יד מלאכי – חלק א – כלל תר"ד, קטע 49

תקע"ב רבי יוחנן וריב"ל הל' כריב"ל. כן הכריחו התו' ז"ל בפ' בני העיר ז"ך רע"א מדמייתא שם תלמודא דהל' כרב פפי משום דריב"ל קאי כוותיה אע"ג דר' יוחנן פליג עליה ע"ש וכ"כ שם הר"ן בשם איכא מרבוותא וכן ראיתי עוד להתו' פ' השולח ט"ל סע"א שכתבו דר"ת הכריח גם הוא מהך דמגילה דהל' כריב"ל לגבי ר' יוחנן וכ"כ שם הרא"ש שר"ת הכריח כן ודין גרמא לי תמיהא על דבריהם שהרי מצאתי להתו' עצמם בפ' גיד הנשה צ"ז א' ד"ה אמר רבא שכתבו דר"ת היה דוחה ראיה זו וכו' ושמ"מ יש ראיה דבסדר תנאים ואמוראים פסק הלכה כריב"ל בכל מקום יע"ש וכ"כ עוד בפ' הדר ס"ב רע"ב ובפ"ק דקידושין כ"ג א' ובספ"ד דנדרים דבכל מקום הל' כריב"ל לגבי ר' יוחנן וכתבו עוד בפ' אלו נאמרין ריש דף ט"ל וכמדומה דהכי פסיק ר"ח דבכל דוכתא קי"ל כריב"ל ודעת ר"ח שהזכירו התוספות בלשון ספק מצאתיה ראיתיה להדיא בהר"ן פ' ר' ישמעאל דף ש"א ובתוס' ז"ן ב' ד"ה לאפוקי וכ"כ עוד הרא"ש בפ' לולב וערבה ובספ"ד דנדרים שר"ח פסק כריב"ל לגבי ר' יוחנן וכ"כ עוד בתשובותיו כלל ב' סי' י"ד ועיין ריש אות הכ"ף גבי אימתי ובמה שהבאתי בבירור שהרי"ף והרמב"ם ג"כ ס"ל להך כללא וכ"כ הכריתות בימות עולם ש"ג סי' ד' דהלכה כריב"ל בכל מקום אלא שאני בעניותי לא זכיתי לירד לסוף דעתו בזה שהרי הוא עצמו כתב שם בסוף שער ב' בזה הלשון תלמידי ר' יוחנן ר' שמעון ן' לקישר' יהושע ן' לוי ר"א ן' פדת וכו' ע"ש ואם תלמידו היה איך פסקינן כתלמיד במקום הרב קודם אביי ורבא והא איהו גופיה סמוך ונראה שם בתר כללא דריב"ל כתב דאין הלכה כתלמיד במקום הרב עד רבא ותו קשיא לי עליו אעיקרא דמלתא במ"ש בפשיטות דריב"ל תלמידיה דר' יוחנן הוה דזה מנין לו כיון שאין לו סמך מן הש"ס וגם בכללות כל הני רבוותא דלעיל דפסקו כריב"ל נגד ר' יוחנן מוכח דלית דחש לדבריו אלה ובר מן דין הפך מזה יש להוכיח לכאורה מן הש"ס שהרי בפ' לולב הגזול ל"ב א' איתא א"ר יוחנן אריב"ל ניטלה התיומת פסול וכללא כייל לן הכריתות גופיה בלשון לימודים ש"ג סי' ף' דכל היכא דאיכא א"ר פלוני אמר ר"פ רבו היה ונמצא לפי זה דנהפוך הוא שריב"ל הוה רביה דר' יוחנן ומייתי לה מהכא מוהר"ש אלגאזי ביבין שמועה כלל רמ"ד למילף מיניה האי כללא דהלכה כריב"ל לגבי ר' יוחנן כיון דרבו היה ותמה על התוס' דפ' בני העיר למה להו למילף הך כללא מדיוקא כיון דמהך דלולב הגזול מוכח בהדיא דריב"ל רביה דר' יוחנן הוה והרבה להציב אפו על הריטב"א דבפ' מי שהוציאוהו כתב דהלכה כר' יוחנן לגבי ריב"ל דאיך נעלם ממנו דעד אביי ורבא אין הל' כתלמיד במקום הרב ע"ש וכ"כ הר"ב ס' יוחסין באות היו"ד בשם הרמב"ם דריב"ל היה רבו של ר' יוחנן. האמנם אחר חיקור דין קא חזינא דאין ראיה מכאן כלל דהא הרי"ף והרא"ש ז"ל מתנו לה לההיא דניטלה התיומת בשם ריב"ל להדיא לחודיה ולא הזכירו לר' יוחנן כלל כמו שיתברר למעיין שם ותו דבפ' הגוזל עצים צ"ו א' מייתינן לה ומתנינן בה א"ר מתון אריב"ל ניטלה התיומת פסול ואתי שפיר לפי זה מ"ש הר"ב ס' יוחסין בשלהי אות המם דר' מתון תלמידיה דריב"ל הוה אמור מעתה דמה שנמצא כתוב בספרי הש"ס דפרק לולב הגזול א"ר יוחנן אריב"ל גירסא מוטעית היא והיא היא שהטעתו למוהר"ש אלגאזי להתאמץ בה ולאפרוכי מינה להתו' והריטב"א שלא כדין ותימא עליו שלא חש לחטט אחריה כמנהגו הטוב והישר עוד ראיתי להכנה"ג שבשיירי שלו כללי התלמוד אות ט"ל תמה גם הוא על הריטב"א דפ' מי שהוציאוהו שכתב דהלכתא כר' יוחנן לגבי ריב"ל ולא העלה לו ארוכה ולדידי זה לא קשיא כל כך דהא יש לו אילן גדול להשען עליו הוא הבה"ג שבריש הל' ברכות פסק כר' יוחנן לגבי ריב"ל וכמ"ש בשמו מוהריק"א בכלליו דף קי"ב א' יע"ש וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' שס"ד וז"ל והאמר מר ריב"ל ור' יוחנן הלכה כריב"ל הגאונים לא פסקו כן אלא הל' כר' יוחנן וכו' וכיון שכן מאן דסבר כבה"ג והגאונים ודאי לא משתבש. ואי קשיא על הריטב"א הא ודאי קשיא שאחר שזיכני ה' לחידושי הריטב"א על בתרא כ"י ראיתי אליו ז"ל בפ' המוכר פירות דבמחלוקת ר' יוחנן וריב"ל דלשם צ"ו א' כתב וז"ל ולענין פסק הלכה כרב יהודה וכר' יוחנן אע"ג דקיימא לן דר' יוחנן וריב"ל (נ"ל מ"ך שיש כאן חיסור לשון וצ"ל הלכה כריב"ל) שאני הכא דרבא שהוא בתרא סבר כר' יוחנן כדאיתא בפ' השוכר דע"ז ולא עוד אלא דלישנא דרומאי לא פליג ריב"ל בהא עכ"ד וכל זה סותר למ"ש איהו גופיה בעירובין דהל' כר' יוחנן לגבי ריב"ל וצ"ע וע"ע בשיירי כנה"ג שם שגם הוא הצריך עיון בדעת הרשב"א משום דשינה את טעמו בזה ממקום למקום לך נא ראה ואתה תחזה שעם כל זה פסק להדיא דהל' כריב"ל לגבי ר' יוחנן וכדעת התו' ור"ח והרא"ש והכריתות וכן נראה דעת הרי"ף והרמב"ם כדכתיבנא לעיל וכן מצאתי למרן מוהריק"א ולהב"ח בח"מ רס"י ר"ל ע"ש ויש לתמוה על הב"ח שבי"ד רסי' ך' כתב איהו גופיה דהלכה כר' יוחנן לגבי ריב"ל. ונחזור מעתה לדקדק על דברי הכריתות במ"ש דריב"ל תלמידיה דר' יוחנן הוה דלפק"ד אי אפשר כלל למימר הכי אחר המחילה רבה דהא מסקי' בפ' הוציאו לו מ"ט דריב"ל קשיש מר' חנינא הוה אלא ששאל מר' חנינא משום דבקי ברפואות הוה ע"ש וכבר הוכחתי לעיל בכלל רב ור' חנינא בראיות מספיקות דר' יוחנן קטן מר' חנינא הוה ותלמידיה נמי הוה באגדה מיהא ואיך א"כ אפשר שריב"ל שהיה קשיש מר' חנינא רביה היה תלמידו של ר' יוחנן ותו דאיתא בפ"ג דע"ז מ"ג א' דא"ר יהושע ן' לוי פעם אחת הייתי הולך אחר ר' אלעזר הקפר בריבי בדרך וכו' וכן בפ' אא טריפות נ"ו ב' אמרינן ריב"ל הויא ליה ההיא תרנגולתא שדרה לקמיה דר' אלעזר הקפר בריבי וכו' וידוע דר' אלעזר הקפר בריבי תנא גמור היה ומדהוה אזיל ריב"ל אבתריה ושדר תרנגולתא קמיה מוכח בהדיא דקדמון טפי מר' יוחנן הוה ואיך אפש' לומ' שהיה תלמידו של ר' יוחנן ומצאתי עוד בס' הכלבו דף קל"ז א' דבעובדא דריב"ל דמייתי התם איתא שהלך מלאך המות לרבן גמליאל ואמר לו כך וכך עשה לי ריב"ל א"ל ר"ג יפה עשה לך אלא בא ואשלחך אליו אמור לו בבקשה ממך שתחפש בגן עדן כלו וגיהנם ואוצרותיהם וכתוב אותם ותשלח אותם אלי אם יש עכו"ם בג"ע ומבני ישראל בגיהנם וכו' עד א"ר יהושע כשראיתי כל אלה חזרתי לג"ע וכתבתי הדברים ושלחתי אותם לר"ג ולזקני ישראל והודעתים כל מה שראיתי בג"ע ובגיהנם המקום ברחמיו יצילנו מדינה של גיהנם ויתן לנו חלק לעוה"ב עם הצדיקים והחסידים אמן עכ"ל וכן מצאתי עוד להרמב"ם ז"ל בהקדמתו לספר זרעים שבפ' השני הזכיר לריב"ל ולר' אלעזר הקפר עם כמה תנאים גמורים אשר על כן לולי דמסתפינ' הוה אמינא שנפל ט"ס בספרי הכריתות וצריך למחות לריב"ל מתלמידי ר' יוחנן גם מ"ש הר"ב ס' יוחסין בשם הרמב"ם בפ"ק דגיטין דר' יהושע ן' לוי היה רבו של ר' יוחנן אני בעניותי לא זכיתי להולמו ויגעתי ולא מצאתי רמז מזה לא בהרמב"ם גם לא בהרמב"ן וגם בהרי"ף והרא"ש ושאר המחברים לא ראיתיו עד הנה:

תקע"ג רבי יוחנן וריב"ל הלכה כריב"ל. היינו דוקא היכא דפליג ר' יוחנן עם ריב"ל לחודיה אבל אם חולק גם עם ריש לקיש בר פלוגתיה לא שבקינן לכללא דר' יוחנן ור"ל הלכה כר' יוחנן דאתמ' בגמ' בפ' החולץ משום כללא דר' יוחנן וריב"ל הלכה כריב"ל שלא הוזכר בגמ' אלא בסדר תנאים ואמוראים והתו' משם ר"ח כנה"ג א"ה סי' ק"ך הגהות הב"י אות ל"ה:

תקע"ד רבי חייא וריב"ל הלכה כריב"ל משום דהוא בתראה טפי כ"כ בפשיטות ר' יונה בשם רבו בפ' כיצד מברכין על מתניתין דהיו יושבים לאכול כל אחד ואחד מברך לעצמו וראיתי להכנה"ג בכלליו סי' ס"ג שכתב בשם פסקים וכתבים דלא ברירא לן מלתא ושמהרש"ך כתב דברור אצלו דקי"ל כריב"ל ומכאן דן אנכי דאישתמיטו משלשתם דברי רבינו יונה מדלא הזכירוהו שוב נדפס ס' מכתב מאליהו וראיתי שגם הוא כתב בדף ס' א' דלא ברירא כלל אי קי"ל כריב"ל לגבי ר' חייא ולדידי חזי לי דלא שבקינן פשיטותא דר' יונה ורבו ורש"ך מקמי ספקייהו דאינך:

תקע"ה רבי חייא ור' ינאי. נראה לפק"ד דהלכה כר' חייא שהיה גדול מר' ינאי ורביה נמי הוה כך למדתי מהא דאיתא בפ' האשה רבה צ"ג א' רב הונא כרב ורב כר' ינאי ור' ינאי כר' חייא ור' חייא כרבי וכו' ופירש"י רב הונא כרב כלומ' מרב שהוא רביה קבלה ורב מר' ינאי וכן כולם זה למעלה מדורו של זה היה ע"כ ומכאן אתה דן דלא צדק בעל ס' יוחסין במה שכתב בערך ר' ינאי שרב היה גדול מר' ינאי דנהפוך הוא וכן כתב הרמב"ם בפתיחת חבורו שרב קבל מר' ינאי ואע"ג שהשיג עליו הראב"ד ואמר זה לא היה ולא נברא כבר השיבו מרן שם דמהך דהאשה רבה מוכח דהיה ונברא ע"ש ואי מטעמא דכתב שם ס' יוחסין כי רב היה מבית דינו של רבי אכתי קשיא שהרי באותו פרק באותו מקום כתב הרמב"ם גופיה דגם ר' ינאי מבית דינו של רבי הוה הן אמת שראיתי בפ' כירה ט"ל ב' דקאמר אמר ר' תנחום אמר ר' יוחנן אמר ר' ינאי אמר רב כנראה משם דרב גדול מר' ינאי הוה וכדברי היוחסין ואנכי לא ידעתי איך יתקיימו שני מקראות הללו הך דשבת עם ההיא דהאשה רבה והדבר צריך תלמוד גם מ"ש הרא"ש בפ' ראשית הגז דהלכה כר' ינאי נגד ר' יוחנן תלמידו וכ"ש כנגד רב ושמואל דלית הלכתא כוותייהו כנגד ר' יוחנן וכ"כ עוד בפ' אלו טריפות סי' מ"ז לדעת הרי"ף לא יתכן לפום הך דפ' כירה שהבאתי אם לא שנא' דגירסת הרא"ש והרמב"ם שם היתה א"ר ינאי אמר ר' ועיין ס' מרכבת המשנה דף א' א' ברם מאי דאיכא למידק עליה דהאי כללא הוא דגרסי' בפ' הגוזל ומאכיל קט"ו א' איתמ' גנב ומכר ואח"כ הוכר הגנב רב משמיה דר' חייא אמר הדין עם הראשון ר' יוחנן משמיה דר' ינאי אמר הדין עם השני ופסקו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם כר' יוחנן והשתא אי איתיה להאי כללא הוה לה לאפסוקי הלכתא כר' חייא לגבי ר' ינאי תלמידיה ולא הוה להו למשבק כללא דקמאי דאינהו עיק' המחלוקת ולמתפס כללא דר' ור' יוחנן כיון דמשמיה דרבייהו לחוד הוא דקאמרי וניחא לי שהרי לא אמרו אין הלכה כתלמיד במקום הרב אלא היכא דפליג עם רביה פנים אל פנים אבל אי פליג עליה שלא בפניו נקיטינן כתלמיד דבתרא הוא וכמ"ש באות הה"א גבי הלכה כבתראי משמיה דהר"ן ע"ש וביבין שמועה כלל רע"ב ובכללי התלמוד לשיירי כנה"ג אות מ"ז והנה בהך פלוגתא דר' חייא ור' ינאי לא אשכחן בשום דוכתא בגמ' דנחלקו פנים אל פנים ואף גם זאת לא הוו ידעי לה בבי מדרשא אי לאו דר' ור' יוחנן כל חד מינייהו אמר מה ששמע מאחריני ששמעו מרבם מדלא קאמרינן אמר רב אמר ר' חייא וכן בר' יוחנן כידוע ופשיטא הוא דמדאמרו' בבי ממדרשא מסתמא הכי ס"ל כל עוד דלא פליגי כמו שהוכחתי בראיות נכונות בכללי הפוסקים כללי הרי"ף קחהו משם ולפ"ז נמצא דבסברא הוא דפליגי וכדמוכח שם מתוך הסוגיא דקאמ' וסב' רב לא עשו בו תקנת השוק והא וכו' ע"ש ומאח' דעיק' המחלוקת הוא מר' ור' יוחנן להכי פסקו כר' יוחנן לגביה דרב ועיין תו' פ' האיש מקדש ב"ן א' ד"ה ביע"ל קג"ם ויש ללמוד לענין שלפנינו:

תקע"ו רבי אושעיא ור' יוחנן הלכה כר' אושעיא דרביה דר' יוחנן הוא כ"כ מרן בכ"מ בפ"ז מה' קרבן פסח הלכה ז' ובפח"י מה' שבת הלכה ג' כפי גירסתו שם בגמ' ועיין פ"א מה' חגיגה הלכה ד' שתמה על הרמב"ם שפסק כר' יוחנן לגבי ר' אושעיא וכן ראיתי להר"ב ס' יוחסין שכ' דר' אושעיא היה רבו של ר' יוחנן וכ"כ בפשיטות מוהרי"ט בסוף חידושי כתובות ואני בעניותי לא ידענא למה השמיטוהו בעלי הכללים גם לא ראיתי להרי"ף והרא"ש שהזכירו כן בשום מקום כשם שהזכירוהו גבי חזקיה ובר קפרא ור' ינאי שהיו רבותיו דר' יוחנן:

תקע"ז ר' יהודה ור' שמעון הלכה כר' יהודה. הכי איתא בפ' מי שהוציאוהו דף מ"ו ב' ובפרק אין צדין כ"ז א' ובפ"ק דבכורות י"א א' וכן מצאתי בירושלמי דתרומות פ"ג דף מ"ב א' וכן פסקו הרי"ף והרא"ש שם בעירובין וסיימו דאע"ג דרב פליג עליה דר' יוחנן בהנהו כללי קי"ל כוותיה דר' יוחנן והכי נקטו בפשיטות הרי"ף בפ' ב"ש והרא"ש בפ' בא סימן ובפ' המקבל והמרדכי ר"פ כל שעה ורש"י בפ' התכלת ר"ב רע"א וכן פסק הריטב"א בההיא דעירובין והסמ"ג בה' עירובין דף רמ"ד א' וספר האגודה פ' מי שהוציאוהו והרז"ה בפ' שמונה שרצים וכן מצאתי עוד להתו' פ' כיצד צולין ע"ז א' ד"ה דלא ע"ש וכ"כ רשב"ם בפ' יש נוחלין קל"ג ב' ד"ה ת"ש ור' בצלאל בש"מ על ב"ק פ"ו בשם תו' שאנץ והרמב"ן במלחמותיו פ"ד דב"ק ופ"ט שם וכן פסק בה"ג סוף ה' נחלות דף ק"ח ג' יע"ש וכ"כ המ"מ פ"א מה' חמץ ומצה והליכות עולם ריש שער ה' ומוהרי"ק שורש קס"ה ואחרי הדברים והאמת האלה אשתומם על המראה שראיתי לרבינו הגדול מוהריק"א בי"ד סי' קי"ט שכ' וידוע דר' יהודה ור' שמעון הלכה כר"ש והוא פלא דאזל בתר איפכא והיותר תימה אצלי הוא שמצאתי אליו בפ"ד דשקלים ובספ"ה מאיסורי מוכח וברפ"ג מה' מעילה שכ' דר"ש ור' יהודה הלכה כר' יהודה וכ"כ עוד בפ"ט מה' רוצח ובפ"ה מה' סנהדרין ובכמה דוכתי ואיך בי"ד לא זכר שר וכ' להפך וצ"ע ואחר החיפוש מצאתי שכבר הושג על זה מהר"ב שארית יהודה שם בהגהותיו ואמר שנעלמה ממנו הלכה זו בשני מקומות הא' כאן והב' בסי' קפ"ט בדין זקנה שעברו עליה ג' עונות באמרו שר' יהודה ור"ש הלכה כר"ש והוא להפך וכן תפסו עליו הב"ח והט"ז שם וראיתי להר"ב תפארת שמואל שגם הוא בהגהותיו נתעורר בזה בב' המקומות ובסי' קי"ט חשב לתקן קצת באומרו שנ"ל דמשום דעובדא דבכור אתיא כר"ש כ' כן וכמבואר בכ"מ פי"ב מה' מעשר ולדידי לאו כלום הוא דלא הו"ל למנקט וידוע דר' יהודה ור"ש הלכה כר"ש אך בסי' קפ"ט הליץ בעד הרב"י ואמר שמצא בס' ה"ג שכ' דר' יהודה ור"ש הלכה כר"ש ואפשר שכך היה הנוסחא בגמ' שלו ומשם נמשך הלשון להב"י והא נמי ליתא דהן אמת שכ' כן בה"ג בדף ק"ך אך הרואה שם יראה שהם כללים דבני מערבא כמבואר שם בפתיחה אך גירסתו בגמרין הוא כגירסת הרי"ף והרא"ש ואישתמיט מיניה דבה' נחלות הנ"ל כ' כן הבה"ג להדיא ע"ש שוב נדפס ס' שער יוסף וראיתי אליו שם בדף קי"ד ג' שכונתי לדעתו הרמה ובר מן דין נ"ל ברור דט"ס נפל בספרי ה"ג שם בדף ק"ך דהא בגמ' דבני מערבא פ"ג דתרומות איתא כגמ' דילן והכי איתא התם ר' יהודה ור"ש הלכה כר"י ואצ"ל ר"מ ור"י הלכה כר' יהודה ומדסיים ואצ"ל וכו' על כרחך לגרוס הלכה כר"י ודוק אמור מעתה דגם בבה"ג שסיים ר"מ ור"י הלכה כר"י צ"ל כירושלמי ר"י ור"ש הלכה כר"י ואצ"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י כנ"ל פשוט אלא דלו הואלנו ונאמר כדבריו אכתי לא פלט מהתמיה איך הניח להרי"ף והרא"ש ודעמיה ותפס עיקר לגירסת בה"ג ולמה זה בכ"מ בכל הני דוכתי שהבאתי שינה את טעמו וכיון אל האמת לכן נלע"ד דהיא כשגגה היוצאת מלפני השליט אחר המחילה כאשר אירע ג"כ לרבינו מוח שבפ"א מה' חמץ ומצה כ' בפשיטות דקי"ל ר"י ור"ש הלכה כר"ש ולהרב שלמה דוראן בשו"ת חוט המשולש שבתשב"ץ ענין י"ב ע"ש שלא כיונו בזה כמדובר. איברא שמצאתי ראיתי לר' בצלאל בש"מ על ב"ק שבפ"ד כ' בזה הלשון ר"ש ור"י הלכה כר"י וי"א כיון דאמור רבנן הלכה כר"י בעירוב מכלל דלית הלכתא כוותיה במקומות אחרים רבינו חננאל זלה"ה והרא"ה ז"ל כן פסק וז"ל ר"י מחייב ור"ש פוטר וקי"ל ר"י ור"ש הלכה כר"ש ע"כ ואני בעניי לא יכולתי להלום טעם הי"א דהא לדידהו נמי קי"ל דר"מ ור"י הלכה כר"י ואם איתא לטעמייהו גם לגבי ר"מ לא הוה לן למפסק כר"י אבל האמת יורה דרכו דמה שאמרו הל' כר"י בעירוב לאו לאפוקי שאר הלכות אמרו כן אלא לאשמועי' דאף לחומרא ואף כנגד רבים במילי דעירוב הלכה כר"י וכמו שהוכיח מוהרש"א ביבין שמועה כלל רמ"ב ע"ש ותדע עוד שכן הוא האמת שהרי הרי"ף והרא"ש שפסקו בפ' מי שהוציאוהו כר' יוחנן דר' יהודה ור"ש הלכה כר' יהודה אינהו גופייהו בס"פ חלון מייתו להא דהלכה כר"י בעירוב ואם כדברי הי"א נמצאו דבריהם דסתרי אהדדי אלא ודאי דדברי הי"א קשים להולמם וגם הרא"ה יחיד הוא נגד רוב בנין ורוב מנין דפסקו כר"י והכי נקטינן:

תקע"ח ר' אליעזר ור' יהושע הלכה כר' יהושע. לא איתמר אלא כי פליגי אליבא דנפשייהו אבל היכא דפליגי אליבא דאחריני היכי אמרו לא אמרי' כן לחם סתרים ע"ז דף קל"א ע"א בתשובותיו להר"ב כנה"ג:

תקע"ט ר' יהודה בן בתירא ור"ש הלכה כר' יהודה בן בתירא דאיהו קשיש מר"ש הרא"ש ז"ל בפירושו לאהלות פי"א סוף משנה ז' אך מדברי התוס' פ' ג"ה צ"ז א' ד"ה אמר רבא לא משמע הכי ע"ש:

תק"ף רבי מאיר ור"ש. אע"ג דבגמ' דילן בפ' מי שהוציאוהו דף מ"ו ב' היא בעי' דלא איפשיטא וכתבו בעלי הכללים דהלכה כדברי המחמיר בשל תורה מ"מ מצאתי בירושלמי דשביעית פ"ח דף ל"ח ב' וכן בפ"ג דתרומות דף ס"ב א' דנקטו בפשיטות דר"מ ור"ש הלכה כר"ש יע"ש ולפי הכלל המסור בידינו ממרן ז"ל בכ"מ פ"ח מה' תרומות הלכה ט"ו ובכמה רבוואתא דבעיא דלא איפשיטא בגמרין ואיפשיטא בירושלמי הוי פשיטותא הבאתי דבריהם באות הבי"ת ע"ש נראה לפק"ד דאף בזה אית לן למפסק כר"ש וכפשיטותא דירושלמי אכן תמיה לי טובא על מהר"ם לובלין שבתשובותיו סי' קל"ב כ' בפשיטות דר"מ ור"ש הלכה כר"מ והא לא מצינו כן לא בגמ' דילן ולא בירושלמי ולא עליו בלבד תלונתי אלא גם על הכנה"ג שבכללי התלמוד שבשיירי כנה"ג כלל ד' העתיק דברי מהר"ם מלובלין הנ"ל בסתם כאילו הם הל"מ ולא שת לבו גם לזאת שהוא הפך שתי הגמרות וצ"ע שוב מצאתי להכנה"ג גופיה בא"ח סי' י"ז בהגהות הב"י אות כ"ג שאחר שהביא דברי מהר"ם מלובלין כ' וז"ל אמר המאסף ביאור דבריו דאע"ג דבפ' בכל מערבין איבעיא לן ר"מ ור"ש מאי וקאי בתיקו כבר כתבו ס' כריתות וס' הליכות עולם דהלכה כדברי המחמיר בשניהם והכא ר"מ מחמיר הוא עכ"ל ולי המך אף גם זאת אינו מעלה ארוכה אלא לאותו דין פרטי אך עדיין קשה דלא היה לו למוהר"ם מלובלין לכתוב בפשיטות דר"מ ור"ש הלכה כר"מ דמשמע שהוא כלל גדול לכל המקומות דהא ליתא כמדובר אחר זמן שכתבתי כן מצאתי במבוא הש"ס לר"ש הנגיד שכ' דר"מ ור"ש הלכה כר"ש וכ"כ עוד בפשיטות הראב"ד פכ"ד מה' טומאת מת והרל"ם בפי"ב מה' שחיטה לדעת הרמב"ם וע"ע עוד שם פ"י: מה' מעשה הקרבנות ובס' יראים דף י"ד ע"א ולדידי חזי לי דהירושלמי שהבאתי היא שעמדה להם לכתוב כן בפשיטות וששתי כעל כל הון שכונתי לדעת גדולים. ומצאתי עוד למוהר"י חאגיז שבהקדמתו לפירוש המשניות כ' דאפשר דגמ' דידן נמי הכי סברה ממאי דאמרו בפ"ק דעירובין מפני מה לא קבעו הלכה כר"מ מפני שלא עמדו חביריו על סוף דעתו וכו' והך טעמא שייכא נמי אף כנגד ר"ש והא דסלק' בתיקו אשכחן כמה בעיות דסלקן בתיקו ומיפשטן במקום אחר וקרוב לזה כ' חוות יאיר ס"ס צ"ד ולא נהירא דהא קי"ל הלכה כר"מ בגזירותיו ואשכחן נמי דרובא דסתמי דמתניתין ר"מ נינהו ואם כדבריהם לא הוה לן לפסוק כר"מ בשום מילתא מכח מה שאמרו בפ"ק דעירובין מפני מה לא קבעו וכו' ובסתמא הוה להו למנקט אין הל' כר"מ משום דשמותי הוא אלא ודאי האמת הוא דדוקא לגבי ר' יהודה ורבי יוסי הוא דאין הלכה כר"מ אבל לגבי תנאי אחריני אפשר שיהיה הל' כמותו ואפשר שלא יהיה ולגבי ר"ש איבעיא לן וסלקא בתיקו ולא מיפשט' כלל מההיא דפ"ק דעירובין לפק"ד דהתם הכונה היא דכיון דגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של ר"מ כמותו מפני מה לא קבעו שיהיה הלכה כמותו בכל מקום נגד כל בני דורו וא"כ לא נוליד מזה שאין הלכה כמותו נגד שום אחד מהתנאים כאשר הולידו הרבנים הנ"ל אלא דבשאר תנאים חוץ מר' יהודה ור' יוסי לפעמים יהיה הלכה כמותו ולפעמים לא וכדחזינן דבכמה דינים פסקינן כר"מ ועוד דאם איתא דבעינן מפשט מההיא דמפני מה לא קבעו וכו' לא הוה שתיק מיניה תלמודא כיון דכבר ידע לה להאי מילתא שנאמרה בפ"ק דההיא מסכתא גופה וצא ולמד ממ"ש הר"ן בפ' השולח דף תקע"ו ב' ולי נראה דבעיין מהתם לא מפשט וכו' ואם איתא דהוה מפשט מההיא ברייתא הוה להו בגמ' לאתויי הכא ע"כ וכן מצאתי להריטב"א ז"ל בחידושי בתרא כ"י דאף דאיהו גופיה כ' באותה מסכתא דמצינו בכמה דוכתי דלא מפשטא בעיא בדוכתה ומפשטא בדוכתא אחרינא מ"מ בפ' מי שמת כ' וז"ל ואחרי' תירצו דאע"ג דהכא לא איפשיטא מהתם תפשוט דעמד אינו חוזר וגם זה דוחק דתיהוי בהאי מכילתא גופה ולא פשטינן מיניה בעיין ע"כ וכ"ש הכא שהפשיטות נשנה פ"ק דעירובין דהוה מייתי לה תלמודא אם איתא דמפשטא בהכי ואפשר שהתוס' דע"ז ס"ח א' ד"ה תיקו מודו נמי דהיכא דהפשיטותא נשנה קודם הבעיא אם איתא דהויא פשיטות' הוה ליה לתלמודא להביאה וכן נראה דעת ה"ע דמההיא דפ"ק לא איפשיטא בעיין דפ' מי שהוציאוהו שהרי בריש שער ה' הביא ההיא דפ"ק דעירובין ואמר והטעם שאין הלכה כר"מ אמרו בפ"ק דעירובין גלוי וידוע וכו' ושם באותו פ' באותו מקום הביא הבעיא דמי שהוציאוהו דסלק' בתיקו וכו' הילכך הלכה כדברי המחמיר בשניהם ע"כ אלמא דלדידיה נמי ל"ס למפשט בעיין מהתם וראיתי עוד לבעל חוות יאיר שם שכ' ומדברי הרא"ש קרוב לספ"ב דע"ז נראה ג"כ דגרס הלכה כר"ש ע"כ ולדידי זה א"א דגירסא זו לא ראינו ולא שמענו ותמהני איך יצא זה מלפניו דהא הרא"ש גופיה בפ' מי שהוציאוהו הביא הבעיא וסיים בה תיקו יע"ש הן אמת דדברי הרא"ש דע"ז תמוהים שכ' שם בפ"ב סי' ל"ד דר"ש פליג אדר"מ והלכתא כוותיה כדאמר בעירובין פ' מי שהוציאוהו והוא פלא דנמצא שסותר דברי עצמו והנלע"ד בזה דכוונתו הרצויה היא דהלכתא כר"ש משום דמיקל ושרי נותן טעם לפגם וכדאמרינן בעירובין פי' דסלקא הבעיא בתיקו וקי"ל דבשל סופרים הלך אחר המיקל וכמ"ש מוהריק"א והיבין שמועה ע"ש ולא ידעתי איך התי"ט בס' פלפלא חריפתא שם הניח דבר זה בתימה. איברא שמצאתי למרן בכ"מ פ' כ"ד מה' טומאת מת ורפ"ב מה' טומאת צרעת וכן בפ"ב מה' שאר אבות הטומאות הלכה ה' בשם הר"י קורקוס ובפ"ב מה' טומאת אוכלים הלכה ו' שכ' דבעיא דפ' מי שהוציאוהו לא נפשטה ונקט כדברי המחמיר ומדלא הזכיר פשיטות הירושלמי במקומות הנז' גם לא בכלליו עלה בדעתי לומר דאישתמיט מיניה דמר אך אחר החיפוש מצאתי אליו ז"ל בפ"ה מה' שמיטה ויובל הלכה ד' שכ' ז"ל ואע"ג דבירושלמי משמע דהלכה כר"ש דשרי לא סמך עליו רבינו משום דירושלמי לטעמיה שסובר דר"מ ור"ש הלכה כר"ש אבל גמ' דידן בפ' מי שהוציאוהו מסיק לה בתיקו ע"כ ומאחר שכן אני בעניי לא ידענא אמאי שבקיה לשיטתיה דפ"ה דתרומות דפשיטותא דירושלמי הויא פשיטותא ובפרט דאיהו גופיה בפ"ב מה' מתנות עניים שבק כללא דיחיד ורבים דאלים טובא כידוע משום דבירושלמי מפרש מלתיה דר"ש הבאתי דבריו באות הבי"ת וכ"ש הכא דבש"ס דילן הדבר בספק ובירוש' פשיטא ליה דהוה ליה לאסוקי כפשיטותא דירושלמי וכעת הדבר צריך תלמוד גדול: