יד מלאכי – חלק א – כלל תר"ד, קטע 56

תרס"ב תרי תנאי דפליגי אליבא דחד תנא במשנה אחת נראה דהלכה כתנא בתרא שהראשון היה בנערותו והשני בזקנותו כדאשכחן פ"ג דכלאים בסופו ר' מאיר אומר משום רבי ישמעאל כל שלשה דלועין לבית סאה לא יביא זרע לתוך בית סאה ר' יוסי בן החוטף אפרתי אומר משום ר' ישמעאל כל שלשה דלועין לבית כור לא יביא זרע לתוך בית כור וגרסינן בירושלמי על ההיא אמר ר' יוסי בר בון בא וראה מה בין תחלת ר' ישמעאל לסופו שתחלתו לבית סאה וסופו לבית כור פירוש דמה ששנה לר' מאיר בתחלת ימיו ולר' יוסי בן החוטף בסוף ימיו כן כתב הגר"ש בספר כריתות לשון לימודים ש"ב סי' נ"ט והעתיק דבריו הר"ב הליכות עולם בסוף ספרו ע"ש ולדידי המך נראה דמ"ש נראה הלכה כתנא בתרא אחרי המחילה רבה אינו מדוקדק דהא התם פסקינן הלכה כת"ק דר' ישמעאל ומאחר דלא קי"ל לא כר"מ גם לא כר' יוסי בן החוטף מעתה היכי מצינן למילף מההיא דהל' כתנא בתרא ומאין הרגלים דדברי ר' יוסי בן החוטף עדיפי מדר"מ כיון דלא קאי כשו' חד מינייהו ותו דמדברי הירוש' שהביא לא מוכח מינייהו מידי לענין דינא דהא דברי ר' יוסי בר בון לא לענין הל' איתמרו אלא רצה להודיענו בזה דאין דברי ר"מ ור' יוסי בן החוטף כשאר תרי תנאי דפליגי אליבא דחד תנא דחד מינייהו כיון אל האמת ואידך שמע מכללא וטעה אלא תרוייהו קושטא קאמרי דמר מאי דשמיע ליה מיניה דר' ישמעאל בנערותו קאמר ומר מאי דשמיע ליה מיניה בזקנותו קאמר ואין כאן מחלוקת מעתה והוי כאילו קתני במתני' ר' ישמעאל בנערותו אמר לבית סאה ובזקנותו אמר לבית כור דמסדר זמנים הוה ידע ר' יוסי בר בון דר' מאיר למד עם ר' ישמעאל בתחילת ימיו ור' יוסי בן החוטף למד עמו בזקנותו ועד בשחק נאמן שאחרי מופלג מצאתי תנא דמסייע לי הוא הרא"ש ז"ל בפירושו לכלאים שפתח באלה הדברים בירושלמי מפרש דלא פליגי ר' מאיר ור"י בן החוטף אפרתי אלא בתחלת ימיו שנה לר"מ בית סאה ושוב חזר בו ושנה לר"י בית כור ע"כ ושמח לבי גם אני שכיוונתי לדעת שר וגדול וכבר עלה במחשבה להליץ בעדו ולומר דעיקר טעמיה הוא משום דתנא בתרא אמר כדברי ר' ישמעאל האחרונים דמסתמא הם עיקר וכדקי"ל בעלמא האף אמנם אף גם לזאת לא מכרעא כל כך דהא אשכחן גבי ר' בירושלמי פ' הזהב דשנה לר' שמעון בריה בילדותו הכסף קונה את הזהב וכששנה לו בזקנותו הזהב קונה את הכסף לא בעיא למיהדר ביה וא"ל כד חילך עלך שנית לנו וכו' וכמ"ש בהדיא מוהר"י חאגיז בס' הלכות קטנות והרב הון עשיר ע"ש ואף בגמרא דילן מצינו דרב אשי סבר דכילדותיה מסתברא אלא דדחו לה התם וכן בפ"ד דע"ז נ"ד ב' דאיתא שם כי האי טעמא אי לאו דאשכחו טעמא למאי דסבר ר' בזקנותו לא הוה הדר ביה ר"ש בריה ע"ש הא קמן מבואר דלאו בקשישותא ובחזרה תליא מילתא אלא בסברא נכונה וכמו שהוכחתי בכללי הלמ"ד בראיות מספיקות דאין החזרה מעלה ומוריד כלל לענין הלכה אלא לעולם אית לן למיזל בתר מאי דמסתבר טפי יע"ש:

תרס"ג תלמיד שהיה אומר בבית המדרש שמועה או הלכה בשם רבו היו מקבלין אותה בני הישיבה ממנו כאילו שמעוה מפי הרב עצמו בין למימרא דידיה אדידיה ובין לסמוך עליה לענין הלכה אי לא הוה תמן מאן דפליג עלה והגם שדברים אלו פשוטים הם לפני כל יודעי דת ודין רגע אדבר לתלמידי אשר כגילי ומקבלה ואילך מצות כהונה לברר וללבן דבר דבור על אופניו כדקא חזי אשר יאמר כי הוא זה תנינן בפ' הערל ע"ו ב' אמרו לו אם הל' נקבל ואם לדין יש תשובה ופירש"י אם הלכה שמעת מרבותיך שהנקבות מותרות מיד נקבל ממך ע"כ וכן כתבו התו' שם ע"ז ב' ד"ה הלכה אני אומר דלאו הל"מ קאמר דא"כ אמאי פליג עליה ר' יהודה אלא ה"ק הלכה אני אומר כך קבלתי מרבותי עכ"ד הרי מבואר שכשהיו אומרים איזו שמועה מפי קבלת רבותם היו שאר החכמים מקבלים אותם מהם וימינם תחבקנה וכן יש להוכיח עוד מהא דתנן בידים פ"ד מ"ג צא ואמור להם אל תחושו למנינכם מקובל אני מריב"ז ששמע מרבו ורבו מרבו עד הל"מ וכו' וידוע דהל"מ לאו דוקא דאין זה מן התורה אלא ר"ל כמו הל"מ וכמ"ש הר"ש שם וכן הכריח מרן בכ"מ בפ"ו מה' מתנות עניים הלכה ה' לדעת הרמב"ם יע"ש ודון מינה שע"י הקבלה נחה שקטה דעתם יען נתאמת אליהם שמנינם אמת וצדק שהסכימו להלכה דאורחא דידהו הכי הוה לקבל האמת ממי שאמרו ולהטות אוזן לכל מאן דהוה אתי ואייתי שמעתתא חדתא משמיה דרביה והכי איתא בפ' המפלת כ"א א' אלמלא דבר חדש אמרת לנו משום אביך שמענוך וכו' ע"ש ועיין דברי רש"י ס"פ אלו מציאות וכ"כ הרמב"ם בהקדמתו לס' זרעים בשנותו את טעמו למס' אבות שהוא להודיע לנו שההסכמה והקבלה אמת ונכונה ותדע עוד דסמכינן אהמנותיה דתלמיד במאי דקאמר משמיה דרבית דהא בר"פ שלשה שאכלו מ"ה א' אי' איתמר שנים שאכלו כאחד פליגי רב ור' יוחנן חד אמר אם רצו לזמן מזמנים וחד אמר אם רצו לזמן אין מזמנין ושם ע"ב אמרינן תסתיים דר' יוחנן אמר אם רצו לזמן אין מזמנין דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן וכו' תסתיים ע"כ הרי דעביד תלמודא עיקר ממאי דאמר רבה בר בר חנה בשם ר' יוחנן רביה לאוכוחי מיניה דעת ר' יוחנן כל קבל די מהימן הוא התלמיד בקול היוצא מפיו וכן בפ' כלל גדול ע"ה א' עבדינן תסתיי' לרב ממאי דא"ר זוטרא בר טוביה אמר רב וכו' ע"ש וכן תמצא עוד בפ' במה בהמה נ"ב א' ובפ"ק דעירובין י"ז א' ובפ' לולב וערבה מ"ד א' ובפ' הבא על יבמתו ס"ה ב' ובפ' המפקיד מ"א א' ובפ' אלו טריפות נ"ו א' ובדוכתי אחריני לך ואספת ואשכחן נמי כי האי גוונא גבי ואזדו לטעמייהו דסמכינן אדברי תלמיד שאמר חדא מהנהו מימרי משמיה דרביה ומצרכינן להו כאילו אמרן תרווייהו הרב גופיה וזה תמצא בפ' אותי ואת בנו פ"א ב' דהכי איתא התם ואזדו לטעמייהו דכי אתא רב דימי אמר חייבי מיתות שוגגין וכו' ר' יוחנן אומר חייב ור"ל אומר פטור וכו' וצריכא דאי אשמועינן וכו' ע"ש וכן בפרק מעשר בהמה נ"ז א' איתא ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דא"ר אסי א"ר יוחנן וכו' וצריכי וכו' ע"כ וע"ע ברכות י"ג א' ועירובין ע"ו א' ופסחים ק"א א' וב"ב ס"ה א' וכן מצינו בפ"ק דתענית ה' א' ובפ' תנוקת מ"ז ב' דמייתי סתמא דתלמודא מימרת רב ובתר הכי קאמר ואף רב הדר ביה דא"ר חייא בר אשי אמר רב וכו' נמצאת אתה למד דשיטת הש"ס הכי ריהטא בכל דוכתא דכל תלמיד דקאמר שמעתתא משמיה דרביה מהימנינן ליה וחשיב לן כאילו נפק מפומיה דרביה בהדיא. וגדולה מזו אני אומר דאף היכא דהתלמיד קאמר לשמעתתיה בסתמא ולא קאמר לה בשם רביה עם כל זה אית לן למימר דמסתמא תורת רביה היא ומקשינן אזה על זה כאלו כל חד מינייהו אמרן לתרווייהו ומנא אמינא לה מהא דאשכחנא בפ' מפנין קכ"ח א' וכן בשלהי ביצה מ' א' דפריך והא רב הונא תלמיד דרב הוה ורב וכו' ובפ' הגוזל ומאכיל קט"ו א' איתא וסבר רב לא עשו בו תקנת השוק והא רב הונא תלמידיה דרב הוה וחנן בישא גנב גלימא וזבנה אתא לקמיה דרב הונא א"ל וכו' וכן תמצא בפ"ק דסנהדרין ו' סע"ב הא קמן מבואר דאף בסתמא פרכינן מדברי הרב על התלמיד ומדברי התלמיד על הרב כאילו קשה מדידיה אדידיה ועיין תו' פ' הרואה ד"ן ב' ד"ה פטרתן והכי נמי בפ' השואל ק"ב ב' ובפ' בית כור ק"ח ב' ובפ' מי שמת קנ"ב א' דפריך תלמודא מדרב אאמרי בי רב והזכירוהו התוס' בפ' כירה מ"ג ב' ד"ה דכ"ע ובכיצד הרגל י"ט א' ד"ה ובהא ובספ"ק דסנהדרין י"ז ב' ד"ה אלא ורמזו גם הרא"ש בפ' כירה ובספ"ו דבכורות יע"ש וכן במגילה כ"ג א' ובפ' איזהו מקומן נ"ב א' מצינו דפריך מתנא דבי ר' ישמעאל אר' ישמעאל וכדרמזו התוס' בפ"ק דפסחים ה' א' ד"ה דברי דבכמה דוכתי פריך מר' ישמעאל אתנא דבי ר' ישמעאל ולא הזכירו איה מקום כבודם וגם הכנה"ג בכללי הגמרא כלל ל"ה נעלמו ממנו ע"ש ובפ' במה בהמה נ"ד א' וכן בפ' אין צדין כ"ט א' מצינו עוד דפריך אדשמואל מתנא דבי שמואל והיינו טעמא דכולהו משום דבני הישיבה תלמידייהו מסתמא מאי דשמיע להו מרבייהו קאמרי וכדאמרן וכ"כ התו' בהדיא בריש יומא ד' א' ד"ה תניא דכיון דאשכחן לר' אלעזר דקאמר וכו' מסתמא משמע דר' יוחנן רביה אמרה ואע"ג דלא אמרה משמיה דר' יוחנן ובפ' שבועת הדיינין מ"ב א' סד"ה כל מילתא והכי אשכחנא תו להרמב"ן ז"ל בחידושי שבועות כ"י שכתב בפ' שבועות הדיינין לדעת ר' חננאל דמקשינן ממימרת התלמיד על רבו מדידיה אדידיה מטעמא דכתיבנא וכן אני לומד עוד מהא דאמרינן פ' כל הבשר קי"א ב' אמר אביי הא דרבין ליתא וכו' מכדי ר' אמי תלמיד דר' יוחנן הוה מאי טעמא תבריה לאו משום דשמיעא ליה מיניה דר' יוחנן דאמר מליח הרי הוא כרותח ע"כ וע"ע פ' אלו מגלחין כ"ד א' דקאמר ממאן שמיע ליה לאו מאבוה לא מבר קפרא רביה שמיע ליה והכי נמי בפ' כירה מ"ח ב' גבי מנרתא דנפל על גלימיה דר' אסי ולא טלטלה אמרינן מ"ט לא טלטלה לאו משום דר' אסי תלמידיה דר' יוחנן הוה ור' יוחנן כר' יהודה ס"ל דאית ליה מוקצה וכן במנחות פ' ר' ישמעאל ע"ב א' קאמר ור"י לאו תלמידיה דר"ש הוא ופי' רש"י בתמיה ואמאי לא שמיע ליה מדר"ש דסבר לה כר"ע וכו' ע"ש מכל זה מוכח בבירור דמסתמא כל מה שאומר או עושה תלמיד מתורת רבו הוא והיינו טעמא למאי דתניא בפ' תפלת השחר כ"ז ב' והאומר דבר שלא שמע מפי רבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל ופירשו המפרשים שכל מה שהתלמיד אומר סוברים השומעים שמרבו שמע ולהכי מוהריק"א נקט בלישניה בשלחנו הטהור י"ד סי' רמ"ב סכ"ד לא יאמר דבר שלא שמע מרבו עד שהזכיר שם אומרו כלומר שאם אמרו בסתם יאמרו שתורת רבו היא ע"ש. שוב ראיתי שיש להביא עוד ראיה נכונה לזה מהא דאמרי' בפ"ק דתענית ד' ב' א"ר אסי א"ר יוחנן הלכה כר' יהודה א"ל ר' זירא לר' אסי ומי א"ר יוחנן הכי והא תנן וכו' וא"ר אלעזר הלכה כר"ג הרי דאע"ג דר' אלעזר איהו הוא דקאמר הלכה כר"ג פריך מיניה למימרת ר' יוחנן כאילו אמרה ר' יוחנן בהדיא משום דהוה תלמידיה ומסתמא מרביה שמיע ליה אלא שלא אוכל להתעלם ממאי דמשנינן שם גברא אגברא קא רמית דלכאורה משמע דהכוונה היא על ר"א ור' יוחנן וא"כ הוא נמצא דזה סותר למ"ש התו' דיומא שהבאתי דסתם מימרת ר"א ר"י רביה אמרה האמנם אחר קצת התבוננות קא חזינא דלא מצי קאי אר"א ור' יוחנן דהא אין שיטת התלמוד בשום דוכתא לומר גברא אגברא קא רמית על הרב עם תלמידו אלא הרצון בזה דהשי' ר' אסי לר' זירא מאי קא פרכת לי מר"א הלא אי נמי נימא דבשם ר' יוחנן הוא דקאמר לה שנינו אנחנו תלמידי ר' יוחנן אנן שמיע לי מר' יוחנן הלכה כר' יהודה ואיהו שמיע ליה מר' יוחנן הלכה כר"ג ופלגינן אליבא דר' יוחנן רבינו כן כתבתי מדעתי הקלושה ואחרי מופלג דרשתיהו פגשתיהו בהליכות אלי למוהר"ש אלגאזי כלל של"ג ובחידושי הגאונים על תענית כ"י ושמח לבי גם אני ואע"ג דהריטב"א בשיטתו מפרש לזה על ר"א ור' יוחנן אנן אדברי הגאונים סמכינן ואין ספק דאי הוה שמיע ליה פי' הגאונים לא הוה פליג עלייהו ועי' ס' קול ן' לוי דף ה' א' ואי קשיא הא קשיא דאשכחנא בפ' מי שמת ק"ד ב' דא"ל ר"ל לר' יוחנן והלא משמך אמרו יפה ערערו בני משפחה והשיב לו ר' יוחנן זו ר' אלעזר אמרה אני לא אמרתי דבר זה מעולם ואמרינן עוד פרק במה מדליקין ל"א ב' דאמר ר' יוחנן משום ר' אלעזר וכו' וכן בפ' עשרה יוחסין ע"א ב' איתא אשתמיטתיה לר' יוחנן הא דאמר ר' אלעזר לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה ועלה ע"כ הרי דגם בר' אלעזר שהיה תלמיד מובהק לר' יוחנן כמו שהוכחתי בכללי הרי"ש מצינו שהיה אומר מפי עצמו הלכות שלא שמען מר' יוחנן רביה ואף גם זאת נלע"ד לתרץ דהא דאמרינן דמימרת התלמיד היא מימרת רבו אין הכוונה דלעולם כל מה שאומר התלמיד ודאי הוא ששמע כן מרבו דהא לא אשכחן בכוליה תלמודא דמשבח שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם אלא גבי ר' אליעזר בלחוד כדאיתא בפ"ו דיומא ס"ו ב' ובפ' הישן כ"ז ב' וכ"ח א' ע"ש אלא רצו בזה דמן הסתם אית לן למימר הכי כל עוד דלא אשכחן בגמרא בהדיא דלאו מרביה היא וכדהוכחנו לעיל בראיות ברורות אבל אה"נ דלפעמים היה התלמיד אומר מדיליה שמועות שלא נמסרו לו מרבו וכדמצינו בש"ס דכד פריך לרבא מדידיה אדידיה משנינן חדא מנייהו ר' פפא אמרה דכיון דתלמיד דרבא הוה הוו סברי דדברי רב פפא בסתם דברי רבא הם וכמ"ש התו' בפ' במה מדליקין כ"ז ב' ד"ה ר' פפא ובפ' מרובה ס"ז ב' ד"ה רבא ובפ' שבועות שתים כ"ו א' ד"ה חדא ובפ' מעשר בהמה נ"ד סע"ב ע"ש ואדרבא משם ראיה לדברינו דדוקא התם לאו דברי הרב הם משום דאתפרש בש"ס להדי' אבל בעלמא מסתמ' אמרינן דברי התלמיד הן הן דברי הרב כמדובר. ומעתה הא אין עליך לדון אלא ק"ו אי בסתם דלא קאמרו לה תלמידייהו בשם רבייהו אמרינן דתורת רבם היא גם למירמא לדידיה אדידיה כ"ש כשהתלמידים מעידים שכן קיימי וקבלו מרבותם דודאי אית לן למימר כי באמונה הם עושים ולדידי חזי לי למיהב תרי טעמי לנאמנות התלמידים במאי דקאמרי משמא דרבייהו חדא דאמרי' בירושלמי ספ"ב דשקלים רב גידל אמר אומר שמועה בשם אומרה יראה כאילו בעל שמועה עומד כנגדו שנאמר אך בצלם יתהלך איש ועוד אמרו בסוף מסכת כלה כל האומר דבר בשם חכם שלא גמרו ממנו גורם לשכינה שתסתלק מישראל ע"כ וכיון שכל מגמתם בלימודם לא היתה אלא להשרות שכינה בישראל ולחבר את האהל להיות אח' חלילה וחס להעלות על הלב שמא ישנו בדבורם או יוסיפו או יגרעו על הדבר דסברו וקבלו מרבותם וזאת שנית דהא קא חזינן שהתלמידים היו מחבבי' הרבה שמועו' רבותיהם והוו זהירי' בהם ומדייקי בהו טובא וכדאמרי' בפ"ק דשבת י' ב' רב חסדא הוה נקט בידיה תרתי מתנתא דתורא אמר כל מאן דאתי ואמר לי שמעתתא חדתא משמיה דרב יהיבנא ליה ניהליה וכו' עד אמר ליה אמר רב הכי בתרייתא עדיפא לי מקמייתא ואי הוה נקיטנא אחריתי יהיבנא לך ע"כ והנה מדיהיב רב חסדא מתנות למיגמר שמעתתא דרביה וגם הדר שאיל אמר רב הכי שמעינן דחביבא ליה טובא וצבי ליצבא ולמיקם עלה דמילתא שפיר אי ודאי הוא דאמר רב וכדאשכחן בפ"ק דמגילה ז' ב' דא"ל רב כהנא לרב אשי אמר רב הכי אמר ליה אין תנא מיניה ארבעין זמנין ודמי ליה כמאן דמנח בכיסיה ואף באמוראי אחריני דלאו תלמידייהו הוו מצינו לשון זה וכמו שיבא לקמן שלהי מאמרינו ואיתא בפרק קמא דעירובין י"ז א' א"ר גידל אמר רב וכו' אמרו לו אמר רב הכי א"ל אורייתא ונביאי וכתובי דאמר רב הכי ע"כ וכן מצינו עוד בפ' חבית קמ"ה א' דא"ל רב דימי לאביי האלהים עיני ראו ולא זר מפומיה דר' ירמיה שמיע לי ור' ירמיה מר' זירא ור' זירא מר' חייא בר אשי ור' חייא בר אשי מרב ע"כ ועל כגון זה אמרינן בהקומץ רבה ח"י א' זלגו עיניו דמעות של ר' אלעזר ן' שמוע אמר אשריכם ת"ח שד"ת חביבין עליכם ביותר וכו' ע"ש וע"ע ס"פ חבית דא"ר יהודה לרבב"ח הא תנא דידן והא שמואל דידן ולא שמיע לי ולא בדינא גרבתיך הרי שהיה שש ומתפאר על שלמד מימרא דשמואל רביה דלא הוה ידע לה מכל זה אתה למד שהיו התלמידים מדקדקים היטב הדק בתר שמועות רבותם למימר יתהון בשם אומרם בצביונם ובקומתם ומאחר שכן הדין נותן לסמוך אהימנותייהו במאי דקאמרי בשם רבייהו דאי לאו דקבלו כן מהם לא הוו אמרי לה בשמייהו ולא הוו ממשכני נפשייהו לתרוצי מימרי דרבייהו וכמ"ש הרמב"ן במלחמותיו בפ' בן סורר ומורה דדרך התלמידים היא דגורעין ומוסיפין במימרי ומחסרי נמי מתניתא ומשבשי להו וממשכני נפשייהו טפי לתרוצי מימרי דרבייהו ע"כ וע"ע ס' תחלת חכמ' ש"ג כלל קל"א ובר"פ י' יוחסין ע"ב ב' מצינו דאף דא"ל ר' אשי לאמימר דבי רב כהנא ובי ר' פפא ובי ר' זביד לא מתני הכי עכ"ז לא קבלה מיניה משום דשמיע ליה מר' זביד דנהרדעא ע"ש ועוד עיין תו' פ' ד' דכתובות מ"ב א' סד"ה אמר ליה ובנזיר ט"ל א' איתא אמר ר"פ אנא סברי לאו גמ' היא בידיה והדר ביה ולא ידענא דגמ' היא בידיה ולא הדר ביה וע' פרש"י ותו' שם. וצא ולמד עוד זהירותן בזה מהא דאיתא פ"ק דחולין ח"י ב' דאיקפד ר' יוסף בר' זירא שאמר עליו דמכ"ע גמי' ושמא שמע מפי א' שלא דקדק בדברים כמו שנאמרו ואמר אנא מכ"ע גמירנא אנא מר' יהודה גמירנא דאפי' ספיקי דגברי גרס דאמר ר' יהודה א"ר ירמיה בר אבא ספק משמיה דרב ספק משמיה דשמואל וכו' ע"ש ופירש"י שם כשהיו אומרים לו שמועה והאומרה לו שכח ממי שמעה היה שונה ר' יהודה בשמועתו קבלתיה מפי פלוני וספק היה בידו אי מפלוני קבלה או מפלוני קבלה דאמר ר' יהודה וכו' ע"כ אלא שאני בעניי לא ידענא אמאי נדחק דלישנא דספיקי דגברי גריס משמע דר' יהודה הוא דהוה גריס הספיקי דגברי בלחוד ואם כדבריו גם ר' ירמיה בר אבא הוה גריס ספיקי דגברי לכן נ"ל עיקר כמ"ש רש"י גופיה בפ' ה' דבכורות ל"ו ב' ששם עיקר מימרא זו והיא דאחריתא ספק אמרה לי ר' ירמיה משמיה דרב ספק אמרה לי משמיה דשמואל ולפ"ז אתי שפיר דר' יהודה הוא שנסתפק בזה והוא הוא דגריס ספיקי דגברי לא זולת וכמו שמצינו עוד בפ"ק דע"ז ט"ז ב' דקאמר א"ר זירא כי הוינן בי ר' יהודה אמר לן גמירו מינאי הא מילתא דמגברא רבא שמיע לי ולא ידענא אי מרב אי משמואל וכו' וטעמא כמ"ש שם רש"י ז"ל דר' יהודה היה תלמיד רב ותלמיד שמואל וכ"כ בפ"ק דסוכה ט' א' ובתענית כ' ב' ובפ"ב דיבמות ח"י סע"א ובפ' מי שמתו כ' א' ורשב"ם פ' חזקת הבתים ל"ח ב' וע' תוס' שם פ"ק י' ב' ד"ה עליונים ופ' הרואה נ"ד ב' ד"ה פטרתן ואיך שיהיה נמצינו למדין שהיה מקפידין התלמידים לומר השמועות בשם אומרם בדקדוק גמור ועל מה שלא שמעו היו אומרים זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי כמו שתמצא בפ' שמנה שרצים ק"ח ב' ובאלו קשרים קי"ד א' ובפ' כל שעה ל"ד ב' ובפ"ו דבכורות ל"ז ב' יע"ש וע"ע מתני' פ"ג דכריתות ט"ו א' א"ל לא שמענו אבל שמענו וכו' ודכוותייהו טובא ולא זו בלבד אלא אף במה ששמעו וקבלו מרבותם היו מהדרים מן המהדרים לידע אם החברים ג"כ קבלוה ואם לאו הודו ולא בושו שקבלת יחיד היתה וכדתנן בפ"ו דעירובין פ"ג א' א"ר אלעאי שמעתי מר' אליעזר וכו' ועוד שמעתי וכו' וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי ע"כ ופרש"י ובקשתי לי חבר לג' דברים הללו אם שמעו מפיו ולא מצאתי. ויותר על כן מצינו שהיו מקפידין שתאמר המימרא באותו הלשון עצמו ששמעוה מפי רבם הגם דליכא נפקותא בינייהו לענין דינא וכזה ראה וחדש בפ' ג' שאכלו מ"ז א' דאיתא התם א"ר יהודה בריה דר' שמואל בר שילת משמיה דרב אין המסובין רשאין לאכול כלום עד שיטעום הבוצע יתיב ר' ספרא וקאמר לטעום איתמר למאי נפקא מינה שחייב אדם לומר בלשון רבו ע"כ והכי איתא תו בפרק קמא דבכורות ה' א' ע"ש וכן תמצא עוד בפרק קמא דשבת ה' ב' דאקשינן והא אמרה ר' יוחנן חדא זימנא וכו' ומתרצינן אמוראי נינהו מר אמר לה בהאי לישנא ומר אמר לה בהאי לישנא ופירש רש"י ומיהו ר' יוחנן אמרה חדא זימנא ע"כ ודין הוה גרמא להו שתורתם תתקיים בידם כדאיתא בפ' כיצד מעברין נ"ג א' בני יהודה דדייקי לישנא ומתנחי להו סימנא נתקיימה תורתן בידן ופרש"י דדייקי לישנא לחזור באותו לשון שהיו שומעים מרבם וכו' וכ"כ התו' ז"ל בפ"ק דביצה י"א ב' סד"ה אמר וז"ל ולא קאמר איסתונית דאותו לשון שמע מרבו ולא רצה לשנותו ע"ש אף גבי תנאים מצינו כה"ג עיין בהר"ש פ"ח דכלים מ"ט ולפי דעתי קלה כמו שהיא לזה נתכוון הרמב"ם ז"ל בתשובותיו לחכמי לוניל שהביא מרן בכ"מ פ"א מה' ברכות הל' י"ב וז"ל אלא התרי לישנא חד טעמא אית להו ואין לשום חילוק בענין אלא בשינוי המימרא בלבד ויש מקומות בגמ' כזה שמקפיד על נוסח המימרא האיך היתה אע"פ שאין ביניהם הפרש בענין עכ"ד וכ"כ עוד ה"ה בפכ"ד מה' אישות הלכה ד' והרשב"א בחידושיו פ"ק דגיטין ובתשובותיו אלף ק"ן וע"ע רש"י ספ"ד דמעילה י"ז ב' בין רבא לר' אשי ליכא בינייהו אלא שנוי לשון וכו' ע"ש הראיתיך בעיניך כמה וכמה טובה היתה זריזות' וחביבותם לומר השמועות וההלכות בשם רבם בתכלית הדיוק ולא סוף דבר התלמידים המקבלים בלחוד הוא דהוו זהירי בזה אלא גם רבותם בעלי המימרות מצינו שהיו מקפידים על תלמידיהון אי לא הוו אמרין להון משמייהו כמו ששנינו בסוף האשה רבה צ"ו ב' ומייתי ליה הירושלמי בפ"ב דברכות ובפ"ב דשקלים דאיקפד ר' יוחנן טובא על ר"א תלמידו שאמר לשמעתיה בבי מדרשא ולא אמר' משמו והכי נמי מצינו בסוף פ' שתי מדות צ"ג ב' דאיקפד ר"ל על ר"א על שלא אמר לשמעתא משמיה וכן בפ' פסולי המוקדשים ל"א איתא דלייט ר' ששת ר' אידי שמעיה על שאמר לשמעתיה סתם בבי מדרשא ולא אמרה משמיה יע"ש ואף בשאר האמוראים מצינו שהיו מקפידים זה על זה אי לא הוו אמרי לשמועה משמיה דמארה כמו שיבא לקמן בס"ד בסוף עניינינו והנה מלבד הטעם הידוע שהוא כדי שיהיו שפתותיהם דובבות בקבר עוד נוכל לומר לפי דרכנו דכוונתם הרצויה בזה היתה להזהירם ולזרזם על אמיתות הקבלה ויגידוה ויערכוה משמיה דגברא ואל יעוותו אורחותם לצאת ממרכז האמת והיושר כדי שע"י זה יביאו גאולה לעולם כאשר יאמרו דבר בשם אומרו וכדשנינו בפ' שנו חכמים הנוסף על מס' אבות והכי איתא בפ' כל הבשר ק"ד ב' דאקשינן ר' יוסי היינו ת"ק ומשנינן הא קמל"ן מאן ת"ק ר' יוסי וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם ועוד עיין בפ' כל היד י"ד ב' הרי דהוסיף ר' בבא יתירא במשנה לאשמועינן למי מן התנאים ראוי ליחס אותה ההלכה. ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר שלא יקשה בעיניך מאי דאשכחן בפ' עושין פסין כ"ג ב' וכן בפ' המפקיד ל"ו ב' ובכמה דוכתי בגמ' דפליגי תרי תלמידי אליבא דרבייהו דמר אמר הכי אמר הרב ומר אמר איפכא ואי אפשר ששניהם יכוונו את שמועתם דבכגון דא רגיל הש"ס למיזל בתר ההוא דדייק טפי ושהוא בר סמכא יותר מחבריה ובא האות והמופת דבפ' כיצד מברכין ל"ח ב' דפלוגי ר' חייא בר אבא ור' בנימין בר יפת אליבא דר' יוחנן רבם אמר רב נחמן בר יצחק קבע עולא לשבשתיה כר' בנימין בר יפתחהי בה ר' זירא וכי מה ענין ר' בנימין בר יפת אצל ר' חייא בר אבא ר' חייא בר אבא דייק וגמי' שמעת' מר' יוחנן רביה ור' בנימין בר יפת לא דייק ועוד דר' חייא כל תלתין יומין מהדר תלמודיה קמיה דר' יוחנן רביה (בקשתיו ולו מצאתיו בפ' כסוי הדם פ"ו ב' ע"ש ובכריתות כ"ז א') ור' בנימין בר יפת לא מהדר וכו' ע"כ לעניינינו וע"ש פירש"י ומטעם זה מצינו שם בפרק אין עומדין ל"ג ב' דר' זירא גופיה קאמר נקוט דר' חייא בר אבא בידך דדייק וגמר שמעתא מפומיה דמרה שפיר כרחבא דפומבדיתא אף שהוא נגד ר' יוחנן רביה כמבואר שם לך נא ראה וכן תמצא בפ' מקום שנהגו נ"ב ב' דעלה דאיפליגו רב כהנא ור' הונא ברי' דר' איקא אליבא דר' אבהו רבם כמ"ש שם רש"י ז"ל א"ר ספרא נקוט האי כללא דר' הונא בידך דדייק וגמר שמעתתא מפומיה דרביה כרחבא דפומבדיתא וכו' ע"כ ופירש"י כשהשמועה יוצאה מפי רבו מדקדק ואומר לרבו לשנותה פעם שנית ומבחין הימנו או הין או לאו ע"כ ואמרינן עוד בפ' הבא על יבמתו ס"ד ב' והא איהו דאמר אבין דסמכ' יצחק סומקא לאו דסמכא ופרש"י אבין דסמכא מה שאמר אבין משום ר' יוחנן יש לסמוך עליו וע"ע בפ' האיש מקדש מ"ד א' דשאיל ר' אסי לר' זירא ר' אבין בר סמכא הוא כלומר יש לסמוך על דבריו שמדקדק בשמועתו שאינו משכח א"ל כמן ימא לטגני הוא עי' פרש"י והתוס' ז"ל וכן בפ' אין מעמידין ל' א' איתא אמרו ליה נסמוך מחוי להו ר' ינאי בר ישמעאל עלי ועל צוארי ע"ש ועוד בפ"ק דגיטין ו' ב' קא' אמר רב יוסף מאן לימא לן דר' אביתר בר סמכא הוא והשיב לו אביי דר' אביתר בר סמכ' הוא דאסכים מאריה על ידיה דכתיב ותזנה עליו פילגשו ר' אביתר אומר וכו' ע"ש וכן בפ"ב דשב' כ"א ב' אית' אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דר' ירמיה ולא קבלה כי אתא רבין אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דר' יוחנן וקבלה ופירש"י ולא קבלה שלא חשבו למסמך על דבריו ע"כ הא למדת דאורח' דתלמוד' הוא למסמך בזה אמאן דדייק טפי ושהו' יותר בר סמכא כמדובר ואי התרי תלמידי שקולי' נינהו אז רגיל תלמודא למשקל ולמטרי אהי מנייהו סמכינן וכדאשכחן בפ' ארבעה אחין ל"ב ב' והכי איתא התם איתמר זר ששמש בשבת ר' חייא אומר חייב שתים בר קפרא אומר אינו חייב אלא אחת קפץ בר קפרא ונשבע העבודה כך שמעתי מר' אחת קפץ ר' חייא ונשבע העבודה כך שמעתי מר' שתים התחיל ר' חייא לדון וכו' ושקיל וטרי טובא עד דאיתותב בר קפרא יע"ש וכן תמצא עוד בפ' שלשה מינין מ"ב ב' גבי רבה ורב יוסף דפליגי אליבא דרב הונא ובפ' מי שמתו כ"ד ב' ובפסחים ז' סע"א וק"ח א' יע"ש ובפ' חזקת הבתים ט"ל א' איתא דר' חייא בר אבא ור' אבהו פליגי אליבא דר' יוחנן רבם וקאמרינן עלה לימא בדרבה בר רב הונא קמפלגי וכו' אלא דבזאת מיהא לא ידענא אמאי לא נקטינן כר' חייא בר אבא כיון דאמרו עליה בפ' אין עומדין שהבאתי דדייק וגמר שמעתא וכו' ואפי' כנגד ר' יוחנן רביה וניחא לי דר' אבהו נמי הוה שכיח תדיר קמיה דר' יוחנן ובקי במליה טובא כר' חייא בר אבא שהרי חברים היו כדמוכח פ' אלו נאמרין מ' א' ע"ש א"כ י"ל דלא אשכחן מאן דקאמר עליה דר' חייא בר אבא דדייק וכו' אלא ר' זירא אבל שאר אמוראי אפשר דלא אית להו הכי וסעד לזה נמי איכא מהא דאיתא בפ' בא לו כ"ג ע"ג א' ובס"פ הבא על יבמתו ס"ה ב' נמי הובא דוגמתו דלאיכא דאמרי ר' חייא בר אבא הוא דקאמר משמיה דר' יוחנן ואהדרינהו ר' אמי ור' אסי לאפייהו ופרש"י דלא אמרה ר' יוחנן מעולם וחלקו לו כבוד ולא רצו להכחישו ע"כ ואע"ג דרב פפא שם פריך עלה ואמר בשלמא למ"ד ר' אבהו אמרה משום כבוד בי קיסר לא אמרו ליה ולא מידי אלא למ"ד ר' חייא בר אבא אמר' לימרו ליה לא אמר ר' יוחנן הכי מ"מ נקוט מיהא בידך דגם רב פפא עביד עיקר לדר' אמי ור' אסי טפי מר' חייא בר אבא דהא אי הוו אמרי ליה לא אמר ר' יוחנן הכי לא הוה חייש למאי דאמר עליה ר' זירא דדייק וכו' דאלת"ה עדיפא מינה הו"ל לרב פפא לאקשויי הא ר' חייא בר אבא דייק וגמר וכו' ועליה אית לה למסמך טפי אלא ודאי כדאמרן ויש להוכיח דגם אביי ורבא לית להו דר' חייא בר אבא דייק וכו' מהא דאמרינן בפ' יש נוחלין קל"ה א' ההוא דהוה קא שכיב וכו' אמר רבא מה ניחוש לה הא אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן וכו' א"ל אביי והא כי אתא ר' יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן וכו' א"ל רבא לרב נתן בר אביי חוש לה (כאביי) ע"כ הרי דאביי ורבא דחו לדר' חייא בר אבא מקמיה דר' יצחק בר יוסף ולא חשו למאי דסבר ר' זירא דר' חייא בר אבא דייק וכו' וזה ברור ועתה הדרינן לכללין ונאמר דבפ' השולח מ' א' עוד אית' דפליגי רב דימי ורב שמואל בר יהודה אליבא דר' יוחנן רבם ומסקינן שם דרב דימי טעותא היא וכן בפ' בהמה המקשה ע"ד א' דפליגי רב יהודה ורב שמואל בר מרתא אליבא דרב וקאמר רב הונא אנן אמאן נסמוך וכו' ע"ש וע"ע ספ"ד דע"ז ס"א ב' דפליגי רב יהודה ורב נחמן אליבא דזעירי ומייתי תלמודא בריית' לסיועי לדרב נחמן אמר זעירי ועוד אמרו בכגון דא בפ"ב דמגילה ח"י ב' נקוט דרב ביבי בידך דשמואל היא דחייש ליחידאה וכו' ושם נא' עוד בפ' בני העיר כ"ז א' בענין כזה כוותיה דרב פפי מסתברא וכו' ע"ש וכן ברפ"ב דמעילה ח' ב' שקיל וטרי תלמודא על מאי דפליגי רב הונא ורב אדא בר אהבה אליב' דרב ואף בחד אמור' גופיה דזמנין אמר בשם רביה הכי וזימנין אמר איפכא חייש תלמודא לתרוצינהו כדאשכחן בפ' מי שמת קמ"ט א' והכי איתא התם אבעיא להו מכר כל נכסיו מהו א"ר יהודה אמר רב אם עמד אינו חוזר וזמנין א"ר יהודה אמר רב אם עמד חוזר ולא פליגי הא דאתנהו לזוזי בעינייהו הא דפרעינהו בחובו ע"כ ואל תתמה על החפץ שהרי מצינו דוגמתו גם בבעל המימרא עצמו דזמנין אמר הכי וזימנין אמר איפכא ומתרץ להו הש"ס וזה תמצ' בשלהי בתר' קע"ז א' גבי רב וכן בפ"ק דסנהדרין ט"ז ב' וע"ע פ"ק דשבת ז' ב' וח' ב' ובספ"ק דנדרים י"ג ב'. ולפום מאי דאיתברר לי מן תלמודא קא חזינא דחילוק דעות התלמידים לדעת רבם נמשך מב' סיבות סיבה ראשונה דזימנין דתלמודא לא הוה שמיע לה לשמעתת' מרביה להדיא אלא ממאי דחזא דדן רביה בעובדא אחרינא דאתא קמיה דייק מיניה והמציא מכלל דבריו אותה ההלכה ואמרה בשמיה והיינו דאמרינן בפ"ק דברכות י"ב ב' הא דר' זריקא לאו בפי' איתמר ופירש"י לא שמע מפי ריש לקיש שאמר בפי' מאי ברכה יוצר אור ואמרו עוד כן בפ' במה מדליקין כ"ט א' ובפ' כל גגות צ"ד א' וכן בפ' יש נוחלין קכ"ו דפליגי רב פפא ורב פפי אליבא דרבא קאמר שם תלמודא דתרוייהו מכללא אמרו לה ע"ש ואיתמר תו הכי בכמה דוכתי אחריני ודרשת וחקרת ולפעמים היה התלמיד טועה בשיקול דעתו ולא היה מכוין בשמועתו שפיר משום דרביה טעמא אחרינא הוה ליה וכדאמרינן בפ' המפקיד דף ל"ו א' אמר רב חסדא הא דרב לאו בפי' איתמר אלא מכללא דהנהו גינאי וכו' מאן דחזא סבר וכו' ולא היא וכו' ופירש"י מאן דחזא אחד מן התלמידים ששמע מפיו דפטריה סבר וכו' ע"כ ונמצא עוד כי האי גוונא בפ' חבית קמ"ו ב' ובפ' האשה שנפלו פ' ב' ובפ' השולח ט"ל ב' ובחזקת הבתים מ' ופרשב"ם שם אלא מכללא איתמר וטעות הוא ועע"ש פ"ד ב' וק"ל ב' ברשב"ם וקנ"ה ב' בש"ס והיינו טעמא דגם במימרי דאמרי התלמידים בשם רבם אשכחן בכולה ש"ס דזימנין מקשו עלייהו עד דמסקו עלה ואמרי אלא אי אתמר הכי אתמר וזה תמצא בפ' המצניע צ"ב א' ובפ' כל הכלים קכ"ד ב' וביומא כ"ז ב' ובריש כתובות ב' א' ובפי"ג דמנחות ק"ח ב' וכן בפ' בהמה המקשה ע"ד ב' ובתמורה כ' ב' ובכמה דוכתי בגמ' דרשו מעל ספר ה' וקראו והיינו כמו דאקשינן בכל דוכתא ולימא הא ולא בעי הך ומשנינ' חדא מכלל חבירתא איתמר עיין פרק ב' דעירובין כ' א' ובפ"ד דמגילה כ"ט ב' ובפ"י דיבמות פ"ח ב' ובספ"ה דבכורות ל"ז ובפ' התכלת מ"א א' ובפ"ק דנדה י"א ב' ומצאת כי תדרשנו ולדידי אפשר דמזה הטעם עצמו הוא דאמר ר' אמי לר' אושעיא בפ' העור והרוטב קכ"ד א' האלהים אם אמר לי יהושע בן נון משמיה (דר' יוחנן) לא צייתנא ליה דכיון שהיה אותו הדבר קשה בעיניו הוה חייש לטעות השומע וכדאמר ר' טרפון ברפט"ז דאהלות הובא בפ"ק דשבת י"ז א' אקפח את בני שזו הלכה מקופחת ששמע השומע וטעה וכו' ע"ש וכן מצינו ברב חסדא דכד הוו אמרי קמיה שמעתת' דר' יוחנן שהיו קשים בעיניו הוה קא מהדר להו מאן ציית לך ולר' יוחנן רבך וכו' כמו שתמצא בפ' כל שעה ל"ג ב' ובפ' הנודר מן הירק נ"ט ע"ב ובשבועות י' ע"ב ע"ש והיינו טעמא כדכתיבנא ויותר על זה אשכחן בתלמוד דהאמורא גופיה דהוה אמר לשמעתה משמיה דמארה הוה מקשה עלה ואמר ומותבינן אשמעתין וזה תמצא בפ' כל הכלים קנ"ה ע"ב ובפ' כיצד משתתפין פ"ח א' הא למדת דלא הוו צייתי לשמועה היכא דהוה קשיא להו עלה. האמנם האמת יורה דרכו דאף היכא דלא אמרוה מכללא ובפירושא איתאמר' ניהלייהו עכ"ז רבים וגדולים לפעמים היו טועים בקבלתם והוו אמרי השמועה הפך מכוונת רבם וזה מתברר מהא דאיתא בפ' מי שמתו כ"ה א' גניבא משמיה דרב אמר וכו' א"ר יוסף שאריה ליה מאריה לגניבא השתא וכו' ע"ש ופירש"י ז"ל מחול לו רבונו דודאי שקר העיד על רב וכן איתא תו בפ' בכל מערבין כ"ט א' א"ר יוסף שרא ליה מאריה לר' מנשיא בר שגובלי אנא אמריתא ניהליה אמתני' והוא אמרה אברייתא דתנן וכו' ובפ' ע"פ ק"ו ב' נמי עלה דא"ר ברונא אמר רב הנוטל ידיו לא יקדש א"ל רב יצחק בר שמואל בר מרתא אכתי לא נח נפשיה דרב שכחנינהו לשמעתתיה וזמנין סגיאין הוה קאמנא קמיה דרב וכו' ע"ש ואמרינן בפ"ק דמגילה ה' א' אמר ר"א א"ר חנינא ר' נטע נטיעה בפורים וכו' אמר לפניו ר' אבא בר זבדא ר' לא כך היה מעשה וכו' קרי עליה טובים השנים מן האחד ופרש"י אילו לא שמעתי הייתי טועה בדבר עכשיו ששמעתי טוב לי שלמדתני האמת ע"כ ועיין כיוצא בזה פ' יה"כ ע"ח א' ובמנחות ק"ט ב' ובסוכה נ"א א' ובפ' העור והרוטב קכ"ב ב' איתא תו ר' אבהו משום ר"ל אמר לגבל ולתפלה ולנטילת ידים ד' מילין א"ר נחמן ב"י אייבו אמרה וארבעי אמר בה וחדא מינייהו עבודה ופירש רש"י אייבו אמרה להא שמעתא דר"ל והשומע טעה בין אייבו לאבהו ע"כ וכן בפ' כל פסולי המוקדשים ל"ו א' איתא אמר רב יהודה אמר רב נאמן הכהן לומר וכו' א"ר ירמיה בר אבא מנא ליה ליהודא הא אנא בגידול קבעתי' וגידול קבע בדידיה והכי אמרי ליה נאמן ישראל וכו' וכתב שם רש"י ז"ל אני שניתיה לגידול והוא שנאה לר' יהודה והכי אמרי לגידול נאמן ישראל וכו' ע"כ ואיתא תו בפרק התכלת ט"ל א' יתיב רבא וקאמר משמיה דשמואל תכלת שכרך רובה כשרה א"ר יוסף רב אמרה ולא שמואל אתמר נמי א"ר הונא בר יהודה א"ר ששת א"ר ירמיה בר אבא אמר רב תכלת שכרך רובה כשרה וכו' ע"כ שמעינן מכל זה שפיר דלפעמים היו טועים בין באחלופי גברא בין בעיקר השמועה וכן מוכח עוד בפ' מקום שנהגו נ"ג ב' דאמרינן א"ל ר' אבא לעולא ודאי דאמריתו משמיה דר' יוחנן וכו' עד א"ל אנא לאו אהא אמרי דתני תנא וכו' ע"ש וכתב שם מהרש"ל לפי מסקנת הסוגי' צ"ל דהאי ואי תימ' רבב"ח וכו' ה"ק ומקצת בני אדם אמרו בשם רבב"ח כלומר טעו וסברו שרבב"ח אמר יישר וכן א"ר יוחנן משום שרבב"ח אמר דבר בשם ר' יוחנן דקצת שייך לזה וטעו עכ"ד וכן ראיתי תו בפ' אין צדין כ"ז א' דא"ר אבא בשם ר' זירא הלכה כר"ש ואמר מאן דהוא (ופירש"י אחד מן התלמידים מי שהוא ולא נודע שמו) אזכי ואסק להתם ואגמרה לשמעתא מפומיה דמארה כי סליק להתם אשכחיה לר' זירא א"ל אמר מר הלכה כר"ש א"ל לא אנא מסתברא אמרי וכו' ופרש"י כן אמרתי דמסתברא כר"ש אבל לא שמעתי שהוקבעה הל' למעשה כמותו ע"כ וכיוצא בזה מצאתי עוד בס"פ יוצא דופן מ"ח א' ובפ' אלו מגלחין כ"ד ב' ובפ' אלו טריפות נ' א' דאית' תו כה"ג אמרו שם א"ל אמר מר הל' כרשב"ג בטריפה א"ל אין הל' אמרי וכן מסיק שם תלמוד' ואין הל' כרשב"ג בטריפה וע"ע שם פ"ק י"ז ב' ומ"ט א' וז"ן א' ב' ותמצא שלפעמים לא היו מכוונין היטב בשמועתן וכדאמרן ותו איכא לאוכוחי הכי מהא דאמרי' בפ"ב דכתובות כ"א א' ושם פ"ה ס' א' וע"ו ב' כי אתי רמי בר יחזקאל אמר לא תצייתינהו כללי דכייל יהודה אחי משמיה דשמואל הכי אמר שמואל וכו' ומצאתי עוד כן בפ' אלו טריפות מ"ד א' לגבי רב והשתא דון מינה דאם על ר' יהודה שהיה תלמיד רב ושמואל כמש"ל והיה מצוי תמיד לפניהם עד דסתם שמעתתיה דרב בדרי בתראי ר' יהודה הוה אמר להו בבי מדרשא כמ"ש שם רש"י ז"ל עכ"ז אמר עליו אחיו יחזקאל דלא נצייתינהו לכללי דכייל בשם רב ושמואל ק"ו לשאר תלמידים שאינם גמורים דשפיר אפשר שישנו בדבורם מחוסר דיוקם בתוכן הענין או שלא הבינו הדברים על מתכונתם וכדמוכח בפ' הבא על יבמתו ס"ד ב' דאמרי' שם א"ל רב יוסף ברי' דרבא לרבא בעאי מיניה מרב יוסף הל' כר' ואמר לי אין הלכה כרשב"ג ואמר לי אין אחוכי אחיך בי א"ל לא סתמי היא ופשיט לך נישואין ומלקיות כר' וסתות ושור המועד כרשב"ג ע"כ הרי דאי לא הוה רבא מפרש ליה לבריה מלתיה דרב יוסף היה סובר בדעתו שרצה לשחק בו מחוסר דרישה וחקירה בענין ולפחות מיהא היה כובש נבואתו של רב יוסף או היה אומרה לאחרים בסתם כדשמעה מיניה והוו מצו אתו לידי תקלה השומעים ממנו לפסוק בחדא מילתא פעם כר' ופעם כרשב"ג וכן בפ' בהמה המקשה ע"ו ב' מצינו דקאמר עולא בשם ר' יוחנן עור מצטרף לבשר וא"ל רב נחמן ולימא מר עור משלים לבשר לחומרא א"ל אנא עובדא ידענא דההוא בר גוזלא וכו' א"ל בר גוזלא דרכיך שאני ע"כ הרי דעולא הוה טעי בשמועת ר"י וקאמר לה בסתם בשר ולא ירד לחלק בין גוזלא דרכיך לשאר בשר כמו שחלק רב נחמן וע"ע בפ' כל היד י"ז ב' א"ל אנא הכי קאמינא וכו' וגדולה מזו מצינו דהאמורא גופיה דאמר המימרא משמיה דרביה הודה ולא בוש ששמע וטעה וזה בפ' במה אשה ס"ג ב' כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן וכו' כי סליק רב דימי לנהרדעא שלח להו דברים שאמרתי לכם טעות הם בידי ברם כך אמרו משמיה דר' יוחנן וכו' וכן מצאתי עוד בכה"ג בפ"ק דעירובין י"ז סע"ב גבי רב נחמן יע"ש ועלובה עיסה שנחתומה מעיד עליה ואל תתמה על זה דהא אשכחן בתלמוד שבעלי המימרא עצמן לא היו דכירי לה לזימנין וכדתני' בפ' המפלת כ"ד ב' דכלתו של ר' חנינא שאלה מר' יהושע המפלת כמין נחש מהו אמר לו אמו טהורה אמרה לו והלא משמך אמרה לי חמותי אמו טמאה וכו' מתוך הדברים נזכר רבי יהושע וכו' ע"ש הרי דלר' יהושע בעל הל' נתחלף לו בין טמא' לטהורה ועע"ש כ"ז א' עד עשרים וארבע אמרת לן וכן שלשים וארבע' אמרת לן ע"ש ואין זה מן התימה משום דשכחה שכיחא וכדאמר רב אשי בפ' כיצד מעברין נ"ג א' ואנן כי אצבעתא בבירא לשכחא והכי אשכחן ברפ"ו דפסחים ס"ו א' שאמר הלל לבני בתירא הל' זו שמעתי ושכחתי וכן בפ' האיש מקדש נ"ז א' גבי עגלה ערופה מצינו דקאמר ר' ינאי גבול שמעתי בה ושכחתי ובפ"ב דמדות מ"ה שנינו מערבית דרומית אמר ראב"י שכחתי מה היתה משמשת ובא אבא שאול והזכירו ששם היו נותנין יין ושמן דין גרמא דלפעמים היו משבשין נמי מתני' מחמת העדר הזכרון וכדאמרינן בפ' אין צדין כ"ו ב' ההיא אדא בר אוכמי היא דמשבש ותני ופירש"י ז"ל חכם א' שהיו מכירין אותו שהיה גורס משניות ושוכח ומשבשן ע"כ ומצאתי עוד בפ"ק דעירובין ז' א' דקאמר ר"ע גמריה אסתפיק ליה ולא ידע וכו' וכן בפ"ו דפסחים ס"ט א' איתא ר"א גמריה איתעקר ליה ואתא ר"ע לאדכוריה גמריה ודכותיה איתא בפ' כל הצלמים מ"ו ב' כמו שרמז לנו רש"י שם וע"ע כיוצא בזה בפ"ק דר"ה י"ד ב' ובס"פ גיד הנשה ק"ג ב' ופ"ק דמנחות ז' ואמרי' עוד בפ"ב דכתובות כ"ב א' אמר ר' זירא הא מילתא מר' אבא שמיע לי ואי לאו ר' אבא דמן עכו (שהזכירה לי) שכחתיה וראיתי תו בפ' הנשרפין פ"ב דאיתא אינשייה רב לגמריה (ופירש"י שכח מה שגמר מרבו בדבר זה ולא ידע להשיבו) אקריוה לרב כהנא בחלמיה וכו' אדכריה רב לגמרי' יע"ש ולא זאת בהלכות הוא דמצינו כן אלא אף זו בפסוק איתא בפ"ד דע"ז נ"ב ב' דאמר ר' עקיבא מקרא היה בידינו ושכחנוהו והכי נמי אמר רב בפ' קדשי קדשים נ"ט א' ע"ש ומי לנו גדול ממשה שהודה ולא בוש לומר לא שמעתי ושכחתי כדאיתא בפ' טבול יום ק"א א' ע"ש וגם ממנו נתעלם משפט בנות צלפחד ודין גיעולי עכו"ם ועיין פסחים ס"ו ב'. ומדי דברי בהדין כללא זכור אזכרנו עוד דראיתי לר' בצלאל בשיטה מקובצת שלו על ב"מ דף קנ"ח ג' שכתב בשם הריטב"א וז"ל הא דרב אשי בדותא היא פי' לא אמרה רב אשי מעולם אלא א' מתלמידיו אמרה מעצמו או דשמעה מכללא וטעה וקראוה על שמו וכן בכל מקום עכ"ל וכן מצאתי להריב"ש ז"ל סי' שפ"ז דעל מה שפסק הרמב"ם כרבין נגד רב דימי במאי דאיפלגו אליבא דר' יוחנן רבם כתב הוא ז"ל ותלינן בדרב דימי דלא דק בכלליה דכייל משמיה דר' יוחנן וקושטא קאי כי בהשקפה ראשונה כמו זר נחשב בעיני לומר על האמוראים קדישי עליונים שמלבם יוציאו מלין ומימרות בשם רבם שלא אמרם ולא עלו על לבו והתנא צוח ותנא דמדת החכם הוא שעל מה לא שמע אומר לא שמעתי אך אחר קצת ההתבוננות זאת חשבתי למשפט דאין כוונתו שהתלמיד אמר בשם רב אשי שמועה שלא קבלה ממנו אלא רצונו הוא שהתלמיד אמר אותו דבר בסתם ובני הישיבה חשבו דתורת רבו היא וקראוה על שם רב אשי כיון דמסתמא דברי התלמיד הן הן דברי הרב כמו שהוכחתי לעיל בראיות מספיקות. ברם מה נדבר ומה נצטדק ביום שידובר בו שתלמוד ערוך הוא בידינו בפ' כיצד מברכין מ"ג ב' דרב פפא אמר משמיה דרבא רביה הלכה כב"ה ומסיק תלמודא ולא היא לאשתמוטי נפשיה הוא דעבד ופירש"י שם ולא היא לא אמר רבא הלכה כב"ה אלא רב פפא איכסיף לפי שטעה והשמיט עצמו בכך ע"כ ובפ' שלשה מינין ט"ל א' עוד איתא דרב פפא הוסיף על הברייתא לוקה ה' לאותובי מינה אלא דאיהו גופיה יהיב טעמא לזה ע"ש ואשכחן תו כי האי גוונא בפ' המקבל ק"ט א' דאמר רב יוסף מימרא בשם רב נחמן ומסיק הש"ס ולאו מילתא היא וכתבו התוס' בשם ריב"ן שם ע"ב ד"ה מסלקינן דהכוונה הוא שלא אמר רב נחמן דבר זה מעולם אלא להפחידו אמר כן ומצאתי בפ' מי שהוציאוהו נ"א א' דרבה תנא ליה לרב יוסף ברייתא בשם ר' יוסי וקאמר עלה ולא היא לא תנא ליה כר' יוסי אלא כי היכי דליקבל לה מיניה משום דר' יוסי נימוקו עמו וע"ש רש"י שכ' ולא היא הא דא"ל משמיה דר' יוסי ליתא דלא תניא ליה משמיה דר' יוסי אלא סתמא תניא ליה לעיל ומש"ה אמרה בשם ר' יוסי כי היכי דליקבלו מיניה עכ"ד והא ודאי קשיא דהא קא חזינא בהדיא דסתמא דתלמודא קמסהיד עליהו דמימרות בדויות נינהו ואיך נעמוד אנחנו עמידה שיש בה סמיכה על קבלתם כיון דלזמנין לא היו מכוונין את שמועתם ויש לתרץ בזה כדתריצנא לעיל גבי ר' יוחנן דאדרבא משם ראיה לזריזות קבלתם האמיתית והנכונה דמדטרח תלמודא לגלויי לן דהנך מימרי לאו דסמכא אינון יען היותם בדויות מלבם לסיבת מה אלמא משמע דכל אינך שאר מימרי דהוו אמרי כל חד וחד בשם רביה מאושרות ומקוימות נינהו ממסדרי התלמוד דקושטא קאמרי יש להם על מה שיסמכו סמיכת זקנים שעל אדני הקבלה הטבעו וכעין זה תמצא שתירץ מוהר"ש אלגאזי ז"ל בספרו גופי הלכות כלל קס"ו בענין ההוא סבא ע"ש. והסיבה השנית למחלוקת התלמידים אליבא דרבם הוא מחמת הרב שחזר בו ממאי דהוה סבר מעיקרא והתלמיד דלא שמיעא ליה מהחזרה קאמר לשמעתא בשמיה כאשר בתחלה משום דסבר משנה ראשונה לא זזה ממקומה ואידך דידע דהדר ביה או דגמרה מיניה לאחר חזרה אמרה כמו שקבלה דאין לו ידיעה בתחלה מאי סבר ואי נמי ידע אזל בתר בתרא ומלתא כדנא לא נפלאת היא ולא רחוקה דמשנה שלמה שנינו בספ"ג דכלאים רמ"א משום ר' ישמעאל כל שלשה דלועין לבית סאה לא יביא זרע לתוך בית סאה ר' יוסי בן החוטף אפרתי אמר משום ר' ישמעאל כל שלשה דלועין לבית כור לא יביא זרע לתוך בית כור ואמרינן עלה בירושלמי אמר ר' יוסי בר בון בוא וראה מה בין תחלת דברי ר' ישמעאל לסופו שתחילתו בבית סאה וסופו בבית כור ופירש הר"ש שם דמה ששנה לר"מ היה בתחלת ימיו ולר' יוסי בן החוטף היה בסוף ימיו וכן פי' הגר"ש בס' כריתות לשון לימודים שער ב' סי' נ"ט עיניך הרואות תרי תנאי דפליגי אליבא דרב מחמת שחזר בו הרב מילדותו לזקנותו וגבי אמוראי נמי אשכחן בפ' ר"א דמילה קל"ו ב' דפליג רבינא ורב שרביא אליבא דרבא רבם וא"ל רבינא לרב שרביא באורתא אמר רבא הכי (פירושו כדקאמרת) לצפרא הדר ביה א"ל שריתוה יהא רעוא דתשרו תרבא ע"כ הביטה וראה דלזמנין גם מערב עד בקר לא הוו קיימי בדעתייהו ומחלפי שטתייהו אלא שרב שרביא דלא הוה ידע מחזרת רבא לא זז מחבבה לשמעתא קמייתא דשמע מיניה אכן לא תעזוב נפשי לשאו"ל אמאי איקפד רב שרביא על רבינא ואמר שריתוה יהא רעוא דתשרו תרבא ועל מה זה למלמדו לא הטה אזנו במה שהגיד לו דבצפרא הדר ביה רבא מההיא דאמר ליה באורתא והנה לזה אפשר לתרץ ולמימר שהי' קשה בעיני רב שרביא להאמין שרבא חזר בו ממאי דהוה סבר כרשב"ג כיון דאמרי' עליה שם אמר רב יהודה אמר שמואל הל' כרשב"ג והכי דייקי דברי רש"י שם שכתב שריתוה בלא חליצה ועבריתו אדר' שמעון יהא רעוא דתשרו חלב באכילה אלמא דהקפיד' היתה על עזבם את תורת רשב"ג אך מאי דתמיהא לי בזה טובא הוא הא דאמרי' בפ' בנות כותים ל"ו ב' שילא בר אבינא עבד עובדא כותיה דרב כי קא נח נפשיה דרב א"ל לרב אסי זיל צנעי' ואי לא ציית גריי' הוא סבר גדיי' א"ל בתר דנח נפשיה דרב אמר ליה הדר בך דהדר ביה רב א"ל אם אית' דהדר ביה לדידי הוה א"ל לא ציית גדיי' וכו' ע"ש ובפי' רש"י ובודאי הדבר קשה לשמו' דאיך שילא בר אבינא לא שב מידיעתו באמור לו רב אסי שרב חזר בו קודם מותו והקשה את ערפו לבלתי שמוע בקולו עד שגרם לו מיתה ולרב אסי ביום אחד כדמסיים שם ושמא י"ל דכיון דכבר עבד עובדא כקמייתא דרב ובדרבנן הוא כמבואר בדברי רש"י שם לא בעא למיהדר ביה משום דגדול כבוד הבריות וכדאמרינן ברפ"ד דר"ה כ"ט ב' אין משיבין לאחר מעשה וכת' שם רש"י גנאי הוא שנוציא לעז טועים על עצמנו ועיין שו"ת הרלנ"ח דף רע"ט א' שכ' דהיכא דהחכם עבד עובדא איכא כסופא טובא למיהדר ביה ואפשר דלימא מאי דלא הוה ע"ש וכפי הנראה אישתמיט מיניה הך דר"ה דאייתינא מדלא הזכירו. ונחזור לעניינינו ונאמר דמצאתי הדבר יותר מבואר בפ' אין צדין כ"ד ב' בפיסקא ואמר מותרין הן דבעי תלמודא מותרין למאי רב אמר מותרין לקבל ולוי אמר מותרין באכילה אמר רב לעולם אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש אפי' שעה אחת דאנא ולוי הוינא קמיה דרבי כי אמרה להא שמעתא באורתא אמר מותרין באכילה בצפרא אמר מותרין לקבל אנא דהואי בי מדרשא הדרי בי לוי דלא הוה בי מדרשא לא הדר ביה ע"כ הרי מבואר הדבר כאשר כתבתי דלזמנין חלוק דעות התלמידים הי' נמשך אחר חזרת הרב וכההיא דאמרי' בפ' החולץ מ"ב ב' דא"ר אסי לר' אלעזר הכי א"ר יוחנן הל' כר' יוסי ובתר הכי קאמר א"ר חייא בר אבא חזר בו ר' יוחנן ור' אסי תלמידו לא ידע מהחזרה ואיתא תו בפ"ק דעירובין י"ד ב' ובפ"ק דמגילה י' א' אמרו ליה אמרה אמר להו לא אמר רבא האלהים אמרה וגמירנא לה מיניה ומ"ט הדר ביה וכו' ע"ש דמזה מוכח כדכתיבנא ואמרינן עוד בפ' הבא על יבמתו ס"ד ב' אפס קצהו רמזתי למעלה אמר רבא ומי איכא דעביד עובדא בנפשיה כי האי והא איהו דאמר (פי' אביי) אבין דסמכא יצחק סומקא לאו בר סמכא אבין ישנו בחזרה יצחק סומקא אינו בחזרה ופירש"י בל' שני מצוי כל שעה לפני ר' יוחנן ואם חזר בו ר' יוחנן משום דבר שאמ' בתחלה שומע רבין וחוזר גם הוא בו אבל רב יצחק אינו מצוי לפניו ופעמים שמע דבר מר' יוחנן ולמחר חוזר בו ר' יוחנן והוא אינו יודע עכ"ד והך דהבא על יבמתו הואיל ואתא לידן נימא בהא מילתא דכיון דאבין הוא ר' אבין כדמוכח מדברי רש"י דנקט בלישניה שומע רבין וחוזר בו וכ"כ בהדיא ס' יוחסין אות אל"ף מהאמוראים גבי אבא בר חסדא והערוך סוף ערך אבא ע"ש איכא למידק עלה מהא דאית' בפ' כל הבשר קי"א א' שהבאתי לעיל כי אתא רבין א"ר יוחנן מליח אינו כרותח וכבוש אינו כמבושל אמר אביי הא דרבין ליתא דההיא פינכא דהוה ביה ר' אמי דמלח בי בישרא ותבריה מכדי ר' אמי תלמיד ר' יוחנן הוה מאי טעמא תבריה לאו משום דשמיעא ליה מיניה דר' יוחנן דאמר מליח הרי הוא כרותח ע"כ והשתא כיון דאביי איהו הוא דאית ליה דרבין הוא בר סמכא כלומר שראוי לסמוך עליו במה שאומר בשם ר' יוחנן וישנו בחזרה נמי דלפום לישנא בתרא דרש"י ז"ל הכוונה הוא דמצוי כל שעה לפני ר' יוחנן לידע אם חזר בו אם לאו איך בההיא דחולין דחה אביי גופיה דברי רבין שאמר בשם ר' יוחנן מקמיה דר' אמי ומה גם דבלא זה נמי תקשי דמאי אולמיה דר' אמי טפי מרבין כיון דתרווייהו תלמידי ר' יוחנן נינהו אך לדידי חזי לי לתרץ הא דקאמר אביי אבין בר סמכא וכו' לאו להאמינו טפי מכולהו אינך אמוראי הוא דקאמר הכי אלא רצונו בזה דהיכא דפליגי רבין ור' יצחק סומקא במילתיה דר' יוחנן הגם דתרווייהו תלמידי ר' יוחנן נינהו טפי אית לן לסמוך על רבין לפי שמצוי לפני ר' יוחנן תמיד ויודע אם חזר בו אבל לגבי שאר אמוראי אין הכי נמי דלית ליה לרבין שום עדיפות כלל ותדע שכן הוא דהא בפ' אלו קשרים קי"ב ב' אמרינן אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן על רבה בר בר חנה ורבין ולא אחשבינן לדרבין טפי מרבה בר בר חנה וכן בכוליה תלמודא היכא דאידכר מילתא דרבין לא לשתמיט בשום דוכתא דלימא דבר סמכא הוא טפי מחבריה ולהכי בההיא דחולין סמך טפי אדר' אמי מדר' אבין משום דר' אמי היה נאמן ביתו דר' יוחנן ותלמידו המובהק והחשוב יותר מכולם כידוע ומסתייעא תו הדין סברא דילי מההיא דאמרינן בפרק האיש מקדש מ"ד א' דא"ל ר' אסי לר' זירא ר' אבין בר סמכא הוא א"ל אין כמן ימא לטגני הוא כלומר כשיצא מבית המדרש אמרה לי מיד ועיין פירש"י ותוס' והא התם דבר' אבין סתם איירינן כדמסקינן שם ואם אית' דלגבי כ"ע איתמר ההיא דאבין בר סמכא וכו' כיון דסתמ' דתלמוד' ידע לה ואסכים עלה רבא לא הוה ליה להש"ס למשתק על מאי דא"ר זירא כמן ימא לטגני הוא דמשמע דבלאו הכי לאו בר סמכא הוא אלא הוה ליה לאסוקי ולא היא דהא קי"ל דאבין בר סמכא הוא בכל מקום ובכל זמן אלא ודאי כדאמרן וכן באידך דאמר אביי דיצחק סומקא לאו דסמכא הוא על כרחנו לומר דדוקא לגבי דרבין הוא דקאמר הכי דהא קחזינן בכולי' ש"ס דמייתי מילתיה דר' יצחק בר יוסף בשם ר' יוחנן וסמך עילויה עיין פ' במה אשה נ"ח א' ובפ' עושין פסין כ"ב א' ופ"ד דר"ה ל' א' ובפ' תינוקת ס"ה ב' ובמנחות כ"ט ב' ופ' א' ובפ"ק דתענית י' א' ולא קאמר בשום דוכתא דלאו בר סמכא הוא ויש להכריח עוד כן מהא דאיתא בפ' יש נוחלין קל"ה א' זכרונו בא לפניך אחת למעלה דאביי ורבא דאית להו בפ' הבא על יבמתו דיצחק בר יוסף לאו בר סמכא הוא אינהו גופייהו תמן סמכו אמאי דקא' ר' יצחק בר יוסף בשם ר' יוחנן טפי מר' חייא בר אבא דאמר איפכ' בשם ר' יוחנן אע"ג דר' זירא קא' עליה בפ' אין עומדין ל"ג ב' ובפ' כיצד מברכין ל"ח ב' דדייק וגמיר הלכת' מפומה דמארה שפיר ומכ"ש גבי שאר אמוראי כנלע"ד א"נ יש לתרץ דההי' דחולין שאני דכיון דמילתא דאו' היא ועבד ר' אמי נמי עובדא למיתבר פינכא דמלחו ביה בישרא אית לן למימר דאי לאו דקים להו דשמיע ליה מר' יוחנן הכי לא הוה עביד עובדא ולהכי לא חש אביי לדרבין דמיקל דמנקט לחומרא עדיף וקי"ל מעשה רב. אחר כתבי כל זה מצאתי להר"ב הליכות עולם בש"ב פ"ב שבא לכלל מגע בהאי עניינא דאנן קיימין ובדרך קצרה כה אמר ואי לאו דמסתפינא אמינא דכל כי האי גוונא לא משקר חד מינייהו אלא שמעו מרבן ומשכחת לה דמעיקרא אמר הכי ושוב חזר בו האחד שמע החזרה והאחד לא שמע והביא סעד לזה מההיא דפרק אין צדין דאייתינא לעיל ולבסוף כ' אלא שלא נראה כן מדברי רש"י בפ' אע"פ וכו' ע"ש ומוהר"ש אלגאזי שם דף כ"ד א' לא זו דמשתק שתיק ליה ואודויי נמי אודי ליה אלא אף גם זאת רצה להסכים דברי רש"י לדעת ה"ע דדוקא באותו נדון הוא שכ' רש"י דחד מינייהו משקר משום דל"ש ביה חזרה אבל בעלמא גם רש"י ז"ל סובר דחד מינייהו לא משקר דדילמא חזר בו הרב וחד שמע בו החזרה וחד לא שמע עכת"ד ואני שמעתי ולא אבין דאיך יעלה בדעת לומר דמשום ספיקא דאפשר שחזר בו הרב נחליט הדבר ונימא דבכולהו אינך דוכתי דפליגי אליבא דרבם דשום חד מינייהו לא משקר והלא אפשר נמי דלא הוה חזרה כלל וע"כ לומר שאחד מהם משקר ותו דבכמה וכמה דוכתי דאייתינא לעיל דשקיל וטרי בהו תלמודא טובא עד דמסיק כחד מינייהו או דאזיל בתר מאן דדייק טפי ממילא משמע דאידך דלא קאי כוותיה או משקר או שמע מכללא וטעה ותו דבמילתא דתליא בפסקא דדינא איך יצדק לומר דמטעמא דשמא חזר בו הרב מפקינן ממונא מספיקא אלא ודאי שדבריהם אלו אין להם על מה שיסמוכו דהא חזינן להרי"ף והרא"ש והרמב"ם דבההיא דפ' המפקיד ל"ו ב' גבי פשע בה ויצאת לאגם דפליגי אביי ורבא אליבא דרבה רבם שפסקו כרבא מכח כללא דאביי ורבא הל' כרבא ולא חשו לחזרה כלל ומכאן תשובה מוצאת למ"ש עוד מוהר"ש אלגאזי בספרו גופי הלכות כלל קנ"ד בהך דהמפקיד דכיון דאביי נתגדל בבית רבה אפשר דדייק טפי מרבא דליתא ובר מן דין נראה דאישתמיט מינייהו דה"ע ויבין שמועה תלמוד ערוך דפ' הבא על יבמתו נ"ה ב' דאמרינן שם כי אתא רב דימי א"ר יוחנן העראה זו הכנסת עטרה אמרו ליה והא רבה בר בר חנה לא אמר הכי א"ל או איהו שקראי או אנא שקרי ע"כ הנך רואה בעיניך כי פי האמוראים עצמם ענה בם דחד מינייהו משקר וכן מוכח עוד מההיא דפ' שבועות שתים כ"ו א' גבי רב כהנא ורב אסי דכל חד מינייהו אשתבע דהכי אמר רב וכי אמר רב כחד מינייהו א"ל אידך ואנא בשקרא אשתבעי א"ל את לבך אנסך הרי בהדיא דלפי האמת אותו שלא כיון לשמועת רב שקורי קא משקר אלא דפטרינן ליה מעונש השבועה מהאדם בשבועה פרט לאנוס וע"ש בתוס' לכן הנכון אצלי בזה הוא דדוקא היכא דאתפרש בגמ' שחזר בו הרב ממה שהיה סובר כההיא דפ' אין צדין וככולהו אינך שהבאתי למעלה או שמסדר השני' נודע שהאחד למד מהרב בנערותו והשני בזקנותו וכההי' דירו' בפ"ג דכלאים הנ"ל אז מצינן שפיר למימר דתרווייהו קושטא קאמרי ולא משקר שום חד מינייהו אבל בסתמא דלא אתיידע לן מן תלמודא דהוה חזרה במלתא יש לנו לומר דחד מינייהו משקר או שמע וטעה וכפשט דברי רש"י והתו' ז"ל בפ' אע"פ כ"ז א' ע"ש וכ"כ רש"י בפ' מי שמתו כ"ד א' על גניבא שאמר משמיה דרב דודאי שקר העיד על רב וע"ע תו' פ' האיש מקדש מ"ד א' ד"ה כמין והטעם לזה הוא דאם אמת היה הדבר דהדר ביה הרב מדעתיה הוה ידיע להו לבני בי מדרשא ולא הוה שתיק גמ' מיניה אלא הוו מייתו לה בש"ס כדמייתו הכי בכמה דוכתי אחריני ומדלא מייתו לה ש"מ דאין כאן חזרה כלל. ואל תבהל ברוחך לומר איך היתה כזאת שחסידים הראשונים המופלגים בחכמה יאמר עליהם שהיו נעדרים מן האמת וחשידי לשקר כי אין הכונה חלילה שהי' לשקר ולהתרחק מהאמת חיישינן שמא מחמת תגבורת תשוקתם להשמיע הלכות חדשות בבהמ"ד כי היכי דליאמרי על שמייהו לא דקדקו היטב בשמועתם ומדמו מילתא למילתא כסבורין שקבלוה כן ונמצא דמשקרי שלא בכוונה ומנא תמרא כי שם גברו העם המתאוים לאתויי שמעתתי חדתי בבי תרביצי דהא אמרינן בפ' ערבי פסחים ק"ד ב' עולא איקלע לפומבדיתא א"ל רב יהודה לרב יצחק בריה זיל אמטי ליה כלכלה דפירי וחזי היכי אבדיל לא אזל שדר ליה לאביי וכו' אתא לקמיה דאבוה א"ל היכי אמר א"ל אנא לא אזלי אנא שדריחיה לאביי ואמר לי המבדיל בין קדש לחול אמר ליה רברבנותיה דמר ושררוסיה דמר גרמא ליה למר דלא תימא שמעתת' מפומיה דרב יצחק אלא מפומיה דאביי ואמרי' כל ת"ח שאומרים שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר עכ"ד ובפ"ק דקידושין י"ג א' איתא כי נח נפשיה דר' אסי עיילו רבנן לנקוטינהו לשמעתתיה ופרש"י נתקבצו לבה"מ ואמרו כל ששמע שמועה חדשה מפיו יאמרנה באזני חביריו כדי לצרפן שלא ישתכחו ע"כ ותניא תו בתוספתא דריש זבין כשהיה ר"ע מסדר הלכות לתלמידים אמר כל מי ששמע טעם מחבירו יבא ויאמר וכו' ע"ש ובפרק המפלת כ"ח ב' נמי איתא א"ר זעירא זכה בה רב ביבי בשמעתיה דאנא והוא הוינא יתבין קמיה דר' יוחנן כי אמרה להא שמעתא וקדם איהו וזכה בה ופרש"י מזלו גרם לומר שמועה זו וקדמני שגם אני שמעתיה מר' יוחנן דמעדותו של ר' יוחנן נשנית ולא זכיתי לאומרה ע"כ הא למדת שכל ישעם וכל חפץ היתה להגיד חדשות בשם הרב ועל טוב יזכר שמם ואחר החקירה מצאתי קרוב לדברי אלה להנמוקי יוסף בפ' הערל דף תכ"ט א' גבי הא דאמרו שם בגמ' ע"ז א' כל ת"ח שמורה הלכה ובא וכו' שכ' בשם הריטב"א וז"ל ועל הא דפרש"י דמשום דבית דינו קיים לא משקר הקשו ז"ל דח"ו לא חיישינן לת"ח שישקר אלא חיישנן שמתוך שנושא ונותן בהלכה כדי לקיים דבריו אומר בדדמי כסבור שקבל כן מרבו וכי איתא לרבו קיים ודאי דייק שפיר ולא אמר אפי' בדדמי ע"כ לעניינינו וכיוצא בזה כ' הכנה"ג בי"ד ס"ס רמ"ב בשם הרדב"ז ח"א סי' קצ"ח ולא ראיתי אליו ז"ל שהזכיר דעת הריטב"א בזה ולא ידעתי למה אתה הראת לדעת אמיתות ענין זה דלזמנין שמע השומע וטעה או הרב חזר בו ממאי דהוה סבר מעיקרא ומזה נמשך דמר אמר חדא ומר אמר חדא ופליגא אליבא דרבם. ואחרי הדברים והאמת האלה עדיין צריכין אנו למודעי דלא לתלמידים דהוו אמרי בשם רבם בלחוד הוא דהוו מהמני להו ומקבלו מנייהו השמועות בסבר פנים יפות אלא גם לכל תנא או אמורא דהוה אמר הלכה או שמעתתא בשם אחרים היו החברים מקשיבים לקולו ועבדין לה עיקר לאותובי מינה בי מדרשא או לאסתיועי מינה וכן לאפסוקי הלכתא אי לא הוו בהו מאן דפליג עלה וזה מתבאר ממאי דאמרינן בפ"ק דחולין ז' א' מכאן לתלמיד חכם שאמר דבר הל' שאין מזניחין אותו ואמרי לה שאין מזניחין אותו ואמרי לה אין מוכיחין אותו וע"ש פרש"י וזה ודאי בסתם ת"ח איירי אף דאותה הל' לא אמרה בשם רבו אלא בשם אמורא אחר דמאי שנא ויש ללמוד עוד כן מהא דאיתא בפ' הערל ע"ז א' ובפ"ו דבכורות ל"ח ב' א"ר אבא אמר רב כל ת"ח שמורה הל' ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו הרי דקודם מעשה מיהא שומעים לכל ת"ח דהוה אמר שמעתא חדתא ומקבלין מיניה אותה ההלכה חדשה להבין ולהורות כשמעתיה ואף לאחר מעשה נמי אם אינו נוגע בדבר ואינו צריך לאותה הלכה שומעין לו כמ"ש שם התו' והכי מוכח תו בריש חגיגה ג' א' מעובדא דמייתי שם בבריי' דשאל ר' יהושע לר' יוחנן ן' ברוקא ולר' אלעזר ן' חסמא מה חדוש היה בבה"מ וכשאמרו לו מה שדרש ראב"ע אמר להם מרגליות טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני וכו' עד א"ל אין דור יתום שראב"ע שרוי בתוכו ע"כ מבואר מזה שהיו מקבלים דברי חבריהם באהבה רבה ובחבה יתירה עד שהיו מקלסים אותם ושומרים אותם כאישון בת עין ותא חזי תו הא דאיתא בפ' תפלת השחר כ"ח א' דא"ל ר' זירא לר' נתן בר טובי מאן אמר הלכה בי מדרשא א"ל הכי א"ר יוחנן וכו' א"ל ר' יוחנן אמרה א"ל אין תנא מיניה ארבעה זמנין א"ל חדא היא לך או חדת היא לך א"ל חדת היא לי משום דמספקא לי בריב"ל ע"כ ממנה אתה למד דאע"ג דר' זירא תלמידיה דרב הוה עכ"ז קבלה לשמעתיה דר' יוחנן מר' נתן בר טובי בדיצה וחדוה והדר ליה ארבעה זמנין כי היכי דלא תתנשי מיניה ונמצאת למד ג"כ כמה היתה זהירותם לומר דבר בשם אומרו דהא חדת הות ליה משום שהיה סבור דריב"ל הוא דאמרה וכיוצא בזה מצינו עוד בפ"ו דפסחים ע"ב א' ובפ"ב דכתובות כ"ב ב' ע"ש ותמצא כמו כן לר' זירא גופיה בפ' כירה מ"א א' דעל שלמד דבר אחד מרב יהודה חבירו אמר אלמלא לא באתי אלא לשמוע דבר זה דיי ומצאתי לרש"י ז"ל בפרק אין עומדין ל"ג ב' שכ' בהדיא דכולהו אמוראי הוה דייקי לומר דבר בשם אומרו ע"ש ואף שדבריו אינן צריכים חזוק מ"מ מטיבותיה אמינא שיש להוכיח כן מהא דאיתא בפ' במה טומנין מ"ח ב' דאמרינן בסורא מתני לה להא שמעתא משמיה דרב חסדא בפומבדיתא מתנו משמיה דרב כהנא ואמרי ליה משמיה דרבא וכן בפ"ב דביצה ך' א' איתא יתיב מרימר וקאמר להא שמעתא משמיה דנפשיה א"ל רבינא למרימר אתון הכי מתניתו לה אנן אדבעא מיניה ר"ל מר' יוחנן מתנינן לה ע"כ. ואיתא תו באלו מגלחין כ"ד א' יתבי רבנן קמיה דרב פפא ואמרי משמיה דשמואל וכו' א"ל ר"פ אסור איתמר ומשמיה דר' יוחנן איתמר ואי שמיע לכו משמיה דשמואל הכי שמיע לכו וכו' ע"ש וכן בפ"ק דסוכה י"א א"ל רב הונא לרב יוסף הכי קאמינא לך דשמואל אמרה ולא רב ושם י"ז ב' בסורא אמרי וכו' בנהרדעא מתנו וכו' ועע"ש י"ט א' בפ' כל פסולי המוקדשין ל"ו א' יתיב רבינא וקאמר להא שמעתא בלא גברא א"ל רבא זוטי לרבינא אנן משמיה דר' אלעאי מתנינן לה ולא זו בלבד אלא מקפד נמי הוו קפדי על מאן דהוה אמר איזו שמועה בסתם ולא אמרה משמיה דמארה וכדאשכחן בפ' ואלו מגלחין כ"ד א' איתא דרש ר' ענני בר ששון וכו' שמע ר' אמי איקפד אמר אטו דידיה היא דר' אלעזר א"ר הושעיא היא וכו' שמעינן מזה דגם אמוראי דלאו בעלי המימרא אינון הוו קפדי על מי שהיה אומר ההלכה בסתם ולא הוה מידכר עלה שמה דמארה ובא ואראך דוגמתו בפ' עושין פסים כ"ב ב' ובפ' הערל ע"ח א' דא"ל רב דימי לאביי קרקפנא חזיתיה לרישך (היינו רבה שהיה רבו של אביי ורבה למד לפני ר' יוחנן ע"ש בתו') בי עמודי כי א"ר יוחנן להא שמעתא וכלומר שהוכיח רב דימי לאביי על שפי' שמועת ר' יוחנן בסתם כאילו מדעתו אמרה ור' יוחנן כבר פירשה כן בהדיא וכן בפרק האשה שנתארמלה כ"ה ב' איתא דעל כיוצא בזה חזיה ר"ל לר' אלעזר בישות וא"ל שמעת מילי דבר נפחא ולא אמרת לן משמיה ובפ' אלו טרפות נ"ז א' נמי איתא דא"ל ר' ירמיה לר' אבא ואת מפרשת שמעתתיה דרב בפירוש אמר רב וכו' ופירש"י ואת מפרש שמעתין מנפשיך לאו דידך הוא דבפי' אמר רב ע"כ ועיין עוד כזה בפ' המפלת כ"ו ב' ואחרון אחרון חביב ההיא דאמרינן בפ' הגוזל קמא צ"ו ב' א"ל מר קשישא בריה דרב חסדא לרב חסדא קאמרי משמיה דר' יוחנן אפי' גנב עלה וכו' א"ל לאו אמינא לך לא תחליף גברי ההוא משמיה דר' אלעאי איתמר ע"כ. באופן דנמצינו למדים מכל הני שמעתתי ברירי ונכוני דכולהו תנאי וכולהו אמוראי הוו מזדהרי טפי בקבלת ההלכות והשמועות דלימרינהו משמא דמארייהו ולא ליתו לאחלופי בין גברא לגברא ומאחר שכן הדין ניתן שיאמנו דבריהם הנאמרים באמת כאילו שמעום מפי הרב שאמרם ואל דעות ה' שאחרי מופלג שכתבתי כן מצאתי למוהריק"א בכלליו דף ק"ג ב' שכתב דעלה דהך דהגוזל דאייתינא כתב הרשב"א בשם ר"ח לא באה זאת השמועה אלא להודיע כמה הוו זהירין לקבל השמועה ממי שקבל אותו מרבותיו כי כל דבריהם אינם אלא בקבלה ברורה ממי שראוי לקבל שמועה מפיו עכ"ד ושמח לבי גם אני שכוונתי לדעת שר וגדול בישראל ואחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת הן נבון וחכם כל מבין עם תלמיד בלבבו יורה ידין דלא שנא לן בין אמרה הרב למימריה בהדיא בין אמרה התלמיד משמיה דלא כבעל שושנים לדוד אשר חשב על הרמב"ם שדעתו לחלק בהכי הבאתי דבריו בכללי דליתא וידבר דוד דברים שהם דחויים מעיקרם ותו לא מידי: