יד מלאכי – חלק א – כלל תר"ד, קטע 34

הני מילי. אשר כתב על הני תרי כללי. רחו"ם בעל טע"ם הרב המובהק והמופלא. וכבוד ה' מלא. כמוהר"ר אברהם ישראל נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק נא אמון יע"א בתוקפא ורומא דיליה. ואנא לאי ומשלהי. לא בעינא למיהוי ממהדרי מילי. באשר דבר מלך חזינא ליה. דלא נצרכה אלא לפלפוליה. ברם עיקר שרשוהי בקנה האמת עולה. אתא קר"א ואהדרי"ה לכלליה:

אראה אור כי יהל האי עבידתא שפירתא נאה וחסודה אשר פעל ועשה ואסף איש טהור מר ניהו רבא חסיד שבכהונה כי מלאך ה' צבאות הוא ולפי רוב הענוה כה הראני דברות קדשו מלהבות אש והרשות נתונה להשיב אמרים את אשר תשיג ידי יד כהה ואנן יד עניים אנן והריני יורד ברשות להשתעשע בנועם שיח סוד אמרי קדוש ואם ייטיבו דברי לכל מראה עיני הכהן הגדול מה שעשתה ענוה מראשית כזאת תוסיף תת כחה לשום את שמי בתוך דברי מעכ"ת ה' יתן אומר יעשנו בדפוס יפוצו מעינותיו על ישראל ועל רבנן אכי"ר:

מר ניהו רבא הביא מ"ש גדולי ישראל דכי שקיל וטרי אליבא דפ' כיותיה ס"ל ובכלל הדברים הביא מכת"ר מ"ש הר"ן ז"ל בפרק שבועת הדיינין ואע"ג דר"א מתרץ כשמואל ליכא לאוכוחי דס"ל כוותיה דאמוראי מתרצי אליבא דחד אמורא כי שמעי מאי דפרכי ליה אע"ג דלדידהו לא ס"ל כוותיה וכו' אבל בדר"א דייקי הכי משום דתלמידיה דרבי יוחנן הוה ובא"י הוה גמיר וכו' ומכת"ר שיחיה הקשה עליו חבילות קושיות ככתוב בדברי קדשו ואני אמרתי לבאר דברי הר"ן ומשם באר"ה ביאור דבריו דר"א אמר בארץ ישראל דהא דקתני סיפא דינר זהב לי בידך אין לך בידי אלא דינר כסף וטריסית ופונדיון ופרוטה חייב דלא איירי בטוענו שוה דהוי הודאה מעין הטענה אלא בטוענו דוקא ואיירי בטוענו דינר מטבעות דהוי מעין הטענה זה אמר ר"א בארץ ישראל ובגמ' בבלית כשסייעו לרב מהך סיפא ואמרו אא"ב שוה משו' הכי חייב אלא אי אמרת דוקא אמאי חייב דחי לה ואמרו דאה"נ דדוקא איירי ולא תסייעיה לרב דהרי ר"א בארץ ישראל פירשה אליבא דשמואל בטוענו דינר מטבעות ומש"ה דייקו דר"א כשמואל ס"ל דכיון דהוה בזמנו לא היה צריך לאוקמ' למתני' כוותיה דשמואל דבשלמ' אי הוה שמיע ליה מאי דפרכי לשמואל אע"ג דהיו בדור א' הוה מצינן למימר דתריץ יתיב דלא תיקשי לשמואל פירכות המקשים אע"ג דליה לא ס"ל כשמואל אבל מאחר דלא שמע ליה מאי דפרכי לשמואל אלא הוא מעצמו אוקמה למתני' בטוענו דינר מטבעות מי דחקו לזה אם איתא דס"ל כרב לימא דשוה קתני ומשום הכי חייב דהרי בזמנו היה ואינו חובה עליו לאוקומי מתני' כסברת שמואל כי היכי דחייבים אמוראי בתראי לתרוצי דברי אמוראי קמאי ואה"נ דאי הוי שמיע ליה לר"א מאי דפרכי לשמואל ו והוה מתרץ מתני' כשמואל אע"ג דהיו בדור א' אפי' הכי היה מתרץ אליבא דשמואל לסלק מעל שמואל פירכות המקשים אבל מאחר דהוא לא שמיע ליה פירכות המקשים מאי איכפת ליה לאוקומי מתני' כשמואל זו היא כונת הר"ן ז"ל והם הם דברי מהרדב"ז ז"ל בח"א סי' קס"ב שהביא מכת"ר ואין ביניהם כמלא נימא והשתא תו לא קשיא דאפשר דשמע מרבו מימרת שמואל ומאי דקשיא עליה ותירצה אליביה דהא כתיבית דר"א לאו משום קושיא אמר הכי אלא הוא פירש מתני' בהכי דאם איתא הול"ל אמר לך שמואל כי היכי דאמרי שם קודם זה אמר לך שמואל אמר לך רב ותו דאם ר"א שמע מרבו הך קושיא או ששמעה בבבל ותירצה אליבא דשמואל ודאי דמסתמא שמואל כרביה ס"ל ברישא ובסיפא ובמה נסתפקו בגמ' אי רישא נמי כשמואל ס"ל הא ודאי ס"ל כרביה ברישא וסיפא ואפי' אם נאמר דלא ס"ל לר"א כרבו שמואל ברישא מאי איכפת ליה לתלמודא לענין דינא אי ס"ל לתלמיד כסברת הרב הא ודאי דאין הלכה כתלמיד במקום הרב וכבר כתב הר"ן ז"ל בריש מסכת סוכה דכשנחלק התלמיד עי הרב בחייו כיון שלא קבל רבו דבריו נדחו דברי התלמיד ואם כן מאי בעי בגמ' אי רישא נמי כשמואל ס"ל אלא ודאי דר"א תירץ מתני' דאיירי בטוענו דינר מטבעות ולא אליבא דשמואל אלא הוה תירצה כן לדעתו ומדתריץ הכי משמע דקאי בשיטת שמואל ומשום הכי בעו בגמר' אי ברישא נמי קאי בשיטת שמואל כל זה כתבתי ליישב כפי גירסתינו דגרסי' בההיא דשבועת הדיינין רבי אלעזר אמנם אעיקרא דדינא הרואה יראה דגירסת הר"ן היא רבי אליעזר והוא היה תלמידו של רבי יוחנן והיה בדורו של שע שמואל ולא היה בבבל כי אם בארץ ישראל וכן תראה בחידושי הר"ן לשבועות שנדפסו בס' חידושי גאלאנטי שהביא הגירסא רבי אליעזר וכן תראה בס' יוחסין דף ל"ח שרבי אליעזר היה תלמידו של ר' יוחנן ומכאן תשובה להרב דרך תמים ז"ל שהגיה בדברי הר"ן בשני מקומות דצ"ל רבי אלעזר וליתא דודאי הוא רבי אליעזר וגם בחידושי הרשב"א לשבועות גריס רבי אליעזר ועדיין צריך אני לבאר כי לא יכחיש הר"ן דהיכא דאמורא בתרא מפרש ליה דקמא וליכא שום אמורא דפסיק הלכתא הפך מאי דמתרץ ההוא אמורא בודאי אמרי' מדתרוץ יתיב ההוא אמורא בתרא סברת האמורא קמא כוותיה ס"ל דהא אין לתלות בדבר אחר אבל כי חזי' דאיכא מאן דפסיק הלכתא הפך ההיא אוקימתא דתריץ יתיב האמורא בתרא כגון הך דפ' שבועת הדיינין דתני רבי חייא לסיועי לרב אין אנו יכולין להכריע דרב אשי דהוא בתרא מדתריץ אליבא דשמואל דכוותיה ס"ל דהא פשיטא דרב אשי לא יחלוק על ההיא דתני רבי חייא לסיועי לרב ויש פנים הנראין לומר דאמורא בתרא מתרץ מילתיה דאמורא קמא כי שמע מאי דפרכי ליה אע"ג דלא ס"ל כוותיה ואין שום מופת חותך לומר דכוותיה ס"ל ואע"ג דאכתי אפשר דכוותיה ס"ל מדתריץ יתיב סברת האמורא קמא מ"מ אין בידינו ראיה גמורה לזה ולהניח דברי רבי חייא דתני לסיועי לרב ולפסוק כרב אשי כיון דאכתי אפשר דגם רב אשי יפסוק כדתני רבי חייא אלא שטרח לתרץ ולהעמיד דברי שמואל וכן מדוקדק לשון הר"ן ז"ל שכתב דאע"ג דרב אשי מתרץ כשמואל ליכא לאוכוחי דס"ל כוותיה דאמוראי מתרצי אליבא דחד אמורא כי שמעי מאי דפרכי ליה וכו' דקדק לומר ליכא לאוכוחי להשמיענו דאין לנו ראיה גמורה לומר דכוותיה ס"ל אע"ג דאפשר להיות דכוותיה ס"ל אבל מ"מ אין כאן הוכחה גמורה והיינו טעמא משום דסתמא אמרי' דר"א לא יחלוק על ההיא דתני ר' חייא דהוי סיעתא לרב. ומעתה מאי דקשיא לי' למעכ"ת שיחיה ממ"ש הרי"ף והרא"ש בפ' במה בהמה לא קשיא לע"ד דהתם דוקא מדאיכפלו כולהו ופריקו כל חד אליבא דרב ולא הספיק להם תירוץ א' ודאי דהלכתא כרב הא לאו הכי דאיכפלו כולהו אלא חד אמורא הוה מתרץ לה אליבא דרב לא היה פסקי' הלכתא כוותיה דרב משום דלפעמים אורחיה דאמורא בתרא לתרוצי מלתא דאמורא קמא וליה לא ס"ל הכי כי איכא מאן דפסק הלכתא הפך מה שתירץ אותו האמורא וכדכתיבנא והשתא כיון דחנניא שהוא תנא אמר נטירותא יתירתא לא משאוי הוא ופסק נמי שמואל כחנניא פשיטא דהוה פסקי' הלכתא כחנניא וכשמואל ואי חד אמורא בתרא הוה מתרץ מלתיה דרב לא היה לנו ראיה ברורה לומר דמדתריץ מלתיה דרב כוותיה ס"ל כיון דאפשר לומר דמסתמא לא היה חולק על חנניא ועל שמואל דפסק כוותיה אלא משום דאיכפלו כל הנך בתראי פסקינן הלכתא כרב ומן הסוג הזה הויא ההיא דאייתי מעכ"ת בראשית מאמר פתוח שכתבו הרי"ף והרא"ש בפ"ק דמציעא גבי ההיא דחזר ולקחה מבעלים דחזר בו רב האי גאון ופסק כרב משום דמר זוטרא ורב אשי ורב אחא ורבינא דבתראי נינהו שקלו וטרו אליבא דרב והרצון בו דאי לאו דהני אמוראי בתראי שקלו וטרו כולהו אליבא דרב וחד אמורא הוה מתרץ מלתיה דרב הוה אמינ' דנתכוון לתרץ דברי רב אבל איהו לא ס"ל כרב משום דסתמא אותו האמורא לא יחלוק על מאי דאמרי' בהאשה רבה דכולהו אמוראי דקיימי בשיטת ר"מ דאמר אדם מקנה לחבירו דשב"ל כולהו שיטה נינהו ולית הלכתא כחד מינייהו אלא אין אדם מקנה לחבירו דשב"ל אבל מדחזית דשקלו וטרו כמה אמוראי בתראי אליבא דרב אין הפה יכולה לדבר דכולהו לא ס"ל כוותיה דא"כ אמאי איכפלו כל הני אמוראי לתרוצי מילתיה דרב אם לא דס"ל כוותיה וע"כ לומר דס"ל להני אמוראי דאע"ג דאין אדם מקנה דשב"ל אנן סהדי דלאוקומה קמי לוקח קא בעי לה ויקנה אותה בכל לבו ואע"ג דאי הוי חד אמורא דהוי מתרץ מלתי' דרב הוי מצי' למימר דסבירא ליה דאנן סהדי דלאוקומה קמי לוקח קא בעי לה אין לנו מופת חותך בדברי האמורא אם כך הוא דעתו כדי לפסוק הלכה כרב כיון דאכתי אפשר דטרח ליישב דברי רב וליה לא ס"ל אבל מדחזינן כמה בתראי דשקלו וטרו אליביה פשיטא דכוותיה ס"ל וע"כ לומר דהני רבוותא ס"ל דאנן סהדי דלאוקומה קמי לוקח קא בעי לה. ומעתה מה שהביא מעכ"ת לדחות דאין סברא לחלק דמשום דהוו בתראי טובא דאיכפלו לתרוצי אליבא דרב בריש פ' במה בהמה פסקינן כוותייהו והביא מכת"ר ראיה מההיא דריש ביצה שכתב הרמב"ן דמשום דרבא דהוא בתרא מתרץ אליבא דאבוה דשמואל פסק הרי"ף כותיה וממ"ש הרז"ה ריש פ' לולב הגזול אחרי המחילה רבה לא קשיא כלל דודאי בההיא דריש ביצה כיון דאין לתלות בדבר אחר פשיטא דמדתריץ סבר אבוה דשמואל כוותיה ס"ל דהא ליכא מאן דפסיק הלכתא הפך אבוה דשמואל כי היכי דנימא דסתמא לא יחלוק רבא על הפסק ההוא ולא נתכוון אלא לתרץ בעד אבוה דשמואל אבל אכתי אפשר דלא ס"ל דדוקא כי איכא מאן דפסק הלכתא להפך הוא דאמרי' דאפשר דטרח להעמיד דבריו וליה לא ס"ל הכי ומזה הסוג נמי היא מ"ש הרז"ה ריש פרק לולב הגזול דהא התם לא איפסק' הלכתא לא כר"י ולא כשמואל וזהו ג"כ מ"ש הרי"ף בפ"ק דסוכה גבי מחלוקת דרב ושמואל בנסרים דכיון דרב פפא מתרץ לדעת שמואל כוותיה ס"ל יען לא נפסקה שום הלכה הפך שמואל ומסתמא רב פפא כוותיה ס"ל מדתרוץ דברי שמואל אבל הרא"ש ז"ל נחלק על הרי"ף ואמר מר דאינה ראיה כל כך לפי שדרך אמוראי בתראי לפרש דברי הראשונים אע"ג דלא ס"ל כוותייהו ביאור דבריו דאי מהאי טעמא דרב פפא מתרץ דברי שמואל אינה ראיה כ"כ דכוותיה ס"ל דאע"ג דלא איפסיקא הלכתא בגמ' הפך שמואל מ"מ אכתי אפשר דרב פפא סובר כרב והך פלוגתא דאמוראי דהפכן על צידן מתוקמא לרב אליבא דר"מ וכיון דקי"ל דר"מ ור"י הלכה כרבי יהודה מסככין בנסרים שיש בהם ד' ואין מופת חותך לומר דהנך אמוראי דפליגי בהפכן על צידן כולהו ס"ל כשמואל דאכתי אפשר דכרב סבירא להו ופליגי אליבא דר"מ אע"ג דלית הלכתא כר"מ במקום ר"י לפי שדרך אמוראי בתראי לפרש דברי הראשונים אע"ג דלא ס"ל כוותייהו וכיון שכן גם רב פפא יסבור כרב והלכתא כר"י במקום ר"מ ומינה דגם בהפכן על צידן למאי דקי"ל כר' יהודה כשרה וכיון דאין שם מופת חותך דהנך אמוראי קיימי בשיטת שמואל גם רב פפא יסבור כרב ומ"ש הרא"ש שדרך אמוראי בתראי לפרש דברי הראשונים הוא טעם כולל בין להנך אמוראי דפליגי בהפכן על צידן בין לרב פפא אבל כיון שיש ב' טעמים אחד דאליבא דשמואל מיתוקמא שפיר לכ"ע ועוד דלקמן בפ' לולב הגזול לא מייתי מהך דתניא כוותיה דרב ש"מ דהך דשמואל עיקר דאם יש בהם ד' אמות פסולה לכ"ע זהו כוונת הרא"ש ז"ל לע"ד ובכן נחה שקטה תלונת מעכ"ת שתמה על הרא"ש שכתב איהו גופיה בכמה מקומות שנראין דבריו סתורים מניה וביה כמו שהאריך מכת"ר בקונט' ולדרכינו ניחא דבכל הנהו אתרי לא נפסקה שום הלכה בגמ' ומשו"ה כי שקלו וטרו אמוראי אליבא דחד ס"ל דהלכתא כוותיה והראיה על זה לאמת דברינו היא אותה שכתב הרא"ש בגיטין פ' ב' סי' ד' שהביאה מכת"ר דעולא אתא לשנויי הא דשקיל וטרי הש"ס אליבא דמאן דאמר משום פירות לפרושי מתני' אליביה אע"ג דלא ס"ל כוותיה ובודאי דהיינו טעמא דכיון דכבר נפסקה הלכה בפירושא בעלמא דרבי יוחנן ור"ל הלכה כרבי יוחנן נמצא דהו"ל כאילו נפסקה הלכה בפי' שהטעם הוא משום בת אחותו ותו אין לנו ראיה ברורה לומר דעולא יחלוק על כללין דהלכה כרבי יוחנן והוא יסבור כר"ל כיון דאפשר לומר דעולא טרח לתרגמה אליביה דר"ל אבל ליה לא ס"ל. ומעתה הנה אנכי בא להתבסם בפניני אמריו שתירץ מכת"ר לתמיהתו ואמר מר וז"ל ואשר אני אחזה לי ליישב דעתיה דהרא"ש הוא דאיהו אזיל לשטתייהו דהגאונים וכו' אך בההיא דפ"ק דסוכה וכו' כתב עליה דאינה ראיה כ"כ מספקת וכו' ככתוב בדברי קדשו ולא יכולתי לירד לעומקן של דברים דהא כיון דלאו ראיה גמורה היא לפסוק דלא כרב משום דלפעמים אשכחן בגמ' דמתרצי אליבא דאמוראי דלא ס"ל כוותייהו היכי נחה דעתו דעת עליון בכל הנהו אתרי שאסף וקיבץ מעכ"ת כעמיר שכתב הרא"ש דכיון דאמוראי בתראי שקלו וטרו אליביה דחד כוותיה ס"ל והא לפי דעתו של הרא"ש למאי דמתרגם לה מכת"ר בההיא דפ"ק דסוכה לאו ראיה חותכת היא לפסוק לענין הלכה כוותיה דמאן דמתרץ לה אליבא דחד ומהיכן פשיטא ליה להרא"ש בכל אותם המקומות לפסוק כן לענין הלכה ותו אעיקרא דוקא כשאומר בגמ' בהדי' דטעמא דתנא או אמורא קא מפרש וליה לא ס"ל אז ודאי דליה לא ס"ל אבל כי לא אמרי' הכי בהדיא בגמ' מנ"ל להרא"ש למי' דמתרץ אליביה וליה לא ס"ל כדי לדחות דברי הרי"ף שפסק כשמואל בההיא דנסרים גם מ"ש עוד מכת"ר וכן יש לפרש ההיא דפ' ב' דגיטין וכו' אבל לפום קושטא דמילתא לא פליג אעיקרא דדינא עני מרי איך לפום קושטא דמילתא לא פליג אעיקרא דדינא הרי הרא"ש פסק דמשום בת אחותו הוא דיש לבעל פירות עד שעת נתינה והר"ב העיטור פסק דמשום פירי הוא ואין לבעל פירות משעת כתיבה ופליג הרא"ש לענין דינא על הר"ב העיטור ולא ירדתי לסוף דעתיה דמר כהן שדעתו יפה עוד הביא מכת"ר דברי הר"ב חוות יאיר ז"ל סי' צ"ד דף צ"ב סוף ע"א שכתב וז"ל ונ"ל דדוקא כדאמורא בא לתרץ מילתיה משא"כ סתם גמרא דרכה להקשות ולתרץ אפי' דלא כהלכתא כמ"ש התוס' בב"מ דף קי"ג א' בד"ה מחזיר את הכר וקמי שמיא גליא בראותי דבריו עמדתי מרעיד דמנ"ל דמשום דסתמא דתלמודא הוא דמתרץ אליבא דרבא מש"ה מתרץ אפי' דלא הלכתא ומה חילוק יש בין אמור' דמתרץ מילתיה דאמורא אחרינא לסתמא דתלמודא אטו סתמא דתלמודא לאו אמוראי נינהו ושוב ראיתי למכת"ר שהרבה להקשות עליו קושיות חבילות והדין עם מכת"ר אלא שמכת"ר לא יישב לנו דברי התוס' דמציעא אשר זו כחו של הר"ב חוות יאיר ז"ל ולפי מה שאני מבין מדברי מכת"ר הוא דאין לחוש לדברי התוס' הללו שבמציע' כיון שבמקומות אחרים כתבו להפך והכריחני לומר שכך הבין מכת"ר מדלא ביאר לנו דברי התוס' שבמציע' מהו כונתם ואם הוא כך אתמה דאיך אפשר לומר שהתוס' יסתרו את דבריהם ממקום למקום אמנם לע"ד דטעם התוס' הוא דכיון דסוגיא בדוכתא עדיפא ולא מצינו שום חולק על שמואל וגם איכא ברייתא דתניא כוותיה דשמואל מסתמא לא יחלוק סתמא דתלמודא בתמורה אמילתיה דשמואל ואברייתא דמסייעא ליה וע"כ לומר דמה שהקשו בתמורה מעבוט דרחמנא אמר לא תעבוט עבוטו ומשני דרך הגמ' הוא להקשות ולתרץ אפי' דלא כהלכתא לאו משום דסתמא דתלמודא הוא דמתרץ כמ"ש הר"ב חוות יאיר ז"ל אלא טעמא כדכתיבנא וגם במה שחזר ותמה מכת"ר על הר"ב חוות יאיר שרצה לחלוק על עיקר פסק ר"ח שהביאו התוס' בברכות כי יחם לבבו והשיגו הדין עם מכת"ר ויפה השיגו הכלל העולה מכל מאי דכתיבית דהיכא דאמורא בתרא שקיל וטרי אליבא דאמורא קמא וליכא מאן דפסק בגמ' הלכתא הפך מאי דמתרץ אותו אמורא אמרינן בודאי דמדתריץ אליביה כוותיה ס"ל והכי הלכתא אבל אם נפסקה הלכה הפך מאי דתריץ אותו האמורא אין הכרח לומר דס"ל כוותיה דאפשר שלא יחלוק על הפסק שפסקו בגמ' אלא דלתרץ ולהעמיד דבריו של אמורא קמא נתכון האמורא בתרא אבל ליה לא ס"ל וכן אפי' לא נפסקה הלכה בהדיא באותו פרט הפך מה שתירץ אותו האמורא אלא שבמקום אחר נפסקה הלכה כמשל רבי יוחנן ור"ל הלכה כר"י אם בפלוגתא אחריתי תירץ אמורא חד דברי ר"ל אין הכרח לומר דס"ל כר"ל כיון דמסתמא אפשר שלא יחלוק על הפסק דפסקינן ר"י ור"ל הלכה כר"י אבל אם רבים שטרחו לאוקומי מלתיה דאמורא קמא וכל חד ביקש טעם בפני עצמו לאסבורי מלתיה דאמורא קמא אמרינן דכולהו ס"ל כוותיה ואין לזוז מכללים אלו זהו הנלע"ד מטיבותיה דמר ויתר דברי מכת"ר שיחיה שהביא מדברי האחרונים לא עצרתי כח לעמוד בדבריהם ודי לנו להבין דברי הראשונים זלה"ה. עוד הושיט לנו מכת"ר שיחיה את שרביט זהבו ויבא לנו כלל אחר דמדשקיל וטרי אליבא דפ' ש"מ דהלכתא כוותיה אמרי' אפי' כשהשקל' וטריא הוא אליבא דיחיד כנגד רבים והביא ראיות לזה מכמה מקומות ככתוב בתורתו תורת אמת ובכלל הביא דברי הרב הנמקי שכתב בפ' לא יחפור עלה דההוא דתנן רע"א לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה דהלכתא כר"ע מדשקלינן בגמ' אליביה והקשה מכת"ר דאמאי פסקו שאר רבוואתה כת"ק דר"ע כיון דשקלו וטרו אליביה והיא חקירה הגונה ותירץ לזה מכת"ר דהכא לא איבעי' אלא לפרש דברי ר"ע ולא נפקא מינה לענין דינא מידי ולא דמי לאינך דנפקא מינה לענין דינא והביא ראיה מכת"ר מדברי מרן בכ"מ פ"ד דע"ז הלכה י"ג ככתוב באורך בקונטריס ולא הבנתי דברי מר דהא נפקא מינה לענין דינא בההיא דפ' לא יחפור דאם ר"ע סובר לכל רוח אין צריך להרחיק ן' אמה ודאי דאין הלכה כמותו דמאי שנא בורסקי מנבלות וקברות דמרחיקין ן' אמה ואי ר"ע סובר דלכל רוח בעי ן' אמה חוץ ממערבה דלא יעשה כלל נפסוק כמותו הלכה וזהו כונת הבעיא ר"ע היכי קאמר וכנ"ל דלא בעו בגמ' אלא להבין דבריו בלבד ודילמ' לפסוק הלכה כמותו בעו לה בגמ' והראיה שהביא מכת"ר מדברי מרן ז"ל בכ"מ פ"ד דע"ז לא דמי דהתם ודאי ההוא שקלא וטריא הוי להבין דברי ר"ש לפי שלא היה מובן בדברי ר"ש דאי איירי בתמימים שלל שמים הוא ואי בבעלי מומין שללה נינהו וצריך להבין דבריו מאי קאמר כי אין לדבריו הבנה כלל ופירשו אמוראי דברי ר"ש ואסברו שפיר למילתיה אבל בדברי ר"ע דפ' לא יחפור אינם מחוסרי הבנה דהרי יכולין אנו לומר שני הפירושים דאתמרו בגמ' ואי לאו דנפקא מינה לענין דינא מה בעו בגמ' ר"ע היכי קאמר הא בין אם נאמר דלכל רוח בעי ן' אמה חוץ ממערבה דאפי' ן' אמה ובין אם נאמר דלכל רוח לא בעי ן' אלא במערב דוקא דברי ר"ע מובנים אלא ודאי דמשום נפקותא דדינא בעו בגמ' היכי קאמר ר"ע ובהכי ניחא לי מה שחזר והקשה מכת"ר על דברי מרן בפ"ד דע"ז מדברי מרן גופיה בפ"ב דת"ת הלכה ו' ככתוב בקונטריסו וע"פ מה שכתבתי ניחא דבפ"ד דע"ז לא היה מובן לדברי ר"ש אבל בההיא דפ"ב דת"ת ששאלו בגמ' מי שאין לו אשה כלל או דילמא באינה שרויה אצלו אם אינו לענין דינא דס"ל לתלמודא כר"א מאי נפק' מינה הא לעולם יש מובן לדברי ר"א יהיה מה שיהיה אלא ודאי דס"ל לתלמודא דהלכת' כוותיה ומשו"ה שקיל וטרי אליביה וכן בפ"י מה' ברכות הלכה ט"ו כתב מרן ז"ל דטעם הרמב"ם הוא מדבפי' בגמ' לפרקים עד כמה ומפרשי עד ל' יום ואי לאו דס"ל דהלכת' כוותיה למאי נ"מ בעי לפרקים עד כמה יהיה חדש א' או ב' או ג' כל מה שנרצה לפרש בדבריו נפרש והרי יש לדבריו מובן ולאיזה צורך שאלו עד כמה א"ת לית הלכת' כוותיה וכן בפי"ו דמאכלות אסורות כתב מרן דפסקי' כרבי יוסי משום דמפרשי אמוראי מיליה דאמרי' בפרק הניזקין דף ד"ן הא אתמר עלה אמר רבא חזקה אין אדם אוסר כרמו בנטיעה א' ומאמר הא אתמר עלה ר"ל שכבר פירשו דבריו לענין הלכה וזו היא נמי ההיא דפ"ט דשחיטה הלכה ה' שהביא מכת"ר באופן דעדיין קושית מכת"ר במקומה עומדת למה שאר הפוסקים לא פסקו כר"ע בההיא דלא יחפור וכמו שפסק הר"ב נימוקי יוסף ז"ל ונלע"ד דטעם שאר הפוסקים הוא משום דר"ע סובר ששכינה במערב ובגמ' הביאו שם דרבי אושעי' ורבי ישמעאל ורב ששת סברי שכינה בכל מקום ובודאי שלכך הביאו בגמ' סברת כל הני רבוואתה דאמרי דשכינה בכל מקום להורות לנו דאין הלכה כר"ע וכיון שבזה ודאי אין הלכה כר"ע נגד כל הני רבוואתה ממילא נדחו דברי ר"ע בשאר רוחות ופסקי' הלכת' כת"ק דאין עושין בורסקי אלא למזרח העיר והו"ל כאילו פסקו בהדיא בגמ' דאין הלכה כר"ע ובהכי ניחא לי מה שתמה מכת"ר על הרב המגיד שכתב בפ"ג דשבת הלכה ח"י דפסק הרמב"ם כר"א מפני ששאלו בגמ' מה היא כונתו ולדרכינו ניחא דבההיא דלא יחפור טעמ' רבא איכא שלא לפסוק כר"ע כיון שהביאו שם בגמ' סברת הנהו רבוואתה דסברי דשכינה בכל מקום ורצה התלמוד להשמיענו דלית הלכת' כר"ע משא"כ בההיא דספ"ק דשבת כיון ששאלו בגמ' מהו כונתו ודאי דכותיה דר"א הויא הלכה עוד בדברי קדשו תמה מכת"ר דהרא"ש בס"פ במה אשה גבי אבן תקומה ובפרק מי שהחשיך ובפ' מציאת האשה ובפרק הזורק דאזיל בשיטת הרי"ף שסובר דהיכא דשקלו וטרו אליבא דיחיד או דמפרשי למלתיה הלכת' כותיה אפי' נגד רבים ואילו בפ"ק דשבת סי' ז' ובפ"י דיבמות סי' ו' ובפ' הזהב סי' י"ז כתב דאין זו הוכחה שכן דרך האמוראים לפרש דברי התנאים אע"פ שאין הלכה כמותם והביא מכת"ר דברי הר"ב דרישה ז"ל בח"מ סי' רל"ה שרצה ליישב על נקלה ומכת"ר הקשה עליו קושיות הגונות ובאמת יפה תמה עליו וגם אנכי בחידושי על טח"מ הרבתי להקשות עליו אמנם מכת"ר יתיב תרוץ דבכמה מקומות העתיק דברי הרי"ף אבל ליה לא ס"ל הכי ודעתו העיקרית הוא מ"ש בפ"ק דשבת ובפ"י דיבמות ובהזהב ושאר מקומות ותמהני דאם איתא לא הו"ל להרא"ש לשתוק ולהביא דברי הרי"ף כאלו הם הלכה פסוקה לדעתו והיה לו לגלות דעתו לפחות בדרך רמז דאיהו לא ס"ל הכי ולמה נתן לנו מקום לטעות בדבריו דס"ל כפסק הרי"ף ותו דלדברי מכת"ר ההיא דריש מציאת האשה שהביא הרא"ש הסכמת הגאונים דהלכה כר"י בן בתירא הוא לא ס"ל הכי ואנן בדידן חזי' לבנו רבי' הטור ז"ל שפסק בטא"ח ס' פ"ג כר"י בן בתירא וכתב מרן בב"י שכן הוא דעת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ואמאי לא ביאר בנו כדרכו שאביו חולק ופוסק דבושתה ופגמה הוא שלה כת"ק דר"י בן בתירא ומי לנו גדול מרבי' הטור ז"ל דבקי במיליה דאבוה אלא ודאי דהרא"ש קאי בשיטת הרי"ף ז"ל ודברי מכת"ר לא יכולתי להלמן וחזרה קושית מכת"ר על הרא"ש. אמנם מטיבותיה דמר לע"ד אין נסת"ר מחמתו וצריך להקדים דהיכא דשקלו וטרו אמוראי להעמיד שלא יחלוק משנה סתמית או ברייתא סתמית על תנא אחר או על אמורא אחר ודאי דאורחא הוא לצדק דברי התנא שלא יחלוק על סתם מתני' אי משום דלא לאפושי פלוגתא ולשום שלום מלא בפמליא של מעלה ואי משום דאל"כ לא היה מביא רבי' הקדוש ז"ל סתם מתני' כיון דיש תנא אחר שחולק עליה ודרך הוא לתרץ שלא יחלוקו זה עם זה א"נ כשאין דברי תנא או אמורא מובנים דרך אמוראי בתראי הוא לבאר דברי הראשונים הסתומים אע"ג דלית הלכת' כוותייהו אבל במשנה שנשנית במחלוקת של יחיד ורבים דק"ל הלכה כרבים וחזי' דאיזה אמורא או אמוראי שקלו וטרו ונסתפקו בדברי היחיד לענין דינא או הקשו עליו איזה קושי' לענין דינא ותירצוה אליביה ודאי דלא היה להם צורך להסתפק בדברי היחיד או להקשות עליו קושיות היוצאות לענין דינא דמאי נ"מ לעשות לרוח משקל כיון דלית הלכת' כוותיה וע"כ לומר דס"ל דהלכת' כוותיה המשל בזה ההיא דר"פ מציאת האשה שהקשה רבינא אלא מעתה בייש עני בן טובים ה"נ וכו' והיא חקירה אליבא דר"י בן בתירא לענין דינא ומאי מספקא ליה לרבינא מאחר דלא נפקה מינה מידי לענין דינא דכת"ק פסקי' ואמאי הוצרך רב אשי לתרץ התם לאו גופייהו הכא אשתו גופיה הוא ואם נאמר דאה"נ דלריב"ב בייש עני בן טובים יהיב בושת לכולהו בני משפחה מאי נ"מ לדידן אלא ודאי מדשקלו וטרו אליבא דריב"ב לענין דינא פוסקים רבינא ורב אשי כריב"ב וכן בההיא דריש פ' הכותב דבעו בגמ' לענין דינא לר' יהודה אי פירי פירות דוקא או עד עולם דוקא לא נ"מ מידי לדידן לענין הלכה ונאמר מה שנרצה אליבא דר' יהודה והרי אין הלכה כיחיד נגד רבים ומדבעי לענין דינא אליביה ש"מ דהלכת' כוותיה ומשו"ה פסק המרדכי כרבי יהודה וכן בההו' דאבן תקומה דס"פ במה אשה מאי נ"מ לענין דינא כי היכי דאיכפל רב יימר בר שלמיא משמיה דאביי לומר והוא דאיכוון ואיתקל הא במשקל לית הלכת' כר"ע נגד רבים ומאי בעי אביי משקל דמשקל מאי תיקו אלא ודאי דהלכת' כר"ע וכן בההיא דס"פ מי שהחשיך דבעי בגמרא מאן יש אומרים הויא חקירה לענין דינא דאם נדע מאן יש אומרים וראוי לסמוך עליו נפסוק הלכה כמותו דאל"כ מאי נ"מ לדעת מאן יש אומרים כיון דת"ק רבים נינהו וסוברים דאין גובלים את הקלי דכוותייהו נקטינן אלא ודאי דס"ל דהלכת' כיש אומרים ומש"ה בעי מאן יש אומרים דאם הוא בר סמכא כוותיה נקטינן וכן בההיא דפ' במה מדליקין דאמר רבי ישמעאל אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת מאי בעי בגמ' מ"ט הא כבר אמר מפני כבוד השבת שריחו רע וכיון דלית הלכת' כוותיה מאי בעי אלא ודאי החקירה היא למען דעת טעמו של דבר משום דנ"מ לענין דינא דאם הטעם הוא משום שריחו רע מה יעשה מי שאין לו אלא עטרן והרי אמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות אבל אם יהיה מטעם אחר המסתעף ממנו אין מדליקין בשום אופן וחדית לן שמא יניחנו ויצא וחובה עליו לסעוד לאור הנר אשר לפ"ז ימכור כסותו ויקנה שמן ומדבעי טעמא מאי נ"מ טובא לענין דינא וכן בכל המקומות שקיבץ מכת"ר הם שאלות לענין דינא ואם לאו דס"ל דהלכתא כותיה לא הוה שו"ט אליביה לענין דינא. והשתא מה שהקשה מכת"ר ממ"ש הרא"ש פ"ק דשבת סי' ז' לא קשיא דטעם הרא"ש הוא שכבר נפסקה הלכה דיחיד ורבים הלכה כרבים וגם נפסקה הלכה דלא כבן עזאי דהרי רב ספרא א"ר יוחנן גופיה סובר דמהלך לאו כעומד דמי וכמו שהביא הרא"ש ראיה מזה וממ"ש בפרק אלו נערות הא מני בן עזאי היא ומש"ה אין ראיה ממ"ש ר"י ומודה בן עזאי בזורק שכן דרך האמוראים לפרש דברי התנאים אע"פ שאין הלכה כמותם ומה גם דאינו שום חקירה לענין דינא אליבא דבן עזאי דבזורק אליבא דת"ק הכי הוי וההיא דפ"י דיבמות שכתב הרא"ש ג"כ דאין ראיה ממאי דשקיל וטרי לאוקומה מתניתין כר"ע טעמו הוא משום דמתניתין אתיא יותר מרווחת אליבא דת"ק משא"כ אליבא דר"ע צריך לאוקומה בדוחק בנשואין ולא בקדושין וכיון דלת"ק אתיא כרבנן בין בקדושין בין בנשואין אין ראיה ממאי דשקיל וטרי אליבא דר"ע לומר דכוותיה הוי הלכתא דמצינו למפרך דסתמא דתלמודא דמתרצה אליבא דר"ע לא יחלוק על כללין דיחיד ורבים הלכה כרבים ומתני' אתיא שפיר אליבא דרבנן אלא דמהדר לאוקומה אליביה אבל אינו שום חקירה שחקרו אליבא דר"ע לענין דינא אלא שהקשו עליו דמתני' אתיא דלא כוותיה וטרחו להעמיד משנתינו אליביה אע"ג דלית הלכת' כוותיה גם בההיא דפ' הניזקין שכתב הרא"ש דאין ראיה לפסוק כבן בתירא שהביא מכת"ר טעמו של הרא"ש הוא משום דלא באה שום חקירה בפירוש לענין דינא אליב' דבן בתירא אלא אמר ר"ן דכמחלוקת במטלטלין כך מחלוקת בגיטין דאל"כ אלא דבגיטין מודה בן בתירא הו"ל לתנא למתני הכי חרש רומז ונרמז ובמטלטלין בן בתירא אומר קופץ ונקפץ אלא ודאי דבן בתירא חולק אף בגיטין וא"כ קשי' דאמאי תני בן בתירא אומר קופץ ונקפץ במטלטלין דמשמע דבגיטין מודה וצ"ל דתנן אף במטלטלין וכדי שלא יקשה על בן בתירא קושי' הלזו הוצרך ר"ן לפרש דבדברי בן בתירא צ"ל אף במטלטלין אבל לענין דינא לא ס"ל כוותיה ואע"ג דאפשר נמי לפרש דס"ל כבן בתירא ומשו"ה פירש דבריו מכל מקום אין ראיה ברורה דס"ל כוותיה כיון דאפשר דלסלק מעל בן בתירא הקושי' הנז' פירש דבריו וז"ש הרא"ש דהכא להקל צריך ראיה יען אינו מוכרח בהכרח גמור וטעמו כדכתיבית אלא דאכתי קשי' ההיא דכתב הרא"ש בפ' הזהב דאע"ג דר"ן ורב אשי מפרשי דברי רב יהודא לית הלכת' כוותיה שכן דרך האמוראים מפרשים דברי התנאים אף אותם שאין הלכה כמותם והא ודאי קושי' כמו שיפה הקשה מכת"ר ויותר מזה יש להקשות שהרא"ש כתב פ' במה בהמה דהיכ' דאמוראי טובא שקלו וטרו ופריקו כל חד אליב' דחד אמורא הלכת' כוותיה וביארנו דבריו לעיל בכלל הקודם משום שהם רבים דאיכפלו לתרץ באו לפסוק הלכה כמותו וא"כ בההי' דפ' הזהב נמי נימ' מדאיכפלו בתראי טוב' לתרוצי אליב' דרבי יהודה ס"ל דהלכת' כוותיה אמנם הנלע"ד הוא דשאני ההי' דהזהב דלתירוצא דר"ן פליג ר' יהודה את"ק וס"ל דאין אונאה לתגר ולתירוצ' דרב אשי לא פליג רבי יהודה את"ק אלא אדרב' הוי מוסיף על דבריו דאפי' פחות מכדי אונאה הוי אונאה לתגר א"כ זה מורה בהדי' דלא ס"ל כוותיה דהרי כל אחד משתנה הפך מסברת חבירו לענין דינא בסברת ר' יהודה ובודאי דבאו לתת טעם להבין דברי ר' יהודה אבל לא ס"ל כוותיה ולא דמי לההיא דפ' במה בהמה דכולהו פריקו אליבא דרב ונתנו כל אחד טעם לדברי רב ואין הדין משתנה לדעת כולם. ומעתה ההיא דריש פ' אלו קשרים דאמרינן מדמתרץ רבי יוחנן אליבא דרבי יהודה ש"מ הלכה כרבי יהודה שניא היא דחזינן דאיכפל ר' יוחנן לאשמועינן דכמחלוקת לענין טומאה כך מחלוקת לענין שבת ולענין חליצה ואם הלכה כרבנן נגד ר' יהודה שהוא יחיד מאי אתא לאשמועי' דכן לחליצה הא כיון דלמלתי' מנא הוא בהדי' תנן לה במתני' חלצה של שמאל בימין חליצתה כשרה ואי משום לאסבורי מלתיה דרבי יהודה דגם בחליצה סובר רבי יהודה דלאו מנא הוא פשיטא כיון דלענין שבת וטומאה לאו מנא הוא הוא ודאי דלחליצה לאו מנא הוא ומאי קמ"ל לענין דינא ובשלמ' אם היו מקשי' על ר' יהודה איזה קושיא והוה מתרץ ר' יוחנן אליביה דרבי יהודה הוה מצינן למיפרך דטרח לתרץ דברי ר' יהודה שהוא תנא קדום אע"ג דלא ס"ל כוותיה דיחיד ורבים הלכה כרבים אבל בלי שום קושיא מה בא לחדש לנו דר' יהודה סובר דלענין חליצה לאו מנא הוא הא ודאי פשיט' ומאי נ"מ לענין דינא כיון דהלכה כרבים החולקים על רבי יהודה אלא ודאי דמדתריץ לבאר דברי רבי יהודה מבלי שיקשה עליו שום אמורא אתא לאשמועי' דהלכת' כר' יהודה דהשתא אע"ג דיחיד ורבים הלכה כרבים מ"מ כבר פסק רבי יוחנן כרבי יהודה ונראה בעיניו טעמו של ר' יהודה וכוותיה אית לן למינקט וכ"ת בההיא דהניזקין נמי נימא דמאי אתא לאשמעינן דכמחלוקת במטלטלין כך מחלוקת בגיטין אי לאסבורי מלת' דבן בתירא וליה לא ס"ל פשיט' הא לא קשי' דהא ודאי לאו פשיט' היא דאדרב' מדברי בן בתירא משמע דדוק' במטלטלין אבל לא בגיטין וזהו חדושו של ר"ן דגם בגיטין פליג בן בתירא ואימ' אף במטלטלין וההי' דכתב הרא"ש בפ' המגרש דתימ' הוא מה שפסק הגאון הלכה כר' יוסי ושמא טעמו כדאמרינן בפ' אלו קשרים שהביאה מכת"ר כוונתו להקשות דכיון דשמואל ורב חסדא אמרו בפ' התקבל דאומר אמרו כשר היכי פסק הגאון הפך דבריהם משום שתירץ רב אשי מתני' דמי שאחזו כר' יוסי דלא בשביל שהעמיד המשנה כרבי יוסי פסק הלכה כמותו נגד רב חסדא ושמואל והדר קאמר דשמא טעמו כההי' דאמרינן פ' אלו קשרים דמדתריץ ר"י מלתיה דרבי יהודה כוותיה ס"ל דהתם ע"כ טעמו הוא דאל"כ מה בא להשמיענו כדכתיבית ה"נ מדתריץ רב אשי מלתיה דר' יוסי כוותיה ס"ל דהא לאו מידי פריכו על סברת רבי יוסי כי היכי דנימא דטרח לסלק קושית המקשים מעל רבי יוסי אע"ג דלא ס"ל כוותיה וכיון שכן למה טרח להשמיענו דכולה ר' יוסי מאחר שכבר אמרו מחוורתא ריש' ר"מ וסיפא ר' יוסי ואי לא ס"ל כוותיה מה בא להשמיענו ולמה לא נתרצה בתירוצ' דמחוורתא ריש' ר"מ וסיפא ר' יוסי אלא ודאי דכוותיה ס"ל זהו כונת הרא"ש ז"ל. זה הכלל דלדעת כולהו רבוות' שהבי' מכת"ר שיחיה וגם הרא"ש בכלל ס"ל דהשקלא וטריא מהני לפסוק הלכה כמאן דשקלו וטרו אליביה ואפילו ביחיד נגד רבים זולת הר"י מטראני שהבי' דבריו בס' אסיפת זקנים שחולק בזה כמ"ש מכת"ר לשונו ואין טעם לדבריו ז"ל וזהו דוקא כשהשקלא וטריא הוא לענין נפקותא דדינא אבל אם הוא מחמת איזה קושי' שיש עליו ומתרצינן דבריו אין לומר שפוסקים כמותו מדשקלו וטרו אליביה שכן דרך האמוראים לפרושי מלתייהו דקמאי: אני תפלתי לאלהים הרועה אותי דנמטיי' שיב"א מכשור"א עוד כל ימי הארץ תורה דיליה מרגל"א בפומיה כה מעתיר נאמן באהבת תורתו בכח ואל: