יד מלאכי – חלק א – כלל שס"ז

כלל שס"ז לפני עור לא תתן מכשול כו' מה שהביא הרהמ"ח ראי' לדבריו (דהמושיט כוס יין לנזיר עבר תיכף משעת ההושטה אף שלא שתאו) מדברי הכנה"ג שכת' דלדעת מהרא"ש (דאיסור הרבית הוא מתחלת ההלואה אע"פ שהלוה לא נתן הרבית) אף הלוה עובר משעת הלואה אלאו דלא תתן מכשול שנותן מכשול למלוה לעבור אלאו דלא תשימון במחכ"ת דבריו תמוהים דמה זה ענין לספק שנסתפקו בני הישיבה דכיון שהמלוה עובר תיכף באיסור ברור שנותן כספו בנשך שמוזהר ע"ז בשעת ההלואה כדדייק מהרא"ש מקרא פשיטא שהלוה עובר על שמביאו למכשול זה כיון שהפסיקה בעצמה אסור בין אם יתן אח"כ הרבית או לא יתן דאיסורא דעבד המלוה עבד אבל זו מנין לנו היכא שלא נעשה שום איסור שיעבור המושיט אמנם בעיקר הדין צדקו דברי הרהמ"ח ויש להביא עוד ראי' לדבריו מש"ס ס"פ א"נ ע"ה ב' א"ר יהודא אמר רב כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים עובר משום ל"ע ל"ת מכשול כו' ופירש"י שעולה על רוחו של לוה לכפור וכבר הכריח בלח"מ ספ"ב מהלכות מלוה ולוה דאין כונת רש"י ז"ל דברשע יעשה כן דאטו ברשיעי עסקינן אלא דחיישינן שאם לא ילוהו בעדים ישכח הדבר שהלוהו וישבע ולפי דעתו הוא אמת יעו"ש וכיון לדבריו בתומים ר"ס ע' וא"כ בשעת הלואה אכתי לא נדע אם יכשל הלוה ובכ"ז עובר המלוה בלאו דל"ע תיכף בשעת הלואה וכבר נזכרו דברי' אלו בשמי בס' בית יצחק להגאון אבדפ"ק פרעמישלא נ"י סי' קי"ז יעו"ש: