יד מלאכי – חלק א – כלל תר"ד, קטע 26

ש"ב כל מקום שאמר רבי יהודה אימתי ובמה אינו אלא לפרש דברי חכמים. כך היא גירסת הרי"ף והרא"ש ס"פ חלון ובפרק מפנין וכן היא גירסת הרמב"ם בפי' המשניות בפרק מפנין וברפ"ב דחלה ואין ספק אצלי דלמאן דלא גריס במשנתינו איתיה להך כללא בין במשנה בין בברייתא ומנא אמינא לה מהא דאמרינן בפ' שני דייני גזירות ק"ט א' א"ר יצחק בן אלעזר משמיה דחזקיה כל מקום שאמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו א"ל רבא לרבי נחמן אפילו בבריי' א"ל מי קאמרינן במשנה בכל מקום שאמר ר"ג קא אמרינן ע"כ ואיתא תו בהקומץ רבה ל"א ב' גבי כ"מ ששנה ר"ש שזורי הלכה כמותו מי קאמר במשנתינו כ"מ ששנה קאמר ופירש"י מי קאמר במשנתינו דמשמע משנה ולא בריי' הרי מבואר דכל היכא דנקט לישנא דכ"מ ולא קאמר במשנתינו בין במשנה בין בבריי' במשמע ואע"ג דמילתא דנא פשוטה היא בעיני לא שקטתי ולא נחתי עד שיגעתי ומצאתי בחפיש"ה להרי"ף ז"ל בפ' כל הנשבעין דעל בריי' דאמר בה ר"י אימתי בזמן שהפירות צבורין וכו' כ' עלה דקי"ל כ"מ שאר"י אימתי וכו' הרי דלאו מכללא איתמר אלא בפירושא אתמר מפומיה דהרי"ף דאף בבריי' איתיה להדין כללא וכ"כ מוהר"י ן' מיגש בחידושי שבועות שנדפס מחדש בס' אוריין תליתאי דף ל' ב' ע"ש ודעת הרא"ש בהך דפ' כל הנשבעין לא יכולתי להולמו כאשר דבריו שם סתומים וחתומים וקשי ההבנה והן אמת שרבינו הגדול מוהריק"א בח"מ סי' צ"א כ' שמדבריו נראה שמפרש כפי' הרי"ף דר' יהודה לפרש דברי חכמים בא ונדחק לומר דמ"ש שם הרא"ש ומודו ליה רבנן וכו' שהוא אשגרת לישן אך מוהרש"ך ז"ל בח"ג סי' צ"ו קרא תגר על דבריו אלה וכ' שלא מצא ולא ראה צד ואופן להסכים דעת הרא"ש עם הרי"ף ושדבריו צ"ע וכ"כ בדורש משפט בשם מהרב"א וע"ע בספר גידולי תרומה דף מ"ז ובדרישה שם שהאריכו הרבה בזה כי אין כאן מקום להאריך במה שאינו נוגע לכוונת חבורנו ומה גם שמצאנו ראינו להרא"ש ז"ל בפ' כיסוי הדם שבהדיא כ' דאימתי דר"י לפרש לא אמרו אלא במשנה אבל לא בבריי' ושבעירובין ס"פ חלון בכל הספרים גרסי' כ"מ ששנה ר"י אימתי במשנתינו וכו' וכן מצאתי תו להרא"ש בפ' ע"פ שכ' דבד"א דבריי' ד"ה פליג את"ק והביאו מוהריק"א בכלליו דף ק"י ב' מס' יבין שמועה (אלא שמ"ש שם בפ' אע"פ הוא ט"ס וצ"ל בפ' ע"פ). והשתא לפ"ז איכא למידק על הרא"ש ז"ל דהא בס"פ חלון ובפ' מפנין שהבאתי לעיל לא גרס במשנתינו כגירסת הרי"ף והרמב"ם וכבר הוכחתי דלמאן דלא גרס במשנתינו שייך זה הכלל גם בבריי' ונמצא סותר למ"ש בפ' כסוי הדם ובפ' ע"פ דבמשנתינו דוקא איתמר ואפשר לומר דבפ' מפנין ובפ' חלון העתיק דברי הרי"ף בסתם אף שהוא אינו סובר כן כי זה הוא דרכו בכמה מקומות שמעתיק דברי הרי"ף אף שבמקום אחר גילה דעתו להפך וכמ"ש הש"ך בח"מ סי' ט"ל ס"ק ב' ובספרו תקפו כהן ר"ס מ"ו הבאתי דבריו בכללי הפוסקים ומצאתי עוד להגאון הר"א ממיץ בס' יראים מצוה קכ"ח וקל"ט ובס' אגודה פ' ז"ב דלא גרסי במשנתינו כגירסת הרי"ף והרמב"ם וא"כ לדידהו נמי איתמר זה הכלל בין במשנה בין בבריי' כאמור והכי אשכחן להרז"ה פ' יש נוחלין דף רי"ט א' דעל בריי' דמייתי שם כ' בבירור וכ"מ שאמר ר"י במה אינו אלא לפרש דברי חכמים וכן מצאתי תו לרשב"ם שכ"כ בהדיא בפ' ע"פ דף ק"ב ע"א דהא על בריי' דקתני אמר ר"י בד"א כ' הוא ז"ל מכלל דרבנן פליגי עליה דא"ר יוחנן בעירובין בפ' חלון כ"מ שאמר ר"י במה לחלוק אימתי לפרש דברי חכמים בא הנך רואה ה בעיניך דלא זו דלא גרס במשנתינו אלא אף זו בפי' כ' על בריי' להך כללא וכ"כ עוד בפ' יש נוחלין קל"ב ב' על בריי' יע"ש וגירסת הריטב"א בזה הגם דבפ' חלון לא מצאתי שום גילוי לזה מ"מ בחידושיו לחולין פ' כסוי הדם מצאתי אליו דגרס כגירסת הרי"ף ודעמיה וז"ל שם אבל הרי"ף ז"ל פסק כר' יהודה וטעם דבריו משום דהא קי"ל דכ"מ שאמר ר"י אימתי אינו אלא לפרש דברי חכמים דאפילו למ"ד במה לחלוק אימתי לפרש אפי' בבריי' קאמר דלהא לא אמר במשנתינו ע"כ הביטה וראה שדעת הריטב"א בזה כדעת הרי"ף דזה הכלל נאמר אף בבריי' מדלא אמרו במשנתינו שוב הגיעו לידי חידושי הריטב"א על בתרא כ"י וראיתי אליו ז"ל דעל מה דאיתא שם בפי"ן קל"ב ב' והא תניא אמר ר"י אימתי וכו' כ' וז"ל וא"ת והא קי"ל דבמה לחלוק ואפי' למאן דגרס אימתי לפרש ה"מ במשנה אבל בבריי' אפי' אימתי הוא לחלוק כדכתיב' בפ"ק דגיטין וי"ל ה"מ כשנשנה האימתי או בד"א באותה משנה או בריי' אבל בזה שדברי ת"ק ורבי יוסי במשנה ודברי רבי יהודה בבריי' לפרש הוא בא בבריי' עכ"ד וכל זה סותר למאי דכתב איהו גופיה בפ' כסוי הדם שהבאתי וצ"ע וע"ע בחידושיו לגיטין דף ה' ב' ומעתה אף אנו נאמר דגם הכריתות אזיל בשיטה זו מדהביא בימות עולם ש"ג סי' ח"י הך מימרא דכ"מ שאמר ר"י וכו' כגירסת הרי"ף וסיעתיה ומה גם שבלשון לימודים ש"ב סי' כ"א נקט הך כללא בסתם ולא חילק וכן נראה דעת הרמב"ם כמ"ש מרן בכ"מ פ"ד מה' ברכות ופ"ו מה' טומאת מת הבאתי דבריו בכללין דלעיל דהא תרוייהו ברייתות נינהו ועלייהו קאמר זה הכלל דכ"מ שאמר ר"י וכו' וע"ע בדבריו ה' ע"ז פ"ט הלכה ד' ובריש פ"ה מה' עבודת יוה"כ וכ"כ הרדב"ז בס' יקר תפארת ספ"ד מה' נזירות לדעת הרמב"ם. איברא דאיכא למידק על מוהריק"א דכיון דאיהו סבר דגם בבריי' איתא לזה הכלל כדעת הרי"ף ודעמיה למה זה בכלליו הנ"ל הביא בסתם דברי התוס' ר"פ כיסוי הדם ודברי הרא"ש דפ' ע"פ שכתבו דבבריי' ליתיה להך כללא כאילו הם הלכה ברורה ושמסכים הולך עמהם ולמה זה לא הזכיר מיהא שום אחד מכת של קודמין הנ"ל דסברי דאיתיה אף בבריי' ולי הדיוט צ"ע. אמנם התוס' שם בס"פ חלון ובפ"ק דגיטין ז' ב' כתבו דלא איתמר הך כללא אלא במשנה אבל לא בבריי' וה"ט משום דגרסי במשנתינו כמבואר בדבריהם שם ובפ' כסוי הדם פ"ח א' ובשבועות מ"ח א' יע"ש וכן מצאתי עוד בפ"ק דביצה ט' ב' ד"ה ולא היא שכתבו וא"ת והא כ"מ דתני במה לחלוק וי"ל דהיינו במשנה אבל לא בבריי' אלא שדבריהם שם אינם מובנים אצלי מכמה טעמי חדא דמעיקרא קושיא ליתא דהא הלכה היא בידוע שכל הכללים שמסורים בידינו אינם אלא על הסתם אבל לא היכא שדברי הגמ' מוכיחים להפך ויש לי על זה חבילות ראיות אלא שהמפורסמות אינן צריכות ראיה וא"כ כיון דהש"ס מסיק ולא היא ר"י טעמיה דת"ק קא מפרש ממאי וכו' לא שייך תו לאקשויי מכח הכלל וכן תמצא להרא"ש שם שכ' דלפרושי דברי ת"ק אתא אע"ג דבפ' ע"פ שהבאתי לעיל כ' דבבריי' ד"ה פליג את"ק והיינו טעמא דהכא שאני משום דבגמ' הכי איתא ותו דלא אתמר הך כללא דכ"מ שאמר"י וכו' אלא כי קאי אדברי חכמים וכמו שסיימו ביה אינו אלא לפרש דברי חכמים אבל כי קאי אתנא אחרינא אין כלל זה אמור וכמ"ש מוהרש"א ביבין שמועה כלל תמ"א וכאן ר' יהודה קאי אר"ש בן אלעזר ע"ש ועוד קשה דאיך הקשו בפשיטות דבכ"מ תני במה לחלוק הלא ריב"ל דאינהו רגילי לפסוק כוותיה נגד ר' יוחנן סבר בפ' חלון דבמה לפרש ואף גם זאת כ' הריטב"א ס"פ חלון דדעת התוס' לפסוק כריב"ל דבמה לפרש יע"ש ותו דאינהו גופייהו כתבו בפ' ע"פ ק"ב א' ד"ה תניא דלא מייתי סיעתא לרב חסדא מבריי' דאמר"י בד"א וכו' משום דאיכא דאמרי בסנהדרין כ"ה דבמה נמי לפרש ולמה זה בביצה לא חשו כלל לסברת ריב"ל ותו קשה דהא התוס' עצמם כתבו בסוכה מ"א דאף למ"ד דבמה לחלוק היינו דזמנין לחלוק ומ"מ זמנין נמי היינו לפרש וזה הוי אפי' במשנה דעיקר פלוגתא דריב"ל ור"י לדעתם ז"ל הוא במשנה דוקא כדלעיל ומאחר שכן מה פשיטות הוא זה דכ"מ תני במה לחלוק ולא מצאתי כעת מי שנתעורר בכל זה והדבר צריך תלמוד ונחזור לכללין ונאמר דגם הסמ"ג נראה דס"ל כהתוס' דדוקא במשנה אמרו כן אך לא בבריי' מדגרס במשנתינו כגירסת התוס' הבאתי לשונו בכללין דלעיל וכ"כ שם הכה"ג בפירושו על הסמ"ג וכן היא גירסת הר"ש בפ"ז דנגעים מ"ה ע"ש וכ"כ בהדיא הרשב"א ז"ל בחדושיו לחולין בפ' כסוי הדם והר"ן שם ובחדושיו לגיטין בפ"ק והרמב"ן בס' המלחמות פ' ע"פ הבאתי דבריו בכללין דלעיל ואחריהם נמשכו המרדכי פ' ע"פ והפר"ח בפ"ח מה' ע"ז ומוהר"ח אבולעפייא בס' מקראי קדש שם ודמשק אליעזר על חולין דף ר"ך א' ומוהרש"א ביבין שמועה כלל ת"ס. אתה הראת לדעת דמילתא דנא במחלוקת היא שנויה דלדעת הרי"ף והרז"ה והרמב"ם והר"א ממיץ ורשב"ם והריטב"א בפ' כסוי הדם דבתרייתא היא והכריתות ורבינו מוהריק"א והרדב"ז איתיה לזה הכלל בין במשנה בין בבריי' ולדעת התוס' והרא"ש והר"ש והסמ"ג והרשב"א והר"ן והגהות מרדכי והפר"ח ומוהרח"א ודמש"א ומוהר"ש אלגאזי ליתיה כי אם במשנה ואין בידי יד כהה להכריע:

ג"ש כל כולל לשונו שתי משמעות יש כל שהוא כולל כל הדבר כגון כל צפור טהורה תאכלו כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם ויש שמשמעותו מקצת הדבר כגון לא תחיה כל נשמה החיתם כל נקבה לא תאכל כל תועבה ומש"ה פליגי בכל נפש אדם אם היא כוללת הנפש או לשון מקצת הנפש בהשאלת לשון כל וזה נכון כ"כ הר"ן בחידושיו לסנהדרין דף ל' ב':

ד"ש כל מקום שאמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון הלכה אפילו בבריי' לא אמרו שלא תהא הלכה כמשנתינו ואי פליגא בריי' אמתניתין ודאי הלכה כמשנתינו אלא על בריי' דלא פליגא אמתניתין אמרו כן הרמב"ן במלחמותיו ר"פ שני דייני גזירות:

ש"ה כיחידאה לא מוקמינן. איכא למימר דלאו דס"ל דלית הלכתה כוותיה אלא דמ"מ רצו להעמיד סתם מתניתן כרבים כ"מ רפ"ט מה' בכורים:

ש"ו כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה והטעם לפי שהלכות קצובות היה אומר מפי בית דינו ירושלמי סוף בתרא ופי' קצובות נלע"ד שר"ל הלכות מובחרות ומשובחות כדאמרינן בילקוט דשיר השירים דף רע"ג ג' בפסוק שניך כעדר הקצובות ולמה נמשלו לעדר לפי שלא נבחרו לקרבן אלא הקצובות כך לא נבחרו במדין אלא הכשרים שבכולם א"נ ועיקר ר"ל הלכות פסוקות וכן נראה מהא דאיתא בירושלמי גופיה ריש פ' אין עומדין גבי לא יעמוד אדם ויתפלל אלא מתוך דין של הלכה (פי' הלכה פסוקה כמבואר בגמ' דילן) דקאמר עוד הוא מהלכות קצובות תני וכו' הרי דפי' קצובות ר"ל הלכות פסוקות וכן מצאתי שוב למוהרי"ב בס' שדה יהושע שם בסוף בתרא דף ח"ן ע"ב וז"ל הלכות קצובות פסוקות בלי בלבול מפי בית דינו והיינו רבים ומ"ה אפי' כנגד הרבים הלכה כמותו ע"כ:

ש"ז כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו בר מערב וכו' נראה דלא ס"ל להרמב"ם ז"ל הך כללא בדוקא שהרי מצינו אליו ז"ל שבכמה מהדינים פסק דלא כוותיה וכמו שרשם מקום כבודם הר"ב תוס' יו"ט בפ"ח דעירובין מ"ז ופ"ד דפסחים מ"ד ואחריו נמשך הר"ב בני יהודה בדף י"א ע"ג וי"ד ע"ב ע"ש דרשהו וחקרהו וכן מצאתי בפירוש להרב בעל לחם משנה ספ"ז מה' חובל ומזיק שכ' דלא ס"ל להרמב"ם זה הכלל ושכ"כ הרא"ש בהדיא בפרק שור שנגח את הפרה ותמה שם הלחם משנה על הרב המגיד שכ' והדרינן לכללין דכל מקום ששנה רשב"ג וכו' דכיון שמצינו להרמב"ם ז"ל דבכמה דוכתי לא פסק כרשב"ג א"כ יהיו דבריו סתרי אהדדי והניח הדבר בצ"ע יע"ש וכן מצאתי עוד למהרש"ל ז"ל ביש"ש לב"ק פ"ה סי' י"ד שכ' דדעת הרמב"ם כדעת הרי"ף רבו דלא פסקינן כרשב"ג עד דאיכא טעמא ותמה גם הוא על המ"מ דבה' אישות גבי אף מנוה הרע לנוה היפה כ' שהרמב"ם פסק כרשב"ג משום שהלכה כרשב"ג במשנתינו דליתא וע"ש טעם לשבח למה פסק כרשב"ג וכ"כ הב"ח א"ח סי' תל"ג בשם רש"ל דהרי"ף והרמב"ם ל"ס להו הך כללא וע"ש בס' יד אהרן דאישתמיט מינה כל זה אלא דגם על הלחם משנה ה' חובל ומזיק יש לתמוה הפלא ופלא שהרי בפ"ז מהלכות ע"ז בד"ה צורת מקל או צפור כ' וז"ל שם במשנה מחלוקת חכמים ור"מ ורשב"ג אומר מי שיש בידו כל דבר וקשה על רבינו למה לא פסק כרשב"ג ככללין כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו וכמו שפסק לקמן גבי מתניתין דצורת דרקון וכו' בחילוק דמכובדין ומבוזין ע"כ ושם באותו פרק באותו מקום ד"ה אם היו כלי כסף וכו' הוסיף שנית ידו ואמר דפסק כרשב"ג דהלכה כמותו מכח כללין דכ"מ ששנה רשב"ג וע"ע בדבריו רפ"ד מה' ק"ש ובס"פ ט"ז מה' אישות ובס"פ י"ב מה' נזקי ממון וזה ודאי סותר דברי עצמו דחובל ומזיק שהבאתי וגם על הר"ב כנה"ג יש לתמוה שגם הוא בי"ד סי' קמ"א ריש הגהות הב"י תמה על הרמב"ם דע"ז אמאי לא פסק כרשב"ג מכח כללין וכן בח"מ סי' רל"א ריש הגהות הב"י צדד לומר שהרמב"ם סובר כאמוראי דאית להו הך כללא ולא שת לבו דלא ס"ל להרמב"ם הך כללא וכמ"ש הוא עצמו בא"ה סי' ע"ה ריש הגהות הב"י יע"ש שתמה על הרב"י איך כ' דהרמב"ם פסק כרשב"ג מכח כללין כיון דלא ס"ל להרמב"ם הך כללא ע"ש וכל זה צ"ע אצלי ואשוב אתפלא על הרב מוהריק"א בכ"מ פ"ח מה' גניבה שעל מ"ש שם ה"ה גבי ההיא דסיטון מקנח מדותיו א' לשלשים יום שרבינו פסק דלא כרשב"ג כתב הוא ז"ל ויש לתמוה למה דהא קי"ל כ"מ ששנה רשב"ג הלכה כמותו ע"כ וכן בפ"ו מה' ערכין עשה סמוכות לדין עושה קנוניא על ההקדש מכח כלל זה יע"ש וכן בפ"י מה' נדרים תמה עוד על הרמב"ם אמאי לא פסק כרשב"ג מכח כללין וע"ע פ"ה מה' סנהדרין הלכה ז' והוא פלא על נאמן ביתו של הרמב"ם ז"ל איך לא שת לבו דלא חייש הרמב"ם להך כללא ותימה על תימה שראיתי להכ"מ בפרק י"ט מהלכות טומאת מת הלכה ה' גבי הנקבר שלא ברשות יש לו תבוסה ואין לו שכונת קברות שכ' וז"ל והנקבר שלא ברשות וכו' בתוספתא פט"ז וכרשב"ג וצריך טעם למה פסק כיח כיחידאה דאע"ג דקי"ל כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו כבר כתבו המפרשים דבמשנתינו אמרו לא בבריי' וי"ל שרבינו אינו סובר כן אלא דה"ה בבריי' וזה ודאי קשה לשמוע דאחרי אשר העידו עדים נאמנים דלא ס"ל להרמב"ם הך כללא אף במשנה ה"ה הרא"ש והלחם משנה והתוס' יו"ט ומהרש"ל וכדחזינן מכמה פסקי דידיה שנאמר דאף בבריי' ס"ל הכי אתמהה ולא עוד אלא שדבריו אלה סתרי אמ"ש איהו גופיה פ"ב מה' בית הבחירה הלכה ח"י ובפ"ז מה' פרה אדומה ובמשנתינו דוקא אמרו ולא בברייתא ע"ש וכ"כ איהו גופיה בכללי הגמרא בשם רשב"ם דפי"ן. ותו דבר מן דין לא מצינו כלל למימר דהרמב"ם סבור דאף בברייתא הלכתא כוותיה דרשב"ג דאע"ג שרש"ם בפ' י"ן קל"ח א' וקע"ד א' הוא שכתב דהא דהלכה כרשב"ג היינו דוקא במשנה משום דמשנתינו מתניתין משמע ולא בריי' וכ"כ הנ"י שם רכ"א א' מ"מ לא מפי עצמם כ"כ כי היכי דלימא דהרמב"ם אינו סבר כן רק סמכו על המעיין שבלבבו יבין שהוא תלמוד ערוך דכל היכא שאמרו במשנתינו מתנית' משמע ולא בריי' וכדנראה בהדיא בפ' מי שמתו י"ט א' ועל מאי דקאמר ריב"ל בכ"ד מקומות בית דין מנדים על כבוד הרב וכולן שנינו במשנתינו פרכינן עליה ותו ליכא והאיכא דתני רב יוסף תודוס איש רומי וכו' ומשני' במשנתינו קאמרי' והא בריי' היא ע"כ הא קמן מבואר דהיכא דנקטו הך לישנ' דבמשנתינו לא נשתמ' מיניה אלא משנה דוקא ולא בריי' וכן מצאתי תו בפ' הקומץ רבה ל' א' דקאמר מי קאמר במשנתינו כ"מ ששנה קאמר ופרש"י מי קאמר במשנה דמשמע משנה ולא בריי' ע"כ וע"ע כתובות ק"א א' וכ"נ עוד מדברי רש"י בעירובין נ"ג א' ד"ה איבעית אימא שכ' בזה הלשון אב"א במשנתינו לא למד אלא דבר א' אבל ברייתות וגמרות גמר טובא ע"כ הרי דברייתות לאו בכלל במשנתינו הם ומאחר שכן דבר שאי אפשר לשמוע הוא זה שהרמב"ם יפרש כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו שהכוונה היא שגם בבריי' אמרו כן מאחר דנקטו ליה בהך לישנא דבמשנתינו ובעינינו ראינו בהש"ס דמילת במשנתינו אינו סובל כי אם משנה דוקא ולא בריי' כמדובר ועיין יבין שמועה כלל ת"ס שוב נדפס ספר יד אהרן על א"ח ומצאתי אליו ז"ל בסי' י"א שכ' בשם הרב משה ישראל זצוק"ל דהיכא דקאמר במשנתינו סובל פירושו בין על משנה בין על בריי' וכ"כ בספרו משאת משם חלק א"ח סי' ח' ולי הדיוט ליתא אחר המחילה וכדכתיבנא גם מה שעלה בדעתו הרמה שם לתרץ סתירת הכ"מ דלעיל לדעתי הם דברים דחוקים ע"ש ובס' צרור החיים שנדפס מחדש נתעורר גם הוא על כל הנ"ל בפ' כ"ו מה' שבת והניח הדבר בצ"ע יע"ש וגם על הרדב"ז אני תמיה שבתשובותיו ח"ב סי' תשע"ז כ' בפשיטות דבבריי' ליתא להך כללא וכ"נ עוד בספר יקר תפארת שלו פ' ט' מהלכות נדרים ופ' ט"ז מה' מעשר לדעת הרמב"ם ואילו שם בפ' ט' מה' תרומות כ' דספוקי מספקי ליה להרמב"ם אי אמרינן כן אף בברייתא אי לא. איברא שמצאתי להשפתי כהן בח"מ סי' קע"א ס"ק ט' שכ' דליכא למימר דהך כללא דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הוא דוקא במשנה דבתוס' פ' איזהו נשך דף ס"ט ד"ה אלא שיטה איתמר מוכח להדיא דה"ה בברייתא ע"ש עכ"ל ולכאורה נפלאתי על התו' ז"ל איך כתבו כן נגד מאי דמשתמע מדברי הש"ס שהבאתי וכמ"ש הרשב"ם אך אמנם אחר הדק היטב בדברי התוספות שם קא חזינא דהש"ך לא דק אחר המחילה וזה לשון התוספות שם אלא שיטה איתמר אומר ר"ת דמכל מקום הלכה כרשב"ג דהא אמרינן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו עד כאן והנה הש"ך הבין מדבריהם אלו דכוונת התוס' היא על הברייתא דמתני שם ת"ר מקום שנהגו להעלות שכר כתף וכו' רשב"ג אומר שמין עגל עם אמו וסיח עם אמו ואפילו במקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות ע"כ ואין הדבר כן כי אמיתות כוונת דבריהם היא על מתניתין דלקמן שם ע"ב דשם מתנייא הך לישנא גופיה דרשב"ג דברייתא דשמין עגל עם אמו וסיח עם אמו והכי תנינן שם שמין פרה וחמור וכו' רשב"ג אומר שמין עגל עם אמו וסיח עם אמו ולפ"ז מתיישב היטב לשון התו' דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו כיון ששנהו כן במשנה ומכח זה רצה ר"ת לפסוק כרשב"ג דברייתא מאחר שנשנה ג"כ במשנתינו ואף גם זאת לא בחרו התו' ז"ל בזה הפסק מטעמים אחרים הנז' שם ותדע עוד דגם לדעת התוס' כל היכא שאמרו במשנתינו לא הויא ברייתא בכלל שהרי כתבו בפ"ז דעירובין פ"א ב' ד"ה הכי גרסינן וז"ל וכן נראה בספרים דגרסי במשנתינו דבברייתא מצינו דאימתי דר' יהודה לחלוק בפי כסוי הדם וכו' ע"כ הרי דברייתא לאו בכלל משנתינו היא לדעתם ז"ל וכן נראה עוד מדבריהם דפ' כירה מ' א' ד"ה דילמא ע"ש ובפ"ק דר"ה ט' א' סד"ה ולאפוקי יע"ש ודוק וכ"כ הר"ב חוות יאיר דף צ"ה א' אלא שהצריך עיון לדברי התוס' דאיזהו נשך ולי הדיוט ניחא במאי דכתיבנא וכאשר כתבתי בהבנת דברי התוספות הנ"ל כן מצאתיו מפורש בדברי מוהרי"ט צהלון בחדושיו לפ' איזהו נשך דף ט"ו ע"ג יע"ש ואע"ג שהוקשה לו על זה דכיון דבברייתא קתני אפי' במקום שנהגו ומתניתין לא איירי במנהג איך קאמר כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו מ"מ ברור הוא דלא הדר ביה עכ"ז ממאי דפירש כוונת דבריהם דמלת במשנתינו קאי אמתני' ולא אברייתא ודוק וכן מצאתי תו בס' עין יהוסף על ב"מ יע"ש. שוב האיר ה' את עיני וכה הראני בגליון הש"ך של הרב המופלא אלופי ומיודעי כמהר"י אירגאז זצוק"ל וכדין כתיב בגויה לא מוכח מידי דאע"ג דהתם ברייתא היא מ מ"מ הכי איתא שם בע"ב במתניתין ע"ש ע"כ ואחרי מופלג נדפס ס' קרבן נתנאל על הרא"ש וראיתי אליו בפ' השולח סי' כ"א שכת' וז"ל ובש"ך ח"מ סי' קע"א ס"ק ט' וז"ל וליכא למימר דוקא במשנתינו דבתוס' פ' איזהו נשך דף ס"ט ד"ה אלא שיטה אתמר מוכח להדיא דה"ה בברייתא וכן בשו"ת חות יאיר סי' צ"ד הניח זה בצ"ע ותמהני על שני גדולי הדור איך שגו ברואה הלא באותו דף ע"ב תמצא דברי רשב"ג במשנה רשב"ג אומר שמין עגל עם אמו וסיח עם אמו וע"כ אפי' במקום שנוהגים לעלות שכר עמל ומזין עכ"ד ועע"ש פ' הניזקין סי' ה' ודין גרמא לי שמחת עולם על ראשי שכוונתי לדעת שני שרי צבאות ישראל ומצאתי להנ"י שכתב עלה דהך מתניתין דרשב"ג וז"ל ולית הלכתא כרשב"ג אלא בעינן שכר עמלו ומזונו וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם ואע"ג דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו כבר פירשו המפרשים ז"ל בהרבה מקומות כיוצא בזה דאין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ ועוד דהכא עיקר מילתיה דרשב"ג בברייתא איתא עכ"ל כנראה מדבריו אלה דלא חשיב לדוקא הך כללא דרשב"ג וכ"כ עוד בהדיא בפ"ק דב"ב על מתניתין דכופין אותו לבנות בית שער בשם הרנב"ר ונראה דהסכים על ידו מדלא פליג עליה והנה מלבד דזה סותר למ"ש איהו גופיה בפ' ג"פ רל"ז א' אמתניתין דושניהם נותנים שכר דקי"ל כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו ולמ"ש עוד בפי"ן רי"ח א' ורכ"א א' ע"ש אף גם זאת אני בעניי לא יכולתי להלום דבריו אלה שהרי כבר הוכחתי באות האלף מדברי התוס' ורש"י והר"ן וש"ג בשם ר"ת וכ"כ הכ"מ פ"א מה' איסורי ביאה דכל היכא דנחתו למניינא ואמרו הלכה כפלוני חוץ וכו' דוקא היא ע"ש ותו דאין למדין מן הכללות וכו' לא יאמר כ"א בדברי התנאים שדרכם לסתום אבל באמורא שדרכו לפרש לא שייך לומר כן כמו שתמצא באות האלף וכללין דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו ר' יוחנן דהוא אמורא קאמר ליה וכיון דלא אפיק מכללא רק ערב וצידן וראיה אחרונה דוקא קאמר דאל"כ הוה לפרש. איברא דהא לא קשיא כ"כ דאפשר דהנ"י סבר דאף באמוראים אמרינן אין למדין וכו' וכדמשמע מדברי הריטב"א בחידושי כתובות דף ה' ע"ב גבי אבל חייב בכל המצות חוץ מן התפילין הבאתי דבריו באות האלף ע"ש ואי קשיא הא קשיא מה שסיים הנמוקי יוסף ואמר ועוד דהכא עיקר מילתיה דרשב"ג בברייתא איתיה דלא ידענא אמאי קרי ליה להברייתא עיקר טפי ממתניתין ואי משום דבברייתא קא מפרש טפי דקאמר ואפי' במקום שנהגו אכתי אין זה טעם מספיק לשלא נפסוק כרשב"ג דמתני' לפחות מיהא בדליכא מנהג מאחר דבזה כ"כ עיקר הוי מתניתין כמו ברייתא ותו דבר מן דין הלא ע"כ מוכרחים אנו לומר דאף דבמתניתין לא הוזכר מנהג בדברי רשב"ג ממילא שמעינן דבמקום שנהגו מיירי דאלת"ה לא פליג את"ק כיון דת"ק נמי לא אמר אלא במקום שנהגו וכמ"ש בעל עין יהוסף שם ואיך שיהיה ננקוט בידן מיהא דגם להנ"י הך כללא דרשב"ג ליתיה בברייתא כדמוכח במ"ש ועוד דהכא עיקר מילתיה דרשב"ג בברייתא איתיה וכתב עוד כן בהדיא גבי שתק ולבסוף צוח יע"ש נמצאת אתה למד מכל האמור דאין מקום כלל למ"ש הכ"מ דס"ל להרמב"ם דהלכתא כוותיה דרשב"ג אף בברייתא גם לא למה שכתב הש"ך לדעת התוס' דבברייתא נמי איתיה להך כללא ואחריו נמשך הכותב שבספר אור יקרות דף מ"ט ע"ד דליתא דכיון דנקטו בזה הכלל מלת במשנתינו אין במשמעותה כ"א משנה בלחוד וכדכתיבנא וכן מצאתי אחר זמן למהר"י קולון שורש קל"ז שכתב כן בפשיטות גמור יע"ש וכן תמצא עוד בס' משנה למלך פ"ג מה' איסורי מזבח דין ה' ובעדות ביהוסף ח"ב ריש סי' ב' ובשיטת כתובות לר' בצלאל פ' ח' דף פ"א ע"ג בשם ר' ישעיה מטראני ולהכנה"ג בספרו דינא דחיי חלק א' דף קמ"ז א' וקמ"ח א' ושכ"כ בס' התרומה והר"ן והמרדכי בפ' בתרא דע"ז וכן מצאתי גם אני להמרדכי בפ' מי שאחזו סי' תל"א ע"ש וכן מצאתי להריטב"א ז"ל בחידושי ב"ב כ"י פי"ן וכ"כ הב"י ח"מ ססי' רמ"ה והב"ח שם והסמ"ע לדעת הרא"ש וכ"כ עוד הב"ח בא"ח סי' תל"ג ובח"מ סי' ס"ז סכ"ט ובריש סי' ע"ז ובסי' ר"ץ סי"ז ושם בדרישה וכן ראיתי להרא"ש פ' המפלת סי' ג' אך על הב"ח אני תמיה שבא"ח ריש סי' קל"ג כתב בשם הרמב"ן והלכה כרשב"ג במשנתינו על ברייתא דרשב"ג אומר הצרי אינו אלא שרף וכו' דמתניא בפ"ק דכריתות ו' ומשתק שתיק ליה דכהודאה דמיא הפך מ"ש בכל הנך דוכתי שהבאתי ואשוב אתפלא עוד על הרמב"ן ז"ל איך יצאת זאת מלפניו לומר כן על ברייתא כיון דמשנתינו אמרו וכדהוכחתי לעיל בראיות מכריחות מלבד שהוא בעצמו כתב בפ' ע"פ ובפ' יש נוחלין גבי אימתי דר"י לפרש דבמשנתינו אמרו ולא בברייתא יע"ש ובלא זה נמי הא אשכחנא להרמב"ן גופיה שכתב בפ' הכותב דהך כללא דרשב"ג ל"ד הוא וליתא אף במשנתינו יע"ש ואיך אם כן כתב כן על ברייתא ולי הדיוט צריך עיון: