יד מלאכי – חלק א – כלל תר"ד, קטע 40

תס"ג ממונא מקנסא לא ילפינן. דוקא ממונא מקנסא הוא דלא ילפינן אבל קנסא מממונא ילפינן דטעמא דלא ילפינן ממונא מקנסא הוא משום דקנס חידוש הוא ומחידוש לא ילפינן אבל חידושא מממונא דין הוא למילף מיניה ש"מ על כתובות פ' ג' דף ק"ד ג' בשם תלמיד הרשב"א ז"ל:

תס"ד מחלוקת בכך וכך. מצינו דקאמר בגמ' ופירושו הוא כמו לא שנו וזה בנדרים דף ס"ב ב' אמר ר' זירא מחלוקת דאמר עד הגשמים וכו' וכפי פירש"י ז"ל שם צריך לפרשו כמו לא שנו וכמ"ש הר"ן שם דף ס"ג א' סד"ה כמאן אזלא ע"ש ודוק:

תס"ה מהלכה. בכמה מקומות יש בירו' לשון זה כגון צריך לעשות כך וכך מהלכה ור"ל שהוא מדרבנן וזהו דוקא בדלא מייתי דרשא דקר' אבל אי מייתי איזו דרשא הוי מדאו' ר' בצלאל ס"ס א' בשם ר"ש בפי' המשנה כ"י:

תס"ו מעשה שהיה כך היה. לא אמרינן הכי אלא בשעת הדחק שאין דרך לנטות ימין ושמאל תומת ישרים סי' קמ"ז בשם מהר"ם ועיין תו' בתרא דף כ"ה ב' ד"ה עני והעשיר: תס"ז

מנא הני מילי. כששואל על דברי תנא יחיד מוכח דהלכתא כוותיה מדלא קאמר בלשון מאי טעמא כ"כ מוהר"ש אלגאזי בס' גופי הלכות כלל תי"ג בשם ר' בצלאל בכלליו שמצא כן בשיטת סנהדרין נראה שהיא להר"ן דמטעם זה פסק הרמב"ם בפ"י מה' מלכים דבן נח נצטוה על הכלאים כר"א משום דקאמר בש"ס מנה"מ אמילתיה ובלשונותיו על הרמב"ם שם דף ק"ב א' הוסיף עוד שכ"כ הרא"ש לדעת הרמב"ם דה' מלכים הנז' והגם דמפי גאוני עולם יצאו הדברים לי אני בעניי קשה בעיני לומר כן לדעת הרמב"ם מדאשכחנא בס' כיצד מעברין נ"ז א' דעלה דתנינן תמן נותנין קרפוף לעיר דר"מ קאמר שם תלמודא מנה"מ אמר רבא דאמר קרא אמרה תורה תן חוצה ואח"כ מדוד וכתב שם הרמב"ם בפ' המשניות דאין הלכה כר"מ וכן בחבורו הגדול רפכ"ח מה' שבת פסק כחכמים משום דרבים נינהו כמ"ש שם הכ"מ הרי דאף דקאמר תלמודא מנה"מ אמילתיה דר"מ ומצורף לזה דקי"ל הלכה כדברי המקיל בעירו' ואפי' יחיד אצל רבים עכ"ז לא סמך הרמב"ם עליו לפסוק כר"מ וכן על מאי דתני' שם לעיל מיניה בדף נ"ו ב' אמר ר"א בר יוסי תחום ערי לוים אלפים אמה קאמר עלה בגמ' מנה"מ אמר רבא דאמר קרא וכו' ואפ"ה דחאה הרמב"ם מהלכה כמו שתמצא אליו ז"ל ברפי"ג מה' שמיטה ויובל ע"ש ומעתה יותר קרוב לשמוע מ"ש הכ"מ בפ"י מה' מלכים הלכה ד' דטעמא דפסק הרמב"ם כר"א הוא משום דשמואל מפרש למילתיה אלמא הכי ס"ל ע"כ וע"ש בלחם יהודה עוד י"ל לדעת הרמב"ם דס"ל דהך דשמואל חקים שחקקתי לך כבר וכו' דקאמר אמילתיה דר"א הלכה היא מדמקשינן בפ"ק דקידושין ט"ל א' על מאי דקאמר ר' יוחנן לוקין על הכלאים דבר תורה והחנן תנן הכלאים מד"ס ומשנינן לא קשיא כאן בכלאי הכרם כאן בהרכב' האילן כדשמואל דאמר שמואל את חקתי תשמרו חקים שחקקתי לך כבר וכו' והביאו הרי"ף והרא"ש ובה"ג וסמ"ג והטור ושאר פוסקי הלכות וסהדי במרומים שאחר שכתבתי כן דרשתיהו פגשתיהו בלחם משנה שם ועם מאי דכתיבנא ניחא ומיתרצא שפיר קושית מוהר"ש אלגאזי שהקשה על הכ"מ בס' גופי הלכות דף ק"ב א' וז"ל וק"ק דמי גרע סתמא דגמ' דמפרש מ"ט דר"ש דקאמר על הכישוף מצווים בני נח מסמיכות הפסוק והוא הסמוכים במשנה תורה דלכ"ע דרשינן וא"כ הוה ליה לרבינו ז"ל לפסוק דמצווים בני נח על הכישוף ע"כ והוא ז"ל תירץ עם הך כללא דאייתינא לעיל ולדידי כישוף שאני דלא שייכי ביה הני טעמי דאמרן בכלאים כאמור אך לא אוכל להתעלם ממה שהבליע מוהר"ש אלגאזי בתוך דבריו דהסמיכות דדרשינן אליבא דר"ש הוא מהסמוכים שבמשנה תורה דלכ"ע דרשינן והיא כשגגה שיוצאת מלפני השליט דהא סמיכות מכשפה לא תחיה וכל שוכב עם בהמה דאייתי תלמודא למילף לר"ש דמצווים בני נח על הכישוף כתוב הוא בפ' משפטים לא במשנה תורה ואגב ריהטיה לא דק ברש"י שם שכ' סמוכין הם בפ' אלה המשפטים דרצה בזה לענ"ד דהיינו טעמא דת"ק לא דריש להו לפי שהם כתובים בפ' אלה המשפטים דאילו הוו במשנה תורה גם איהו הוה דריש להו דאפי' מאן דלא דריש סמוכים בכל התורה במשנה תורה דריש כדאמרינן בפ' מי שמתו כ"א ב' ובפ"ק דיבמות ד' א' אף כי לפום קושטא דמילתא כפי הנראה אצלי יש חילוק בין סמוכין דעלמא להך דרשא דכל שישנו וכו' דדרשינן הכא אליבא דר"ש דהוי כמו היקשא וכן ראיתי לרש"י ז"ל בפ' בכל מערבין כ"ז א' דבהדיא קרי לה היקשא ע"ש וכן נראה מדברי התוס' בפ' אלו עוברין מ"ג ב' ד"ה ס"ד שתמהו דהיכי ס"ד למדרש כל שישנו בקום אכול מצה אדרבא איפכא יש לדרוש דלחומרא מקשינן וכו' ע"ש וכ"כ עוד בשבועות כ' ב' ד"ה כל שישנו ועיין שו"ת חוות יאיר סי' קל"ט וסי' ר"ג והנה כיון דאתא לידן האי ענינא נימא ביה פורתא במה שמצאתי להתוס' פ' התכלת מ"ג א' שכתבו גבי הא דפוטר שם ר"ש נשים מציצית וז"ל והכי נמי אין להקשות דנידרוש כי היכי דמרבינן גבי אכילת מצה דהתם שאני דכתיבי בחד קרא ע"כ דנראה מדבריהם דבתרי קראי ל"ש למדרש בכל שישנו וקשה טובא שהרי מצינו בהך דפ' ד' מיתות דאליבא דר"ש דאית ליה דבני נח נצטוו על הכישוף קאמר סתמא דתלמודא מ"ט דר"ש דכתיב מכשפה לא תחיה וכתיב כל שוכב עם בהמה מות יומת כל שישנו בכלל כל שוכב עם בהמה ישנו בכלל מכשפה לא תחי' ע"כ הרי מבואר דלר"ש שפיר דרשו כל שישנו וכו' אף בתרי קראי הפך דבריהם דהתכלת וכבר עלה בדעתי לכאורה לתרץ דשאני התם דאיכא הוכחה למדרש הכי אף בשני מקראות דמדלא כתב קרא דכל שוכב עם בהמה גבי עריות וכתביה גבי מכשפה ש"מ דלדרשא קאתי אבל מה אעשה שמצאתי להתוס' בפ"ק דיבמות ד' א' ד"ה דא"כ שכתבו דלר' יהודה דדריש סמוכין היכא דמוכח לא מקרי הוכחה מאי דלא כ' כל שוכב עם בהמה גבי עריות משום דאין זנות לבהמה ול"ש גבי' עריות אי נמי לא חשיב מוכח כיון שהלמד נכתב במקומו יע"ש. ברם עוד אחרת יש בפ' עשרה יוחסין ע"ז ב' דאיתא התם תני תנא קמיה דרב ששת כל שהוא ביקח הוא בלא יקח כל שאינו ביקח אינו בלא יקח פרט לכהן שבא על אחותו אלמנה (ופרש"י כל שהוא ביקח והוא אשה בבתוליה יקח וסמיך ליה אלמנה וגרושה וחללה זונה לא יקח וכו' ע"ש). א"ל דאמר לך מני ר"ש היא דאמר וכו' הא קמן מבואר דלר"ש שפיר דרשינן כל שישנו וכו' אף בשני מקראות ואע"ג דדחינן שם אפילו תימא רבנן וכו' ואיתא תו התם איכא דאמרי הא מני רבנן היא וכו' דאי ר"ש וכו' הא דחינן נמי לא"ד ואמרינן מה"ד וכו' ומצי אתי כר"ש ע"ש והנה לזה אפשר לתרץ לענ"ד דלדעת התוס' ז"ל הא דקתני כל שהוא ביקח ר"ל כי אם בתולה מעמיו יקח אשה דהוא סיפיה דקרא דאלמנה וגרושה ולא כפירש"י שפירש והוא אשה בבתוליה יקח ולהכי דריש כל שהוא וכו' כיון דחד קרא הוא והוא ג"כ מסיפיה לרישיה דטפי מסתבר למדרש הכי כמ"ש התוס' בפסחים מ"ג ב' אך קמייתא ודאי קשיא וצ"ע ותו קשה דמפשטא דשמעתתא שם בהתכלת משמע הפך דבריהם דהא מסקינן התם דכהנים איצטריכא ליה סד"א הואיל ואישתרי כלאים לגבייהו לא ליחייבו בציצית קמ"ל נהי דאשתרי בעידן עבודה בלא עידן עבוד' לא אשתרי ע"כ מבואר שפיר דאי הוי אישתרי גבייהו אף שלא בעידן עבודה הוו מפטרי מציצית דהוה דרשינן כל שאינו בלא תלבש שעטנז אינו בגדילים תעשה לך אף שהם שני מקראות ואע"ג דאליבא דת"ק דר"ש קאמר הכי מ"מ לר"ש נמי איתיה דהא לא פליג את"ק אלא בנשים כדמוכח שם ע"ש וכעת לא באתי לכלל ישוב בזה ועיין תומת ישרים סי' פ"א ולשון למודים על הטורים דף ט' ב' ושו"ת יד אליהו סי' צ"ט וס' יד אהרן על א"ח סי' ט"ז ולדידי יפה כיוונו כת קודמין של בעלי הכללים שלא הזכירוהו משם דלאו כללא הוא ואפי' לר"ש כדכתיבנא והכי נמי אשכחן בפ' השולח מ"ה דקאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכו' אף דתרי קראי נינהו וכן בריש חגיגה ד' ב' איתא ת"ר טמא פטור מן הראיה דכתיב ובאת שמה והבאת' שמה כל שישנו בביאה ישנו בהבאה וכל שאינו בביאה אינו בהבאה הרי לנו בריי' סתמית דליכא מאן דפליג עלה דדריש כל שישנו וכו' אף בשני קראי וע"ע בפ"ק דחולין כ' ב' כל שישנו בשחיטה ישנו בהבדלה וכו' אע"ג דשחיטה לא כתיבא גבי הבדלה וכל זה אישתמיט מיניה דהר"ב שושנים לדוד על המשניות פ"ג דברכות משנה ג' ע"ש שתירץ מדעת עצמו כדברי התוס' דפ' התכלת ולא הזכירם ונחזור לעניינינו ונאמר דכפי הנלע"ד אפשר דגם להר"ן והרא"ה לאו כלל גמור הוא דכל היכא דקאמר מנא הני מילי על דברי יחיד הלכה היא דהא בפרק אלו מעברין דאייתינא בראשית מאמר לא משמע הכי כאמור אחת למעלה ועד כאן לא כתבו כן אלא לישב דעת הרמב"ם דהלכות מלכים דפסק כר"א ולדידהו טעמא רבא איכא דמדגבי ר"ש נקט מ"ט וגבי ר"א נקט מנה"מ שמע מינה לחלק ביניהן יצא אבל אנן הא אשכחנא פתרי להרמב"ם בלאו הכי וכיון שכן שפיר איכא למימר דלא ילפינן מינה לעלמא ומעתה לא הוה להו לר' בצלאל ולמוהר"ש אלגאזי ז"ל להביאו לכלל מחודש:

תס"ח מהא ליכא למשמע מינה דאמרינן בכוליה תלמודא הוא כד קשיא דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא ומצאתי מחודש בפ' השוכר את האומנין פ"א ב' דקאמר הכי אף כשדיוקא קמא הוא מן המשנ' ודיוק' בתרא הוא ממימרא דאמור' דאמרי' התם אמר רב הונא אמר לו הנח לפניך אינו לא ש"ח ולא שומר שכר אבעיא להו הנח סתמא מאי ת"ש שמור לי ואמר לו הנח לפני שומר חנם הא סתמא ולא כלום אדרבא מדאמר רב הונא הנח לפניך הוא דאינו לא שומר חנם ולא שומר שכר הא סתמא ש"ח הוי אלא מהא ליכא למשמע מינה ע"כ ואע"ג דמצינן לדחויי דמימרת רב הונא על מתני' איתאמרא וחשבינן ליה כאילו היא שנויה במשנה מ"מ נקיט מיהא כלל מחודש בידך דעל מילתא דלא מתנייא במתני' אי קשיא דיוקא דידה אדיוקא דמתני' שפיר משנינן מהא ליכא למשמע מינה:

תס"ט מידי איריא פירש"י בפ' תמיד נשחט ס' א' וכי ראיה היא זו וכתב מוהריק"א בכלליו דף ק"א ב' ולעד"ן שהוא כמו מידי עיריא שהעי"ן מתחלפת באלף וה"ק דכי הם מעורבות זו לזו כלומר דומות זו לזו שיהיה דינם שוה הא כדאיתא והא כדאיתא ע"כ ועוד פירשו בפנים אחרים בעל מוסף הערוך ערך איריא ומוהר"י חאגיז בס' תחלת חכמה בפ"א משנה ג' כלל מ"א יע"ש ולעד"ן עיקר כמ"ש בעל הערוך ערך אר שהוא לשון קושיא ורומיא הבאתי דבריו באות הדל"ת סי' קע"ח וכלומר וכי זו היא קושיא ואנכי לא ידעתי איך מוהריק"א כתב כן מדעת עצמו ולא הזכיר שכן פירש הערוך בשם הגאון בערך ער כמו שהזכירו גבי דקארי לה אמאי קארי לה:

ת"ע מכאן אמרו מצינו דקאמר ועיקר ילפותא לא הוי מההוא קרא דמייתי שם. דכבר נפקא לן מקרא אחרינא במקום. אחר והוי עיקר דרשא ומכאן אמרו דקאמר לאו דוקא אלא כלומר אף כאן אתה יכול לסמוך קצת בפרק אלו עוברין דף מ"ח א' דרשינן מן המאתים ממותר שתי מאות שנשתיירו בבור מכאן לערלה שבטלה במאתים וכתב רש"י ז"ל ובעלמא בספרי נפקא לן שפיר דערלה וכלאי הכרם בטלין במאתים והאי מכאן לאו דוקא אלא אף כאן אתה יכול לסמוך קצת ע"כ ובזה ניחא מאי דאית' בפ"ק דע"ז ד' ח"י א' בההוא עובדא דאשתו דרחב"ת מכאן אמרו כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה נענש עליו הגם דבשבועות דף ט"ל א' נפקא לן הכי מקרא דוכשלו איש באחיו ואין צורך למה שלמד מזה בעל צרור החיים בפ"ה מה' ברכות דף כ"ו ב' ע"ש וע"ע פסחים צ"ט א' מכאן אמרו חכמים יפה שתיקה וכו' וברש"י שם:

תע"א מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא. כל מקום שאומר התלמוד כן ולא קאמר מאי שנא רישא מסיפא או מאי שנא סיפא מרישא קבלנו מרבותינו דהכי בעי למימר דהא ודאי לית לן לפלוגי בינייהו כלל ואם באנו לחלק איפכא הוה לן למימר ר' בצלאל בשיטה מקובצת על כתובות פ"ב דף כ"ט ד' ודף מ' ג' ובפ"ח דף ע"ח ב' וע"ש בפ' אע"פ דף ל"ה ד' שכתב דאפשר דהיינו דוקא כד נקיט בקוצר כגון מ"ש רישא ומ"ש סיפא אבל היכא דהדבר אינו מפורש והוצרך להאריך מ"ש זה דהוי כך וכך ומ"ש זה דהוי וכו' אז בא להורות דהכי הוא קושטא דמילתא ובשיטת ב"מ דף נ"ו ג' כתב בשם הריטב"א כלומר דר דרישא ניחא ליה אבל סיפא מ"ט וכאילו אמר מ"ש סיפא מרישא ע"כ ועיין שארית יוסף נתיב המשנה כלל ז':

תע"ב מימרא מיקרי אף סברת תנאים שמזכיר האמורא בשמם כל עוד דלא קאמר תניא או ת"ר או תנא תוס' פ"ד דכתובות מ"ד א' ד"ה והלכתא וכ"כ ר' בצלאל בשיטתו שם דף קי"ג ב' וכתב עוד כן בשיטת ב"מ דף ס' ד' בשם תו' שאנץ וכ"כ הליכות אלי כלל תק"ס בשם הרמב"ן ולא זכר שר דברי התוס' שהבאתי ועיין בפ"ט דכתובות דף פ"ז א' איכא דאמרי לה מתניתא וכו' וכדברי רש"י ושיטת ר' בצלאל שם ומיהו אף דמימרא היא אי אקשינן עליה ממתני' מצינו בפרק במה אשה ס"ד ב' דמשני ר' ענני בר ששת משמיה דמאן קאמר לה משמיה דר' ישמעאל בר' יוסי ר"י בר' יוסי תנא הוא ופליג ועיין מהר"י קורקוס פ"ד מה' מתנות עניים סוף הלכה ו':

תע"ג מימרא סתמית. מצינו דקאמר אמורא והיא ברייתא או משנה ולא הזכירה ואמרה סתם משום דאילו הוה מייתי לה היה מקום לטעות מש"כ אמר המימרא סתם דממילא מובן פי' הברייתא ואברייתא קאי או אמתני' וזה מורגל בש"ס וכעת זכורני דוגמתו בפ' מציאת האשה ס"ח א' דאמר שמואל לפרנסה שמין באב יע"ש וכיון דאברייתא קאי נקט בלשונו ודוק כן מצאתי בס' בתי כהונה בבית ועד דף מ"ח ג' ועיין פ"ק דמגילה ט"ו א' דאמר ר"א אמר ר' חנינא כל האומר דבר בשם אומרה מביא גאולה לעולם שנאמר וכו' וזו ברייתא מפורשת היא בפ"ו הנוסף על מסכת אבות דלא שייך לטעות בה ואפ"ה אמרה האמורא בסתם גם מ"ש בעל של"ה עלה דאמורא זמנין דלא ידע לה לברייתא אינו מתיישב על הלב דברייתא זו אפי' תינוקות של בית רבן ידעין לה ועיין חדושי אגדות למהרש"א שם:

תע"ד מימרא לא דחינן מהלכה משום קושיא. כן כתב הרי"ף בפ' הספינה דף קצ"ז ב' והרז"ה בר"פ משילין וכתב הר"ב לחם שמים על המשניות בדף כ"ו א' דהיינו היכא דליכא פלוגתא אבל היכא דאיכא מאן דפליג הא מסתברא כוותיה ע"כ ולדידי לא היה צריך לזה דבהדיא מבואר כן בהרי"ף פ' המקבל דף קכ"ב ב' שנקט לה בהאי לישנא דלא אפשר לדחויי מימרא דליכא עלה פלוגתא בלא ראיה:

תע"ה מנא לך הא מילתא. דקאמר אמורא לחבריה לא פליג עליה משום זה אלא קאמר ליה הכי דילמא אית בידיה מתניתא וגמרה מיניה אבל לא חלק עליו כן כתבו ר' ישעיה הזקן בס' המכריע כ"י סי' ל"ז והר"ן בפ"ה דע"ז דף שע"ח ב' בשם ר' חננאל וכן מצאתי להריטב"א בחדושיו לע"ז שנדפסו בס' אוריין תליתאי דף מ"ה א' ושכן פסקו הרי"ף והראב"ד ע"ש:

תע"ו מתקיף לה ר"פ מצינו דקאמר אף בדקשיא ליה לאמורא גופא עלה דמתניתין או ברייתא וזה בפ"ק דחגיגה ה' סע"ב דעלה דתנן איזהו קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתיפו של אביו קאמר בגמ' מתקיף לה ר' זירא עד הכא מאן אתייה וכו' וכן בר"פ המפקיד ל"ג ב' מצינו מתקיף לה רמי בר חמא ופירש"י אמתני' קא מתמה וכן בפ' אלו הן הלוקין כ"ב א' איתיה להאי לישנא דמתקיף לה כמה זמני על מתני' דיש חורש תלם אחד וכו' ע"ש ואיתא תו בפ' דם חטאת צ"ד ב' עלה דקתני במתני' נטמא חוץ לקלעים קורעו וכו' מתקיף לה רבינא קורעו בגד אמר רחמנא ולאו בגד הוא וכו' וע"ע בר"פ מציאת האשה ס"ו א' דקאמר מתקיף לה רבא בר חנן ואדר' יהודה בן בתירא דמתני' קאי כדפרש"י שם וכי האי גוונא מצינו על ברייתא בספ"ק דעירובין י"ז ב' ובפרק יום הכפורים ע"ז ב' ור"פ לולב הגזול ל"ד א' ובמגילה כ"ג רע"ב ובפ"ק דיבמות ט' א' ובפ' שבועת העדות ל"ד א' ובנדה כ"ה ב' ודרשת וחקרת ואחרי הדברים והאמת האלה אני בעניותי לא ירדתי לסוף דעתו של הריטב"א ז"ל במאי דפליג על רש"י בההיא דהמפקיד ואמר דלישנא דמתקיף לה לא איתמר בשום דוכתא כדקשיא גופא דמתני' והגם דאצריכותא דעביד שם הש"ס קאי וכמו שהאריך בזה גם הכריתות בלשון למודים שער ג' סי' קס"ה הזכירוהו ההליכות עולם ויבין שמועה בשער ב' פ"א מ"מ אכתי קשיא מכל אינך דוכתי דאייתינא דבהדיא אתקיפו אמתני' ואברייתא גופייהו ואחר החיפוש מצאתי לרבי בצלאל בשיטתו המקובצת על ב"מ שם שהקשה על הריטב"א ז"ל מהך דשבועת העדות שהבאתי דקאי אברייתא וחזר וכתבו בשיטתו לכתובות פ"ו דף מ"א א' ע"ש אך מ"ש עוד שם דאפשר דמשום דאדר' יהודה בן בתירא פריך נקט לישנא דמתקיף בעיני יפלא דמה תיקן בזה והלא ריב"ב תנא דמתני' הוא ולא הו"ל למנקט לישנא דאתקפתא אם איתא לדברי הריטב"א ולפק"ד טפי הוה ליה לאקשויי מההיא דחגיגה ודמכות ודזבחים שהזכרתי דכלהו משניות נינהו כיון דהריטב"א על מתני' אמרה למלתיה והכי נמי תקשי למוהר"ש אלגאזי שבספרו הליכות אלי כלל תקל"ז בעי לאוכוחי דאמרינן מתקיף לה אמתני' אפי' שהיא סתמית ולא מצא מקום ללמוד כן כ"א מדברי התוס' קי"ג ב' ד"ה נימא ליה דמדלא הכריחו וכתבו ועוד דאין שייך מתקיף אסתם משנה משמע דסוברים התוס' דשייך ויש לתמוה על רוב בקיאותו דמה ראה על ככה להביא עצות מרחוק והלא תלמוד ערוך הוא בידינו בההיא דפ"ק דחגיגה דקאמר מתקיף לה על המשנה דחשיבא כסתמא כמ"ש הכריתות בלשון למודים שער ג' סימן קט"ו דדברי ב"ה חשיבי כסתמא מההיא דקידושין דף י"ב ולדידי המך בא יותר מבואר בשלהי שבת קנ"ז א' דקאמר ר' יוחנן סתמא אחריני אשכח בש"א וכו' ובה"א וכו' הרי דקרי תלמודא סתמא לדברי ב"ה וכדפירש"י שם וע"ע כה"ג בפ"ב דקידושין ד"ן ב' ובלא זה נמי הא איכא ההיא דפ' דם חטאת דאדכרנ' לעיל דסתמא גמורה היא וקאמר עלה תלמודא מתקיף לה רבינא וכו' וכל זה מורה באצבע דאשתמיטו מיניה דמהרש"א ומכולהו אינך רבוותא רובא דהני דוכתי דבגמרא דאייתינא מדלא הזכירום והוא פלא הן אמת דאכתי אני בעניותי לא מצינא למיקם אדעתיה דר' בצלאל בזה דהא אשכחנא ליה בשיטתו המקובצת על ב"ק דף ק"ל א' שכתב וז"ל מתקיף לה ר' זירא אימא וכו' נראה דאברייתא קא פריך וכו' וק"ק דלא שייך אתקפתא אלא אאמורא וכמו שביארתי בהלכות עולם ושמא האי אתתקפא בכאן לאו דוקא אלא כמתמיה על הדבר כדי להבין טעמו ודכותיה אשכחן בפ' המפקיד מתקיף לה רמי בר חמא וכו' ופירש"י לשם דאמתני' קמתמה וכו' שיטה עכ"ל וכל זה ודאי סותר למאי דכתב איהו גופיה במציעא ובכתובות שהבאתי דלא כסברת הריטב"א וכיון שכן אנחנו לא נדע אהי מינייהו נסמוך ולפק"ד מסתברא לי דמ"ש בפ"ק הם דברי עיקר לאסמוכי עלייהו טפי דאע"ג דמ"ש במציעא ובכתובות תרתי אינון עכ"ז ממ"ש בקמא שהביאו בהלכות עולם שלו ש"מ דלאקבועי הלכה אתא ואזיל ומודה לדעת הריטב"א דלא שייך אתקפתא אלא מירא כן נלע"ד אבל מה אדבר ומה אצטדק דהא כל הני סוגיי דאייתינ' מוכחי הפך זה וכבר חתרתי וצדדתי לכוין דבריהם אל כל אלין שמעתתי ולא יכולתי: