יד מלאכי – חלק א – כלל תר"ד, קטע 19

רל"א הלכה כר' יוסי מחבירו. דע דלמאן דס"ל הלכה כר' יוסי אפילו מחביריו אין חילוק בין כשהחולקים עליו מפורשים בשמותם לכשאינם מפורשין וסתם ר' כוותייהו דבכולהו גווני לדידהו הלכה כר"י משום דנימוקו עמו וכמו שנראה בהדיא בפ' שבועת העדות דף ל"ה ב' דעל מה דפליג ר"י אסתם ברייתא הוצרך שמואל לאשמועינן דאין הלכה כר"י בהא אע"ג דנימוקו עמו ע"ש בתוס' אלמא דאף נגד הסתם הלכה כוותיה למאן דאית ליה דהלכה כוותיה אפילו מחביריו וכ"ש למאן דגריס שם בשבועות הלכה כר"י ע"ש ובהכנה"ג וכן נראה עוד בשלהי פסולי המוקדשין דף ל"ז דפליג ר"י על סתם מתני' דבכור שנסמית עינו וכו' ואמרי' עלה בגמ' א"ר חננאל אמר רב אין הלכה כר"י פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים מהו דתימא נימוקו עמו קמ"ל ע"כ פי' מהו דתימא כי היכי דלרב קי"ל בעלמא דהלכה כר"י אפילו כנגד רבים ה"ה הכא דהוי סתם מתני' דכרבים חשיבי קמ"ל דבהא לית הלכתא כוותיה משום דאין נימוקו עמו ולא מסתבר טעמיה וכמו שפי' מוהר"ש אלגאזי בגופי הלכות שלו כלל קנ"ט נמצא א"כ דבין לפי סברת המקשה בין לפי סברת התרצן אין חילוק בין סתם מתני' לרבים חולקים עליו בפירוש ואי לאו דאמר רבי חננאל אין הלכה כר"י הוה פסקינן כוותיה אף נגד סתם משנה מטעם דנימוקו עמו ומצאתי הדבר יותר מפורש בחדושי הרשב"א על חולין פ' אותו ואת בנו דף פ"ד ע"ג דעל מתני' דכלאים דמייתי התם שור בר מין בהמה רבי יוסי אומר מין חיה פסק הוא ז"ל דהלכה כר"י מטעמא דנימוקו עמו ותמה על הרמב"ם איך פסק כרבנן ע"ש הרי מבואר דלדעת הרשב"א דפסקינן כר"י גם כנגד רבים אף בסתם מתני' אית ליה הכי וכן מצאתי עוד להתוס' בר"ה דף ל"ג א' ד"ה הא ר"י שכתבו דאע"ג דסתם מתני' כרבי יהודה הלכה כר"י דנימוקו עמו וכו' ע"ש ואף שפשוט הוא הוצרכתי לכותבו מפני שראיתי להר"ב בית דוד על המשניות בפ"ה דמעשר שני משנה ב' ובכתובות פ"ז משנה ג' ובב"ב פ"ח משנה ז' שכתב דהא דהלכתא כר"י אפילו מחביריו היינו דוקא כשהם מפורשים במשנה בשמם אבל במקום סתם משנה לא כדאשכחן בכולהו דוכתי וחד מינייהו בפ"ב דשבת משנה ה' ועיין ברפ"ק דערלה ועוד שם במשנה ו' עכ"ד ולדידי ליתא להאי כללא כדכתיבנא ומהמשניות שרמז דלא פסקינן כר"י אין ראיה כלל דלאו מטעמא דידיה הוא ודאי אלא מטעמי אחריני מיוחדי לכל חד וחד הוא דלא פסקינן בהו כר' יוסי דוק ותשכח ועיין בכללי התלמוד להכנה"ג כלל ס"ו ואתה תחזה דטפי עדיף כשהרבים מוזכרים בשמותם יותר מסתם מתניתין שאע"פ שהוא סתם הרי הוא כיחידאה וכו' ע"ש וכן תמצא להרא"ש בב"מ פ"ז דחכמים עדיף מסתם דאשכחן כמה סתמי דיחידאי אינון וכ"כ רדב"ז בח"ב רסי' ט' ועיין כ"מ רפ"ב מה' כלאים אמור מעתה דמכ"ש אתיא אם הלכה כר"י אפי' כשחביריו מפורשין כ"ש בסתם דהוי כיחידאה וזה ברור אין צורך להאריך בו שוב נדפס ס' שושנים לדוד וראיתי בכתובות פ"ז משנה ג' שגם הוא שדא נרגא בדברי הב"ד בטעמי נכוני וברירי ע"ש וכבר נתווכחתי עמו פה אל פה על ענין זה והודה לדברי:

רל"ב הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו. כ"כ הר"ב הליכות עולם וכבר כתבתי למעלה מהיכן למד כן ודלא כמ"ש בעל יבין שמועה ובסמ"ג עשין ע"ד כתוב ובפי' רבינו גרשון גרסי' אף כרבי הלכה מחביריו ע"כ ויראה דפוסק כרב נחמן בפרק יש נוחלין (קכ"ד) דאמר הלכה כר' אף מחביריו ע"כ דברי הכנה"ג בכללי הגמ' אות ט' וגם אני ראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"ט דשבועות סוף משנה ה' שכתב והגמ' פסק הלכה כר' מחביריו ולדידי המך צ"ע:

רל"ג הלכה כר' יוחנן לגבי ריש לקיש. הני מילי היכי דפליגי אליבא דנפשייהו אבל במאי דפסקי בפלוגתא דתנאי כיון דר"ל סבר לה כרבנן וקי"ל דיחיד ורבים הלכה כרבים הלכה כרבנן כ"כ הכנה"ג בכללי הגמ' אות נ"ג בשם ה"ה ומהר"ר בצלאל וכן מצאתי למרן בכ"מ פ"א מהלכות תרומות הלכה כ"ה ועיין רדב"ז ח"ב בלשונות הרמב"ם סי' מ"א ותוס' בפ' הזהב מ"ח סע"א ובפ"ק דסנהדרין ט"ו סע"ב ובפ"ו דנזיר מ"ג סע"א ובס' בני יעקב דף ט"ז ע"א:

רל"ד ההלכות לא נקבעו אלא על מה שהוצרכו לקבוע כגון על דינים שהיו נוהגין בימי חכמי התלמוד אבל על דיני נגעים וכיוצא בהם דלא היו נוהגין מאז לא קבעו בהם הלכה ולא דברו בהם כלל באמרם פלוני ופלוני הלכה כפלוני ואדרבא היכא שהתלמוד פוסק בכיוצא בזה הלכה כפלוני פריך עליה וכי הלכתא למשיחא וכו' כ"כ מהר"י קולון בשורש קס"ה דף קע"ט א' והביאו הכנה"ג בכללי הגמ' אות צ"ט בקצרה והנה זאת חקרנוה כן היא בדברי התוס' דפרק כלל גדול ע' ב' ד"ה נודע שכתבו די"ל דמאי דקאמר רבא בהחולץ ל"ו א' הלכה כר"ל בהנהו תלת לא איירי אלא בדברים הנוהגים בזמן הזה וראיתי להר"ב חוות יאיר סי' צ"ד בכלליו שנתעורר דאמאי לא מייתי מוהרי"ק ראיה למילתיה מדברי התוס' הללו ותירץ דאולי משום דממה שכתבו התוס' עצמם בריש דף ו' דזבחים לא משמע הכי משום הכי השמיט בקיאות זה ואין זה מספיק דאכתי הוה מצי לסיומי למלתיה מתוס' דשבת ולימא אך מתוס' דזבחים לא משמע הכי ולפק"ד יותר נראה לי לתרץ דכיון דמהרי"ק כללא כייל לן לכל הדינים בלתי נהוגים ומדברי התוס' דשבת ליכא למשמע אלא לכלל דר' יוחנן ור"ל בדוקא להכי לא מייתי ראיה מהתם ואיך שיהיה מה שתמה הרב שער יוסף בדף ק"ח ע"ב על הר"ב חוות יאיר דלא ידע מאי קשיא ליה כיון שמהרי"ק שם כתב שיש לו כמה ראיות על זה ולא היה לו פנאי להאריך שלא כדין תפס עליו דמאן דשפיר חזי בדברי מהרי"ק בעיניו יראה שלא כתב כן אלא גבי פסקי התלמוד בדינים הנהוגים שהלכו בהם אחר הרוב ולא יכלו לעמוד על כל דין ודין בפרטות וכו' יע"ש אך בתר דנא שהתחיל לדבר בכללין בזה לא אמר דיש לו ראיות על זה לך נא ראה דאגב ריהטיה לא דק. אלא דאעיקרא דהאי כללא יש להתבונן דהא בפ"ק דיומא י"ג א' אשכחן דר' יוחנן פסק הלכה כר' יוסי בדבר שאינו נהוג וכן בזבחים פ"ז א' איתא שלחו מתם הלכתא כרב יוסף וה"נ מצינו בס"פ התכלת נ"ב א' דקא בעי תלמודא הי מינייהו דאחריתי למיקם שפיר אכללא דרב יהודה ור"ש וכדכתב רש"י שם ולקמן שם קא בעי תו מאי הוי עלה כרבא או כר' ירמיה ועוד איתא שם ע"ב א"ר יוחנן הלכה כאבא יוסי בן דוסתאי דמכל זה שמעינן דאף בדינים הבלתי נהוגים היו שומרים דרך הכללים ונוסף גם הוא דמדברי התוס' בזבחים ריש דף ו' וכן מדברי רש"י דפ' התכלת שרמזתי מוכח בהדיא דלא ס"ל ככללא דמהרי"ק ודבריהם עיקר לגבי מהרי"ק כמ"ש הכנה"ג בכללי הפוסקים אות מ"ג בשם מהר"ם אלשיך והסכים לדבריו הר"ב גט פשוט בכלליו סוף כלל ג' וכן נראה מדברי המגן אברהם סי' רי"ח ס"ק ג' כפי מה שפירש דבריו הר"ב שער יוסף בדף מ"ד ע"ד ע"ש ותו דהא קחזינן ליה להרמב"ם ולנושאי כליו דדקו כחדא אף בקדשי' וטהרות שלא לנטות ימין ושמאל מני ארח הכללים המסורים לנו וכדרמז הר"ב שער יוסף בדף ד' סע"א ע"ש ועוד דעיני ראו לאחרוני זמננו שגמגמו על האי כללא דמהרי"ק דהנה הר"ב הון עשיר בפ"א דנגעים משנה ד' כתב כי דבר זה זר בעיניו שיהיו הכללים המוזכרים בש"ס סתם דחויים מסברא בדינים אלו וכן הר"ב חזון נחום בפ"ה דזבחים סוף משנה ד' כתב דצריך להתיישב בזה הרבה והר"ב שושנים לדוד בפ"י דנגעים משנה ד' גם הוא כתב שלא מצא טעם למונח זה. אך עם כל זה אני המך בעניותי אין לי פה להשיב ולהרהר אחרי דבריו דמאחר שהכנה"ג והר"ב חוות יאיר בסי' צ"ד בכלליו הביאוהו לכלל גמור ולא הזכירו שום חולק עליו וגם הר"ב תי"ט ברפ"ג דכלאים ובלחם חמודות ריש פ' הרואה עבד עיקר מהדין כללא ש"מ דכוותי' סבירא להו ולא עוד אלא שאני יסדתי חזקתי זרועותיו ממה שראיתי בס' התשב"ץ חלק ג' דף י"א ע"ג דאע"ג דכתב דצריך תלמוד ועיון גדול בתלמוד שמצינו פוסקים הלכות בהלכתא דמשיחא בפרק התכלת ובפרק עשרה יוחסין ובפ"ק דיומא גבי כ"ג שאירע לו קרי ומינו אחר תחתיו ובפ' המזבח מקדש עם כל זה לבסוף סיימה קמן בהדין לישנא ולפי שכתבתי לך שהראשונים אמרו שהרב ז"ל אינו שומר הכללים אלו בהלכתא דמשיחא אכתוב לך לשון רבינו שמשון ז"ל כתב הרב ז"ל וז"ל ואע"פ ששיטת הרב ז"ל כר"ל אין לחוש מהא דקי"ל כר"י לגבי ר"ל בכל דוכתא בר מתלת דה"מ בדברים הנהוגים בזמן הזה ולא בהלכתא למשיחא ושיטתא דתלמודא בפ' חלק כר"ל עכ"ל ר"ש ז"ל והרחבתי לפרש סתומותיו ע"כ דברי התשב"ץ ע"ש גדולים חקרי לב בענין זה ובפרק כ"מ שחידש שם דכל זה לא איתמר גבי כללא דיחיד ורבים דזה הוא קאים לעלם בכל מקום ובכל זמן וכדכתב מד"ע הר"ב לחם חמודות פרק הרואה אתה הראת לדעת דלאו יחיד הוא מהרי"ק בדעת זו כי גם שני שרי צבאות ישראל רבינו שמשון והרשב"ץ אזלי בשיטה זו ומאן ספין ומאן חשיב ומאן רקיע לחלוק על דבריהם:

רל"ה הלכה כר' אסי לגבי ר' זירא דרבו הוה בתרא דף פ"ד ב' גמר' א"ר אסי א"ר יוחנן כו' א"ל ר' זירא לר' אסי שמא לא שמע רבי אלא במודד לתוך קופתו כ"כ בפשיטות מוהר"ש אלגאזי בגופי הלכות כלל קצ"א ולי אני המך הך כללא לא מיחוורא דאי משום הא לא איריא שהרי מצינו לר' זירא גופיה בפ"ק דחולין ה' ב' דקאמר לר' יעקב בר אידי נמי האי לישנא דשמא לא שמע ר' וכו' אע"ג דלאו רביה הוה בודאי דהא ר' זירא תלמידיה דרב יהודה הוה כמ"ש התוס' בפ"ק דגיטין י"א ב' ד"ה יתיב ובפ"ק דחולין י"ג א' ד"ה בעא וגם תלמידיה דרב הוה כמ"ש השארית יוסף דמני ליה בהדי תלמידי דרב וכדאשכחן נמי בפ' כל הכלים קכ"ח א' ושם ק"ל ב' ובכוליה תלמודא דאמרינן א"ר זירא אמר רב ומצינו עוד בפרק הזרוע קל"א סע"ב דקאמר עולא לרבא רבי מטונך הגם דעולא גדול מרבא הוה שהיה תלמיד רב ור' יוחנן כמ"ש השארית יוסף ולהתוס' ז"ל בפ"ב דחולין ריש דף ל"ד תלמידיה דר' אלעזר הוה ע"ש וע"ע בפ' התודה פ"א ב' דא"ל ר' זירא לר' ירמיה ר' אתה אומר כן אע"ג דחבירו הוה וקטן ממנו כמ"ש התוס' בפ"ק דגיטין י"א ב' ד"ה יתיב והנראה, לפק"ד הוא דר' זירא היה חבירו של רבי אסי וכדאשכחן בפ"ק דעירובין י"ב א' ובפ"ק דב"מ י"ז א' ובזבחים ח"ן א' ובמנחות י"ז ב' דא"ל ר' זירא לר' אסי והא את הוא דאמרת וכו' וכן בחולין קכ"ח סע"ב א"ל ר' זירא לר' אסי מאי קשיא לך ושם קכ"ט רע"ב ואמרי' לך ואמרת לן ואם איתא דרביה הוה הוה ליה לדבר עמו בלשון כבוד והא מר הוא דאמר וכדכתבו התוספות בר"פ הזרוע ק"ל ב' ד"ה אמר רבא אלא ודאי חברים היו לפי שהיה ר' זירא קטן מר' אסי מדהוה בעי מיניה כדאיתא בשבת ק"ל ב' וחולין ע' א' ונדה נ"ג ב' מדהוה יתיב קמיה כדבגיטין מ"ז א' להכי קרי ליה בלשון ר' דרך חיבוב והידור כמ"ש התוס' בבתרא ל"ד א' גבי ר' אסי דקרא לר' אמי ר' אע"פ שהיו חבירי' לפי שהיה גדול ממנו יע"ש וע"ע רש"י בפרק הוציאו לו מ"ט א' ד"ה ש"מ וה"ה ס' יוחסין גבי שמעון התימני שהיה קורא לר"ע ר' לפי שהיה גדול ממנו אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת בגיליון הרמ"ע שלי בסי' ק"ח מכתיבת ידי הרב הגדול כמוהר"ר חנניה קאזיז זצ"ל וז"ל הכי איתא התם ר' יוסי שאל לר' פנחס היך ר' סבר וכו' ולאו משום שהיה רבו קרי ליה הכי אלא דרך כבוד והידור בעלמא קרי ליה רבי דומיא דההיא דפ"ק דברכות ג' א' דקאמר ליה אליהו לר' יוסי שלום עליך רבי כן נ"ל ח"ק תלמיד תלמידו של הרב המחבר וכן איתא בפ' יוה"כ דר"ט קרא לר"א המודעי מודעי והוא השי' לו ר' מקרא אני דורש אע"פ שלא היה רבו אלא חברים היו מדקאמר התם ואלעזר המודעי יושב ביניהם ולא קאמר יושב לפניהם משמע דחבירו היה וכ"כ ס' יוחסין עכ"ד הרי תנא דמסייע לי דממאי דקרי ליה בלשון ר' אין זה כדאי לאוכוחי דהוה רביה ממש. מעתה אלכה לי אל הגדולי' רבותינו בעלי התוס' ז"ל במה שרמזתי לעיל שכתבו בפ"ק דגיטין י"א ב' ד"ה יתיב ובפ"ק דחולין י"א א' ד"ה בעיא דר' זירא תלמידיה דרב יהודה הוה ואחזה אנכי אשית לבי דחילייהו הוא מההיא דאמרי' בפ' כירה מ"א ב' ובשלהי כתובות קי"ב דר' זירא הוה משתמיט מיני' דרב יהודה משום דבעי למיסק לארץ ישראל ולי אני הדל מאד עמקו מחשבותם ולא יכולתי להלום ראייתם זו דהא בפ' מי שמתו כ"ד ב' איתא נמי דר' אבא הוה קא משתמיט מיניה דרב יהודה דהוה קא בעי למיסק לארץ ישראל ואינהו גופייהו כתבו באלו מציאות כ"ד בי ד"ה אתא ובפרק כל הנשבעין מ"ז א' ד"ה יתיב דר' אבא תלמידיה דר' אמי הוה יע"ש וזו קשה מהראשונה דהא ביום שמת רבי נולד רב יהודה כדאיתא בפ' עשרה יוחסין ע"ב ב' ור' זירא גדול היה בימי ר' כדאמר איהו גופיה בפרק אין מעמידין ל"ו ב' וכשבאתי והרצתי דברי לפני רב אמר לי הנח דברי ואחוז דברי ר' חייא וה"נ מצינו בזבחים כ"ה ב' אמר ר' זירא אמר רבי ומדהוה אמר בבי מדרשא שמעתא דשמע מפומיה דר' אלמא דראוי להוראה הוה ואיך א"כ אפשר שרב יהודה שנולד אחרי מות רבי היה רבו של ר' זירא וכה"ג דייק ס' יוחסין דף ע"ב ב' גבי אבא בר יודן ע"ש והנה הך קושיא בתרייתא שפיר מיתרצא לפק"ד במאי דהכרחתי באות הריש בטעמי נכוני ובברירי דתרי ר' זירא הוו אחד קדמון בימי ר' ואחד אחרון בזמן אביי ורבא ועל זה האחרון הוא שכתבו התוס' שהיה תלמידו של רב יהודה אך קמייתא ודאי קשיא ומה גם דלדעתי הקלושה טפי הוה להו לאתויי מהא דאיתא בפ"ק דשבת ז' א' א"ר זירא אמר רב יהודה וכדהוכיחו אינהו גופייהו בפ"ב דחולין ריש דף ל"ד גבי עולא ור' אלעזר ובדוכתי אחריני טובא:

רל"ו הלכה כרב באיסורי וכשמואל בדיני. היינו היכא דפליגי באיסור לבד או בממון לבד אבל היכא דעיקר פלוגתייהו תלי בדינא אע"ג דנפקא מינה לאסור הלכה כשמואל בדיני כ"כ הכנה"ג בכללי הגמרא כלל נ"ח בשם בנימין זאב ומהריב"ל ומהרש"ך ועצמות יוסף ועיין בספר פרחי כהונ' דף קל"ב א' ובחידושי הריטב"א לקידושין דף ל"ח ע"ב ובס' הליכות אלי כלל ס' ובתוס' דנזיר כ"ד ב' ד"ה ואמר ובקידושין כ"ג ב' ד"ה ור' אלעזר וב"מ פ"ב א' ד"ה לא וע"ע ס' כהונת עולם הלכות נדרים דף פ"א ע"ד שהאריך הרבה בענין זה ובס' זכרון דברים דף נ"ד ב' ובכנה"ג ח"מ סי' כ"ה בכללי הקים לי אות ט"ו:

רל"ז הלכה כרב באיסורי. היינו היכא דליכא סכנת נפשות אבל היכא דאיכא סכנת נפשות אזלינן לחומרא ונקטינן כשמואל כנה"ג י"ד סי' קט"ז בהגהות הטור אות י"ד:

רל"ח הלכה כר' מחבירו ולא מחביריו ובמקום אביו אין הלכה כמותו. כ"כ הכריתות בימות עולם ש"ג סי' ד' ואחריו נמשך הר"ב ה"ע בפ"א משער החמישי וכן ראיתי להרי"ף והרא"ש ז"ל בפ' הניזקין שהביאו דברי הגאון שפסק כרשב"ג לגבי רבי משום דאביו ורבו היה ומדשתקו ליה ולא הזכירו שום חולק עליה משמע דאודויי אודו ליה הן אמת דלפום כללא דכייל לן הרא"ש בפ' השולח סי' כ"א בשם הראב"ד דכל היכא דהרי"ף מביא דברי גאון ולא כתב עליה ומסתברא כוותיה אלמא לא מסתבר ליה כפסקא דגאון נמצא דדעת הרי"ף בזה דלא כהכריתות וה"ע מדלא כתב דמסתברא כוותיה דגאון אבל האמת הוא דהרשב"א ודעמיה פליגי עליה דהראב"ד בהא הבאתי דבריהם בכללי הרי"ף שלי ובעניותי הראיתי פנים לדבריהם והעליתי דכל עוד דלא פליג הרי"ף על הגאון מסתמא ס"ל כוותיה ע"ש ואיך שיהיה הרי מצינו להרא"ש ז"ל שכתב בפירושו להלק"ט של הרי"ף ה' ציצית דף פ"ח א' דקי"ל הלכה כר"י מחבירו ולא מרבו וכ"כ עוד בהלק"ט שלו שם סי' ז' וגם בפ' המקבל סי' י"ד כתב בהדיא דבמאי דלא איפסיק הלכתא נראה דהלכה כרשב"ג דהוה אבוה ורביה דרבי וכ"כ הנימוקי יוסף שם והמרדכי בפ' אלו מגלחין סי' תתקכ"ה בשם ראבי"ה ומוהרי"ב בשדה יהושע בפ"ז דפאה דף צ"ט א' וחזר ושנאו בפ"ק דערלה ק"ז ב' בשם מהר"ש סידיליו ע"ש וכ"כ גם הריטב"א בחדושי גיטין דף ט"ל א' ושכ"כ הרי"ף משמיה דגאון ויש לתמוה מעתה על הרב"ח שבי"ד שי' קפ"ז בפלוגתא דר' ורשב"ג תמה על הרי"ף ז"ל דהיה לו להביא הברייתא כצורתה ולפסוק הלכה כר' מחבירו כדרכו בכל פסקיו והוא פלא דאישתמיט מיניה דבפ' הניזקין מייתי הרי"ף דעת הגאון דאין הלכה כר' נגד רשב"ג אביו וכ"כ עוד אליביה הרא"ש בפ' נערה שנתפתתה ססי' כ"ב ע"ש וכבר עלה בדעתי להליץ בעדו ולומר דאולי נטה בתר כללא דהראב"ד הנ"ל דכל עוד דלא קאמר הרי"ף אחר דברי הגאון ומסתברא כוותיה לא סבר ליה כפסקא דגאון אבל מה אעשה שמדברי הרב"ח גופיה בח"מ נו סי' רצ"ו ס"ו מוכח דאית ליה דכל פוסק שמביא סברת איזה פוסק אחד בסתם ולא הזכיר דעת החולקים עליו מסתמא ס"ל כוותיה וע"ע שם סי' צ"ג ס"ה ובססי' קס"ג ובי"ד ססי' ט"ל סל"א ומאחר שכן הדרא קושין לדוכתה איך לא שת לבו דהרי"ף ז"ל מסכים הולך לדעת הגאון וכעת הדבר צריך תלמוד. ברם אכתי לא מצינא למיקם שפיר אטעמיה דהרא"ש בזה יען ראיתי להר"ב יבין שמוע' שם שכתב בשם הרא"ש דפ' ואלו מגלחין וקי"ל הלכה כר' מחבירו ואע"ג דאביו פליג עליה כיון דלא פליג עלי' אלא יחידא' הלכה כר' מחבירו קרינן ביה ע"כ וזה ודאי סותר למ"ש הרא"ש גופיה בפ' הנזקין ובפ' המקבל דאייתינא לעיל ותימה על מוהרש"א איך לא נתעורר בזה ומה גם שמוהריק"א שם רמזו כמ"ש ברישא דברי הרא"ש דפ' אלו מגלחין ואבתריה כתב אבל בפרק המקבל כתב דהלכה כרשב"ג אלא שאנכי לא ידעתי אמאי לא שת לבו גם הוא לבא לכלל יישוב סתירת דברי הרא"ש. והנה ראיתי בשו"ת עדות ביהוסף חלק ב' סימן כ' שהרגיש בסתירת דברי הרא"ש הנ"ל ותורף דבריו הוא דפ' הניזקין ה"ק וחזינא לגאון דפסיק הלכתא כרשב"ג הכא דוקא וקי"ל כהגאון אבל הגאון גופיה אין ה"נ דבדוכתי אחריני לא פסיק הכי ושאני הכא דמסתבר טעמיה ע"כ ודבריו אלו דחוקים הם בעיני טובא בלשון הגאון דהא טעמא קאמר משום דלית הלכתא אלא לגבי חבירו ולא לגבי אביו דמשמע דכללא הוא דכייל לן לכל דוכתי והכי נקט לה הר"ן שם דף תר"ע א' דלא קי"ל כר' במקום רשב"ג אלא היכא דאיתמר וכן ראיתי להריב"ש ז"ל ססי' שכ"ד שכתב ופסק רב אלפסי ז"ל בשם גאון כרשב"ג דהלכה כר' מחבירו ולא מאביו וכן דעת הרמב"ם ז"ל ותו דכפי הנראה אישתמיטו מיניה דברי הרא"ש דפ' המקבל דלא חש להזכירם ולתרצם וכל הרואה בעין יפה בעיניו יראה דאכתי סתרן אהדדי דברי הרא"ש דפ' המקבל עם מ"ש איהו גופיה בפ' אלו מגלחין וגם ראיתי את הלחש אשר לחש הר"ב שושנים לדוד פ"י דסנהדרין מ"ג וז"ל והיכא שמקדים תנא דעת ר"ע לדר"א לאורויי אתא דלא ניזיל בתריה דר"ע ודומה לחילוק זה הארכתי בדיני ס"ת על פלוגתא דר' עם רשב"ג אביו והוכחתי דהיכא דמקדים מלתא דרשב"ג בההיא הלכה כרבי והיכא דמקדים מלתיה דרבי בהא הלכה כרשב"ג ויישבתי בזה לשונות הרא"ש ז"ל דסתרי אהדדי עכ"ל ואף שדבריו אלו לא נראו בעלי"ל לארש ואין אני יכול לחטט אחריהם מ"מ אמינא דתירוץ זה אין סופו להתקיים דהא מצינו ספ"ק דשבת י"ט א' דפליג ר' ורשב"ג בפוסק עמו על מנת לשבות דמקדים דברי ר' לדרשב"ג ואפ"ה בפסקי הרא"ש שם סי' ל"ח הביא דברי רבי בסתם ולא הזכיר לדרשב"ג כלל אלמא שדעתו לפסוק כרבי וכן פסק הרמב"ם בפכ"ד ול' מה' שבת כרבי וכתב הב"ח א"ח סי' רמ"ח דטעמו הוא משום דקי"ל בכל דוכת' הלכה כר' מחבירו וה"נ אשכחן בפ"ק דב"מ ז' א' דמתנייא סברת רבי קודם לרשב"ג ואפ"ה פסק הרא"ש שם כרבי וכן בפ"ד דכתובות נ"ב ב' דתניא שם נשבית והיו מבקשים ממנו עד עשרה בכתובתה הוזכר רבי קודם רשב"ג כפי גירסת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וכולם פסקו כוותיה דרבי וכ"כ מהר"י קורקוס בפ"י מה' מעשר הל' י' לדעת הרמב"ם ז"ל האי כללא דהלכה כרבי מחבירו אף שנזכר קודם רשב"ג יע"ש. אמנם אחרי יישובי נחמתי מכל זה האריכות משום דלפק"ד קושיא מעיקרא ליתא דהא דברי הרא"ש דפ' אלו מגלחין לאו דידיה אינון אלא שכתב כן בשם רבינו אבי העזרי דהוא ראבי"ה כידוע אך עיקר דעתו האמיתית הוא מ"ש בפ' הניזקין ובפ' המקבל ובהלק"ט וכדי שיתברר לך הענין היטב אעתיק כל לשונו וזה הוא ורבינו מאיר גמגם הרבה בדבר והיה תמיה היאך נהגו העולם להתאבל על פי עד אחד דהא מסקינן בפ' האשה רבה דעד אחד לא מהימנא וכו' ורבינו אבי העזרי הביא ראיה דנכרי מסיח לפי תומו נאמן לענין אבילות מההיא דתניא בתוספתא דדמאי ומייתי לה בשלהי מסכת יבמות עכו"ם שהיה מוכר פירות בשוק ואמר של ערלה הן של עזיקה הן של נטע רבעי הן לא אמר כלום לא נתכוון זה אלא להשביח את מקחו ומסיים בתוספתא דברי רשב"ג ר' אומר נאמן העכו"ם להחמיר אבל לא להקל וקי"ל הלכה כר' מחבירו ואע"ג דאביו פליג עליה כיון דלא פליג עליה אלא יחידאה הלכה כר' מחבירו קרינן ביה דכל שעתא הלכתא כוותיה לבד מהיכא דרבים פליגי עליה דאמרינן הלכה כר' מחבירו ולא מחביריו וכן פי' רש"י בפ' זה בורר וכן פסק רשב"ם בפ' גט פשוט בפלוגתא דר' ורשב"ג גבי בא לידון בשטר ובחזקה כי היכי דאמרינן הלכה כר' מחבירו ולא מחביריו ה"נ היכא דפליג אביו עליה אע"ג דרבו היה כיון דלאו רבים פליגי עליה הלכך נאמן העכו"ם לענין אבילות ואין נראה ראיה לרבינו מאיר דשאני התם וכו' עכ"ל הא קמן מבואר דלא דבר הרא"ש מאומה בהאי עניינא כלל אלא דעת הר"מ וראבי"ה הוא דקמייתי ואף גם זאת נראה מדברי המרדכי שם סי' תתקכ"ה דכולי לישנא דמייתי הרא"ש מרישיה לסיפיה לשון רבינו מאיר הוא ע"ש וכיון שכן לא שייך כאן רמז סתירה כלל לפק"ד וגם לא טרח לחלוק על ראבי"ה בזה לפי שכבר גילה דעתו בפ' הניזקין ובפ' המקבל דאין הלכה כר' במקום אביו אמור מעתה שלא צדקו יחדיו מוהריק"א ועדות ביהוסף ושושנים לדוד במה דשויוהו להרא"ש כסותר דברי עצמו דליתא אחרי המחילה רבה כמדובר אכן מאי דפליאה דעת ממני הוא דעת ראבי"ה ז"ל שהרי המרדכי כתב בפרק אלו מגלחין בשמו דאין הלכה כר' במקום אביו ואילו בהגהות המרדכי על כתובות תקמ"ח ע"ב כתב בשם ראבי"ה גופא דהלכה כר' אף נגד אביו דאע"ג דאביו ורבו היה כדאיתא בהפועלים אח"כ נתחכם יותר ממנו כדתניא בכל דוכתא מלתא דר' קודם דרשב"ג ע"כ והובא בדברי מוהריק"א שם והיות' תימה הוא דבההוא עניינא גופא דפ' אלו מגלחין המובא למעלה כתב הרא"ש בשם ראבי"ה הפך ממ"ש המרדכי בשמו והוא פלא על מוהריק"א ומהרש"א שלא נתעוררו בזה ולדידי המך צ"ע. ואכתי פש גבן למיהב טעמא אמאי פסקו הרי"ף והרא"ש כרבי במקום רשב"ג בההיא דפ' א' דמציעא ז' א' גבי שנים אדוקים בשטר וכו' מאחר דסברי מרנן דבמקום אביו לית הלכתא כוותיה ולדידי חזי לי הטעם משום דמוקינן שם לפלוגתייהו במודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו דר' סבר צריך לקיימו ורשב"ג סבר אין צריך לקיימו וה"נ בפ' מי שמת קנ"ד א' מוקמינן פלוגתא דר' מאיר ורבנן בהכי דר' מאיר סבר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו ורבנן סברי צריך לקיימו וכיון דסברת רבי אתיא כרבנן דהתם מש"ה פסקו כוותיה ומה גם דר"נ דהלכתא כוותיה בדיני ס"ל נמי הכי כמבואר בפ"ב דכתובות י"ט א' ע"ש ולהכי דייקי הרי"ף והרא"ש למנקט בלישנייהו וקי"ל כר' דאמר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו וכלומר משום דתלי פלוגתייהו בהכי הוא דקי"ל כרבי כן נלע"ד ואחרי מופלג יצא לאור עולם ס' קרבן נתנאל וראיתי בפ' הניזקין שנתעורר גם הוא בזה ותירץ דשאני התם דרב נחמן דהלכתא כוותיה בדיני הכי ס"ל בפ"ב דכתובות דף י"ט ואני את נפשי הצהלתי ועיין מוהריק"א בכלליו שם שכתב שהרשב"א ז"ל נתן טעם למקומות שהלכה כר' לגבי אביו מי יתן ידעתי ואמצאהו אבוא עד תכונתו. יצא מן הכלל ללמד כיון שהגאון כתב בהדיא דאין הלכה כר' במקום רשב"ג אביו ואחריו נמשכו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והר"ן והריטב"א והנ"י והריב"ש ומוהרי"ב והכריתות והליכות עולם ומהר"ש סידילייו הכי נקטינן