יד מלאכי – חלק א – כלל תר"ד, קטע 20

רל"ט הורה ר"פ הלשון משמע שהוא הלכה למעשה ומעשה רב. כ"מ פ"י מה' אסורי ביאת הל' י' ועיין פ"ד מה' מעשר הל' ח':

ר"מ הא פלוני והא פלוני מר כמאן ס"ל. אם איתא דס"ל כחד מינייהו הו"ל לומר אנא כפלוני סבירא לי מדקאמר שאני אומר וכו' ש"מ דלאקולי טפי מכולהו אתא כ"מ ריש פ"ו מה' זכיה ומתנה בשם הר"ן:

רמ"א הלכה כרב נחמן בדיני. היינו לגבי רב ששת לחודיה אבל לגבי רב לא אמרי' דהלכתא כוותיה בדיני כ"כ הר"ב ראש יוסף על ח"מ סי' ל"ג סעיף ג"ן לדעת הנימוקי יוסף ע"ש בדף ל"ג ע"ד וכ"כ עוד לדעת הרי"ף בסי' ס"ו סעיף ק"ז ע"ש דף ק"ל רע"ב ולי המך ליתא דהא בפ' המקבל קכ"ז א' איתא אריס אומר למחצה ירדתי ובעל הבית אומר לשליש הירדתיו מי נאמן רב יהודה אמר בעל הבית נאמן ורב נחמן אמר הכל כמנהג המדינה והלכתא כרב נחמן ע"כ וכתב הנימוקי יוסף שם והלכתא כוותיה דקי"ל כרב נחמן בדיני הרי דבין הרי"ף ובין הנ"י דתרווייהו אית להו דפסקינן כרב נחמן בדיני לגבי כ"ע וע"ע הרי"ף ס"פ מציאת האשה תק"א א' ותמ"ז א' ותקי"ט א' וה"ג פ' הזהב ט"ף ב' ואתה תחזה דבכולהו הנך דוכתי אדכר הך כללא באמוראי אחרינא בר מרב ששת כאמור וזו היא דעת הרמב"ם ג"כ כמו שתמצא למרן בכ"מ בפי"ב מה' אישות הל' י"ב ושם ספ"ך ובפ"י מהלכות מכירה הלכה ג' ופ"א מה' שכנים הלכה ד' ופ"ח מה' שלוחין הלכה ז' וספ"ב מה' סנהדרין יע"ש וכן מצאתי בשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' קי"א ע"ש ובש"ך ח"מ סי' ס"ו ס"ק קי"ח בארוכה:

סליקו כללי ההא

בס"ד כללי הויו

רמ"ב ואזדו לטעמייהו. הדרך הוא שהשני אמוראים החולקים תרווייהו אזלי לטעמייהו ומצאתי מחודש בפ"ה דקמא מ"ח א' דקאמר ואזדו לטעמייהו אף בדלא אמר המימרא השניה שמביא אלא חד מהנהו אמוראי דפליגי והכי איתא התם ואמר רבא נכנס לחצר בעל הבית וכו' אמר רב פפא לא אמרן וכו' ואזדו לטעמייהו דאמר רבא ואיתימא רב פפא וכו' שוב מצאתי שם לרבינו בצלאל בשיטתו מקובצת דף צ"ו ע"ג שנרגש מזה בשם שיטה וז"ל ק"ק לשון ואזדו לטעמייהו דהא לאו רבא ור"פ אמרוה להך שמעת' אלא חד מינייהו אמרה או רבא או ר"פ דהיינו לישנא דאיתימא ר"פ וא"כ לא שייך שפיר ואזדו לטעמייהו עכ"ל:

רמ"ג ואזדו לטעמייהו, כתב בזה כלל מחודש מוהר"ש אלגאזי בס' גופי הלכות כלל רט"ז בשם ס' החכמה דהיכא דפליגי בפירושא דמתני' או ברייתא אז שייך למימר ואזדו לטעמייהו כלומר מה שזה פירש כך וזה פירש כך משום דאזדו לטעמייהו והיכא דפליגי בסברא דנפשייהו פריך והא איפליגו בה חדא זמנא והיכא דפליגי בסברא דנפשייהו וקאמר ואזדו לטעמייהו מסיק בגמרא צריכה עכת"ד וכ"כ רשב"ם והתוס' בפ' המוכר את הבית ס"ה א' דדרך הגמרא הוא לומר ואזדו לטעמייהו וצריכא כי היכי דלא תיקשי והא איפליגו בה חדא זימנא ע"כ ולי המך קשה דהא בפ"ט דפסחים צ"ג א' מצינו דקאמר ואזדו לטעמייהו על מחלוקת ר' ור' נתן דפליגי אליבא דנפשייהו ולא הוזכר שם שום צריכות וכן מצינו עוד בפ"ק דר"ה י"ב ב' במחלוקת ר"א ור' יהושע ובפ' הערל ע"ב ב' ובפ' מרובה ע"ז ב' ובכריתות ו' ב' ובשום א' מאלו לא עביד הש"ס צריכותא וכן בפ"ה דכתובות פ"א ב' ובפ"ח דמנחות ע"א ב' מצינו דפליגי אמוראי בפירוש המשנה ופריך תלמודא והא איפליגו בה חדא זמנא ואם כדבריהם הו"ל למימר ואזדו לטעמייהו ולולי דבריהם היה נראה לפק"ד לומר דכל היכא דקאמר ואזדו לטעמייהו בפלוגתא דנפשייהו ולא עביד צריכותא הוא משום דקים ליה לתלמודא דבאותם שני הדינים איפליגו בהו בבת אחת ואיתאמרו תרווייהו בחדא זימנא בבי מדרשא וחלקן לשנים מפני שהם ענינים חלוקים וכשאומר והא איפליגו בה חדא זמנא הוא משום דידע תלמודא דבתרי זמני איפליגו בהו ועיין כיוצא בזה באות המם גבי מאן תנא וכו' דלא כפלוני וקושטא קאי שאחרי מופלג שכתבתי כן מצאתי שכוונתי לדעת שר וגדול בישראל ה"ה הריטב"א ז"ל הובאו דבריו בהליכות אלי כלל תרס"ה ובכללי מוהריק"א דף ק"ה ב' וז"ל נראה דאע"ג דדרך הגמרא למעבד צריכות כי פליגי תרי אמוראי בתרי דיני שזה נשמע מזה מ"מ פעמים לא מצריך משום דידע בגמרא דבהנהו תרי דיני איפליגו האמוראים בחדא זמנא אלא דהגמרא פלגינהו להכי לא צריך לאצרוכי עכ"ד ובזה יתורץ שפיר מה ששמעתי מקשים בס"פ כל שעה מ' ב' מחלוקת אביי ורבא בנא ומבושל ובזוג וחרצן דאמאי לא הרגיש ש"ס לאקשויי והא איפליגו בה חדא זימנא או למימר ואזדו לטעמייהו כיון דתרווייהו בחדא שיאטא שייטי וחד טעמא אית להו ובמ"ש ניחא דאפשר שפיר דמסדרי התלמוד הוה קים להו דבחדא זימנא איפליגו בתרווייהו כן נלפק"ד ועיין רשב"ם בב"ב ק"ז ב' ד"ה הלכתא:

רמ"ד ואזדא ר' פלוני לטעמיה. הפירוש המורגל בפי הכל הוא כמו ואזיל מלשון די אזדא מני מלתא וכן פירש הערוך ערך אזדא ומצאתי פירוש אחר בדברי ר' סעדיא גאון בפירושו לדניאל שפירש בשם י"א דמילת אזדא הוא לשון תוקפא כמו זדון ויתכן ואזדא רבא לטעמייהו לשון חוזק ע"כ וכלומר וחיזק רבא לטעמיה במה שחזר ושנה אותו במקום אחר הרי פירוש שני במילת ואזדא:

רמ"ה ואזדא ר"פ לטעמיה. הדרך הוא דאותה המימרא שנייה דמייתי איהו גופיה אמרה ולא משם אחרים ומדברי הר"ן ז"ל בחידושי נדה למדתי דאף היכא דמייתי לה משמא דאחרים שייך לומר כן היכא דמפקו לה מקרא דכיון דקרא קא דריש כ"ע מודו ביה דהא על מאי דקאמר שם תלמודא דף מ"א ע"ב ואזדא ר"י לטעמיה דאמר ר"י משום רשב"י וכו' הקשה הוא ז"ל מאי ואזדא לטעמיה דהא ר"י משום ר"ש אמרה ור"ל נמי מודה דלר"ש אשה טהורה ותירץ דכיון דר"ש קרא קדריש משמע דאף רבנן מודו בהך דרשה ע"כ איברא דלמאי דאסיקנא לקמן בכללי הרי"ף ז"ל בראיות נכונות דמסתמא כל האומר דבר בשם אחר הכי ס"ל אם לא שחולק עליו בפירוש ע"ש אפילו לא מפקו לה אחרים מקרא שייך שפיר לומר ואזדא ר"פ לטעמיה כיון דמן הסתם ס"ל כוותיה ובזה ניחא נמי הא דפריך הש"ס בפ' מי שמתו כ"ד ב' בהא דאמר רב הונא משמיה דר' יוחנן היה מהלך במבואות המטונפות מניח ידו על פיו וקורא ק"ש והאמר רב הונא וכו' אע"ג דחדא מינייהו משמיה דר' יוחנן אמרה משום דסתמא אמרי' כיון דאמרה בשמיה הכי ס"ל איברא דיש לחלק בההיא משום דרב הונא תלמיד דר"י נמי הוה ותלמיד שאומר הלכה בשם רבו מסתמא סבר כוותיה מ"מ האמת כן הוא בכולהו דוכתי דאפילו היכא דלאו רבו הוא נמי הכי ס"ל מסתמא כדכתיבנא וכן נראה עוד מהא דאשכחן בפ' מקום שנהגו דף נ"א סע"א דקאמר ופליגא דידיה אדידיה אף דחדא מנייהו אמרה רבה בר בר חנה משמיה דר' יוחנן בן אלעזר והיינו טעמא כדכתיבנא דכיון דאיהו מייתי לה חשבינן ליה כאילו איהו גופיה אמרה וכן נראה עוד מפרש"י דחגיגה י"ט ב' שכתב דמדקאמר רבי יהודה מאיר היה אומר ולא סיים ואני חולק עליו לומר כך וכך ש"מ דר' יהודה כר"מ ס"ל ע"כ וכן מצאתי להר"ן פרק בהמה המקשה גבי צומת הגידין דף תש"ב סע"א שכתב וז"ל ומדברי הרי"ף נראה דהלכתא כשמואל משום דרבנאי אמר הכי משמיה ע"כ וכן מצאתי להרא"ש בפרק לולב וערבה דעל מאי דאיפליגו אמוראי שם מ"ד ב' אי ערבה בעי שיעור כתב וז"ל והרמב"ם ז"ל פסק כר' אמי וראבי"ה פסק כרב חסדא וכן מסתבר דרב חסדא דאמר משמיה דרב יצחק קיבלה מיניה מדלא פריש גמרא דפליג עליה והוה ליה ר' אמי חד לגבי תרי ע"כ מיהו הא איכא למידק טובא לפ"ז במה שכתב הוא עצמו בפרק המפקיד שתמה על הרי"ף שפסק כרבא אמר רב נחמן וכתב עליו וז"ל ואי משום דרבא בתרא הוא לאו משמיה דנפשיה קאמר עד כאן וזה סותר למ"ש איהו גופיה בפרק לולב וערבה דלפי מ"ש שם מדלא פריש בגמרא דרבא פליג ארב נחמן נמצא דרבא ס"ל כוותיה והו"ל לומר דהלכתא כוותיה דרבא דבתרא הוא דאטו משום דגם רב נחמן רביה ס"ל כוותיה מגרע גרע וכעת הדבר צריך תלמוד:

רמ"ו והוינן בה הדרך הוא דעל ההיא מתני' או מתניתא או מימרא דמייתי הוינן בה בעיקר דוכתא היכא דמתנייא. ומצאתי מחודש דאע"ג דבדוכתה לא הוו בה ולא כלום אפ"ה קאמר והוינן בה ויהיה פירושו לפי זה והוינן בה השתא וכזה ראה וחדש פרק שלשה שאכלו דף מ"ה ב' דקאמר והוינן בה מאי קמ"ל תנינא וכו' ולא אשכחן דהוו בה בדוכתא אחריתי וכן מצאתי בריש פרק אלו קשרים קי"ב א' ובפ' אלו עוברין מ"ד א' ובפ' חומר בקדש כ"ג א' ובביצה ל"ה א' ובפ' הנחנקים פ"ה א' ובפ"ק דבכורות ח' א' וכ"ה ב' ובערכין ל"ג א' ובנדה ו' א' וב' דבכולם בההוא דוכתא דמייתי להו בלחוד הוא דהוו בה וכיוצא בזה מצינו דמייתי תלמודא איזו מימרא או סברת אמוראי דלפום ריהטא דלישנא משמע דאתמר בדוכתא אחריתי ולפי האמת לא הוזכר אותו הענין כי אם באותו המקום בלחוד או שהוזכר בקצת מקומות ולא אתבריר עיקר מילתא היכא איתמר עיין רש"י בפ"ק דשבת דף ט"ז ב' ד"ה למ"ד וכו' לא ידענא היכא ושם י"ז א' ומ"ט ב' ובפסחים דף ל"ד ב' וע"ג ב' ובקידושין ע"ה ב' ובנזיר ס"ד ב' ובקמא ה' ב' וי"ד ב' וע"ע תוס' דע"ז דף מ"ד ב' ד"ה והאמר רבא ובפ' ערבי פסחים קט"ז א' ד"ה כולו ובפ"ק דגיטין ט' א' ד"ה והאמר ובחדושי הרשב"א על קמא דף קע"ב א' ובחידושי קדושין להריטב"א פ' עשרה יוחסין גבי ערעור פחות משנים ובחדושי כתובות שלו דף י"ט ע"ג וכיוצא בזה תמצא בשיירי כנה"ג א"ח כללי התלמוד כלל פ"א יע"ש וע"ע ס' שער יוסף דף צ"ב ע"ד וזה לשון הר"ן בחידושיו לחולין דף ק"ז ב' וקשיא לן שני אמאי בלא תעשה האי שקלי' וטרי' לא אשכחן לה בשום דוכתא בגמרא אלא אינהו הוו ידעי דהכי איתמר בבי מדרשא ופריקו לה כדפריק ליה רבא הכא וכדכוותה מאי דפרכינן בכמה דוכתי ואמר ר' יוחנן אין ערעור פחות משנים ואין לה עיקר בשום מקום ע"כ וכן ראיתי בשיטה מקובצת על ב"ק דף קל"ג ע"ג שכתב בשם גאון והא דרבא לא ידענא היכא איתמר בכולהו תנויי ע"ש והכי נמי מצינו דמייתי מימרא דאמוראי בתרי דוכתי ובתרווייהו קאמר לאו אי אוקימנא וכו' ע' תוס' עירובין פ"ה ב' ד"ה לאו אחר כותבי כל זה מצאתי להתוס' ז"ל בפ' גט פשוט דף קס"ט ע"ב ד"ה בחזקה שכתבו כן בפירוש וז"ל ואפילו לא גרס הכא לא היה צריך למוחקו בסנהדרין כ"ג דקאמר והוינן בה בחזקה ולא בשטר וכו' דאפי' ליתיה הכא מצינן למימר התם הוינן בה כדאשכחן בארבעה אחין דקאמר גמרא על ספק קרוב וכו' ואמרי' למאי הלכתא וכו' ואע"ג דליתיה בהזורק ע"ח על ההיא משנה ע"כ ולא ידענא למה בפ' ד' אחין הניחו דבר זה בתימה כיון דבפרק גט פשוט הוכיחו מיניה לדוכתי אחריני:

רמ"ז והוינן בה. כי אמרי' היינו לומר דזה מוכרח דקאי במסקנא אך אי הדר מיניה תלמודא לא שייך למימר והוינן בה עיטור סופרים דף קמ"ה ב' ע"ש:

רמ"ח ורמינהו לפעמים לא רמי הש"ס משנה וברייתא דפליגי אהדדי מרוב הפשיטות שהם חולקות הרב המגיד פרק ב' מה' גנבה ואף בתרי סתמי דמתני' מצינו בפ"ב דהוריות דהמשנה החמישית והשביעית קשין אהדדי ולא רמינן לה בגמ' אלא הרמב"ם והרע"ב מתרצי להו מדנפשייהו וכמו שהעיר בזה הר"ב בית דוד בפ' י"א דזבחים משנה ז':

רמ"ט ורמינהי מצינו דקאמר כמה פעמים על שני עניינים מוחלקים ואף דבפשט' דידהו לא דמי אהדדי מ"מ דייק בהו ורמי להו תלמודא אהדדי כיון דבטעמי דידהו קשיין אהדדי כמו שתמצא בשבת נ"ט ב' דעלה דמתני' דקתני ולא בטבעת שאין עליה חותם דייק בגמרא הא יש עליה חותם חייבת אלמא לאו תכשיט היא ורמינהי תכשיטי נשים טמאים וכו' ע"ש הרי דרמי מדיוקא טומאה אשבת כיון דבטעמי דידהו קשין אהדדי וכן תמצא בפ' כיצד צולין ע"ה א' דרמי מכוה אפסח ואף דהוי מכח דיוקא דקאמר טעמא דרבי רחמנא מכוה מכוה וכו' ע"ש ועיין עוד בנדרים פ"ז ב' דקאמר ורמינהי בלא ראות וכו' דמקשה מרוצח אנדרים ואף דבפשטא דידהו לא דמין כלל ע"ש וכן בגיטין כ"ח א' מצינו דרמי תרומה אגט ובמכות י"ב א' רמי מעשר אערי מקלט וכל התלמוד מלא מזה אין צורך להרחיב הדבור בו וע"ע תוס' פרק כל הצלמים מ"ג א' ד"ה ולית ליה. ומעתה לא תציתו ליה להר"ב בית דוד במאי דכתב בפ' י"א דזבחים משנה ז' דאיכא למימר דלא רמינן סתמא אסתמא אלא כששני המקומות מיירו בענין א' משא"כ היכא דבפשטא דידהו לא דמיא חדא לאידך אע"ג דבטעמי דידהו קשיין אהדדי דליתא וליכא למימר הכי כלל וכדתיבנא:

ר"ן ורמינהי מצינו מחודש דאף כשמקשה לאמורא מברייתא אומר ורמינהי. וכזה ראה וחדש בפ' במה מדליקין כ"א ב' דמקשה על רב וכבתה אין זקוק לה ורמינהי מצותה וכו' וכן בפ' אין מעמידין מ' א' מקשה על רב מכלל דדג טמא אית ליה עובר ורמינהי דג טמא משריץ וכו' וע"ע בריש זבחים ג' א' ולפי זה לא ידענא אמאי מוהריק"א בכלליו כתב דכשמקשה לאמורא מברייתא או משנה אינו אומר ורמינהי מפני שהאמורא הוא המוקשה דאין סברא לומר דשאני רב דתנא הוא ופליג וכמו שתירץ לזה מוהר"י חאגיז בס' תחלת חכמה בשער ג' פ"א כלל ג' דהא אשכחן בספ"ק דיומא כ"א ב' דנקט לישנא דורמינהי על מימרת רב יצחק בר אבדימי וכן מצאתי עוד בריש פרק ר' ישמעאל נ' א' על מימרת ר' יוחנן דלאו תנא הוא כמו שהוכחתי בראיות נכונות באות הריש וע"ע בפ' אלו טריפות נ"ב א' דקאמר הכי על שני מימרות דשמואל דסתרי אהדדי וכן תמצא עוד בפרק ג"ה ק"ב ב' ואחרי מופלג הגיעו לידי חדושי הריטב"א על בתרא כ"י וראיתי בפרק חזקת הבתים דעל מאי דאיתא שם בגמרא מ"ב א' למימרא דלוקח אית ליה קלא ורמינהי וכו' כתב לחד טעמא דהך פרכא לא שייכא אדרב משום דלשון ורמינהי לעולם אינו נאמר אלא רומיא דקראי אהדדי או דמתנייתי אהדדי והוא פלא דהא בכולהו דוכתי דאייתינא מוכח דגם באמוראי שייך לשון זה:

רנ"א והלכתא מצינו מחודש דקאמר הכי לתרץ קושי' בפ"ק דב"ק י"ב א' והלכתא בכפות ושם בפ' מרובה ע"ג א' והלכתא שהעידו בבת אחת והוזמו. והבאתי את השלישית בפ"ק דערכין ז' והלכתא דיתבי דייני אפומא דבירא ורמזו ר' בצלאל בשיטה מקובצת על ב"ק בפ' מרובה דף קכ"ח ע"ד בשם תוס' שאנץ אלא ששם כתוב בטעות ובפ"ק דעירובין וצ"ל דערכין וכן מצאתי עוד בסנהדרין ע"ב א' והלכתא דשדינהו בנהרא ע"ש ובע"ז ע"ב א' וע"ע בפ' כל גגות צ"ג א' והלכתא בעיין לקולא דפשיט בעיי בהך לישנא:

רנ"ב והלכתא מצינו דקאמר בגמרא ואינו ממסדרי התלמוד אלא הוא מדברי האמורא גופיה דהיה סבר הפך מסקנת ההלכתא כ"כ הרא"ש בע"ז פ"ה סי' ל"ד וז"ל ומסתברא הא דמסיק והלכתא אידי ואידי ברותחין כל זה מדברי רב אשי כלומר אע"פ שאני עושה ליבון אין הלכה כך כי אני מחמיר על עצמי אלא כך הלכה דברותחין סגי ע"כ וגם הר"ן בפ' כל שעה צדד לומר כן ע"ש וכן מצאתי להסמ"ג ה' חמץ ומצה וכתב שם הרא"ם בחדושיו דכה"ג אשכחן ביבמות פרק מצות חליצה והוא בדף ק"ה ב' רבא אמר עד שתגיע לעונת נדרים והלכתא עד שתי שערות וכ"כ התוספות שם ובנדה מ"ו א' ד"ה אבל וכן מצאתי להרמב"ן במלחמותיו ס"פ התקבל שכתב על ההיא דיבמות ואפשר דרבא גופיה הוא דמסיים בה והלכתא עד שתביא שתי שערות כ"כ הר"ן שם דף תקפ"ד ב' וכן ראיתי בספר לשון למודים על הטורים בח"מ דף מ"ד א' בשם ש"מ על בתרא כ"י: רנ"ג

ולא היא. אשכחן בפ' הכותב (וכן בפ' האשה בתרא דף קכ"א א' ובפ' ערבי פסחים גבי יקנה"ז ק"ג ב' ובפ' המקבל ק"ד ב') דקאמר על דברי רב אשי ולשון זה לא שייך לפרשו כמו והלכתא דלעיל דהכל הוא מדברי רב אשי כן כתב הרא"ם בחידושי סמ"ג ה' חמץ ומצה ובעל נחפה בכסף דף קס"ד ע"ד כתב דנמוקו עמו וז"ל שם דבשלמא הלכתא אפשר לומר שהוא חושש להחמיר והלכתא היא לקולא אבל לשון ולא היא משמע שאינה סברא כלל ולא שייך לומר הוא עצמו כן אם לא שנאמר הדרי בי דלא היא אלא ודאי נראה שיתכן לחלוק על דברי רב אשי וכבר רשום בזכרוני שלמדתי בש"ס שאחר דברי רב אשי קאמר תלמודא הלכתא בהפוך אלא שבעונותי שר של שכחה מצוי אצלי ולא ידעתי איזהו מקומן והמחפש אחריו ימצאנו ומיהו מדברי הראב"ד והרא"ש שכתבו כאן שהם דברי הש"ס אין ראיה לזה דאפשר דדוקא הכא דמוכח מדברי רב אשי שמחמיר על עצמו היה הוא דקא פסיק תלמודא הכי אבל היכא שדברי רב אשי הם להלכה לא יתכן לחלוק עליו אבל ראית הרא"ם מכרעת היא עכ"ד ולי אני הדיוט הדבר ברור כשמש דמצי תלמודא לחלוק על דברי רב אשי איבעית אימא קרא אי בעית אימא סברא איבעית אימא סברא דהא רב אשי לא היה מחבר תלמוד הוא לבדו אלא עם שאר חביריו בחברה כמו שכתב הרמב"ם בסוף פתיחת חבורו וז"ל נמצא רבינא ורב אשי וחביריה' סוף גדולי חכמי ישראל המעתיקים תורה שבע"פ ושגזרו גזרות וכו' ע"ש ומאחר שכן קרוב לשמוע שאם חביריו ראו שרב אשי לא כיון אל האמת פסקו דלא כוותיה וכמו שכתב בהדיא הגאון מהר"י חאגיז בכלליו כלל ו' וז"ל וכן חתימת הש"ס היה בב"ד הגדול של רב אשי ורבינא ועל פיהם היו סותמין ופוסקין ההלכות ואפילו רב אשי שהיה ראש ישיבה אם אמר דבר אשר לא ייטב בעיני הועד היו אומרים עליו הא דרב אשי ברותא היא כלומר חוץ מן ההלכות אלא שנקרא על שמו כמ"ש במשנה עם רבינו הקדוש וכו' ע"כ ובלא זה נמי הכי כתוב בס' יוחסין ק"ס ע"ב מדפוס קראקא שלא הספיק רב אשי לגמור התלמוד וסיימוהו מרימר ומר בר רב אשי וע"ע שם דף ק"ו ב' וכ"כ עוד מהר"י ן' וירגא בס' שארית יוסף סוף נתיב השמועה דף ל"ה ב' בשם ספר יסוד עולם ובשלשלת הקבלה דף ל"ה א' ובס' צמח דוד דף ל"ג ע"ב יע"ש ולפ"ז שפיר אפשר שמרימר ומר בר רב אשי הבאים אחריו פסקו דלא כוותיה בכל המקומות אשר ראו והבינו שלא צדקו דבריו. איבעית אימא קרא דהא אשכחן בפ"ק דפסחים י"א א' ובפ"ב דיבמות כ"א א' ושם בפרק הערל פ"ב א' דקאמר אמילתיה דרב אשי הא דרב אשי בדותא היא ע"ש ובפ' טבול יום ק"ב ובפ"ו דמנחות ס"ח א' ושם צ"ה ב' ועיין מ"ש באות ההא גבי הלכה כרב אשי ומי לנו גדול ממר בריה דרב אשי שסיים התלמוד וקי"ל דהלכתא כוותיה בכולא תלמודא חוץ ממיפך שבועה וכו' ואפ"ה מצינו בפ"ד דכתובות נ"ד א' ובפ' יש נוחלין קכ"ח א' דמסיק תלמודא ולית הלכתא כמר בר רב אשי יע"ש וכן בפ' אע"פ קאמר ש"ס על דברי מר בר רב אשי ולא היא ההיא שוטה הות דלא חנקי נשי לבניהם וכן תמצא עוד בפ' הניזקין ס' א' ע"ש וע"ע שבת קמ"ו דקאמר ולא היא על סתם תלמודא וע"ע תוס' פ' אלו טרפות נ"ח א' ד"ה במאי קמפלגי שכתבו דשמא ברייתא לא שמיע ליה לרב אשי ולכאורה כמו זר נחשב לומר כן על מחבר הש"ס אך במאי דכתיבנא הכל ניחא וע"ע חידושי הריטב"א לעירובין דף ס"ו ע"ג ובחידושי ב"מ שלו דף כ"ג ע"ד: