יד מלאכי – חלק א – כלל תר"ד, קטע 36

תט"ז משנת ראב"י קב ונקי. אפילו לדעת האומרים דלא נאמר כן אלא במשנה לא בברייתא אם נשנו דבריו סתמא בבריית' אחרית' הלכתא היא וזה ברור כן מצאתי להרדב"ז ז"ל בח"ב קובץ ג' בלשונות הרמב"ם סי' פ"ט:

תי"ז משנת ראב"י קב ונקי אפי' כנגד רבים. כן מוכח בפ' החולץ ל"ז א' ובפ' הבא על יבמתו ס' א' דעל ברייתא דפליגי רבים על ראב"י מייתי הך כללא וכן דעת רש"י כפי מ"ש הר"ב בני יעקב בדף ש"ו ב' ע"ש וכן יש ללמוד מדברי בה"ג והרי"ף והרמב"ם והרא"ש והתוס' והמרדכי והריטב"א וסמ"ג והר"א ממיץ ור' בצלאל בשיטותיו המקובצות דאייתינא בכללין דלעיל דהא רובם ככולם ברייתות דפליגי עליה דראב"י נינהו ואפ"ה הזכירו כלל זה וכן מצאתי עוד להרא"ש ז"ל בתשובותיו כלל ל"א סי' י"א ובהלכות קטנות שלו הלכות טומאה ע"ש ובפירושו לנדרים דף כ"ג ב' ד"ה הלכתא הן אמת שהרא"ש גופיה שינה את טעמו בפ' אלו טריפות סי' ס"ד ופסק כרבנן נגד ראב"י הפך מ"ש בפ"ק דביצה וכבר ראיתי להר"ב שלטי הגבורים שם דף תרצ"ח א' ולהרב ט"ז בי"ד רסי' ט"ו שתמהו על הרא"ש בזה ולא באו לכלל יישוב ואפשר ליישב דבפ' א"ט העתיק דברי הרי"ף ככתבם וכלשונם אף דליה לא ס"ל הכי שכן דרכו בכמה מקומות כמ"ש בכללי הפוסקים אך העיקר הוא כמ"ש בפ"ק די"ט וכמ"ש הכנה"ג בי"ד סי' ט"ו לדעת הטור ע"ש וכן ראיתי שוב להש"ך בספרו נקודות הכסף סי' ט"ז ומה שפסק הרי"ף בפ' א"ט כרבנן נגד ראב"י כבר נתן טעם לשבח הר"ן שם דף חוח א' וז"ל ולענין הלכה איכא דקי"ל כראב"י דמשנתו קב ונקי ומוכח בהדיא בפ' החולץ דאפילו בברייתא נמי אמרינן הכי אבל הרב אלפסי ז"ל פסק כאן כרבנן דאע"ג דמשנת ראב"י קב ונקי הכא שאני משום דר' יוחנן קאי התם בפ"ק דביצה כרבנן דגרסי' התם וכו' ע"ש ומתוך לשונו אתה למד דדעת הרי"ף ז"ל לפסוק כראב"י נגד רבים ודוקא התם פסק כרבנן משום כללא דרב ור' יוחנן הלכה כר"י והשתא על כרחנו לומר דמ"ש הר"ן בפ' שבועת הדיינין דף שי"ט א' אין הלכה כראב"י נגד רבים היינו לדעת הגאונים שהזכיר שם וכמ"ש הכנה"ג שם וכן מצאתי להר"ן ספ"ק דשבת במתני' דר"א כדי שיקרום התחתון שלה שכת' וקי"ל כראב"י כדאמרינן משנת ראב"י קב ונקי ודע שהרב כנה"ג בכללי הגמרא סי' י"א רמז דעת הרי"ף והר"ן דפ' א"ט בהדי אינך רבוותא דסברי דמשנת ראב"י קב ונקי הוי אף כנגד רבים ע"ש ולפיכך כתב בשיירי שלו בכללי התלמוד אות ז' כתבתי במ"א בשם הר"ן ז"ל דהלכה כראב"י ואפי' לגבי רבים וכן מצאתי לה"ה בפי"ב מה' אישות גבי מזונות האשה ע"כ וכתבתי זה לפי שראיתי להר"ב יד אהרן שתמה עליו בסי' תקל"ז ואמר דליתא דשם כת' דדעת הר"ן דאין הלכה כראב"י כשחולק עם רבים וצ"ע אם לא שנאמר שנפל ט"ס בדבריו ע"ש ע"כ ואני תמה על תמיהתו דאיך העביר עיניו מראות דברי הכנה"ג שכת' בהדיא דעת הרא"ש והמרדכי ועיון בהרי"ף ובהר"ן פ' א"ט גבי כל השרץ השורץ לרבות אפרוחים שלא נתפתחו עיניהם וכו' וכלומר דשם מוכח שדעתם לפסוק כראב"י אף כנגד רבים ובתר דנא כתב אבל הר"ן ז"ל בפ"ק דשבועות כתב דדוקא לגבי יחיד אבל לא לגבי רבים והכוונה שסותר דברי עצמו מפ' א"ט לפ"ק דשבועות שדברי השיירי בזה נכונים בטעמם ושלא כדין תפס עליו אך אם חפץ אתה לעמוד על שרשן של דברים לך נא ראה בכנה"ג י"ד סי' ט"ו ריש הגהות הב"י שהעמיק הרחיב בדעת הרי"ף והרא"ש והוכיח במישור ששניהם המליכם לבבם לפסוק כראב"י אף דרבי' פליגי עליה כמדובר ודין גרמא לי תמיהא גדול על מוהר"ש אלגאזי הבקי בחדרי תורה שבספרו גופי הלכות בכלל שכ"ו כתב דיש מחלוקת בזה בין הרי"ף והרא"ש דהרי"ף ז"ל פסק כרבים לגבי ראב"י והרא"ש הכריע בפ"ק די"ט דיש לפסוק כראב"י ואפי' נגד רבים ואחרי המחילת רבה זה אינו דמלבד שהר"ן והכנה"ג כתבו הפך זה לדעת הרי"ף כאמור עוד זאת מצאנו ראינו להרי"ף גופיה בפ' שבועת הדיינין דף שי"ח ב' דעל ברייתא דרבנן פליגי עליה דראב"י בהדיא כת' דהלכה כראב"י כדאמרינן משנת ראב"י קב ונקי ע"ש הרי מבואר מפי כבודו ז"ל שדעתו כדעת הרא"ש לפסוק כראב"י אף כנגד רבים וזה אין צריך לפני' ולבבי לו כן יחשוב דמהרש"א ז"ל לא מפי עצמו כת' כן אלא מקור מקומו טהור הוא מדברי הרא"ש שכתב בפ"ק דביצה סי' ו' וז"ל והר' אלפס ז"ל פסק כת"ק בפ' אלו טריפות דיחיד ורבים הלכה כרבים ויש פוסקין כראב"י וכן נראה דמשנת ראב"י קב ונקי ואפי' בברייתא כדאיתא בפ' הבא על יבמתו דף ס' עכ"ד וכפי הנראה מריהטא דהאי לישנא שיער בדעתו מוהרש"א דבפירוש איתמר בדברי הרי"ף דאלו טרפות דפסק כרבנן מטעמא דיחיד ורבים הלכה כרבים ואילו כת' בחיקור דין כדרכו בכל מקום היה משכיל ממוצא דבר שהרי"ף ז"ל לא יהיב שום טעמא למלתיה אלא כת' בתר דעת רבנן וכן הלכתא ותו לא ושפיר אפשר דטעמיה הוי כמ"ש שם הר"ן הבאתי דבריו למעלה ואיך שיהיה על דברי הרא"ש הריני דן דאיך אפשר לומר דטעם הרי"ף דפסק בא"ט כרבנן הוא משום דיחיד ורבים הלכה כרבים והלא בפ' שבועת הדיינין חזינן ליה להרי"ף דבזקנותו חזר בו ממה שפסק בתחלה כרבנן ופסק כראב"י אף במקום רבים מכח כללין וכמ"ש שם הר"ן והרא"ש גופיה שם העתיק בסתם כל דברי הרי"ף יע"ש ואף על זה פקח עיניו הרב כנה"ג שם וכת' דאולי סובר הרא"ש דבפ' שבועת הדיינין לאו אהך טעמא סמיך הרי"ף אלא אמ"ש דסוגיין כוותיה והך טעמא דמשנת ראב"י באשגרת לישן נקטיה ע"כ והנה אף דכמסתפק אמרה למילתיה לדידי המך אי אפשר כלל למימר הכי דהא בסיומא דההוא עניינא סתם הרי"ף באלה הדברים ואע"ג דחזינן לקמאי דפסקו הלכתא וכו' אנן כתבינן מאי דסבירא לן מהני טעמי דפרשינן וטעמי דברירין אינון ולית בהו ספיקא עכ"ד הא קמן מבואר מפי עצמו דהשני טעמים דיהיב למילתיה שקולין הם ויבאו שניהם ליסוד ועיקר וצא ולמד עוד כן ממ"ש הרמב"ן במלחמותיו פ' הניזקין הילך לשונו וזהו דעת רבינו הגדול בזקנותו שפסק הלכה כראב"י ועוד סמך דבריו משום דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי כדאמרינן בפ' החולץ אביי סבר לה כשמואל וכו' ותו אתמר נמי בפ' הבא על יבמתו וכו' שמעינן מינה דמשנת ראב"י אפי' במקום רבים קב ונקי הוא וכן נמי מוכח בפ' הדר בעירובין ומיהו האי כללא היכא דלא איתמר אבל היכא דאיתמר אין הלכה איתמר והכי אמרינן בפ' כיצד מעברין כל היכא דאיתמר הל' כראב"י למידי איצטריך וכולן צריכות תלמוד ע"כ והוסיף שנית ידו כדברים האלה בספר הזכות שלו פ' הניזקין דף מ"ז ג' והכי איתא התם והטעם השני משום שהגיה בסוף משו' דמשנת ראב"י קב ונקי נכון וברור הוא שמא תאמר לא במקום רבים יאמר אלא עם היחיד הרי אמרו ביבמות בפ' הבא על יבמתו וכו' ושם ביבמות אתמר בהחולץ וכו' כל אלו מעשים ברורים שמחזיקים הכלל הזה שהלכה כראב"י בכל מקום וכו' ע"ש ובדרך זה דרך בארוכה הריטב"א בשם רבו בחדושיו לגיטין פ' הניזקין דף ל"ח ג' לך נא ראה נמצאת אתה למד דזה הכלל יתד היא שלא תמוט לדעת הרי"ף ולעיקר טעמא נקטיה מאחר שבזקנותו הגיה כן ואי אפשר לומר שיסבור הרא"ש דהרי"ף נקט ליה באשגרת לישן וכיון שכן דברי הרא"ש דפ"ק דביצה קשים להולמם וצ"ע ומכאן אתה דן דלא צדק התי"ט כמ"ש בפ"ח דערובין משנה י' דלדעת הרי"ף לאו כללא הוא לכל מקום דליתא לפק"ד. וראיתי להר' כנה"ג בדינא דחיי שלו ח"ב דף כ"ח ב' שכת' דלדעת הרמב"ם והסמ"ג לית הלכתא כראב"י נגד רבים ודבריו אלה שגבו ממני שהרי כת' הר' המגיד בריש פ"ב מה' אישות ואע"פ שהם שנים לגבי ראב"י מ"מ משנת ראב"י קב ונקי וכ"כ עוד בספ"ו מה' שבת ע"ש והעיד עוד כן מרן בכ"מ ספ"ו מה' ע"ז ושם פי"ב הל' י' ובפ"ב מה' תשובה הלכה ח' וכ"כ הרל"מ שם וגם הסמ"ג נראה ברור דהכי ס"ל מדהזכיר הך כללא בלאוין ס' ושל"א גבי ברייתות דפליגי רבים עליה ע"ש. ברם אכתי לא מייתבא דעתי בדעת הרמב"ם ז"ל יען אשכחנא לה"ה גופיה בפט"ו מה' שבת הלכה ט"ז דרבינו פסק כרבנן נגד ראב"י משום דרבים נינהו וכו' נראה עוד מדבריו שבפ' ח"י שם הלכה י"א ע"ש וגם מרן בכ"מ לא עמד בנימוקיה וטעמיה בהדין כללא וסתר דידיה אדידיה דהא כת' בפ"א מה' שמיטה ויובל הלכה ח' דאע"פ שמשנת ראב"י קב ונקי פסק רבינו כחכמים דרבים נינהו וחזר ושנאו שם הלכה ט' ושם פ"ג הלכה ח' ובפ"ז מה' ביאת מקדש הלכה ח' ובסוף פ"ד מה' מקוואות שרשהו ודרשהו והדבר צריך תלמוד גדול ויש כאן מקום תימה על הכנה"ג שבכמה מקומות מספרו בא לכלל מגע מהאי כללא ולא זכר שר מכל זה ולא מידי ואחרי מופלג נדפס ס' צרור החיים ושם ראיתי שבפ"ב מה' תשובה הרגיש גם הוא בסתירת מרן בכ"מ אך על סתירת ה"ה שהזכרתי לא נתעורר בזה והוא פלא ואחרי הדברים והאמת האלה אני תמיה על הר"ב לחם יהודה שבדף ע"ד ג' כת' בפשיטות גמור דכנגד רבים לא קי"ל כוותיה דראב"י דאע"ג דלהראב"ד ור"ח והגאונים הכי ס"ל כמ"ש הר"ן בפ' שבועת הדיינין דף שי"ט א' מ"מ רבים וגדולים ועצומים הם הסוברים דאף כנגד רבים הל' כראב"י וכדכתיבנא ומאחר שכן לא הו"ל להחליט הדבר ולאכרועי כללא נגד עמודי גולה. אחר עידן ועידנין זכיתי לס' דברי אמת שנדפס מחדש ושם ראיתי שבקונטריס השלישי דף י"ג ד' ודף י"ד העמיק הרחיב בענין זה ושלי"ת שכיוונתי בהני תרי כללי חדתי לרוב דבריו ע"ש:

תי"ח מילתא דאתיא בק"ו טרח וכ' לה קרא. וכן ג"ש והיקישא לדעת הר"ן בריש נדרים היינו לומר דיש ללמוד מאותה טירחא לאחמורי ביה טפי ממה שאינו כתוב להדיא דודאי לאו לאטרוחי בכדי הוא קנאת סופרים כ"י שורש ב' ודע דאף באיסורין דרבנן אי אסמכינהו אקראי חמירי טפי כמו שתמצא להתוס' ז"ל בפ' בכל מערבין ל"א ב' ד"ה כאן וכ"כ מוהר"י מינץ סי' ד':

תי"ט מילתא דאתיא בק"ו טרח וכ' לה קרא ה"מ כי כתיב לה בהדיא אבל בג"ש לא אמרי' הכי שהרי זו וזו מדות הן בתורה ומאי אולמיה דג"ש מק"ו דטרח למכתביה כ"כ רבי בצלאל בש"מ על כתובות פרק אלו נערות דף נ"א ד' בשם הרא"ה ולמד שם הרב מדבריו אלה דגם במאי דלא אתי אלא מריבויא דלא כ' בהדיא לא אמרינן הכי דמאי אולמיה דריבויא מג"ש זו וזו מיתורא נפקא:

ת"ך מילתא דאתיא במה הצד טרח וכ' לה כמו מילתא דאתיא בק"ו. תו' פ' ר"א דמילה דף קל"א ב' ד"ה אי מעומר אך בעל משנה למלך כ' בפ"ד מה' מלוה ולוה הלכה א' דגבי ביניא לא אמרי' מילתא דאתיא מביניא טרח וכ' לה קרא והוא פלא דאישתמיטו מיניה דברי התוס' הנז' ומילתא דאתיא מג"ש והיקש כ' הר"ן בריש נדרים דף ג' דטרח וכ' לה קרא וכן מצאתי להרשב"א ז"ל בחידושי שבת דף כ"ה ב' אך מדברי התוס' ריש פ' איזהו נשך ס"א א' ד"ה ג"ש נראה דלא ס"ל הכי ע"ש ודוק וכ"כ משנה למלך שם בשם התוס' ודע דאף מילתא דאתיא בלא ענש הכתוב אא"כ הזהיר טרח וכ' קרא האזהרה כמו מילת' דאתיא בק"ו וכמ"ש הרא"ם בפרש' בא ד"ה כל מחמצת:

תכ"א מאי חזית דאפכת קמייתא איפוך בתרייתא. לא פרכינן הכי היכא דבבתרייתא מייתי פסוקא ומדקדק בו ודורשו וקאמר מאי דבר זה הוא כך אף כל וכו' דכיון שהוצרך לדקדק ולדרוש המקרא דוקא היא בפ' אלו טריפות מ"ט ב' פריך מאי חזית דאפכת קמייתא איפוך בתרייתא ומשני כיון דקתני מה דוקא ופרש"י כיון דקתני מה מלב וכו' שדורש את המקרא והוצרך לדקדק וכו' דוקא הוא ולא נחליף דברי של זה בזה:

תכ"ב מי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור. לא פרכינן רק בדליכא טעמא למשרי לישראל טפי מעכו"ם אבל בדאיכא טעמא ל"ש לאקשויי הכי הרשב"א ז"ל בחדושיו לחולין דף ל"ד ב':

תכ"ג מעשה רב אמרינן אף במעשה שעשו התנאים כדאשכחן בריש פ' במה מדליקין כ"א א' דקאמר מעשה רב על מאי דקאמר רשב"ג של בית אבא היו כורכין פתילה על גבי אגוז ומדליקין ואמרינן תו התם סוף פ' כל הכלים קכ"ו ב' ואפ"ה מעשה רב על מעשה בימי אביו של ר' צדוק וכו' דתנן בסוף מכילתין וכן בפ' המוכר את הספינה פ"ג א' אמרינן מעשה עדיף על מעשה בצלמון וכו' דתנן בפ' ד' דכלאים ולפ"ז איכא למידק על דברי הרי"ף ז"ל בפ' כ"ש גבי מאי דתניא תמן אין לשין את העיסה ביין ושמן ודבש דפסק כר"ע דאמ' שבתי היתה אצל ר"א ור"י ולשתי להם את העיסה ביין ושמן ודבש ולא אמרו לי דבר ואלמיה לפסקיה ממאי דעבד ריב"ל דהוא אמורא עובדא כר"ע ואני המך לא ידענא בעניותי אמאי לא אשגח כלל על עובדא דעבד ר"ע גופיה דהא שפיר הוה מצי למימר דפסק כר"ע משום עובד' דידיה וקי"ל דמעשה רב כיון דאשכחן בגמ' דאייתינא דאמרינן הכי אף בעובדי דתנאי ולדידי חזי לי למימר דסבר הרי"ף ז"ל דלא אמרינן מעשה רב אלא ביחיד כנגד יחיד אבל ביחיד כנגד חכמים כי הכא לא אלים חיליה דמעשה רב למדחי כללא אלימא דיחיד ורבים הלכה כרבים שעיקרו מן התורה וכמ"ש הכנה"ג בי"ד סי' כ"א הגהות הב"י אות י"א דלא מהני שום כללא למדחי כלל גמור דיחיד ורבים ע"ש שהעמיק הרחיב בזה ומדברי הרי"ף גופיה היא דדייקנא למימר הכי שהרי אחר שכ' שפסק כר"ע משום דריב"ל כוותיה ס"ל הדר ופתח באלה הדברים ואי לאו דעביד ריב"ל דהוא אמורא עובדא כר"ע הוה אמינא הלכתא כרבנן דאסרי בין בלישה בין בקיטוף כדקי"ל בכל דוכתא דלא איפסיקא הלכתא בהדיא דיחיד ורבים הלכה כרבים אלא השתא כיון דאשכחן דריב"ל דהוא בתרא עבד עובדא כר"ע ש"מ דהלכה כר"ע וכו' ע"כ הרי מבואר שפיר דאי לאו עובדא דריב"ל דהוא אמורא משום עובדא דר"ע לחודיה לא הוה פסיק כוותיה אלא כרבנן דרבים נינהו וכן מוכח מדברי הרא"ש דלקמן גבי עובדא דר"א בר צדוק בסריקין המצויירים שכ' וז"ל ופסק רב אלפס כאיכא דאמרי והא דלא פסק כחכמים דלא פליגי בין נחתומין לשאר כל אדם לפי שנ"ל לומר מעשה רב ולכאורה היה נראה כחכמים דלעיל לא פסק רב אלפס ז"ל כר"ע אע"פ שעשה מעשה אי לאו דמסייע לי' עובדא דריב"ל שהוא אמורא עכ"ד ואע"ג דכ' ולכאורה היה נראה וכו' לפי הנלע"ד קושטא דמילתא הכי הוי לדידיה מדהזכירה באחרונה ונתן טעם לדבריו ואל תתמה על החפץ שהרי מצינו דוגמתו בדברי התוס' דפ' כיצד מברכין מ"א ב' ד"ה ויין דאף דכתבו לכאורה קאי הכי למסקנא הבאתי דבריהם בכללי הפוסקים כלל קס"ו ותדע עוד שכן הוא שהרי בקיצור פסקיו שם סתם וכ' ואין עושין אותם לכתחילה (דהיינו כחכמים) ורב אלפס התיר לנחתומין לעשותן ואסר לבעלי בתים ע"כ אך אמנם דברי הרא"ש ז"ל לא זכיתי להולמם דלמה ליה לאהדורי אטעמי למה שפסק הרי"ף כאיכא דאמרי הלא זה דרכו של הרי"ף לפסוק כלישנא בתרא בכל דוכתא ותו קשה על מ"ש דנראה לו להרי"ף לומר מעשה רב דאיך אפשר לומר כן מאחר שהרי"ף ז"ל הביא כל שאר הבריי' והשמיט מעשה דר"א בר צדוק ולא הזכירו ובלא זה נמי קשה דהא מה שהשיב ר"א לבנו לא של נחתומין אמרו וכו' לע"ד אינו מענין המעשה כדי שיצדק לומר עליו מעשה רב אלא פרושי קא מפרש לבריה באיזה צד אמרו אין עושין סריקין המצויירין כפי מה שקבל מרבותיו דזהו ענין בפני עצמו ולא תליא כלל בעיקר המעשה ואיך שיהיה ממ"ש לבסוף דניחא טפי לפסוק כחכמים ושלא לחוש על עובדא דר"א בר צדוק וכדלעיל גבי ר"ע נמצאינו למדין דגם לדידיה לית לן למימר מעשה רב נגד רבים דפליגי עליה דיחיד וכדכתיבנ' ומסתייעא תו הדין סברא ממאי דאשכחנא להרי"ף גופיה בפ' הכותב בפיסקא דנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה דפסק כרב נחמן דאמר אפי' ב"ח מכח כללין דהלכתא כרב נחמן בדיני ולא חייש כלל למעשה שבא לפני ר' יצחק נפחא ואמר אבל ב"ח לא להיותו כנגד כללא דרב נחמן ע"ש ומכ"ש שיסבור כן בכללא דיחיד ורבים דעדיף טפי וכ"כ שם דעת הרא"ש מדהביא דעת הרי"ף באחרונה וכן פסק הרמב"ם ר"פ י"ג מה' מלוה ולוה ומצאתיו מבואר בדברי הרא"ש דפ' במה מדליקין סי' ז' שכ' א"נ מבעיא אי סמכינן ארבה דעביד כשמואל או דילמא הלכתא כרב באיסורי ופשיט רב הונא בריה דרב יהושע דהלכתא כרב וכו' אלמא דסמכינן אכללין טפי מעובדא וכן מצאתי שוב להכנה"ג בסוף ספרו ובשיירי כנה"נ בכללי התלמוד כלל ל"ג שלמד מכאן דדעת הרי"ף כדעת מהר"ם אלשקאר סי' ל"ב דלא אמרינן מעשה רב ביחיד כנגד רבים וכן יש ללמוד עוד מהא דבפ' אלו טריפות גבי ניקב הזפק הביא הרי"ף המשנה כצורתה דזה מורה באצבע דפסק כת"ק דדוק' ניקב אבל ניטל לא ולא חייש למעשה דר' סימון ור' צדוק דהורו כר' בזפק להיתירא ע"ש וכן נראה דעת הרא"ש שם וכן פסקו בהדיא הרמב"ם בפ' ו' מה' שחיטה הלכה י"ז והרשב"א שם וצא ולמד ממ"ש הרמב"ן שם במלחמותיו בתשובתו להרז"ה שכ' על הרי"ף שהשמיט דין ניטל הזפק ושניטלה הנוצה ולא פירש הלכ' כדברי מי הילך לשונו ותמהני עליו שהרי הדבר ידוע שכל שלא נפסקה הלכה בדבר יחיד ורבים הלכה כרבים והכא נמי מפלג פליגי רבנן עלייהו ויחידאי אינון ואין ספק בדברי הרב ז"ל שאין הלכה לא כר' בזפק ולא כר' יהודה בנוצה ולפיכך כדתנן סתם דיו בכך ע"כ והכי אוליפכא תו ממאי דפסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דלא כר"ג דאמר בפ"ק דביצה במתניתין דהבורר קטנית בי"ט אף מדיח ושולה הגם דבש"ס שם י"ד ב' מייתי ברייתי דקתני אמר ר"א בר צדוק כך הוה מנהגן של בית ר"ג שהיו מביאין דלי מלא עדשים וכו' והיינו טעמא כדאמרן דס"ל דלא חיישינן לעובדא היכא דמדחי בהכי כללא דיחיד ורבים וכ"כ הרב ראשון לציון שם בדף פ"ג ב' והכי חזינא למרן בב"י א"ח סי' תק"י שכ' דטעמא דהנך רבוותא שפסקו דלא כר"ג הוא משום דמשמע דפליג את"ק והלכה כת"ק דסתם לן תנא כוותיה אלא דבעא למיהב טעמא גם לדעת ר"י דפסק כר"ג ואמר שנראה טעמו משום שאמר ר"א בר צדוק כך היה מנהגן של בית ר"ג וכו' ומעשה רב ע"כ ולפ"ז דברי הר"ב שיירי כנה"ג בכללי התלמוד סי' ל"ג מגומגמים במ"ש בסתם שמדברי הרב ז"ל בב"י סי' הנז' יש להוכיח דכלל דמעשה רב אהני לן אפילו נגד כלל אחר כאילו מרן מודה בזה וזה אינו שהרי לא כ' כן אלא לדעת ר"י בלחוד וממילא שלדעת אינך רבוותא איכא לאוכוחי איפכא ואיך שיהיה גם בזה לא בחר אדוני המורים מהרש"ל ז"ל בים של שלמה שם סי' מ"ב וכ' עליו וז"ל ועוד אפילו את"ל דהוי הכרע היינו בין תנאי או אמוראי דלא בריר' לן כבר הלכתא כמאן אבל הכא דברירא לן כבר הלכתא כת"ק בכל דוכתא לית כאן הכרע משום מעשה לבטל ולסתור פסק הלכה הקבוע בתלמוד עכ"ד. איברא דהר"ן ז"ל בההיא דניקב הזפק כ' כיון דהורו כר' בזפק להיתירא נקטי' כוותי' דמעשה רב ומוכח דלדידיה מעשה רב דחי לכללא דיחיד ורבים הלכה כרבים וכ"כ עוד בפ"ג דר"ה גבי מתחיל בתורה וכו' דאע"ג דהתם תניא דלא כר' יוסי נקטינן כוותיה דמעשה רב וחזר ושנאו שם גבי נשים סומכות רשות ע"ש וכ"כ התוס' שם ל"ג רע"א וכ"כ הסמ"ג בה' ר"ה דשבקינן סתם מתניתין ופסקינן כמעשה רב הביאו מוהר"ש אלגאזי ביבין שמועה כלל מ"ז ומ"מ אנו אין לנו אלא דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והרמב"ן והרשב"א ומהרש"ל ומהר"ם אלשקאר ובעל ראשון לציון שמדבריהם למדנו דלא חיישינן לעובדא במקום רבים ולהם שומעין שאמרו כהלכה ויש לתמוה על הכה"ג ועל מוהר"ש אלגאזי ז"ל הבקיאים בחדרי תורה איך לא הזכירו דעת הנך אשלי רברבי דאייתינא. ברם אכתי פש גבן לעיוני בההיא סוגיא דפ' במה מדליקין שהבאתי בראשית מאמר דלכאורה משמע דאתיא דלא כהרי"ף וסיעתיה דהא התם רשב"ג דהוא יחיד אצל ת"ק דמייתי עובדא ואפ"ה משנינן שם מעשה רב ופירש"י הואיל ומעיד שכך היו של בית אביו עושים הלכה היא אלמא דמעשה רב מהני אפי' יחיד אצל רבים אך לפי האמת נלע"ד דלא קשיא ולא מידי דהא התם לאו לענין פסק הלכה איתמר אלא דרך שקלא וטריא בעלמא הוא דקמשני תלמודא הכי אליבא דאביי על מה שהקשה לו רבה אדמותבח לי מדר"ש ב"ג סיעינהו מדת"ק וקאמר דאי משום הא לא קשיא לאביי משום דאיהו סבר בדעתיה דטפי עדיף לאותובי לרבה מדרשב"ג משום מאי דקי"ל בעלמא דמעשה רב וממילא דגם דברי רש"י שם אינם אלא לפי זה הס"ד ותדע שכן הוא דהא לפום סדרא דגמ' שהיו מתווכחין אביי ורבה זה עם זה דקאמר בעא מיניה אביי מרבה וכו' א"ל אדמותכת לי מדר' שב"ג סייעינהו מדת"ק הוה ליה למימר נמי הכא א"ל מעשה רב אבל השתא דמסדר תלמודא הוא דקא משני הכי על אביי אתי שפיר משום דאיהו ידע למאי דמסקינן שם לפום קושטא דמילתא שכולה בריי' רשב"ג היא וחסורי מחסרא והכי קתני וכו' ע"ש והכי איפסיקא הלכתא מכולהו רבוות' והשתא כיון דלפום מסקנא דתלמודא סמי מכאן ת"ק לית תו דוכתא למילף מהכא דאמרי' מעשה רב ביחיד אצל רבים מאחר דלא איתמר הכי אלא לתרוצי לדאביי וכדאמרן וגם תלמודא לא חש למיפרך עלה דבמילת' דלא קאי לאו אורחא לארווחי בה כמ"ש בכלל תק"מ יע"ש ועיין כיוצא בזה בפ' תנוקת ס"ה ב' דעלה דקמקשי רבא על רב חסדא הדורי אפירכ' למה לי לותיב ממתני' קא משני תלמודא אליביה הוא סבר מעשה רב ע"ש ומעתה אני בעניי לא ידענא איך הר"ב כנה"ג בכללי השיירי שלו כלל ל"ב ומהרא"י בהגהות שערי דורא שער ל"ד הוכיחו מכאן דאמרינן מעשה רב אפי' ביחיד אצל רבים דליתא לפי דעתי הקלושה וגם על מהרש"ל ז"ל אני תמיה דבפ' גיד הנשה סי' כ"ח הביא דברי מהרא"י ומשתק שתיק לה ואיהו איפכא תני בפ"ק דביצה סי' מ"ב האמור אחת למעלה: