יד מלאכי – חלק א – כלל תר"ד, קטע 37

תכ"ד מעשה רב דלא אמרינן אלא כשהעושה מעשה הוא אמורא אחר שאינו חולק באותו הדין אבל אם החולק עצמו הוא דעבד עובדא כשמעתיה לא אמרי' עעשה רב כ"כ הריטב"א בחידושיו לכתובות דף ל"ז ג' גבי אם היתה מכירה עד כמה וכו' וכן נראה דעת הרי"ף והרא"ש שם מדפסקו כר' יוחנן ולא חשו למאי דעבד שמואל כשמעתיה וכן נראה עוד מדבריהם דפ' כ"ש גבי אין לותתין את השעורי' וכו' דפסקו כמר עוקבא אע"ג דשמואל עבד עובדא כשמעתיה. איברא שכתבו כך בשם י"א דפסקו כשמואל משום דעבד עובדא כשמעתיה ע"ש וכן פסק הפר"ח בא"ח סי' תס"ז ס"ק ט' ואע"ג דמסתמו' דברי הרמב"ם בפכ"א מה' אישות משמע שדעתו לפסוק בהדיא דכתובות כשמואל מ"מ לאו משום דעבד שמואל עובדא כשמעתיה הוא שפסק כוותיה אלא מטעמי אחריני שכת' מוהריק"א בבדק הבית א"ח סי' פ"ב יע"ש. איברא דבס' דינא דחיי ח"א דף ק"ד א' כת' הר"ב כנה"ג דס"ל להרמב"ם ולסמ"ג דמדקבע בעל התלמוד עובדא דשמואל משמע דס"ל דהלכתא כשמואל וכ"כ בעל נ"מ דף קס"א ב' וראיתי אליו עוד שם ח"ב דף פ"ד ג' שכת' לדעת הרי"ף שפסק כר"י משום דעבד עובדא כשמעתיה ומעשה רב וכ"כ הר"ן ס"פ שלוח הקן לדעת הרי"ף וכן מצאתי תו להרי"ף והרא"ש פ"ק דבתרא שפסקו נגד ר' נחמן וכר' יוסף דעבד עובדא כשמעתיה בצריפה דאורבני וכ"כ עוד ה"ה בפ"י מה' איסורי ביאה הלכה ד' דאין אומרים מעשה רב במי שמחמיר לפי דעתו איברא שכת' שם שהרשב"א חולק על זה וכן מצאתי עוד להר"ן בפ' כל הגט דף תקס"ז שכת' הפך כללין בשם בעל הלכות ור"ח ז"ל הביא דבריו הר"ש אלגאזי בספר גופי הלכות כלל שנ"ג ועיין הרז"ה פ"ק דסוכה דגם הוא כת' ועובדא דרבא ושמעתיה עדיפי למסמך עלייהו ע"ש וע"ע הר"ן ספ"ק דפסחים שכת' וקי"ל דמעשה רב בעובדא דעבד ר' צדוק כשמעתיה ע"ש ואיך שיהיה על הריטב"א גופיה יש לי לתמוה שמצאתי לו בשיטת מציעא דף ט"ל גבי משכנת' דנכייתא שכת' בשם הראב"ד וז"ל ואע"ג דר' כהנא ור' פפא ור' אשי לא אכיל בנכייתא אינהו דמחמרי אנפשייהו ורבינא דעבד עובדא בנפשיה מיניה גמרינן למעשה וכו' עד ואין לי להעמיד מנהגנו אלא לפי דברי הראב"ד ז"ל ע"כ הרי דבמילתא דרבינא גופיה פליג בה כתב בשם הראב"ד ואודיי נמי אודי ליה דכוותיה פסקינן משום דעבד עובדא כשמעתיה וזה ודאי סותר למה שכת' איהו גופיא בשיטת כתובות שהבאתי וכעת לי הדיוט צ"ע ועיין שיירי כנה"ג בכלל יה תלמוד סי' ל"ב ובשו"ת הרמ"ע ססי' ה':

תכ"ה מעשה רב. היכא דאשכחן בגמ' דעבד עובדא הכי ואף אי אשכחן לאמור' דקאמר להו זילו אהדורו וכו' כל עוד דלא אתפרש בש"ס שחזרו בהם אמרי' מעשה רב דמדלא פירש התלמוד שחזרו בהם משמע שלא חשו לדברי האמורא ועמדו בשמועתם כנה"ג ח"מ סי' שס"ג הגהות הב"י אות ב' וע"ש לקמן אחר האריכו' שכת' הפך זה ואמר דהנך אמוראי לגבי רב נחמן אינה משנה שהרי ר' נחמן אמר זילו אהדורו וכו' ואפשר דע"כ לא כתב הכי אלא משום דר' נחמן דיינא הוא וגם איכא טעמי אחריני שהזכיר שם אך באמוראי אחריני והיכ' דלא שייכי הנהו טעמי אה"נ דהכלל אמיתי ונכון ע"ש ודוק:

תכ"ו מעשה רב. לא אמרינן היכא דבתראי טפי מההוא דעבד עובדא לא סבירא להו הכי הרי"ף פ' כל הנשבעין גבי היו שניהם חשודים וכו' וכן נראה דעת הרמב"ם בפ"ב מה' טוען ונטען וכת' שם ה"ה שלזה הסכימו הרמב"ם והרשב"א. איברא שכת' שם שר' האי וקצת מן האחרונים ז"ל פסקו כר' נחמן דעבד עובדא יחלוקו:

תכ"ז מי איכא מידי דרבנן מחייבי חטאת ור' אליעזר שרי לכתחלה דאקשינן ר"פ תולין קל"ח א' למדנו הרשב"א ז"ל בחדושיו שם דע"כ לא קשיא ליה הכא אלא היכא דיחיד מחייב חטאת ויחיד אחד מתיר לכתחלה וכ"ש כשרבי' מחייבי חטאת ויחיד מתיר לכתחלה אבל היכא דיחיד מחייב חטאת ורבים שרו לכתחלה לא שייך לאקשויי הכי:

תכ"ח מחוי ר"פ מצינו בכולי תלמודא דקאמר הכי גבי כולהו אמוראי כמו שתמצא בברכות מ"ז סע"ב גבי רב חסדא ור' ששת וכן בשבת ס"ז א' ומחוי ליה רב איפוך וכן בפ"ק דעירובין ט"ו א' וביומא י"ט ב' ומחזי רב בידיה קבוטל ועוד בשבת ק"ב ב' גבי ר' יוחנן אחוי לי בידיה וכו' ושם ק"ו א' רב יוסף מחוי כפול רב חייא בר אמי מחוי פשוט וכן גבי רב יהודה ביומא ט"ו א' פ"ו ב' ובגיטין נ"ט א' וגבי רב נחמן במ"ק כ"ד א' וגבי רב אסי בע"ז מ"ג א' וגבי רב כהנא ורב אשי במנחות ל"ח ב' וגבי ר' אבהו בב"מ ז' א' וגבי ר' הונא בבכורות מ"ד א' לך נא ראה והטעם דזמנין מרמזי בידייהו ולא אמרי לה בהדיא מבואר בש"ס פ"ק דיומא י"ט א' דעלה דקאמר ומחוי ליה רב בידיה קבוטל פריך ליה תלמודא ונימא ליה מימר ומשני קריאת שמע הוה קרי והדבר ברור אצלי דגלי גבי רב וה"ה לאינך ומעתה אין מקום כלל למ"ש הר"ב שושנים לדוד בריש מציעא דלשון מחוי שייך לסגי נהור כדאשכחן מחוי רב יוסף דליתא כיון דאשכחן גבי אינך אמוראי דפקחין הוו ושפיר חזו:

תכ"ט מעשה שמביאו הש"ס שני פעמים במסכתא אחת הוא תימה. כן כתבו התוס' שלהי פ' מי שמת קנ"ט ב' על מעשה דבר סיסין שהוזכר שם ובחזקת הבתים ל' א' ועל פי זה תמה הר"ב פחד יצחק למה מייתי הש"ס תרי זימני עובדא דר' ור' חייא הוו יתבי בסעודתא קמי דר' וכו' בברכות פ' כיצד מברכין מ"ג א' ובפ' ג' שאכלו מ"ו ב' ולי המך יש ליישב דחד מנייהו עיקר ואידך אגב גררא דהכי משני תלמודא פ' שבועת הדיינין מ"ב על מאי דאקשינן שם מאי קמ"ל זוקקין תנינא זוקקין את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהם ע"ש ואם לחשך אדם לומר דתהיא בתרי מסכתי והכא בחדא מסכתא הוא דאיירינן אף אתה אמור לו דאשכחן בפ"ק דזבחים י"א ב' דמשני הכי אף ששתי המשניות הם במסכתא אחת יע"ש וכן מצאתי עוד להר"ש ז"ל רפט"ו דאהלות שכתב וז"ל סגוס עבה וכופת עבה זו משנה שאינה צריכה דתנינא לעיל פי"א וצריך לומר דחד מינייהו אגב גררא נסבה ע"כ וכן תירצו התוס' עצמן בפ' ר"א דמילה קל"ג א' ד"ה עושין גבי עושין כל צרכי מילה שנישנית שתי פעמים באותה מסכתא אמור מעתה דאם על המשניות אמרו כל שכן דאמרינן ליה גבי עובדא דתלמודא ועיין פ' הרואה נ"ה סע"ב דמייתי מימרת רבי יוחנן השכים ונפל לו פסוק לתוך פיו הרי זו נבואה קטנה וחזר ושנאו באותו פרק עצמו באותו מקום ללא צורך בדף נ"ז רע"ב וע"כ לומר כדכתיבנא:

ת"ל מנא לן מצינו דקאמר בגמרא והוא אסמכתא בעלמא. וזה בפ' אלו מגלחין י"ש ב' דיליף ל' מנזיר וקאמר התם מנלן ומייתי מיהי"ה בגימ' ל' וההיא אסמכתא היא וכן בפ' השוכר את הפועלים פ"ט סע"ב דקאמר התם ותרתי דקבעי ספיתא מנא לן אמר רב מתנה דאמר קרא כי קבצם כעמיר גורנה וכתבו שם התוס' אסמכתא היא וכן בפ' י"ט של ר"ה ל' א' איתא ומנלן דעבדינן זכר למקדש דאמר קרא כי אעלה ארוכה לך וגו' והיא אסמכתא גמורה וכן בפ' בנות כותים ל"ב ב' איתא עליונו של זב מנלן דכתיב וכו' וכתב הרע"ב רפ"י דפרה שהוא מדרבנן וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' מטמאי משכב ומושב הלכה ג' ולדידהו ודאי צ"ל דקרא דמייתי בנדה אסמכתא בעלמא הוא וכמ"ש שם מרן בכ"מ וע"ע ר"פ יום הכפורים גבי ה' עינויין דקאמר בהו מנלן אף דהוו אסמכתו' כמ"ש שם התוס' וגדולה מזו מצאתי בפ"ב דחולין ל"א ב' דקאמר אלא חולין דלא בעי כוונה מיהא מנלן דתנן פירות שנפלו וכו' והרי זה מנלן מחודש דלא מייתי קרא לא בדרשה גמורה גם לא בדרך אסכמתא ואפ"ה קאמר עלה מנלן וכן מצאתי עוד בפ"ק דבכורות ז' ב' ע"ש ובהדיא איתמר בפ"ק דגיטין ז' א' א"ל ריש גלותא לרב הונא כלילא מנ"ל דאסור מדרבנן דתנן וכו' וכן תמצא בבכורות נ"ד א' ולפי זה יהיה פירוש מנלן היכא תניא לה להאי מילתא וכמו שמצאתי להרא"ה ז"ל בחדושי כתובות פ"ט דף נ"ה ב' ע"ש וע"ע מגילה ב' ב' זכירה מנלן ושם י"ז א' הלל מנלן וגם מנא הני מילי מצינו דקאמר על דבר שעיקרו אינו אפילו מדרבנן וזה בפ' אין עומדין ל"ב ב' דעלה דתנינן תמן חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים קאמר עלה בגמ' מנה"מ אמר ריב"ל אמר קרא אשרי יושבי ביתך וזו ודאי דאסמכתא בעלמא היא דהא מדת חסידות הוא דהוו עבדי וליכא בה שום חיובא אפי' מדרבנן ובפירושא איתמר בדברי רש"י רפ"ב דביצה ט"ו ב' וז"ל מנה"מ לאו דוקא מקרא יליף דעירובי תבשילין דרבנן והכי קא מבעיא ליה אהיכא אסמכוה רבנן ע"כ וכ"כ הר"ן שם והוסיף דדכוות' בפ' אין מעמידין גבי שלקות דלא מיתסרי אלא מדרבנן ואפי' הכי בעינן מנה"מ אמר קרא אוכל בכסף תשבירני ואני אוסיף על השמועה שכן מצאתי עוד בפ' חומר בקדש כ"ג ב' דעלה דתנן התם הכלי מצרף וכו' איתא בגמ' מנה"מ אמר רבי חנון דאמר קרא כף אחת וגו' וכתב שם הרמב"ם בפירושו וכן הרע"ב ברפ"ח דעדיות שהוא אסמכתא ע"ש וכן על מתני' דתנינן תו תמן כ"ו א' ובשעת הרגל אף על התרומה אמרי' עלה בגמ' מנה"מ אמר ריב"ל דאמר קרא ויאסף כל איש ישראל וגו' וזו נמי אסמכתא גמורה היא כמ"ש שם התי"ט לפי דברי הרמב"ם ע"ש ותו בפ"ק דנזיר ה' א' דקתני סתם נזירות ל' יום איתא שם מנה"מ א"ר מתנא אמר קרא קדוש יהיה יהי"ה בגימ' תלתין הוו וכתב הרמב"ם ז"ל שם בפירושו וז"ל סמכו זה העיקר ר"ל סתם נזירות ל' יום למה שנאמר קדוש יהי"ה וכו' ואמנם סמך לזה על דרך סימן ע"כ והכי אשכחנא תו בר"פ גט פשוט ק"ס א' דקא בעי תלמודא מנה"מ שיש ב' מיני שטרות פשוט ומקושר ומילי דרבנן נינהו כדמסיק שם תלמודא אלא מקושר מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא הרי מבואר מכל הלין דוכתי שדרך התלמוד לומר מנלן ומנה"מ גם בדברים שעיקרן מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא נינהו וע"ע חולין ל' ב' ומגילה י"ז א' ובכורות נ"ד ב' ובפ' כל הבשר וקי"ז א' ושם תוס' ד"ה אמר גם בפי"ן קי"א ב' קאמר מנה"מ על ירושת הבעל אף דלהרמב"ם היא מדבריהם כמ"ש בפ' י"ב מה' אישות ובספי"א מה' שמיטה ובפ"א מה' נחלות ושם פ"ו ע"ש וע"ע בפ"ב דעירובין כ"ג ב' ושם בתוס' ד"ה פשטיה ובפ"ק דפסחים ז' ב' לאור הנר מנה"מ ושם צ"ח ב' ובסוכה מ"ח ב' ובתענית כ"ז א' וב' ע"ש פירש"י ובמגילה ב' ב' ול"א ב' ודלא כהליכות עולם שכת' בפשיטות בש"ב פ"א דכל מנלן ומנה"מ שייך בדברים שיש להן עיקר מן התורה ואף שדבריו הם לקוחים מהרמב"ן בס' המצות דף ו' א' ואחריו נמשך המשפט צדק ח"א סי' ט"ל וח"ב הביא דבריו הר"ב כנה"ג בכללים נפרדים סי' מ' וכ"כ הפר"ח במים חיים דף כ"ח ב' וגם הליכות עולם חשב לדקדק כן מדברי התוס' דיומא מ"מ הא קחזינן דבגמ' קאמר לה נמי גבי אסמכתא כאמור וכבר הושג על זה ממוהר"ש אלגאזי שם ביבין שמועה מההיא דרפ"ב דביצה דאייתינא לעיל ותשובה נצחת השיבו דליכא למידק מידי מהתוס' דיומא ע"ש שדבריו נכונים בנימוקן וטעמן ובלא זה נמי הנה מקום אתי לדקדק הפך מזה מדברי התוס' גופייהו דהא בריש יומא אמרינן מנה"מ (דבעי פרישה ליה"כ ולפרה) וכתבו התוס' שם דף ד' א' ד"ה נכנסו שהיא אסמכתא מבואר שפיר מזה דלדידהו נמי אשכחן בש"ס דקאמר מנה"מ על דבר שעיקרו מדרבנן ואחר כתבי כל זה כה הראני ה' שר וגדול בישראל הוא הגאון מוהרא"ם ז"ל דשדא נרגא בהאי כללא באמרו שכל דברי ה"ע בזה שקר הם הביא דבריו מוהר"ש אלגאזי בגופי הלכות אחר חתימת הכללים ע"ש בדף צ"ד ב' ויאורו עיניך וע"ע הרא"ם פרשת בשלח ס"פ אל יצא איש ממקומו:

תל"א מאי קראה כדקאמר הכי בגמרא הוא אסמכתא ורמז בעלמא בעניינים שהם מדברי סופרים ולא תמצא שיאמר בעל המימרא עצמו מאי קראה אבל חכם אחר מסמיך אחריו הדבר באמרו מאי קראה כ"כ הרמב"ן בפ' המצות שורש א' דף ו' ע"א הביא דבריו בעל יבין שמועה כלל תקפ"ט והכנה"ג בכללים נפרדים סי' מ' ואני המך בעניותי מצאתי מחודש בפ' העור והרוטב קכ"ח דקאמר מאי קראה והיא דרשה גמורה במילתא דאורייתא והכי איתא התם אבר מן החי דמטמא מאי קרא א"ר יהודה אמר רב וכי ימות מן הבהמה והאי מבעי ליה לכאידך דא"ר יהודה אמר רב וכו' א"כ לכתוב רחמנא מבהמה מאי מן הבהמה ש"מ תרתי ע"כ והנה מדהדר פריך והאי מבעי ליה וכו' ומתרצינן א"כ לכתוב כו' מוכח ודאי דדרשה גמורה היא וכדדייקי התוס' דסוכה ט' א' ד"ה מנין וכ"כ עוד בפ"ח דע"ז ס"ז א' ד"ה א"ר יוחנן ע"ש וע"ע בפ' אלו נאמרין ל"ב ב' שכתבו דבאסמכתא לא דייק תלמודא כלל הבאתי דבריהם בכללי האלף ובלא זה נמי גדר מילת אסמכתא בכל מקום כך הוא שאינו מענין הפסוק ואסמכוה עליה לסימן בעלמא כדי שיהא נודע ונזכר ככתוב בדברי קדשו של הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר זרעים ומאחר שכן לא שייך לאקשויי עליה האי מבעי ליה וכו' כיון דלזכרון קאתי בסימנא טבא אלא שאין אנו צריכים לזה דהא מהסוגיא שם מוכח שדין אבר מן החי הוא ממש כדין הנבלה עצמה לטמא במשא אדם ובגדים כיון דמקרא דנבלה ילפינן לה וכן פסק הרמב"ם בפ"ב מה' אבות הטומאות הלכה ג' ע"ש וכן מצאתי עוד להרא"ש והר"ש בפ"ק דכלים משנה ב' שהקשו אמאי לא תני אבר מן החי שדינו כדין נבלה לטמא במשא אדם לטמא בגדים ותירצו דישנו בכלל נבלה כיון דמקרא דנבלה שמעינן ליה בהעור והרוטב דכתי' וכי ימות מן הבהמה שמקצתה מתה כגון שנתלש ממנו אבר מחיים אתה הראת לדעת דאיסור אבר מן החי מן התור' הוא כנבלה עצמה ואפ"ה קאמר עליה תלמודא מאי קראה והוא חדוש גדול עוד אחרת יש ס"פ ואלו הן הגולין י"ב ב' מאי קרא כי בעיר מקלטו ישב עיר שקלטתו כבר ופירש"י קרא יתירא הוא דמצי למכתב כי שם ישב ע"כ וידוע דכל קרא יתירא דרשה גמורה ומקרא מלא הוא ולא מדה משום אחת מן המדות וכן מצאתי מבואר בתי"ט פי"ב דנגעים משנה ב' יע"ש וכ"כ הכריתות בנתיבות עולם סי' ך' יע"ש. ואיכא למידק לכאורה על מ"ש הרמב"ן עוד שלא נמצא שיאמר בעל המימרא עצמו מאי קראה דהא אשכחנא בפ' אין מעמידין כ"ד א' דלמאי דמתני רב זביד בההוא עובדא דר' אמי ור' יצחק נפחא הכי איתא התם אמר ר"א כולם גרים גרורי' הם לעתיד לבא ומאי קראה כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה וכו' ולפום ריהטא משמע דר"א גופיה דאמר כולם גרים וכו' איהו נמי אמר מאי קראה אך אחר קצת התבוננו' אי אפשר לומר כן שאין זה מדרך התנאים להסמיך דבריהם הם בעצמם אקראי אבל האמת הוא שר' אמי ור' יצחק נפחא הם הם שאמרו ומאי קראה ותרווייהו אמרי שקדם לזה נמשך עד מתקיף לה ר' יוסף אלא דאשכחנא תו בפ' פרת חטאת קט"ז ב' דקאמר מאי מטה של טורבל אמר אביי עיזא דקרקשא דדיישן דישאי אמר אביי מאי קראה הנה שמתוך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות הרי דאביי עצמו שהוא בעל המימרא הוא דקאמר מאי קראה ולקיים את דברי הרמב"ן ז"ל נ"ל המך לומר שאין גירסא זו מדויקת דאם, איתא דאביי גופא קאמר מאי קראה אמר אביי אמר אביי תרי זימני למה לי לא הוה ליה למימר אלא אמר אביי עיזא וכו' ומאי קראה וכו' אלא ודאי דט"ס נפל בספרים וצ"ל א"ר יוסף מאי קראה דהא קחזינא בפ' אין מעמידין כ"ד ב' ובפרק הקומץ רבה כ"ב א' דמייתי הך מימרא גופא ובתרווייהו כתוב לאמר אמר רב יוסף מאי קראה ולא הוזכר בשום חד מינייהו שם אביי כלל לא במימרא ולא גבי מאי קראה וכיון דגירסא זו מכוונת בתרי מסכתי אית לן למסמי חדא מקמי תרתי כן נלע"ד:

תל"ב מאי שייר דהאי שייר. שייך למפרך כן בין כששייר במשנה בין כששייר בברייתא כן למדתי מהש"ס דיבמות כ"א ב' דעל ברייתא דמייתי התם ת"ש מה הם שניות משני תלמודא תנא ושייר והדר פריך מאי שייר דהאי שייר ע"ש וכן מצאתי עוד בפ"ק דתענית י"ג ב' ובפ"ו דנזיר ל"ח ב' דפריך הכי על ברייתא לך נא ראה וגדולה מזו למדתי מתלמוד ערוך דבפ"ב דסוטה ט"ז א' דאף על דברי אמורא שייך להקשות מאי שייר דהאי שייר דהכי איתא התם ת"ש דאמר רבי יוחנן משום ר' ישמעאל בשלשה מקומות הלכה עוקבת קרא וכו' ואם איתא ליחשוב נמי הא תנא ושייר ומאי שייר דהאי שייר שייר מצורע דתניא וכו' ע"כ הרי מבואר דאף אמימרא דאמורא שפיר מקשינן מאי שייר דהאי שייר ואין לומר דהכא שאני דכיון דר' יוחנן משמיה דר' ישמעאל שהוא תנא קאמר חשיבא כברייתא דהא כבר הוכחתי באות המ"ם דכל עוד דלא קאמר תניא או ת"ר מימרא מיתקריא אף דקאמר לה משמיה דתנא ע"ש ובלאו הכי נמי הא אשכחנא נמי להתוס' בפ' הגוזל עצים צ"ה ב' ד"ה שלשה דעל מימרא פשוטה דר' נחמן אמר שמואל שלשה שמין להנו השבח וכו' כתבו וז"ל אע"ג דקתני ג' תנא ושייר גזלן ושייר נמי אריס שאם בא לסלקו מאריסותו משלקו מן השבח בדמים ע"כ הרי שנשמרו התוס' במ"ש ושייר נמי אריס כי היכי דלא נקשי מאי שייר דהאי שייר הגם דאמורא קאמר לה וזה ברור אבל אמת אגיד כי חזות קשה קא חזינא בשיטה לקידושין לקדמון אחד שנדפסה מחדש בשנת תקו"ה לפ"ק שבדף ט' ד' כתב דדילמא ליכא לאקשויי מאי שייר דהאי שייר אלא גבי מתניתין אבל הברייתא אמתני' קא סמכא וארחא דמשיירא ואחר המחילה הראויה דבר זה לא ניתן ליכתב אף בדרך דילמא כיון דאשכחן בש"ס מהני סוגיי דאייתינא הפך דבריו והכי נקט לה בפשיטות הליכות עולם בש"ג פ"ב דרך המשנה והבריי' דתני מילי טובא ושייר וכו' ע"ש:

תלג מחלוקת ואח"כ סתם לא אזלינן בתר כלל זה במקום דאיכא פלוגתא דאמוראי דאפשר דהוי הלכתא כחד מהנך אמוראי כ"כ הרא"ש בפ' נערה שנתפתתה סי' ל"א וכן ראיתי למוהר"י קורקוס בפ"ט מה' שמיטה ויובל הלכה כ"ד וכן גבי סתם במתני' ומחלוקת בברייתא מצאתי למרן כ"מ פ"ו מה' מעשר שני הלכה ג' שכתב ואע"ג דבפ' החולץ אמרינן דסתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הל' כסתם שאני הכא דבפ"ק דביצה טרחי אמוראי לאוקומי מתני' כחכמים משמע דסברי דהכא הלכתא ולא כסתם ע"כ וכן כתב עוד בפי"ג מה' נדרים הלכה י' דאע"ג דסתם במתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם מתני' שאני הכא דאמרינן זו דברי רבי ישמעאל אבל חכמים אומרים משמע כחכמים קי"ל ע"כ וכן כתבו הר"ן בפ' האיש מקדש דף תרמ"ב א' ומוהרי"ט ח"ב בחידושי הרי"ף דף ע"ה ד' גבי סתם ואח"כ מחלוקת דאי שקלו וטרו אמוראי אליבא דסתם הלכה כסתם ועיין כנה"ג ח"מ סי' רנ"ג הגהות הב"י אות י"ג ובתוי"ט פ"ו דברכות וכן מצאתי תו להר"ן בפרק השולח גבי פרוזבול היה לי ואבד שכתב וז"ל סתם במתני' ומחלוקת ברייתא הל' כסתם הכא לא קי"ל הכי כיון דרב הונא אמורא דחי לה ע"כ וברור הוא דטעמא דשויא לכולן שכל הכללים לא נאמרו אלא בדליכא הוכחה בש"ס דלא כוותייהו וכמו שהוכחתי מגדולי המחברים במקום א' וכבר כתבתי בכללין דלעיל בשם הרא"ש דאמורא יש לו כח לפסוק דלא כמתני' והלכה כוותיה ואף שדבריו אינם צריכים חיזוק מטיבותיה אמינא דהכי מוכח בפ' תולין ק"מ א' דמשום דקאמר רבי ינאי דסתם מתני' דאין שורין את החילתית בפושרין יחידאה היא פסקו כולהו רבוותא כר' ינאי ודלא כמתני' וכן תמצא עוד בפ"ד דביצה ל"א על מתני' דמביאין עצים מן השדה וכו' ע"ש וכ"כ הרי"ף בהדיא בפ' הספינה מתני' יחידאה היא ולא סבירא לן כוותיה וכ"כ נ"י פ' המניח י"ד א' ע"ש ומצאתי להר"ן ריש פרק המגרש שכתב ואמר חזקיה דמתני' דהכא כרשב"א אתיא ולדידיה משמע דלא קי"ל כסתם מתניתין דאע"ג דסתמא דהכא בתרא הוא מדאמר חזקיה רשב"א היא משמע דהלכתא מפיק ליה עכ"ד וכ"כ ר' שרירא גאון בתשובה שהביא ס' יוחסין ע"ש דף קי"ג א' ועיין תי"ט פ"ה דמעשרות סוף משנה א' דזו היא שיטת הירושלמי דמדמפרש דאתיא כר"פ תו לא הוה כסתמא כן מצאתי להרדב"ז ז"ל בספר יקר תפארת ר"פ ט' מה' נדרים לדעת הרמב"ם ע"ש ומעתה נוראות נפלאתי מהר"ב חזון נחום שבפי"ג דזבחים משנה א' תמה על הרע"ב שם שכתב דר' נחמיה היא ואינה הלכה ואמר ולא ידעתי למה דמחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם ואגב ריהטיה לא דק דדברי הרע"ב לאו מדיליה אינון דבהדיא איתמר שם בש"ס קי"ב א' הא מני ר' נחמיה היא וכו' וכיון דאתפרש בגמ' דיחידאה היא תו לא שייך למימר דליהוי הלכה כסתם וכדכתיבנא ואשוב אתפלא עוד עליו שחזר שנית עוד בפ"ט דמנחות משנה ה' וכתב וז"ל כתב הר"ב ז"ל דמתני' ר"מ היא ולית הלכתא כוותיה וכ"כ הרמב"ם וק"ק דהוה ליה מחלוקת ואח"כ סתם דהלכה כסתם וכבר כתבתי בזה במקום אחר ע"כ והוא פלא דגם בזה לא התבונן שדברי הרע"ב והרמב"ם הם לקוחים מהש"ס שם צ' א' דמוקמי' לה כר"מ דלית הלכתא כוותיה וכיון דאתמר בגמ' דלא חשיבא סתמא ולית הלכתא כוותי' מה מקום לטפילה זו ולמימר דליהוי מחלוקת ואח"כ סתם אתמהא והבאתי את השלישית וזאת קשה מכולם דבפי"א דזבחים משנה ח' כתב וז"ל בגמרא מוקי רבא לסתם מתני' כר"ש דאמר קדשים קלים אין צריכין מריקה ושטיפה יע"ש ולפי זה הו"ל למפסק הלכה כר"ש דהו"ל מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם וא"כ קשה למה לא פסק הרמב"ם בפירושו ובחבורו כר"ש הרי שלא נתעלם ממנו דלא נעביד עיקר מינה ואיהו קא הדר ומקשי דליהוי מחלוקת ואח"כ סתם דהלכה כסתם והוא פלא על רב שחכמתו מרובה איך אישתמיטו מיניה כל הני מילי מעלייתא דאתינא לעיל ושכח דברי עצמו שכתב ברפ"ג דתמורה דהא דקי"ל מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם אי אמורא גלי דעתיה להפך אזדא ליה האי כללא ועשה עצמו כאילו לא ידע מ"ש מרן בכ"מ פ"ח מה' ברכות הל' י' וז"ל אבל רבינו סובר דלא אמרו בגמרא דר' יהודה היא אלא ללמדנו דמתני' יחידאה היא ולית הלכתא כוותיה וכ"כ עוד בפ"י מה' בכורים הלכה ז' מדאמרינן מני ר"ש היא מוכח דרבנן פליגי עליה ונקטינן ככללין דיחיד ורבים הלכה כרבים ע"כ וכ"כ מוהר"י קורקוס שם פ"ד הלכה י"ב לדעת הרמב"ם וכ"כ הר"ן ר"פ ראשית הגז לדעת הרמב"ם ע"ש וכ"כ רש"ל שם ביש"ש שלו ורש"י בפ"ק דחגיגה י' א' גם הוא כתב בהדיא הא מני ר"פ היא ואין הלכה כמותו וע"ע פי"ט מהלכות מעשה הקרבנות הלכה א' דאזיל לשיטתיה זאת וכן מצאתי תו אחר החיפוש בס"פ כ"ז מה' מכירה כתב אלה הדברים ולקיים דברי הרי"ף ורבינו י"ל דא"כ לימא מתני' מני ר' נתן היא ומדאמר מתני' יחידאה היא ודאי משמע דאתא למימר דמשום דיחידאה היא לא קי"ל כוותה עכ"ד הרי מבואר מכל אילין דוכתי דאייתינא דדעת הרמב"ם הוא דכל היכא דמוקמינן לסתמא דמתני' כיחיד לאפוקה מהלכתא הוא ולא שייך כלל תו למימר מחלוקת ואח"כ סתם היא הפך דבריו ז"ל והיותר תימה הוא דאיהו גופיה בפ"י דמנחות משנה ג' כתב כדברי הכ"מ יע"ש האמנם לא אוכל להתעלם ממאי דאיכא למידק בדברי הכ"מ דה' מכירה דמשמע מדבריו דדוקא היכא דאמרינן בש"ס דיחידאה היא הוא דאית ליה להרמב"ם דלא קי"ל כוותיה משא"כ כדקאמר מני ר"פ היא וזה סותר למ"ש איהו גופיה בכל הנך דוכתי דאייתינ' דגם במני ר"פ היא משוי להו יחידאה לדעת הרמב"ם וכעת לי המך צ"ע ואני תמיה על הר"ב בית דוד על המשניות דכתב כן מדעת עצמו בפ"ט דמנחות משנה ה' ולא הזכיר מכל זה כלום ויותר מאלה יש לתמוה על הר"ב שושנים לדוד שכתב עליו שם דהך כללא לא שמיע לן והוא פלא ותימא על תימא דאיהו גופיה כתב ספ"ב דבכורות דתני ר' משנה יתיר' בשם ר"א ללמד דהסתם שקדם לו אין הל' כמותו כיון דר"מ הוא והלא מכ"ש אתיא היכא דקא מפרש בגמרא להדיא דאותו סתם ר"מ הוא ואיך כתב דלא שמיע' ליה הך כללא ועיין מוהר"י קורקוס פ"ט מה' בכורים סוף הלכה ג'. גם הלום ראיתי מה שתירץ הר"ב חזון נחום ספי"א דזבחים לקושיתו הנ"ל וז"ל וי"ל דבריש פרקין סתם כר"ש ואח"כ הביא מחלוקת דר"ש ורבנן באופן דהוי מחלוקת בין תרי סתמי הלכך ליכא למשמע מינה והדרינן לכללין דאין הלכה כר"ש לגבי ת"ק ע"כ ולי הדיוט לא נהירא דכיון דסתם רבי בתחלה כיחיד ואחר שהביא המחלוקת חוזר וסתם כוותי' ש"מ דלאקבועי הלכתא כוותי' קא מהדר דאי לאשוויה סתם ואח"כ מחלוקת קא בעי לא הוה הדר למסתם זמנא באחרינא כוותי' ובתר דקיימתיה מסברא מצאתיה ראיתיה בתי"ט פ"ג דכלים משנה ב' ע"ש דלדידיה בכי האי גוונא אית לן למיזל בתר סתמי אף שהמחלוקת באמצען וכן ראיתי תו אליו ז"ל בנגעים פ"ו משנה ב' יע"ש וע"ע מזה במקואות פ"ג מ"ב וכן יש ללמוד עוד מדברי הכנה"ג בכללי התלמוד שבאות כ"ח כתב בשם מוהרי"ט רבו דאע"ג דסתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם אי אשכחן סתמא אחרינא בדוכתא אחרינא סמכינן עלה ע"כ וכ"כ עוד בכנה"ג ח"מ סי' רנ"ג הגהות הב"י אות י"ג וכן מצאתי גם אני להרא"ש ז"ל בפ"ט דנדרים שכתב כן בשם הרמב"ן ולא ידעתי למה לא הזכירו הכנה"ג ומסתמות דבריהם יש ללמוד דאף אם ישאר המחלוקת באמצע התרי סתמי אין קפידא בכך וע"ע זרע יצחק חולין פ"ח משנה א' ובשיטה מקובצת על ב"מ דף קכ"ט ג' ונ"ל דיש סמך לזה בסוגיא דפ' האיש מקדש נ"ד ב' דעלה דאיפליגו ר"מ ורבי יהודה במעשר דלר"מ ממון גבוה הוא ולר"י ממון הדיוט הוא אמרינן שם בגמרא דסתם לן תנא כר"מ תרי זימני חדא במעשר שני פ"ה ואידך בעדיות וכר"י חדא זמנא ופרכינן ואי סתמא דוקא מה לי חד סתמא מה לי תרי סתמי הרי דאי לא הוה לן סתמא כר"י לא הוה קשיא לן כלל אף שהמחלוקת דהאיש מקדש הוי בין תרי סתמי דמעשר שני ודעדיות ואע"ג דהמסקנא היא משום דבבחירתא סתם כוותיה מ"מ חזינן דגמרא סברא דאין קפידא מאי דקאי המחלוקת בין תרי סתמי כמדובר כנלע"ד. עוד תירץ בעל חזון נחום שם וז"ל ועוד י"מ דכתבו דהאי כללא ליתיה בסמוכין זה לזה אלא במרוחקין זה מזה עכ"ד ולי הדיוט לא נהירא דהן אמת דהגאון ר' שמשון בס' כריתות ימות עולם ש"ג סי' י' למד כן מדברי הירושלמי דפ' החולץ ודפ"ק דמגילה ע"ש אבל אנו אין לנו אלא כש"ס דילן דלא קא מפליג בשום דוכתא בין רחוק לקרוב אלא סתמא קאמר דכל מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם וכן תמצא הדבר מבואר בדברי רש"י ז"ל בפרק החולץ מ"ב ב' שכתב וז"ל מחלוקת ואח"כ סתם בין שסתם אחריה מיד כאחד מהם בין שסתם אחריה במסכתא אחרת באותו הסדר וכו' הלכה כסתם ע"כ הרי מבואר בהדיא דאין חילוק בין קרוב לרחוק ומה גם שבש"ס שם מפורש דקרי סתם ואח"כ מחלוקת לחדא מתני' גופה ואין טעם לחלק בזה בין סתם ואח"כ מחלוקת למחלוקת ואח"כ סתם דמאי שנא וע"ש תו' סד"ה התם ובפ"ק דע"ז ז' א' ד"ה פשיטא דקרי להו מחלוקת ואח"כ סתם בחדא מתני' וכן יש ללמוד עוד מדבריהם דפי"ן קכ"ב ב' דבמרוחקין גרע טפי יע"ש וכ"נ מדברי הרי"ף והרא"ש דפ' הערל גבי סריס דקרו מחלוקת ואח"כ סתם לשני משניות דסמיכי אהדדי וכן ראיתי עוד בהרא"ש פ"ק דיומא דקרי מחלוקת ואח"כ סתם בחדא מתני' ע"ש וע"ע תי"ט פ"ז דכלאים משנה ו' ופ"ג דערלה משנה ח' שכתב דהוי מחלוקת ואח"כ סתם בתרי משניות דסמיכי אהדדי ויותר על זה כתב ברפ"ב דנגעים בשם מהר"ם דבחדא מתני' גופה אמרינן כן אלא שיש לתמוה עליו דבפ"ק דע"ז משנה ט' נשען על דברי הכריתות הנ"ל ואישתמיט מניה דמר דאנן לא קי"ל הכי באופן שכל מ"ש בזה הר"ב חזון נחום הן בקושיא הן בשני תירוציו אחת מהנה לא נסברה: