יד מלאכי – חלק א – כלל תר"ד, קטע 38

תל"ד מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת לא אמרינן אלא באיסורי לאוין שחייבים עליהם מלקות משנה למלך פ"א מה' י"ט בדברי הכותב:

תל"ה מילתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן. לא אמרו אלא בדבר חומרא וגדר שהחמירו וגדרו על התורה לא בענין שאינו חומרא וגדר הרד"ך בית ל"ב חרר ד' הביאו הכנה"ג בכללי הגמ' אות קפ"ו אבל הרב שו"ת שער אפרים חולק עליו ע"ש סי' ס"ח וגם מוהר"ר צבי אשכנזי סי' ס"ח ובשארית יהודה סי' כ"ה ובמשנה למלך פ"ד מה' מלוה דף מ"ט ב' ועיין כנה"ג ח"מ סי' רכ"ה הגהות הטור אות ט"ל ומ' וע"ע בשו"ת דברי יוסף ס"ס מ"ג:

תל"ו מודה ר' פלוני. אומר לפעמים ואין חולק עליו ומאי מודה מודה לנפשיה כ"כ הריטב"א בחידושי גיטין דף נ"ט ע"ג וכן מצאתי להרשב"א ז"ל בחידושיו ליבמות דף צ"א א' ועיין גופי הלכות כלל ש"ס ומוהריק"א בכלליו דף ק"ו א': תל"ז

מצות בטלות לעתיד לבא. לאו לאחר התחיה קאמר אלא זמן מיתה קרי לעתיד לבא וכדאמרינן שלא תהא מכשילן לעתיד לבא שהוא אחר זמן מועט והיינו דאמרינן במתים חפשי כיון שאדם מת נעשה חפשי מן המצות דאלמא מזמן מיתה קאמרינן הר"ן בחדושי נדה פ"ט בשם הרשב"א אך מדברי התוס' שם דף ס"א ב' ד"ה א"ר יוסף מוכח דמפרשי לה כפשוטו דלאחר התחיה ממש קאמר ע"ש:

תל"ח משה שפיר קאמרת. פירש"י בשבת ק"א ב' ובסוכה ט"ל א' שר"ל גדול הדור וע"ע בחולין צ"ג א' שכ' משה תלמיד חכם אך בביצה דף ל"ח ב' שינה את טעמו ופירש ביקרא דמשה קא משתבע ועיין גופי הלכות כלל שנ"ד דאישתמיט מיניה פירש"י דביצה מדטרח למצוא כן ביפה מראה הן אמת שמצאתי למהר"ם ן' חביב בס' שמות בארץ דבכפות תמרים שם כ' דפירוש זה של שבועה אינו מיושב דמה ענין לשבועה זו כיון שבא לתמוה עליו שפיר קאמרת בתמיהא ושמצא בתלמוד מוגה שהגיה בלשון רש"י דביצה ביקרא דמשה קא משבח ע"כ ויש לי להביא ראיה לדבריו דבתר תמיה ל"ש שבועה מהא דאיתא בפ' כל שעה דף ל"ח ב' כשבאתי והרציתי דברים לפני ר"א אמר לי ברית הן הן הדברים שנאמרו לו למשה מסיני איכא דאמרי ברית הן הן וכו' ולאו טעמא בעיא ופירש"י ברית שבועה ואיכא דאמרי בתמיה א"ל וכי הן הן הדברים וכו' דלא בעי טעמא וכהלכה למשה מסיני ע"כ הרי דלא פירש"י שברית הוא שבועה אלא ללישנא קמא דתני לה בניחותא אך ללישנא בתרא דמתני לה בלשון תמיהא ול"ש ביה שבועה פירש וכי הן הן וכו' ועיין בערוך ערך ברית שפי' איפכא דללישנא קמי הוי בתמיהא וללישנא בתרא הוי בניחותא ואיך שיהיה מ"ש עוד שם דללישנא בתרא הוי ר' יהושע עצמו שאמר לו ברית וכו' לא יכולתי להולמו עם הגירסא שלפנינו ע"ש ודוק:

תל"ט מאן לימא לן כד אמר אמורא הך לישנא על דברי אמורא חבריה הוא בלשון דילמא ומסורת בידינו מהגאונים דכל היכא דלמר פשיטא ליה ולמר מספקא ליה הלכה כמאן דפשיטא ליה דלא שבקינן מאי דפשיטא ליה לחד משום מאי דמספקא ליה לאידך ר' בצלאל בשיטת ב"מ פ"ק דף כ"ח א' בשם הריטב"א וכ"כ הנ"י שם והר"ן בגיטין דף תקע"ו ב' ועיין כ"מ פ"ג מהלכות שחיטה הל' י"ג ופ"ה מה' נדרים הלכה ז':

ת"ם מתלתא קראי שמיע ליה מרב ושמואל ור' יוחנן פירש"י בפ' אין מעמידין מ' א' מג' חכמים גדולים שהם כדאי לסמוך עליהם בעל המקרא אך בעל הערוך בערך קר גריס מתלתא קיראי שפירושו אדונים:

אמ"ת מאי הוי עלה. הדרך בכל מאי הוי עלה שבתלמוד הוא דלבתר דשקיל וטרי באותו הדין בעי תלמודא מאי הוי עלה לידע איך הוא פסקא דדינא אחר שקל' וטריא ומצאתי מחודש בנדרים כ"ד ב' דקאמר מאי הוי עלה במילתא דלא איירו בה עד השתא כלל רק דבעו שם תרי בעיי בהדי הדדי ולבתר דפשיט קמייתא קבעי מאי הוי עלה דאידך וכפרש"י שם ועוד מצאתי אחר בפ' כסוי הדם פ"ו ב' גבי הי מינייהו דאחריתא ואע"ג דאקדמיה ת"ש מ"מ לא מפשיט בההוא ת"ש הי מנייהו דאחריתא ודוק וע"ע קידושין פ"ב נ' ב' דקאמר מאי הוי עלה במילתא דקאמרי רב הונא ורבה וליכא מאן דפליג עלייהו והריטב"א שם פי' דה"ק מאי הוי עלה אי אמרי' לעולם חוששים לסבלונות בכל מקום ובכל זמן או מפלגינן ע"ש:

תמ"ב מאי הוי עלה. לא קא בעינן אלא באמוראים שקולים אבל גבי רב ושמואל במידי דאיסורא דסוגיין בעלמא הלכה כרב באיסורי ל"ש למבעי על זה ואי הוי עלה כ"כ הרא"ש ז"ל בפ' משילין סי' ז' הביאו מוהרש"א בהליכות אלי כלל תקמ"ב ולדידי איכא למידק על זה דהא בפ' הגוזל ק"א מצינו דבעי תלמודא מאי הוה עלה על מחלוקת רב נחמן ורב ששת גבי היורד לתוך חורבתו של חבירו וכו' אף דסוגיין דעלמא הלכה כרב נחמן בדיני דהיא היא ויש לישב דהתם שאני דכיון דאותבינן עליה דרב נחמן דאמר שומעין לו מבריי' דרשב"ג ואמרי' לימא רב נחמן דאמר כב"ש אע"ג דדחינן הוא דאמר כי האי תנא דתניא שומעין לו דברי רשב"א מאחר דלרשב"ג קיימי ב"ה דסברי אין שומעין לו דלא כרב נחמן נסתפק תלמודא אם גם בזאת סמכינן אכללא דרב נחמן אי לא ואמטול הכי בעי מאי הוי עלה אי נמי י"ל דמשום דסתמא דתלמודא דעלה להא דר' יוחנן דיש לחלק בין בית לשדה ורב נחמן שומעין לו סתם קאמר על כרחין למבעי מאי הוי עלה לאשמועינן הך חילוקא ולא נסמוך אכללין דהוה משמע דבכל גוונא הל' כרב נחמן כנלע"ד:

תמ"ג מה טעם קאמר מצאתי מחודש דאף בסיפא שהוא טעמא דרישא לא הוזכר אותו הטעם כלל במשנה רק דעלה דסיפא בעינן בגמ' מאי טעמא וקאמר אותו טעם וזה בפ' במה מדליקין כ"ג ב' דמאי דתנינן שם ולא בשמן שרפה מוקי לה רב חסדא בי"ט שחל להיות בשבת וטעמ' הוו לפי שאין שורפים קדשים בי"ט ופרכינן והא מדקתני סיפא אין מדליקין בשמן שריפה בי"ט מכלל דרישא לא בי"ט עסקי' ומשנינן אמר רב חנינא מסורא מה טעם קאמר מה טעם אין מדליקין בשמן שריפה בי"ט לפי שאין שורפין קדשים בי"ט הרי דאע"ג דבסיפא לא הוזכר כלל טעמא דאין שורפין קדשים רק בגמ' הוא דאתאמרה עלה דקתני בסיפא אין מדליקין בשמן שריפה בי"ט אפ"ה אמרינן דסיפא הוי פירושא וטעמא דרישא כאילו אותו טעם הוזכר בהדיא במתני' והוא חדוש:

תמ"ד מינקיט ר' פלוני חומרי מתניתא ותני. דאמרינן בכמה דוכתי לאו משום דכל הנהו מילי דתני בהדי הדדי אית להו חד טעמא הוא דקאמר הכי שהרי נמצא בכמה דוכתי דנקיט הך לישנא אף בדחלוקין בטעמייהו אלא הכונה דנקיט להו בחומרתא חדא משום דכולהו גזירות דרבנן נינהו אף דלכל חד וחד אית ליה חד טעמא הרשב"א ז"ל בחדושיו לשבת דף מ"ה ב':

תמ"ה מנלן מנלן תרי זמני שהשני הוא לשון קו' דקא מתמה על הבעיין דקא בעי בעיא פשוטה למדתי מדברי הרשב"א בריש חידושיו למגילה דל"ש לאתמוהי אלא כשאותו דבר פשוט הוא הוא שנוי במשנה שהיתה שגורה בפי הכל אבל אם הוא דבר שנשנה בבריי' ל"ש לאתמוהי עליה דכיון דלא היו הברייתות סדורות בפי הכל אפשר דלא ידע לה ומיהו בההיא דמגילה דבריי' היא ואפ"ה קאמר מנלן בלשון תמיהא פי' הוא ז"ל דאותו שאמר מנלן (פי' בתמיה) כדבעינן למימר קמן הוא ששאל תחלה מנלן ולפרושי למתני' בדרך קושי' ותירוץ הוא ודכוותה איכא טובא בגמ' אך לדעת התוס' נראה דוחק לתרץ כן שהרי בר"פ כל התדיר פ"ט א' ד"ה מנלן מצאתי שהניחו הדבר בקושיא וז"ל שם הכא ניחא שהטעם מפורש במשנה אבל בשמעתא דמגילה קשה דקאמר מנלן כדבעינן למימר קמן חכמים הקילו וכו' ומה בכך אטו משום הכי לית לן למבעי ומנלן מאחר שאותו טעם אינו מפורש במשנה ע"כ וע' הליכות אלי כלל תקנ"ט שנדחק בזה:

תמ"ו מנא ליה לר"פ הא. מצינו דבעי תלמודא אף דבההיא מלתא גופא הש"ס בעי מדאוריי' מנלן ומשני לה שפיר וזה בפ"ק דכתובות ט"ו א' עלה דקאמר ר' זירא כל קבוע כמחצה על מחצה דמי וכו' בעי הש"ס מנליה לר' זירא הא אילימא מט' חנויות וכו' אלא מט' שרצים וכו' ומדאור' מנלן אמר קרא וארב לו וכו' ע"כ ומעולם הוקשה לי דכיון דהך מילתא מקרא ילפינן לה אמאי קא מהדר תלמודא דליגמריה ממשנה או בריי' והרי כמה דינים השמיעונו האמוראים מקראי מבלי שימצא להם מקור במשנה או בבריי' ואחרי מופלג מצאתי בחפיש"ה לר' בצלאל בש"מ על כתובות שתירץ שדרך האמוראים שמפרשי' בהדיא בדבריהם מהי קרא מייתו להו והכא נמי הוה ליה לר' זירא למימר שנאמר וכו' ומדלא קאמר הכי משמע דרבי זירא הוציא זה הדין משום משנה ולהכי לא איצטריך לאתויי קרא ולהכי בעי מנא ליה לר' זירא וכו' ושוב בעי עלה דמתני' גופה מנלן מדאור' וכו' ע"כ:

תמ"ז מאי בינייהו איכא בינייהו וכו'. היכא דאיתיה לשון זה בגמ' מוכח ודאי דפליגי אבל היכא דקאמר איכא בינייהו לחוד בלי שאלת מאי בינייהו יש לומר דלא פליגי ב"י י"ד קע"ג ד"ה איתא בגמ' לדעת רבינו ירוחם וע' פרי תואר על י"ד סי' י"ד סוף סעיף קטן ב':

תמ"ח מאי בינייהו איכא בינייהו כך וכך. אי הוי דוקא אותם הדברים שאמר הש"ס דאיכא בינייהו או מצינן לאשוויי להו שאר מילי דשייך בהו ההוא טעמ' גופיה איכא פלוגתא בהא ביני רבוותא כי לדעת הרשב"א שהביא הנ"י בפ"ק דמציע' גבי זבנא אורתא יהבא במתנה וכו' נוכל לדמות כל הדומה לאיכא בינייהו אע"ג דלא איתמר בש"ס שכ' וז"ל וכ' הרנב"ר ז"ל בשם הרשב"א ז"ל דה"ה כל היכא דאיכא טענה בלקיחת' של זו כגון שהיא סמוכה למצר שלו או שהיא עידית וכיוצא בו וכו' ע"כ וע"ע תולדות האדם להרשב"א ר"ס ש"מ ולזה נוטה דעת התוס' ז"ל כמו שנראה מדבריהם דפ' המניח ל"ג א' ד"ה הקדישו ניזק איכא בינייהו שכתבו הוה מצי למימר דלמר יכול לסלקו ולמר אין יכול לסלקו וכו' אלא חדא מינייהו נקט וכ"כ עוד שם מ' ב' ובפ' האומר ס"ג ב' ד"ה דקדמא ובפ' בנות כותים ל"ה ב' ד"ה איכא בינייהו ובערכין ל"א ובכמה דוכתי אמנם הרא"ש ז"ל רוח אחרת אתו שהרי כ' בההיא דפ"ק דמציעא וז"ל ראיתי מפרשים דה"ה היכא דאיכא טענה בלקיחתה כגון שהיה סמוכה למצר שלו או שהוא עידית וכו' ולא מסתבר לי דאי איכא מידי אחרינא דמוכח דלא לאוקומא קמיה בעי גמרא הוה מפרש ליה כי היכי דמפרש כל הני מילי אלא בסברא כל דהו לא אמר אלא היכא דמוכח בפי' כי הני ע"כ וכן נראה דעת הריב"ש בתשובותיו סי' רל"ג יע"ש ומצאתי עוד אחר זמן בשו"ת מוהריב"ל בח"א שבדף מ"ג ד' (הוא דף ג' בדפוס) כתב וז"ל וצריך לעיין איך לא חשש הרא"ש ז"ל לתרץ קושיא חזקה שיש לסברת ר"י ולסברתו והיא דאמרי' התם בערכין מאי בינייהו בין רב פפא ובין רב הונא בריה דרב יהושע איכא בינייהו כשחייב מודה אי נמי דשמתיה ומת בשמתא ואמאי לא קאמר דאיכא בינייהו נמי כשהמלוה היא בתוך הזמן וכו' עכ"ל הרי דסבר ריב"ל ז"ל נמי דכל כמה דלא מפרש תלמודא כל שאר מילי דאיכא בינייהו לא אמרינן דנקט הני וה"ה לאינך ולדידי חזי לי דאישתמיטו מיניה דמוהריב"ל דברי הרא"ש דפ"ק דמציעא שהבאתי דהא ביתר שאת וביתר עז הוה מצי לאקשויי אהרא"ש ז"ל דדבריו סתרי אהדדי דבההיא דמציעא כתב דהנהו דקאמר תלמודא דאיכא בינייהו הם בדוקא ובתשובותיו כלל פ"ח כתב דנזקקין לנכסי יתומין במלוה בתוך זמנה אע"ג דבגמרא לא קאמר לה גבי איכא בינייהו כשחייב מודה וכו' ואיך שיהיה בכללות כל שאר גדולי הפוסקים שפסקו דנזקקין למלוה בתוך זמנה אע"פ שלא הוזכר בגמרא גבי איכא בינייהו כשחייב מודה מוכח שפיר דלדידהו אע"ג דבגמרא לא קאמר דאיכא בינייהו כי אם מלתא חדא או תרתין הוא הדין לכל מאי דדמי להו וכמו שכתב להדיא בעל התרומות בשער י"ד סוף ח"א וז"ל ויש מי שהורו שאינו גובה מהן כשמת תוך זמן אפי' בשבועה וחזו לה מההיא דערכין ומההיא דגט פשוט דאמרי' איכא בינייהו דשמתו' ומית בשמתיה אי נמי כשחייב מודה ולא נקיט דמית בגו זימניה ומסתברא דחדא מינייהו נקט וה"ה לאחריני עכ"ד וכן נראה בהר"ן פ' אלמנה ניזונת תקכ"ט א'. ומצאתי למוהר"י ן' ומא בספרו שארית יוסף ריש נתיב הבעיא והפשיטות שתמה על הריב"ש ז"ל שבתשובותיו סי רל"ג שהבאתי הוציא נפקותא דדינא במה שלא אמר הש"ס איכא בינייהו אחר ומאי קושיא כפי מ"ש התוס' בכמה מקומות דחדא מינייהו נקט ותירץ וז"ל וי"ל דהתם דייק כר' ששת משום דהא נחית למניינא וכיון שכן דנקיט תרתי אמאי לא אמר תלת ואילו לא היה מתרץ אלא בחדא לא הוה קשה ע"כ והנה מדבריו אלה נראה דסבר וע"כ לא כתבו התוס' דלאו דוקא הנהו דקאמר בגמ' דאיכא בינייהו אלא ה"ה לאחריני דדמו להו אלא דוקא היכא דנקיט תלמודא חדא מילתא דאיכא בינייהו בלחוד אבל היכא דקאמר דאיכא בינייהו תרתי מילי אף לדעת התוס' שפיר אמרינן דכיון דנחית למניינא לאו דוקא הם וכדברי הריב"ש ולדידי לירא להאי חילוקא שהרי מצאתי להתוס' בפ"ק דבתר' ה' ב' ד"ה ואפי' מיתמי שכתבו וז"ל ואין להביא ראיה משלהי מכילתין דקאמר מאי בינייהו דר"פ ורב הונא בריה דרב יהושע ולא קאמר דאיכא בינייהו כגון דמית לוה בתוך הזמן דלרב הונא גבי דהא רב הונא ורב פפא אמרי בשמעתין דלית להו חזקה דריש לקיש ועוד דבכמה מקומות יכול למצוא איכא בינייהו טובא ואינו חושש לומר אלא דבר אחד או שנים כדאמרינן בהמניח ל"ג גבי פלוגתא דיושם השור ע"כ הא קמן מבואר דלדעת התוס' ז"ל אין חילוק כלל בין חדא מילתא לתרתין דהא נההיא דסוף בתרא שהביאו קאמר בגמרא דאיכא בינייהו תרתי מילי כשחייב מודה או כששמתוהו ומת בשמתא ואפ"ה תירצו דאינו חושש תלמודא למנקט אלא דבר אחד או שנים וה"ה לאחריני דדמו להו וכן נראה דעת מהר"י אבוהב כפי מ"ש משמו ר' בצלאל בש"מ על ב"מ דף ט"ל א' דאיתא שם בגמרא דף י' ב' מאי בינייהו איכא בינייהו כהן וכו' אי נמי וכו' כתב הוא ז"ל דאה"נ שיש הבדלים אחרים אבל הגמרא נקט הני לפי שמביא בהם חידוש גדול וכו' ע"ש וכן מצאתי תו להר"ן בפ"ד דכתובות גבי איכא בינייהו אורועי סהדי ומכוש פירי ולטסקא שכ' ודאמרינן דאיכא בינייהו הכי גווני הא דאיכא בינייהו כגון שכתב וכו' אלא דתלמודא נקט מאי איכא בינייהו בשני שטרות שוין ע"כ:

תמ"ט מאי בינייהו. אשכחן דקאמר תלמודא אע"ג דלא הוי בינייהו כלום דאינם חולקים הר"ן שלהי פ' כל הנשבעין:

ת"ן מה בין זה לזה. כדקאמר במשנה הוא חלוק מאין בין זה לזה דאין בין תנא ולא שייר כידוע ומה בין תנא ושייר כן למדתי מפ' אלו נערות מ"א א' דקאמר תנא ושייר על מתניתין דקמא דקתני מה בין תם למועד וכ"כ שם ר' בצלאל בשיטתו דף צ"ח ב' גבי מה בין אונס למפתה וכ"כ התוס' בפ"ט דפסחים צ"ח א' גבי מה בין פסח א' לשני וביומא כ"ט ב' וכ"כ שם משמם התי"ט והרמ"ז שם משנה ה' וע"ע ח"ט דסוטה פ"ג משנה ח' ונלע"ד דבזה יתורץ קושית התוס' שהקשו בפ"ק דמגילה גבי אין בין נדרים לנדבות וכו' דאמאי לא תני חילוק אחר שיש ביניהם שהנדבה באה מן המעשר ונדר אינו בא אלא מן החולין ונדחקו בתירוצא בתרא דתנא ושייר אע"ג דתנא אין בין ולי הדיוט בזה ניחא דכיון דבריש קינים כי שם ביתו מתנייא הך מתני' גופא בלשון מה בין דהכי איתא התם מה בין נדרים לנדבות אלא שהנדרים מתו או נגנבו חייב באחריותם וכו' ולא קתני לה במגילה בלשון אין בין רק משום דנקט לשון זה בכל אינך להכי לא הוי דוחק כ"כ לומר דתנא ושייר ואיכא למידק לכאורה בהא דאיתא בפ"ק דתענית י"ד א' אמר רב אשי מתניתין נמי דייקא דקתני מה אלו יתרות על הראשונו' אלא שבאלו מהריעין ונועלין את החנויו' אבל בכל דבריהם זה וזה שוין ונ"ח ה"נ תנא ושייר והא מה אלו קתני והסבר' מה אלו דוקא הוא והא שייר תיבה אי משום תיבה לאו שיורא הוא משום דקחשיב לה באידך פרקא ע"כ מבואר שפיר דלשון מה אלו חשבינן ליה כמו אין בין דתנא ולא שייר והנה לא תעזוב נפשי לשאול מה סברא יש לחלק בין מה בין למה אלו דבמה בין אמרינן תנא ושייר ומה אלו דוקא הוא ולא שייר דכפי הנראה ליכא הפרש ביניהם וניחא לי באחד משני אופנים האחד משום דקתני מלת אלו דקאמר מה אלו יתירות וכו' וקי"ל דכל היכא דקתני אלו תנא ולא שייר כדאמרינן בפ"ק דקידושין ט"ז ב' וכי תימא תנא ושייר והא אלו קתני וזאת שנית דכיון דתני מלת יתירות אי נמי לא הוה תני מלת אלו אמרינן דהתנא דייק בדבריו היטב כאילו תנא מניינא ואיתא שם בקידושין דכל היכא דתני מניינא תנא ולא שייר וכעין זה תמצא להר"ש אלגאזי בס' יבין שמועה דף כ"ח א' שכתב דאע"ג דלדעת הכריתות דכל היכא דליכא מניינא משייר אפי' חדא ליכא למפרך עליה מהא דאיתא שם בקידושין מותיב רב אושעי' יתירה עליה אמה העבריה וכו' ופרכינן עלה ומה שייר דהאי שייר אע"ג דלא תני מניינא די"ל כדסובר הכריתות דמדקתני לשון יתירה עליו וכו' אתא התנא לדייק היטב בדבריו והוכיח כן מדברי הכריתות גופיה שכתב בזה הלשון אבל הנך דקתני חומר בשור מבבור וכן מה בין תם למועד וכן כל כיוצא בזה משמע דדייק בלישניה ע"כ הרי דממה דנקט תנא בלישניה יתירה עליו וכו' כתב הוא ז"ל לדעת הכריתות דהוי כמו מניינא משום דדייק בלישניה ודון מינה ואוקי באתרין למה אלו יתירות וכדכתיבנא:

את"ן מופלא הסמוך לאיש דאורייתא. הכי איתא בפ' יוצא דופן דף מ"ו ע"א ופירש"י שם דהיינו קטן היודע לפרש לשם מי נדר סמוך לבוא לכלל גדול דהיינו שנה אחד קודם זמן שהוא ראוי להביא שתי שערות דהיינו בתנוק' כל י"ב ובתינוק כל י"ג וכ"פ בתמורה ב' ב' ובערכין ב' א' פירש עוד דקרי ליה מופלא על שם שבודקין אותו אם יודע להפלות ולפרש לשם מי נדר ולשם מי הקדיש וכ"פ התוס' שם אבל הבה"ג בה' מיאון והרמב"ם ז"ל בפי"א מה' נדרים הלכה ד' כתבו דבת י"ג ויום א' ובן י"ג שנה ויום א' מקרי מופלא הסמוך לאיש כל זמן שלא הביאו ב' שערות ע"ש אך הרמב"ם בפי' המשנה פ"ט דנדה מוכח דס"ל כפירש"י וכבר עמד על זה הר"ב קרית ספר והניחו בצ"ע ועיין בסמ"ג לאוין רמ"ב ובס' מגילת ספר על הסמ"ג שם דף קל"ב ע"ד: