יד מלאכי – חלק א – כלל תר"ד, קטע 54

תרל"ו תנא אחרון בא לפרש דברי תנא ראשון. לא אמרינן אלא כשדברי תנא ראשון הם היולנים שסובלי' הכי והכי ובא האחרון לפרש דבריו אבל כשפירש ת"ק גופיה דבריו לא שייך למימר דלפרושי דברי ת"ק אתא שדה יהושע על ס' זרעים דף פ"ז ד':

תרל"ז תנא אין דרכו לסתום ברישא ולפרש בסיפא אדרבה מפרש ברישא ובסיפא מקצר וסומך על המובן מכתב מאליהו שער ז' סי' כ"ד:

תרל"ח תנא ושייר לא שייך בב' דברים דאתי חד מחבריה והוו כדבר אחד כ"כ הר"ב בית דוד על המשניות בפ"ק דב"ק ושכן השיג הרמ"ז להתי"ט בפ"ג דקידושין מי"ב וכפי הנראה גם הר"ב שושנים לדוד אזיל ומודי ליה בהא מדטרח לתרוצי דלא אתי חד מחבריה ע"ש ונ"ל שיש ללמוד כן ממ"ש התו' בפ"ט דזבחים פ"ד רע"א וז"ל אע"ג דתני אלו תנא ושייר הנך דחשיב בברייתא ושמא משום דמהני דהכא שמעי' דכ"ש הנהו ע"ש אלמא דלא מקרי שיור היכא דאתו מהנהו דשנויין במתני' ומינה דאי שייר ב' דברי' דאתי חד מן חבריה נמצא דלא שייר אלא חד דלא מיקרי שיור וע"ע בדבריהם דפ"ב דיבמות כ"א ב' ד"ה מאי שייר:

תרל"ט תניא כוותיה דפלוני. מצינו בהרבה מקומות בגמ' דהוה מצי להביא ראיה לסייע אמורא ולמימר תניא כוותיה ולא אמר כן כאותה שבפ' מפנין גבי בשר תפוח דמתנייא ברייתא כוותיה דר' הונא ולא מסייע ליה מינה ועוד אחרת בפ' הזהב במעשר שני שאין בו שוה פרוטה ובפ' אין מעמידין גבי ביצה צלויה ובפ"ק דבתרא גבי אחד מבני מבוי שבקש להחזיר פתחו וכיוצא וכן כיוצא בהן בגמ' הרבה הרמב"ן ז"ל בס' תורת האדם דף ע"ה א':

תר"ם תני מלתא בסיפא אגב דנקיט הכי ברישא. אולי לא אמרינן אלא היכא דאצטריך למתני הכי מחמת דינא אבל כדאצטריך למתני הכי משום דאורחא הכי לא אמרינן אגב כנה"ג י"ד סי' קמ"א הגה"ט אות ה':

תרמ"א תני ר' חייא. עדיף מאמורא דאמר משמיה דר' חייא משום דתני ר' חייא משמע שזה הוא מה שהיה שגור בפי בני הישיבה בשם ר' חייא ולא כדאמר אמורא בשמו דהוי יחיד לגבי בני הישיבה כ"כ הכ"מ בפ"ד מה' מתנות עניים הל' י"ז:

תרמ"ב תרגמה פלוני אליבא דפלוני. משמע דאליבא דאותו פלוני הוא שתירץ כן אבל איהו לא ס"ל הכי כן למדתי מדברי מרן בכ"מ פ"ד מה' תרומות הלכה ט' בשם מהר"י קורקוס דמדקמשני רבא קושיא דמקשה ר"י על ר"ל אע"ג דלית הלכתא כוותיה ולא קאמר תרגמה אליבא דר"ל משמע דרבא כר"ל ס"ל בתרומה מיהא מדמתרץ לה אליביה ע"כ הא למדת דאי הוה קאמר תלמודא תרגמה אליבא דר"ל הוה משמע דליה לא ס"ל הכי ומצאתי אליו עוד בפ"ד מה' בכורים הלכה י"ד שכתב וז"ל ואע"ג דרב חסדא גופיה תרגמה למתני' אליבא דר' נחמן שנויא הוא ולא סמכינן עליה ע"כ וכ"כ שם הרדב"ז בס' יקר תפארת והן הן דברי הר"ן ס"פ ראשית הגז ושכ"כ הרז"ה בס' הצבא ולא ידעתי למה לא הזכירו ולדידי חזי לי דהר"ן ז"ל לשיטתיה אזיל שכתב בפרק שבועת הדיינין דף ש"ד ב' דאמוראי מתרצי אליבא דחד אמורא כי שמעו מאי דפרכי ליה אע"ג דלדידהו לא ס"ל כוותיה ע"ש וזו היא שיטת הרא"ש ג"כ כפי מה שראיתי אליו ז"ל בפ"ב דגיטין סי' ד' שכתב וז"ל ועולא פירשה אליביה אע"ג דלא ס"ל כוותיה וכן דרך האמוראים אף כשמקשה לבר פלוגתיה מתרגם לה אליביה ע"כ ועיין מ"ש עוד בזה בפ"ק דסוכה סי' כ"ח ובפ"ב דע"ז סי' י"ז וכן מצאתי להתוס' ז"ל פ' ואלו מגלחין י"ח ב' ד"ה מתקיף שכתבו וז"ל ואע"ג דאביי גופיה שני לעיל מתני' אליבא דר' יוחנן אינו סובר כן עכ"ד ואין צורך להאריך בזה דתלמוד ערוך הוא בידינו בפ' הגוזל קמא ק"ו א' א"ל רמי בר חמא לרב נחמן מכדי דרב לא סבירא לך משכוני נפשך אדרב למה לך א"ל לפרושא לדרב דרב הכי מתרץ לה למתני' ופירש"י משכוני נפשך לבא במקומו לתרץ קושיות ולהעמיד דבריו ע"כ והכי איכא למידק תו מדברי רש"י בפ"ק דסוכה י"ט א' וז"ל שם אליבא דאביי במקום אביי ובשבילו שתהא משנה זו מתורגמת לפי דבריו הרי שדרכם היה לתרוצי מתנייתא אליבא דבר פלוגתייהו אף דלא ס"ל וכן תמצא להרמב"ן במלחמותיו ר"פ לולב הגזול וכ"כ בפשיטות הט"ז בי"ד סי' של"א ס"ק ט"ו דהא אמרינן בפ' אלו מציאות כ"ב א' תרגמה רבא אליבא דאביי דשוייה שליח משמע אבל רבא גופיה לא ס"ל הכי ע"ש. האמנם איכא למידק על הרא"ש זיל דאשכחנא ליה בס"פ הניזקין סי' כ"א שכתב וז"ל ואע"ג דקי"ל הלכתא כשמואל בדיני פי' ר"ח ז"ל משום דשמואל תרגמא דרב להכי נפק מהך כללא ע"כ דמדשתיק ליה משמע דאזיל ומודה לר"ח בהא וזה סותר למ"ש איהו גופיה בפ"ב דגיטין דאייתינא שדרך האמורא לתרגם אליבא דבר פלוגתיה אף דלא ס"ל הכי דהא איהו הוא דהרגיש והקשה מכח כללא דהלכה כשמואל בדיני וניחא ליה בפי' רבינו חננאל ותו קשיא לי על עיקר תירוצו של ר"ח מהא דאיתא בפ' המקבל ק"ז א' גבי אילן העומד על המצר דאיפליגו ביה רב ושמואל ואקשינן עליה דרב ממתניתין ותרגמה שמואל אליבא דרב בממלא כל החצר כלו ועכ"ז פסקו כל הני רבוותא כוותיה דשמואל ולא אפקוה מכללא משום דתרגמה אליבא דרב והנה לזה אפשר לתרץ דשניא היא דהוצרך שמואל לתרגם מתני' אליבא דרב משום דלדידיה דאמר חולקין קשיא ליה נמי מאי קמ"ל מתניתין היא דבהדיא קתני אילן העומד על המצר יחלוקו משא"כ בההיא דהניזקין דלא קשיא כלל לשמואל וטעמא יהיב למילתיה דאמרי אנן מקרבינן טפי ואפ"ה תרגמה למתני' אליבא דרב להכי כתב דנפק מכללא ואנהרינהו לעיינין בהך תירוצא ר' בצלאל בשיטתו המקובצת על כתובות דעל מאי דאיתא שם בגמ' דף ק"י א' תרגמה רב נחמן אליבא דרב ששת וכו' כתב הוא ז"ל וז"ל הוצרך רב נחמן לתרוצה לדרב ששת בר פלוגתיה משום דלדידיה נמי קשיא מאי אתא לאשמועינן והא מתני' היא כנ"ל וכיוצא בזה כתב הרא"ה לקמן גבי אוקמתא דרמי ע"ש עכ"ד אלא דאני המך בעניותי לא ידענא למה מהדר אטעמי בהא דתרגם רב נחמן אליבא דר' ששת דהא פי ר' נחמן גופיה ענה בו בההיא דהגוזל קמא שהבאתי דאף דלא ס"ל כרב בעא לתרוצי אליביה להורות לנו דהכי מתרץ רב למתני' ודרך שאר אמוראי' נמי הכי הוי כדמוכח מאילין דוכתי דבגמרא הנאמרים באמת אחת למעלה וע"ע שבת פ"ב א' וקט"ו ב' וקכ"ג א' ועירובין פ"ח ב' ובפסחים י"ב ב' ומציעא ק"ט א' ובכורות נ"ה א' ואחרי מופלג נדפס ס' זקן שמואל וראיתי אליו ז"ל דף ק"י ב' שנתעורר בזה גם הוא בקושיין בתרייתא ותירץ וי"ל דשאני הכא דתירוץ דאמה המהלכת על פי בורו היא דחוקה כמו שהעידו התוס' ז"ל ע"ש ועכ"ז אמרו מסתמא משום דחש לסברתיה דרב דחק בזה וכו' (א"ה ע"כ נמצא וחבל על דאבדין) ולי הדיוט לא נהירא דאדרבה איפכא מסתברא דכל כמה שתירץ כי היכי דלא ליתותב טפי אית לן דוכתא למימר דחש לסברת בר פלוגתיה ועוד כי מי יוכל לדון בתירוצם איזה מקרי דחוק ואיזה מרווח ואיך שיהיה אני הנלע"ד כתבתי כדי לתרוצי קושיא בתריית' אך קמייתא ודאי קשיא ואשוב אתפלא עוד על מרן בכ"מ שמצאתי אליו בפ"ה מה' סנהדרין הלכה ג' שכתב לחד טעמא שהרמב"ם ז"ל פסק כעולא דהא רבא דהוא בר פלוגתיה יישב ברייתא אליביה וזה סותר למאי דכתיבנא בשמיה בראשית מאמר דהיכא דקאמר תרגמה ר"פ אליבא דר"פ לא ס"ל הכי דשנוייא היא ולא סמכינן עליה וכל זה צ"ע אם לא שנאמר דהתם שאני דלא קאמר תרגמה רבא אליבא דעולא אלא בסתם תירץ רבא מאי דאקשי תלמודא לעולא ודע שאחר שנים בא לידי ס' אליה רבה על א"ח ושם ראיתי שכתב סי' ע"ד ס"ק ה' דלשון תרגמה משמע שהיא הלכה ואני בעניי לא ידענא מנא ליה הא:

תרמ"ג תרי ותרי חד מנייהו ר' יוסי כיון דלגבי כל חד מהנהו תרי הל' כר' יוסי הלכתא כר' יוסי ואחר דעמו כ"כ הרי"ף בהלכות קטנות שלו הלכות טומאה גבי אחותו ארוסה וכ"כ הרא"ש ג"כ בה' טומאה מה' קטנות שלו וכן מצאתי עוד להרמב"ן ז"ל בספר תורת האדם דף מ"ג ג' ע"ש וכן פסק הרמב"ם פ"ב מה' אבל הלכה י' מזה הטעם כדברי מרן שם ועוד עיין כ"מ פ"ב מה' נזירות הלכה י"ג שהביא תשובת מוהריב"ל שלמד מדברי הרי"ף אלו לענין אחר כיוצא בו ולדידי המך אפשר דמטעם זה פסק בפ"ד מה' כלים הלכה ב' כר' יוסי ור"ש לגבי ר"מ ור"י ע"ש ומדברי הרב חזון נחום על ס' טהרות פי"א דפרה משנה ח' דמהדר בתר צדי צדדים בכלל זה מוכח דאישתמיטו מיניה דברי הרי"ף ודעמיה:

תרמ"ד תרי תנאי ואליבא דר"פ. אין קפידא כלל לתרץ כן מסברא דנפשין דהא אשכחן להתו' ז"ל בפ"ק דברכות ט' א' ד"ה לעולם שתירצו כן מדעת עצמם לחד תירוצא והובא ברא"ש שם וכן ראיתי אליהם בפ' כל התדיר צ"א ב' סד"ה הא ר"י ובפ' המפלת ל' א' ד"ה ש"מ יע"ש ואע"ג דבנזיר פ' כ"ג מ"ט ב' סד"ה ומשני איתא שם דאין סברא לומר דתרי תנאי נינהו אליבא דר"ע מדלא משני כן הש"ס בהדיא וקבעו בעל שארית יוסף להלכה בנתיב המתרץ כלל ה' לא סיימוה קמיה דמר דאין זו אלא מדברי מהר"ף כמו שתראה בסוף הדבור שם שכתוב לאמר כל זה מלשון מוהר"ף אך שיטת סתם התו' היא כדכתיבנא והיא היא שיטת הר"ש על המשניות שהרי מצאתי אליו ז"ל ספ"ב דדמאי שתירץ כן גם הוא מסברא דנפשיה וכן תמצא לו עוד בפי"א דכלים משנה ו' ושם רפי"ד ופט"ז סמ"ד ובפרק ט' דטהרות מ"ד ובסוף פט"ז דאהלות ומיהו מצאתי להרדב"ז ז"ל בספר יקר תפארת פ"א מה' שמיטה ויובל שכתב וליכא לתרוצי דתרי תנאי ואליבא דר"א דא"כ לא הוה שתיק מיניה תלמודא ע"כ:

תרמ"ה תרתי אגב חדא אי אמרינן. כתב הר"ב הליכות אלי ש"ג פ"ב וז"ל דרך המשנה או ברייתא דתני כמה מילי בהדי הדדי באגב כלומר אגב דתנא הני תנא נמי הני ואע"ג דלא צריך בפ"א דשבועות דתני שבועות ידיעות מראות נגעים יציאות השבת ומפרש בגמרא דאגב דתני שבועות וידיעות דכתיבי גבי הדדי תנא נמי כולהו ודכותייהו אין מספר וה"מ חדא וטפי מחדא אטו תרתי כלומר אטו תרתי דשייכי אהדדי אבל תרתי אטו חדא לא מני אגב והכי מוכח בריש מס' קידושין דוק ותשכח עכ"ל:

וזה אשר כתב אלי החכם השלם כמוהר"ר יצחק נוניס ואיס נר"ו על ענין זה:

שלום רב לאוהבי תורתו ה"ה החכם השלם כמוהר"ר מלאכי הכהן נ"י בעד אורו

לישר"י לן מר שרי קטרין במה שיש לדקדק בענין כלל אחד אי דרך התנא למתני תרתי אטו חדא ואעתיק למעכ"ת הלשון שכתבתי בחידושי לשבועות דף ל"ג א' רש"י ד"ה רישא קמל"ן וכו' ודכותה משנינן וכו' יש לדקדק דבשלמא התם בסנהדרין ניחא דתני חדא דהיינו חצי נזק אטו תרתי דאצטריכו דהיינו תשלומי כפל ד' וה' אבל הכא דתני כולהו תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' ואונס ומפתה אטו חדא דחצי נזק צרורות דאשמועינן בה רבותא דחצי נזק צרורות ממונא הוא כל כה"ג אין דרך התנא למיתני תרתי אטו חדא וא"כ אכתי תיקשי מאי קאמר תלמוד רישא חדא קמל"ן וכו' דמשום חדא לא הול"ל לכולהו שארא באגב וכמ"ש התו' בהדיא פ"ק דעירובין ט"ו א' ד"ה א"ה וכו' דאין דרך למנקט תרתי אטו חדא וכ"כ בס' הליכות עולם ש"ג ספ"ב וכ"כ ג"כ בס' כללי שמואל במלת אגב וראיתי להרב אלגאזי בס' יבין שמועה שם שדחה כלל זה מכח בקיאות דפ' מציאת האשה יע"ש וגם פשטא דסוגיין משמע ודאי דתני תרתי אטו חדא אלא שדברי התו' דעירובין צ"ע אם לא שנדחק ונאמר דכונת התו' שם לומר דלא בעי לתרוצי התם כדתריץ לעיל מיניה דקמל"ן דלא ניגזור דילמא אתי לאשתמושי באילן משום דהכא לא סליק האי תירוצא כהוגן כיון דהוי צריכי למימר דנקט תרתי גדר וחיצת קנים משום אילן ומש"ה ניחא ליה לתרוצי בפשיטות טפי חיצת קנים קנה קנה פחות משלשה וכו' אשמועינן דהשתא הוה ליה חדא דהיינו גדר אטו תרתי אילן וחיצת קנים אבל אין כונתם לומר דבעלמא לפעמים אין דרך למתני טרפי אטו חדא והכי דייק לשונם שלא כתבו דאין דרך אלא דלא הוה נקיט וכו' ור"ל דהגם שניתן ליאמר מ"מ דוחק לומר כן במקום שיש תירוץ מרווח טפי כי הכא אבל דברי הליכות עולם וס' כללי שמואל ודאי צ"ע דמפ' מציאת האשה ומסוגיין משמע דלא כותייהו עכ"ל. ולהיות שחפשתי ולא מצאתי בירור כלל זה על כן אמרתי לבא אל המלך יעיר לי אזן בלימודי' להשמיעני דבר דבור על אופניו ועל דברי מי נסמוך ומאתו הסליחה כי רבה היא ושכמ"ה. הצעיר יצחק נוניס ואיס ס"ט

וזאת היא התשובה זאת אשיב אל לבי. חכם עדיף מנביא. כמוהר"ר יצחק נוניס ואיס נר"ו יציץ ופרח. יאיר וזרח:

לישר"י לן מר דאגב שיטפיה לא דק במ"ש דבסנהדרין תני חדא דהיינו חצי נזק אטו תרתי דאצטריכי דהיינו תשלומי כפל ותשלומי ד' וחמשה דהא כיון דתרווייהו ממון שאינו משתלם בראש נינהו אית לן למחשבינהו כחדא וכמ"ש הר"ב יבין שמועה דבשתה ופגמה הוו חדא דתרווייהו חבלה נינהו ונמצא א"כ דתני חדא אטו חדא אלא דלגבי נזק הוו איידי דאיידי וכבר חידשו לנו כלל זה הר"ב כנה"ג בכללי הגמ' כלל קי"ג ומוהר"ש אלגאזי בהליכות אלי כלל כ"ז יע"ש וחזינא ליה למר דאזדא לטעמיה בהא וכתב פעם ושתים ושלש דמסוגיא דשבועות איכא לאוכוחי דתני תרתי אטו חדא ולדידי המך לא מוכח מידי והוא פלא שלא שת לבו גם לזאת שכתב רש"י שם וז"ל רישא קמל"ן דחצי נזק צרורות ממונא הוא ואיידי דתני הא תני בהדיא תשלומין ד' וה' ואונס ומפתה דממון שאין משתלם בראש הוא דומיא דחצי נזק שאין משתלם בראש וכו' ע"כ נמצאת אתה למד דכל מילי דלא משתלמי בראש כחד חשיבי ושפיר תני להו אגב חצי נזק שאין משתלם בראש אמור מעתה דאף גם זאת מקרי חדא אטו חדא באופן דאין מכאן תיובתא על ה"ע ולא סייעתא למוהר"ש אלגאזי ובעיקר כללא נלע"ד דדברי ה"ע לאו דסמכא אינון וכמו שהוכיח בטוב טעם הר"ב יבין שמועה מר"פ מציאת האשה והסכים על ידו מוהר"י חאגיז בספר תחלת חכמה ש"ב כלל כ"ז וכתב וכן אני מוצא המשניות מלאות מזה ובפ' בא סימן תני כמה חלוקות אגב חדא ובפ' ר"ע ע"כ ועוד עיין פ"ק דמגילה ופ' ג' וד' דמנחות ופ"ק דחולין ופ"ב וג' דערכין ואתה תחזה דתני כמה משניות אטו חדא וכן נראה דעת התוס' בההיא דמציאת האשה וכמ"ש מוהר"ש אלגאזי שם וכ"כ עוד בפ' גיד הנשה כולהו נמי פשיטא אלא דצריך שיהא אחד לצורך ואגביה תני כולהו אלמא משמע דאי איכא חדא מחודשת סגי למתני אגבה בבי אחריני. גם הלום ראיתי מה שנתקשה כת"ר בדברי התוספות דעירובין ט"ו א' שכתבו ולא סגי בשנויא דלעיל דלא הוה נקיט תרתי אטו חדא דמשמע שדברי ה"ע יש להם על מה שיסמוכו ואני אמרתי אגלה אזנו למר שכבר קדמו בזה מהר"י ן' וירגא בס' שארית יוסף נתיב המשנה כלל י"ז ולא בא לכלל יישוב עד שאחד מראשי ישיבות תירץ לו עם מ"ש התוס' עצמם בריש אותו ואת בנו איידי דבעי למתני בחולין ובמוקדשין בפני הבית ושלא בפני הבית שהם לצורך קתני נמי בארץ ובחוצה לארץ ואע"ג דהוי שלא לצורך דחובת הגוף הוא כיון דאיכא דוכתא דהוי לצורך כגון בראשי' הגז וכו' ע"כ אלא שאני בעניותי לא ידענא איך נתקררה דעתו בהדין תירוצא דהא מסתם לא שמעינן אלא דתני חדא אטו תרתי דאצטריכו דבהא ליתא מאן דפליג אך דלא תני תרתי אטו חדא ליכא למשמע מינה כלל והכי נמי תקשי על הראש ישיבה דלמה לו להביא עצות מרחוק להוכיח דתני חדא אטו תרתי דאצטריכו והלא משנויא דקא משני בההיא דעירובין קמל"ן חיצת הקנים קנה קנה פחות משלשה טפחים שמעי' כן בבירור דהא אית לן רבותא דאילן ודחיצת קנים ותני גדר דלא אצטריך אגבייהו וכמבואר בדברי מהרש"א ומהר"ם שם ודברי התו' דאותו ואת בנו הואיל ואתו לידן נימא בהו מלתא דלפק"ד איכא למידק במה שסיימו ואמרו כיון דאיכא דוכתא דהוי לצורך כגון בראשית הגז וכו' כנראה מדבריהם דצורך קצת מיהא בעינן כדי למתני חדא אטו תרתי וזה אינו דהא מסוגיא דעירובין מוכח בהדיא דתני גדר אע"ג דלא אצטריך כלל אטו אילן וחיצת קנים דאצטריכו כמדובר והנה לזה אפשר לתרץ דאה"נ דלדידהו ג"כ תני חדא אע"ג דלא אצטריך כלל אטו תרתי דאצטריכו אלא דגבי בארץ ובח"ל כיון דאשכחן בריש שלוח הקן דהוי לצורך בראשית הגז לרווחא דמילתא קאמרי דכיון דאית ביה צורך קצת ביתר שאת אית לן למימר ביה דתני ליה אטו אינך תרתי שהם לצורך אך דבריהם דעירובין וגם מאי דסליק בידן מתירוצא דש"ס דדוקא חדא אטו תרתי הוא דתני תנא אבל תרתי אטו חדא לא תנא מדעתי כי קשה הוא דלא זו דהפך תלמוד ערוך דפ' מציאת האשה וכמה סוגיי אחריני דרמיזנ' לעיל דמנייהו מוכח דתני תרתי או תלת אטו חדא אלא אף גם זאת נהפוך הוא ממ"ש הם עצמם בפ' מציאת האשה ובג"ה האמורים אחת למעלה. ואשר אני אחזה לי ליישב כדי שיתקיימו שני מקראות הללו הוא דלא לקושטא דמילתא כתבו בעירובין דלא הוה נקט תרתי אטו חדא אלא לפום סברת המקשה שהקשה אי הכי מאי למימרא הוא שכתבו כן וכדמוכח בהדיא ממה שייחדו דבריהם על אי הכי וכו' וכלומר דקארי לה אמאי קרי לה וכי לא ידע המקשה דלישני ליה כדלעיל מהו דתימא לגזור וכו' ואהא תירצו דסבר זה המקשה דכאן לא סגי בשנויא דלעיל דהתם דליכא אלא בבא דאילנות שפיר שייך ההוא שינוייא דמהו דתימ' וכו' אבל כאן דהני תלתא בבי אילן וגדר וחיצת קנים ס"ל דאי הוה משני כדלעיל נמצא דליכא חידושא אלא גבי אילן ולא הוה נקיט תרתי גדר וחיצת קנים ללא צורך אטו אילן לחודיה ולפי דרכו זאת תירץ לו התרצן דקם ליה תירוצא דאילן כדלעיל ואיכא תו חידושא גבי חיצת קנים דקמל"ן קנה קנה פחות משלשה טפחים ואף לפי דבריו נמצא דתני חדא דהיינו גדר אטו אילן וחיצת קנים דאצטריכו אבל סתם תלמודא והתוספות לעולם אימא לך דסברי לפי האמת דאף תרי תלת רגיל התנא למינקט אטו חדא דאצטריכא וכפשטא דסוגיא דמציאת האשה וככולהו משניות דאדכרנא לעיל דחזינן לרבינו הקדוש דאייתי כמה וכמה בבי אטו חדא לחודה מחודשת ודרשת וחקרת אי נמי יש לתרץ ועיקר דע"כ לא אשכחן בכולה תלמודא דתני תרתי תלת אטו חדא מחודשת אלא בבבות וחלוקות שכבר נשנו ונכתבו כל חדא וחדא בדוכתה וחזר ר' ושנאן חוץ למקומן כדי להסמיך העניינים דשייכי אהדדי לתכלית הזכרון או לסיבה מה דאז לא קפיד ותני אפילו טובא אטו חדא וכמו שיתבאר הענין אחר הדק היטב בכל הנהו דוכתי דאייתינא לעיל משא"כ בההיא ברייתא דעירובין דכיון שלא נשנו בשום דוכתא אחרינא גדר וחיצת הקנים אלא שם אם איתא דליכא חידושא אלא גבי אילן בלחוד ר' חייא מנין לו למתני בברייתא גופה תרתי בבות מיותרות לגמרי ללא צורך מה שלא מצינו כן לר' רביה בשום דוכתא וכן יש ללמוד מדברי מוהרש"א ביבין שמועה שם שפעם ושתים כתב דהני תרי חלוקות שהזכיר במקום אחר אטו חדא מחודשת דנראה שכיון לחילוק זה שכתבתי זהו מה שראיתי להשיב מפני הכבוד בקיצור נמרץ דלחכימא דכוותיה די ברמיזא: תרמ"ו