יד מלאכי – חלק ב – פתיחה

חלק

שני

בס"ד כללי שני התלמודים

א כל מקום שתמצא הקבלה חולקת עם הגמ' הלך אחר הגמ' והפוסקים ואם אין נזכר בגמ' ובפוסקים הלך אחר הקבלה כ"כ הכנה"ג בריש כללי הפוסקים בשם הרדב"ז וס' יוחסין ומהר"י הלוי ויש לדקדק על זה שהרי הוא עצמו כ' בשיירי כנה"ג שלו סי' ג' הגהות הבית יוסף אות ד' וז"ל מיהו בזוהר פ' במדבר כתב בהפך בההיא דנותן מטתו בין צפון לדרום פירש ראשה למזרח ומרגלותיה למערב וצ"ע ועע"ש ע"ב ועכשיו אין העולם נזהרין בכך כלל ועיקר ויראה הטעם דאי אתינן למקפ' בהכי כמאן כעביד אי כתלמודא דידן הוא הפך הזוהר ואי כזוהר הוא הפך תלמודא דידן ולכן לא הקפידו בכך ע"כ ומדבריו אלה משמע דשקולים הם הזוה' והגמ' ויש לישב דמה שכ' בשיירי הנז' הוא למצוא טעם למנהג העולם שאינם נזהרים בזה אבל לקושטא דמילתא סבירא ליה דהגמ' עיקר ואזלינן אבתרה:

ב היכא דפליג גמ' דידן עם הירושלמי כגמ' דידן פסקינן שהוא בתרא כ"כ הכנה"ג בכללי הפוסקים אות ג' בשם הרי"ף שלהי עירובין והרש"ך ומ"ץ ובנימין זאב ואני אוסיף על השמועה שמצאתי בש"מ על ב"מ דף מ"ה ב' שכ' וז"ל וכ' הר' יהונתן ז"ל וזל"ל ואין אנו חוששין לגמ' דירושלמי דאותן רבנן בתראי שסדרו לנו התלמוד בבלי הביאו בו אותן סברות שהן כהלכה הנאמרות בתלמוד ירושלמי ורוב התלמוד בבלי מהן כגון דברי ר' יוחנן ור"ל וכל הנקראים בשם רבי ומה שראו שהוא שלא כהלכה הניחו אותו בתלמוד ירושלמי ע"כ ועיין מוהרי"ק שורש פ"ד ובשו"ת חוט השני דף י"ג א':

ג תוספתא וירושלמי דפליגי הרמב"ם ז"ל סומך על הירושלמי יותר מן התוספת' משום דלא ידעינן אי מתנייא בי ר' חייא ור' הושעיא כ"מ פ"א מה' מעשר שני וזה הטעם דרשתיהו פגשתיהו בש"מ על כתובות פ"ב דף כ"ה ד' ע"ש ופר"ח א"ח ס"ס ת"ן הוסיף מדיליה טעם אחר מפני שהירושל' הוא בתרא טפי מן הבריי' ועיין שו"ת מהרש"ך ח"ג סי' ז"ן בארוכה וע"ע תו' דבתר' דף קמ"ט ב' סד"ה שייר דכתבו סמי תוספת' מקמי ירושלמי וכ"כ מדברי אבי העזרי שהביא טור א"ח סי' תנ"ח ס"ב וכ"כ מוהרי"ב בס' שדה יהושע ח"א דף פ"ג ג' וכ"כ מוהר"י קורקוס בפ"ה מה' מ"ע ה"ג ואע"פ שהתוספתא נשנית בלשון אחרת לשון האמור בירוש' הוא עיקר וכ"כ עוד הר"ב עיטור סופרים דף פ"ט ג' לדעת בעל העיטור ובדף ר"ס ד' כתב הא נהירנא כי יש בכללים דכי פליגי הירושלמי והתוספתא דנקטינן כירושלמי אך אמנם מצאתי להר"ב כנה"ג בס' דינא דחיי ח"א דף ד"ף ג' שכ' דלדעת הרי"ף היכא דפליגי תוספתא וירושלמי דברי התוספתא עיקר ועיין רדב"ז ח"ב קובץ ג' סי' רצ"ז מלשונות הרמב"ם שוב נדפס ס' קרבן נתנאל על הרא"ש וראיתי בפ' הבא על יבמתו סי' י"א שעל מה שכ' הרא"ש שם ותמהני היאך נכוף כיון דקאמר בירושלמי אין כופין כת' וז"ל נשמע מן דא כללא חדתא דהיכא דפליגי תוספתא וירושלמי ס"ל לרבינו כשיטת הירושלמי דהא מתוספתא מוכח להדיא דכופין וע"ע פ"ד דר"ה סי' ל' שגם הטור ס"ל הכי:

ד מה שאמרו דהלכה כגמ' בבלי נגד הירוש' היינו במה שיחלוק הירוש' על גמ' דילן בפירוש אבל דבר שלא הוזכר בגמ' דילן ואיתא בירושלמי שפיר ילפינן מינה מוהר"י די ליאון במגילת אסתר דף קי"ב א' וכן כתב כנה"ג בכללי התלמוד סי' ס"ט בשם תומת ישרים וכן מצאתי עוד לבאר שבע דף ק"י והר"ב דינא דחיי ח"א דף נ"ו ג' וכן נראה בהדיא בה"ה פח"י מה' שבת ד"ה כדי לשוף וכ"כ הב"ח י"ד ס"ס שפ"ז לדעת הרמב"ם דכיון דבירו' מפורש אף שבגמרין אינו מפורש ילמוד סתום מן המפורש אמנם ממ"ש הב"י י"ד סי' שמ"א ובבדק הבית שלו בח"מ סי' מ"ו משמע דס"ל דכל שלא חילקו בהכי בגמ' דילן משמע דלא ס"ל הכי וכ"כ הב"ח א"ח סי' קכ"ד ס"ז לדעת רש"י והתוס' יע"ש ואפשר דהנך רבוותא נמי מודו להרב"י בהא דהא הב"י לא כ' כן רק על חילוק שחולק הטור מפני שהוזכר בירושלמי בדין שהוזכר בגמ' דילן דזה ודאי גרע טפי מאילו לא הוזכר כלל עיקר הדין בגמרתינו דכיון שכתבו הדין ולא חילקו בו שום חילוק ודאי דל"ס להו וגם הב"י לא נמנע בכמה דוכתי להוציא דינים מהירוש' אף שלא הוזכרו בגמ' דילן כמבואר לבקי בספריו באופן דנלע"ד פשוט דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וע' לקמן שוב ראיתי למרן בכ"מ ספ"ו מה' נדרים ובב"י א"ח ס"ס נ"ט שגם בדבר שלא הוזכר כלל בגמרין כ' לדעת הרמב"ם כגמ' דילן דאם לא כן לא הוה שתיק מיניה ויעויין עוד במהרשד"ם י"ד סי' קצ"ב:

ה הא דבכל מילתא אזלינן בתר גמ' בבלי היכא דפליגי אירושלמי היינו דוקא בדבר איסור והיתר חיוב ופיטור טומאה וטהרה אבל בדבר התלוי בצורך השעה ואין בו שינוי לעבור על דברי תורה ראוי לילך אחר השנים והמקומות והזמן שו"ת הרא"ש כלל ד' סי' יע"ש וכ"כ הר"ש בן הרשב"ץ בתשובותיו סי' רנ"א דבדבר שהוא מנהג הולכים בו כפי מקום המנהג בין בבבל בין בא"י אך בדב' שאינו תלוי במנהג ויש מחלוקת בין שני התלמידים אפי' בא"י לא יטו ימין ושמאל מהבבלי וע"ש דבריו הנחמדים:

ו אין לסמוך כלל על נוסחאות הירו' שבידנו כי כבר ידוע שהנוסחאות מרובים ומופלגים בטעיות חסיר יתיר וחליף באופן שאין להחליט הדבר מתוך נוסחאות שלנו חוות יאיר סי' כ"ג וע' שו"ת זרע אברהם ח"א ר"ס ד' וסי' ה' דף ה' ג' ובתשובות הרמב"ן סי' צ"ו כתוב לאמר כבר ידעת שרבו השבושים והנוסחאות בירוש' והסיבה הגדולה מיעוט השגחת הלומדים בו ואין עומדין עליו רק א' בדור ע"כ:

זהא דקי"ל דכל היכא דמיפרשא מילתא בתלמודא דידן ובירושלמי כתלמודא דידן פסקינן הני מילי לענין משא ומתן דש"ס אבל במילתא דתליא בחילופי נוסחאו' תלינן למימר דבריי' נשתבש' בתלמודא דילן ונסחא הנכונה היא מאי דמייתי בירושלמי פרי תאר על י"ד סי' קי"ט ס"ק א' ואני בעניי לא ידעתי מנא ליה הא אחר זמן מצאתי להרשב"ץ בספר זוהר הרקיע על האזהרות שכ' על ענין כזה דגירסת הירו' משובשת ונסחת הבבלי היא דוקא יע"ש וע' תו' דבכורות כ"ב ב' ד"ה תירום והרא"ש בפ"ה דתרומות מ"ב דלא הכריעו בזה ומי יכריע:

ח כל דבר הנזכר בתלמוד בבלי שסובל שני פירושים ויתברר האחד על פי הירושלמי מיניה לא נזוע ומצוה מן המובחר היא שו"ת רמ"ע ס"ס נ"ט:

ט' פלוגתא בגמרין ועובדא בירו' עבדינן כירושלמי וכן מצאתי כתוב בשם סוף הרמב"ם עם מגדל עוז משנת רע"ד בהתנצלו' המגיה וכן נלע"ד שיש ללמוד מדברי התו' פרק תינוקת ס"ח א' ד"ה הא דאפשר ע"ש ודוק וע' כנה"ג י"ד סי' ק"ד הגהות הב"י אות ה' וכ"כ הרא"ש פ"ב דסוכה ס"ס ח' ושכ"כ בעל העיטור ומהכ"מ פ"י מה' ס"ת הל' ו' יש ללמוד דגם אי איתיה עובד' כמ' סופרים עבדינן כוותיה אמנם אינו נראה כן מדברי הרי"ף פ' מציאת האשה ת"ק ב' גבי עישור נכסי' דאיפליגו ר' יוחנן ור' חנינא דאע"ג דמייתי הירו' דנפק עובדא כר"ח הוא פסק כר"י ואולי התם שאני דר' אשי ס"ל בגמרין כר"י והו"ל כאילו איפסיקא הלכתא כר' יוחנן ע"ש ודוק וע' מ"מ פ"ד מה' יבום הלכה כ"ד ובכ"מ ספ"ז מה' ביכורים כ"כ נגד הכלל דיחיד ורבים ע"ש ודמש"א על חולין רפ"ט ד' כ' בשם המרדכי פ' בתרא דע"ז שכ' בשם מגילת סתרים ושאר גאונים דסמכינן אמעש' רב דירוש' ולא אפיסקא דבבלי ושר"י חולק ע"ש:

י כל טצדקי דאפשר למעבד דלא לשווי פלוגתא בין הגמ' דידן לירו' עבדינן ב"י בי"ד סי' ר"א וסי' רי"ז ד"ה הנודר מן החלב ובכ"מ פ"ט מה' נדרים הל' ח' וכ"כ עוד בפי"ג מה' גירושין הלכה ט"ז וסיים שם ואע"פ שהפי' יהי' רחוק קצת וכ"כ מהרי"ו סי' פ"ח ורש"ל ביש"ש על יבמות פי"ב סי' ך' ותוס' ישנים דיומא ר"פ יה"כ ד"ה המלך והכלה ובתוס' דידן שם דף פ"ז ב' ד"ה והאמר וע' פרישה ח"מ סי' י' ס"ג וז"ל בעל שדה יהושע בפ"ק דקידושין דף י"ב ב' ודע שכל פינותי בפי' זה להשוותו לתלמוד בבלי כל מה שאפשר ע"כ וע"ע גו"ר ח' א"ה כלל ג' סי' ו':

יא דרך הירושלמי בכמה מקומות לומר תמן את אומר ור"ל הכא בשמעתין והכא את אמר ור"ל תמן בסוגיא אחרת דמייתי והטעם לפי שבמקום אחר נשנית השיט' וכלשונה נכתבה כאן הרמב"ן בחידושי שבועות כ"י פ' שבועת הדיינין הובא בהרא"ש שם סי' כ"ח ונתעלם זה מהר"ב שדה יהושע ודין גרמ' ליה לשבש הספרים בריש קידושין דף ב' ד' ובפ"ג דגיטין דף פ"ב א' אך בכתובות דף ט"ל א' פי' כהרמב"ן:

יב בכמה דברים אנו סומכים על ספרים חיצונים גם מס' שמחות ומס' סופרים ומניחין גמ' שלנו תוס' פ' כל שעה דף מ' ב' ד"ה אבל עושהו והגהות מרדכי פ' בני העיר הובא בב"י א"ח סי' תכ"ה וכן כתבו התו' עוד בר"פ מי שמתו ח"י א' ד"ה למחר וכ"כ הרא"ש בפ' אלו מגלחין אך מצאתי אליו ז"ל בפירושו להלק"ט של הרי"ף ה' ס"ת גבי פ' פתוחה וכו' ובהלק"ט שלו סי' י"ג שכ' דהירו' הוא עיקר נגד מ"ס כי מ"ס נתחבר בדורות האחרונים ולא הובא מדבריו בתלמוד ע"כ והנה מ"ש הרא"ש שנתחבר בדורות אחרונים בהא מודינא שהרי בפ' י"ג הלכה ח' הוזכר רבא ובפירקא בתרא הלכה ז' הוזכרו ג"כ רב כהנא ורב אשי דכולהו בתראי אינון אבל מה שסיים שלא הובא מדבריו בתלמוד זה תימה אצלי דהא כמה ברייתות שהביא התלמוד בהקומץ רבה דף ל' א' וב' וכן בדף ל"ב ב' בדיני ס"ת כולם מצויינים שם במסורת הש"ס שבמס' סופרים נינהו דוק ותשכח ומכאן אתה דן שמ"ש בעל מאור עינים בדף פ"ה ב' שמ"ס נתחבר אחר התלמוד ליתא אף לדעת הרא"ש וכ' הב"ח בי"ד סי' רע"ח ס"ב שנקראו ספרים החיצונים לפי שאינם נכנסים בכלל הגמ' וע' שו"ת גו"ר א"ח סי' ט"ו שיש הלכות במ"ס סתומות ועמומות כדברי ספר החתום גם ההעתקות משובשות הרבה ועע"ש חי"ד כלל ג' סי' י"ג:

יג אין להוציא דין ממאי דאתמר בגמ' דרך אגב ואינו מקומו של אותו הענין דכיון דלאו דוכתא דהאי דינא לא דקו בה שפיר ע' הרשב"א בחידושיו לנדרים דף קס"ה ב' הביא דבריו ה"ה בפ"ג מהלכות זכיה ומתנה וכן מצאתי להרמב"ן במלחמותיו ר"פ הניזקין שכ' שדרך התלמוד בכ"מ שאינו חש לפ' דברי' שלא במקום עיקרן וכ"כ רדב"ז ח"ב קובץ ג' דף נ"ג ב' דסוגיא שלא בדוכתיה לא חיישינן לה דלא דקו כולי האי ע"ש:

יד כל היכא דפליגי מדרש רבה עם הירו' נקטינן כדברי הירו' דבכ"מ שתלמוד דידן אינו חולק על הירו' נקטינן כירו' דינא דחיי ח"א דף נ"ו ג':

סליקו כללי שני התלמודים. בס"ד

כללי הגאונים ובח"ג והרי"ף ז"ל:

א אין דרכנו לקרוא גאון אלא לאותם שהיו אחר רבנן סבוראי קודם הריא"ף ז"ל ושמעתי אומרים שתנאי הגאון היה לידע ש"ס על פה גמ' ומשניות אבל מה נעשה לדורות אחרונים שכבר נהגו רדב"ז סי' קי"ז ובס' קורא הדורות דף ה' ב' כתב ומ"כ שי"א כי הגאונים נק' כל א' מהם גאון ע"ש שהיה יודע ס' מסכתות כמנין תיבת גאו"ן:

ב שמושא רבא משמייהו דגאונים איתמר שדבריהם דברי קבלה עלייהו כתיב טובה חכמה עם נחלה כי המה ירשו את מורשיהם של רבנן סבוראי והרבה קנדריסין הגיעו אליהם ממהדורא קמא דרב אשי דאית בהו גלויי מלתא למאי דלא איתבריר בגמ' דילן להדיא שו"ת רמ"ע סי' ק"ז ועיין תו' דפ' הרואה ס' ב' ד"ה אשר קדשנו אמנם הרב הברצלוני גמגם טובא עליו שאין כל דבריו מכוונים על האמת והביא דבריו הרא"ש שם לך נא ראה:

ג דברי בעל הלכות גדולות דברי קבלה הם וראוי לסמוך עליהם הרא"ש ז"ל בפרק תפלת השחר והתוס' פ' אלו טרפו' מ"ד א' ובכמה דוכתי וכ"כ מוהרי"ק שורש ק"ן וק"ס והוסיף עוד הש"ך בי"ד סי' כ"ה ס"ק ב' דכמה פעמים מצינו שהתוס' וכל הפוסקים חששו לדברי בה"ג אפילו היכא דלא מסתבר טעמיה אפילו להקל מפני שכל דבריו דברי קבלה וכ"ש היכא דהוא מחמי' ומסתבר טעמיה ע"כ ומצאתי למוהרי"ט ז"ל בח"ב ח' י"ד סי' י"א שהוסיף עוד בטעם זה מפני שקבל מהגאוני' ומרבנן סבוראי ומרבנן דסוף הוראה ע"כ ומלתא דפשיטא היא שלא בא לומר שכיון שקבל מרבנן סבוראי ומרבנן דסוף הוראה לא ירים איש את ידו לחלוק עליו דהוי כאילו דבריו כתובים בש"ס דהא כמה וכמה דינים מצינו שחלקו עליו התו' והרשב"א והרא"ש ואף במקום שהוא מחמיר והם מקילים ולא חשו כלל למה שהם עצמם כתבו דדבריו דברי קבלה הם אלא כוונתם שקרוב לשמוע אל דבריו היכא דליכא בהו פירכא מן הש"ס כיון שכל דבריו דברי קבלה אבל היכא דחזינן בהו פרכא מן הש"ס אין ספק דלא משגחינן עילויה כמ"ש המעדני מלך שם בפרק תפלת השחר דף ל"ד א' והביאו הכנה"ג בריש כללי הפוסקים בשכנה"ג וכן כתבו הגהות מיימוניות פי"ד מה"ש בשם סה"ת ע"ש ופ"י מה' אבל וכן מצאתי עוד להרא"ש ז"ל בפ' אחד דיני ממונות שכתב שכל הדברים שאינם מבוארים בש"ס שסידר רב אשי ורבינא אדם יכול לסתור ולבנות אפילו לחלוק על דברי הגאונים ע"כ והובא בטור ח"מ סי' כ"ה ע"ש וברמ"ע סי' ס"א ובאמת לא היה בדעתי לכתוב דבר פשוט כזה אמנם אחר שראיתי להכנה"ג בי"ד דף קי"ד ב' שחכם א' טעה בזה נטיתי ידי לכתבו ע"ש סי' ל"ו ובכנה"ג א"ח סי' קמ"ו:

ד לא סמכינן על דברי בעל הלכות גדולות בכל הדברים דרב יהודאי גאון בעל ההלכות מאור עינים היה ופעמים שתלמידיו היו כותבים בשמו את אשר לא צוה ולא עלה על לבו כן כתבו הרא"ש והמרדכי ר"פ אלו מגלחין בשם ר"ת וכפי הנראה אישתמיטו דברי הרא"ש אלו מדמש"א על חולין מדטרח בדף קנ"ח ג' למצוא הכרח שא"א לומר שהרא"ש סובר כקבלת הראב"ד שר' שמעון קיירא חבר ס' הלכות ע"ש וראיתי להב"ח י"ד רסי' מ"ז שכתב וז"ל וכך מבואר באשירי שמפרש כך דברי הרי"ף וגם, כתב שגירסת הרי"ף כגירסת הר"ש מקיירא שחבר ה"ג וכו' ע"כ ולכאורה דין גרמא לי תמיהא על הרא"ש דהא בפ' אלו מגלחין כתב בהדיא דר' יהודה גאון הוא שחבר ה"ג כנ"ל אך אחר עמדי על דבריו אלה ראיתי שהרא"ש לא כתב אלא ונראה שהוא גורס כגירסת הר"ש קיירא ותו לא והב"ח הוסיף מדיליה שחיבר ה"ג וליתא דדעת הרא"ש מבואר הפך זה כמדובר ועיין בס' יראים דף מ' ב' בדברי המגיה הקשה רב יהודאי גאון זצ"ל בהלכות גדולות ועע"ש דף קי"ט א' וק"ל א' וכן מצאתי לרש"י ז"ל בפרק כיצד מברכין מ"ב א' ובסוכה ל"ח ב' ולרשב"ם ערבי פסחים ק"ט ב' דרב יהודאי גאון הוא שחבר ס' הלכות גדולות וכן כתבו התוס' בסוכה שם ובב"מ פ"א ב' ובגיטין פ"חב' וכ"כ הסמ"ג בהקדמתו ובריש הלכות עירובין ובאיסורי מאכלות ססי' קל"ז וכן תמצא עוד במגדל עוז רפ"א מה' עירובין וכן מצאתי להר"ן בפ' לולב הגזול דף ש"ס ב' שכתב וכן יסד רב יהודאי גאון ז"ל בה"ג ולהנ"י פ' ז"ב ע"ד ב' שכתב גם הוא וכן פסקו בה"ג של רב יהודאי גאון אך בס' קבלת הראב"ד ובספר יוחסין דף קס"א א' מדפוס קראקא כתוב לאמר שרב שמעון קיירא חבר הלכות גדולות ושר' יהודאי גאון חבר הלכות פסוקות וכן מצאתי להרשב"א בתשובותיו סי' תק"ד שהזכיר הלכות פסוקות של רב יהודאי והלכות גדולות וכן כתבו התוס' עצמם בביצה י"ד א' וכן פסק ר' יהודאי גאון בהלכות פסוקות וכן ביבמות ט"ל א' ובנזיר נ"ט א' הזכירו להלכות גדולות ולהלכות פסוקות דר' יהודאי ע"ש וזה סותר למ"ש אינהו גופייהו בסוכה ובאינך דוכתי שהבאתי לעיל דר' יהודאי הוא בה"ג והוא פלא וכן תמצא עוד בהגמי"י פי"א מה' גירושין שהזכיר הלכות פסוקות דר' יהודאי ומשמע דלדידהו ר"ש מקיירא הוא שחבר ס' הלכות גדולות כדעת הראב"ד וס' יוחסין וכ"כ בהדיא ר' מנחם ן' זרח בהקדמתו לס' צידה לדרך שר"ש קיירא חבר ה"ג וכן נראה בבירור מדברי הרז"ה בסוף ר"ה שעל מ"ש הרי"ף ואשכחנא בהא מלתא בה"ג טעותא כתב הוא ז"ל והרבה מחכמי דורנו הכריעו כדברי ר"ש בע' ההלכות וכן מצאתי תו להרמב"ן במלחמותיו פ' בן סורר ומורה שכתב ולפי דעת רב אחא גאון ור' שמעון בעל הלכות גדולות ז"ל וכו' ע"ש וכ"כ עוד בסוף ח"ב סוף ההשמטות יע"ש ובכמה וכמה דוכתי אחרי' מצאתי להרז"ה והרמב"ן שהזכירוהו בשם ר"ש בעל ההלכות וחפשתי ומצאתי אותן הלשונות בה"ג שלנו ומצאתי עוד בספר המנהיג שבדף כ"א ד' הזכיר הלכות רב יהודאי גאון ובדף כ"ב ב' הזכיר הלכות הר"ש קיירא ע"ש וע"ע ספר פורת יוסף דף צ"ט א' שהלשון שהזכיר שם בשם ר"ש בעל ההלכות הוא בה"ג שלנו דף קכ"ו ג' וגם הרשב"ץ בהקדמת ספרו זוהר הרקיע על האזהרות כתב וראשון מי שמנה אותם אחת לאחת למצוא חשבון היה ר"ש קיירא בעל הלכות ושם בתחילת האזהרות בפיסקא אני הוצאתיך וכו' כתב כי הוא על הגאון ר"ש קיירא בה"ג סמך ובמ"ע קכ"ח כתוב עוד הנה הגאון ז"ל בה"ג ר"ש קיירא הכניס במנין המצות וכו' אתה הראת לדעת דמילתא דנא במחלוקת היא שנויה מראשי וגדולי רבותינו כת קודמין ואין בידינו להכריע. איברא דלכאורה הוה נלע"ד להביא סייעתא למאן דאית ליה דר' יהודאי גאון לא חבר הלכות גדולות ממה שמצאתי כתוב בה"ג בפ"ז מהלכות ברכות דף י' א' אקשו ליה רבנן למר רב יהודאי גאון וכו' וכן בריש ה' אבל שם דף מ"א ד' מצאתי כתוב עוד מר רב יהודאי הכין אמר וכו' וכן בדף פ"ח ד' וק"ו ב' וק"ח ב' וקי"ד ב' יע"ש אבל לפי האמת לדידי חזי לי שאין זה הכרח דכיון דר' יהודאי גאון סגי נהור היה כידוע ותלמידיו הם שסדרו ספרו קרוב לשמוע שהם מדעת עצמם הוסיפו וכתבו איזה הלכות אחרות ששמעו מפי רב יהודאי רבם וכמו שמצינו בתלמידי רבינו הקדוש שהוסיפו וכתבו במשנה דסוף סוטה משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא כמ"ש שם הרע"ב וע"ע בתו' פ' אין מעמידין ל"ו א' ד"ה אשר מ"ש בשם רשב"ם וחכמי דורו קבעו דבר זה במשנה שסדר ר' זקינו וכו' ע"ש ומה גם לפי מ"ש הרא"ש והמרדכי בשם ר"ת שלפעמי' כותבים בשמו את אשר לא צוה ולא עלה על לבו אחר זמן דקדקתי בהקדמת ה"ג לר' יהודה הלוי מרוטנבורק ושם ראיתי שהקשה על הסמ"ג מהלשון הנ"ל דפ"ז מה' ברכות דקאמר אקשו ליה רבנן למר יהודאי גאון וגם בעל קורא הדורות שנדפס מחדש הכריח מלשון זה שלא חברו ר' יהודאי גאון וכן דקדק הרב הגדול בעל שונה הלכו' בהקדמתו לח"ב ע"ש אך בעל צמח דוד דף ל"ח א' תירץ דתרי ר' יהודה הוו ושניהם גאונים ואני הנלע"ד כתבתי לא אאמין כי יסופ' שגאוני עולם כרש"י ורשב"ם ור"ת והרא"ש והסמ"ג לא ידעו ולא הכירו ארחותיו של ה"ג ומאי דכתיב בגויה ואפ"ה כתבו דר' יהודאי גאון הוא בה"ג וע"כ לומר כדכתיבנא. ומדי דברי בו זכור אזכרנו עוד שמצאתי להרב"ח בי"ד רסי' נ"ח שכתב וז"ל ולענין הלכה קי"ל וכו' שכך פסקו הרשב"א והר"ן וכתבו שכן דעת בה"ג וכו' ואע"ג דבה"ג שלנו כתב כלשון הרי"ף כבר נודע דה"ג שלנו הם מהרב יהודאי גאון אבל הרשב"א כתב כך משם בה"ג של הר"ר שמעון מקיירא ז"ל כמ"ש להדיא בת"ה הארוך עכ"ד כנראה מדבריו דלדעת הרשב"א ה"ג שלנו הם מרב יהודאי גאון ושר"ש קיירא חבר ה"ג אחרו' שהרי מצינו לו בתשובותיו סי' תק"ד שרמזתי למעלה כתוב לאמר ואחר הכל הסכמתי לפסק זה מתוך ראיות מוכרחות ורבות ועוד מתלתא וארבעה קראי מה' פסוקות של רב יהודאי ומהלכות גדולות והרב אלפאסי ע"כ הרי בבירור שלדעתו ז"ל רב יהודאי ז"ל הלכות פסוקות הוא שחבר ולא הלכות גדולות כדעת הראב"ד ודעמיה ונמצא לפי זה שסובר הרב ז"ל דה"ג שלנו הם מר' שמעון קיירא וכדכתיבנא לעיל וכבר ראיתי שגם בעיני הכנה"ג שם בהגהות הב"י אות ג' לא נתחוורו דברי הב"ח וכתב עליו בזה הלשון ואין דבריו נכונים כלל שלא נמצא מי שיאמר שה"ג שלנו הם מר' יהודאי גאון ור"ש קיירא חבר ה"ג אחרות אלא המחלוקת הוא שהסמ"ג סובר שה"ג חברם ר' יהודאי גאון ור"ש קיירא לא חבר ה"ג וראב"ד בס' הקבלה סובר דה"ג חברם ר"ש קיירא ור' יהודאי גאון חבר הלכות פסוקות ולכ"ע ה"ג שלנו הם הה"ג שחוברו ולא הלכות פסוקות אלא שהמחלוקת הוא אם חברם ר' יהודאי גאון או ר"ש קיירא וכשמזכירים הפוסקים ה"ג הם הה"ג שלנו ע"כ לענינינו ומדבריו אתה למד שגם ממנו נתעלמה תשובת הרשב"א ז"ל מדלא הזכירה ואף גם זאת בעיני יפלא מ"ש שלא נמצא מי שיאמר שה"ג שלנו הם מר' יהודאי גאון ושר"ש קיירא חבר גם הוא ה"ג אחרו' שהרי בספ' שלשלת הקבלה בדף ל"ו ב' כתב שר' יהודאי גאון שהיה סגי נהור חבר ס' ה"ג כדאיתא במרדכי פרק אלו מגלחין ושר"ש קיירא גם הוא חבר ה"ג ע"ש ועוד יש לי הכרח נכון לומר דתרי בה"ג נינהו דהא הרמב"ן שהזכיר להר"ש קיירא בשם בה"ג כמ"ש למעלה הוא עצמו הזכירו בר"פ כל כתבי ור"פ כל הכלים ובפ' לולב הגזול בשם ר"ש קיירא בעל הלכות ראשונות ואשכחנא להרמב"ן גופיה בפרק כירה שכתב ובעל הלכות ראשונות בעל הלכות גדולות אסרו וכו' הרי דבה"ג לחוד ובעל הלכות ראשונות שהוא עצמו הזכירו בשם בה"ג לחוד ונמצא לפ"ז דלדעתו ז"ל תרי בה"ג נינהו וכן מצאתי אחר זמן להר"ב מגילת ספר דף ע"ד א' מהלאוין ע"ש וכן מוכח עוד מדברי הגהות אשירי בפ"ק דביצה ססי' ס"א דעל מ"ש שם הרא"ש והכי איפסיק' הלכתא בהלכות פסוקות ובהלכות גדולות כתוב שם בהגה וכ"פ ר' יהודאי גאון וה"ג אלמא משמע דתרי ה"ג נינהו וכן מצאתי בתוס' דפ' כל שעה ל' א' ד"ה אמר רבא שאחר שהזכיר בה"ג כתב ובה"ג של אספמיא פסק וכו' וכן ביבמות מ"ח א' ועיין ראש יוסף על ח"מ דף קס"ו א':