יד מלאכי – חלק א – כלל תר"ד, קטע 32

ש"ץ לא אסרה תורה. מצינו דקאמר בפ"ק דשבת י"ג א' לא אסרה תורה אלא קורבה של גילוי עריות וירצה בו שאינו אסור כלל אפילו מדרבנן כאמרם בר"ה כ"ד לא אסרה תורה אלא דמות ארבעה פנים בהדי הדדי ואמרו עוד בב"מ ס"ט ה' כל כי האי ריבותא לא אסרה תורה אלא רבית הבאה ממלוה ללוה כ"כ הרמב"ן בהשגותיו לספר המצות במצות לא תעשה סי' שנ"ג:

שצ"א לאו שבכללות אין לוקין עליו. לא אשכחן בעלמא מאן דפליג עליה ואמר דלוקין כדאשכחן בלאו שאין בו מעשה דלרבי יהודה לוקין עליו כ"כ מרן בכ"מ פ"ה מה' ע"ז הל' י' ובודאי שיחתו זאת צריכה לימוד דהא מחלוקת אביי ורבא היא זו בפ' כ"ש כ"ד א' ומ"א ב' ובפ' המקבל קט"ו ב' ובכמה דוכתי וכבר מצאתי אחר החיפוש למוהר"ח אבולעפיא שהשיגו על זה בס' מקראי קדש ע"ש ואף שהרב בעל צרור החיים חשב להעלות לו ארוכ' דבריו אינם מתיישבים על הלב כלל לך נא ראה שוב נדפס ס' דינא דחיי מהכנה"ג על הסמ"ג ומצאתי אליו בלאוין ל"ב דף ל' ע"ד שגם הרב אחיו בס' משמרת מצוה השיג למרן בזה והוא ז"ל כתב עליו ושותיה דהרב אחי לא ידענא מאי קאמר שכוונת הר"ב ז"ל לומר דלא מצינו תנא שיחלוק ויאמר דלוקין על לאו שבכללות כמו שמצינו לרבי יהודה שסובר דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו וכו' ואם מצינו לאביי ורבא שהם אמוראים שנחלקו על לאו שבכללות מה בכך כיון דליכא תנא דסובר דלאו שבכללות לוקין עליו וכו' עכ"ד יע"ש בארוכה ואני בעניי שותיה דהרב כנה"ג לא גמירנא ותמהני על רוב בקיאותו דאישתמיט מיניה ברייתא ערוכה בספרי דמייתי הש"ס בפ"ק דתמורה ז' ב' דסברה דלאו שבכללות לוקין עליו ומותיב מינה למ"ד דאין לוקין ע"ש וע"ע ס' המצות להרמב"ם לאוין צ"ד ומ"ש עליו הרמב"ן בשורש התשיעי דף מ"ד ע"ד ובפ"א מה' איסורי מזבח הלכה ד' ועיין כ"מ שם וברכת הזבח וכל זה צ"ע וע"ע ס' בארות המים דף מ"ג א' שגם ממנו נתעלמה סוגיא זו מדלא הזכירה:

שצ"ב לאו שבכללות. לא מיקרי אלא כעין לאו דלא תאכלו על הדם דמשמע מיניה עניינים הרבה מובדלים זה מזה כידוע אבל היכא שהלאו אינו כולל אלא ענין אחד כגון לאו שבקללה אע"פ שיוצא ממנו איסור לגופין מוחלקין לא שייך ביה לאו שבכללות כיון שכל היוצא מן הפסוק אינו אלא ענין קללה ראש יוסף על ח"מ רסי' כ"ז:

שצ"ג לטעמיה דר"פ. מצינו בגמ' דמפיק אמורא דינא אחרינא מההוא טעמא ונראה דלטעמי' דאותו פלוני קאמר וליה לא ס"ל דאי ס"ל הול"ל ההוא דינא בסתמא ואנן ידעינן דלטעמיה דר"פ הוא. מכתב מאליהו דף ר"ב ע"ד לדעת הרמ"ה:

שצ"ד לימוד ערוך הוא בידינו. פירוש כך למדו מרבותם דבר זה אבל לא הלכה למשה מסיני דהא לקמן מסקינן הפך הלימוד ערוך ודוחק למעבד פלוגתא במילתא דהלכה למשה מסיני הר"ב ראשון לציון דף צ"א סע"א ואף שדבריו אינן צריכי חיזוק מטיבותיה דמר אמינא שיש ללמוד כן מהא דאיתא בפ' שבועת הדיינים מ' ב' תלמוד ערוך הוא בפיו של רבי יוחנן הא מני אדמון היא והתם ע"כ לפרש כדבריו דלאוקמי מתניתא כאדמון לא שייך לפרושי שהוא הל"מ כיון שאינה דבר הלכה פסוקה ובלא זה נמי הא אשכחנא תנא דמסייע ליה הוא רש"י ז"ל שכבר קדמו לפרש כן בפ"ב דמנחות ט"ו א' דעלה דאמר שם רבי יוחנן לימוד ערוך הוא בפיו של רבי יהודה דאין קרבן צבור חלוק פירש הוא ז"ל לימוד ערוך ששנאה מרבותיו אך לשונו אינו מדוקדק במ"ש ודוחק למעבד פלוגתא במילתא דהלכה למשה מסיני דמשמע דדוחק בלחוד הוא דהוי אבל קפידא ליכא וזה אינו דהא כתב הרמב"ם בהקדמתו לס' זרעים דבהלכה למשה מסיני לא שייך בו מחלוקת כלל יע"ש וחזר ושנאו בחבורו הגדול בפ"א מה' ממרים הל' ג' בזה הלשון דברי קבלה אין בהם מחלוקת לעולם וכל דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבינו ע"כ ובשיטה זו נראה דאזלי התוס' ז"ל שהרי בפ' הערל ע"ז ב' ד"ה הלכה אני אומר כתבו וז"ל לאו הלכה למשה מסיני קאמר דא"כ אמאי פליג עליה רבי יהודה אלא הכי קאמר הלכ' אני אומר כך קבלתי מרבותי עכ"ד וכן מצאתי תו להרב תי"ט בפ"ג דתמורה דעל מ"ש שם רש"י ח"י ב' דהלכ' היא כל שבחטאת מתה באשם רועה כתב הוא ז"ל דא"א לומר שהו' הל"מ מדאיפליגו עליה ר"א ור"מ יע"ש הרי דגם הוא ז"ל מסכי' הולך לשיטת הרמב"ם והתוס' ז"ל דבהל"מ לא שייך בו מחלוקת כלל ומאחר שכן הוה ליה להרב הנ"ל לאסתיועי מינייהו משלשת רועים אלו ולא לכתוב דדוחק בלחוד הוא דאיכא לשוויי מחלוקת בהל"מ הן אמת שמצאתי להרב חוות יאיר בסי' קצ"ב שהאריך הרבה מאד נגד שיטה זו והרבה להקשות על הרמב"ם ז"ל מכמה הל"מ שמצינו שנפלה בהם מחלוקת אבל טוב אחרית דבר אשר העלה ואשר הביא בסיומא דמילתא אלה הדברים רבה ועל כרחנו שלא בטובתינו נאמר להציל להרמב"ם הצלה פורתא שמה שכתב שהל"מ אין בו מחלוקת ר"ל בכלל הדבר כדרך מחלוקת טמא טהור אסור מותר כשר פסול כדרך החולקים וכו' יע"ש בארוכה:

שצ"ה לדידיה קאמר ליה. דהיינו לפי סברתו השיב לו לא שייך למימר אלא כשסובר סברא אחת כנגדו דאז אנו אומרים דמשני ליה לפי סברתו אבל אי טעי בפי' דברי מי שכנגדו בזה לית לן למימר דמשני לפי סברתו והתורה אמרה הרימו מכשול ולא מצי מנח ליה טועה בסברתו הר"ב ראשון לציון שלהי ביצה דף צ"ד ע"א:

שצ"ו לימא דלא כי האי תנא לא שייך למפרך אלא היכא דתני סתמא במתניתין וכלומר לימא דסתם רבי הך מתניתין דלא כפלוני אבל היכא דקתני בהדיא דברי ר"פ ל"ש למפרך לימא דהאי תנא הוי דלא כתנא אחר זרע יצחק עירובין פ"ב מ"ג:

שצ"ז לריבותא דר"פ נקט הכי לא אשכחן דאמר הכי אלא בסתם משנה אבל אין זו סוגיא דליתנא שום תנא למילתיה לאשמועינן רבותא אליבא דבר פלוגתיה. זרע יצחק עירובין פ"ב מ"ג:

שצ"ח לאו מילתא היא דאמרי מצינו דוכתי טובא בגמ' דקאמר אמורא הכי לאודועי לן דהדר ביה ממאי דהוה סבר מעיקרא ואפ"ה אנן לא סמכינן על חזרתו לענין דינא אלא אזלינן בתר מאי דמסתבר טפי כן למדתי מדברי התוס' ספ"ק דקידושין ט"ל א' סד"ה לא קי"ל שכתבו וז"ל דאע"ג דאמר רב יוסף לאו מילתא היא דאמרי הא כבר תירצה אביי וכ"כ מרן בכ"מ פ"א מה' כלאים הל' ג' לדעת הרמב"ם וכפי הנלע"ד כך היא דעת הרי"ף והרא"ש שם מדלא הזכירו חזרת רב יוסף כלל והכי אשכחנא להרז"ה ז"ל להדיא בפ' הערל שכתב וז"ל ואע"ג דהדר ביה מיניה רבה ואמר לאו מלתא היא דאמרי אנן לא נקטינן אלא כטעמיה קמא משום דמסייעא ליה מסקנא ע"כ ומצאתי עוד בחפישה להרשב"א ז"ל בשו"ת תולדות אדם שלו שבדף ס' ע"ג כתב וז"ל אע"פ שחזר רבא ותירץ תירוץ אחר וכו' לא נדחו בזה דברי רבא הראשונים שלא מצינו להם חולק אלא שדרך הגמ' שזה מתרץ כך וזה מתרץ כך וכולם נכוחים למבין ע"כ ועיין מ"ש מרן מוהריק"א בתשובותיו דף ק"ז דאם הריב"ש לא הדר ביה אלא מפני הר"ן מאחר שדברי הר"ן לא עמדו נמצאת חזרת הריב"ש אינה חזרה וע"ע כיוצא בזה בדרישה על ח"מ סי' ק"מ סי"ט מכל האמור מתבאר שפיר דלא אזלינן בתר חזרה אלא בתר מאי דמסתבר טפי כמדובר והגם שדברי כל אלו גאוני עולם לא בעו חיזוק מ"מ מטיבותייהו אמינא שהאיר ה' את עיני וראיתי שתלמוד ערוך הוא בידינו בפ' ב' דיבמות כ' ב' דאע"ג דהדר אמר רבא לאו מלתא היא דאמרי וכו' איתותב מחזרתו ומילתא קמיית' היא עיקר ע"ש וכן אני לומד עוד מהא דאיתא פרק כלל גדול ע"ו א' דאמרינן שם באורתא אמר רבי יוחנן הכי לצפרא הדר ביה אמר רב יוסף שפיר עביד דהדר דהא לא חזי לגמל אמר ליה אביי אדרבא כדמעיקרא מסתברא דהא חזי לפרה אלא כי אתא רבין וכו' ע"ש הרי דאע"ג דהדר ביה רבי יוחנן מדעתיה לא סמכינן על חזרתו ומסקינן כאביי דאמר כדמעיקרא מסתברא וכדאמר רבין ותו תניא בפ' איזהו מקומן נ"ז א' וכשנאמרו דברים לפני רבי ישמעאל אמר להם צאו ואמרו לר"ע טעיתה וכו' עד הא אין עליך לידון בלשון אחרון אלא בלשון ראשון ופי' רש"י טעיתה במה שחזרת בך מהיקש שלמים ואתה מקישו לתודה אין לדון בלשון אחרון להקישה לחזה ושוק של תודה אלא בלשון ראשון לשל שלמים עד כאן אתה הראית לדעת שחכמי התלמוד לא הוו סמכי אחזרה כלל אלא היו חבירים מקשיבים לקול הדברים הנאמרים באמת וכדאשכחן בפ' גיד הנשה צ"ג ב' דקאמר חזרו לומר וכו' ולא קי"ל כחזרה ורמזו הריטב"א ז"ל בפ' החולץ לדעת התוס' כמ"ש הנמוקי יוסף בשמו שם דף תע"ו סע"ב יע"ש וכן כתב מוהר"ר יצחק קארו ז"ל הובאו דבריו בסוף שו"ת מוהריק"א ודי בזה להוכיח שדברי הגאונים הנ"ל יסודתם בהררי קדש:

שצ"ט לאו שקדמו עשה אין לוקין עליו. דוקא כשהעשה הוא סמוך ללאו כאונס ומוציא שם רע הוא דאמרינן אף שקדמו אין לוקין אבל אם לא נכתב סמוך ללאו והוא קדום לוקין עליו כן כתב הרב מגילת ספר סוף לאוין פ"ד:

ת' לאו אמינא לכו לא תתלו בוקי סריקי ברב נחמן הכי אמר רב נחמן וכו' רגיל רבא לומר על רב נחמן רביה כד הוה שמע דאמרי משמיה שמעתתי דלא מיחוורן כמו שתמצא בפרק מי שמת קנ"א ב' ובפרק אין מעמידין ל"ז ב' ובפרק אלו טריפות נ' סע"א עיין שם ומצאתי למרן ז"ל בכ"מ רפ"ה מה' טומאת מת שכתב בשם מוהר"י קורקוס דמאחר שאמר רבא כן ממילא נתבטל כל מה שאמרו תחלה משמיה דרב נחמן וכן כתב הרא"ם בפרשת חוקת על פסוק וכל אשר יגע בו הטמא וכו' ע"ש:

א"ת לא מבעיא צריך שבאותו נושא עצמו יהיה קצת חדוש דאל"כ הוי מלתא דפשיטא טובא וכן מצאתי כתוב כלל זה בתורתו של מוהר"י בי רב משם מוהריא"ל ז"ל והוא אמיתי כן ראיתי בס' לשון לימודים על הטורים בא"ח דף ס"ט ע"ד וע"ש:

ב"ת לפלוג וליתני בדידה. לא שייך בכל דוכתא למימר הכי אלא ברישא דהכי אמרי' בכל דוכתא אדתנא סיפא וכו' ליפלוג בהך גוונא גופא דנקט ברישא ואמאי פליג בסיפא בגוונא אחרינא אבל בסיפא לא שייך כלל בשום דוכתא למיפרך ליפלוג וליתני וכו' שיטה מקובצת על ב"ק דף קל"א ע"ב בשם שיטה:

ג"ת לא סבר לה מר להא דאמר ר"פ הלכה כפלוני. היכא דקאמר הכי משמע דלא הוה אצלם אותה הלכה להלכתא פסיקתא מדלא קא מקשה להדיא והאמר ר"פ הלכה וכו' כן כתב הרב פרי תואר על י"ד סי' ט"ו סס"ק ב' ולי המך לא נהירא דאדרבא איפכא מסתבר' דמדקא מתמה וקאמר בהך לישנ' ש"מ דהלכה היא וכמו שכתב הריטב"א בחי' גיטין דף ל"ח ע"ג ז"ל ולענין פסק הלכה נראה דלא קי"ל כרב יצחק אלא כסתם מתניתין מדחזינן לתלמוד דקמתמה ורבי יצחק לית ליה המוצא מציאה אלמא דקי"ל כמתניתין וכן פסק הרי"ף ור"ח ע"כ ועיין גופי הלכות סי' שכ"ח והליכות אלי תקמ"ה ותקמ"ו ועוד שמצאתי בעירובין ס"ג א' דקאמר לא סבר מר הא דאמר רבא וכו' ושם סמוך ונראה אקשי מינה תלמודא והא אמר רבא וכו' אלמא דעל הלכה פסוקה אמר לא סבר לה מר וע"ע ברכות ג' ב' לא סבר לה להא דתניא אין זורקין את האוכלין וזו הלכה פסוקה היא בודאי ויותר מזה מצינו בפ' במה בהמה נ"ה א' דקאמר רב יהודה לשמואל לא סבר ליה מר אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה הרי דעל מקרא מלא נקט האי לישנ' דלא סבר לה מר וכו':

ד"ת לימא תנן סתמא דלא כפלוני. אומר לפעמים ופעמים אומר לימא תנן סתמא כפלוני כתב ההליכות עולם בשער ב' פ"ב בשם רבו דגבי ר' אליעזר דשמותי הוא ואין הלכה כמותו בכ"מ ומ"ה דחיקא לה מילת' לגמ' לומר לימא תנן סתמא כוותיה כלומר דהלכה כמותו כדין סתם במשנה מלמימר תנן סתמא דלא כבר פלוגתי' שאומר בכל מקום. ע"כ ולי המך בעניי לא ידעתי מה יענה ומה יאמר בלימא תנן סתמא כר"מ דקאמר בבכורות כ"ח ב' דהא כולהו סתמי ר"מ נינהו וכן בעירובין מ"ה ב' ובמציעא פ"א ב' קאמר לימא דלא כרבי אליעזר ולפי דבריו מה זו תמיהא והכי נמי תקשי דבכתובות נ"ט ב' קאמר לימא מתניתין דלא כב"ש דמאי קא מתמה לימא מתניתין דלא כב"ש כיון דהלכה כב"ה ועוד דב"ש במקום ב"ה הלל אינה משנה וכמ"ש שם רבינו בצלאל בשיטה מקובצת שלו דף כ"ד ע"ד והרב כנה"ג בדינא דחיי שלו ח"א דף ק"ב רע"ד לכן לעק"ד נראה לומר דהש"ס לא קפיד בהכי דזימנין אמר לימא סתמא דלא כפלוני וזמנין אמר לימא תנן סתמא כפלוני:

ת"ה לימא כתנאי. מצינו דקאמר בתר דאסיק בתיובתא כ"כ מוהריק"א בכלליו דף צ"ו ע"א בשם תוספות דפרק הפרה מ"ז א' שכתבו אע"ג דאמר בתר הכי לימא תנאי הוא כן דרך הגמ' כשאין הדבר עיקר אומר תיובתא אע"ג שיכול למצוא תנאי דפליגי כדאשכחן בהניזקין נ"ג דמסיק תיובתא במ"ד דהיזק שאינו ניכר ובתר הכי קאמר לימא תנאי היא וכן כתבו עוד בפרק הנשרפין פ' ב' ויש כיוצא בזה בפ' כיצד מערימין כ"ה ב' גבי שיירו משוייר וכ"כ הרמב"ן בפ' אלו טריפות דכל כי האי גוונא הוי כעין תיובתא והלכת' או תיובתא ואיבעית אימא אלו דבריו ז"ל ואיכא למילף מדבריהם דהיכא דקאמר תיובתא אע"ג דאמר בתר הכי לימא כתנאי לאו כלום הוא ולי המך קשה שהרי כתבו התוספות גופייהו בפ' פרת חטאת קי"ד א' ד"ה וקסבר וז"ל וא"ת ולוקמא נמי הכא כמ"ד במעי אמן הן קדושים וכגון שהקדיש בהמה מעוברת ושייר העובר כרבי יוחנן דאמר בפרק כיצד מערימין אם שייר משוייר ועשה העובר אתנן ומחיר ואח"כ הקדישן ואע"ג דרבי יוחנן איתותב התם הא לבסוף מסיק כתנאי עכ"ל אלמא כיון דמסיק כתנאי אמרינן שכך הלכה וזה הוי הפך מ"ש בפרק הפרה דלעיל וכעת לא ידעתי מה אומר ויש לי תימא על מוהריק"א ומוהרש"א שלא הרגישו בזה:

סליקו כללי הלמד

בס"ד כללי המם

ת"ו מאן חכמים ר' פלוני. משמע דהיכא דאיתמר האי לישנא בגמ' לאו למימרא דיחידאה הוא ולא קי"ל הכי אלא אדרב' אשמועינן תלמודא דאע"ג דסבר' יחידאה היא הכי קי"ל ולמדך דחכמים דקתני מתניתין אין זו סברת רבים אלא יחידאה היא ורבים קבלו מאותו יחיד סברא זו ומשום הכי הלכה כמותו והיינו דאפקה רבי בלישנ' דחכמים וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לס' זרעים פ"ו וז"ל אבל מה שנאמר במשנה חכמים ר"ל כי לפעמים יכנה בחכמים בשביל אחד מן האנשים שהקדמנו שמותם ופעמים ירצה לומר בשביל כל המון החכמים ופעמים יבאר בתלמוד ויאמר מאן חכמים ר"פ ואולם יעשה זה בהיות המקבלים רבים שקבלו מן החכם ההוא ובעבור היות אנשי הדעת ההוא רבים יקראם חכמים ואפילו שיהיה לאיש אחד עכ"ד ואתה למד מדבריו שאם לא היו המקבלי' ממנו רבים לא מפקינן לה בלשון חכמים אבל צריך לבאר דלפעמים הגם שלא היו המקבלים ממנו רבים מ"מ שנאה רבינו הקדוש בלשון חכמים להיות שטעם אותו יחיד הסכימו בו בני ישיבת רבי שטעמו נכון וברור לפסוק כמותו והיינו דאמרינן בפרק כסוי הדם פ"ה א' א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן ראה רבי דבריו של ר"מ באותו ואת בנו ושנאו בלשון חכמים ודברי ר"ש בכסוי הדם ושנאו בלשון חכמים ע"כ וזה ככל הסתמיות דמתני' שסתם כן אף שהם דברי יחיד מצד שנראה לו לר' לפסוק כמותו וכמ"ש רש"י ז"ל בספ"ב דמציעא ל"ג ב' וז"ל וסתם נמי במשנה דברי יחידים שראה רבי את דבריהם ושנאם סתם כדי לקבוע הלכה כמותם ע"כ והרי שלך לפניך דבסוף פרק הזהב קאמר תלמודא התם מאן חכמים ר' אחא ופסקו הפוסקים שם כמותו וכן בפ' ד' מיתות ס"ו א' קאמר מאן חכמים ר' מנחם בר' יוסי והלכת' כוותיה כמ"ש הר"ן שם בחידושיו אשר נדפסו מחדש דעל מה שפי' רש"י שם בסוגי' כתב ואין פי' מחוור דא"כ ר' מנחם בר' יוסי דאיתמר בלשון חכמים הלכת' כוותיה וקי"ל כמתני' וכבריית' דאינו חייב עד שיברך שם בשם וכו' ע"כ וכן מצאתי להרמב"ן ז"ל במלחמותיו ריש קידושין שכתב ז"ל ועוד מכיון ששנאו רבי בלשון חכמים הלכה כמותו עכ"ל וע"ע בחידושיו לנדה י"ט א' שכתב וז"ל אלא שיש לסמוך הלכה כרבי יוסי מפני ששנו אותה בלשון חכמים ואעפ"י שפירש דמאן חכמים ר' יוסי לכך שנו אותה תחלה כן להביא גאולה לעולם ע"כ לעניינינו ודבריו אלו הביאם הר"ן בחידושיו לנדה שם גם הרשב"א ז"ל בחידושיו שם ובספר תורת הבית בשער מראות הדמים כ"כ משמו ועוד כתב בת"ה בית ד' שער א' ק"ב ד' אבל הרמב"ם ז"ל כתב דאכילת פרס שלשה ביצים וכר' יוחנן בן ברוקה ונראה שפסק כן מפני שאמרו שם גבי ההיא ברייתא דר' יהודה ורבי יוסי אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא זו דברי רבי יהודה ור' יוסי אבל חכמים אומרים כביצה ומחצה שוחקות כלומר זהו חצי פרס ואמרי מאן חכמים ר' יוחנן בן ברוקא וכו' אלמא מדקאמר רפרם משמיה דרב חסדא אבל חכמים וכו' ש"מ דכוותיה ס"ל ולהכי קרו ליה חכמים וכו' עכ"ד וכ"כ הב"י א"ח סי' תרי"ב משמו וכ"כ ה"ה פ' א' מה' עירובין הלכה ט' והגם דהרשב"א שם בדברי אמורא איירי ה"ה דיש ללמוד מדבריו גם בלישנא דמתני' דהיכא דאפקה בלשון חכמים הכי קי"ל דמאי שנא וכדמוכח מדברי הרמב"ן שהעתקנו וע"ע רב שרירא גאון שבס' יוחסין דף קי"ג א' וראיה מפורשת דגם במשנה יש לומר כן מלבד הראיה שכתבנו מההיא דאותו ואת בנו עוד זאת ראיה מסוגיא דהמפלת ל' ב' דקאמר חכמים היינו ת"ק וכי תימא למסתמא רישא כדרבנן ויחיד ורבים הלכה כרבים פשיטא מהו דתימא מסתברא טעמיה דרבי ישמעאל דקמסייעי ליה קראי קמל"ן ופירש"י שם קמל"ן מדקמהדר רבי ושנאו בלשון חכמים ש"מ דהלכה כסתם ראשון ואע"פ שמחלוקת רבי ישמעאל בצדו עד כאן וע"ע בדברי הרי"ף ס"פ אלו עוברין אמתניתין דשיאור ישרף וכו' ומעתה אימא ודאי דהיכא דקאמר תלמודא אמתני' מאן חכמים ר"פ אין הכונה לסתור דהכא לא קי"ל הכי ולא ניחוש הכא למאי דאפקה ר' בלשון חכמים אלא אדרב' לאלומי כללא אתא ולומר דהגם שתמצ' הסבר' זו סברא יחידאה היא כוותיה קי"ל דלהכי אפקה רבי בלשון חכמים. והנה מסוגי' זו אתה למד דלפעמים היכא דמסתבר' טעמיה דאותו יחיד המוזכר במתני' הלכה כמותו ואף היכא דפליגי חכמים עליה השנוים במשנה בלשון חכמים דהא חזינן דאיצטריך רבי למהדר ולמימר סברת ת"ק בלשון חכמים כי היכא דלא נימא דהלכתא כוותיה דרבי ישמעאל ולא סגי ליה במה ששנה לנו סברת בר פלוגתיה בסתמא דהגם דסתמא חשיב כרבים כמ"ש התוס' ריש ביצה מ"מ הוה אמינא דהלכה כר' ישמעאל דמסתבר טעמיה וכיון שכן ה"ה שנאמר דהיכא דשנה לנו רבי סברת יחיד עם סברת חכמים דלפעמים הלכה כאותו יחיד אי מסתבר טעמיה דכך לי סתמא כלישנא דחכמים עיין מ"ש מ"א סי' קפ"ח ס"ק ה' אף שיש לדקדק על דבריו כמו שהארכתי בכללי התיו גבי ת"ק וחכמים דפליגי יע"ש ושוב מצאתי שכ"כ בהדיא הרשב"א ז"ל בשאלותיו סי' מ"ד דאהא דתנן בפ' אין מעמידין כ"ט ב' דר"מ ס"ל דחרצנים וכו' אסורין וחכמים אומרים לחין אסורין וכו' כתב שם דרב אחא דקאמר התם פורצני וכו' תרתי קאמר וכו' ועוד דמותרין כחכמים וכו' ואי תימא הלכתא פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים דילמא הוה מסתבר טעמיה דר"מ ולפום כן איצטריך למפסק דלא כוותיה ודכוותיה איכא טובא בתלמוד' וחדא מינייהו בנדה פרק המפלת וכו' א"נ דילמא ידע דמאן חכמים יחידאה ודכוותיה ביבמות פ' החולץ מ"ו ב' אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הלכה לעולם אינו גר עד שימול ויטבול פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים מאן חכמים ר' יוסי עכ"ד. ויצא לנו מזה דהיכא דמוכח מתוך הסוגייא דמסתבר טעמיה דאותו יחיד פסקינן כוותיה נגד חכמים דמתני' ואי אשכחן דתלמודא יאמר שם מאן חכמים ר"פ על כרחנו יש לנו לפרש בכיוצא בזה דה"ק ר"פ היא ולא חיישינן לסברתו דומיא דההיא דהחולץ שהביא הרשב"א דמשום דמאן חכמים רבי יוסי הוצרך האמורא לפסוק כמותו ובזה ינוח דעתך לישב הא דתנן בפרק בא סי' נ"ב ב' הרואה כתם ה"ז מקולקלת וחוששת משום זוב דברי רבי מאיר וחכ"א אין בכתמים משום זוב וקאמר עלה בגמרא מאן חכמים רבי חנינא בן אנטיגנוס ופסק הרמב"ם ז"ל בחיבורו פ' ט' מהלכות ביאה כר"מ ולא עוד אלא שבפי' המשנה כתב שם ז"ל ולכך תחוש לזוב וזו היא סברת חכמים ורבי חנינא בן אנטיגנוס הוא האומר פה שאין בכתמים משום זוב וכן אוקים הש"ס זה הדבר ביחיד ואמר מאן חכמים רבי חנינא בן אנטיגנוס וכו' ע"כ ולכאורה משמע שזה הפך מדבריו שבהקדמת זרעים שהזכרנו ופירשנו לעיל אבל הדבר מובן בראות הסוגיא שם דבתר הכי שקיל וטרי תלמודא התם בסבר' ר"מ ורבי חנינא בן אנטיגנוס והזכיר התלמוד סברת ר"מ בלשון רבנן משמע דהכי קי"ל וכמ"ש התו' דנדרים יע"ש מ"ו א' מהש"ס ועוד דבתר הכי מייתי תלמודא פלוגתא דת"ק ורבי יהודה בן אגרא דברייתא דשייכי בסברת ר"מ דחוששת משום זוב אפילו במקום א' יע"ש ומש"ה הדבר מוכיח דהכא צריך לפרש האי דקאמר תלמודא מאן חכמים רבי חנינא דהכוונה ולא קי"ל כוותיה ולזה דייק ז"ל בפי' שקרא לסברת ר"מ בלשון חכמים כדקאמר תלמודא ועיין הרע"ב שם אבל היכא דאין לנו ראיה מוכחת לפסוק כאותו יחיד הדרינן לכללין דמדאפקה בלשון חכמים הכי קי"ל וכן תמצא להפוסקים ראשונים ואחרונים לשון זה מתוקן ושגור בפיהם מפי כתבם ע"ע בכ"מ ה' איסורי מזבח סוף פ' ד' ובה' עבדים רפ"ב ובכללי הגמ' שלו שבס' יבין שמועה ק"ב ב' וכן עיין בהרדב"ז קובץ ג' סי' רכ"ב מלשונות הרמב"ם גם בספר דמשק אליעזר על חולין ר"ו ד' ומן האמור אתה דן כי מה שנראה מדברי הר"ב חוות יאיר בכלליו דף צ"ב א' שדעתו להשוות היכא דקאמר תלמוד' מאן חכמים ר"פ להיכא דתלמודא קאמר מתניתין יחידאה היא אין נלע"ד לומר כן אלא כמו שחילקנו דדוקא היכא דמוכח מתוך הסוגיא כההיא דהמפלת יש לפרש כן דיחידאה היא ולא קי"ל הכי לא בשאר דוכתי וכדברי הרמב"ם ז"ל ותו לא מידי: