יד מלאכי – חלק א – כלל תר"ד, קטע 52

תקצ"ט רבותינו שבבבל רב ושמואל רבותינו שבא"י ר' אבא. הכי איתא בסנהד' י"ז ב' ובשבועות מ"ז א' ושם בהרי"ף והרא"ש וכן כתב הכריתות לשון לימודים ש"ג סי' פ"ו ובפ"ג משער א' בהליכות עולם ומעתה לא ידעתי מה היה לו להר"ב: דמשק אליעזר על חולין שכ' בדף מ"ז ב' דמשמע מלשון הרמב"ם דפסק כרשב"ל נגד ר' אסי דהוה ליה רבותינו שבא"י דליתא והיא כשגגה היוצאת מלפני השליט:

ת"ר רבנן נראה מדברי התי"ט בפ"ק דתענית משנה ד' שהוא עדיף מתלמידי חכמים אמנם מוהרמ"ז ז"ל שם מצא ביטולים לדבריו וזה יוכיח מכמה דוכתי בגמרא דשם רבנן הוא יותר שייך ללשון תלמודא דילן והיינו רבנן היינו תלמידי חכמים ואין שום חילוק ביניהם ולי המך נראה דשם רבנן נאמר על הרוב על התלמידים בני הישיבה וכמו שפירש"י בפ"ד דברכות כ"ח א' ושם מ"ז ב' ונ"ט א' ובבתרא כ"ב א' לך נא ראה הא קמן מבואר דלדעת רש"י ז"ל שם רבנן יצדק על התלמידים הפך דעת התי"ט ועיין בשיטת ר' בצלאל על ב"ק דף קמ"א א' שפירש בשם גאון רבנן דבי רב תלמידים בבית רבן וע"ע במוהר"ש הלוי חלק י"ד סי' ח' וב' וכן מתבאר מהש"ס בסוף ערבי פסחים קי"ז א' גבי הא דרבא מקמי דפתח להו לרבנן וכו' ע"ש ודוק ועיין באות החי"ת גבי חכם ות"ח:

תר"א ריש לקיש לאו תלמידיה דר' יוחנן הוה אלא קודם שבא לפני ר' יוחנן היה יודע הרבה כ"כ התו' בפ' השוכר את הפועלים פ"ד א' ד"ה אי הדרת בך וכו' וכן היא דעת הרא"ש ז"ל כמ"ש בשמן רבינו בצלאל ז"ל בש"מ שלו שם וכן משמע בפ' הבא על יבמתו נ"ז א' דקאמר בעא מיניה ר' חייא מר' אושעיא וכו' אישתיק ולא אמר ליה ולא מידי לסוף אתא גברא רבא אחרינא ובעא מיניה מלתא אחרינא ופשט ליה ומנו ריש לקיש וכו' ע"כ הרי שהיה לומד תורה לפני ר' אושעיא רבו של ר' יוחנן והיה גדול כשבא לפני ר' יוחנן וכמ"ש התוס' שם וכן הוכיחו עוד בפ"ו דעירובין ס"ה ב' ד"ה ריש לקיש וכו' ממאי דאמרי' שם בגמ' א"ל ריש לקיש נשכור ולכשנגיע אצל רבותינו שבדרום נשאל להם אתו שיילו לר' אפס וכו' דנראה שר"ל היה סמוך לפטירתו של ר' מדשאל לר' אפס ור' אפס לא חיה אחר ר' אלא שתי שנים ומחצה ע"ש וכ"כ מוהריק"א ז"ל בכלליו ד' ק"ו א' בשם התוס' ובעל שארית יוסף סוף נתיב השמועה ד' ל"ה ב' ע"ש וכן מצאתי להכנה"ג בי"ד סי' נ"ט הגהות הב"י אות ד' שכ' דר"ל לא היה תלמידו של ר' יוחנן רק חבירו ואע"ג שיצאו הדברי' מפי גאוני עולם אשר דבריהם אינם צריכין חיזוק מ"מ משום יגדיל תורה ויאדיר אוסיף נופך משלי ואומר שיש להוכיח עוד כן ממה שמצאתי בעניינא דיומא דף ג' ב' דר"ל קאמר ליה לר' יוחנן מהיכא קא ילפת לה ור' יוחנן מהדר ליה אלא מה מהיכא יליף לה ע"כ הרי דיותר כבוד היה נוהג ר' יוחנן לר"ל ממה שהיה נוהג ר"ל לר' יוחנן מדר"ל קאמר לר' יוחנן בלשון את ואיהו קא מהדר ליה בלשון מר וכן מוכח תו להדיא בפ' נערה שנתפתתה ד"ן ב' ממאי דאמר להו ריש לקיש להנהו דאתו לקמיה זולו הבו לה ואי לא מפיקנא לכו ר' יוחנן מאונייכו אתו לקמיה דר' יוחנן א"ל מה אעשה שכנגדי חלוק עלו ופירש"י שכנגדי אנוש כערכי וראוי לחלוק עלו וכן פירש עוד שם ד' פ"ד ב' ע"ש הא קמן הכרה ומופת חותך ששקולים הם וחבירים היו שאילו היו רבו לא היה ר"ל מדבר בלשון קל כזה על ר' יוחנן ולא ר' יוחנן היה משיב ומה אעשה שכנגדי חלוק עלי על תלמידו ועוד נלע"ד ללמוד כן ממאי דאמרי' פ' אלו הן הלוקין י"ד ב' בשלמא ר"ל לא אמר כר' יוחנן ג"ש לא גמיר אלא ר' יוחנן וכו' ופירש"י ג"ש לא גמיר לא קבלה מרבו והשתא אם איתא דר' יוחנן רביה דר"ל הוה מאי זה דקאמר בשלמא ר"ל ג"ש לא גמיר מרבו ליגמרה השתא וליקבלה מר' יוחנן רביה ומה לנו אם לא גמרה עד עתה אלא ודאי דלאו רביה הוה ועוד שם כ"א ב' איתא דא"ל ר"ל לר' יוחנן אי לאו דקילסך גברא רבה וכו' דמוכח משם ג"כ דחבירו היה כדלעיל וצא ולמד עוד כן מדברי רש"י ספ"ק דמעילה ז' ב' דיהיב טעמא וקאמר דהא דהוה קרי ר' יוחנן לר"ל ינוקא הוא מפני שהיה בחור ממנו דאותביה ולא ידע להשיבו ואם תלמידו היה למה לן לאהדורי אטעמי על מה שקראו ינוקא הלא כן דרך הרב לקרוא לתלמידיו כמו שמצינו לר' ירמיה בפ"ק דגיטין י"א ב' דהוה קרי להו לתלמידיו דרדקי וכן בשבת קמ"ב ב' וקמ"ה ב' ובדוכתי טובא אלא ודאי דחבירו הוה ולא רבו אלא שראיתי לרש"י ז"ל בפ"ב דחולין ט"ל א' דר' יוחנן אגמרוה לר"ל משנה וברייתא והדבר קשה דדוקא גמרא אגמריה כדאיתא בפ"ק דתענית ח' א' ע"ש וכן משמע עוד בירושלמי פ"ק דעירובין דף ח"י ג' דקאמר א"ר אחא כף ר"ל לר' יוחנן וטלטל ע"כ משמע מזה בבירור שלא היה תלמידו ואדרבה היה ספק בידו לכוף לר' יוחנן שיעשה כסברתו ע"ש וע"ע בירושלמי ריש פ"ג דהוריות שר' יוחנן לא היה פותח בהלכה אם לא היה ר"ל עמו ושיצאו לקראתו ר"י ור' יהודה נשיאה לשמוע דברי תורה מפיו ע"ש ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת לא ידענו מה היה לו להר"ב באר שבע בפירושו לפ' חלק דף ע' ג' שעל מה שאמר ר"ל שם דף צ"ו א' על ר' יוחנן טבא דנפחא מדבר נפחא תמה ואמר וז"ל ויש לתמוה אמאי לא קרי ליה רבי בלשון כבוד כיון שהיה רבו מובהק והוא פלא כי זה מנין לו שהיה רבו מובהק ואדרבא איפכא מסתברא מכל הני דוכתי דבגמ' שהבאתי וכן קיימו וקבלו להקת נביאים האדירים הנ"ל הלא המה התוס' והרא"ש ומוהריק"א ובעל שארית יוסף והכנה"ג ואחשבה לדעת זאת דאולי יצא לו להרב זה ממאי דמצינו בפ"ב דגיטין י"ט א' דא"ל ר"ל לר' יוחנן לימדתנו רבינו או ממאי דאמרינן בפ' שילוח הקן קל"ט א' דר"ל אדר"ל לא קשיא הא מקמי דשמעי' מר' יוחנן רביה הא לבתר דשמעי' מר' יוחנן רביה וכן בברכות ל"א א' הרי דקרי לר' יוחנן רביה דר"ל ואם מכאן אמרה לשמעתיה לדידי עני ואביון לאו כלום הוא דאורחא דגמ' הכי הוי דלכל מי שהוא גדול מחבירו בחכמה קרי ליה רביה וכמ"ש הב"י בטור ח"מ סי' י' ס"ג לדעת הרמב"ם והטור יע"ש וכן משמע מדברי התוס' בפ' אין עומדין ל"א ב' ד"ה מורה הלכה ובפ' שור שנגח ד' וה' מ"א ב' ד"ה לרבות ת"ח וכן תמצא עוד בכנסת הגדולה י"ד סי' רמ"ב בהגהות הטור אות י"ד בשם רלנ"ח ומשפטי שמואל קחנו משם וזה פשוט וברור וגדולה מזו הוכחתי באות הה"א גבי הא דידיה הא דרביה דקרי תלמודא רביה אף שלא ידע אותו ולא הכירו גם לא היה בזמנו רק מפני שאמר מימרא משמו ע"ש ועוד דלו הואלנו ונאמר דרביה ממש קאמר מי זה אמר ותהי דרביה מובהק הוא הלא אפשר שפיר משום שלמד לפניו אחר שהיה גדול בתור' מש"ה קרי ליה רביה וכדאשכחן בעירובין ס"ו א' וכן בבתרא פ"ב ב' דקרי לשמואל רביה דר' אלעזר אע"ג דר' יוחנן היה רבו מובהק דר' אלעזר כמו שהוכחתי באות התיו גבי תלמיד חבר עש"ב והטעם הוא משום דסתם רבו הנאמר בגמ' הוי שאינו מובהק וכמ"ש הר"ב פרי חדש בא"ח סי' תע"ב ס"ה וקול בן לוי דף ט' ג' יע"ש אך הב"י בי"ד סי' רמ"ב וכן בכ"מ פ"ה מה' ת"ת כת' דסתם רבו הוי רבו מובהק ולפי זה צריכין אנו לומר דמ"ש איהו גופיה בח"מ סי' י' הנ"ל דקרי רביה לכל מי שהוא גדול מחבירו בחכמה לדעת הרמב"ם והטור קאמר וליה לא ס"ל ועיין ס' מלכי בקדש דף ט' א' שנתעלמו ממנו דברי מרן מדלא הזכירם. ואולם אף לפום מאי דכתב הרב"ש בפשיטות דרבו מובהק הוה אכתי מקום יש בראש להניח הנחה סוברת דאח"כ נתחכם ר"ל ונעשה תלמיד חבר לר' יוחנן וכמו שיש להוכיח מכל אילין לישני דאייתינא לעיל שהיה ר"ל מדבר עם ר' יוחנן בלשון את ולא בלשון מר וע"ע ב"מ פ"ד א' ובבתרא קנ"ד ב' ובסנהדרין צ"ח ב' ובתוס' דחולין ק"ל ב' ד"ה אמר רבא דהכי נמי ילפו בפ' תפלת השחר כ"ז ב' דר' ירמיה בר אבא תלמיד חבר דרב הוה מדקאמר ליה מי בדלת ולא קאמר מי בדיל מר וכן בפ' מי שמת קנ"ח ב' דייקינן כמו כן דבן עזאי תלמיד חבר דר"ע הוה מדקאמר ליה שבאת ולא קאמר שבא רבינו או שבא מר כמ"ש רשב"ם שם ומיניה למדו התוס' בפ' כל היד י"ד ב' לומר דר' חייא תלמיד חבר דר' הוה מדקאמר ליה אף אתה עשיתו כתם ולא קאמר אף אתה רבי ע"ש וא"כ אף אנו נאמר דמדחזינן דבכל הני דוכתי היה מדבר ר"ל עם ר"י בלשון את ובההיא דכתובות נמי פי ר' יוחנן ענה בו בר"ל שהיה אנוש כערכו וראוי לחלוק עליו ש"מ דתלמיד חבר היה וכן ראיתי שוב שכתבו כן בפשיטות הר"ב ס' יוחסין באות השי"ן ומוהר"ר צבי אשכנזי בתשובותיו סי' קכ"ד ע"ש והשתא לפי זה נחה שקטה תמיהתו דלמה זה לא קראו רבי בלשון כבוד שהרי כתבו התוס' בפ' שואל ק"ן א' ד"ה וריב"ק ובפ' יש נוחלין קי"ג א' ד"ה ומטו בה דתלמיד חבר הותר לקרוא לרבו בשם שיש גנות בדרך בדיחותא בעלמא ע"ש ובפ' ערבי פסחים קי"ב א' ד"ה צוה ומכ"ש הכא דליכא שום גנות כלל במה שקרא לר' יוחנן בר נפחא לשום א' מהפירושים שהזכיר רש"י ע"ש ודוק ואף שדבריהם אינם צריכין חיזוק נראה לפק"ד להביא ראיה לדבריהם מההיא דפ' הרואה ס"ב א' שא"ל בן עזאי לר"ע ע"כ העזת פניך ברבך על שנכנס אחר ר' יהושע לבית הכסא ומי לנו לשון מגונה יותר מזה שהחזיק לר"ע בעז פנים ואפ"ה כיון שהיה תלמיד חבר שלו כדאמרן נראה דאין קפידא וכדברי התוס' ז"ל ומעתה לא ידענא אנא פנה הרב"י בי"ד סי' ל"ב ס"ו דעל מחלוקת ר' ינאי ור"ל כתב לדעת הרי"ף והרא"ש שכתבו מחלוקותם ולא הכריעו דמסתמא כיון דר' ינאי רביה דר' יוחנן דהוא רביה דר"ל קי"ל אין הל' כתלמיד במקום הרב ע"כ וכ"כ עוד בכ"מ פ"ט מה' שחיטה הלכה ד' וט' והרל"ם שם דהא איהו גופיה בכלליו הביא דעת התוס' דגדול היה ר"ל כשבא לפני ר' יוחנן וזו היא ג"כ דעת הרא"ש כמ"ש בשמו ר' בצלאל דאייתינא בראשית מאמר ואיך כתב דלדעת הרא"ש רביה דר"ל הוה ומה גם דהוה מצי למימר טעם יותר מרווח דכיון דר' ינאי רבו של ר' יוחנן הוה ואפילו לגבי ר"י הלכתא כוותיה וכ"ש לגבי ר"ל וכמ"ש הרא"ש גופיה בפ' אלו טריפות סי' ל"ו על מחלוקת ר' ינאי ור"ל ע"ש וע"ע ב"ח שם שגם הוא לא כיוון אל האמת בזה:

תר"ב רבוי לא מרבי במתניתין אלא דוקא מלתא דלא תני בברייתא. אבל מילתא דתני בברייתא לאו אורחא לרבויי דלעולם הברייתא מוספת על המשנה וניחא ליה לרבויי מילתיה דאמורא ס' בני יעקב דף קי"ח ע"א:

תר"ג רבי חייא ור' יוחנן נראה מדברי הרב"י א"ח ססי' קע"ז דהלכה כר' חייא ונ"ל מך דכ"ש נגד ר"ל כיון דבמקום ר' יוחנן ליתיה דלא כמ"ש הר"ב זקן שמואל בדף ס"ה ג' לדעת רש"י וש"ע דהל' כר"ל מפני שהוא מריה דתלמודא טפי מר' חייא דליתא לפק"ד:

תר"ד רבי חייא ור' אסי. ודאי דכר' חייא קי"ל דהא רביה דרביה הוא ואין הל' כתלמיד במקום הרב כ"מ פ"ו מה' ביכורים הל' ד':

תר"ה רבי יוחנן ור' אבין בר חייא. פסק הראב"ד כר' אבין בר חייא ורבינו פסק כר' יוחנן כ"מ פ"ה מה' טומאת מת דף ש"ך ד':

תר"ו רבי ינאי ור' יוחנן דקי"ל כר' ינאי רביה. היינו כשהוא דעת ר' יוחנן בעצמו אבל היכא דר' יוחנן קאמר משמיה דאחריני לא מרן בכ"מ פ"י מה' א"ב הלכה י"א ובפ"ג מה' מעשר שני הלכה ט':

תר"ז רבי ינאי ור"ל. אין ספק דהלכה כר' ינאי דרביה דר' יוחנן הוא דהוא רביה דר"ל וקי"ל אין הלכה כתלמיד במקום הר"ב כ"מ פ"ט מה' שחיטה הלכה ד' וה' והרל"ם שם:

תר"ח רב הונא **(*)**ורב יהודא. יש לפסוק כרב יהודה כ"מ פ"ד מה' נדרים הל' י"ד ושכן פסקו הרא"ש והר"ן:

תר"ט רב יהודה בר ליואי ושמואל. הלכה כרב יהודה בר ליואי דמדבעא ר' יוחנן מיניה בפ' אלו קשרים משמע דעדיף מיניה הוא וקי"ל ר' יוחנן ושמואל הל' כר' יוחנן ה"ה רפכ"ו מה' שבת:

תר"י רב יהודה ורב חסדא הלכה כר' יהודה. דגדול מרב חסדא הוה כ"מ פי"ג מה' שחיטה הלכה ה':

תרי"א רבי יוסי בר חנינא ושמואל. נגד ריב"ל ור' יוחנן הלכה כריב"ל ור' יוחנן כ"מ פ"ב מה' כלי המקדש הלכה ו':

תרי"ב רמי בר יחזקאל ור' יוחנן. כר' יוחנן נקיטינן דלא עדיף רמי מרב ושמואל רבותיו דהלכתא כר' יוחנן לגבייהו כ"מ פ"ד מה' תפילין הלכה ט"ו:

תרי"ג רב חסדא ורב המנונא. פסק רבינו כרב חסדא משום דרביה דרב המנונא הוה הרל"ם פ"ה מה' ע"ז:

תרי"ד רבא ורבא בר עולא. פסק כרבא דהוא מאריה דגמ' טפי מרבא בר עולא הרל"ם פ"א מה' תמידין ומוספין סד"ה לפי:

תרט"ו (סי' זה נשמט כי כבר אמור למעלה סי' תרי"ב): סליקו כללי הריש

בס"ד כללי השין

תרט"ז שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן כ"כ הכריתות בימות עולם ש"ג והליכות לא עולם ש"ה רפ"ב וכ"כ התוס' ז"ל בפ' מי שהוציאוהו מ"ט ב' ד"ה וקטן ובפ' הדר ס"ו א' ד"ה יפה כתבו עוד כן בשם ר"ח וכן בפ' חלון ע"ט ב' ד"ה ומזכ' בשם ר"ח וכ"כ הר"ן פ"ב דתענית ובפ' לולב הגזול אך אמנם שום חד מינייהו לא גילה לנו איה מקום כבודו של זה הכלל ולדידי חזי לי דמקור מקומו הוא בפ' מי שהוציאוהו מ"ז ב' דהכי איתא התם א"ל רבינא לרבא מאי דעתיך דאמר רב יהודה אמר שמואל חפצי הנכרי אין קונין שביתה והא שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכו' ע"ש והביאוהו הרי"ף והרא"ש שם ובכמה דוכתי וכן ראיתי שפסק הרמב"ם בפ"ה מה' י"ש הל' י' כר' יוחנן מכח האי כללא דלשם וכדברי הרב המגיד ע"ש וכן מצאתי להתו' ז"ל בפ"ג דבכורות כ"א ב' ד"ה ר"י שכתבו ובביצה ד' אמר רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ובפ' מי שהוציאוהו אמרי' שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכ"כ עוד הרא"ש בפ"ה דע"ז סי' כ"ט ע"ש אכן מצאתי להרא"ש גופיה בפרק הגוזל קמא סי' כ"ב שכתב וז"ל מ"ש רב אלפס דהלכה כשמואל תמוה בעיני דבכולי גמ' קי"ל דשמואל ור"י הלכה כר"י כדאיתא בריש מסכת י"ט ע"כ והנה בהשקפה ראשונה לא יכולתי להלום דבריו אלה דמה זו תמיה על הרי"ף מכח האי כללא והלא מדברי הרי"ף שכתב והלכה כשמואל וליתא לדר' יוחנן בהא זה מורה באצבע דדוקא בהא הוא שפוסק כשמואל נגד ר"י אבל בכולי תלמודא אית ליה דהלכה כר' יוחנן לגבי שמואל וכמו שגילה דעתו בהדיא בפ' מי שהוציאוהו ובדוכתי אחריני ודרך הרי"ף בהלכותיו כך הוא כדאשכחן ליה בס"פ

*) הג"ה רב נחמן כצ"ל כי כן איתא בגמרא ובכ"מ והרא"ש. רי"ף: אלמנה לכ"ג דבמילתא דאיסורא כתב והלכתא בהא כשמואל דקים ליה כאבא שאול וכן בר"פ מי שמת גבי אדמון כתב בהא לית הלכתא כוותיה דסוגיא דשמעתא כת"ק סלקא אך אחר קצת התבוננות ראיתי דמ"ש הרי"ף וליתא לדר"י בהא אין כוונתו על עיקר כללא דשמואל ור"י כי היכי דנידוק מיניה הא בשאר דוכתי הלכה כר"י לגבי שמואל אלא רצונו בזה דהגם דלעיל מיניה פסק כר' יוחנן דשליח שעשאו בעדים הוי שליח עכ"ז בהא דדיוקני דגרע ליתא לדר' יוחנן דסבר דגם בזאת אם עדים חתומים עליו משלחין משום דהכא לא מסהדי סהדי אלא שזהו דיוקנו אבל השליחות גופא לא מסהדי כמבואר בכללות דברי הפוסקים. ברם אכתי איכא למידק דמאי מייתי ממסכת י"ט לכללא דשמואל ור' יוחנן והא התם דף ד' לא איירינן אלא בכללא דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן והנה גם לזאת נוכל להשיב דנסחת רב ור' יוחנן היא עיקר דבהכי קא מיירי התם וכוונתו בזה הוא דכיון דקי"ל כר"י לגבי רב כדאיתא בריש מס' י"ט מכ"ש אתיא דהלכה כר"י לגבי שמואל דליתיה לגבי רב באיסורי והכי נמי אנו מוכרחין לומר לדעתו בפ"ג דבכורות סי' ג' במה שנתן טעם לדעת בה"ג שפסק כר"י נגד שמואל מכח ההיא דביצה ע"ש ולימוד זה דרשתיהו פגשתיהו להגאון הר"א ממי"ץ בס' יראים הלכה ל"ז שכתב וז"ל וקי"ל עד נזיפה דאמרינן בביצה פ"ק רב ור"י הלכה כר"י כ"ש לגבי שמואל דהלכה כר"י דקי"ל רב ושמואל הלכה כרב באיסורי ע"כ וכ"כ עוד בסי' קל"ט ובססי' רי"ב לך נא ראה וכן ראיתי להתוס' ז"ל בפ' הגוזל קמא ק"ד ב' ד"ה ור"י שכתבו ואע"ג דשמואל קאי כרבה קי"ל דרב ור"י הלכה כר' יוחנן וה"ה דלגבי שמואל הלכה כר"י וגם הרב לחם משנה יליף לה מק"ו זה מדעת עצמו בריש הלכות פסולי המוקדשין יע"ש ואפשר שלזה כיון הר"ב חוות יאיר בכלליו דבסי' צ"ד במ"ש בקוצר מילין שמואל ור"י הלכה כר' יוחנן בביצה שם דף ד' ואני המך בעניותי לא ידענא למה להו להני רבוואתא לבקש חשבונות רבים להאי כללא כיון דתלמוד ערוך הוא בידינו בפ' מי שהוציאוהו מ"ז ב' ומה ראו על ככה התוס' והרא"ש לשנות את טעמם ממקום למקום ותו קשיא לי בזה דלפי דבריהם ז"ל דילפי לה מכללא דרב ור' יוחנן משמע דליכא לאוכוחי דהלכה כר' יוחנן לגבי שמואל אלא באיסורי דוקא אבל בדיני לא וזה אינו דהא הרי"ף בפ"ק דב"מ גבי המוצא שטר הקנאה בשוק דף ס"ו ב' כתב בהדיא וליתא להא דשמואל דהא איתותב לעיל בהאי פירקא ועוד דר' יוחנן פליג עליה וקי"ל דשמואל ור' יוחנן הלכה כר"י וצא ולמד עוד כן מדברי הרא"ש גופיה בפ' הזהב סי' כ"ב שכתב וז"ל והלכה כר' יוחנן נגד שמואל בכל מקום וכ"ש לגבי ר"ן תלמידו ואע"ג דקי"ל הלכתא כשמואל בדיני כלל זה לא נאמר אלא כנגד רב דהלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני אבל לא כנגד ר' יוחנן ע"כ לעניינינו וכדבריו אלה תמצא עוד בהגהות מרדכי פ' המפקיד ע"ש וכן ראיתי להרי"ף והרא"ש ס"פ הפועלים שפסקו כר"י נגד שמואל גבי מתנה ש"ח להיות כשואל וע"ע בהרא"ש פ' שנים אוחזים סי' מ"ד וכ"כ בפשיטות הר"ב כנה"ג בכללי הגמרא כלל מ"ב וע"ע הר"ב בית שמואל על א"ה סי' קמ"ו סס"ק א' וכל זה צריך תלמוד גם הלום ראיתי מה שייחס הרא"ש להרי"ף ז"ל דסבר מדשקיל וטרי תלמודא ושמואל היכא משדר אלמא הלכה כשמואל והקשה עליו מההיא דאמרינן פ"ק דחולין י"א ב' ר"מ דחייש למיעוטא היכא אכיל בשרא ומאידך דאיתא בפ' גיד הנשה צ"ה ב' אלא רב היכי אכיל בשרא דמשום דאנו לא קי"ל כרב קאמר ורב היכי אכיל בשרא ואף גם זאת לא זכיתי להולמה דמאי מקשה להרי"ף מהך דפ' גיד הנשה דקאמר ורב היכי אכיל בשרא עד דמסיק דמשום דלא קי"ל כרב קאמר הכי והלא בהדיא פסק הרי"ף שם כרב וכתב הר"ן עלה אע"ג דאמרינן ורב היכי אכיל בשרא לאו למימרא דאנן לא סבירא לן כוותיה אלא הכי קאמר ולרב היכי אכלינן בשרא ואשכחן כהאי לישנא בפ' אלו טריפות וכו' ע"ש ולי המך צ"ע ומצאתי בחפיש"ה למהרש"ל בים של שלמה על ב"ק פ' הגוזל קמ"א סי' מ' ולהר"ב גידולי תרומה דף צ"ד ע"א שהליצו בעד הרי"ף ז"ל בטוב טעם ודעת הלא בספרתם לכו חזו והוא פלא שלא הרגיש שום חד מינייהו בזה: