יד מלאכי – חלק א – כלל תר"ד, קטע 48

תקס"א רב אחא לחומרא ורבינא לקולא בכל התורה כלה והלכתא כרבינא לקולא לבד מהני תלת אומצי ביעי ומזרקי דר' אחא לקולא ורבינא לחומרא והלכתא כר' אחא לקולא כך היא הנוסחא בכל הש"ס שלפנינו בפ' כיצד צולין ע"ד ב' ובפ' גיד הנשה צ"ג וזו היא גירסת הרי"ף ורש"י והרא"ש שם והתוס' בפ' מרובה ע"ט א' ד"ה או שהוציאו ומהר"ר ישראל בפסקיו סי' י"א ע"ש וכן מצאתי לבעל ה"ג דף כ"א ב' ודף ל"ב ב' ונ"ג א' ונ"ג ג' וקל"ד א' ולהר"ן ז"ל ס"פ רבי ישמעאל דף שע"ג ב' ולבעל הערוך ערך הלך ולהריב"ש בסי' תל"ו ומהר"ם אלשקאר סי' ד' וכן הוא בהליכות עולם בש"ה ספ"ב ובשאר בעלי הכללים אמנם מצאתי להמרדכי בפ' השואל שכת' דבכל התורה כלה ר' אחא לקולא ורבינא לחומרא והלכתא כר' אחא לקולא והוא פלא שהרי לא מצינו לשום א' מהפוסקים דגרסי הכי וכבר עלה בדעתי לומר שנפל ט"ס בדבריו וצ"ל ר' אחא לחומרא ורבינא לקולא והלכתא כרבינא לקולא כי היכי דלא לפלוג אכולהו רבוואתא שהבאתי אבל מצאתי להכנה"ג בח"מ ססי' רצ"א וססי' שפ"ג שהביא דברי המרדכי אלו וכת' שאפשר שהוא גורס הפך מגירסא דילן והכריח מדברי הרב המאירי דפ' הנשרפין שגם הוא גורס כגירסת המרדכי ותמה ממוהריק"א בכלליו וממוהר"ש אלגאזי שלא עמדו בזה יע"ש:

תקס"ב רב אחא לחומרא ורבינא לקולא והלכתא כרבינא לקולא בכל התורה כולה כת' הכנה"ג בי"ד סי' י' הגהות הטור אות י"ז דאפילו דקיימי אחריני כסברת המחמיר ואפי' יהיו מאותם הרגילים להיות הלכתא כוותייהו אפ"ה פסקינן כדברי המיקל וכ"כ עוד בח"מ סי' רצ"א וכן מצאתי להרמב"ן ז"ל בחידושיו לפ' החולץ דף ט"ל א' וכ"כ הריטב"א שם בחידושיו כ"י ואע"ג דהליכות עולם כת' הפך מזה כן נראה עיקר:

תקס"ג רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל. היינו במילי דלא שייכי בהו חומרי אבל במילי דשייכי בהו קולי וחומרי לא כ"כ הר"ן בפ' אין מעמידין גבי מומר להכעיס:

תקס"ד רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל. הני מילי בשאר דברים אבל באיסור אכילה גנאי הוא לישראל ליהנות מאיסור הניית שבת דמשק אליעזר על חולין דף ל"ו א':

תקס"ה רב וזעירי הלכה כרב. דרבו של זעירי הוה כן כת' הרא"ש ז"ל בפ' המניח סי' ז':

תקס"ו רבי חנינא וזעירי. אין ספק דהלכה כר' חנינא דרביה דזעירי הוה דאמר זעירי אמר ר' חנינא אשכחן בכמה דוכתי בסוף פ"ק דכתובות ובסדר קדשים בשחיטת חולין פרק בהמה מקשה ע"ה ב' ובמנחות פ' הקומץ רבה כ"א א' ול' ב' כ"כ הרמב"ן ז"ל בספר מלחמות ה' בשלהי יבמות וכן מצאתי עוד דקאמר אמר זעירי אמר ר' חנינא בפ"ק דשבת י"ז א' ושם נ' א' ובפ' הדר ס"ג א' ובפ' חלק צ"ח א' וח"ן ב' ובפ' כל היד י"ט ב' ולפי מאי דאסיקנא לעיל דרב ור' חנינא הלכה כר' חנינא משום דרבו הוה אפשר שפיר למימר דגם הרא"ש יודה בזה הכלל כיון דגם דר' חנינא רביה דרביה הוה: תקס"ז

רבי יוחנן וזעירי. נלע"ד ברור דהלכה כר' יוחנן דלדעת הרא"ש דתלמיד רב הוה כיון דקי"ל דהלכה כר' יוחנן לגבי רב כ"ש לגבי זעירי תלמידיה ובלא זה נמי הנה מקום אתי להוכיח דהלכה כר' יוחנן לגבי זעירי מדאשכחנא אנא נמי בפ"ד דע"ז נ"ג א' דקאמר התם זעירי אמר ר' יוחנן כנראה דגם ר' יוחנן היה רביה דזעירי ומצאתיו יותר מפורש בדברי רש"י דפ' עשרה יוחסין ע"א ב' דעלה דאמר ר' יוחנן לזעירי אורייתין כשר בנתין לא כשרן פירש הוא ז"ל תלמידי אתה ותורתי כשרה לך ובתי אינך חפץ ע"כ וכן תמצא עוד לבעל שארית יוסף דקחשיב לזעירי עם תלמידי רבי יוחנן ע"ש והכי אשכחנא תו להרמב"ן במלחמותיו ר"פ אלו עוברין שסתם בזה הלשון דר' יוחנן עדיפא דלא אשכחן אמורא דפליג עליה אלא זעירי תלמידיה ע"כ וכ"כ בפשיטות הר"ב ראשון לציון דף פ"ג א' ומעתה מצינן גם אנן למימר להדיא דהלכה כרבי יוחנן לגבי זעירי כיון דתלמידיה הוה. ברם נבהלתי מראות דברי מהר"י קורקוס מכ"י שהביא הר"ב חזון נחום בפי"ג דזבחים משנה ז' ואלו הן ולעיקר הדין אין הלכה כר' יוחנן אלא כזעירי דמוקי רבנן דסברי פטור דזעירי רביה דר' יוחנן הוא וכו' ע"כ והוא דבר התמוה לרבים דאזל בתר איפכא איש אשר כמוהו שר וגדול בישראל וגם זה תימא שהר"ב חזון נחום שהעתיקו לא הרגיש בזה:

תקס"ח רבי יוחנן ור"ל. דאמרינן בפ' החולץ ל"ו א' דהלכתא כרבי יוחנן בר מתלת אע"ג דבאיזה דין אחר בר מהני תלת תניא כוותיה דר"ל מ"מ הלכה כרבי יוחנן לגביה דר"ל כן כתבו התו' בפ"ק דע"ז ו' ב' ד"ה תניא כוותיה דר"ל וכן נראה מדברי המרדכי ס"פ השולח שכת' וז"ל ובכי האי גוונא איכא בפ' הזהב דאמר רבא גבי משיכה מפורשת התורה קרא ומתניתא מסייע ליה לר"ל ואע"ג דרבא פסיק כר' יוחנן בר מתלת ע"כ הרי דלרבא מאריה דהאי כללא בהנהו תלת הלכה כר"ל לא זולת אף דתניא כוותיה והרא"ש ז"ל שם בע"ז ובפ' החולץ כת' דהכי מסתבר וכ"כ עוד שם הר"ן בשם סה"ת והטעם לזה דרשתיהו פגשתיהו בהר"ן פ' כל שעה דף ל"ה ב' שכת' דהא בהנהו דמני דהלכה כר"ל תניא כוותיה דר"ל ואפ"ה מני להו אלמא דבכולהו אחרנייתא נקטינן כר' יוחנן אף כדאיתותב ומצאתי עוד בשיטת ב"ק לתלמידי ר' פרץ כתיבת יד דפ"ד וה' כת' דמדפסק רבא בפרק החולץ כרשב"ל בתלת הא בכולהו הלכה כרבי יוחנן וכן כת' בשמם ר' בצלאל בש"מ על ב"ק פ"ד אך אמנם הר"ן ז"ל בההיא דע"ז כת' והרי"ף והרמב"ם לא ס"ל הך כללא דר"י בעל התו' מדפסקו בהא כר"ל מטעמא דתניא כוותיה וכותייהו פסק מוהריק"א בשלחנו הטהור בי"ד סי' קמ"ח והב"ח שם וכ"כ על זה בס' מקראי קדש קט"ז ע"ש ובכ"מ פ"ה מה' יסודי התורה דין ה' וזו היא דעת ההלכות משמיה דכהן צדק שהזכיר הרי"ף בפ' כל שעה גבי הרתיח ולבסוף הדביק וכמ"ש הר"ן שם ע"ש בדף רל"ח ב' וכן מצאתי עוד להלחם משנה בפ"ב מה' חגיגה ובריש פי"ט מה' סנהדרין שכת' דהרמב"ם ז"ל פסק כר"ל לגבי ר' יוחנן משום דתניא כוותיה דר"ל יע"ש והסכים הפר"ח במים חיים שלו שם לדבריו. אבל מדי דברי בהאי כללא לא אוכל להתעלם ממאי דאשכחנא להרי"ף ז"ל בפ' כל שעה גבי הרתיח ולבסוף הדביק שפסק כר' יוחנן נגד ר"ל אף דסוגיא דגמרא כר"ל אתיא מטעמא דמדמני הנהו תלת בפרק החולץ משמע דבכולהו אחרנייתא נקטינן כר' יוחנן וכמ"ש שם הר"ן והרמב"ן במלחמותיו וכ"כ הרשב"ץ בח"ג דף י"א ג' ונמצא א"כ דפסקי הרי"ף והר"ן דע"ז ודפסחים סתרי אהדדי ולעת כזאת לא ראיתי מי שנתעורר בזה ולי המך צ"ע ואשוב אתפלא על הלחם משנה שכת' בפ"ט דע"ז דאע"ג דתניא כוותיה דר"ל דאפי' באידיה' אם נשא ונתן מותר מ"מ הרמב"ם פסק כר' יוחנן דנשא ונתן אסור ביום אידם משום ההיא דהחולץ דקחשיב תלת דהלכתא כר"ל ולא חשיב האי וכמ"ש שם התוס' ע"כ ובאמת שהדברים תמוהים דמלבד שכל זה סותר למ"ש היא עצמו לדעת הרמב"ם בפ"ב דחגיגה ובפי"ט דסנהדרין אף גם זאת אין מקום לדבריו כלל דהא אף לר"ל אם נשא ונתן ביום אידם אסור דע"כ לא נחלקו אלא אם נשא ונתן בג' ימים שלפני אידם כמבואר היטב שם בגמ' דקא איתיביה רבי יוחנן לר"ל לפני אידיהן של עכו"ם נשא ונתן אסורים מאי לאו לפני אידיהן ופריק ר"ל לא אידיהן דוקא הא קמן בבירור דר"ל מודה דביום אידם עצמו נשא ונתן אסור דבהא לא פליגי וכ"כ שם הרי"ף והרא"ש דלכ"ע ביום אידם נשא ונתן אסור וכן הוא בהדיא שם בכ"מ וברור הוא כשמש מתוך דברי הש"ס שהבאתי והשתא נמצינו למדין שפיר דמה שפסק הרמב"ם ז"ל דאם עבר ונשא בג' הימים מותר בהנאה הוא כר"ל ומה שפסק דהנושא ונותן ביום חגם אסור בהנאה הוא ככ"ע דהא בהא אפילו ר"ל מודה כאמור ומאחר שכן אמור מעתה שדברי הלח"מ הנז' לא שרירין ולא קיימין וכבר הושג מהפר"ח בלשונותיו על הרמב"ם וכת' בקיצור לשונו שדברי הלח"מ הם טעות ולא הזכיר טעמא מאי ולדידי טעמא הוי כדכתיבנא וקושטא קאי דאחרי מופלג שכתבתי כן הגיעו לידי שו"ת מהר"ם די בוטון בנו וראיתי בדף ק"מ א' שנשאל על זה והשיב דט"ס וחסרון לשון יש בדבריו ואולי נשמטה שיטה אחת בהעתק או בדפוס ע"ש. שוב זכיתי לשיטת יבמות מהריטב"א כ"י וראיתי שכת' בפ' החולץ וז"ל הלכתא כוותיה דר"ל בהני תלת וכבר פירשתי במסכת מכות דאיכא אחריני דהלכתא כר"ל משום דסוגיא כוותיה ולא נאמרו הכללות אלא על הרוב ומן הסתם ולפיכך אמרו שאין למדין מהם אפי' במקום שנאמר בהם חוץ וכ"ת ולמה הוצרך לפסוק הלכה כר"ל בהא דשמעתין כיון דתניא כוותיה י"ל דלא נקטה אלא משום אידך תרתי פירשתי במקומם בס"ד בבבא בתרא עכ"ד וכ"כ עוד בחידושי ע"ז שלו דף כ' א' ולמדתי קרוב לדברים אלו מתוך דברי הר"ב משנה למלך פח"י מה' מעשה הקרבנות דהיכא דאמוראי אחריני קיימי כוותיה דר"ל או היכא דסוגיא אחריתי אתיא מרווחת טפי כר"ל פסקינן כוותיה ולא משגחינן במאי דלא חשיב לה תלמודא דהחולץ בהנהו תלת דיש לנו כיוצא בזה דהלכתא כר"ל אף דלא מנו אות' בפ' החולץ עכת"ד וע"ש הן אמת דכפי הנראה לפק"ד בזה חלוק המשנה למלך מהריטב"א דלדידיה היכי דאמוראי אחריני קיימי כר"ל פסקינן נמי כוותיה ואילו הריטב"א לא קאמר דפסקי' כר"ל אלא היכא דסוגיא כוותיה או דתניא כוותיה אבל אי אמוראי אחריני קיימי כר"ל נראה דלדידיה משום הא לא פסקי' כר"ל מדלא הזכירו כן כתבתי מדעת עצמי ושוב האיר ה' את עיני ומצאתי להריטב"א גופיה שכת' כן בבירור שם בפ' החולץ על מאי דאיתא שם דף מ' ב' בגמ' הבא על צרת חלוצה וכו' וז"ל ולענין פסק אע"ג דשמואל כר"ל הל' כר' יוחנן דהא דאמרי' ר"ל ור' יוחנן הל' כר' יוחנן כללא דוקא הוא אע"ג דאיכא אמוראי דקיימי כוותי' וכן כללא דאביי כדמוכח בכמה דוכתי וכפירוש רב אלפס ז"ל ולא כדברי הראב"ד ז"ל שפוסק כר"ל משום דשמואל קאי כוותיה ע"כ ושמח לבי גם אני שכוונתי אל האמת וכ"כ הרמב"ן בחידושי יבמות שם ומן התימה על מוהר"ש אלגאזי שבספרו יבין שמועה כלל רנ"א לא הזכיר אלא התו' דע"ז בלחוד ולא שת לבו לכל הני אשלי רברבי דאייתינא ומצאתי למוהר"י קורקוס בפ"ה מה' מעשר שני הלכה ה' שכת' דכשיש מחלוקת אמוראים אחרים בההיא פלוגתא דר' יוחנן ור"ל אף דאסיקו לדר' יוחנן בקשיא לא רצו לתלות אותה בר"ל לחוד ע"ש ובס' הזכות דף כ' א' ועוד ראיתי לר' ישעיה הזקן בספר המכריע כ"י סי' ט"ו שכת' וז"ל ר' יוחנן ור"ל הלכה כר' יוחנן ה"מ כי ליכא אחרינא ה בהדייהו אבל היכא דאיכא אחרינא בהדייהו לא ובפרט אי רב אשי דהוא בתרא קם ליה כנ"ל:

תקס"ט רבי יוחנן ור' חייא בר יוסף הלכה כר' יוחנן דהוא מאריה דתלמודא טפי מר' חייא בר יוסף ועוד דתלמידיה דר' יוחנן הוא כדמוכח בכמה דוכתי דאמר ר' חייא בר יוסף משמיה דר' יוחנן ואין הלכה כתלמיד במקום הרב לחם שמים פירוש על משניות דף פ' ג' לדעת הרמב"ם והנה מ"ש דתלמידיה דר' יוחנן הוה אין אני מודה לו בזה דהא תלמידיה דרב הוא דהוה כמו שתמצא להר"ב שארית יוסף דף ל"ה ב' דעם תלמידי דרב מני לר' חייא בר יוסף ויש לי ראיה לדבריו מהא דאמרי' פ' השולח ט"ל א' כי סליק ר' חייא בר יוסף אמרה להא שמעתא דרב קמיה דר' יוחנן א"ל אמר רב הכי וכו' ע"ש אלמא דתלמידיה דרב הוה והיה אומר שמעתיה קודם ר' יוחנן ואע"פ כן הכלל הוא אמיתי ונכון כיון דהלכתא כרבי יוחנן לגבי רב כ"ש לגבי רבי חייא בר יוסף תלמידיה:

תק"ע רבי יוחנן ור' יוסי בר חנינא היכא דפליגי פלוגתא דרבוואתא הוא כמאן פסקי' דלדעת הרא"ש ור"ח ור"י ברצלוני הלכה כר' יוחנן דרביה דר' יוסי בר חנינא הוה ולדעת הרמב"ם והרמ"ה הלכה כר' יוסי בר חנינא משום דאמרינן עליה בגמרא דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא עיין הרא"ש ספ"ד דב"ק וכנה"ג ח"מ ססי' ת"ו וה"ה והכ"מ רפ"ו מה' נזקי ממון ומצאתי להרי"ף ז"ל בר"פ האשה שנפלו שבמחלוקת ר' יוחנן ור' יוסי בר חנינא הביא דברי שניהם ולא הכריע כנראה דספוקי מספקא ליה הלכה כמאן וכמ"ש שם בעל פורת יוסף ע"ש אך הרא"ש שם הכריע כר' יוחנן משום דתניא כוותיה ואיכא למידק על זה דמשמע מדבריו דאי לאו דתניא כוותיה היה פוסק כר' יוסי בר חנינא לגבי ר' יוחנן ודבר תימה הוא דהא בספ"ד דב"ק דאייתינא כת' איהו גופיה דהלכה כרבי יוחנן משום דרביה דר' יוסי בר חנינא הוה ויותר תימה הוא דבהדיא כתב הרא"ש בפ' הכותב גבי ינתנו לכושל שבהן שר' יוסי בר חנינא הוה קשיש טפי מר' יוחנן וזה ודאי סותר למ"ש הוא עצמו בההיא דב"ק דר' יוחנן רביה דר' יוסי בר חנינא הוה ואין הלכה כתלמיד במקום הרב ואמת הדבר שאחר עידן ועידנין מצאתי להר"ב לחם חמודות בפ"ב דחולין סי' ט' שגם הוא נתעורר בזה ונדחק לתרץ שצריכים אנו לומר דתרי רבי יוסי בר חנינא הוו וכן ראיתי בס' חזון נחום על ספר קדשים דף ק"ל ב' שכת' דצ"ל דר' יוסי בר חנינא לחוד ור' יוסי ברבי חנינא לחוד לפי שסתר דברי עצמו מהבבלי לירושלמי אך דעתי לא נתקררה בזה דזה מנין להם והן אמת שמצאתי להתוס' ז"ל בפ"ד דנזיר כ"ט א' ד"ה ה"ג שהכריחו דתרי ר' יוסי בר חנינא הוו אבל בפירוש איתמר שם דחד מינייהו הוא תנא מדהוזכר בברייתא ובשני המקומות של הרא"ש דסתרי אהדדי בתרווייהו מוכח דאמורא הוא מדפליג עם ר' יוחנן ושהוו תרי ר' יוסי בר חנינא אמוראי לא אמרה אדם מעולם ולי הדיוט צ"ע. ואיך שיהיה נלע"ד פשוט דדברי הרא"ש דב"ק עיקר דהא תלמוד ערוך הוא בידינו בסנהדרין ל' ב' דר' יוחנן סמכיה לר' יוסי בר חנינא ואמר לו בני אמור לי כיצד שמעת וכו' ע"ש וטפי הו"ל להרא"ש לאתויי ראיה למילתיה מהך דסנהדרין מההיא דמייתי מפ' הגוזל בתרא דף קי"ב ב' דקאמר קבלה מיניה ר' יוסי בר חנינא וכו' דאחרי המחילה אין ראיתו זאת מכרעת לפק"ד דהא מסקינן בפ' כל הנשבעין מ"ז ב' דקבלה ר' מיניה דר' חייא בר אבא אע"ג דתלמיד דר' יוחנן הוה שלמד לפני רבי והכי נמי אשכחן בפ' המזבח מקדש פ"ז א' דלא קבלה רבא מיניה דרבה רביה הרי דלאו בקבלה תליא מלתא וצא ולמד עוד דר' יוסי בר חנינא תלמידו דר' יוחנן הוה מסדר ישיבתם בישיבה של מעלה וכדאיתא בפ' השוכר את הפועלים פ"ה ב' אמר ר' זירא אמש נראה לי ר' יוסי בר חנינא אמרתי לו אצל מי אתה תוקע (פי' בישיבה של מעלה) אמר לי אצל ר' יוחנן ור' יוחנן אצל ר' ינאי וכו' הרי דתלמיד אצל רבו הם יושבים ואף לדעת הרמב"ם והרמ"ה דפסקו כר' יוסי בר חנינא לגבי ר' יוחנן מודו ודאי דתלמיד ר' יוחנן הוא אלא דפסקו כוותיה משום שאמרו עליה בגמ' דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא ותדע לך שכן הוא דהא בפ"ד דמעילה ט"ז ב' איתא דתניא ר' יוסי בר חנינא קמיה דר' יוחנן ולדעת הרמב"ם כל היכא דאמרי' כן תלמידו היה מדתני קמיה וכמ"ש הכ"מ בפ"ו מה' מזוזה הלכה ו' וזה ברור ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת יש לתמוה הפלא ופלא על תלמידי רבינו יונה שבפ' הכותב כתב ר' בצלאל בשיטה מקובצת שלו דף צ"ז א' בשמם וז"ל וצ"ע למה לא הביא הריא"ף בהלכותיו דברי ר' יוחנן דהוא בתרא טפי מר' יוסי בר חנינא ע"כ והיא כשגגה שיצאת מלפני השליטים דזה הוא נגד תלמוד ערוך דסנהדרין שהבאתי ודבריהם הם שצריכים עיון וע"ע בפ' חזקת הבתים ט"ל א' דאיתא התם אשכחינהו ר' יוסי בר חנינא לתלמידיו דר' יוחנן א"ל מי שמיע לכו מר' יוחנן מחאה וכו' ע"ש ומכאן אתה דן דבתרא מר' יוחנן הוה הפך דבריהם וע"ע בכללין דלקמן ובכנה"ג י"ד סי' י"ג הגהות הב"י אות ב' אחר זמן מצאתי בס' יראים להרא"ם שבהלכה קל"ז כתב דלא קי"ל כר' יוחנן אלא לגבי רב ושמואל אבל לגבי ר' יוסי בר חנינא לא והוא פלא ועיין קרבן נתנאל שנדפס מחדש בפ' הכותב סי' ב' שלא נתחוורו לי דבריו בזה:

תקע"א רבי יוחנן ור' אלעזר הלכה כר' יוחנן דרביה דר' אלעזר הוא כן כתב הרי"ף ספ"ק דכתובות ובפ' המניח גבי מפקיר נזקיו וכדברי הנ"י שם וכ"כ הרא"ש שם בכתובות וכ"כ הרב המגיד רפ"ד מה' גירושין לדעת הרמב"ם וכן מצאתי עוד למרן בכ"מ פ"ו מה' תרומות הלכה י"ב ובר"פ י"ב מה' שמיטה ויובל יע"ש וכן תמצא בכריתות ימות עולם ש"ג סי' כ"א ובהליכות עולם רפ"ב משער החמישי ובס' מים חיים להפר"ח דף ל' ב' וזה מוסכם ופשוט לא מצאתי ולא ראיתי חולק על זה לבד ראה זה מצאתי להר"ב דמשק אליעזר שבשיטתו על חולין דף ד' ג' כתב וז"ל בודאי הלכה כר' אלעזר נגד ר' יוחנן חדא וכו' ועוד דר' אלעזר כתלמיד חבר דר' יוחנן ור' יוסי בר חנינא תלמידיה ממש וכמה פעמים פליג ר' אלעזר עם ר' יוחנן עצמו עכ"ד והאמת אגיד שבהשקפה ראשונה תמהתי איך יצא זה מלפניו אך בהתבוננות קצת נלע"ד פשוט דט"ס נפל שם בספרים וצ"ל ובודאי הל' כר' אלעזר נגד ר' יוסי בר חנינא וכמו שיתברר למעיין שם דאפלוגתא דר' יוסי בר חנינא ור' אלעזר קאי ועוד דמטעמי דקא יהיב מוכח דעל ר"י בר חנינא הוא דקאמר ולא על ר' יוחנן דוק ותשכח ותדע עוד שכן הוא דהא איהו גופיה בדף ש"ו ב' תמה על הרמב"ם איך פסק כר' אלעזר נגד ר' יוחנן רביה באופן דכללין ברור ופשוט והכל מודים בו אלא דגם מה שחשב להוכיח דהלכה כר' אלעזר לגבי ר"י בר חנינא אין אני מודה בו דהא ר' יוסי בר חנינא דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא ולדעת הרמב"ם והרמ"ה הלכה כוותיה אף לגבי ר' יוחנן כמ"ש בכללין דלעיל ע"ש וכ"ש לגבי ר' אלעזר תלמידו הגם שבנדה כ"ב א' איתא בעא מינה ר' יוסי בר חנינא מר' אלעזר דנראה דקטן מר' אלעזר הוה מדבעא מיניה וכמ"ש התו' פ"ק דחולין י"ג א' ד"ה בעא מיניה ועוד דמה הכרח הוא זה שכמה פעמים פליג ר' אלעזר עם ר' יוחנן עצמו והלא מצינו ג"כ כמה וכמה פעמים שר"י בר חנינא פליג עם ר' יוחנן כמו שתראה בכללין דלעיל שהזכרתי ומיהו כתב הפר"ח במים חיים שלו פ"ג מה' עבודת יוה"כ דהיכא שמזכיר הש"ס דברי ר' אלעזר קודם דברי ר' יוחנן רביה אפשר דהלכתא כר' אלעזר ע"ש עוד ראיתי להר"ב לחק משנה ספ"ג מה' עבודת יוה"כ דהיכא דגמ' דילן והירושלמי פליגי בסברת ר' יוחנן לא שבקינן מאי דאמר ר' אלעזר בבירור משום מאי דמספקא לן בסברת ר' יוחנן: