יד מלאכי – חלק א – כלל תר"ד, קטע 35

הצעיר אברהם ישראל ס"ט תי"א

מדשקיל וטרי אליבא דר"פ ש"מ שכן הלכה אמרי' לכ"ע בחד לקבל חד הגם שהשו"ט היא נגד הכלל המסור בידינו ואף להרא"ש ז"ל דפליג בכללין דלעיל בהא מיהא מודה וזה למדתי ממה שראיתי אליו ז"ל בפ' הישן דבמאי דאיפליגו רב ושמואל גבי סוכה המדובללת פסק כשמואל מדשו"ט אביי ורבא אליביה וכ"כ שם הר"ן וכן מצאתי עוד להרא"ש בריש פ"ב דיבמות דפסק כשמואל דיש זיקה וכתב מדיליה בזה הלשון ואע"ג דרב פליג עליה ואמר שומרת יבם שמתה מותר באמה דאין זיקה והלכתא כרב באיסורי בהא קי"ל כשמואל דאמוראי בתראי שו"ט לתרוצי אליבא דמ"ד יש זיקה וכו' ע"ש והכי אשכחנא ליה תו בפ' זה בורר סי' י"ג דפסק כרב נחמן נגד רב ששת מדשו"ט רבא ורבינא ואיתימא ר"פ במילתיה דרב נחמן סברי כוותיה יע"ש הא קמן מבואר דלדעת הרא"ש ז"ל בשאר כללי אית לן למיזל בתר השו"ט כל שהוא יחיד כנגד יחיד ואף אם נסת"ר מחמתו הכלל המסור בידינו וצא ולמד עוד כן ממ"ש הרא"ש תו בפ"ט דנדרים בפסקיו סי' ה' הילך לשונו כתב הרמב"ן ז"ל אע"ג דקי"ל ר' יהודה ור"ש הלכה כר"י בהא כיון דסתם לן כר"ש הלכתא כוותיה ואע"ג דאין סדר למשנה ודילמא סתם ואח"כ מחלוקת הוא הא אשכחן סתמא אחרינא כוותיה בפ"ב דקידושין התקדשי לי בזו התקדשי לי בזו ואוקימנא כר"ש דהתם אזלא סוגיא כוותיה ושו"ט אמוראי אליביה ע"כ ואף שיש קצת גמגום במ"ש ואע"ג דאין סדר למשנה וכו' וכמ"ש הר"ב שער יוסף בתשובותיו דף ל"ו ע"ב ע"ש מ"מ מדבריו למדנו דהשו"ט עיקר למדחי כללא מקמיה וכ"כ הר"ן קרוב לדבריו אלה בפ"ב דקידושין דף תרמ"ב ע"א ושכן פסקו ר"ח והרמב"ן ז"ל ע"ש וכ"כ עוד הר"ן בפ"ד דע"ז דף שס"ז ע"א לדעת הראב"ד גבי כללא דרב ורבי יוחנן דאי שו"ט אליבא דרב נקטינן כוותיה וכן אני לומד מדברי הרי"ף בפ"ק דסוכה דבמחלוקת רב ושמואל גבי נסרים פסק כשמואל נגד הכלל משום דר"פ פי' למילתיה ע"ש וכ"כ ה"ה בפ"ב מה' איסורי ביאה הלכה ה' דהרמב"ם פסק כר"ש נגד ר' יהודה משום דאיפליגו אמוראי אליביה וכן נראה עוד מדברי הרא"ש גופיה פ' האומר ססי' ג' דכתב שכיון דסוגיא דשמעתא מוכחא כרב אין הלכה כרבי יוחנן והביאו הר"ב כנה"ג בכלליו סי' מ"ד בשמו ובשם ה"ה פ"ז מה' אישות ע"ש ויותר על זה העמיק הרחיב בשיירי כנה"ג שלו סי' קפ"ח הגה"ט אות י"ב וזו הלכה העלה בשם גדולי המורים דכל היכא דשו"ט אליבא דחד אין כאן כלל מעתה לך נא ראה ותא חזי מ"ש הכנה"ג בכלליו סי' ט' בשם מוהריב"ל בתשובה כתיבת יד דאע"ג דקי"ל הלכה כר' מחבירו ולא מחבריו היכא דכולה שמעתא כוותיה אזלא ואמוראי בדידיה סלקין ונחתין הלכה כמותו ואפילו מחביריו וכיוצא בזה כתב עוד סי' ט"ו גבי כללא דמשנת ראב"י קב ונקי ע"ש וע"ע שם ק"א נמצאת אתה למד האי כללא חדתא דאסכימו ביה כולהו רבוואתא דנפיש שא דשו"ט אליבא דחד למדחי כללא דאידך המסור בידן וכדברירנא גם מדברי הרא"ש וקרוב לודאי הוא שגם ר"י הזקן דפליג גם הוא בכללין דלעיל אזיל ומודה בהא דהא בלישניה דאייתינא תמן בפירושא אתמר דבחד לקבל חד עבדינן כההוא דשו"ט אליביה וסתמא קאמר אף דמדחי כללא בהכי כי היכי דלא לשויניה חלוק בדעתיה מדעת כולהו אריותא אמור מעתה דלא צדק הרמב"ן ז"ל במ"ש בפ' לולב הגזול דלא סמכו הגאונים אהך כללא אלא היכא שאינו נדחה הכלל המסור בידינו דליתא אחרי המחילה רבה וכמו שהוכחתי בטעמי נכוני וברירי ומה גם דממה שכתב הרא"ש בשמיה בפ"ט דנדרים והר"ן בפ"ב דקידושין הנ"ל לא משמע הכי וכדכתיבנא:

תי"ב מדשקיל וטרי תלמודא בהא מילתא ש"מ שכן הלכה לא אמרינן אלא כשב' תנאים או ב' אמוראים חולקים בדבר זה אומר בכה וזה אומר בכה ושקיל וטרי תלמודא בחדא סברא אז אמרינן מדשו"ט בהך סברא ולא שו"ט באידך סברא קים ליה דהכי הויא הלכתא ומ"ה שו"ט אליבא דהלכתא אבל כשבדבר א' נאמרו ב' טעמים ובטעם הא' ליכא לאקשויי מידי ובטעם האחר איכא לאקשויי ליכא למימר דמדשו"ט על טעם זה קים ליה דהך טעמא עיקר דאדרבא היא הנותנת דמשום דניחא ליה הטעם האחר דלית ליה פרכא מק' על הטעם השני שאין לו מובן וכוונתו היה לדחות טעם זה אלא שבא המתרץ ליישבו כדי שלא ישאר מוקשה וכיון שכן אין לנו הוכחה איזה טעם הוא העיקר דכיון דלשום חד מינייהו לית להו פרכא אפ' שזה עיקר או זה עיקר שכנה"ג א"ח בלשונותיו על הרמב"ם פ"ג מה' חגיגה:

תי"ג מאי קמל"ן תנינא. אורחא דתלמודא לאקשויי הכי אף דאמוראי פליגי עליה כדאמרי' בפ' השוחט גבי פרכוס מאי קמ"ל תנינא ואע"ג דרב פליג עליה וכן במס' שבת בפ' כירה גבי משהה קדירה ע"ג כירה אמרי' ורב ששת מאי קמ"ל תנינא ואע"ג דפליגי עליה כמה אשלי רברבי ולית הלכתא נמי כרב ששת כ"כ הר"ן בחידושיו לחולין דף ק"ו ב':

תי"ד משנת ר"א בן יעקב קב ונקי. הוא כלל מוסכם בש"ס לא מצאנו ולא ראינו מי שחולק בזה עיין פ' החולץ מ"ט ב' תניא שמעון ן' עזאי אומר מצאתי מגילת יוחסין בירושלים וכתוב בה וכו' וכתוב בה משנת ראב"י קב ונקי ותו תניא בפ"ו דגיטין ס"ז א' איסי בן יהודה היה מונה שבחן של חכמים וכו' משנת ראב"י קב ונקי וכו' ע"ש וע"ע פ"ו דעירובין ס"ב ב' קי"ל משנת ראב"י קב ונקי וכן בכמה דוכתי בגמ' וכולהו רבוותא קמאי ובתראי אשרוהו וקיימו כידוע אין צורך להאריך בזה האף אמנם מידי עברי בכללי הר"ב חוות יאיר שבסי' צ"ד ראיתי אליו ז"ל שכתב ע"ש ברא"ש הלכות קטנות הלכות טומאה דרב לא סבירא ליה כלל זה ע"כ ואמת הדבר דבהשקפה ראשונה נבהלתי מראות איך אפשר דיצא זה מלפני הרא"ש ז"ל כיון דלא אשכחן בכולי תלמודא מאן דפליג בהא אך אחרי עמדי על עיקרן של דברים קחזינא דאדרבא הפך מזה כתב הרא"ש ז"ל וז"ל שם ואע"ג דברייתא דתני רב כהנא כראב"י אתיא כר"י וקי"ל משנת ראב"י קב ונקי ואפי' יחיד במקום רבים כדמוכח בפ' הבא על יבמתו אפ"ה לא דחינן מימרא מפורש' דרב חסדא אמר רב מכלל' דמשנה ראב"י קב ונקי דהא רב גופיה אית ליה משנת ראב"י קב ונקי כדמוכח ביבמות ס' א' והכא לא ס"ל כוותיה אלמא לא מסתבר כוותיה אי נמי הך מתנית' דראב"י רב כהנא הוא דתני לה ולא מתנייא בי ר' חייא ור' אושעיא ולא מותבינן מינה בי מדרשא וכן דעת הרמב"ם עכ"ד ואני אוסיף על השמועה דהכי מוכח תו דרב אית ליה הך כללא דמשנת ראב"י קב ונקי בפ"ג דבכורות כ"ג ב' יע"ש הרי בבירור שדברי הרא"ש ז"ל מוכיחין הפך דבריו ואי אאי נמי דכתב הרא"ש קא סמיך אכתי הבל הביא גם הוא דמ"ש אי נמי הך מתניתא דראב"י רב כהנא הוא דתני לה וכו' מאן דשפיר חזי בלבבו יבין דע"כ אברייתא דפ"ג מינין מ"ג ב' דאייתי לעיל מיניה קאי דפריך שם בגמרא והתני רב כהנא ברבי אב"י לה מיטמא ואינו מיטמא לאיברים וכו' וכלומר דכל היכא דלא קאמר תניא או ת"ר לאו סתמא דתלמודא קאמר לה וממילא דלא מתנייא בי ר' חייא ורבי אושעיא ולא מותבינן מינה בי מדרשא אלא דאף לפי מחשבתו אשר חשב כפי הנראה דמ"ש הרא"ש הך מתניתא דראב"י רב כהנא הוא דתני לה אמשנת ראב"י קב ונקי קאי פליאה דעת ממני איך אפשר להבין כן בדברי הרא"ש דהא בין בפ' החולץ החולץ בין בפ"ו דגיטין שהוזכר הך כללא דמשנת ראב"י בתרווייהו קאמר בש"ס תניא כנזכר לעיל ואיך יאמר הרא"ש דרב כהנא הוא דתני לה וכו' ולא מותבינן מינה והלא בכוליה תלמודא מותבינן מהך כללא והיינו טעמא דקאמר תניא משום דמתניא בסתמא דתלמודא וכמ"ש מוהרי"ב בס' שדה יהושע פ"ק דערלה דף קי"ח ע"ב דתניא סתמא משמע שהיא ברייתא מוסכמת וכ"כ בס' יוחסין שלהי אות אלף מהאמוראים דכל תניא שבתלמוד היא מר' חייא או מר' אושעיא אלא ודאי שדברי החות יאיר אין להם על מה שיסמוכו ואגב שיטפיה לא חש לקמחיה שוב ראיתי בפי' הרא"ש של הלכות קטנות להרי"ף ז"ל ואחז"ה אנכי אשית לבי שגירסת הספרים שם המוטעית איטעתיה להחות יאיר ששם כתוב בזה הלשון א"נ הך דראב"י קב ונקי רב כהנא הוא דתני לה דלא מתנייא בסתמא דתלמודא ורב לא תני לה ולא סבר לה דכל מתניתא דלא מיתנייא בדבי ר' אושעיא ובדבי ר' חייא לא מותבינן בה בי מדרשא וכן דעת הרמב"ם ע"כ ולא שת לבו גם לזאת דמה שכתוב בספרים קב ונקי טעות גמור הוא וצריך למוחקו כאשר מחקתיו זה עידן ועידנין ברי"ף שלי מהני טעמי ברירי דכתיבנא לעיל להכריח דאברייתא דפ"ג מינין קאי זאת ועוד דכיון שכתב הרא"ש לעיל דאשכחן בגמ' דרב אית ליה האי כללא דמשנת ראב"י קב ונקי וכאשר הוכחתי גם אני מההיא דבכורות איך יעלה בדעת שיסתור האמת הזה תכ"ד ולימא דרב לא תני לה ולא סבר לה אלא ודאי שדבריו אלו אין להם שחר והוא פלא מחכמתו הרמה איך תלה בוקי סריקי להרא"ש ז"ל שוב מצאתי להרמב"ן בס' ת"ה דף מ"ה ג' וד' שכתב כדברי הרא"ש ממש ולא הזכיר מלת קב ונקי אלא כתב א"נ הך מתניתא דר' אליעזר ן' יעקב רב כהנא הוא דתני לה וכו' וכדכתיבנא ע"ש:

תט"ו משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי אמרינן אף בברייתא. כן מוכח בפ' החולץ ל"ז א' ובפ' הבא על יבמתו ס' דמייתי לה להלכה פסוקה על ברייתא ע"ש וכן ראיתי לבעל הלכות גדולות דף פ"ז ב' דעלה דתניא בהניזקין נ"ב א' ראב"י אומר זה וזה ישבע והלכה כדבריו כתב הוא ז"ל ואע"ג דקתני ראב"י אומר וכו' ומשנת ראב"י קב ונקי לית הלכתא כוותיה דאין למדין הלכה מפי תלמוד וכו' ע"כ אלמא משמע דאי לאו הכי הוה פסיק כותיה אף דברייתא היא ושיטת הרי"ף ר"כ נראה דכך היא דהא אשכחנא ליה בפ' שבועת הדיינין דף שי"ח ב' דעל ברייתא דמי יתי תמן ראב"י אומר פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו קא פסק ותני הלכה. כר אב"י כדאמרינן משנת ראב"י קב ונקי וכתב שם הר"ן שהרב ז"ל בתחלה פסק כדברי חכמים ובזקנותו חזר בו ופסק כראב"י ואנן בדידן אית לן למיזל בתר בתרא ואף לפי מ"ש עוד דדעת הראב"ד ור"ח והגאונים לפסוק כחכמים היינו מטעמא דלא אית להו משנת ראב"י קב ונקי אלא כנגד יחיד אך לא כנגד רבים כמבואר שם אבל דאמרינן כן אף בברייתא כלן שוין לטובה דאין טעם לחלק בין משנה לברייתא וזה ברור גם הרמב"ם ז"ל אזיל ומודה לשיטת הרי"ף רבו וכדחזינן מכמה פסקי דידיה וראשון לציון הנה הוא בספ"ו מה' ע"ז דעל ברייתא דספרי כתב מרן שם דפסק כראב"י משום דמשנתו קב ונקי וכ"כ עוד שם בפי"ב הל' ט' על ברייתא דפ' שני נזירין נ"ט ובפ"ב מה' תשובה הל' ח' ובפ"ג מה' נערה ובתולה הל' ו' ובפ"ה מה' תרומות הל' ט' ובפ"ח מה' ביאת מקדש הלכה י"ב ובפ"ח מה' עבודת יום הכפורים הלכה ב' ובפ"ג מה' עבדים הלכה ד' ובפ"ב מה' אבל הל' י"ד לכו חזו וכן מצאתי להרב המגיד בפ"ו מה' שבת ה' כ"ד ובריש פי"ב מה' אישות יע"ש אך את זה ראיתי רע ומר בדברי מרן שבסוף פ"ב מה' בית הבחירה שינה את טעמו ואמר ואע"ג דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי אפשר דה"מ במשנה אבל לא בברייתא וזה תימא רבתי ששכח דברי עצמו הנאמרים באמת בכל אינך דמכתי שהבאהני דהך כללא איתיה אף בברייתא ואמת אגיד שאחר עידן ועידנין מצאתי למהר"ר צבי אשכנזי בתשובותיו סי' יו"ד שנשאל על זה וטרח להעלות ארוכה לפסק הרמב"ם ולהכריח דכיון שהרבה קודם ר' איתמר הך כללא ע"כ לאו אמשניות שסידר ר' דוקא קאי אך בסתירת דברי מרן לא תיקן ולא מידי יע"ש ועוד ראיתי לקצת מהאחרונים שנתעוררו בזה ולא אחד בהם שבא לכלל יישו"ב לבד ראה זה מצאתי בספר שמות בארץ בתוספת יוה"כ דף ל"ב ד' שחשב לתרץ דכלל הלכתא כראב"י במשנה הוא יתד שלא תמוט אבל בברייתא יש פעמים דהלכה כוותיה משום דמסתבר טעמיה או היכא דפסיק תלמודא הלכתא כראב"י ולי הדיוט לא מיחוורא דהא לדעת הרמב"ם דסבר דעיקר כללא איתמר בין במשנה בין בברייתא אין סברא כלל לחלק ביניהם כיון דשוים הם וכל כך הוא יתד שלא תמוט בברייתא כמו במשנה ולולי דמסתפינא אמינא שמה שנמצא כתוב בה' בית הבחירה לא יצאו הדברים מפה קדוש מרן ז"ל אלא איזה תלמיד כתב כן בגליון ונתנוהו בפנים וטעם לזה איכא דהא מאחר שכבר יהיב טעמא למה שפסק הרמב"ם כרשב"י ולא כראב"י משום דרשב"י הוא מאריה דגמר' טפי מראב"י מה מקום לטפילה זו לחזור ולהרגיש ואע"ג דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי הלא כבר מילתיה אמורה דלגבי רשב"י שאני משום דהוה מאריה דתלמודא טפי מראב"י אלא ודאי דדברים טפלים הם ולאו דברי מרן נינהו ואיך שיהיה הלא טוב לנו למסמי חדא מקמי כל אילין דוכתי דאייתינא שכתב להפך ומעתה יש לתמוה טובא על הכנה"ג שבכללי הגמרא כלל יו"ד תקע את אהלו ועשה עיקר מדברי מרן דה' בית הבחירה הנ"ל ולא זכר דרבי' נינהו המקומות שכתב הפך זה כמדובר ואעידה לי עוד עדים נאמנים דלדעת הרמב"ם איתיה להך כללא אף בברייתא שהרי כתב הרל"ם גם הוא בפ"ב מה' תשובה שם בברייתא ופסק כראב"י דמשנתו קב ונקי וכן מצאתי להרדב"ז בח"ב קובץ ג' סי' ר"א מלשונות הרמב"ם שכתב וז"ל תשובה דע כי הך תנא לאו ר' אליעזר הוא אלא ראב"י הוא דקי"ל משנתו קב ונקי ואפי' בברייתא אמרינן הכי כדמוכח בפ' החולץ ומשום הכי פסק הרב ז"ל כוותיה ע"כ וכן כתב עוד בספרו יקר תפארת הל' ה' ע"ש והנה לא אכחיד תחת לשוני שראיתי להרדב"ז גופיה בח"ב סי' מ"ט מלשונות הרמב"ם שכתב דלא אמרינן משנת ראב"י קב ונקי אלא במשנה ולא בברייתא וזה ודאי סותר למה שכ' הוא עצמו בקובץ ג' סי' ר"א שהבאתי וכבר עלה בדעתי לתרץ ולמימר דהך דסי' מ"ט לא אמרה אלא לדעת הרא"ש דעליה קאי וכדיתברר למעיין שם וההיא דסי' ר"א לדעת הרמב"ם הוא דאמרה וכמו שסיים בלשונו ואמר ומשום הכי פסק הרב ז"ל כוותיה אלא דאם אמת היה הדבר הזה ארחת לן חדא ואקשת לן חדא דהא הרא"ש ז"ל הוא מכת הסוברים דהך כללא איתמר אף בברייתא וכדבעינן למימר קמן ומאחר שכן מה זו קושיא דמקשה להרא"ש ממילתא דאיהו לא ס"ל הכי ותו דמה יענו שפתי צדק למה שכת' עוד בספרו יקר תפארת בפ"י מה' מעשר שני לקושטא דמילתא דדוקא במשנה איתיה להך כללא אבל לא בברייתא ונמצא א"כ דדבריו סתרי אהדדי בין בתשובותיו בין בספרו יקר תפארת וכל זה צ"ע. גם הסמ"ג ז"ל דמסתמא מגרר גריר בתר הרמב"ם כמ"ש בכללי הפוסקים שלי מצאתי אליו ז"ל בלאוין ס' דעל ברייתא דפ' שני נזירין נ"ט א' כתב הלכה כראב"י בכל מקום ובפירושא איתמר בלאוין של"א הילך לשונו ולכאורה משנת ראב"י עיקר שהוא קב ונקי ואפילו בברייתא כדמוכח פ' החולץ אמנם אמר רבא שם כיון שעברו עליו ג' רגלים עובר על בל תאחר בכל יום ע"כ מבואר שפיר דאי לאו משום דאמר רבא שהוא אמורא בתרא כיון שעברו וכו' הוה פסיק כראב"י מכח כללין אף דברייתא היא ומכללות דברי הרב כנה"ג בספרו דינא דחיי על הסמ"ג דף ס"ד ג' מוכח דדעת הרמב"ם והסמ"ג שוין בכללא דא יעש"ב האמנם חזות קשה קא חזינא דהא אשכחנא ליה להכנה"ג בעשין מ"ח דף כ"ח ב' שצדד לומר דהרמב"ם והסמ"ג ס"ל דלא איתמר הך כללא בברייתא וכמ"ש הכ"מ בפ"ב מה' בית הבחירה וחזר ושנאו בעשין ע"ח דף צ"ב ג' דהרמב"ם והסמ"ג שפסקו דלא כראב"י בברייתא דעגלה ערופה אי משום דסבירא להו דאין כלל זה אמור אלא במשנה לא בברייתא אי משום וכו' ע"ש וכן ראיתי אליו עוד בכנה"ג י"ד סי' רצ"ד ובח"מ ססי' רצ"ב ורסי' תכ"ג דגמגומי קמגמגם בדעת הרמב"ם ואחרי המחילה רבה דברים תמוהים הם דלא זו שסותר דברי עצמו אלא שנעלם ממנו הלכה זו הברורה וכדכתיבנא. עוד ראה זה מצאתי בחפיש"ה להגאון הר"א ממיץ בס' יראים מצוה צ"ו דעל ההיא ברייתא דפ' שני נזירין נ"ט א' כתב גם הוא וכראב"י קי"ל דאמרי' בגיטין משנת ראב"י קב ונקי ומייתי ליה לפסק הלכה ביבמות בפ' הבא על יבמתו וכן כתב עוד במצוה קצ"ז ושי"ז על ברייתות אחרות לך נא ראה וכן נראה שהוא דעת רש"י ז"ל מדכת' בקדושין בפ' האומר ס"ב ב' ד"ה כמאן וכדראב"י קי"ל דמשנתו קב ונקי וקאי על ברייתא דמייתי. תמן וכן בפ' האומר דגיטין ס"ז א' הוסיף שנית ידו ואמר דהלכה כמותו לעולם ע"ש שוב מצאתי שכתב דבר זה יותר מבואר בס"פ החולץ מ"ט ב' וז"ל משנת ראב"י קב ונקי קב מדה קטנה כלו' במקומות מועטי' הוא נזכר במשנה או בברייתא ונקי בכל מקום שנזכר הלכה כמותו ע"כ אמור מעתה שדעת רש"י ככולהו הנך רבוואתא דסברי דהך כללא איתיה בין במשנה בין בברייתא ומאחר שכן יפה כיוון הרב כנה"ג בספרו דינא דחיי עשין ע"ח דף צ"ב ג' במ"ש לדעת רש"י בפי' החומש דס"ל דגם בבריית' איתמר האי כללא דבזה נמצאו דבריו מכוונים למ"ש בפי' התלמוד שהבאתי ודעת רשב"ם נמי כן הוא דהא בהדיא כתב בפ' יש נוחלין קל"ח א' דכל היכא דאמרו במשנתינו היינו משנה אבל ברייתא לא אך היכא דאמרו משנה היינו נמי ברייתא כדאמרי' בעלמא משנת ראב"י קב ונקי ומש"ה קי"ל כוותיה בין במשנה בין בברייתא ואחריו נמשך הנ"י שם בדף רפ"א א' ודעת התוס' בזה אף דלא נראה בעליל לארש כדברי המחברים ז"ל הנה מקום אתי להוכיח כי גם המה הפנו לדעת כל הני רבוואתא דאייתינא מדאשכחנא להו בר"פ מי שהוציאוהו מ"ב רע"א שכתבו על ברייתא ואע"ג דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי הכא לא קי"ל כוותיה משום דר' פפא סבר כרבנן וכן בפ' האומר דקדושין ס"ב ב' ד"ה ואמר על ברייתא דאיתא שם יותר על כן אמר ראב"י וכו' כתבו הם ז"ל דאע"ג דהלכה כראב"י בעלמא דקב ונקי הוא הכי לית הלכתא כוותיה מטעמא דר' נחמן דהלכתא כוותיה בדיני לא ס"ל הכי וה"נ בפ' הניזקין נ"ב ב' ד"ה הלכה כתבו כי האי גוונא גבי ברייתא דראב"י אומר זה וזה ישבע ע"ש והשתא מדבריהם למדנו שפיר דכי איתמר הך כללא בין במשנה בין בברייתא איתמר מדמהדרו אטעמי אחריני כי היכי דלא נפסוק הלכה כראב"י ומצאתיו יותר מבואר בדבריהם דפ' התערובות ע"ט ב' ד"ה ראב"י דעל ברייתא דמתנייא תמן כתבו מכאן ראיה לר"ת דמין במינו בטיל דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי וזו אינה צריכה לפני' כיון דבפירוש' איתמר וע"ע בפ' כל הכלי' קכ"ה א' סד"ה כמאן ובפ' הניזקין נ"א ב' סד"ה תנ"ה שבע"א ומכאן אתה דן דלא צדק הכנה"ג במה שכת' בפשיטות בא"ח סי' תקל"ז דס"ל להתוס' דלא נאמר כלל זה דמשנת ראב"י קב ונקי אלא במשנה לא בברייתא דליתא אחר המחילה רבה וכדברירנא ודעת הרא"ש בזה הוא כדעת כולהו רבוואתא דאייתינא דהא בפ' מי שהוציאוהו סי' ג' כת' גבי ברייתא ואע"ג דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי בהא לית הלכתא כוותיה כיון דר' פפא סבר כרבנן מבואר שפיר דאי לאו הכי הוה פסיק כראב"י אף דברייתא היא ובפירושא איתמר בפ"ק דביצה סי' ז' וז"ל ויש פוסקין כראב"י וכן נראה דמשנת ראב"י קב ונקי ואפי' בברייתא כדמוכח בפ' הבא על יבמתו דף ס' ב' וע"ע בדבריו דפ"ו דשבועות סי' ס"ג וכן תמצא בתשובותיו כלל ל"א סי' י"א ע"ש וכן הוא דעת המרדכי בפ"ק דר"ה דף שי"ב א' ובשבועות דף של"ב סע"א יע"ש והכי אשכחנא תו להריטב"א ז"ל בחידושיו לקדושין על ברייתא דמתנייא תמן כ' א' ת"ר אם בגפו וכו' ובחדושי גיטין דף ל"ח ג' ובשיטתו ליבמות כתיבת יד פ' החולץ ובחדושיו לב"ב כ"י פרק יש נוחלין ושם נאמר שכן כתבו הגאונים עוד זיכני ה' לחזות בנועם שיטה מקובצת לר' בצלאל על ב"ק ושם בפ"ה דף צ"ז ד' כתב כן בשם הרא"ה ואזדא לטעמיה בשיטתו המקובצת על ביצה שבס' נחלה ליהושע שהרי שם הוסיף שנית ידו לכתוב ולענין פסק הלכה קי"ל כראב"י דהא ברייתא דכל השרץ השורץ קאי כוותיה ועוד דמשנתו קב ונקי ואפי' בבריית' ע"כ והכי נקט בפשיטות ר' שמשון מקינון בפ' הכריתות בימות עולם ריש שער ג' דהלכה כראב"י בכל מקום ואחריו נמשך הרב הליכות עולם בשער ה' פ"א וכ"כ בהדיא מוהר"ש אלגאזי בס' גופי הלכות כלל שכ"ו והר"ב חוות יאיר בכלליו שבסי' צ"ד יע"ש וכ"כ הרב"י לדעת הטור בח"מ ססי' רצ"ב וכמו שביאר שם הכנה"ג ודלא כהמניה בה' קרבן פסח פ"ה דפוס אמשטרדם שכת' בפשיטות דלא איתמר הך כללא אלא במשנה אבל לא בתוספתא כדאמרינן בכמה דוכתי דליתא ולא אתמר הכי בשום דוכתא וע"ע ס' חזון נחום על סדר טהרות דף קכ"ט ב' ובמים חיים להפר"ח דף כ"ו ב' וצרור החיים פ"ב מה' תשובה ומגיני שלמה דף פ"ו א' ובני שמואל שנדפס מחדש דף קי"ח ב' ח' ג' וט' ג' והאחרון הכביד ה"ה הרב הגדול בעל דברי אמת שבקונטרס הג' דף י"ג ד' הפליא לעשות בענין זה ע"ש ששלי"ת כוונתי לדעתו הרמה הראיתיך בעיניך חבל נביאים שנתנבאו בסגנון אחד יחד כולם הודו דהך כללא דמשנת ראב"י קב ונקי איתיה בין במשנה בין בברייתא ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת יש לתמוה טובא על הכנה"ג הבקי בחדרי תורה כי בפעם הזאת שבקיה לבקיאותיה ולא הזכיר דעת ראשי שבטי ישראל והוא פלא וכן אני תמיה על מהרח"א שבס' מקראי קדש בפ"ב מה' תשובה כתב על מרן דליתא והביא ראיה לדבריו ממ"ש בפ"ב מה' בית הבחירה ולא השגיח לדברי כל הני אשלי רברבי דאייתינא: