יד מלאכי – חלק א – כלל תר"ד, קטע 47

תקנ"ח רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. הני מילי היכא דפסיקא לן סברתו של ר' יוחנן אבל היכא דמספקא לן בסברתו דר' יוחנן וכגון דפליגי אמוראי במילתיה יש לפסוק כרב כ"כ הר"ב משנה למלך פ"ז מה' כלים הלכה י"ב וקרוב לזה כ' הלחם משנה סוף פ"ג מה' עבודת יה"כ ע"ש וכיוצא בזה מצאתי להרדב"ז ז"ל חלק ב' בלשונותיו על הרמב"ם סי' מ"ט דעלה דאמרינן בפ"ק דביצה ו' א' איתמר אפרוח שנולד בי"ט רב אמר אסור ושמואל ואיתימא ר' יוחנן אמר מותר כ' דלא שבקינן מאי דאמר רב בהדיא משום ספיקא אי אמרה ר יוחנן ורמזו הכנה"ג בכללי התלמוד סי' מ"ו וכה"ג יש ללמוד מתו' דר"פ ערבי פסחים ק' א' ד"ה אלא ע"ש ועיין מ"ש באות הה"א גבי הלכה כרב באיסורי ומצאתי להר"ב שושנים לדוד בפ"ה דמעשרות סוף משנה א' שהפריז על המדה וכ' לדעת הרמב"ם ז"ל דהיכא דר' יוחנן לא אמרה למלתיה איהו גופיה אלא ר' חייא תלמידו אמרה בשמיה לא שבקינן מאי דשמעינן לרב בהדיא למינקט דר' חייא וחזר ושנאו בפ"ד דסוכה ריש משנה ה' ולפק"ד ליתא להאי מילתא דעד כאן לא כתבו הרדב"ז ומשנה למלך דאזלינן בתר רב אלא היכא דפליגי אמוראי במילתיה דר' יוחנן או היכא דקאמר אמר ר"פ ואיתימא ר' יוחנן דאיכא לאיסתפוקי שמא לא אמרה ר' יוחנן מעולם ואינו בדין שנשבוק ודאי דרב משום ספיקיה דר' יוחנן אבל היכא שא' מתלמידיו אמר שמוע' בשמו ואין חולק עליו אין כאן ספק אלא ודאי דמהימנינן ליה לתלמיד וחשיב לן כאילו שמעי' ליה מפומיה דר' יוחנן גופיה ודבר זה פשוט וברור החזקתיו במסמרים לא ימוט באות התי"ו שחזר וטעה בזה והרחבתי הדבור להוכיח במישור שכל תלמיד שהיה אומר דבר בשם רבו הוו מחשבי ליה כאילו נפיק מפומה דרב קחנו משם כי אין צורך לכפול הדברים ובר מן דין הא אשכחנא להרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל ר"פ בית שמאי שפסקו כשמואל דאמר מיאנה בזה מותרת לזה ודלא כרב מטעמא דר' יוחנן קאי כוותיה דשמואל והא התם דרב אמר למימריה איהו גופיה להדיא וההיא דר' יוחנן רבין הוא דאמרה בשמיה ומפומיה דר' יוחנן לא שמיע לן ואפ"ה סמכו עלה רבוותא לפסוק דלא כרב הפך מ"ש הרב הנ"ל לדעת הרמב"ם דליתא וע"ע כיוצא בזה בפ"ב דחולין גבי פלוגתא דרב ושמואל בין שהיית בהמה לעוף ובא הדבר יותר מבואר בכ"מ פ"ג מה' שחיטה הלכה ג' שכ' וז"ל ופסק רבינו כשמואל ור' יוחנן חדא דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ועוד דהוו להו שמואל ור' יוחנן תרי ואין דבריו של אחד במקום שנים ע"כ הרי שהזכיר בהדיא' כללא דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן לדעת הרמב"ם אף דמפומיה דר' יוחנן לא שמיע לן הכי אלא דרבין אמרה בשמיה וכן תמצא להתוס' ז"ל בפ' במה בהמה נ"ג א' ד"ה דשמעיה ולהרא"ש שם שהזכירו הך כללא אף דתלמודיה הוא דאמרה בשמיה ואע"ג דבמאי דכתיבנא יש די והותר לבטל את דבריו עם כל זה ראיתי לסיועי תי לסברא דילן ממאי דאשכחנא להרי"ף ז"ל בפ' הכונס דבמחלוקת ר' יוחנן ור"ל משמיה דחזקיה דחזקיה רבו של ר' יוחנן הוא ואיכא מ"ד כיון דלא אשכחן לחזקיה דפליג בהדי ר' יוחנן בהדיא הלכתא כר' יוחנן ע"כ הרי דדעת הרי"ף היא לסמוך על דברי ר"ל בשם חזקיה כאילו אמרה חזקיה גופיה ואחריו נמשך הרמב"ם ז"ל ופסק כר"ל שאמר משמיה דחזקיה בפי"ד מה' נזקי ממון הלכה ה' ע"ש וכן ראיתי עוד להרא"ש בפ"ק דב"ק סי' ח' שהביא דברי הרי"ף דפ' הכונס וכ' על דברי האיכא מ"ד וז"ל ולא מסתבר לי הך טעמא וכי אין כדאי לסמוך על ר"ל שהעיד דחזקיה אמרה ונחלק על ר' יוחנן בזה ע"כ וכן מצאתי אליו עוד בפ"ק דעירובין סי' י"ד שכ' ומיהו ר"ל משמיה דר' ינאי אמר שהי' רבו של ר' יוחנן והלכה כר' ינאי נמצאת אתה למד דלדעת ג' עמודי ההוראה סמכינן על ר"ל שאמר משמיה דחזקיה לפסוק הלכתא דלא כר' יוחנן אע"ג דר"ל לא הוה תלמידיה דחזקיה ומכ"ש דלדידהו יש לנו לסמוך על תלמיד ששמע הלכה מפי רבו ואומרה בשמו כאילו שמעינן לה מפומיה דרביה הפך מה שאמר הרב הנ"ל לדעת הרמב"ם איברא דיש כאן מקום דקדוק על הרמב"ם ז"ל מההיא דפ' כל היד ח"י ב' דאיפליגו ר"ל משום ר' אושעיא ור' יוחנן גבי זו היא חזקה ששורפין עליה את התרומה ופסק הרמב"ם בפט"ז מה' שאר אבות הטומאות הלכה ג' כר' יוחנן וקשה אמאי לא חש לדר' אושעיא שאמר ר"ל משמו כמו שחש בההיא דהכונס לר"ל שאמר משמיה דחזקיה דהא ר' אושעיא נמי רביה דר' יוחנן הוה לפי דעתו ז"ל כמו שאכתוב לקמן באות זה ע"ש וכעת לי המך צ"ע:

תקנ"ט רב ולוי הלכה כלוי. כ"כ ה"ה רפ"ט מה' מאכלות אסורות לדעת הרמב"ם וכן ראיתי למרן בכ"מ סוף הלכות תעניות ובב"י א"ח סי' תק"ס שכ' לדעת הרמב"ם דפסק כלוי נגד רב וכן נגד שמואל משום דגדול מרב ושמואל הוה הביא דבריו הר"ב שיירי כנה"ג בכללי התלמוד אות ל"ח ומדשתיק ליה ש"מ דאודויי אודי ליה וכ"כ עוד הב"י בא"ח סי' ז' והבאר שבע סוף סוטה ודרך הקדש דף ט' ב' ואני המך לבי מהסס בהאי כללא דמי הגיד לו למרן ז"ל דלוי גדול מרב ושמואל הוה ואי משום דאמרינן בסוף פ"א דסנהדרין י"ז ב' למדין לפני חכמים היינו לוי מר' הלא גם רב למד לפני ר' וכדאמרינן בפ' ראשית הגז קל"ז ב' דהוו נפקי זיקוקין מפומיה דרב לפומיה דר' ומפומיה דר' לפומיה דרב וכפירש"י שם שהיו נושאים ונותנים בהלכה ועיין כתובות ס"ט א' ובסוף יומא פ"ז א' רב הוה פסיק סדרא קמיה דר' וע"ע פ' אלו טריפות נ"ד א' וביצה כ"ד ב' ומבית דינו של ר' נמי הוה כדמוכח בהניזקין נ"ט א' דא"ר אנא הואי במניינא דבי ר' ומינאי דידי מנו ברישא וכ"כ הרמב"ם בפתיחת חבורו שרב ושמואל היו מבית דינו של רבינו הקדוש ויתר על זה המדקדק היטב שם בדבריו בלבבו יבין דלדעתו ז"ל רב ושמואל גדולים מלוי הוו דהא חשיב לרב ושמואל בהדי י"א גדולי החכמים שהיו בבית דינו של ר' ולא חשיב ללוי בהדייהו ואחרי מופלג יצא לאור עולם ספר חזון נחום על ס' טהרות ושם דף כ"ג א' ראיתי שכבר קדמני בדקדוק זה תגל נפשי באלהי וע"ש שסיים וז"ל עלה בידינו דהרמב"ם ס"ל דרב היה גדול מלוי וכן בכל מקום מוזכר בש"ס רב קודם לוי וכו' עד ומ"מ בימי ר' שמואל חשוב מלוי היה לדעת הרמב"ם ע"כ נמצאת אתה למד דלדעת הרמב"ם מיהא רב ושמואל גדולים מלוי הוו הפך מ"ש מרן לדעתו ז"ל דלוי היה גדול מרב ושמואל דליתא אחרי המחילה רבה וכבר ראו עיני מה שרמז הרב הנ"ל שם שאחר שהביא דברי מרן ז"ל כ' דעם מ"ש איהו גופיה לעיל מיניה דאחר שמת רבי נתחכם לוי ביותר אתי שפיר אבל כל זה איננו שוה לי כי מי יוכל לדון איזה מחלוקת לוי עם רב ושמואל היה בימי ר' קודם שנתחכם ובלא זה נמי גם אנכי לא ידעתי איך נתקררה דעתו בזה דהא אי נמי נימא כדבריו שלוי נתחכם אחרי מות ר' אכתי עדיפי טפי רב ושמואל מלוי שהם היו מחוכמים גם בימי ר' וכמ"ש הגאון רבינו שמשון בס' כריתות בימות עולם ריש שער ב' דבימי רבינו הקדוש ירד רב לבבל והורה איסור והיתר והלכות בנהרדעא והיינו מאי דאיתא בפ"ק דסנהדרין ח' א' דא"ל ר' חייא לר' בן אחותי יורד לבבל יורה יורה וכו' ע"ש וגם שמואל ראוי לסמכא בימי ר' הוה כדאיתא בפ' השוכר את הפועלים פ"ה ב' דר' הוה מצטער למסמכיה לשמואל ולא הוה מסתייעא מילתא וכו' ואילו לוי לא הוה חשיב בעיניה דר' כל כך מדהוה קמהדר ליה באפיה כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו כמו שמצינו בפ"ק דיבמות ט' א' ובפ' התודה פ' ב' וצא ולמד עוד דלוי לא היה אפילו חבר לרב ושמואל מהא דאיתא בסוף פ' הזרוע קל"ד ב' לוי זרע בכישר ולא הוו עניים למשקל לקט אתא לקמיה דרב ששת א"ל וכו' וידוע דכל לוי סתם הוא לוי בר סיסי תלמיד ר' כמ"ש בס' יוחסין ורב ששת תלמיד שמואל הוה כמ"ש רב שרירא גאון בתשובתו עיין ספר יוחסין דף קט"ז א' והנה מדלוי בא ליטול עצה ולשאול את פי רב ששת תלמיד שמואל משמע דלוי הוה חבירו של רב ששת ואע"ג דגדול מרב ששת הוה אתא לקמיה לשמוע עצתו וכמ"ש התו' גבי ר' אמי ור' אסי בפ' אלו מציאות כ"ד ב' ובפ' כל הנשבעין מ"ז א' ואי נמי נימא דרב ששת תלמיד ר' יוחנן הוה כמ"ש שארית יוסף וכמו שמצינו בפ' כירה ל"ז ב' דקאמר א"ר ששת א"ר יוחנן עכ"ז אף ר' יוחנן רבו היה קטן מרב ושמואל וכדמוכח בפ' גיד הנשה צ"ה ב' ע"ש ובפ' אלו טריפות נ"ד א' ושם קל"ז ב' כל זה דברתי עד הנה לפום מאי דסליק מפשטא דהאי שמעתא אבל מה אעשה שכבר כ' רש"י בהדיא בפ' מי שמתו ח"י ב' דלוי חבירו דשמואל הוה וכן מצאתי בחפישה לרשב"ם ז"ל בפ' ע"פ ק"ד א' דרב ולוי ושמואל חבירים הם וכ"כ הרב חזון נחום הנ"ל דזה נראה דעת הרמב"ם עש"ב ולדידהו צ"ל דכיון דהך עובדא דלוי היה בכישר שלא היו שם רב ושמואל חביריו לפיכך אתא לקמיה דרב ששת אף דקטן ממנו היה ומיהו לפק"ד נראה להליץ בעד מרן ז"ל דמ"ש דלוי גדול מרב ושמואל הוה טעמו הוא משום דלהרי"ף והרמב"ם ודעמייהו ר' חנינא בר חמא הוה רביה דרב וכדאסיקנא בכללין דלעיל ומאחר דלוי היה חבירו של ר' חנינא בחכמה ובשנים ולא היה ניכף לו כלל כמ"ש רש"י בפ' במה אשה נ"ט ב' נמצא דרב שהיה תלמידו וכפוף לו קטן מלוי היה. ברם חזי הוית דאף אי יהיבנא ליה שיטתיה למרן דלוי גדול מרב ושמואל הוה אכתי אין זה טעם מספיק לפסוק הלכתא כוותיה כנגדם דהא רב גדול מר' יוחנן הוה כדכתיבנא ועוד דרב תנא הוא ופליג משא"כ ר' יוחנן כמו שהוכחתי בראיות נכונות בראשית אות זה ואפ"ה הלכה כר' יוחנן לגבי רב כידוע ודבר זה ראה למדתי מהכ"מ גופיה דבפ"ב מה' ע"ז הלכה י' דחה דברי מהר"י קולון מכח זה יע"ש וקושטא קאי דאחרי מופלג שכתבתי כן יצאו לאור עולם ס' יד אהרן וס' מרכבת המשנה ושם ראיתי שהר"ב יד אהרן סי' תק"ס והר"ב מרכבת המשנה סוף ה' תעניות שניהם המלכים נתעוררו בזה והניחו הדבר בתימא ואעיקרא דהאי כללא נמי מצאתי למוהר"י אישקאפאה בס' ראש יוסף על א"ח סי' תק"ס שכ' על דברי הרב"י אלה הדברים כל זה לא שמענו אדרבא בכמה פעמים דרב ולוי פליגי הלכתא כרב ובב"מ פליגי אי קונין בכליו של קונה או של מקנה ופסקו שם הפוסקים כרב וכן בכמה דוכתי עכ"ד וכן ראיתי להריטב"א ז"ל בפ"ב דכתובות שכ' בפשיטות דרב ולוי הלכה כרב ואע"ג שהם תנאים דמסייעי לי מ"מ לי אני בעניי לא ברירא כל כך מילתייהו דמה שהביא הר"ב ראש יוסף מההיא דב"מ לפק"ד לא מכרעא כלל דהא הרי"ף והרא"ש פ' הזהב בההוא פלוגתא דרב ולוי במה קונין יהבו טעמא למה שפסקו כרב ואמרו דקים ליה רב כת"ק דסתמא היא ולוי קים ליה כר' יהודה דיחיד הוא ועוד דמסקנא דשמעתא כרב סלקא הרי דטעמא שפסקו כרב לא מכח הכלל הוא אלא משום דסוגיא הכי מוכחא ויותר על זה מצינו להרי"ף גופיה דבאותו פרק עצמו גבי אין אונאה לפרוטות פסק כרב כהנא נגד לוי אף שהיה גדול ודאי מרב כהנא מהטעם שכ' שם הרא"ש דמתני' כוותיה דרב כהנא דייקא ואף למאי דפליג הוא ז"ל ואזיל לשיטת הרמ"ה לפסוק כלוי היינו מטעמי אחריני שהזכיר שם לך נא ראה גם מה שהחליט הדבר הריטב"א לפסוק כרב נגד לוי אני בעניותי לא ידעתי מאין למד לומר כן דכפי הנראה מכללות דברי קדמונינו ז"ל מוכח בבירור דלית להו לקמאי כללא ברירי בהא דהא קא חזינן להרי"ף והרא"ש בההיא דקנין ולהתוס' שם מ"ז ב' ד"ה לאפוקי וכן בפ' גיד הנשה גבי בשר שנתעלם מן העין לפי מ"ש הר"ן שם דמהדרו אטעמי לפסוק כרב ועוד עיין הרי"ף והרא"ש פ"ד דכתובות שכתבו והלכתא כרב דקאי כת"ק ובפ' גיד הנשה גבי ריחא מילתא וכן בפ' המפקיד גבי שליחות יד אי צריכה חסרון האריך הרי"ף בטעמים רבים לפסוק כלוי ע"ש ובמחלוקת דפ' תינוקת ס"ד ב' בדין שמשה בימים וכו' מייתי לה הרי"ף בהלכות נדה שבשבועות דף ש"א ב' ולא פסק הלכתא לא כמר ולא כמר לפי שאין שם בש"ס הוכחה כשום חד מתרווייהו וגם רש"י פ' כיצד צולין ע"ו ב' והתו' פ"ה דע"ז ס"ו ב' והרא"ש שם כולם בקשו חשבונות רבים בפסקיהם ולא אישתמיט לשום חד מינייהו להזכיר כללא בהא לא כרב ולא כלוי ועל כגון דא אית לן למימר ודאי דאם איתא דאיכא כללא בזה לא הוי שתקי קמאי מיניה ומכל האמור יתבאר לך דלא צדק כלל מוהר"י חאגיז במ"ש בהלק"ט שלו ח"ב סי' ק"ב שיש לפסוק כרב לגבי לוי הבאתי דבריו אחת למעלה בכלל הקודם לך נא ראה ואתה תחזה דמלבד הני טעמי ברירי דכתיבנא שמתי פני לנטוש ולנתוץ כל יסודותיו זאת לא זאת יש לתמוה עליו איך שבקוה לבקיאותיה ולא הזכיר כלל דעת ה"ה ושאר רבוותא דאייתינא. ומעתה אלכה נא ואשובה לדרוש ולתור בחכמת ה"ה והכ"מ שכתבו בפשיטות לדעת הרמב"ם כלל גמור הוא לפסוק כלוי נגד רב ושמואל דאם כדבריהם איכא למידק למה זה פסק הרמב"ם כרב נגד לוי בפ"ה מה' איסורי ביאה הלכה י"ט בדין שמשה ימים לא הפסידה לילות ושם בפ"ו הלכה ב' בדקה עצמה ומצאתה טמאה וכו' וכמ"ש שם ה"ה והלא בפרק תינוקת ס"ד ב' וס"ח א' דשם עיקר פלוגתייהו לא איתמר אלא טעמא דידהו ובודאי ליכא שום הוכחה בסוגיא לשום חד מתרווייהו כמו שיתבאר למעיין שם וכן בפ"ב מה' גניבה הלכה י"א בדין מכרו חוץ מאחד ממאה שבו וכו' שכ' ה"ה דפסק כרב כנגד לוי למה לא יהיב טעמא למילתיה מאחר שהוא נגד הכלל והכי נמי תיקשי להכ"מ דפ' ט' מה' ביאת מקדש הלכה ב' בדין אין הזר חייב אלא על ד' עבודות בלבד כ' וז"ל מימרא דרב פ' ב' דיומא ואע"ג דלוי פליג ואמר אף תרומת הדשן פסק רבינו כרב ע"כ דמאחר דמהש"ס שם כ"ד א' ליכא לאוכוחי מידי משום דלא אייתי שם אלא מהיכא ילפי לה הוה ליה למימר מילתא בטעמא כמו שנתן טעם לזה בפ' ב' מה' בית הבחירה הלכה י' ובפ"ד מה' איסורי ביאה הלכה ח' ובפי"ג מה' מעילה הלכה י' לך נא ראה וכל זה לי המך צריך תלמוד גדול האמנם הואיל ואתא לידן ההיא דפ"ג מה' מעילה לא אוכל להתעלם ממה שיש לדקדק בטעמא דיהיב שם מרן בכ"מ הילך לשונו הנהנה מקדשי קדשים וכו' פלוגתא דרב ולוי בפ"ב דמעילה ופסק כרב דאמר מה שנהנה יפלו לנדבה ותניא כוותיה ואע"ג דתניא כוותיה דלוי לא עדיפא כולי האי דמשמע דהוא גופיה תני לה דלמדין לפני חכמים היינו לוי כ"כ הר"י קורקוס ז"ל עכ"ד ואיכא למידק עליה דמדשתיק ליה משמע דאזיל ומודי למוהר"י קורקוס דלמדין לפני חכמים דברייתא נמי היינו לוי ואילו בכלליו דף ה' א' עשה עיקר מדברי התו' דמעילה ט' ב' דס"ל דלמדין לפני חכמים דבריי' לאו היינו לוי וכדביאר היבין שמועה שם ע"כ וגם על מוהר"י קורקוס יש לדקדק איך לא שת לבו שדברי התו' מוכרחים הם שהרי אפי' כח תנא לא אשכחן בכולי תלמודא דיהבו ליה כדיהבו לרב דאמרו עליה רב תנא הוא ופליג ומכ"ש שלא יוזכר בבריי' שוב ראיתי שדבריו הם לקוחים מדברי רש"י שם שכ' למדין לפני חכמים דהיינו לוי מר' איהו קתני הא בריי' משמיה דר' אלא שאני לא זכיתי להולמם דמדקאמר סתמא דתלמודא תניא כוותיה דלוי ולא קאמר וכן תני לוי במתניתיה כדרגיל תלמודא למימר בשאר דוכתי עיין יומא כ"ד א' וכתובות נ"ג ב' וסוטה מ"ח ב' ותמורה ל"ג א' ונדה ס"ח ב' ש"מ דלאו לוי קתני לה אלא נתקבלה בבית המדרש משום דמתניא בי ר' חייא ור' אושעיא וכמ"ש הר"ב בס' יוחסין שלהי אות אלף מהאמוראים דכל תניא שבתלמוד הוא מר' חייא או מר' אושעיא ע"ש וכן מצאתי למוהרי"ב בס' שדה יהושע פ"ק דערלה דף קי"ח ב' שכ' דתניא סתמא משמע שהיא בריי' מוסכמת ותו מאן דכר שמיה דר' בזה דהא מאי דאמרו בסנהדרין י"ז ב' למדין לפני חכמים לוי מר' היינו לומר לוי שלמד לפני ר' וכמו שפירש"י גופיה שם אבל לעולם סברת הלמדין הוא ולא סברת ר' לכן נראין דברי התוס' עיקר דלמדין דבריי' אחר הוא ולא לוי וכ"כ הגר"ש בס' הכריתות בלשון לימודים שער ב' סי' ט"ו ע"ש זאת תורת העולה מכל זה האריכות לפק"ד דלית בידן ראיות מספיקות למעבד כללא בהא מלתא לא כרב ולא כשמואל גם לא כלוי ומדחזינן להו לקמאי דלא אמרו בה ולא מידי ש"מ דלא הוה ברירא להו מלתא וכמו שהכיר באנסו מוהר"י חאגיז וסיים בלשון זה ומדלא כתבו הרי"ף והרא"ש גבי רב ולוי חדא דרב ולוי הלכה כרב ועוד וכו' משמע דלא ברירא להו מלתא ע"כ ומאחר שכן כל היכא דאיפליגו רב או שמואל עם לוי מדקדקינן היטב בההיא שמעתא וכפום הוכחה דאית בה הכי מסקינן להלכתא ובדליכא שום הוכחה בסוגיא בשל תורה הלך אחר המחמיר ובשל סופרים הלך אחר המקיל כנלע"ד אם יסכימו עמי הלמדין לפני חכמים:

תק"ס רב דימי ורבין הלכה כרבין. משום דרבין בר סמכא הוא טפי כדאיתא ביבמות פ' הבא על יבמתו ס"ד ב' ועיין תוס' פ' ה' דע"ז ע"ג א' ד"ה רואין ולכאורה יש לדקדק על זה מהא דאית' בפ' יש נוחלין קכ"ט א' כי אתא רב דימי א"ר יוחנן וכו' כי אתא רבין וכו' א"ל אביי לרבין אנחתת לן חדא אתקפת לן חדא וכו' עד אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן ופירש"י אנא ור' דימי הרי דר' דימי ורבין פליגי אליבא דר' יוחנן בר ולא עבדינן עיקר לדרבין טפי מדר' דימי ויש ליישב דכיון דר' אשי אותיב לכולהו מההיא דתניא נכסי לך וכו' וסלקי להו בתיובתא ופסקינן כר"ל לא חש תלמודא להאריך במילתא דלא קאי הכי במסקנא וכמ"ש התוס' גופייהו בפ' כלל גדול ע"א ב' ד"ה מכלל ובביצה ל' ב' ד"ה אמר ובפ' ד' אחין ל"ג א' ד"ה במאי קמפלגי ובפ' ד' מיתות ס"ב ב' סוף ד"ה העלם וע"ע שארית יוסף נתיב הקושיא כלל כ"ו שכ"כ בשם הרשב"א בחידושי ברכות שלו דף י"ד ב' ד"ה להודיעך כחו דר' יוסי וכן מצאתי גם אני להרשב"א ז"ל בשיטתו לקמא דף קפ"ז א' ובפ' בהמה המקשה ע"ש וסהדי במרומי שאני בעניי נסתפקתי אעיקרא דהאי כללא דאפשר דלא כתבו כן התוס' אלא אי פליג רבין אדר' יצחק בר יוסף דלשם שהוא יצחק סומקא דלגביה הוא דאמרינן ביבמות אבין בר סמכא יצחק סומקא לאו דסמכא אבין ישנו בחזרה יצחק סומקא אינו בחזרה אבל לגבי ר' דימי מנין לנו וע"ע מ"ש בזה באות התי"ו גבי תלמיד שהיה אומר הלכה בשם רבו שוב האיר ה' את עיני וכה הראני בתוס' פ' ג' דבכורות כ"ב ב' תוך ד"ה יתיב הכלל זה הוא מר"ת אך סתם תוס' דלשם מגמגמי ביה אין ולאו רפיא בידיה והוא מטעמא דכתיבנא ע"ש ומדברי הריב"ש סי' שפ"ז מוכח נמי דלא ס"ל האי כללא מדמהדר אטעמיה למה שפסק הרמב"ם כרבין נגד ר' דימי: