יד מלאכי – חלק א – כלל תר"ד, קטע 46

תקנ"ג רב תנא הוא ופליג בפ"ק דכתובות ח' א'. ר' חייא תנא הוא ופליג בפ"ק דמציעא ה' א' ופשיטא שאינם תנאים שלא הוזכרו לא במשנה ולא בבריי' אלא ר"ל שהם חשובים כמו תנאים ויכולים לחלוק על משנה וברייתא כן כתב ה"ע בש"ב פ"ב וכת' עליו מיהריק"א דלא דק שר' חייא סידר הברייתות ורב סידר הברייתות של ת"כ ע"כ ועמו הסליחה לפק"ד דאי משום הא לא איריא שהרי גם שמואל סידר ברייתות כמו שסברו ר' חייא ור' אושעיא כמ"ש רש"י בפ' מי שמתו כ' א' ד"ה בתליסר ובס"פ אין צדין כ"ט א' ד"ה תנא דבי שמואל וכ"כ הר"ן שם ולא מיקרי תנא משום הכי בשום דוכתא ככתוב בכללין דלעיל והכי נמי תקשי על הר"ן שכתב בפ' גיד הנשה דף תש"ט ב' דלוי תנא הוא מדתני מתניתא דהדבר קשה להמציא כללים חדשים שאין להם שורש בש"ס ומה גם דטעמא דידיה לא מכרעא דשמואל יוכיח כמדובר ומוהר"ש אלגאזי שם ביבין שמועה הליץ בעד ה"ע ואמר דסובר ה"ע דנהי ר' חייא ור' אושעיא חברו ברייתות שהיו שונים מה ששמעו מהתנאים מ"מ הם עצמם אינם תנאים שהרי לא הוזכרו לא במשנה ולא בברייתא ע"כ ואחרי המחילה לא דק ואישתמיט מיניה דבפ' במה בהמה ד' נ"ג ב' וכן בפר' במה אשה ס"ב א' ובפר' כיצד צולין פ"א א' הוזכר ר' אושעיא בברייתא גם הלום ראיתי למוהרש"א שם שדקדק על הליכות עולם שהרי מצינו שהוזכר ר' חייא בברייתא בפ"ק דחולין ט"ו דאמר רב כהנא השוחט במחובר לקרקע רבי פוסל ור' חייא מכשיר ורש"י שם ומוהריק"א בדף צ"ב הזכירוה בלשון ברייתא יע"ש ואף גם זאת לאו כלום הוא דמה יתן ומה יוסיף שרש"י ומוהריק"א הזכירוה בלשון ברייתא באשגרת לישן כיון דעינינו הרואות דמימרא היא ולא ברייתא דאף שהוזכרו התנאים באותה מימרא מ"מ מימרא מתקריא כל עוד דלא קאמר תניא או ת"ר כמו שכתבתי בסוף אות המ"ם בשם התוספות פ"ד דכתובות מ"ד א' ד"ה והלכתא באופן דאין בכל זה כדאי לסתור דברי הליכות עולם ואי קשיא על ה"ע הא ודאי קשיא שהרי מצינו בפ"ק דשבת ב' א' שהוזכר ר' חייא בברייתא דקאמר כתנאי ר' חייא אמר וכו' רבי יהודה ן' בתירא אמר וכו' וכן מצינו עוד בפ"ב דכתובות כ"ה ב' דתניא הרי שבא וכו' דברי ר' אמר לו ר' חייא וכו' וכן תמצא עוד בחולין כ"ז ב' ול"ו א' ובפ"ק דנדה ח' ב' ושם ס"ב ב' ובפ' כל הנשבעין מ"ז ב' הרי דר' חייא נמי הוזכר בברייתא ומכאן אתה דן דאישתמיטו כל הני סוגיא דאייתינ' גם ממוהריק"א ומוהרש"א מדלא הזכירום והוא פלא ולא סוף דבר ר' חייא הוא שהוזכר בבריית' אלא אף רב מצינו שהוזכר בברייתא לדעת גדולי עולם דעלה דאמרינן בפ' האשה שנפלו פ"א והתניא ר' אבא אומר שאלתי את סומכוס וכו' כתב ר' בצלאל בשיטה מקובצת שלו דאפשר דהיינו רב בר פלוגתיה דשמואל והביא עוד שם בשם סדר עולם להרמב"ם ובשם הרשב"א שהיה רב בזמן התנאים יע"ש וכן מצאתי עוד להתו' ז"ל בחידושי ברכות שלהם כ"י בפ' הרואה גבי שוינהו אבא לכ"ע קצירי שפ' בשם הערוך כי אבא היה שמו של רב ובני בבל הי דרין רב לכבוד וכתבו וז"ל והיינו נמי אמרינן בכתובות פ' האשה שנפלו לה נכסים תניא א"ר אבא שאלתי את סומכוס וכן ראיתי במדרש ויכולו רבא אמר רב יהודה אמר ר' אבא משמע דהיינו רב וכך היה שמו והאריכו להקשות על פירש"י שם דשמואל היה קורא אבא לרב דרך כבוד והכריחו מכמה דוכתי דשמו היה אבא וכ"כ רשב"ם בפ' ח"ה נ"ב א' ע"ש הרי דאף לדעת התוס' ז"ל רב נמי הוזכר בברייתא וכן כת' עוד בס' יוחסין ריש אות אלף מהאמוראים בשם רב האי גאון כי בג' מקומות מצינו לרב שהוא תנא חדא בפ' שלשה שאכלו רב אבא אמר צריך שיאמר הודאה תחילה וסוף ואידך בפ' האשה שנפלו לה נכסים רב אבא אמר שאלתי לסומכוס ואידך וכו' וכתב עוד שם בתוספתא דחולין ודביצה ובש"ס פ' כסוי הדם פ"ד ב' דאיתא שם א"ר אבא זה א' הדברים שאמר ר' חייא אין לי עליהם תשובה והשיב ר' אלעזר הקפר ברבי תשובה הא קמן ג' גאוני עולם כולם מתנבאים בסגנון א' דרב נמי הוזכר בברייתא וזה חידוש גדול ואחר עמל וטורח מצאתי עוד פי"ג דיבמות ק"ח ב' דקאמר מאן תנא על רב וכת' שם רש"י ותנאי דקאמר היינו רב ור' ישמעאל דרב נמי תנא הוא ע"כ ודע דאע"ג דמצינו שרב ור' חייא הוזכרו בברייתא כמדובר עכ"ז כת' רש"י בפ' המפלת כ"ו א' ד"ה חדר אביי דר' חייא הוא תנא ואמורא והיכא דאמר מנפשיה בלשון מימרא הויא שמעתא וכן כת' בס' יוחסין אות ח' ואל תתמה על החפץ שהרי גם ריב"ל מצינו שהוזכר במתניתין דסוף עוקצין ועכ"ז כת' רש"י בפ' מרובה פ"ב א' דאמורא הוא וכן נראה בנדה ח"י ב' ובהרי"ף פ' כל שעה גבי קיטוף ע"ש ובס' יוחסין ולפ"ז איכא למידק על דברי ר' יונה דבפ' כיצד מברכין גבי ופליגא דר' חייא דא"ר חייא פת פוטרת וכו' כת' וז"ל אע"פ שהאמוראים אינם חולקים על התנאים בא להשמיענו כאן שאינם סוברין דברי ר' חייא בזה וכפי דברי רש"י דפ' המפלת הנ"ל לא היה צריך לזה דכיון דבלשון מימרא נאמרה שפיר מצו האמוראים לחלוק עליו:

תקנ"ד רב תנא הוא ופליג. לא מהרצינן אלא מתוך דוחק גדול שאינו מוצא תירוץ אחר כדמוכח בריש מציעא וכו' כ"כ הליכות עולם בשער ב' פ"ב ע"ש והן הן דברי הכריתות בלשון לימודים ש"ג סי' קמ"א וכן מצאתי גם אני המך שהריטב"א בשיטתו לעירובין דף ג' רע"ג כ' כן וכ"כ עוד שם דף ס"ו א' וכן מצאתי עוד לר' בצלאל בשיטה מקובצת על ב"מ דף י"ט ד':

תקנ"ה רב תנא הוא ופליג. ואפ"ה אשכחן לרב ששת בפ"ב דיבמות דף כ"ד ב' וק"ט ב' ובכמה דוכתי בגמ' דקאמר על שמעתת' דרב כי ניים ושכיב רב אמרה להא שמעתא דתניא וכו' והטעם כ' הריטב"א בשיטת יבמות כ"י שם בפ"ב דקסבר רב ששת דההיא מתניתא דמייתי קושטא היא והלכתא ומאן דפליג עלה קא טעי:

תקנ"ו רב ור' יוחנן הלכה כר"י. הטעם הוא מפני שר' יוחנן הוא בתרא ואפי' לגבי רב ושמואל שהרי ראה דבריהם ואפ"ה חלק עליהם מוהרי"ט ז"ל בחידושיו לקידושין דף ע"ח א' עיין בתשובותיו ח"ב בי"ד סי' ג' דף ז' א' וכ"כ מוהר"ש הלוי חי"ד סי' י' יע"ש ולפי זה אין מקום לתמיהת הר"ב חוות יאיר שבסי' צ"ד תמה ואמר דכיון דרב תנא הוא ופליג הוה לן למפסק כוותיה לגבי ר"י דכיון דלאו בחריפות ובידיעה תליא מלתא אלא מטעם היותו יותר בתרא אפשר שדקדק יותר כיון שראה דבריו ואפ"ה חלק עליהם דמהך טעמא פסקינן כבתראי מאביי ורבא ואילך ואפי' נגד רבם כידוע ואם בחריפות ובידיעה תליא מלתא נגד רבם מיהא לא הוה לן למפסק כבתראי דהא מסתמא הרב פקיע ובקי טפי מתלמידו אלא היינו טעמא משום דכיון דראו דבריהם ואפ"ה חלקו עליהם ש"מ דקו בה שפיר וה"נ דכוותה אחרי כן באו לידי חידושי הריטב"א על כתובות וראיתי אליו ז"ל שם בפ"ק דף ז' א' שכ' דהא דקי"ל דרב ור' יוחנן הל' כר' יוחנן משום דר' יוחנן חכם טפי אלא דלא אסתיעא ליה מלתא לאסתמוכי לתנא ע"כ ויותר על זה ראיתי אליו עוד בחידושיו על ב"ב כ"י שבפ' גט פשוט כ' והלכתא כר' יוחנן דרביה דרב הוא וכ"כ הנ"י שם ומוהר"ש אלגאזי בספר זהב שבא דף קי"א וכ"כ עוד הריטב"א בחידושי ע"ז שלו שנדפסו מחדש בס' אוריין תליתאי דף י"א ב' בשם יש מי שהקשו ולא פליג עליה בהכי ע"ש ויש לתמוה הפלא ופלא על ג' הרועים האלו שלא דקו בהא מילתא שפיר לפק"ד שהרי רביה דרב ר' חייא דודו הוא דהוה כדמוכח בחולין נ"ד א' דאמר ר"ל מנו רב ומנו רב דלא ידענא ליה וא"ל ר' יוחנן ולא נהירא ליה לאותו תלמיד ששימש את רבי רבה ור' חייא והאלהים כל אותן שנים ששימש אותו תלמיד בישיבה אני שמשתי בעמידה ומאן גבר הוא גבר בכלא וכו' ופירש"י ז"ל בישיבה הוא היה יושב ואני עומד שהיה חשוב ממני ומאן גבר במה הוא גדול בכלא בתורה ובחסידות ע"כ הרי מבואר דר' חייא היה רבו של רב ופי ר' יוחנן ענה בו ברב דגדול ממנו היה ואיתא תו בפ' גיד הנשה צ"ה ב' שר' יוחנן היה כותב לרב לקדם רבינו שבבבל וע"ע שם קל"ז ב' וע"ע בזה לקמן בכלל רב ולוי וע"ע בפ' במה אשה ס"ו ב' כי הא דר' הונא מבי רב ורב מבי ר' חייא ור' חייא מבי רבי וכו' ופירש"י שם דר' הונא מבי רב כשהיה בא מבית רב שהוא רבו וכן רב מבי ר' חייא ור' חייא מבי רבי ע"כ וכן בפ"ב דחולין ל"ב א' קא' רב לא הוה בדיחנא ביה בחביבי דאישייליה ופרש"י לא היתה דעתי גסה בדודי ר' חייא כשלמדתי הלכה זו ולא היה בסבר פנים עמי שאשאלנו דבר זה וכו' ע"כ וכ"כ הר"ב ספר יוחסין ריש אות אלף מהאמוראים בשם הירושלמי שכשהיה ר' חייא בנזיפה מלפני רבינו הקדוש אוליף לרב כל כללי דאו' וחזר ושנאו באות החית בשם הבראשית רבה יע"ש וכן תמצא למרן מוהריק"א בהקדמתו לחיבור הרמב"ם שתמה עליו למה לא כ' שרב למד מר' חייא ע"ש וכן מצאתי אליו עוד בכ"מ פ"ו מה' בכורים הלכה ד' שכ' וז"ל ואני אומר עוד דודאי כר' חייא קי"ל לגבי ר' אסי דהא רביה דרביה הוא ואין הלכה כתלמיד במקום הרב ע"כ כלומר דר' חייא רביה דרב ורב רביה דר' אסי אלא דלפק"ד דברים תמוהים הם דר' חייא סתם דודו ותלמיד רבי הוא דהוה רביה דרב אבל בההיא דפ' לולב הגזול ל"ח א' הוא ר' חייא בר אבין שהיה תלמידו של שמואל כמו שכ' בס' יוחסין ולי המך צ"ע אחר זמן בא לידי ס' קול בן לוי וראיתי במפתחות הכנה"ג שבסוף ספרו סי' קנ"ז שכ' וז"ל מי שאמר דר' יוחנן רבו של רב לא חש לקמחי' דבמקומות רבים מהתלמוד מוכח דרב היה גדול מר' יוחנן הרבה ור' יוחנן היה מחזיקו כרבו ע"כ:

תקנ"ז רב ור' חנינא הלכה כרב וכ"ש דהלכה כר' יוחנן לגבי ר' חנינא. הרלנ"ח ז"ל סי' י"א ולמה שכ' מורי הרב ז"ל בתשובה ח"ב חלק י"ד סי' ג' אין כלל זה ברור כ"כ הכנה"ג בכללי הגמ' שלו כלל נ"ב ואני המך ראיתי לר' ישעיה הזקן בס' המכריע כ"י שכ' בסי' נ"א בשם ר' חננאל וקי"ל כר' חנינא דרב לגבי ר' חנינא תלמיד הוה וכן מצאתי להרמב"ן בחידושיו לגיטין שנדפסו מחדש בפ' האומר ע"ג ב' שכ' גם הוא כן בשם ר"ח ואע"ג דאח"ז כ' בשם ר' שמואל בן חפני גאון שבעל מתיבות כ' דכל רב ור' חנינא הלכה כרב הרי כ' עליה ולא ידענא טעמיה ע"ש ולפי שהכנה"ג קצר במקום שאמרו להאריך אני אמרתי בחפצי להרחיב קצת הדבור בזה והנה הכר הכניתות בימות עולם ש"ג סי' כ"א כ' בפשיטות דרב ור' חנינא הלכה כרב ואחריו נמשך ההליכות עולם כפי מ"ש היבין שמועה בכלל רמ"ד ומוהר"י חאגיז בהלק"ט שלו ח"ב סי' ק"ב ולפי שיש לי להשיב על דבריו אעתיק כל לשונו וזה הוא רב ולוי הלכה כמאן היתה התשובה בזה כי בעל ספר הכריתות כ' דרב ור' חנינא הלכה כרב ולוי היה כפוף לר' חנינא כדמוכח בפ' הנושא דף ק"ג דחתא לוי ויתיב לגביה ור' חנינא אמר אי משתכחת תורה מהדרנא ליה מפלפולי והניחו רבי ראש ישיבה במקומו ואם הלכה כרב לגבי ר' חנינא כ"ש לגבי לוי וכעין זה איכא בפוסקים עכ"ל ואע"ג שאין לי פה להשיב ולדבר במקום גדולים עם כל זה אני אמרתי תגלה אזנך לאמר דרבים וגדולים הם העומדים בשיטת ר' חננאל ז"ל וזה למדתי מהא דאמרינן בסוף יומא פ"ז ב' דר' חנינא איקפד על רב ואזל רב לגבי' הליהר מעלי יומא דכפורי ולא אפייס ופרכינן והיכי עביד הכי והאמר ר"י בר חנינא כל המבקש מעות מחבירו אל יבקש ממנו יותר מג' פעמים ומשנינן רב שאני ע"כ והנה לפי מ"ש הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והסמ"ג דתלמיד לרב מפייס ליה עד דמפייס אפילו אלף פעמים צ"ל דהוו גרסי רבו שאני ונמצא א"כ לדעתם ז"ל דר' חנינא היה רבו של רב וכמ"ש מרן בכ"מ פ"ב מה' תשובה הל' ט' ובב"י א"ח סי' תר"ו ושם בב"ח ובנחם וכה ושאר האחרונים אמור מעתה דלדעת הני ארבעה עמודי ההוראה כיון דרב תלמודיה דר' חנינא הוה אית לן למפסק הלכתא כר' חנינא לגביה דהא קי"ל דאין הלכה כתלמיד במקום הרב ואף לפום מאי דכתיבנא בכללין דלעיל דרב למד לפני ר' ור' חייא הוא דהוה רביה ונמצא א"כ דר' חנינא לאו רביה מובהק הוי מ"מ כבר הכרחתי באות האלף דמה שאמרו דאין הלכה כתלמיד במקום הרב היינו אף ברב שאינו מובהק ע"ש ומדי דברי בו לא אוכל להתעלם ממה שראיתי להר"ב יד אהרן שם בסי' תר"ו שכ' דא"א שרב לא למד איזה דבר מר' חנינא כיון שהיה ראש ישיבה ולא ידענא מאי קאמר דהא זה המעשה הוה בפני רבי כמבואר שם בגמ' ור' חנינא לא היה ראש ישיבה עד שמת רבי ור' אפס כדאיתא בפ' הנושא ק"ג ע"ש ואף שדברי רש"י ג"כ מגומגמים בזה עיין יישובם בכנה"ג שם ובמקראי קדש דף ק"י אך לדידי ודאי קשיא. ונחזור לעניינינו ונאמר דגם הראב"ד ז"ל אזיל בשיטת ר"ח לפסוק כר' חנינא נגד רב דבפ' תינוקת סי' ה' כ' הרא"ש בשמו דפסק כרב נגד ר' חנינא משום דר' ששת ור' ירמיה שקלו וטרו אליביה אלמא סבירא להו כוותיה ועוד וכו' ע"ש משמע שפיר דדוקא בההיא פסק כרב משום הנהו טעמי אבל בעלמא יש לפסוק כר' חנינא ועוד דאם איתא דהלכה כרב לגבי ר' חנינא כדברי הכריתות א"כ יצא לנו מזה דכ"ש דהלכה כר' יוחנן לגבי ר' חנינא כיון דהלכה כוותיה אף לגבי רב כידוע וכמ"ש הרלנ"ח סי' י"א והנה מלבד מה שכתבתי לעיל בשם הכנה"ג דלדעת מוהרי"ט ח"ב חי"ד סי' ג' אין כלל זה ברור עוד לאלוה מילין להוכיח דאין זה סופו להתקיים דהא אשכחנא להרי"ף והרא"ש ז"ל בפ"ק דגיטין דבמחלוקת ר' יוחנן ור' חנינא גבי בפני כמה נותנו לה פסקו כר' יוחנן משום דתניא כוותיה משמע דאי לאו הכי הוו פסקי כר' חנינא וגם הכ"מ בפי"ב מה' מעה"ק הל' י"ג כ' דפסק הרמב"ם כר' יוחנן לגבי ר' חנינא משום דמשמע התם (פ' הקומץ רבה כ"ו ב') דאמוראי סברי כוותיה וגדולה מזו כ' עוד בפ"ה מה' תמידין ומוספין הלכה ט' לדעת הרמב"ם דאף דבגמ' קאמר תניא כוותיה דר' יוחנן פסק כר' חנינא משום דר' חנינא עדיף מר' יוחנן וקשיש מיניה דהא פקיד ר' חנינא בר חמא ישב בראש והוי כמו תנא וכו' ע"כ שמעינן מכל זה דאי הוו סברי הרי"ף והרא"ש והרמב"ם כדעת הכריתות לפסוק כרב לגבי ר' חנינא הוו פסקי במכ"ש כר' יוחנן נמי לגבי' וזאת חשבתי למשפט דמ"ש הכריתות לפסוק כרב לגבי ר' חנינא טעמו הוא משום דמצינו בפ' תפלת השחר כ"ז ב' דקאמר א"ר חנינא אמר רב וכפי הכלל שמסר לנו הוא ושאר קדמונינו דכל היכא דקאמר אמר ר"פ אמר ר"פ רבו היה א"כ רב היה רביה דר' חנינא ואין הלכה כתלמיד במקום הרב ולפ"ז בההיא דיומא דלעיל ע"כ לומר דגרס רב שאני כגרסת רש"י אך להרי"ף ודעמיה דגרסי' רבו שאני צ"ע ומיהו אפשר לתרץ דאע"ג דרביה הוה לא נמנע מלהביא שמעתת' דתלמידיה וכדאשכחן בפ' במה מדליקין ל"א ב' דאמר ר' יוחנן משום ר' אלעזר אע"ג דרביה מובהק היה וכן בריש מכות ב' א' מצינו א"ר יהושע בן לוי אר"ש בן לקיש אע"ג דר' יהושע בן לוי קשיש מר' שמעון בן לקיש הוה. איברא שדברי הכ"מ דתמידין ומוספין שהבאתי הם תמוהים בעיני טובא דמה יושיענו זה שהיה ר' חנינא עדיף וקשיש מר' יוחנן לפסוק הפך הוכחת הסוגיא דקאמר תניא כוותיה דר' יוחנן והלא הלכה רווחת היא דאין לסמוך על הכללי' המסורין בידינו כל שיש הוכחה בגמ' להפך כמ"ש לעיל ועיין כללי הכנה"ג כלל ק"א ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה ומכ"ש בכלל זה שלא נמסר לנו אלא מפי עצמו ולא זו בלבד אלא שדברי הרי"ף והרא"ש דפ"ק דגיטין שהבאתי הויין תיובתיה שהרי פסקו כר' יוחנן לגבי ר' חנינא משום דתניא כוותיה וכך היא דרכה של תורה הרי"ף והרא"ש לפסוק נגד הכלל היכא דתניא כוותיה דאידך כמו שתמצא אליהם ז"ל בפ"ק דעירובין גבי רב ששת ור' נחמן ובפ' מי שהוציאוהו ובפ' חזקת הבתים גבי רב ושמואל ובסוף פ' ב' דגיטין גבי אביי ורב יוסף רביה ומצאת כי תדרשנו וכ"כ בהדיא הנ"י בריש בתרא קנ"ח א' וקס"א ב' דהלכה כרב חסדא נגד רב הונא רביה משום דתניא כוותיה ע"ש ואחריהם נמשך הרמב"ם בין באלו בין בכללי אחריני כפי מ"ש ה"ה והכ"מ גופיה בכמה וכמה דוכתי כמו שיראה הבקי בהם דוק ותשכח וזה פשוט אין צורך להאריך בו וכל זה לדידי המך צ"ע גם מ"ש בעל הלק"ט דלוי היה כפוף לר' חנינא כדמוכח בפ' הנושא דאתא לוי ויתיב גביה אחרי המחילה רבה לא דק שהרי בהדיא כתב רש"י ז"ל בפ' במה אשה נ"ט ב' שלא היה ר' חנינא גדול מלוי לא בתורה ולא בשנים ולא ניכף לו לוי ומתוך שהיה ר' חנינא חשוב לא נכנס לבית מדרשו של ר' אפס והיה יושב בחוץ ומשום כבודו ישב לו לוי אצלו ע"כ ודבריו מוכרחים מן הסוגיא שם דקאמר דמדאתא לוי לנהרדעא אמר רב ש"מ דנח נפשיה דר' אפס ויתיב ר' חנינא ברישא ולא הוה ליה ללוי אינש למיתב גביה וקאתי להכא ואם איתא דמאי דיתיב לוי גבי ר' חנינא בעוד דהוה ר' אפס קיים הוא משום דהוה כפוף לר' חנינה מכ"ש דהוה ליה ללוי למיתב גביה ולהיות כפוף תחתיו בתר דמית ר' אפס ונעשה ר' חנינא ראש ישיבה ואיך קאמר רב דמשום דלא הוה ליה איניש ללוי למית' גביה הוא דאתא לנהרדעא אלא ודאי דשוים הם ומאי דיתיב גביה עד השתא היה משום כבודו שלא להניחו בחוץ יחידי ולא משום שהיה כפוף לו וזה ברור. ומה שכת' עוד להכריח דר' חנינא היה גדול מלוי מדקאמר דאי משתכחי תורה מהדרנא לה מפלפולי לפק"ד אין זה הכרח כלל דלאו בחריפות ובפלפול תליא מילתא דהא אמרינן בפ' זה בורר כ"ד א' כל הרואה ר"מ בבית המדרש כאילו עוקר הרי הרים וטוחנן זה בזה ואפ"ה אמרי' עליה בפ"ק דעירובין י"ג ב' דלא קבעו הלכה כמותו לפי שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים על טהור טמא ומראה לו פנים וגם ר"ל אמרו עליו בפ' זה בורר כ"ד א' כל הרואה ר"ל בבית המדרש כאילו עוקר הרים וטוחנן זה בזה וכן בפ' השוכר את הפועלים פ"ד א' ופ"ה ב' מוכח שהיה מפולפל הרבה ועכ"ז הלכה כר' יוחנן לגביה ור"ל גופיה היה מבטל דעתו מפני דעתו של ר' יוחנן כדאית' בירושלמי דגיטין פ' ג' אמר ר' אחא לא דר"ל פליג אר' יוחנן אלא מתניתין שמע ועמד עליה וכו' כד שמע מתני' הוא סמך עליה כד לא שמע מתני' הוא מבטל דעתו מקומי דעתיה דר' יוחנן ע"כ ועיין שו"ת חוות יאיר דף צ"ג ב' שכת' דאפילו ר' כהנא תלמיד רב היה מופל' בחריפות מר' יוחנן כבגמ' דב"ק דף קי"ז א' מ"מ לאו בחריפותא תליא מילתא ולכן קי"ל רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ועיין במ"ע ה' שבת פי"ז הי"ג ע"כ ובהכי ניחא נמי מה שהפליג עוד מהר"י חאגיז להודיע גדולת ר' חנינא שהניחו ר' ראש ישיבה במקומו דלפק"ד אין זה כדאי להורות שהיה גדול מלוי מחמת חריפותו דאדרבא מדמנייה ר' ראש ישיבה ש"מ שהכיר בו שהיה סיני ובקי בשמועות כדאמרינן בסוף ברכות ובסוף הוריות דלימנות ראש ישיבה סיני עדיף ולפיכך הסכימו למנות את ר' יוסף ראש ישיבה אף שהלכה כרבה לגביה במילתא דתליא בסבר' וכמו שאכתוב לקמן בכלל דרבה ור' יוסף אי לאו דר' יוסף לא קביל עליה כמבואר שם בגמ' לפ"ז שפיר אפשר דבמילת' דתלי' בסבר' לוי הוה עדיף מר' חנינא ומה גם לפי מ"ש לעיל בשם רש"י והש"ס שלוי ור' חנינא היו שוים בחכמה ובשנים ע"כ לומר דמטעם דנפישא זכותיה דר' חנינא הוא דפקיד ר' חנינא בר חמא ישב בראש וכדאמרי' בפ"ק דחולין ז' ב' שאני ר' חנינא דנפישא זכותיה או משום דענוותן היה כדאית' בסוף פ' כל היד כ' ב' ע"ש דהא קחזינן דאף דר' אפס היה גדול מר' חנינא שתי שנים דמטעם זה לא קביל עליה ר' חנינא כמבואר שם בגמ' לא פקיד ר' דליתיב בריש' וטפי היה ליה להלק"ט לאתויי ראיה למילתיה מהא דאית' בפ"ק דע"ז י' ב' דקאמר ר' עליה דר' חנינא לית דין בר איניש ועל לוי אשכחן בפ"ק דיבמות ט' א' ובפ' התודה פ' ב' דקאמר ליה ר' כמדומה לי שאין לו מוח בקדקדו ומיהו לזה יש לדחות דהא דקאמר ר' לאנטונינוס עליה דר' חנינא לית דין בר איניש לא על חכמתו קאמר אלא רצה בזה שהוא אדם חשוב ולא יגלה סודו לאחרים וכן הא דקאמר על לוי כמדומה אני וכו' אפשר שפיר שאז היה לוי קטן ואח"כ נתחכם עד שנעשה חבירו של ר' חנינא וכדעת רש"י שהזכרתי למעלה וכעין זה כתבו התו' בפ' כל היד י"ד ב' גבי ר' חייא ור' ע"ש. ומי לנו גדול מר"ע שאמר משה עליו להב"ה יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי כדאי' בהקומץ רבה כ"ט ב' ושבחיו רבו מלימנות כמ"ש בס' יוחסין ואפ"ה כשהעבירו לר"ג מהיות ריש מתיבתא לא אוקמוהו לר"ע מטעמא דלא היה לו זכות אבות ודילמא עניש ליה ואוקמוה לר"א בן עזריא דהוה בר תמני סרי שנין משום דהוא חכם ועשיר ועשירי לעזרא כדאיתי בפ' תפלת השחר כ"ז ב' יע"ש וכן מצינו עוד בפ' אלו מגלחין ט"ז ב' דשמואל גדול ממר עוקבא בתורה הוה וכת' שם רש"י דתלמיד שמואל הוה וכן בפ' שמונה שרצים ק"ח ב' וק"ט א' ובפ"ק דיבמות י"ב א' איתא אמר מר עוקבא אמר שמואל והלכה כשמואל לגביה כמ"ש באות השי"ן ואפ"ה מר עוקבא היה נשיא ואב"ד וכשיושבין בדין היה מר עוקבא על שמואל כדאית' שם וגם היה מתיירא שמואל שמא יקפיד מר עוקבא אי דאין דינא כדמוכח בפ"ה דשבת נ"ה א' דקאמר רישא דרישך בחמימי הא יתיב מר עוקבא אב"ד וכו' הא למדת דהיות ראש ישיבה או אב"ד לא יורה עדיפות על חבירו לא בחכמה ולא בשנים וכן מצאתי בגמ' ירושלמי פ"ג דהוריות דאמר ריב"ל ראש וזקן ראש קודם שאינו ראש אם אינו זקן וכת' שם הר"ב יפה מראה והא קמ"ל דאע"ג דראש אינו מופלג בחכמה כזקן וכו' ע"ש הרי מבואר כאשר כתבתי דאפשר שפיר שהזקן שאינו ראש יהיה יותר מופלג בחכמה מהראש ואם חפץ אתה לדעת גדר ומהות הראש ישיבה בכל פרטיו לך נא ראה בפירוש המשניות להרמב"ם ז"ל בפ"ד דבכורות ויתן מעדנים לנפשך. ומעתה מה שחשב הכ"מ בפ"ה מה' תמידין ומוספין להוכיח דר' חנינא עדיף מר' יוחנן דקשיש מיניה מדפקיד ר' חנינא בר חמא ישב בראש והוי כמו תנא לבבי לא כן יחשוב דהא אין הוכחה זו מכרעת כמדובר ולפק"ד הוי מצי לאוכוחי שפיר דר' יוחנן קטן מר' חנינא הוה מדאשכחן בפ' אלו מגלחין כ"ד א' דקאמר אמרו לו לר' יוחנן נח נפשיה דר' חנינא קרע עליה תליסר אצטלי מילתא אמר אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה והכי איתא בירושלמי שם ובסוף פ"ב דב"מ ובפ' ג' דהוריות הלכה ה' ר' יוחנן סלק מבקרא לר' חנינא כד הוה נו אוסטריטא שמע דדמך שלח ואייתי מנוי טוביא דשבתא ובזעון ע"כ ומדקרע עליה תליסר איצטלי מלתא וגם אמר עליה אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה מוכח דגדול מר' יוחנן הוה דומיא דשמואל דאיתא התם דקרע עליה דרב תריסר מני ואמר אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה וידוע דשמואל מיכף הוה כייף ליה לרב כדאיתא בהדי' בפ"ג דמגילה כ"ב א' וגם רב הוה קשיש משמואל טובא כי אפי' רב אסי תלמידו היה גדול משמואל כדמוכח בפ' מרובה פ' א' דאיתא התם רב ושמואל ור' אסי איקלעו לבי שבוע הבן ואמרי לה לבי ישוע הבן רב לא עייל קמיה דשמואל שמואל לא עייל קמיה דר' אסי וכו' יע"ש וכן תמצ' להרא"ש בסוף קידושין בשם התו' וכ"כ מהרי"ק בשורש קע"א דרב גדול משמואל הוי ודומיא דהכי אית לן למימר נמי על ר' יוחנן דמדעשה לר' חנינ' את כל הכבוד הזה ש"מ דמיכף הוה כייף ליה וקטן ממנו היה שוב ראיתי שיש ראיה ברורה לזה מן הירושלמי דנדה דהכי אית' התם בפ' כל היד ד' חנינ' הוי שרי בצפורין וכו' והוו ר' יוחנן ורשב"ל שריין תמן ולא הוה מצרף לון עמיה וכו' חד זמן צרפון עמיה אמרין מה חמא ר' משנה עלינן יומא דין אמר לון וכו' ע"ש הרי מדהוה ר' חנינא מיוחד להורות ולדון והוו יתבין גביה ר' יוחנן ור"ל ולא אשגח בהו לשמוע מה בפיהם וגם שקראוהו ר' בלשון הדור וכבוד אלמא דמיכף הוו כייפי וקטנים ממנו היו וזה ברור אלא שאין אנו צריכים לכל זה דהא בהדי' אית' בההי' דירושלמי סוף פ"ב דמציע' ששמח ר' חנינא על שהיו הכל רצים לשמוע דרשותיו של ר' יוחנן והודה להקב"ה שהראה לו פריו בחייו שהוא למדו אגדות דכל המקרא חוץ ממשלי וקהלת הא קמן דבאגדות מיהא רביה דר' יוחנן הוה והיינו דמסיים תמן דלא הוו ידעין אי מאי דקרע עליה דר' חנינא משום דהוה רביה דאגדתא אי משום שמיעות הרעות וע"ע בפ' כל היד כ' ב'. שוב אשיב לכללין דאתאן עליה ואע"ג דאין הכרעת תלמיד כמוני מכרעת מ"מ הריני דן לפני רבותי בקרקע ונקיטנא מינייהו רשותא למימר דכיון דרבינו חננאל שדבריו דברי קבלה פסק בהדיא כר' חנינא לגבי רב וגם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והסמ"ג כולהו ס"ל דרביה דרב הוה והראב"ד גם הוא נראה שנטה אחרי ר' חננאל הכי נקיטינן ודלא כהרלנ"ח ז"ל שבסי' י"א כתב בפשיטות דרב ור' חנינא הלכה כרב דליתא וממילא אזדא לה התולדה אשר הוליד דכ"ש דהלכה כר' יוחנן לגבי ר' חנינא דהא נמי ליתא כמו שהוכחתי לעיל מדברי הרי"ף והרא"ש וכן מוכח תו מדברי מרן בכ"מ פי"ב מה' מעה"ק הלכה י"ג שהבאתי למעלה ממאי דברירנא דר' יוחנן קטן מר' חנינא היה ותלמידיה נמי הוה באגדות מיהא וכל זה הוא בסתם אבל היכא דקאמר תלמודא תניא כוותיה דר' יוחנן הלכה כוותיה אף לגבי ר' חנינא כיון דבריי' מסייע' ליה וכדכתיבנא אחת למעלה בשם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ודלא כמרן בכ"מ פ"ה מה' תמידין ומוספין הלכה ט' דגם בזה פסק לדעת הרמב"ם כר' חנינא דלפק"ד לא צדקו דבריו בזה אחרי המחילה הראויה לפי כבודו ותו לא מידי: