה הלשון ואם בעלי הגמ' לא סמכו ע"ז להקשות ממנה לר' יוחנן איך נסמוך עליה לדחות דברי ר' יוחנן דהלכה כמותו בכל מקום לגבי רב ושמואל וכ"ש לגבי רב יהודה תלמידם ע"כ וע"ש וכן מצאתי עוד למוהריק"א בב"י י"ד סי' של"ד ס"ט שכת' וז"ל ול"נ דכיון דלא פשטוה בגמ' מהנך ברייתות היכי נפשוט אנן וכו' ע"כ והכנה"ג בי"ד סי' קמ"ב הגהות הב"י אות ל"ג כתב על הרמב"ם דמאחר שבירוש' ובגמרתנו לא פירשו כן מה כוחו של הרמב"ם לפרש שלא כפירושם ע"כ וכיוצא בזה תמצא עוד בפר"ח א"ח סי' ק"י ס"ב ובמים חיים שלו דף כ"ז ג' ובשו"ת זרע אברהם חלק י"ד סי' ל"א דף קכ"ה ד' כתב וז"ל אטו רבינו ז"ל אמורא הוא לחדש תירוץ מה שלא נאמר בגמ' מעולם לא שמענו זה כי הוא מעתיק מ"ש בגמ' ולא יטה ימין ושמאל כנודע למורגל בחבורו ע"כ ועע"ש דף קכ"ט ד' ובהר"מ די בוטון רסי' נ"ו וכן מצאתי תו לרש"ל ביש"ש לקמא שבפ' החובל סי' י"ג תמה על הרא"ש דאיך על בעיא שנשארה בתיקו בש"ס כתב ומסתברא וכו' דמי הוא זה שיכול לפשוט מה שנחתם בתלמוד בתיקו והסכים עמו תפארת שמואל שם וכן תמה על הרע"ב התי"ט בזבחים פרק י' משנה ו' יע"ש וצא ולמד עוד ממ"ש הרדב"ז ז"ל בס' יקר תפארת בפ' י"א מה' ביכורים הילך לשונו ועדיין אני אומר שאין כח ביד שום חכם או גאון לפסוק הלכה כנגד מה שפסק התלמוד בהדיא או כנגד מה שפסק א' מן האמוראים אם אין עליו חולק וכ"ש הכא דסתם תלמודא ורב יהודה פסקו הלכה כשמואל עכ"ד:

זאע"ג שאין דרך הרי"ף והרא"ש להביא רק דינים הנוהגים בזמן הזה היינו שאין דרכם להביא כל הדין הבלתי נהוג בלחוד אבל אם בכתבם הדין הנהוג כתבו אגב ארחייהו איזה פרט שאינו נהוג אין זה תימה דכיון דמילתא אגב ארחי' היא לא חשו וכתבוהו אע"ג דלא נפקא מינה מידי האידנא כנה"ג י"ד סי' כ"ח וכ"כ בשיירי ריש כללי הפוסקים בשם מעדני מלך ועיין כנה"ג א"ה רסי' ו' ובס' דינא דחיי שלו חלק ב' דף קי"ג א' מוכח דלפעמים מביא הרי"ף דין הבלתי נהוג משום דאיכא למילף מיניה דין או חידוש לדבר הנהוג ע"ש:

ח כל שלא פירש הרי"ף ז"ל דאותו תיקו לחומרא אע"פ שכ' ולא איפשיטא דעתו לומר דנקטינן לקולא כ"כ הכה"ג א"ח סי' ק"ס בשם רבינו יונה והרא"ש ושה"ג:

ט אין דרך הרי"ף להעתיק ברייתות דלא הוו כהלכתא אע"פ שיש ללמוד מהן איזה דין אחר מחודש כיון דבמאי דקמיירי הברייתא לית הלכתא כוותה פר"ח א"ח סי' תק"א סס"ג:

י דבר זה נהוג הוא בהלכות לתפוס ענין שהוא כהלכה אע"פ שאינו בדרך מסקנא שבגמ' והרבה מהם תמצא בהלכותיו וכו' הרמב"ן בס' המלחמות ס"פ הפועלים וחוט השני דף ט"ו סע"ב:

יא לפעמים אומר הרי"ף ז"ל ת"ר על תוספתא לפי שסוף אותה תוספתא הוזכרה בתלמוד ולפיכך לא חש להזכירה בשם תוספתא ש"מ על ב"מ דף י"א א':

יב דרך הרי"ף והרא"ש להביא ותניא אידך אף על גב דלא נפקא מינה מידי לענין דינא בין שתי הברייתות התי"ט בס' פלפלא חריפתא דפ' יש נוחלין ד' ל"ד ד':

יג כשהרי"ף ז"ל כותב וגאון פסק כפ' ולא אמר מסתברא כוותיה אלמא לא מסתבר ליה פסקא דגאון הרא"ש ז"ל בפ' השולח סימן כ"א בשם הראב"ד והביאו מוהר"ש אלגאזי בפ' גופי הלכות כלל קכ"ג וחזר ושנאו בכלל תס"ח אך מצאתי להרשב"א ז"ל בחידושיו לגיטין שם דפליג בזה על הראב"ד וכ' דהרי"ף ז"ל כוותיה דגאון ס"ל מדכ' ליה סתם ולא פליג עליה ע"כ ואחריו נמשך הש"ך בח"מ סי' שפ"ו ס"ק י"ב ע"ש ומן התימה על מוהר"ש אלגאזי שלא הזכירו וע"ש באות האלף כלל כ"ה שעשה עצמו כאילו לא ידע הך כללא דכייל לן בשם הראב"ד והקשה על הרי"ף מיניה וביה והאחד הוא ממ"ש בע"ז בשם גאון ומעיקרא קושיא ליתא לפ"ז הכלל ומה גם דאף לפי דברי הרשב"א דפליג אהך כללא הכל ניחא עם מ"ש הכנה"ג בי"ד סי' קי"ב הגהות הב"י אות ס"ג יעש"ב דאין כאן מקום להאריך בזה ואעיקרא דדינא לולי דמסתפינא לדבר במקום גדולי' הוה אמינא דצדקו בזה דברי הרשב"א מכמה טעמי חדא דעל הרוב אין דרך הרי"ף לכתוב ומסתברא כוותיה אלא כשמביא שתי דעות איכא מאן דפסק הכי ואיכא מאן דפסק הכי כמו שתמצא אליו ז"ל בפ' התקבל גבי אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה וכן בפ' האיש מקדש גבי נתקדשה לדעת אביה ובפ' תולין וכן בכמה דוכתי אחריני וברור הוא למורגל בהלכותיו אך כשכותב סברת הגאון בסתם ולא גילה דעתו להפך מה צורך לומר דהכי מסתברא פשיטא שדעתו כן הוא מדלא פליג עלי' ואדרב' זיל לאידך גיסא דכל עוד דלא קאמר ואנן לא ס"ל הכי ש"מ דהכי ס"ל ותדע שכן הוא דהא בפ' אין עומדין גבי טעה בשלש ראשונו' כ' על דברי גאון ואנן קשיא לן האי מימרא דגאון וכו' וכן שם בפ' אלו דברי' גבי נר ומזון וכו', איכא מרבוותא וכו' והא מילתא ליתא וכו' ועוד בפ' התקבל גבי בעל אומר לפיקדון וכו' מצינו להרי"ף ז"ל שכ' ופסקו רבוותא הלכתא כרב הונא ואנן לא ס"ל הכי אלא הלכתא כרב חסדא וכו' ואשכחן תו הכי בסוף פרק השותפין גבי גוד או איגוד שכ' איכא מאן דמוכח מכאן וכו' ואנן לא ס"ל הכי וכן בפ"ק דתענית חזינן לגאון דקאמר הכי וכו' ואנן מסתברא לן דה"מ וכו' והא קמן דהיכא דלא ס"ל כאותו דעת דמייתי אומרו בפי' ואם כדברי הראב"ד לא היה צריך לאומרו כיון דבסתמא נמי לא מסתבר ליה וכן מצאתי להנ"י סוף פ' השואל דעל פי' שהביא שם הרי"ף משמיה דגאון ולא קאמר עליה ולא מידי כ' בשם הרנב"ר שהוא דעת הרי"ף יע"ש וכ"כ עוד כיוצא בזה בסוף פ' השותפין על מ"ש שם הרי"ף ופסקו רבוותא כרשב"ג משום דמסתבר טעמיה ע"ש ובפ' זה בורר דף רס"ט ב' דכת' ופסק הרב וכו' על כיוצא באלו וע"ע בהר"ן פ' השולח גבי עבד שנשבה ופדאוהו שעל מ"ש שם הרי"ף וחזי' לגאון דקא פסק וכו' כ' הוא ז"ל והרמב"ן ז"ל העמיד דברי הרי"ף וכו' וכן מצאתי להכ"מ פ' ח' מה' עבדים הלכה ט"ו שכ' וז"ל ונראה ממ"ש הרשב"א והר"ן בשם הרמב"ן שהם סבורים שהרי"ף סובר כדברי הגאון דהל' כרבנן וכו' עד וכך הם דברי רבינו ע"כ וע"ע הגהות אשירי פ"ב דחולין סי' ח' שכ' כך פירשו ה"ג ואלפס ורבינו חננאל בדין שכ' שם הרי"ף איכא מ"ד ולא כת' עליה ולא מידי ע"ש נמצאת אתה למד דהר"ן והנ"י והרמב"ן והרמב"ם והגהות אשירי אית להו כשיטת הרשב"א דהיכא דמביא הרי"ף דברי גאון ולא פליג עליה מסתמא כן הוא דעתו וכדברי הרי"ף חשבינן להו ותו דאף בדעת הראב"ד גופיה לא מצינן למיקם עליה שפיר דהא באותו הדין עצמו דעבד שנשבה ופדאוהו דעלה אמרה הראב"ד למילתיה אשכחן שכ' איהו גופיה הפך זה בהשגותיו על הרמב"ם שהרי בפ"ז מה' חובל ומזיק וכן בפח"י מה' מלוה ולוה כת' שהרי"ף פסק כרבנן והיינו משום דלא הוה ליה גירסת הרי"ף שלפנינו דבהדיא פסק כרשב"ג ויליף לה ממאי דכ' הרי"ף לעיל מיניה וחזינן לגאון דקא פסק הלכתא כרבנן וכמ"ש הש"ך בסי' שפ"ו ס"ק י"ב ע"ש ודוק וכיון שכן לא שבקינן דעת הרשב"א ודעימיה דברירא לן מקמי דעת הראב"ד דאיכא לאסתפוקי אהי מינייהו סמכינן גם להרא"ש ז"ל מצאתי לו הפך זה בפרק לולב וערבה שכ' הרמב"ם פסק כר' אמי וראבי' פסק כר' חסדא וכן מסתברא דר' חסדא דאמר משמיה דר' יצחק קבלה מיניה מדלא פריש גמ' דפליג עליה והוה ליה ר' אמי חד לגבי תרי ע"כ הרי דאף באמוראי אית ליה להרא"ש ז"ל דהאומר דבר בשם אומרו מסתמא הכי ס"ל כל עוד דלא פריש בגמ' דפליג עליה וכ"כ רש"י בחגיגה י"ט ב' דמדקא' ר' יהודה מאיר היה אומר ולא סיים ואני חולק עליו לומר כך וכך ש"מ דר' יהודה כר"מ ס"ל ועיין בכללי התלמוד שלי אות הויו שהארכתי בזה וכתבתי שאפשר שגם הרמב"ם אית ליה הכי יע"ש וע"ע שארית יוסף נתיב השמועה דף ל"ד ב' שכ' וז"ל פי' מורי הבדל אחר שכשאומר אר"פ אר"פ שוים הם באותה סברא אבל כשאומר משום לא ס"ל וכו' ואי לאו דמסתפינא אמינא דהתם משום קושיא הוא דקא' הכי הא בכל מקום סתם שניהם שוים עכ"ד וכן נלע"ד להוכיח עוד מן הש"ס דפ' המניח כ"ט ב' אמרינן תסתיים דר"א הוא דאמר חיי' דאר"א משום ר' ישמעאל וכו' תסתיים ע"כ מבואר שפיר דמסתמא כל האומר דבר בשם אחר הכי ס"ל אם לא שחולק עליו בפי' ועיין כ"מ פ"ג מהלכות מ"א שעל מ"ש שם הרמב"ם הלכה י"ד הורו מקצת הגאונים וכו' כ' הוא ז"ל משמע שכך היא דעת רבינו שאל"כ הוה ליה להביא דברי החולקים עליהם ע"כ ועיין ב"ח ח"מ סי' קס"ג וסי' צ"ג ס"ה וסי' רצ"ז ס"ו ובי"ד סי' ט"ל סל"א ובנתיבות משפט דף פ"ה א' ובכנה"ג א"ח סי' מ"ד הגה"ט אות י"ז ודון מינה ואוקי באתרין דכפי הנלע"ד הדין עם הרשב"א דכל עוד דהרי"ף לא פי' ואנן לא ס"ל הכי דברי הגאון הן הן דבריו וכן יש להוכיח עוד מהא דאיתא בפ"ק דסוטה ד' ב' א"ר יוחנן משום רשב"י וכו' ור' יוחנן דידיה אמר וכו' וכן מצינו תו בפ' האיש מקדש מ"ב א' ובתרא ו' ב' וב"מ ט"ל א' א"ר יוחנן אמר שמואל וכו' ור' נחמן דידיה אמר אלמא דכל עוד דלא קאמר ש"ס דפליג עליה מסתמא כיון דאמרה משמיה כוותיה ס"ל ועוד עיין בפ' טרף בקלפי מ"ג ב' דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק וכו' ואני אומר וכו' וכן בב"מ מ"א ב' ובע"ז י"ז א' ובפרש"י פ"ב דחגיגה י"ט ב':

יד נראה שבכל מקום שכ' הרי"ף והגאון אמר או וכ"כ הגאון היינו ר' האיי גאון וכן נראה מדברי הגהות מיימוניות בפ"ה מה' ברכות שכ' שם וכו' וכן פי' רב אלפס בשם הגאון דהוא רב האיי ע"כ וכ"כ ר' יונה בפ' שלשה שאכלו על מ"ש הרי"ף דקטן אפילו בן ז' ובן ט' כשהוא יודע למי מברכין מזמנין עליו והכי חזינא לגאון כ' שם רבינו יונה ז"ל וכן פסק ר' האיי גאון ז"ל ועי' קורא הדורות דף ה' א' וספר לב שמח דף מ"ט ב':

טו כשמביא הרי"ף פלוגתא דרבוותא איכא מ"ד וכו' ואיכא מ"ד וכו' ומסיים והאי סברא דר' האיי גאון משמע דס"ל להרי"ף כר' האיי מדהזכיר מי הוא בעל הסברא ההיא ולא הזכיר בעל הסברא האחרת דרישה ח"מ סי' ט"ל ס"ח לדעת הנימוקי יוסף בפ' זה בורר:

טז כל היכא דחזינן שמביא האלפסי שאר מילי מהך דינא דאיתמר בלא פלוגת' והשמיט אינך מילי ש"מ דסבר דלאו הלכתא היא מהרא"י בכתביו סי' רל"ט:

יז כל תשובה שנכתבה בשם הרי"ף ז"ל אין לנו להסתפק אי חתים עלה או לא דאלת"ה לא הנחת מקום לסמוך על שום תשובה מתשובות הגאונים דהא לא חתים שמייהו עלה אלא כך הם עיקרן של דברים כל תשובה שאינה חולק' בהדיא על התלמוד נסמוך עלה אע"ג דלא חתים שמיה עלה וכל תשובה שהיא חולקת על התלמוד או על אחד מהכללים המסורים בידינו לא סמכינן עלה הרדב"ז חלק ב' סימן תקנ"ט והרמב"ן במלחמותיו פרק הישן כ' דאין לסמוך על התשובות הנמצאות בשם הרי"ף אלא א"כ הוחזקו:

יח דרכו של הרי"ף ז"ל בכמה מקומות לתקן לשון המשנה ולקצר בדבר שהוא מסכים אל האמת רדב"ז ח"ב סי' תקפ"ד:

יט מסורת היא בידינו דאין לך שום מפרש שיאמר כלומר או פי' אלא כשאפשר לפרש פי' אחר ובא לשלול אותו או שהקשה לו שום קושיא ואומר כלומר או פירוש לתרץ הקו' ההוא כ"ש הרי"ף שדרכו להעתיק לשון התלמוד שאינו אומר כלומר או פירוש אלא כשהדברים סתומים או שאפשר לפרש פירוש אחר ואותו הפי' אינו מתיישב שיירי כנה"ג א"ח סי' תקמ"ג:

ך הרי"ף בעל השערים הוא בן בנו של רב אלפס שו"ת מהר"ם מרוטנבורג סי' קצ"ה ושם בסי' רי"ט כ' וז"ל שוב קבלנו שאותו שיסד השערים היה שמו ר' יצחק בר ראובן ורבינו האלפסי שעשה החיבור היה שמו ר' יצחק בר יעקב והיה אבי אביו של בעל השערים וכ"כ בהגמי"י בתשובות דשייכי לס' משפטים סי' מ"א ונ"ה ע"ש ובכן אין כאן קושיא ממ"ש בב"י ח"מ סי' קע"ו ס"ח שהרי"ף סותר את דבריו ממ"ש בשערים למ"ש בהלכות כיון שהרי"ף לחוד ובעל השערים לחוד כן מצאתי בס' קורא הדורות דף ז' א' וע' מגילת ספר דף נ"ז א' ונ"ט א' מהעשין וכ"כ נתיבות משפט דף רצ"ט ג' וכ"כ בעל צמח דוד דף ט"ל ב' ובשלטי הגבורים דמרדכי פרק הכותב דף תקמ"ג בשם הנמ"י וע"ש במרדכי כי פעם ושתים נתעלם זה ממנו וע"ע ראש יוסף סי' ע"ב סי"ד שהוא ז"ל והמרדכי לא כיונו בזה אל האמת ועיין כנה"ג שם בח"מ סי' קע"ו הגהות הב"י אות ג"ן ובס' עיטור סופרים דף קל"ב ג' דגם מינייהו אישתמיט כל זה והוא פלא:

כא דרך ר' אלפאסי ז"ל הוא להביא אוקמתא שנאמרה בגמ' לדברי הכל לישב לכל לשון המשנה ואח"כ מביא דברי האמוראים שהל' כמותם ואף כאן לא הזכיר דברי רב יאודה לפי שהם הלכה אלא שהביא האוקמתא שאמרו בתלמוד גם לדבריו והביא דברי ר' יוחנן לקבעם הלכה כן ראיתי להריטב"א בחידושיו לע"ז שנדפסו בס' אוריין תליתאי דף י"א ג':

סליקו כללי הגאונים ובה"ג והרי"ף ז"ל.

בס"ד כללי הרמב"ם והראב"ד והסמ"ג

א כשהרמב"ם סותר עצמו מפי' המשניו' לחיבור היד אין לסמוך אלא על מ"ש בחבור כ"כ הרב"י בי"ד סי' רצ"ד ד"ה ומ"ש שנוהגת וכ' הכנה"ג שם שכ"כ הרדב"ז בח"ב סי' רפ"א (ובמודפס הוא סי' תק"ף) וע' בשדה יהושע דף ק"ח וז"ל הרמ"ע ס"ס קי"ז פי' המשניות דקטנותא נינהו ולא מקשינן ליה מינייהו ע"כ וכן ראיתי למהר"י קורקוס בפי"א מה' תרומות סוף הל' י"א שכ' כי לא דקדק במשנה כל הצורך: