יד מלאכי – חלק א – כלל תר"ד, קטע 33

ת"ז מתניתין דלא כי האי תנא. כל היכא דקאמר הכי קאי במסקנא מדלא קאמר לימא מתני' דלא כי האי תנא קרבן נתנאל ריש פ' אלו מגלחין לדעת התוספות:

ת"ח מוחלפת השיטה. עיין מ"ש בזה הרב גופי הלכות כלל של"ח ובס' הליכות אלי כלל תקכ"ז שכתב בשם הרא"ש דאורחא הוא דההיא דמייתי למפרך מינה הוא דמחליף ועיין הרב שמות בארץ ביומא דף י' ב' ובס' יד אהרן על א"ח סי' תצ"ח בהגהות הב"י ובריח שדה דף י' בארוכה ובס' לשון לימודים על הטורים שנדפס מחדש בדף כ"ג מ"ש על זה:

ת"ט מדשקיל וטרי אליבא דפלוני ש"מ דכוותיה ס"ל הכי איתא בפרק במה מדליקין כ"ח ב' ומדקמתרץ רב אדא בר אהבה אליבא דרבי יהודה ש"מ כר"י ס"ל ומי אמר רב אדא בר אהבה הכי והאמר רב אדא בר אהבה וכו' ואע"ג דמשנינן שם לדבריהם דר"א ור"ע קאמר וליה לא ס"ל דוקא התם דחקינן בהכי כי היכי דלא ליסתרו דברי רב אדא אהדדי אבל היכא דליכא סתירה בדברי האמור' המתרץ לדעת התנא שפיר אמרי' דמדקמתרץ אליביה כוותיה ס"ל וכדמוכח מלישנא דתלמודא שם דבפשיטות נקט ומדמתרץ וכו' ש"מ כוותיה ס"ל והכי נקט ליה הש"ס תו בריש אלו קשרים קי"ב א' וכמו שיבא בכללין דלקמן וכן מצאתי עוד בפ' שבועות הדיינין מ' א' דקאמר. ור"א לימא מדסיפא כשמואל מתרץ רישא נמי כשמואל ס"ל וכו' ע"ש דמשם יש ללמוד דגם באמורא דמתרץ מתני' אליבא דאמורא אחרינא אמרינן דמדמתרץ אליביה כוותיה ס"ל דהא ר"א ושמואל תרווייהו אמוראי נינהו ואפ"ה קאמר תלמודא ור"א לימא מדסיפא וכו' וכן מתבאר עוד מדברי הרי"ף והרא"ש ר"פ במה בהמה שכתבו ואותבינן עליה דרב ולא קמה תיובתא אלא פריקו לה תלתא אמוראי בתראי דאינון אביי ורבא ורבינא ופריקו כולהו אליבא דרב ש"מ דהלכתא כוותיה עד כאן וכ"כ עוד בפרק קמא דב"מ בשם רב האי גאון דמדחזינן מר זוטרא ורב אשי ורב אחא ורבינא דבתראי איכון עת קא שקלו וטרו אליבא דרב ש"מ דהלכתא כוותיה דרב וכן פסק ר"ח כרב מהאי טעמא גופא וכמ"ש בשמו רבינו בצלאל ז"ל בשיטתו המקובצת על ב"מ דף נ"ה סע"ב קחנו משם והנה ממאי דפסק הרמב"ם בב' אלו הדינין כהגאונים והרי"ף יש מקום לדון שפיר שמסכים הולך לשיטתייהו זאת אלא שאין אנו צריכים לזה דבפירושא איתמר בכ"מ פ"ג מה' ע"ז הלכה ד' לדעת הרמב"ם דמדשקלו וטרו אמוראי אליבא דרב ש"מ כוותיה ס"ל וחזר ושנאו שם לקמן ובפ' ב' מה' פסולי המוקדשים הל' י' וע"ע פ"ה מה' נזקי ממון הל' ג' ובלחם משנה פ"ד מה' אישות מהדורא בתרא ד"ה המקדש בעד א' וכ"כ התוס' בפרק מי שמתו ד' סע"ב בשם ר"ח דהלכה כרב חסדא מדתרצו רב אדא ור"א למילתיה ש"מ כוותיה קיימי והזכירוהו גם הרא"ש והמרדכי שם וכן ראיתי עוד להר"ן בפרק המדיר דף תק"ז א' שכ' דהל' כשמואל משום דאמוראי אחריני שקלו וטרו אליביה בגמ'. אמנם ראיתי להר"ן גופיה בההיא דשבועת הדיינין שכ' וז"ל אע"ג דר"א מתרץ כשמואל ליכא לאוכוחי דס"ל כוותיה דאמוראי מתרצי אליבא דחד אמורא כי שמעי מאי דפרכי ליה אע"ג דלדידהו לא ס"ל כוותיה ורב אשי דבתרא הוא ודאי שמיע ליה מאי דפרכינן לשמואל ומתרץ אליביה אע"ג דלא ס"ל כוותיה אבל בדר' אלעזר דייקינן הכי משום דתלמידיה דרבי יוחנן הוה ובא"י הוה גמיר ולא שמיע ליה מאי דפרכינן לשמואל בבבל ואפי' הכי מתרץ סיפא כשמואל אלמא כשמואל ס"ל עכ"ל והגם שדבריו אלה הביאם מוהריק"א בכלליו בדף צ"ט א' מהיבין שמועה וגם השארית יוסף הזכירם בנתיב המתרץ כלל כ"ג עכ"ז אני המך בעניותי לא זכיתי להולמם מכמה טעמי חדא דשמואל נמי רביה דרבי אלעזר הוה כדאמרי' בהדיא בפרק הדר ס"ו א' ובפרק המוכר את הספינה פ' ב' יע"ש וע'הו בפרק המדיר ע"ז א' דקאמר אזל ר"א אמרה לשמעתא קמיה דשמואל אמר אכסוה שערי לאלעזר וכו' ע"ש וכיון שכן שפיר אפשר לומר דהדין קושיא ופירוקא הוה בבבל מקמי דסליק ר"א לא"י לשמש את רבי יוחנן דהא כשעלה חכם גדול היה כדמוכח בפ' הספינה פ"ז א' דקאמר כי סליק ר"א אשכחיה לזעירי אמר ליה מי כאן תנא דאתנייה רב מדות וכו' ע"ש וכה"ג איתא עוד בפ' כל הבשר גבי כחל ק"י א' (ומכאן תשובה מוצאת על הרב ב"ח שבי"ד סי' רמ"ב ס"ז כתב בפשיטות דר"א לא למד רק לפני ר' יוחנן דלית') ותו דלו הואלנו ונאמר כדברי הר"ן אכתי לא מכרעא מילתא דמה טעם הוא זה דמשום דר"א הוה גמיר בא"י קמיה דר' יוחנן מסתמא לא ידע מאי דפרכי לשמואל בבבל והלא כיון שכולן בדור א' היו קרוב לשמוע דר"א שמע מר' יוחנן רביה מימרא דשמואל ומאי דקשיא עליה ממתני' ותירוצא אליביה וכמ"ש הרב גידולי תרומה בדף נ"ב רע"ב ע"ש ומה גם דקושטא קאי דשמואל ורבי יוחנן היו כותבין זל"ז שאלות ותשובות כדאיתא בפרק גיד הנשה צ"ה ב' יע"ש וכן יש להוכיח מדברי הרדב"ז ז"ל בח"א ס"ס קס"ב דטעמיה דהר"ן גבי ר"א לא מיחוורא ליה דהא אף שקרובים מאוד דבריו לדברי הר"ן שינה את טעמו גבי ר"א וכ' וז"ל ואע"ג דרב אשי דהוא בתרא טפי מתרץ הבריי' דלא תקשה לשמואל ל"ק דאורח' דבתראי לתרץ הברייתות דלא יקשו לאמוראי קמאי והיינו דשיילינן בהך סוגיא לר"א מדמתרץ לשמואל לימא כשמואל ס"ל ולא שיילינן הכי בדרב אשי דר"א שהיה בזמנו של שמואל אלולי דס"ל כוותיה לא היה מתרץ מתני' אליביה אבל רב אשי דהוא בתרא מתרץ כל דברי האמוראים דלא תקשי להו מתני' אע"ג דלא ס"ל כוותיה עכ"ל הרי דנטה אשורו מני דרך הר"ן ז"ל ונקט לעיקר טעמא גבי ר"א דהא דשיילינן עליה מדמתרץ לשמואל לימא כשמואל ס"ל הוא לפי שהיה בזמן שמואל ואלו לא סבר כוותיה לא הוה מתרץ מתני' אליביה ואיך שיהיה מדברי שניהם למדנו דסבירא להו דגבי רב אשי ושאר אמוראי בתראי ל"ש למימר עלייהו מדמתרץ מתני' אליבא דאמורא ש"מ דכוותיה ס"ל דאורחייהו הוא לתרוצי כל מילי דקמאי אף דלא ס"ל כוותייהו ואיכא למידק עלייהו דהא דברי הרי"ף והרא"ש ורבינו האי גאון ור"ח דאייתינא לעיל הוויין תיובתיהו מדכתבו דכיון דבתראי פריקו אליבא דרב ש"מ דהלכתא כוותיה ואין סברא כלל לחלק ולמימר דדוקא התם ס"ל הכי משום דהוו טובא בתראי דאיכפלו לתרוצי אליבא דרב חדא דמה לי חד מה לי תרין מה לי תלתא כיון דטעמא הוי משום דהלכה כבתראי וצא ולמד ממ"ש הרמב"ן בפ"ק דביצה דמשום דרבא שהוא בתרא מתרץ בגמ' אליבא דאבוה דשמואל פסק הרי"ף הלכתא כוותיה וכ"כ הרז"ה ר"פ לולב הגזול ורב אשי דהוא בתרא מפרק אליביה אלמא הכי הלכתא והאריכות בזה אך למותר דהא אשכחנא ליה להרי"ף עצמו בפ"ק דסוכה על מחלוקת רב ושמואל גבי נסרים דמשום דר"פ דבתרא הוא יישב ופירש מילתיה דשמואל כ' והלכתא כשמואל דהא ר"פ כוותיה ס"ל אלמא סבר דאף בחד אמורא שהוא בתרא אית ליה נמי הכי וזה ברור ברם חזי הוית להרא"ש שם שדחה דברי הרי"ף ואמר דהא דר"פ אינה ראיה כ"כ לפי שדרך אמוראי בתראי לפרש דברי הראשונים ואע"ג דלא ס"ל כוותייהו וזה תימה אצלי דמלבד דממאי דכתיבנא לעיל בשמיה לא משמע הכי אף גם זאת בהדיא איפכא שמעינן ליה ברפ"ב דיבמות שכ' וז"ל ואע"ג דרב פליג עליה ואמר שומרת יבם שמתה מותר באחותה דאין זיקה והלכה כרב באיסורי בהא קי"ל כשמואל דאמוראי בתראי שקלו וטרו לתרוצי אליבא דמאן דאמר יש זיקה וכן בריש כיצד משתתפין סי' ג' כ' עוד דהלכתא כרב דקי"ל כרב באיסורי ועוד דרב הונא ושאר אמוראי שקלו וטרו לתרוצי מתני' אליבא דרב ע"כ ומאן דשפיר חזי בש"ס שם בעיניו יראה דבכלל שאר אמוראי דקאמר איכא רב אדא בר אהבה ואביי דבתראי אינון ובפ' הישן סי' ב' נמי כ' יראה דהלכה כשמואל מדשו"ט אביי ורבא אליביה וכ"כ עוד בפרק כירה סי' כ"ב ובפרק זה בורר ס"ס י"ג ובפ' תנוקת סי' ה' בשם הראב"ד לך נא ראה הא קמן מבואר מכל אילין דוכתי שדעתו הרמה נוטה טובא לדעת הגאונים והרי"ף למעבד עיקר מאמוראי בתראי דשו"ט אליבא דאמוראי קמאי הפך מ"ש בפ"ק דסוכה וכבר עלה בדעתי לתרץ ולמימר דההיא דפ"ק דסוכה שאני משום דר"פ לא תירץ שום מתני' או מתנית' אליביה דשמואל אלא יישב את דבריו ופירשם בלחוד אך כד אמורא בתרא מתרץ מתנייתא אליבא דקמאי אזיל ומודה להרי"ף ודעמיה דכוותיה ס"ל וכדכ' בהדיא בכל אלו המקומות שהזכרתי אבל אחרי יישובי נחמתי יען וביען ראיתי אליו ז"ל שכ' בפ' ב' דגיטין סי' ד' את הדברים האלה גם מה שהביא ראיה מעולא דמפרש משום תקנת ולד לאו ראיה היא דעולא אתא לשנויי הא דשקיל וטרי הש"ס אליבא דמ"ד משום פירות לפרושי מתני' אליביה ועולא פירשה אליביה אע"ג דלא סבר כוותיה וכן דרך האמוראים אף כשמקשה לבר פלוגתיה מתרגם לה אליביה עכ"ד הא למדת דגם היכא דמתרץ מתני' אליבא דאמורא אית ליה נמי שדרכם לתרוצי אע"ג דלא ס"ל הכי ולפ"ז הדר' קושיא לדוכתה דשיטתי' דהרא"ש מוחלפת ונסתר"ה והוא נתמה"ה. ואשר אני אחזה לי לישב דעתיה דהרא"ש הוא דאיהו אזיל לשיטתייהו דהגאונים והרי"ף ז"ל דאלים מילייהו דאמוראי בתראי דכד שו"ט אליבא דאמורא דקדים להו מסתמא אמרינן דכוותיה ס"ל וכדחזינן ליה בכולהו פסקי דינין דאדכרנא אך בההיא דפ"ק דסוכה דבעא הרי"ף לאכרועי פסקיה כשמואל נגד הכלל מטעמא דר"פ פי' דבריו וכוותיה ס"ל כ' עליה דאינה ראיה כ"כ מספקת לפסוק מש"ה דלא כרב באיסורי כיון דאשכחן בגמ' דלזמנין הוו מתרצי אליבא דאמוראי הגם דלא ס"ל כוותיהו וכדאיתא בפ' הגוזל קמא ק"ו א' אמר ליה רמי בר חמא לר"ן מכדי רב לא סבירא לך משכוני נפשך אדרב למה לך א"ל לפרושי לדרב דרב הכי מתרץ לה למתני' וכן בפ"ק דר"ה ו' ב' איתא דאביי לדבריו דר' זירא קאמר ובריש חולין ג' ב' נמי אמרינן דרבא לדבריו דאביי קאמר וליה לא ס"ל וע"ע ב"מ י"ב א' ובתרא ל"ח ב' וקע"ה ב' דקאמר טעמא דתנא קאמר וליה לא ס"ל וכן יש לפרש ההיא דפרק ב' דגיטין שהבאתי שכ' בעל העיטור דלאו ראיה היא כלומר דאין הכרח וראיה חותכת משם אבל לפום קושטא דמילתא לא פליג אעיקרא דדינא ותירוץ זה ראה למדתי אותו מהר"ב תפארת שמואל בחידושיו על הרא"ש בדף ס"ט ד' שכ' על הטור וז"ל וליתא דבפרק הגוזל הביא נמי דעת הרי"ף וכ' נמי שם דאין ראיה מדבריו אבל לא שחולק על דבריו עד כאן וכ"כ עוד שם דף ע"ט א' שעל מ"ש שם הרא"ש ואין נ"ל ראיה וכו' כ' הוא ז"ל פירוש ראיה אין כאן אבל הסברא נותנת דיכול התלמוד לפסוק נגד הכלל וכו' וכן הוא דעת הרא"ש גופיה ע"ש ואוף הכא נמי דכוותה דן אנכי דהרא"ש ז"ל לא דחה אלא הראיה אבל בעיקר כללא כבר מילתיה אמירא בכולהו אינך דוכתי דמסתמא כל מאן דמתרץ אליבא דאמורא כוותיה ס"ל גם בבתראי ונמצא לפ"ז שהשוה את מדותיו בכל חבורו והקול מתוקן לתעודה כן נראה לפק"ד. ובינותי בספרים לראות היש משכיל על דבר זה וזה חזית להרב ראשון לציון שבדף נ"ד א' כ' על דברי הרי"ף דפ"ק דסוכה וז"ל ודחה הרא"ש דבריו לומר דאין ראיה מדברי רב פפא מדפריש מלתיה דשמואל דסובר כוותיה וכבר גילה הרא"ש דעתו זו בשבת בהך סוגיא דמהלך כעומד דסובר דאין ללמוד ממה דמפרש למילתיה דהאיך דסובר כוותיה וכבר גליתי דעתי דכל דפליגי בתראי אקמאי בסבר' לא שבקינן סברת קמאי מקמי סברת בתראי ומה גם דעת הרי"ף דסוף הגאונים היה ודעתו כדעת גאון פשיטא דלא חיישינן לסברת הרא"ש כנגדה וכו' ע"ש דעוד ידו נטויה לתת טעם לדברי הרי"ף ומדבריו אלה כל חכם לב בלבבו יבין דאישתמיטו מיניה דמר כל הני מילי מעלייתא דאייתינא לעיל דאל"כ עדיפא מינה הו"ל לאקשויי להרא"ש מדידיה אדידיה או להזכיר מיהא דרב האי גאון ור"ח והרמב"ם אזלי בשיטתיה דהרי"ף ז"ל כאמור אחת למעלה והואיל ואתא לידן נימא ביה מילתא דמ"ש דכבר גילה הרא"ש דעתו זו בשבת וכו' לפענ"ד אינו מדוקדק דההיא דפ"ק דסוכה באמורא בתרא דמפרש דברי אמורא קמא קמיירי ואהא הוא דכ' הרא"ש שדרך אמוראי בתראי לפרש וכו' וכלומר דאין זו ראיה מכרחת כיון דנמצא בגמ' דלפעמים הוו מתרצי אף דלא ס"ל הכי כמדובר וסוגיא דמהלך כעומד שהביא בפ"ק דשבת סי' ז' באמורא קמא דשקלו וטרו אליבא דתנא יחידאה קיימינן ועיקר תמיהתו על הרי"ף בזה הוא דאמאי פסק כבן עזאי נגד רבנן דאי משום דר' יוחנן קאמר ומודה בן עזאי בזורק אין זו הוכחה שכן דרך האמוראין לפרש דברי התנאים אע"פ שאין הלכה כמותן ככתוב בדברי קדשו שם וכיון דתרי ענייני נינהו שניין דא מן דא לא יצדק לומר וכבר גילה הרא"ש דעתו זו בשבת וכו' ואדרבא משם ראיה נגד דבריו דדוקא התם פליג אהרי"ף משום דס"ל דלא אלים חיליה דשקלא וטריא כל כך לפסוק כיחיד נגד רבים אבל בחד לקבל חד לא בסתר דברי הרא"ש גופיה בכמה דוכתי דאית לן למפסק כמאן דשקיל וטרי אליביה וכמו שנבאר היטב בכללים הבאים לקמן. ועוד ראה זו מצאתי להרב חוות יאיר בכלליו דבסי' צ"ד שכ' עליה דהך כללא וז"ל ונ"ל דהיינו דוקא כשהאמורא בא לתרץ מילתיה משא"כ סתם גמ' דרכה להקשות ולתרץ אפי' דלא כהלכתא כמ"ש התוס' בדף קי"ג דמציעא ע"א בד"ה מחזיק את הכר ואנכי לא ידעתי מי דחקו לחלק בכך דאי משום מ"ש התוס' במציעא הלא אינהו גופייהו כתבו בפרק האשה שלום קי"ז א' ד"ה וליהמנה דהלכה כרב המנונא מדפריך סתמא דגמ' מרב המנונא וכ"כ עוד בע"ז ס"ו א' ד"ה ורבא וע' בפרק שמונה שרצים ק"ז ב' ד"ה אמר ובריש קמא ד' א' ד"ה ורב ששת וכן הוא דעת הרי"ף כמו שתמצא אליו ז"ל בפרק מי שמתו ובפרק חבית ובפ' בית שמאי ובפרק כל הבשר וכ"כ הרא"ש בפ"ק דב"ק ובפ' אותו ואת בנו והרמב"ן שם וכ"כ הר"ן בפ"ק דע"ז והכריתות בלשון לימודים שער ג' סי' י' והוא פלא על רוב בקיאותו איך תקע את אהלו בדברי התוס' דמציעא ולא שת לבו גם לזאת שכתבו הפך זה בכלהו אינך דוכתי דאזלי בשיטת הרי"ף והרא"ש והרמב"ן והר"ן והכריתות ובלא זה נמי נראה דחילוק זה אין סופו להתקיים מדחזינן ליה להרי"ף בפ' מי שהחשיך דעלה דתניא שם קנ"ה סע"ב אין גובלין את הקלי וי"א גובלין וסתם תלמודא קאמר והוא דמשני היכי משני וכו' כ' הוא ז"ל וכדמתרצינן אליביה דר"י ברבי יהודה ש"מ דהלכת' כוותיה וכ"כ הר"ן לדעת הרי"ף ריש פרק ראשית הגז על שו"ט דסתם תלמודא ע"ש הא למדת שאין דעת הרי"ף מסכמת לחילוקו זה וכן יש להוכיח מדברי ר' האיי גאון שהביא המרדכי בריש פרק הכותב והג"א שם הילך לשונו פסק רבינו האי גאון כרבי יהודה וכן פסק ריצב"א כיון דאשכחן דשו"ט תלמודא אליביה דקא בעי לר' יהודה אי פירי פירות דוקא וכו' ע"כ וכ"כ מרן בכ"מ לדעת הרמב"ם ז"ל בפרק ד' מהלכות ע"ז הלכה ו' ובפ' ג' מהלכות שבועות הלכה ו' ובפח"י מה' עדות הל' ח' דוק ותשכח דנקט האי כללא על שו"ט דסתם גמ' וכן מצאתי תו בספר תמים דעים סי' רכ"ב שכ' גם ראינו בעל הגמ' שו"ט אליבא דר"מ ומפרש דבריו באמרו מאי כפועל בטל וכו' שנראה דהלכה כר"מ ודי בזה להראות שלא צדק כלל הרב חוות יאיר במה שחשב לחלק בין שו"ט דאמורא של שו"ט דסתם גמ' דליתא אחרי המחילה רבה. גם הלום ראיתי מ"ש עוד שם וז"ל וגם בדאמוראי מפרשי' דבריו צריך לעיין דנראה דאם באו לפרש דבריו או לתרץ קושיא שבדבריו אין הכרח דס"ל כוותיה רק משום יגדיל תורה ומשום דמצוה להבין דברי חכמים וליישבם וזה נגד פסק ר"ח בדבור הנ"ל וכו' ע"ש שצדד עוד צדדין להתיש כחו של הכלל הלזה ששרשיו מרובין בלהג הרבה שיגיעת בשר להשיב על כל קוץ וקוץ אך בזאת שכ' וזה נגד פסק ר"ח לא אוכל להתאפק דהגם דרב גובריה ורב חיליה לא נכון לחלוק על ר"ח בלי ראיה והכרח מן הש"ס כיון שכל דבריו דברי קבלה הן כמ"ש התוס' בכמה דוכתי וכן מצאתי להרא"ש ז"ל בפ' ראוהו ב"ד סי' ה' דאע"ג דפליג על ר"ח במה שפסק כר' נתן דמדמפרש ר' יוחנן מילתיה אלמא כוותיה ס"ל לבסוף כ' מיהו דבריו דברי קבלה וכ"כ עוד בספ"ק דנדה שלא מלאו לבו לחלוק עליו שדבריו דברי קבלה הן ע"ש ועמו הסליחה כל זה מורה באצבע שלא ידע בכל אלה שאין ר"ח יחיד בשיטה זו ושנלוו אליו רב האי גאון והרי"ף והרמב"ם והרא"ש והרז"ה והמרדכי והרמב"ן והר"ן כמה דכתוב ומפורש לעיל וכפי הנראה לפק"ד אדני דבריהם הטבעו על הש"ס דפרק במה מדליקין ודפרק אלו קשרים ודשבועות שהבאתי בראשית מאמר ודין גרמא לי תמיה עליו איך במלתא כדנא שיש לה שורש וענף בש"ס וכולהו רבוותא אסכימו עלה שבקיה לבקיאותיה ובקש משכונות רבים לדחותה בב' ידים אתמהא עוד ראיתי להרב שארית יוסף בהשמטות שהרבה להקשות גם הוא בהאי כללא ולא בא לכלל יישו"ב ע"ש שערבב הענינים ולא חש לקמחיה כי במה שכתבתי בהני כללי חדתי יתיישבו הדברים על נכון והכל ניחא ולא אכחיד תחת לשוני שגם מהר"י חאגיז בספרו תחלת חכמה בכלל פסק הל' סי' ס"א אחר שהעתיק דברי השארית יוסף פתח ואמר גם אין דעתי נוחה באיזה חילוקי' שהיו עולים על דעתי שאין לעשות כלל בזה כיון דראינו מחלוקת הפוסקים זה אומר דהכי הלכתא מדשו"ט וזה אומר דלא מקרי זה שו"ט עכ"ד וכיוצא בזה גמגמו בו הרב הון עשיר בפרק ח' דגיטין והרב חזון נחום בסוף פרק א' דזבחים ובפ"ט דבכורות מ"ב ואני בעניותי הנלע"ד כתבתי:

ת"י מדשקיל וטרי אליבא דפלוני ש"מ דהלכתא כוותיה. אמרינן אף כשהשקל' וטריא הויא אליבא דיחיד כנגד רבים כן למדתי מההיא דאמרינן בר"פ אלו קשרים קי"ב א' מדקמתרץ ר' יוחנן אליבא דר' יהודה ש"מ הל' כר' יהודה אע"ג דפליג את"ק ע"ש והזכירה הכה"ג שם בדף ח"י ב' והנה אמת נכון הדבר שאחר שקיימתי' מסבר' מצאתיה ראיתיה בדברי הרמב"ן והר"ן בפ' ב' דסוכה גבי הסומך סוכתו בכרעי המטה ובפ' ראוהו ב"ד שכבר קדמוני רבנן ללמוד מהך סוגיא דשבת דכל היכא דשקלו וטרו אמוראי אליבא דחד תנא הלכתא כוותיה לדעת הרי"ף ושכן פסקו הגאונים שם ואחרי מופלג עוד ראיתי להרב באר שבע שבס"ס ך' מתשובותיו יליף גם הוא מינה הכי ע"ש ומ"מ אענה אף אני חלקי ואחריהם אלך לדון בדבר חדש אשר לא ראיתיו עד הנה בדברי המחברים ואען ואומר דשיטה זו דרשתיה פגשתיה בדברי הרי"ף והרא"ש ר"פ מציאת האשה משמיה דרבינו האי גאון בזה הלשון כ' רבינו האי גאון כך העלו בישיבה אע"ג דיחיד ורבים הלכה כרבים בזו הלכה כר' יהודה בן בתיר' מדקא מקשו רבנן ומפרקי אליבא דריב"ב ש"מ דהלכת' כוותיה ע"כ וכ"כ בשמו הר"ב ס' אגודה שם דהלכה כר' יהודה ומדשתקו ליה ש"מ דאודויי אודו ליה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' ד' מה' חובל ומזיק הל' ט"ו וכן העיד המרדכי בריש פרק הכותב דזו היא דעת רבינו האי גאון שכ' וז"ל פסק רב האי גאון כר' יהודה וכן פסק ריצב"א כיון דאשכחן דשקלו וטרו תלמוד' אליביה דקא בעי לר' יהודה אי פירי פירות דוקא וכו' והובא בהגהות אשירי שם וכן ראיתי עוד להרי"ף והרא"ש ז"ל ס"פ במה אשה גבי אבן תקומה דמהאי טעמא פסקו כר"מ נגד ת"ק וכן פסק הרמב"ם בפ' י"ט מה' שבת הל' י"ד וכן מצאתי תו להרי"ף בפ' מי שהחשיך עלה דתניא שם בגמ' אין גובלין את הקלי וכו' שכ' ומדקמתרצינן אליבא דר"י בר' יהודה ש"מ דהלכתא כוותיה וכן פסקו הרא"ש שם והרמב"ם בפ' כ"א מה' שבת הל' ל"ב ומזה הטעם עצמו מצינו להרמב"ם ז"ל שפסק בפ"ה מהלכות שבת הל' י' דאין מדליקין בעטרן כר' ישמעאל נגד רבנן וכדרמז שם ה"ה ושכן נראה דעת ההלכות ע"ש וכ"כ עוד ה"ה לדעת הרי"ף והרמב"ן בשלהי הלכ' שביתת עשור גבי חיה מותרת לנעול את הסנדל שפסקו כר"א נגד רבנן הואיל ופירשו בגמ' דבריו וכ"כ שם הר"ן לדעת ר"ח והרי"ף והרמב"ם ובספ"ק דביצה לדעת הרי"ף גבי ר"ש מתיר בתבואה וגדולה מזו מצינו עוד להרי"ף והרא"ש ור"ח ז"ל בגיטין פרק הזורק שנשתמשו מזה הכלל באיסורא דאשת איש דחמירא גבי מתני' דאם לאלתר יצא אין זה גט וכו' לפסוק כר"א נגד חכמים יע"ש וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' גירושין הל' י"א וכ"כ עוד הרז"ה והרמב"ן והר"ן לדעת הרי"ף ור"ח בפרק ראוהו ב"ד גבי ניקב וסתמו שפסקו כר' נתן נגד רבנן מכח כללין וכן נראה דעת הראב"ד כפי מ"ש בשמו הכ"מ בפ' ד' מה' ע"ז הל' י"ג ובסוף פרק י"ג מה' פסולי המוקדשין והר"ן בפ' השולח על מתני' דרשבג"א בין כך ובין כך ישתעבד ומצאת כי תדרשנו ודעת הר"ן נמי הכי הוי מדאשכחנא ליה בר"פ האשה שנפלו על מתני' דר"ש חולק בין נכסים ידועים וכו' שכ' דאע"ג דר"ש יחידאה הוא קי"ל כוותיה כיון דשקלו וטרו אליביה וכן ראיתי תו אליו ז"ל בפ' אלו טריפות גבי רי"א בגדולה טפח שכ' וקי"ל הכי כיון דשקלו וטרו אליביה דר' יהודה הלכתא כוותיה וכו' וזהו דעת הרי"ף והרמב"ם וכן מצאתי עוד בפ' ראשית הגז שבמחלוקת ר"י ורבנן כ' ושקלו וטרו אמוראי בתראי עליה דר' יוסי בגמ' ומשום הכי משמע דנקטינן כוותיה וכן פסק הרמב"ם ז"ל להא דר' יוסי וכו' וכ"כ שם מהרש"ל בים של שלמה וכן תמצא עוד להר"ן בפרק ב' דקידושין דף תרמ"ב א' גבי התקדשי לי בזו ושכן כתבו ר"ח והרמב"ן ע"ש אלא שבפרק המדיר במתני' דר' יוסי אומר בעניות שלא נתן קצבה דהרי"ף לא פסק כוותיה אף דשקלו וטרו אמוראי אליביה יהיב הר"ן טעמא לדעת הרי"ף ואמר דהכא שאני משום דצריכי לפרושי מלתא דקצבה כמה הוי אבל בכל שאר דוכתי שוין לטובה הרי"ף והר"ן לפסוק כיחיד דשקלו וטרו אליביה וכדהוכחתי בראיות נכונות ודע דר"ח והרמב"ם עכ"ז פסקו כר"י גם בהך דהמדיר מכח כללין וכמ"ש ה"ה בפי"ג מהל' אישות הל' א'. ומצאתי עוד אחר החיפוש שגם הרב נמוקי יוסף אזיל בשיטה זאת דהא בפרק לא יחפור עליה דתנן רע"א לכל רוח הוא עושה חוץ ממערב' דפליג את"ק כ' הוא ז"ל נראה דהלכה כר"ע מדשקלינן בגמ' אליביה ומסקינן דדעתיה בהרחקת ג' אמה קאמר ע"כ הרי מבואר שדעתו ז"ל מסכים הולך לדעת כולהו רבוותא דאייתינן דדחינן כללא דיחיד ורבים הל' כרבים מקמי שקלא וטריא אליבא דיחיד אלא דלא תעזוב נפשי לשאו"ל דאם איתא להאי כללא אמאי פסקו כולהו קדמאי כת"ק דר"ע בהך דלא יחפור ולא חשו להא דשקלי וטרי תלמודא אליבא דר"ע כדחשו בכל אינך דוכתי דאדכרנא לעיל וכמו שחש לה הנ"י כי הוא לבדו נשאר לפסוק כר"ע ואפשר לתרץ דלא מקרי שקלא וטריא אלא כשמתוך המשא ומתן נפקא לן נפקותא לענין דינא כההיא דפ' אלו קשרים ובכולהו אינך דרמיזי לעילא משא"כ הכא דאין מגמת התלמוד אלא להבין פירוש דברי ר"ע וכונתו וכדדייק תלמודא בלישניה דקאמר איבעי' להו ר"ע היכי קאמר וכו' ולהכי לא דחו לכללא דיחיד ורבים הלכה כרבים מקמי הך בעיא דלא איבעיא אלא לפרש דברי ר"ע וכמ"ש הר"ב בתי כהונה בבית ועד דף ג' א' דמאי דאתא לאסבורי מילתא לאו שקלא וטריא הוא למפסק הכי הלכתא וכן מצאתי למרן בכ"מ פ' ד' מה' ע"ז הלכה י"ג שכ' לדעת הרמב"ם דאע"ג דכולהו אמוראי מפרשי למילתיה דר"ש משום הכי ליתא למדחי סברא דת"ק דהני אמוראי שקלו וטרו להבין דבריו לא לפסוק הלכה כמותו וכו' ע"כ לענינינו וע' ספי"ג מה' פסולי המוקדשין ובפ' א' מה' אבות הטומאות הל' ח' ואי קשיא הא קשיא שראיתי לה"ה בפ' ג' מה' שבת הל' ח"י דיהיב טעמא למה שפסק הרמב"ם שם כר"א דאמר כדי שיקרום התחתון שלה דמפני ששאלו בגמ' מה היא כונתו נראה שהל' כמותו ולדידיה ודאי תיקשי דא"כ הוא גם בההיא דפ' לא יחפור הוה ליה להרמב"ם לפסוק כר"ע מאחר ששאלו שם בגמ' מה היא כוונתו ותו קשיא לי על דברי הכ"מ רפ"ד מה' ע"ז שהזכרתי דמה ראה על ככה לשנות את טעמו ולהחליף שיטתו והלא איהו גופיה כ' בפ' ב' מה' ת"ת הל' ד' ובפ"י מה' ברכות הל' ט"ו ובפרק ט"ז מה' מאכלות אסורות סוף הלכה כ"ה ובפ' ט' מה' שחיטה הלכה ה' שדעת הרמב"ם לפסוק כיחיד נגד רבים היכא דשקלו וטרו אליביה או דמפרשי אמוראי למילתיה ואם מעט ואוסיפ' לך כהנה וכהנה שכן תמצא אליו עוד בפ"ז מה' כלאים ה' ב' ובפרק ג' מה' איסורי מזבח הל' ט' ובפ' ח' מה' תמידין ומוספין הלכה ט"ו ובפ' ד' מה' עבודת יום הכפורים הלכה ב' ובסוף פ' ז' מה' שגגות ושם סוף פ' ח' ובפ' ו' מה' שאר אבות הטומאה הל' ז' ובפ' ה' מה' סנהדרין הל' ו' ושם ריש פ"ז ובפ' ח"י מהלכות עדות הל' א' דרוש נא כיום ואתה תחזה דבכולהו הני דוכתי נקט בפשיטות הך כללא גם ביחיד נגד רבים הפך מ"ש בה' ע"ז ובאינך דוכתי הרמוזים לעיל וכל זה צריך תלמוד גדול ואיך שיהי' האמת יורה דרכו שדעת הרמב"ם ז"ל צלולה ומבוררת דאית לן למפסק כיחיד נגד רבים היכא דשקלו וטרו תלמודא אליביה וכדמתבאר מכל אילין פסקי דדיני דאדכרנא וכ"כ עוד הר"ב לחם משנה בפ' ה' מה' נזירות הל' י"ד והתי"ט פ' ו' דנזיר סוף משנה ג' יע"ש. האמנם דעת הרא"ש בזה עדין רופפת בידי ולא מצינא למיקם אטעמיה דלפום מאי דכתיבנא לעיל בשמיה משמע דאזיל ומודה להרי"ף ודעימיה למעבד עיקר היכא דשקלו וטרו אליבא דיחיד או דמפרשי מילתיה לפסוק כוותיה אף נגד רבים ואילו בפ' א' דשבת סי' ז' אשכחנא ליה דפליג על הרי"ף במה שפסק כבן עזאי וכ' וז"ל ותמה לי אמאי פסק כיחידאה ואי משום דר' יוחנן קאמר ומודה בן עזאי בזורק אין זו הוכחה שכן דרך האמוראים לפרש דברי התנאים אע"פ שאין הל' כמותן ונראה דהלכה כרבנן וכו' ע"ש ולשיטתו זאת קא אזיל לחלוק על הרי"ף בזה בפ"י דיבמות סי' ו' וכ"כ עוד בפ' הזהב סי' י"ז ודרשת וחקרת והנה מלבד שהסתירה מבוארת אני בעניותי לא ידענא מה יענו שפתי צדיק לסוגיא דפ' אלו קשרים שהבאתי בראשית מאמר דמינה מוכח הפך דבריו אלו וזו קשה מן הראשונות דבפ' הניזקין סי' ח"י עלה דאיתא שם נ"ט א' איכא דאמרי א"ר נחמן כמחלוקת במטלטלין כך מחלוקת בגיטין ראיתי אליו ז"ל שפתח באלה הדברים מדהביא רב אלפס ז"ל הך מימרא דרב נחמן בהלכותיו משמע שפוסק כבן בתירא וכלישנא בתרא דרב נחמן לקולא וסברתו מדאמר ר"ן דבריו אליביה דבן בתירא אלמא דקסבר דהלכתא כוותיה ולא מסתבר לי דבכל התלמוד מפרשין האמוראין דברי התנאין לידע פי' המשנה במה נחלקו אע"ג דלית הלכתא כוותיהו והבא להקל צריך ראיה עכ"ד ודבריו אלו שגבו ממני דהא סוגיא זו הויא ממש כההיא דפ' אלו קשרים דקאמר רבי יוחנן אליבא דרבי יהודה כמחלוקת לענין טומאה כך מחלוקת לענין שבת ועלה קאמר תלמודא מדקמתרץ רבי יוחנן אליבא דרבי יהודה ש"מ הלכה כרבי יהודה ולכך אל ימהר להוציא דבר או להרהר דאולי אשתמיט מיניה דהרא"ש סוגיא דאלו קשרים חדא דאין נכון לומר כן על מאריה דתלמודא כמוהו ותו דאחר עמל וטורח בדקית ואשכחית דאיהו גופיה הזכירה בפ' המגרש סי' ו' הילך לשונו ותי' הוא מה שפסיק הגאון הל' כר' יוסי ממה שתירץ רב אשי מתני' דמי שאחזו כר' יוסי בבריי' דאם העמיד המשנה כר' יוסי בשביל זה לא פסק הלכה כמותו ושמא טעמו כדאמרינן בפרק אלו קשרים מדמתרץ ר' יוחנן מילתיה דר' יהודה אלמא סבירא ליה כוותיה ע"כ אלמא דידע לה לההיא סוגיא ומדלא קמהדר עלה ולא מידי ש"מ דלדעתיה שפיר יליף גאון למילתיה מהתם ומעתה חוזר וניעור תמיהתנו ביתר עז למה השליכה אחרי גוו ולא חש לה כלל לתרצה מיהא לפי דרכו אומר על ראשון ראשון דבענין סתירת דברי הרא"ש ראיתי אחר החיפוש להרב תפארת שמואל בפ' הזורק שהרגיש בזה ולהיות שתירוצו דחוק הרבה ואינו מתיישב על הלב אמרתי לא אזכרנו ואשימה עיני על דברי הדרישה שבח"מ סי' רל"ה ס"ק י"ט אחר שהזכיר דברי הרא"ש דפרק הניזקין שהבאתי כ' וז"ל ואע"ג דבכמה דוכתי מוכיח הרא"ש דהלכה כפלוני מדמפרשי אמוראים דבריו או הגמ' נראה דהיינו בבריי' או בדברי אמוראים אבל במשנה דרך אמוראים לפרש אע"פ שאין הלכה וזהו שכ' הרא"ש פי' המשנה עכ"ד ולי הדיוט הך חילוקא לא מיחוורא כלל דהא אשכחן להרא"ש בר"פ מציאת האשה ס"ס ב' שהסכים לדעת ר' האי גאון שפסק כר"י בן בתירא דמתני' נגד ת"ק משום דשקלו וטרו אמוראי בתראי רבינא ורב אשי אליביה וכן בפ' הזורק דגיטין סי' י"א כ' על מתני' דר"א אומר אם לאלתר יצא אין זה גט מדקא מפרשי אמוראי דברי ר"א שמעינן דהלכתא כוותיה ע"כ הא קמן מבואר שאין דעת הרא"ש לחלק כלל בין מתני' לבריי' ואמורא ותדע עוד שהאמת אתי דהא ההיא דפ"ק דשבת סי' ז' דאדכרנא לעיל בריי' היא ואפ"ה תמה על הרי"ף במה שפסק כבן עזאי ואמר מר שכן דרך האמוראים לפרש דברי התנאים אע"פ שאין הלכה כמותן אלמא סבר דגם בבריי' אמרי' כן הפך דבריו ז"ל ועמ"ש בכללין דלעיל גבי דבר האמוראים אמור מעתה דמ"ש הרא"ש בהניזקין לידע פי' המשנה במה נחלקו לאו לדיוקא קא אתי אבל בבריי' לא כמו שחשב הר"ב הדרישה אלא קושט' דמילתא קאמר כיון דעל מתני' קעסיק אח"ז הגיע לידי ספר קרבן נתנאל על הרא"ש שנדפס מחדש ושם ראיתי בכלליו שבראש הספר כלל י"ג ובפ' הניזקין סי' ח"י שעשה עיקר מדברי הדרישה הנ"ל כאילו הם הל' למעשה ותימה עליו שלא העמיק לחטט אחריהם שאין סופן להתקיים כאמור גם מה שתירץ בפ' הזורק סי' י"א דהרא"ש לא צהיר ליה האי כללא דהרי"ף ולא להפך ושע"כ מסיים שם בהניזקין והבא להקל צריך ראיה וכו' אין דעתי נוחה הימנו דמדבריו אלה משמע דאין דעת הרא"ש לא לרחק הך כללא דכרי"ף ולא לקרב דאין ולאו ורפיא בידיה וזה אינו דהא קחזינן ליה להרא"ש בההיא דפ"ק דשבת סי' ז' דפליג בהדיא אכללא דהרי"ף בלשון ותמיה לי אמאי פסק כיחידאה וכו' כמובא למעלה וכן בפ' י' דיבמות סי' ו' בכה"ג כ' עמקו ממני דברי רב אלפס ז"ל שפסק כר"ע כנגד רבים וכו' ע"ש גם בפ' הזהב סי' י"ז כתב בפשיטות גמור אע"ג דהני אמוראי מפרשי דברי יהודה לית הלכתא כוותיה שכן דרך האמוראים מפרשי דברי התנאים אף אותן שאין הלכה כמותן ובתלתא אילין הויא חזקה דהרא"ש ז"ל נהיר וצהיר ובריר ליה הפך דעת הרי"ף בהאי כללא וכדכ' בהניזקין ולא מסתבר לי וכו' ומכאן אתה דן דלא צדק הר"ב כנה"ג במה שחשב גם הוא בא"ח סי' כ"ב הגהות הב"י אות א' להשוות דעת הרא"ש עם הרי"ף והרמב"ם בזה ע"ש דליתא אחר המחילה כמדובר. ואחרי שהראיתיך בעיניך דכל התירוצים שנאמרו בישוב דברי הרא"ש לאו דסמכא אינון וכל אתר לא אשתכח להון לדידי חזי לי לתרץ דמ"ש הרא"ש ס"פ במה אשה גבי אבן תקומה ובפ' מי שהחשיך וכן מ"ש בריש פ' מציאת האשה ובפ' הזורק הנ"ל דמכלהו משמע דאזיל בשיטת הרי"ף ודעמיה לאו מתורתו של הרא"ש הם אלא דברי הרי"ף נינהו שהעתיקם בסתם והם מכוונים ללשון הרי"ף דסתם דברי הרא"ש הם דברי הרי"ף כי היא הגמ' שלו כמ"ש מהר"ם מפאדווה בסי' ט"ל וכן דקדקתי גם אני המך בהרבה מקומות מחבורו שכן הוא דרכו להעתיק דברי הרי"ף בסתם אף שבמקום אחר גילה דעתו שאינו סובר כן ומצאתי שוב מבואר בס' נקודות הכסף להש"ך סי' ט"ו ובח"מ סי' ט"ל ס"ק ב' והאריך יותר בספרו תקפו כהן ריש סי' מ"ו ע"ש ואתה תחזה שתירץ בזה כמה ענינים עמוקים הובאו דבריו בראש ספר קרבן נתנאל הנז' ויותר מהמה כתבתי בכללי הפוסקים שלי אכן דעתו העיקרית והאמיתית היא מ"ש בפ"ק דשבת ובפ"י דיבמות ובפ' הזהב ובהניזקין דבכולהו איתמר בפירושא שדעתו חלוק מדעת הרי"ף ולמען הודיעך שאין הרא"ש יחיד בדעתו זו זה חזיתי ואספרה שמצאתי בחפיש"ה בש"מ על כתובות לר' בצלאל דבההיא דר"פ מציאת האשה דף מ"א ג' מספרו כ' בשם רבינו ישעיה מטראני קרוב לדברי הרא"ש ולפי שאין ספר זה מצוי ביד כל אדם אני אמרתי בחפצי להעתיק כל לשונו הלא זה הדבר ורבינו ישעיה מטראני ז"ל כ' בפסקיו וז"ל נ"ל דאע"ג דמקשו ומפרקו אליבא דריב"ב לא שבקינן מש"ה כללא דנקטינן יחיד ורבים הלכה כרבים דאטו אי קשיא להו לאמוראי בדברי היחיד לא בעו לדיוקי ולתרוצי מלתא דידיה דלא תקשי להו למידע טעמיה ומאי היה סובר ומ"ה לית לן למשבק רבים ולמעבד כיחיד עד דפסקי בפי' כיחיד ולית למימר האי סברא דכל מאי דמקשינן ומפרקינן אליבא דידיה דהלכתא כוותיה אלא כי איפליגו תרי תנאי או תרי אמוראי ולא איפסיקא הלכתא כחד מינייהו התם עבדינן כמאן דשקלו וטרו אליבא דחד מינייהו אבל ביחיד ורבים לא עבדינן הכי עד דפסקי בפי' כיחיד דהאי דשקלו וטרו אליבא דיחיד אורחא דתלמודא הוא לגלויי כל ספיקא ולמפשט כל קושיא ולאו למפסק הלכתא כוותיה ע"כ הרי תנא דקדים טובא דקם ליה בשיטתיה דהרא"ש ז"ל דלא שבקינן כללא דיחיד ורבים הלכה כרבים מקמי שקלא וטריא אליבא דיחיד אך פליאה דעת ממני איך רבי בצלאל לא הזכיר שם כלל דעת רבי' האי גאון וישיבתו ודעת הרי"ף והרמב"ם ושאר כנותהון דכלהו ס"ל הפך דעת ר' ישעיה בזה כאמור אחת למעלה ונשגבה לא אוכל לה דמה נעשה לרבותינו ביום שידובר בו דסוגיין דפ' אלו קשרים אתיא דלא כוותיהו דבהדיא התם מדמתרץ ר' יוחנן אליבא דר' יהוד' ש"מ הלכה כר' יאודה אע"ג דת"ק פליג עליה וכדכתיבנא. ואף גם זאת נראה לפק"ד לתרץ בעדם ולומר דלדעתם ז"ל הך סוגיא דאלו קשרי' לא מכרעא כ"כ דהא לבסוף מסיק שם תלמודא אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן דלרבב"ח שקלי וטרי רבי יוחנן אליבא דר' יהודה והלכתא כוותיה ולרבין אין כאן שקלא וטריא אלא דרב פסק להדיא הלכה כרבי יהודה ורבי יוחנן פליג עליה ואמר אין הלכה כרבי יהודה ואע"ג דליכא הוכחה בש"ס אהי מנייהו סמכי' סברי מרנן דאית לן למסמך אדרבין משום דמתבאר תמן דרב יצחק בר יוסף לא סבר לה להא דרבין מדטרח לאוקומי סתם מתני' דפ' כ"ו דכלים אליבא דרבי יהודה וקאמר תהא משנתינו כסנדל שיש לו ד' אזנים וד' תרסיותים שלא לשבור דבריו של רבי יוחנן דאמר הלכה כרבי יהודה וחזינן ליה לאביי דאיהו מאריה דעובדא הכא דאיהו גופיה אית ליה בפ' הבא על יבמתו ס"ד ב' דרבין הוא בר סמכא ובקי במיליה דרבי יוחנן טפי מרב יצחק בר יוסף והכי איתא התם כי אתי רב יצחק בר יוסף אמר עובדא הוה קמי דר' יוחנן וכו' סמך עליה אביי ואזל נסבה חומה וכו' אמר רבא ומי איכא דעביד עובדא בנפשיה כי האי והא איהו דאמר אדין דסמכא יצחק סומקא לאו דסמכא אבין ישנו בחזרה יצחק סומקא אינו בחזרה ופי' רש"י שם אבין דסמכא מה שאמר אבין משום רבי יוחנן יש לסמוך עליו ישנו בחזרה חוזר על תלמודו לשון אחר מצוי כל שעה לפני רבי יוחנן ואם חזר בו רבי יוחנן משום דבר שאמר תחילה שומע רבין וחוזר בו גם הוא אבל רב יצחק אינו מצוי לפניו ופעמים ששמע דבר מרבי יוחנן ולמחר חוזר בו ר' יוחנן והוא אינו יודע ע"כ וידוע דאבין הנז' כאן הוא רבין כדמתבאר מדברי רש"י דנקט בלישניה שומע רבין וחוזר בו וכ"כ הערוך בהדי' סוף ערך אביי רבין אבין שמו אבין תכלא אבין דסמכא וכ"כ בס' יוחסין גבי אבא בר סמכא ע"ש והשתא לפ"ז נמצאת אתה למד דלדעת רבי ישעיה והרא"ש ז"ל כיון דלרבין שהוא בר סמכא רב ורבי יוחנן פליגי בהך פסקא דדינא אית לן למפסק כרבי יוחנן דאמר אין הלכה כרבי יהודה דכל רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן כידוע ומי לנו גדול ממשה הוא הרמב"ם ז"ל דעם היותו מכת הסוברים דיש לפסוק כיחיד היכא דשקלו וטרו אליביה מ"מ מדבריו למדנו דלא יליף לה מסוגיא זו דהא קחזינן ליה בפ"ז מהלכות כלים הלכה י"ב שהביא סתם מתני' דכלים כצורתה ולא רמז כלל לאוקמת' דרב יצחק בר יוסף גם לא הזכיר מדברי רבי יהודה דברייתא דלעיל ולא כלום אלמא סבר דלית הלכתא כוותיה כרבי יהודה וזה ברור ולדידי טעמא הוי כדכתיבנא ברם הני תנאי דמייתו לה מהכא הלא המה הרמב"ן והר"ן והר"ב באר שבע דעבדו עיקר מהך סוגיא למילף לכללין מינה כמדובר לעיל לדידהו אית להו דע"כ ל"פ אמוראי אלא אי תירץ רבי יוחנן אליבא דרבי יהודה בהך מילתא או לא אבל אי ודאי מתרץ אליבא דיחיד כלם שוין לטובה דאמרינן מדמתרץ אליבא דיחיד ש"מ הלכתא כוותיה דבהא לא פליגי וזאת לא זאת דע"כ לא קי"ל כרבי יוחנן לגבי רב אלא כשנחלקו הם לבדם ואין לשרים אתם אבל אי איכא אמוראי אחריני דס"ל כרב אין כלל זה אמור כמ"ש הר"ן בע"ז ריש פ' רבי ישמעאל לדעת הראב"ד ומרן בכ"מ פ' א' מה' מקוואות הלכה ח' לדעת הרמב"ם ועיין כנה"ג י"ד סי' כ"א הגהות הב"י אות י"א ובסי' כ"ג הגהות הב"י אות ד' שהאריך בזה והכא נמי הא איכא ר' יוסף ואביי דקיבלה מיניה ורבב"ח ורב יצחק בר יוסף דס"ל כרב ודאי דכוותיה אית לן למפסק הלכתא ומה גם דדעת ר' יוחנן אינה מבוררת ומספק' לן בה משום דאיפליגו אמוראי אליביה וכל כי האי לא שבקינן פשיטותיה דרב משום ספקיה דר' יוחנן כמ"ש הר"ב כנה"ג בכללי הגמ' אות מ"ו בשם הרדב"ז ח"ב סי' קפ"ו (וכמו דפסיק הוא בסי' מ"ט בלשונות הרמב"ם) וכמו שגמגם והקשה מזה הטעם על הרמב"ם דפסק דלא כר' יהודה בדין סנדל שנפסק דפ"ז דכלים הנ"ל הר"ב משנה למלך שם והניחו בצ"ע ע"ש. יצא מן הכלל ללמד דלדעת ר' האי גאון וישיבתו ולדעת הכנה"ג והרי"ף והרמב"ם ור' חננאל וס' אגודה והריצב"א והמרדכי והרמב"ן והראב"ד והר"ן והנ"י וה"ה והכ"מ ומהרש"ל ובאר שבע גדול כח השו"ט דתלמודא דמהני' למפסק הלכתא כמאן דשו"ט אליביה ואפי' ביחיד נגד רבים וכיון שלא נראה בעליל לארש מאן דפליג אהך כללא אלא ר"י מטראני והרא"ש ז"ל לדברי המרובין שמעינן דרוב מנין ורוב בנין אינון והכי נקטינן: