יד מלאכי – חלק א – כלל תר"ד, קטע 51

תקפ"ז רבי יוסי קטנותא שנקרא כן לפי שהיה קטנותן של חסידים פי' הרמב"ם סוף סוטה וז"ל קטנותן של חסידים בכללם ושרשם לפי ששורש הדבר והתחלתו קטן עד כאן והוליד מזה בעל ס' יוחסין באות יו"ד של סדר התנאים דא"כ יהיה אחר ר' יוסי הכהן ור' יהודה ן' בבא ור' יהודה בר אלעאי כי היו חסידים ואני בעניי תולדה זו איני מכיר דכוונת הרמב"ם מבוארת שרצה לשלול פירש"י והרע"ב שפירשו שהיה מקטניהן וסופן והוא ז"ל פירש אפכא שהיה מראשוני החסידים כמבואר במה שסיים לפי ששורש הדבר והתחלתו קטן וכן נראה להדיא מדברי התי"ט והיפה מראה שם שחלוק הרמב"ם בפירושו מפירוש רש"י והרע"ב ומאחר שכן אדרבה נולד מזה שהיה קודם ר' יוסי הכהן החסיד וקודם שאר החסידים ולדידי אפשר שטעות נפל בספרים וצ"ל וא"כ יהיו אחריו ר' יוסי הכהן וכו'. איברא דאיכא למידק על פי' הרמב"ם דהא בירושלמי פ' המניח איתא דיוסי קטנותא הוא יוסף הבבלי הוא יוסי ן' יהודה חבר רבי והזכירו שם בס' יוחסין ולפ"ז נמצא שהיה אחר ר' יוסי הכהן ושאר החסידים כיון שהיה חבר רבי אחרון שבתנאים ותו קשה עליו דאם כדבריו שהוא היה ראשון ושורש החסידים איך יתיישב לפ"ז מאי דקתני במתני' דמשמת יוסף קטנותא פסקו החסידים והלא אף ר' יוסי הכהן ור' יהודה ן' בבא ור' יהודה בר אלעאי נקראו בשם חסידים וא"כ חסידים הללו אימת היו קודם לו לא אפשר כיון שהוא היה הראשון שבחסידים ואם נאמר שכולם היו בזמנו א"כ מה נשתנה הוא לבדו להקרא בשם קטנותא טפי מאינך שהיו גם הם משורש החסידים והתחלתן ואם נאמר שהיו אחר דורו של ר' יוסי קטנותא איך קאמר דמשמת הוא פסקו החסידים הא הוו אינך תלתא חסידים אחריו מיהו לזה י"ל דאה"נ שר' יוסי קטנותא היה הראשון שבחסידים ואינך תלתא אחר מיתתו הוו ואפ"ה מתני' לא קשיא דמאי דקתני דמשמת הוא פסקו החסידים לאו למימרא שפסקו ובטלו לגמרי עד שלא היה שום חסיד אחריו אלא הכוונה הוא שפסקו אז לזמן מה ואח"כ חזרו ומתני' נמי הכי דייקא דלא קתני בטלו החסידים כדקתני באינך דאז הוה משמע דבטלו לגמרי אלא פסקו קתני כלומר דלפי שעה פסקו והדר חזרו ועיין בס' הון עשיר על המשניות שם דדייק כמ"ש גם ההיא דירושלמי דהמניח מצינן לתרוצי ולמימר דהירושלמי לשיטתיה אזיל דגריס במתני' וברייתא דסוף סוטה שהיה תמציתן של חסידים כלומר סופן של חסידים אבל לפום גירסא דילן דגרסי' שהיה קטנותן של חסידים שפיר איכא לפרושי כדברי הרמב"ם ולמימר דלא ס"ל לתלמודא דילן זה הירושלמי דהמניח וכיון שכן לא מותבינן מיניה תיובתא להרמב"ם כנלע"ד:

תקפ"ח רבי זירא תרי הוו. חד קדמון בימי רב ושמואל ור' יוחנן והשני בדורות האחרונים בזמן אביי ורבא כנלפק"ד להכריח ממאי דבפ' כל הכלים קכ"ה א' ושם ק"ל וכן בפ"ק דביצה ז' ב' ובכולי תלמודא אמרינן א"ר זירא אמר רב וכן שם בשבת קכ"ה ב' א"ר זירא א"ר חנינא ויותר על כן יש להוכיח דאף בימי רבינו הקדוש היה מדאמרינן פ' אין מעמידין ל"ו ב' א"ר זירא צער גדול היה לי אצל ר' אסי ור' אסי אצל ר' יוחנן וכו' ור' נתן ן' עמרם אצל רבי וכו' וכשבאתי והרציתי דברי לפני רבי אמר לי וכו' וכן כתבו שם התוס' דמדאמרי' ופלוני אצל פלוני משמע שכולם היו בדור א' וכולם בימי רבי ע"כ וה"נ מצינו בזבחים כ"ה ב' א"ר זירא אמר רבי ואילו בחגיגה ו' א' ובקידושין י"א א' ובדוכתי אחריני מצינו דקאמר א"ל אביי לר' זירא ואביי מדורות אחרונים הוה ויותר על זה מצינו בנזיר נ' ב' דא"ר זירא אנא ומר בריה דרבינא תרגימנא הרי שהיה אחר דורו של אביי ורבא איך יתכן שיחיה כ"כ שנין מימות רבי עד מר בריה דרבינא דהכי נמי דייק רש"י בתענית ז' ב' דלא גרסינן שם בגמרא א"ל זעירי לרבינא משום דזעירי סתם היה מן הראשונים ורבינא סוף הוראה לא ראו זה את זה יע"ש ומזה הטעם ג"כ הכריחו התוס' במנחות צ"ג ב' דתרי רב יצחק בר אבדימי הוה חד בימי רבי וחד רבו של רבא יע"ש ולפי זה אף אנו אמר מכח הך הכרחא גופיה דתרי ר' זירא היו ופליאה דעת ממני איך לא נתעורר בזה שום א' מהמחברים ומאחר שיצאתי לדון בדבר חדש הרציתי דברי אלה לפני כל יודעי דת ודין והודו לי כל סיעתי ותימה על הר"ב קרבן נתנאל שבגיטין פ' מי שאחזו סי' י"ד כת' שר' זירא בימי ר' יוחנן לא הוה דהא קא חזינן שדבר עם רבי:

תקפ"ט רבי ירמיה חבירו של ר' זירא הראשון היה. וקטן ממנו כדאמר בנדה כ"ג בעא מיניה ר' ירמיה מר' זירא וכו' ע"כ הביאו ר' ירמיה לר' זירא לידי גיחוך ולא גיחך כן כתבו התוס' פ"ק דגיטין י"א ב' ד"ה יתיב ונ"ל עוד ראיה דבמ"ק ד' א' קרי ליה ר' זירא לר' ירמיה ירמיה ברי יע"ש וכן בשבת קמ"ז א' ובמנחות פ"א ב' קאמר יתיב ר' ירמיה קמיה דר' זירא וכו' וידוע דלשון זה דיתיב קמיה נאמר בגמ' על תלמיד שיושב לפני רבו כמ"ש התוס' בשבועות מ"ז א' וכ"כ מוהרי"ק שורש ק"ע ואע"ג דלדידי המך לא מכרעא הך מילתא כ"כ וכמ"ש באות היו"ד נקוט מיהא דבדור א' ובזמן א' היו וכדאשכחן עוד בברכות ל"ח סע"ב ובפ"ק דחולין ז' א' וקכ"א ב' א"ל ר' ירמיה לר' זירא וכן בכריתות י"ז ב' איתיביה ר' ירמיה לר' זירא וע"ע בפ' חבית קמ"ה א' דא"ל רב דימי לאביי האלהים עיני ראו ולא זר מפומיה דר' ירמיה שמיע לי ור' ירמיה מר' זירא וכו' ע"ש ומעתה יש לתמוה טובא על מעדני מלך שבברכות סי' ל"ה שבקיה לבקיאותיה ובעא לאוכוחי דר' זירא לא היה בזמנו דר' ירמיה משום דמצא בירוש' דקאמ' ר' זירא בשם ר' ירמיה ומדאמר משמו משמע שלא היה בזמנו דמלבד דאישתמיטו מיניה דברי התוס' והש"ס שהבאתי הוכחתו נמי לאו כלום היא דהא כלל גדול יש בידינו דכל היכא דקאמר משמיה דפלוני הרצון בזה הוא שלא שמעה מפיו אלא מאחר ששמעה ממנו ומיירי ודאי אף ברואין זה את זה וכבר הארכתי באות האלף כיד ה' הטובה עלי להוכיח נגד דבריו אלה לך נא ראה אפס קצהו תראה בס' גופי הלכות כלל תק"ד שגם הוא שדא נרגא בדבריו אלה דממתי דפתח ואמר שר' ירמיה קדמון מר' זירא וגם במאי דכתב כמסתפק דאפשר שר' זירא היה בזמנו דר' ירמיה אלא שלא שמעה מפיו וכו' מוכח בבירור דגם מיניה אישתמיטו דברי התוס' והש"ס דאייתינא והוא פלא ואשוב אתפלא עוד על הר"ב ב"ח שבי"ד סי' רס"ז סעיף צ"ב כת' דרבי ירמיה הוה מהאמוראים האחרונים ביומי דר' זירא דנעלם ממנו דר' זירא קדמון היה בימי רבי כמו שהוכחתי בכללין דלעיל ושר' ירמיה חבירו היה כדכתיבנא ותדע עוד שר' ירמיה היה מהאמוראים הראשונים דהא בפ"ק דמציעא י"א ב' ובפ' ערבי פסחים ק' א' א"ר ירמיה א"ר יוחנן וכן בפ' הנשרפין פ"א ב' אמר ירמיה אמר רשב"ל והל' היא כידוע שר' יוחנן ור"ל מכת קודמים הם וכן יש להוכיח עוד ממאי דאיתא בפ' השולח מ"ד א' בעא מיניה ר' ירמיה מר' אסי מכר עבדו ומת וכו' וזו היא תשובה נצחת למ"ש שם הב"ח שר' אסי היה מן הראשונים ור' ירמיה מן האחרונים דליתא דמדבעא מיניה הרי ברור דבזמן אחד היו והיותר תימה הוא דהרב ז"ל שקיל וטרי שם על בעי' אחריני דר' ירמיה דלשם ואגב שיטפיה לא דק דהך בעיא דבעא מר' אסי הויא תיובתיה ויגעתי ומצאתי עוד ראיה ברורה לדברי מהא דאיתא בירוש' פ' כירה א"ר ירמיה זימנין סגין הייתי משרת את ר' חייא הגדול וכו' הרי בהדיא דקדמון היה מדשמש את ר' חייא הגדול תלמיד רבי:

תק"ץ רבי זירא ור' אלעאי הלכה כר' זירא דהוה מאריה דתלמודא טפי. שושנים לדוד פ"ה דזבחים משנה ב':

תקצ"א רבי נתן דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא והלכה כוותיה. היינו כדפליג יחיד עליה אבל אי רבים פליגי עליה לית הלכתא כוותיה כן כתב הר"ב כנה"ג בס' דינא דחיי ח"א דף צ"ח א' וצ"ט ב' וכ"נ דעת הרי"ף בפ' הכונס דפסק כר' נתן נגד רבנן ויהיב טעמא משום דקיימא מתני' כוותיה וכ"כ התי"ט בס' פלפלא חריפתא פ' הפרה ו' א' ובפ' המקבל דף כ"ז ב' ובפ' מי שמת ט"ל א' ושכ"כ הרא"ש בפ' אע"פ ולפ"ז מ"ש התי"ט ובס' הנז' בפ' המוכר את הספינה דף ל"ג ב' דבפ' הפרה פסקינן כר' נתן אפי' נגד רבנן משום דדיינא הוא נ"ל מ"ך שהוא ט"ס וצ"ל משום דקיימא מתני' כוותיה ע"ש ודוק וכן מצאתי עוד להר"ן בפירושו לנדרים דף צ' א' ולהרא"ש שם בפסקיו ובפ"ב דכתובות גבי ברייתא דכתב לה פירות וכסות וכלים וכ"כ עוד הר"ב ראש יוסף על ח"מ סי' ל' סעיף ע"א ומדי דברי בההיא דנדרים ראיתי בדברי רש"י ז"ל ד"ה מאן חכים דלענין הפרה דהויא מלתא דאיסורא כתב דר' נתן דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא וכן נראה דעת הרא"ש והר"ן שם מדיהבו טעמא דרבים פליגי עליה ולא חילקו בכך והוא חידוש גדול דהא כי איתמר הכי בשיתא סידרי לענין ממונא הוא דאיתמר עיין בב"ק נ"ג א' ובב"מ קי"ז ב' ומצאתי להר"ב החבי"ב בספרו דינא דחיי הנ"ל שבח"א דף קפ"ט ב' נקט איהו נמי הך כללא לדעת רש"י אף בדיני נפשות ע"ש:

תקצ"ב רבי אבא דיינא הוא ונחית לעמקא דדינא כדאמרי' בשבועות דיינא דא"י ר' אבא כ"כ הרא"ש בפ' החולץ סי' י' בשם הראב"ד והביאו מוהר"ש אלגאזי ביבין שמועה כלל שס"ח ואני בעניי בקשתי להולמו ולא יכולתי דהא בשבועות פ' כל הנשבעים מ"ז א' לא אמרו אלא דרבותינו שבא"י ר' אבא אך דייני שבא"י איתא ספ"ק דסנהדרין י"ז ב' שהם ר' אמי ור' אסי וכן הוא גירסת הערוך בערך דן וראיתי להרמב"ן במלחמותיו ריש פ' החולץ שגם הוא נמשך בזה אחר הראב"ד וכתב ועוד דר' אבא עדיפא משום דדיינא הוא וכו' כדאמרינן בסנהדרין ובשבועות רבותינו שבא"י ר' אבא וזה הטעם מדברי הראב"ד ז"ל ע"כ ולדידי המך עכ"ז קשה בעיני לומר כן על ר' אבא מכמה טעמי חדא דלא לישתמיט בשום דוכתא לומר כן על ר' אבא כמו שאמרו על ר' נתן בב"ק נ"ג א' ובב"מ קי"ז ב' וכן על ר' יוסי בר חנינא בב"ק ט"ל א' ובשלמא להראב"ד ז"ל אפשר לומר שכך היתה גרסתו אבל להרמב"ן דגרס רבותינו איכא למידק דמאי ראיה היא זו דקרי ליה בגמ' רבותינו שבא"י הלא קרי תלמודא נמי שם לרב ושמואל רבותינו שבבבל ולא פסקינן כרב בדיני לגבי שאר אמוראי ולא קרינן ליה דיינא מפני זה ואף בשמואל דהלכה כוותיה בדיני לאו היינו טעמא אלא לפי שהיה רגיל לפסוק דינין ומדקדק בהם ויורד לעמקן כמ"ש הרא"ש בפ"ד דב"ק ותו דאף לר' אמי ור' אסי דקרי להו תלמודא דייני דא"י וכן לקרנא דייני גולה לא מצינו בשום דוכתא דפסקו כוותייהו בדיני ומכ"ש לר' אבא דלא קרי ליה אלא רבותינו שבא"י וגם שהיה קטן מר' אסי וכתלמיד יושב לפניו היה כמ"ש התו' בפ' אלו מציאות כ"ד ב' ד"ה אתא ובפ' כל הנשבעים מ"ז א' ד"ה הוה יתיב יע"ש סוף דבר אף שקטנם של ראשונים עבה ממתנינו פליאה דעת ממני טעמם ונימוקם ומה גם דמדברי הרי"ף והרז"ה שם בפ' החולץ משמע שלא ס"ל הך כללא:

תקצ"ג רבי יוחנן בן תורתא. יומא ט' א' וכתב הריטב"א שם בשם הירושלמי שנקרא כן ע"ש שמכר פרתו לעכו"ם ולא רצתה לחרוש בשבת עד שהלך ולחש לה באזנה ולא ידעתי למה השמיטו הר"ב ס' יוחסין:

תקצ"ד רבי פלוני כדעתיה היכא דקאמר מכלל דאין הלכה כמותו. שדה יהושע פ"ק דערלה דף ק"ו ג' וכ"כ גנת ורדים בי"ד כלל ה' סי' ד' כדעתיה הוא דעבד כלומר שהוא דעת יחידית ואין חביריו מודים לו ודכוותה יש הרבה בתלמודינו שאומר בסגנון זה לפי שאין הלכה ע"כ ורצונו על מאי דאמרינן בפ' שלשה שאכלו מ"ח א' שמעון בן שטח דעבד לגרמיה הוא דעבד ופירש"י אין אדם מודה לו וכן פי' עוד בפ' כירה ל"ח ב' יחיד הוא בדבר זה ואין הלכה כמותו:

תקצ"ה רבי פלוני אומר מצינו בגמ' דקאמר ולא אשכחן דאמר כן בפירוש אלא מכלל מאי דאמר ההוא אמורא בדוכתא אחרינא מפיק לה הש"ס שכן דרך התלמוד דמייתי מאי דמשמע ממלתייהו דאמוראי וכדאמר בכמה דוכתי הא דר' פלוני לאו בפירושא איתמר אלא מכללא איתמר הרב בעל ראשון לציון דף פ"ה ע"ד ועיין רשב"ם פ' חזקת הבתים ט"ל א' ד"ה ה"ג:

תקצ"ו רבה ורב יוסף הלכה כרבה חוץ משדה ענין ומחצה אמרינן בכוליה תלמודא כן הכריחו התוס' בפ"ק דקידושין ט' א' ד"ה והלכתא ובגיטין ע"ד ב' ד"ה הא קי"ל ובפ' הכונס נ"ו ב' ד"ה בהדיא וכן כתבו עוד בפ' אלו מציאות כ"ט א' ד"ה והוי בשם סדר תנאים ואמוראים ושכל רבותינו שוים בזה ע"ש וע"ע פ' שואל קמ"ח ב' ד"ה רבה ובפ' בני העיר כ"ט סע"ב וכ"כ רש"י בגיטין שם הלכתא כרבה בכל מקום שנחלק עם רב יוסף וכן למדנו רשב"ם פ' מי שמת קמ"ג ב' דבכוליה גמרא איתיה להך כללא ע"ש וכן הכריח הר"ן פ' מי שאחזו דף תק"ץ א' יע"ש ומצאתי תו להרי"ף והרא"ש ס"פ במה מדליקין שכתבו בהדיא בזה הלשון ועוד דסוגיא בכוליה תלמודא כל היכא דאפליגו רבה ורב יוסף הלכה כרבה חוץ משדה ענין ומחצה וגם מדברי ר' יונה שהביא שם הרא"ש מוכח דס"ל הכי ע"ש ודוק וכ"כ עוד הרי"ף פר"א דמילה גבי ערלה כבושה ובפ"ח דב"ק גבי חופר בור ברה"י יע"ש וע"ע הרא"ש פ"ק דשבת סי' ל"ג ובספ"ק דברכות ולרש"ל בביאור הסמ"ג מ"ע ע"ג ולמרדכי פ"ק דקידושין וכן נראה דעת הריטב"א ותו' רי"ד בפ"ק דקידושין דף ט' ע"ש וכ"כ בהדיא הריטב"א בפ' יש נוחלין בחידושי בתרא כ"י וכן מצאתי עוד להרמב"ן בס' המלחמות ריש פ' כל הכלים ובפ' ר"א דמילה וכן נראה דעת הרמב"ם ממ"ש ה"ה והכ"מ בפ"ה מה' חמץ ומצה הלכה י"א שמרן תמה שם וכן בכלליו למה פסק כרב יוסף דהא רבה ור' יוסף הלכה כרבה בר מתלת והניחו בצ"ע וה"ה נתן טעם לשבח דפסק כר' יוסף משום דמסתבר טעמיה ע"ש והכי מוכח תו מדברי הרמ"ך שהביא הכ"מ פ"ח מה' ע"ז הל' ו' שתמה על הרמב"ם איך פסק כר' יוסף לגבי רבה וכ"כ בהדיא מוהר"י קורקוס ריש הלכות כלאים וע"ע פר"ח א"ח סי' תמ"ה וב"י א"ח סי' שכ"ג וב"ח שם סי' שי"ח סס"א וגם הראב"ד אזיל בשיטה זו כמו שתמצא בהשגותיו פ"ה מה' נזירות הלכה ט"ז ע"ש ובכ"מ לדעת הרמב"ם שם ובר"פ ט"ו מה' תרומות ובפ"ב מה' נחלות הל' ו' ומעתה אין מקום כלל למ"ש רבינו מנוח פ"ג מה' חמץ ומצה והכנה"ג פ"ח מה' ע"ז לדעת הרמב"ם דדוקא במילי דב"ב פסקי' כרבה כיון דאשכחן ליה דבכולהו אינך דוכתי בר מב"ב פסק כרבה ועיין ה"ע שער ח' פ' ב' שגם הוא נקט כל היכא דפליגי רבה ורב יוסף וכו' וכן נראה בדמשק אליעזר דף רצ"ח ב' ע"ש וכ"כ בהדיא הרדב"ז בחלק ב' סי' תקי"ט ע"ש שוב בא לידי ס' דינא דחיי על הסמ"ג מהר"ב כנה"ג וראיתי בחלק א' דף כ"ו ג' שכתב דלא איתמר זה הכלל אלא במילי דב"ב וכ"כ עוד בעל חוות יאיר דף צ"ה א' מטעם דסיני ומה מאד תמהתי על רוב בקיאותם איך לא ידעו ולא הבינו דכל להקת רבאוות' קדמאי ובתראי זולת הי"מ שהזכירו התו' כתבו הפך דבריהם וכן יש לתמוה על מוהריק"א ושארית יוסף ומהר"ש אלגאזי איך לא הזכירו בחיבוריהם רוב מנין ורוב בנין דאייתינא ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת אין ספק אלא ודאי דהכי נקטינן וכל כי האי מילתא לימרו משמאי:

תקצ"ז רבה ורב יוסף הל' כרבה. והיינו היכא דפליגי בסברא דנפשייהו משום דאמרי' בהוריות דרב יוסף סיני ורבה עוקר הרים אבל לא היכא דפליגי בשמועה אליבא דר"פ היכי אמר כ"כ הליכות עולם בש"ה פ"ב וכ' שם מוהריק"א שכ"כ הרא"ש פ"ק דשבת וצ"ל בפ"ב דשבת דסוף פ' במה מדליקין סי' כ"ו ראיתי שכ"כ בשם ר' יונה שאמר כן לדחות פסק הרי"ף שפסק כרבה בענין בין השמשות מכח הכלל הבאתי דבריו בכללין דלעיל וכ"כ הרשב"א בחידושי שבת דף י"ג א' בשם רבו (הוא הר"ר יונה) ויש לי להקשות על ה"ע וגם על מוהריק"א שהודה לו בזה דכיון דחזינן דהרי"ף לא ס"ל הך חילוקא דר' יונה מדפסק כרבה גם בזו דפליגי בשמועה למה זה סמכו על דעת ר' יונה טפי מדעת הרי"ף והלא כללא כייל לן הכנה"ג בכללי הפוסקים אות י"ג בשם רשד"ם דלא קפדינן אבתראי במקום הרי"ף ז"ל היכא דאין התו' חלוקין עליו ולפחות מיהא היה להם לכתוב וי"א דלא שנא ולעד"ן לתרץ דסברי ה"ע ומוהריק"א דגם הרי"ף ז"ל אפשר דסבר כר' יונה דהיכא דפליגי בשמועה לחוד היכי א"ר פלוני לא איתמר הך כללא משום דנימוקו עמו דר' יוסף הוה בקי ומדקדק בשמועות טפי מרבה דבהך פלוגתא דבין השמשות אית ליה להרי"ף דלא פליגי בשמועה אלא בסברא דנפשייהו הוא דפליגי והוכחה לזה איכא דבגרסאות הרי"ף שלפנינו איתא אמר רבה כרוך ותני וכו' ולא גרס א"ר יהודה אמר שמואל כדגרסי הרא"ש ור' יונה וכמו שסיים שם הרא"ש בלשונו בשם ר' יונה אבל הכא מפי השמועה הם חלוקים ותרווייהו אמרו מפי השמועה ובלא זה נמי הא אמרינן שם בגמ' ואזדו לטעמייהו וכו' וחילופא בתלתא דאמר רבה חלתי' בת תרי כורי וכו' ור' יוסף אמר וכו' ופירש"י ואזדו לטעמייהו דרבה סבר שיעור ב"ה נפיש ור' יוסף סבר זוטר וחילופה איפליגו רבה ור' יוסף בחלתי' דהתם שיעורא דר' יוסף נפיש מדרבה וכו' ע"ש וכל זה מורה באצבע דאי נמי נימא דגרסת הרא"ש ור' יונה נכונה במאי דגרסי אמר רבה א"ר יהודה אמר שמואל כרוך ותני מ"מ בסברא דנפשייהו נמי פליגי לפום פשטא דסוגיא וכדברי רש"י ז"ל ומשום הכי פסק הרי"ף ז"ל גם בזו כרבה ולעולם דהיכא דפליגי בשמועה לחוד מצי סבר כדעת ר' יונה לפסוק כר' יוסף משום דסיני עדיף וכ"כ מוהריק"א בכסף משנה פ"ה מה' נזירות הל' ט"ז לדעת הרמב"ם וז"ל וי"ל שדעת רבינו דכ אמרינן רבה ור' יוסף הלכה כרבה ה"מ כי איפליגו אליבא דנפשייהו אבל היכא דפליג במלתא דאחריני לא והכא איפליגו במאי דא"ר הונא וכיון דר' יוסף אמר האלהים משמע דדקדק בשמועתו יפה ונקטינן כוותיה ע"כ וכ"כ הרדב"ז שם בספרו יקר תפארת אלא דלכאורה יש לדקדק בדבריו דמשמע דאי לאו דקאמר ר' יוסף האלהים שנראה שדקדק בשמועתו הוה פסיק כרבה וזה אינו דכיון דטעמא דפסקינן כר' יוסף היכא דפליגי בשמועה הוא משום דסיני עדיף אף בסתמא נמי דלא נשבע אית לן למימר הכי וכדנראה מדבריו בפ' ו' מה' ערכין הל' ט"ז ובפט"ו מה' תרומות יע"ש וי"ל דחדא ועוד קאמר חדא דכל היכא דפליגי בשמועה הל' כר' יוסף ועוד טעם אחר דכיון דר' יוסף נשבע ואמר האלהים משמע שדקדק בשמועתו ובלא כללין נמי אית לן לפסוק כר' יוסף כנ"ל ואיך שיהיה נמצינו למדין דכ"ע מודו בהך כללא ולעת עתה לא מצאתי ולא ראיתי חולק על זה זולתי הראב"ד ז"ל שבהשגותיו בפ"ה מה' נזירות שהבאתי נראה דאף דפליגי בשמועה אית ליה דקיימא לן כרבה יע"ש. ודע דגם היכא דאיפליגו רבה ורב יוסף אליבא דאחריני או במלת' דאפליגו בה אחריני לעולם הל' כרבה במילתא דתליא בסברא ולא אפקינן מכללא לפסוק כר' יוסף אלא היכא דפליגי בשמועה היכי אמר רב או ר' הונא וכיוצא לפי שר' יוסף הוה סיני ומארי חטייא ובעל שמועות כמבואר בסוף ברכות ובסוף הוריות וכן אמרו עוד בפ' היו בודקין מ"ב א' קרי ר' יוסף אנפשיה ורוב תבואות בכח שור וע"ש בתוס' שוב מצאתי להתו' בפ' הקומץ רבה ל"ב א' ד"ה מנעל שכתבו כן וז"ל שם אי נמי במילתא דקאמרי משמיה דאחריני אפשר דהלכה כר' יוסף מ"ר ע"כ וכ"כ הר"ב קרבן נתנאל בפ' נוטל לדעת הרי"ף והרא"ש ושמח לבי גם אני שכוונתי אל האמת והגם דממאי דכתיבנא לעיל היא מתברר ברירנא תו להאי מילתא ממאי דאשכחנא להרי"ף ז"ל בפר"א דמילה גבי מאי דאיפליגו רבה ורב יוסף בערלה כבושה אליבא דרשב"א שכ' הא קי"ל רבה ורב יוסף הל' כרבה בר משדה ענין ומחצה ע"ש וכן תמצא עוד להרי"ף ז"ל בפ' שור שנגח את הפרה גבי חופר בור ברה"י ופתחו לרה"ר דאיפליגו רבה ורב יוסף אליבא דר' ישמעאל ור"ע לידע במאי פליגי וגם בזו כ' והלכתא כרבה דקי"ל וכו' שמעינן מכל זה שפיר דאף בדאיפליגו אליבא דאחריני פסקינן כרבה ובמילתא דאיפליגו בה אחריני נמי יש ללמוד כן מדברי הרא"ש ז"ל בפ"ק דברכות דעלה דאיפליגו אמוראי גבי המלך הקדוש והמלך המשפט אמרי' בגמ' מאי הוה עלה א"ר יוסף וכו' והל' כרבה וכ' הרא"ם שם ובלאו האי' פסקא קי"ל כרבה דרבה ור' יוסף הל' כרבה: תקצ"ח רבא ורב ספרא יש לפסוק כרבא דיותר מאריה דתלמודא הוא כ"כ הרב ראש יוסף על א"ח סי' תע"ג סעיף ל':