יד מלאכי – חלק א – כלל תר"ד, קטע 23

סליקו כללי הזין בס"ד

כללי החית

רה"ע חדא ועוד קאמר כשמתרץ הגמ' כן לאו דוקא חדא אלא ה"ה תרתי ועוד קאמר כן מצאתי בערכין ז"ך א' ריש פרק המקדיש שדהו דעלה דקאמר במתניתין המקדיש את שדהו בשעה שאין היובל נוהג אומר לו פתח אתה ראשון שהבעלים נותנים חומש וכו' פריך תלמודא מאי איריא שהבעלים נותנים חומש תיפוק ליה דאיידי דחביבא עליה טפי ופריק לה ועוד מצות גאולה באדון חדא ועוד קאמר חדא דאיידי דחביבא עליה טפי ופריק לה ועוד מצות גאולה באדון היא ועוד שהבעלים נותנים חומש וכו' ע"כ הרי מבואר דאף בשני טעמים שלא הוזכרו במשנה אמרינן חדא ועוד קאמר ולאו דוקא חדא אלא כלומר תרתי ועוד קאמר וכן מצאתי אחר ימים להכנה"ג ז"ל בכללי הגמ' סי' קס"א שכ"כ בשם מוהראנ"ח בדרשותיו דף קל"ה ע"ג ונתתי את לבי לדרוש ולתור במקורן של דברים ומצאתי למוהראנ"ח שם שכ"כ מסברא דנפשיה ולא הזכיר כלל הך דערכין שהבאתי ומה מאוד תמהתי על רוב בקיאותו של מוהריק"א שבב"י חלק ח"מ סי' כ"ה סס"ג כ' דחדא ועוד קאמר אמרינן בדוחק תרי ועוד קאמר לא אמרינן כלל וכ"כ בכ"מ חלק ד' דף רל"ג ע"ד והוא פלא דאשתמיטתיה תלמוד ערוך שהבאתי ואיך שיהיה גם על מוהראנ"ח תנא דמסייע לי יש לתמוה איך לא הזכירה וזו קשה מכולם שהכנה"ג בשיירי כנה"ג שלו תהי על הראשונות וכה אמר בלשונו שם בכללי הגמ' אות ס"ו כתבתי במ"א אות קס"ה בשם הראנ"ח דלאו דוקא חדא ועוד קאמר אלא אפי' תרי ועוד קאמר אבל מצאתי להר"ב מהריק"א בב"י ח"מ שכ' חדא ועוד קאמר אמרי' בדוחק תרי ועוד קאמר לא אמרינן ע"כ והנה ודאי חזרתו לא הויא חזרה ועל כגון דא אמינא תפוס לשון ראשון כמדובר:

רע"ו חדא ועוד קאמר מצינו דקאמר בגמ' ואין פירושו כשאר חדא ועוד קאמר שבתלמוד שהם טעמים חלוקים אלא פירושו כעין בין כך ובין כך הריטב"א ז"ל בשיטת יבמות כ"י פ' אלמנה לכ"ג עלה דאיתא שם דף ס"ז א' חדא ועוד קאמר חדא דנקבה נמי פסלה ועוד שמא ימצא עובר זכר וכו' ולפי שהוא בכ"י ולא ראה אור הדפוס צריך אני להעתיק כל דבריו ואלו הן חדא ועוד קאמר פי' אין זה כענין חדא ועוד דעלמא דאינון טעמים דפליגי דאלו חדא טעמא הוא לזכר ולנקבה ואינו אלא כעין בין כך ובין כך כלומר דבין שימצא העובר נקבה בין שימצא זכר הוא פוסל דממה נפשך יש לו זכיה והא דקאמר חדא ועוד ה"פ דכשאמר כלן נקבות יאכלו נקט טעמא דנקבה פוסלה דהא גבי זכרים יאכלו טעמא משום חשש נקבה וא"כ קתני נקבות כולן לא יאכלו משום דנקבה דלא פסלה בזכרים פסלה בנקבה שהיא יורשת כמותן והדר נקט טעמא אחרינא דדמי דלקמן דשמא ימצא עובר זכר ויהא הזכר ג"כ פוסל ואף על פי שלא ילדה זו אלא לעולם חוששים לזכר עכ"ד הרי לנו כלל מחודש בחדא ועוד קאמר:

רע"ז חדא ועוד קאמר הדרך הוא שאינו אומר כן אלא מתניתין או בריי' ומצאתי מחודש בפ' במה מדליקין דף כ"ו א' דקאמר הכי על דברי אמורא דעלה דתניא שם ר' שמעון בן אלעזר אומר אין מדליקין בצרי קבעי תלמודא מאי טעמא ומהדר רבא מתוך שריחו נודף גזירה שמא יסתפק ממנו וא"ל אביי לימא מר מפני שהוא עף ומשני חדא ועוד קאמר חדא מפני שהוא עף ועוד גזירה שמא יסתפק ממנו ע"כ הרי דאף באמורא מצינו כן והוא חידוש גדול דהא קי"ל דדרך האמורא לפרש:

רע"ח חמשה מקראו' שאין להם הכרע. היינו מתוך הכתב אבל מכי אתא עזרא ואפסקינהו יש להם הכרע כ"כ מהר"ש אלגאזי בס' יבין שמועה כלל תע"ג בשם הרא"ש וכן ראיתי להריטב"א בחידושי יומא דף נ"ז ע"ג וע"ש בדברי הכותב ולכאורה קשה דבשלמא כולהו לחיי אלא משוקדים אף דאפסקיה עזרא אכתי כדקאי קאי ולא מכרעא מילתא כלל דכיון דיש טעם אתנחתא על מלת גביעים וזקף קטון על משוקדים לא אתברר אי קאי אגביעים שלפניו אי אכפתוריה ופרחיה שלאחריו וצריך לומר דלאו דוקא על חמשתן קאמרי הרא"ש והריטב"א הכי רק על הנהו דאהני להו הפסקייהו:

רע"ט חד מתרין תלתא חומרי נקט. אמרינן בגמ' כדקתני במתני' זה חומר בזה מבזה ואשכחן דאית ביה חומרי אחריני זולת ההיא חומרא דאתנייא שם במשנה דאז פרכינן ותו ליכא והאיכא וכו' ומשנינן דאע"ג דקתני זה חומר לאו דוקא זה ותו לא אלא חד מכמה חומרות דאית ביה נקט וזה בפ' דם חטאת צ"ד ב' דעלה דתנינן שם במתני' זה חומר בחטאת מקדשי קדשים אקשינן בגמ' ותו ליכא והאיכ' שנכנס דמה לפני ולפנים וכו' ומסקי' אלא חד מתרין תלת' חומרי נקט וכעין זה משנינן תו ביומא פ' הוציאו לו מ"ז ב' על מאי דתניא שם בבריי' גבי הקמיצה וזו היא עבודה קשה שבמקדש ופרכינן זו היא ותו לא והאיכא מליקה והאיכא חפינה ומהרצינן אלא זו היא מעבודות קשות שבמקדש ע"כ ואיכא למידק לפי זה בפ' הזהב נ"ז ב' דפריך ליתני נמי זה חומר בהקדש מבהדיוט אאונאה ומשני הכי השת' בשלמ' זה חומר בהדיוט מבהקדש ותו לא אלא הקדש זה חומר ותו לא כלומר והא כמה חומרי אחריני איכא דהקדש חמור מהדיוט ולא משנינן מידי והשת' תיקשי אמאי לא משני כדמשנינן בפ' דם חטאת דאע"ג דקאמר זה חומר חד מתרין תלתא חומרי נקט הן אמת דהתוס' ז"ל כתבו שם דלא גרסי' אלא בהדיוט זה חומר ותו לא רק בהקדש זה חומר בהמיהא בלי מילת ותו לא ופי' הסוגיא בפנים אחרים אך לרש"י דגרס ליה חובה עלינו לתרץ בעדו כי היכי דלא תקשי ומה גם שמצאתי להתוספות גופייהו בפ"ה דערכין כ' א' דתפסו כגרסתינו אע"ג שפירשו שם כפירוש דהזהב ודוק והנה בחפשי דברי המפרשים ז"ל זה חזיתי ואספרה שבשיטה מקובצת לר' בצלאל ז"ל כ' בשם תו' שאנץ וז"ל ובתוס' שאנץ מסיים ומיהו בכמה דוכתי אשכחן זה חומר אע"ג דאכתי איכא טובא בזבחים פ' דם חטאת דקתני זה חומר בחטאת מקדשי קדשים וקאמר בג' דחדא מתרי תלת חומרי נקט ובערכין בפ' האומר משקלי דקתני זה חומר בנדרים מבערכין ובג' חשיב טפי מבריי' עכ"ל שהרגישו בקושי' אמנם לא העלו לה ארוכ' אמאי לא משני הכי גם כאן ואפשר לתרץ דשאני הכא דכיון דתני ברישא זה חומר בהדיוט מבהקדש וזה ודאי משמעו זה חומר ותו לא כמבואר בגמ' דחיקא ליה מילתא לאוקומי זה חומר בהקדש מבהדיוט אילו הוה הכי לה כההיא דפ' דם חטאת ולומר חד מכולהו חומרי נקט דע"כ לא אמרי' הכי התם אלא משום דלא מתנייא בהדיה זה חומר אחרינא דלהוי פירושו זה חומר ותו לא אמנם בכאן דמתניא בהדיה זה חומר בהדיוט מבהקדש דהוי פירושו זה חומר ותו לא הוה אמרי' שפיר דליהוי סיפא דומיא דרישא והוה משתמע שפיר מטעם זה דפירושו הוי זה חומר בהקדש ותו לא והיינו דמשכי בשלמא זה חומר בהדיוט מבהקדש ותו לא כלומר כאן יצדק שפיר זה חומר משום דלא מצינו דליהוי הדיוט חמור מהקדש רק בזה אך אי הוה תני בהדיה זה חומר בהקדש מבהדיוט הוה צרכינן על כרחין לפרשו דומיא דזה חומר בהדיוט כי היכי דליהוי סיפא דומיא דרישא וזה לא יתכן כלל דהא כמה וכמה חומרות אחרות מצינו שהקדש חמור בהם יותר מן ההדיוט כנ"ל ועיין בחידושי הרב ברוך אנגי"ל ז"ל שם בפ' הזהב שאזן ותקן והראה פנים לגרסת הספרים ותירץ קושית התוס' בטוב טעם ודעת ע"ש כי אין כאן מקום כבודו של ענין זה:

ר"ף חזקת שליח עושה שליחותו ה"מ לחומרא אבל לקולא לא. גיטין דף ס"ד ע"ב וכ' הגאון בעל משנה למלך בפ"ד מה' בכורות דאין כל החזקות שוות ויש מקום דאזלינן לקולא מכח חזקה זו ואחר האריכות כתב דרבינו שמשון ור"י והרא"ש כולהו ס"ל דכל היכא דאם יסמוך המשלח על השליח יבוא לדבר עבירה אזלינן בתר חזקת שליח עושה שליחותו ואפילו לקולא וכ"כ בסדר תנאין ואמוראין וכמ"ש המרדכי בפ' התקבל אמנם בהסכמה עלה דכיון דהרי"ף והרמב"ם ור"ת והרשב"א ס"ל דלעולם בשום מקום לא אזלינן בהתר חזקת שליח להקל בשל תורה ואפילו כל חכמי ישראל חולקים עליהם להם שומעים להחמיר ושם נאמר דאף לדעת רש"י ור"י והרא"ש ע"כ לא סמכינן אחזקה זו לקולא אלא במילתא דאי לא עביד אותה תכף ומיד אפשר שיבא המשלח לידי איסור ואז אזלינן לקולא אף באיסור תורה וכל שכן בדרבנן אבל היכא דאית ליה לשליח זמן הרבה לעשות שליחותו ומתעצל בדבר לומר מחר או מחרתו אעשה שליחותי בזה לא סמכינן אחזקת שליח עושה שליחותו להקל אפילו בדרבנן:

רפ"א חזקה שליח עושה שליחותו. לא אמרו אלא בדבר שאינו תלוי ביד אחרים כי אם ביד השליח דכיון דבדידיה תליא מלתא אמרי' דמסתמ' עבד שליחותיה אבל בדבר שהוא תלוי ברצון אחרים אם ירצו לקנות או לא ירצו וכיוצא בזה מאן אמר לן דנאמר' חזקה זו משנה למלך שם וע"ש כי העמיק הרחיב בכל פרטי כלל זה הרבה מאד:

רפ"ב חזקה שליח עושה שליחותו דלא מהני לקולא היינו כשהמשלח שולחו אבל אם השליח פתח לומר שהוא רוצה לעשות פעולה א' אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו אפילו לקולא משנה למלך שם

רפ"ג חילוף נסחאות לא שייך אלא בחסרות ויתירות אבל בפסוקים ותיבות ל"ש לומר דאית בהו חילוף נסחאות. ולמען יאמנו דברי אעתיק בכאן מ"ש בענין זה לרחימ' דנפשאי החכם ונבון כמהר"ר רפאל אשכנזי נר"ו מעיר פירינצי יע"א וזהו בהיות דחביבין עלי דברי דמר פניתי מכל עסקי להתבונן במאי דקשיא ליה על פסוק לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות דבבריי' דשנו חכמים שבשלהי אבות העתיקו אמר ה' צבאות וגם הר"ב מאיר נתיב הנקרא בלשונינו קונקורדנסייא הביאו בשורש אמר ולא בשרש נאם ומתוך כך צדד מעכ"ת לומר דאולי יש בזה חילוף נסחאות כההיא דכתבו התוס' בפ' הרואה ס"א א' גבי וילך אלקנה אחרי אשתו דשבוש הוא שאין פסוק זה בכל המקרא ואפ"ה מצינו לרש"י ז"ל דגריס ליה בעירובין ח"י ב' וכההיא דכתבו עוד התוס' בשבת נ"ה ב' גבי מעבירם כתיב דבש"ס חולק על ספרים שלנו והביאו ההיא דירוש' דסוטה גבי שמשון וכו' יע"ש ומדי דברו בזה הזכיר דבר פלא שמצא החוות יאיר דבזהר יליף ג"ש וירץ דגבי אברהם מוירץ דגבי לוט ובכל ספרים דידן וס"ת כתוב גבי לוט ויקם ולא וירץ יע"ש בסי' רל"ה ע"כ תיכף דבריו ומאי דנלע"ד בזה הוא דל"ש חילוף נסחאות כלל בפסוק לי הכסף וכו' וניתי ס"ת ונחזי דבכל ספרי כ"ד שבידינו חדשים עם ישנים בכולם כתוב נאם ה' צבאות אלא שבקצת ספרי אביה טעו המדפיסים והדפיסו אמר במקום נאם ולבי אומר לי שבאו לידי כך מפני שראו דברי רש"י שכ' ה"ג ואומר וכו' אמר ה' צבאות והם חשבו דכונת רש"י היא להגיה אמר במקום נאם ואני לא כן אדמה ולבבי לא כן יחשוב מכמה טעמי חדא דל"ש לומר ה"ג כי אם במשנה. או בריי' וש"ס לא על פסוק ועוד דאם זו כוונתו הו"ל לקצר בלשונו ולומר ה"ג אמר ה' צבאות ותו דמנא ליה לרש"י להגיה כן כיון דבכל הספרים כתוב בהו נאם וגם במסרה נמסר נאם ה' צבאות והלא הוא ז"ל היה בקי במסרה ורגיל למיזל אבתרה כדמוכח ממ"ש בשבת נ"ה ב' גבי מעבירם כתיב יע"ש אלא ודאי דאין זו כונת רש"י ז"ל כלל וכוונתו הרצויה היא ללמדנו דיש לגרוס שם ואומר לי הכסף וכו' לאפוקי ממאן דלא גריס ליה כלל כאשר עיני ראו איזה ספרים דלא גרסי ליה כנ"ל אמת ויציב. ובר מן דין לו הואלנו ונאמר דכונת רש"י היא להגיה הספרים ולגרוס אמר במקום נאם כדעת המדפיסים מי התיר להם להגיה הספרים על פי פוסק אחד או איזה מפרש שיהיה דאע"ג דרש"י ז"ל הוא רבן של כל בני הגולה ואלים חייליה טובא מ"מ לא יהא כחו גדול מכח המדרשים ואין לנו רשות להגיה שום ספר מכחם כאשר כבר אנו מותרים מפי הרב הגדול הרדב"ז ז"ל בסי' ק"א דאפילו במלא וחסר לא נגיה שום ספר לא עפ"י המדרש ולא עפ"י המסרה אלא אזלינן בתר רובא וכו' יע"ש וכן מהר"ם לונזאני באור תורה שלו כ' בפרשת חיי שרה ובפ' נשא שאין לסמוך על המדרש בענין מלא וחסר כשיחלקו על מציאת הספרים והמסרות אמור מעתה דאם אפילו בחסירות ויתירות לא מגיהינן שום ספר עפ"י המדרשים מכ"ש בתיבה שלימה ועפ"י פוסק דאין לנו להגיה שום ספר וביתר שאת בנ"ד דמציאות כל הספרים מכחיש ההגהה דאית לן למתלי הטעות במדפיסים ולא לאשוי חילוף גרסאות על מגן ואל תתמה על החפץ איך אפשר דטעו רוב המדפיסים בא ואראך דוגמתו בסדורי תפלה של ספרדים דבתחנונים של שני וחמישי בכולם כתוב חוסה ה' על עמך וכו' למה יאמרו בעמים איה נא אלהיהם ועשו הפסק מסוף פסוק בלמשול בם גוים מפני שחשבו שלמה יאמרו בעמים הוא פסוק אחר מתהילים ודין גרמא שקצתם הדפיסו למה יאמרו הגוים במקום בעמים ולו חכמו ישכילו זאת דחוסה ה' וכו' עד איה אלהיהם הוא פסוק א' ביואל ב' ושם אין כתוב מילת נא ובתהלים דכתיב מילת נא אינו אומר בעמים אלא הגוים הנך רואה בעיניך דלא מפי המדפיסים אנו חיים וגדולה מזו אני אומר דאף אם יראה וימצא איזה ספר מכ"ד דכתיב ביה אמר ה' צבאות לא משגחינן ביה כלל אלא אזלי' בתר רובא וכדאיתא במס' סופרים פ"ו אמר רשב"ל ג' ספרים נמצאו בעזר' ספר מעון ספר זאטוטי ספר היא בא' מצאו כתוב מעון אלהי קדם ובשנים מצאו כתוב מעונה אלהי קדם וקיימו שנים ובטלו א' וכו' ע"כ הרי מבואר דאע"ג דמצאו ספר א' דהוה כתיב ביה מעון אלהי קדם וזאטוטי והיא אפיקו ובטלו חד מקמי תרין ומכ"ש דלא אשכחן כלל מאן דגריס במקרא אמר דלית לן לאשגוחי כלל אל טעות המדפיסים שבפרקי אבות וצא ולמד מדברי רש"י גופי' שמצאנו אליו בפ' תרומה על פסוק את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל דנקט הוא ז"ל ואת אשר אצוה וכו' ודריש וי"ו זו יתירה וטפלה וכה תפתר ואת אשר אדבר וכו' ולא מלאו לבו מפני זה לשום אחד ממגיהי הספרים לשלוח יד ולהגיה ואת בוי"ו כיון דלא אשכחן הכי לא בספרי קדמאי ולא בספרי בתראי. והגהת הספרים הואיל ואתא לידן נימא בה מילתא דמצאתי להרמב"ן בחידושיו לבתרא דף צ"א סע"גג שכ' דהגהת הספרים בסברא היא עבירה גדולה וראוי לנדות עליה וכן מצאתי בשה"ג דמרדכי בשבת דף קע"ט שהשיב ר"ת לרבינו משולם בזה הלשון ודע כי אהבתך בתוך מעי וכפי כן לבי אך לדברי תורה אין עצה ואין תבונה רק להעמיד על האמת ולזרוק מרה במגיהי הספרים וכו' עד ובבקשה ממך שמור ושמרת מלהגיה ואורך יגיה ולמזורך יעלה גיה ע"כ והאריך עוד בזה בס' הישר שלו עיין דבריו בשו"ת דרכי נועם חי"ד סי' כ"ח אתה הראת לדעת כמה הקפידו גאוני עולם מלהגיה ספרי' בלי ראיה גדולה ומ"ש מעכ"ת שהקונקורדאנסיא הביאו בשורש אמר ולא בשורש נאם אמת הוא שבדפוס ויניציא"ה משנת רפ"ד הובא בשורש אמר אך אמנם נראה שהוא ט"ס שהרי יגעתי ומצאתי בדפוס בסיליא"ה משנת שמ"א שהיא יותר מדויקת ומנוקה מטעיות שהביאו בשרש נאם דוק ותשכח. גם הלום ראיתי מ"ש מעכ"ת בפשיטות דרש"י בעירובין גריס וילך אלקנה אחרי אשתו אף דהתוס' לא גרסי ליה והנה אין ספק דרש"י הוה גריס בגמ' קושיא מאלקנה מדנקט בלישניה אלקנה נביא היה וכו' אבל אי אפשר לומר דהוה גריס וילך אלקנה אחרי אשתו מאחר שאין פסוק זה בכל המקרא ובכל כי האי ל"ש חילוף גרסאות כדבעינן למימר קמן וזאת חשבתי למשפט דאפשר דרש"י ז"ל היה גריס כגירסת הילקוט דגריס אלא וילך אלקנה הרמתה על ביתו הכי נמי והכתיב ויהי איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים איש אחד שבא ממאתים צופים שנתנבאו להם לישראל וכו' ע"כ ולפי גירסא זו נ"ל דסבר המקשה דעל ביתו ר"ל עם ביתו זו אשתו וכלומר שהלך עמה בדרך ומדלא כתב אל ביתו איכא למדרש על בסמוך דמשתמע נמי מאחריה ואי נמי נפרש כפשוטו שהלך עם ביתו אפשר שסובר המקשה כסברת ר"ת דכשמונה התנא זה עם זה העיקר הוא אותו שנאמר עליו עם כגון יפה ת"ת עם דרך ארץ וכיוצא עיין בהגהות מיימון פ"ג מה' ת"ת ואוף הכא דקאמר קרא שהלך אלקנה עם אשתו בא ללמדנו שהיא היתה עיקר ללכת בראשונה ואח"כ אלקנה בעלה כנ"ל להליץ בעד רש"י והשתא לפי זה אפשר נמי למימר דאי נמי גריס רש"י וילך אלקנה אחרי אשתו לא קשיא כ"כ דכיון דמשמע ליה דמוילך אלקנה הרמתה על ביתו משתמע שפיר שהלך אחריה וכדאמרן נקט קצור כונת הפסוק ומשמעותו שכן דרך הש"ס לקצר הפסוקים ולערבם ולהוסיף בהם ככתוב בה"ע ש"ב פ"ב ובמוהרי"ק וי"ש שם וכזה ראה וחדש דאף התוס' בפ"ו דעירובין ס"ג ב' כתבו דגרסינן מיד וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק ולא גרסינן וילן יהושע בתוך העמק מ"מ אינהו גופייהו שינו את טעמם בריש מגילה ג' א' וכתבו דשפיר גרסינן וילך יהושע וכו' שכן דרך הש"ס לקצר הפסוקים ולערבם יחד כמו ונתן הכסף וקם לו עד כאן וגדולה מזו מצאתי בפ' יש מותרות דף פ"ו ב' דקאמר שנאמר ושוטרים הרבים בראשיכם ואין זה לא פסוק שלם ולא קיצור פסוק ורש"י שם נקט ליה ומפרש ליה ע"ש וע"ע זבחים קי"ח ב' דקאמר אמר קרא ולו תאנת שילה וכ' שם רש"י חפשתי ולא מצאתיו במקרא אבל מצאתי ועבר מזרחה תאנת שילה וע"ע רש"י בפ"ק דמגילה ד' א' ד"ה ויחזק והילך לשון הריטב"א בחידושי בתרא כ"י על מאי דאיתא שם בפ"ח קכ"ג ב' דכתיב ובני מנשה חפר וישעי אין המקרא הזה בשום מקום אלא מקרא מקוצר דבדברי הימים מונה ישעני בתוך בני מנשה ודרך התלמוד לקצר בפסוקים ופעמים שמוסיף כדאיתא במס' תענית לתת להם אחרית ותקוה וגו' בגולה שהוסיף בגולה על המקרא לפי שזה עניינו למעלה מאותו מקרא אבל אין בעיקר המקרא אלא לתת להם אחרית ותקוה ותו לא מידי עכ"ד וא"כ אף אנו נאמר דנקט וילך אלקנה אחרי אשתו אף דקרא לאו הכי כתיב משום דס"ל למקשה דמשמעות וילך אלקנה הרמתה על ביתו הכי הוי כמדובר וע"ע פ"ד דערכין ח"י ב' ד"ה ופדוייו הן אמת שמצאתי לרש"ל ר"פ הרואה דנייד מגרסת הילקוט מטעמא דהיכא משתמע מפסוק זה שהלך אחריה ומתוך כך הלך בדרך רחוקה ודחוקה דאין סופה להתקיים יע"ש ולדידי אפשר שפיר כדכתיבנא בנא האמנם מה דקשיא לי טובא הוא ההוא ירושלמי דסוטה שהביאו התוס' בשבת נ"ה ב' דתמן גרים גבי שמשון והוא שפט את ישראל ארבעים שנה מלמד וגו' ובכל ספרים שלנו כתוב עשרים שנה דאע"ג דהתוס' תלי ליה בחילוף גרסאות וכ"כ היפה מראה בפ"ק דסוטה מ"מ לי אני בעניי קשה בעיני לומר כן דבשלמא בחסירות ויתירות כההיא דמעבירם כתיב וההיא דכתבו עוד התוס' בנדה ל"ג א' גבי והנשא וכן ההיא דפלגשם וכלת משה ואחרים כאלה מחסירות ויתירות הנמצאים בזהר הקדוש נגד ספרים שלנו מצינן למימר בהו שפיר דיש חילו גרסאות מהש"ס או המדרש או הזהר חולקים על המסרה וכמו שתמצא טעם לזה בר"מ פ' פנחס רצ"ד א' וע"ע פירוש הרמ"ז על הזהר כ"י סוף פ' חוקת אבל בפסוקים ותיבות כמו זר נחשב לומר שנפל טעות בכל הספרים או דאית בהו קילף נסחאות והנה אחר החיפוש מצאתי להרד"ק שפתח לי פתח לתרץ זה שהרי כ' וז"ל ויש בו דרש למה נאמר שני פעמים כי שפט את ישראל עשרים שנה אמר ר' אחא מלמד שהיו ישראל יראים ממנו עשרים שנה אחר מותו כמו שהיו יראים ממנו עשרים שנה בחייו ע"כ הרי שיותר רצה לפרש דברי הירושלמי על כפל הפסוקים מלומר דאית ביה חילוף גרסאות ואחריו כל ישרי לב נמשכו לאשר ולקיים פירושו הר"ב כלי יקר וע"ש בארוכה וכן מצאתי עוד בהקדמת מקרא גדולה ולמהרש"א בפ"ק דסוטה גבי זכור לי כ"ב שנה ששפטתי את ישראל ובשו"ת מוהר"י הלוי סי' ל"ז יע"ש שכולם הפכו עיקר פי' הרד"ק מטעמא דכתיבנא דקשה הדבר לומר בענין כזה דא דאיכא חילוף גרסאות ע"ש וע"ע שו"ת מים רבים חי"ד סי' נ"ד ונ"ה בארוכה ובספר תורת שלמים דף צ"ו. באופן דנמצינו למדים דבפסוק לי הכסף וכו' וכל כיוצא בזה שאינו מחסירות ויתירות לא תלינן הדבר בחילוף גרסאות כמדובר ומיהו מצאתי תחר עמל וטורח מקרא כ"י משנת רג"ל שנכתבה בחשבליא והיה כתוב בה לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות וכן העתיקו בספר הזהר הקדש בפ' ויחי דף רט"ז ע"א וכן מצאתי כתוב בסוף פסקי הרא"ש דמס' קידושין ע"ש. ומעתה אסורה נא ואראה את המראה הגדול חשר ראה הר"ב חוות יחיר סי' רל"ה דבזהר יליף ג"ש וירץ דגבי אברהם עוורץ דגבי לוט ובלוט כתיב ויקם לקראתם לא וירץ וחען ואמר דאחרי המחילה הראויה לא דק אגב ריהטיה דלוט הוא דיליף מאברהם ולא אברהם מלוט ואיך שיהיה אנכי לא ידעתי מי הגיד לו דמוירץ וירץ הוא דעביד הג"ש ולא עו רא וירא או מלקראתם לקראתם וזה לשון הזהר בפרשת וירא ק"ו ב' אמרי' אמאי רהט לוט אבתרייהו דכתיב וירא לוט וירץ לקראתם רבי חזקיה ורבי ייסא חד אמר דיוקנא דאברהם חמא עמהון וחד אמר שכינתא אתיא עלייהו כתיב הכא וירא לוט וירץ לקראתם וכתיב התם וירץ לקראתם מפתח האהל מה להלן חמא שכינתא אוף הכא חמא שכינתא וירא לוט וירץ לקראתם ע"כ והנה אמת נכון הדבר דמדנקט ר"י אמאי רהט לוט אבתרייהו דכתיב וכו' לכאורה משמע בדבריו דמוירץ וירץ עביד הג"ש אך אמנם אפשר שפיר כדאמרן דמוירא וירא או מלקראתם לקראתם קא יליף לה ומסתבר' טפי דמוירא וירא יליף לה מדפליגי ר' חזקיה ורבי ייסא מאי חמא ומסיים מה להלן חמא שכינתא אוף הכא חמא שכינתא וכיון דיליף לה בג"ש דראיה כמאן דכתיב ביה בלוט וירץ חשבינן ליה והכי מוכח תו לקמן דף ק"ו א' דקאמר מה כתיב וירא לוט חמא לשכינתא דנראה דמוירא הוא דקא דריש דחמא לשכינתא ור' יצחק דנקט אמאי רהט לוט אבתרייהו דכתיב וכו' אפשר דהוה ידע הג"ש ועלה קא סמיך אי נמי משמע ליה דמאחר דמבית אברהם למד מצוה זו של הכנסת אורחים ודאי דלמד ג"כ למרהט אבתרייהו כמו שעשה אברהם והכתוב מסייעו דאי קימה בלחוד הוא דעבד מה שייך לקראתם ולהכי נקט וירץ אע"ג דבפסוק כתיב ויקם ואין זה מן התימה שהרי כמו שדרך הש"ס לקצר המקראות ולערב' ולהוסיף בהם וכמו שרמזתי למעלה כן דרך הזהר למנקט כוונת ומשמעות הפסוקים וקאמר דכתיב אע"ג דלא מייתי הפסוק כצורתו ולמען יאמנו דברי אתן אות ומופת חותך שהרי בספר תיקוני הזהר תיקונא ס"ו כתב המגיה וז"ל אמר המגיה ר"ש לקח משמעות הפסוקים וכו' וכן עשה למטה וכו' יע"ש וכן מצינו בזהר גופיה בח"א דף נ"ח ב' דאיתא רבי יהודה פתח לכו חזו מפעלות אלהים אשר שם שמות בארץ וכו' וכ' הרמ"ז בספר ידעי בינה כ"י אמ"ז זה אחד מן המקראות שהרעיש את העולם כי הפסוק אומר מפעלות ה' וכאן דורשו ר"י בשם אלהים וידוע שר"י ע"ה הוא מהחברים החשובים שהיו לפני רשב"י ע"ה וכמו שהוא עצמו מחשבו ומחבב דבריו כנז' בפ' ויצא קנ"ח ב' וכו' והעלה דבכוונה מכוונת שינה מלשון הפסוק לרמוז לדברים עליונים ע"ש וכן בח"ג דף ו' א' איתא והא כתיב ואתה בן אדם שא קינה על בתולת ישראל ולא מצינו מקרא זה בכל המקרא וכ' שם הרמ"ז שזה ע"ד מה שמצינו בגמ' שנאמר כל החלומות הולכים אחר הפה וכיוצא ואין זה פסוק אלא כוונת הפסוק וכמו כן בכאן פירש הכתוב וכוונתו על בתולת ישראל וכו' ע"כ ועוד שם דף א' דכתיב ויצו לתבל ארצו ופסוק זה בקשתיו ולא מצאתיו וכן שם בדף ל' ב' הוגה בשם הרב בדפוס קונסטנטינה על מזבחותי לרצון ולא מצינו פסוק זה בכל המקרא וכן המצא עוד שם מ' ב' דמייתי פסוק ויכון בחסד כסאו ודריש ליה על חסד וקרא כתוב במשלי כ"ה בצדק ויש עוד אחרים מלבד אלה שכעת איני זוכר איה מקום כבודם ודי בזה לידע ולהודיע שאין לתמוה על מאי דנקט ר' יצחק וירץ אע"ג דבקרא ויקם הוא דכתיב והיינו טעמא שדרך קדמונינו היתה לשמור כוונת העניינים לא המלות וכפי הכלל המסור בידינו שדרך הפוסקים לשמור העניינים לא המלות. ומי לנו גדול ממשה הלא הוא הרמב"ם ז"ל שמכלכל דבריו במשפט ומדקדק בלשונו ואפ"ה מצאתי אליו בפ"י מה' מתנות עניים ה"ג שכ' והקב"ה קרוב לשועת עניים שנאמר שועת עניים אתה תשמע אע"פ שאין פסוק זה בכל המקרא אלא מאי אית לך למימר שנקט משמעות איזה פסוק אחר וה"נ בזהר דכוותה וע"ע רש"י פ' בחקותי דנקט וכן הוא אומר עושה שלום ובורא את הכל אע"ג דבקרא לא כתיב הכי אלא ובורא וסירכיה דיוצר נקט ואתא דהתם משום תפלה נקטו לישנא מעליא וכדאיתא בפ"ק דברכות י"א ב' ומצאתי תו להתוס' בפ' נערה שנתפתתה מ"ט ב' שהקשו היאך כפה אותו בשביל צדקה והא מתן שכרה בצדה למען יברכך ה' אלהיך וגבי צדקה כתיב כי בגלל הדבר הזה יברכך וכו' ונתחלף להם עם הכתוב בפרשת כי תצא גבי לנכרי תשיך דמסיים שם למען יברכך ה' אלהיך ולא סוף דבר זו היא דרך התלמוד והפוסקים לקצר בפסוקים או להאריך בהם אלא אף במשניות ובדיוקות כך היא דרכה של תורת האמוראים לקצר ולדלג להפך ולהוסיף בהם כמו שמבואר בה"ע ש"ב פ"ב ובמוהריק"א וי"ש שם והאריך עוד בזה מהרר"י ן' וירגא בשארית יוסף דף כ"ט וכ"כ הרשב"א פי"א דשבת דף ל"ב ע"ד וע"ע בתוס' דעירובין ע"ח ב' ד"ה והתנן ובסוכה ח"י א' ד"ה אין בארוכה וכ"ז א' ד"ה ואמרו וכ"כ באות הבית גבי בריי' בשם ש"מ על ב"מ דף ק"ס ג' שגם הש"ס דרכו לשנות הלשון במימרות אמוראים ולהוסיף פי' כדי לבאר עניינו ועיין ס' שו"ת מים רבים וס' תורת שלמים שציינתי לעיל ותו לא מידי: