יד מלאכי – חלק א – כלל תר"ד, קטע 13

קס"ב הלכה כרב ששת באיסורי. לא מצינו כלל זה בכל התלמוד ומצאתי שהוא מדברי הגאונים כמ"ש התוס' בחדושי ברכות כ"י וז"ל שם בפרק כיצד מברכין וקי"ל מכח הקבלה דרב נחמן ורב ששת הלכה כרב ששת באיסורי ונהירנא שכ"כ הגאונים בחי' תענית כ"י וכן מצאתי תו בהג"א פ"ק דחולין שבסדר תנאים ואמוראים פסקו הל' כרב ששת לגבי רב נחמן באיסורי הוא מפסק הגאונים ע"ש ועיין תוס' פ' בכל מערבין דף ל"ב א' ד"ה רב ששת שכתבו הר"ר שמעון מפולירדא פוסק כרב ששת דבה"ג פוסק דהלכה כרב נחמן בדיני וכרב ששת בחיסורי ע"כ וכן תמצא להרא"ש שם ובפ' משילין סי' י"ב ובפ' לולב וערבה ס"ס א' ובפרק הזהב דף מ"ז וע"ע בהרב המגיד פח"י מה' שבת שכתב דפסק כרב ששת משום דלא אמרו הלכתא כרב נאמן אלא בדיני ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת יש לתמוה על רוב בקיאותו של מוהר"ש אלגאזי שבהליכות אלי כלל שפ"ז הקשה על הש"ס דתענית דלמה ליה למפסק הלכתא כרב ששת בתר דידעינן דהלכה כוותיה באיסורי נגד רב נחמן וקושיא זו איני מכיר דידיעה זו מנין כיון שלא הוזכר כלל זה בכל הש"ס כמדובר:

קס"ג הלכתא כרב נחמן בדיני תלמוד ערוך הוא בידינו בפ"ק דכתובות י"ג א' והכי איתא התם הכי נמי מסתברא כדקא משנינן דרב נחמן הא דאמר כר"ג דא"כ קשיא הלכתא אהלכתא דקי"ל הלכתא כרב נחמן בדיני וכו' ע"ש והובא בהלכות הרי"ף ובהר"ן שם וגם הריטב"א בחדושיו שם מייתי לה הכי ואיתא תו בפרק המקבל ק"י א' והא קי"ל הלכתא כרב נחמן בדיני כגירסת רש"י שם וכן מצאתי להרא"ש ז"ל בפרק המוכר את הבית סי' ו' דמייתי להך דהמקבל וגריס כגירסת רש"י ז"ל יע"ש ואמרינן עוד בפרק המוכר את הבית ס"ה א' א"ל רב נחמן לרב הונא הלכתא כוותין או הלכתא כוותייכו אמר ליה הלכתא כוותייכו דמקרביתו לבבא דריש גלותא דשכיחי דייני ופי' רש"י רב נחמן חתנא דבי נשיאה היה ורגיל במקום הדיינין דשכיח דייני וראה מעשים בכל יום היאך דייני ע"כ ודיינא נמי הוה כדאית' בפ' מי שהיה נשוי צ"ד ב' דא"ל ר"ן לר"ש חדא דאנא דיינא ומר לאו דיינא וכן מוכח תו בפרק עשרה יוחסין ע' א' גבי ההוא גברא דאזמיניה לרב יהודה לקמיה דרב נחמן דאייתי פתקא דהזמנה וכתב שם רש"י שרב נחמן היה ראש בנהרדעא ודיין לראש גלותא וחתניה דבי נשיאה ואמרינן עוד בפרק הגוזל עצים צ"ו ב' דאמר ליה רב נחמן לרבא לא אמינא לך כי יתיבנא בדינא לא תימא לי מידי דאמר הונא חברין עלי אנא ושבור מלכא אחי בדינא מבואר דדיין מובהק הוה ובקי בדינים כשמואל רביה ושקולים הם למפסק הלכתא כוותייהו בדיני וכן ראיתי הגהה מקדמון אחד בגליון הרי"ף שלי ומכאן למד ס' יוחסין גם הוא דהלכתא כרב נחמן בדיני אף שלדידי לא היה צריך לזה כיון שתלמוד ערוך הוא וכדכתיבנ' וע"ע פ' איזהו נשך ס"ו א' דאמר רב נחמן כ"ע לגבי דידי בדינא דרדקי נינהו וכן בפ"ק דסנהדרין ה' א' אמר רב נחמן כגון אנא דן דיני ממונות ביחידי ודי בזה להוכיח יקר תפארת בקיאותו בדינים כי רב הוא. האמנם מצאתי להכנה"ג בדף אחרון מספרו שדחה ראית אנא ושבור מלכא אחי בדינא מטעמא דההיא לאו לפסק הלכה אתאמרא ולהורות נתן בלבו שכלל זה אינו מן התלמוד ודין גרמא ליה לשבש גירסת כל הש"ס הנמצאות וגם גירסת הרי"ף בההיא דכתובות דאייתינא באמרו שמגיהי ספרים הגיהו כן בש"ס וכמו שהגיהו בגמ' כך הגיהו בהלכות הרי"ף ושגם התוס' ז"ל לא נסתייעו בשום דוכתא מדברי הגמ' דכתובות ואני המך אשתומם כשעה חדא מכמה טעמי חדא דהדבר קשה למחוק כל הנסחאות דגמרין ודהרי"ף שבכולן כתוב לאמר דקי"ל הלכתא כרב נחמן בדיני ותו דאשכחנא להתוס' ז"ל באותו פרק באותו מקום דף י"ד ב' ד"ה כמאן שקיימו וקבלו עליהם גרסתין שבדף י"ג שהרי כתבו שם בזה הלשון וכן לעיל דף י"ג פריך הלכת' אהלכת' קי"ל כרב נחמן בדיני וכו' ע"ש ואשכחנא תו להרי"ף והרא"ש בפ"ק דמכות שכתבו וקי"ל כרב נחמן בדיני כדאית' בכתובות הרי לנו מיט"ב תלתא כחדא הרי"ף והרא"ש והתוס' דמפומייהו שמיע לן שגירסת הש"ס דכתובות מאושרת ומקויימת ומכאן אתה דן דאשתמיט מיניה כל זה דאי הוה חזי להו אין ספק דהוו חייש להון והיותר תימה הוא שהכנה"ג גופיה שם בסוף דבריו הזכיר הך דמכות ומה שכתב הרא"ש שם ואגב שיטפיה לא דק למה שסיימו שם הרי"ף והרא"ש כדאיתא בכתובות והוא פלא ולא שת לבו גם לזאת שהר"ן והריטב"א שם בכתובות קיימוה וקבלוה ולרש"י והרא"ש דגרסי הכי בההיא דפ' המקבל ובר מן דין אישתמיט מינה נמי ההיא דהמוכר את הבית דאתמר בהדיא לענין פסק הלכה גם מה שחשב להוכיח מדברי הרא"ש דפרק הזהב דכלל זה אינו מן הגמ' ליתא לענ"ד דההיא לא אמרה הרא"ש אלא לגבי רב ששת באיסורי דכלל זה ודאי אינו מן התלמוד כדאמינא בכללין דלעיל ותדע לך שכן הוא דהא הרא"ש גופיה שם בפרק המוכר את הבית סימן ו' מייתי ההיא דפרק המקבל והא קי"ל הלכה כר"ן בדיני כגירסת רש"י שם דמשם מוכח דס"ל דכללא כר"ן בדיני הוא מן הש"ס וקיימו עוד בהך דמכות שהבאתי באופן דלא צדקו כלל בזה דברי הכנה"ג אחר המחילה רבה:

קס"ד הלכה כרב אשי משום דבתרא הוא. היינו אחר שנעשה גדול הדור אבל היכא דאשכחן דאמורא אחרינא כפייה לרב אשי בדינא מסתמא אכתי לאו גדול הדור הוה ולית הלכתא כוותיה מטעמא דבתרא הוא ומה גם דאיהו גופיה קבע ההוא עובדא דכפייה בתלמודא הר"ב תוי"ט בס' פלפלא חריפתא פרק הגוזל קמא דף י' ע"א:

קס"ה הלכתא כמר בר רב אשי בכוליה תלמודא בר ממיפך שבועה וכו'. אפשר דלא אמרי' הכי אלא היכא דפליג הוא בפירוש כגון בחיוורי דקאמר תלמוד' בפירוש (חולין ע"ו ב') מר בר רב אשי אמר כיון דזיגי אע"ג דלא חיוורי בהא הלכתא כוותיה מחמת הכלל אבל היכא דמר בר רב אשי לא פליג מסברת עצמו אלא דמתני לקולא בשם אמימר בהא לא אמרינן דהלכתא כוותיה מכח כללין אלא הלך אחר המחמיר כנה"ג י"ד סי' נ"ו הגהות הב"י אות כ"ג לדעת בעה"ת ואף גם זאת כתב שהוא דוחק ע"ש:

קס"ו הלכה כמר בר רב אשי בכוליה תלמודא בר ממיפך שבועה ואודיתא. היינו היכא דפליגי רבינא ורב אשי קיימי אמוראי כחד מינייהו או היכא דקיימו אמוראי כתרווייהו אבל היכא דפליגו רבינא ורב אשי ולא קיימו אמוראי כרבינא וכרב אשי ליכא מאן דקאים כוותיה אז ודאי הלכתא כרבינא דינא דחיי ח"א דף צ' ע"ג לדעת הלכות גדולות אך לדעת ר"ח לעולם הלכה כמר בר רב אשי אף דקיימי אמוראי כרבינא ע"ש:

קס"ז הלכה כבתראי אמרינן אף באמוראי קדמאי קודם אביי ורבא אלא שמאביי ורבא ואילך הלכה כתלמיד במקום הרב אף אם חולק עמו פנים אל פנים משא"כ בקודמים דאי פליג בהדי רביה לית הלכתא כתלמיד אבל אי בתר הכי פליג עליה נקטינן כוותיה דבתרא הוא וכמ"ש הר"ן ריש פרק המגרש דף תקצ"ח א' ע"ש וביבין שמועה כלל רע"ב כן למדתי מדברי הרי"ף ז"ל בפ' יום הכפורים שכתב קי"ל כרב הונא ורב נחמן דבתראי אינון וכן בפ' המפקיד ע"ח ב' דאיפלגו ר' יוחנן ורב נחמן בפסקא דתנאי וכתב הוא ז"ל והלכתא כדפסק רב נחמן דבתר' הוא והוסיף שנית ידו בפ' הזהב פ"ט ב' ואמר והא דר' אמי ור' יוחנן ליתיה דקי"ל כרב נחמן דבתרא הוא והלכתא כוותיה בדיני הרי לנו בבירור דעת הרי"ף דגם ברב נחמן דמן קדמאי הוא אמרינן הלכה כבתרא וכן כתב הרז"ה בר"פ האשה שנפלו כיון דקי"ל כרב נחמן בדיני והוא בתרא נראה דליתא לההוא דשמואל וכו' וכן מוכח מדברי הר"ן דאייתינא לעיל ומדבריו בריש סוכה דבאמוראי קדמאי דלא פליגי פנים בפנים עם רבייהו קי"ל הלכה כבתראי, וע"ע הר"ן בפ' גיד הנשה דף תשי"ב רע"ב שכתב ולא משתעי דרב נחמן דהוא בתרא ס"ל דלא כהלכתא וכן מצאתי עוד להרשב"א בחידושיו ליבמות דף קי"ט סע"א שכתב וקי"ל כרב נחמן דבתרא הוא וכ"כ עוד בשמו ה"ה בפי"ד מה' אישות הלכה א' גבי רב חסדא ע"ש וכן יש ללמוד עוד מדברי רבינו יונה בפרק כיצד מברכין ל"ג א' שכתב וז"ל ונר' למורי הרב דהלכה כריב"ל דאמר שבני הבית אפילו לא הסבו מצטרפין עם ב"ה משום דהוא בתראה טפי (מרבי חייא) ע"כ וכתבתיו בכללי הריש וצא ולמד עוד כן ממ"ש המרדכי במ"ק דף שצ"א ע"ד דכיון דרב אמי פליג אדרב והוא בתראה הלכת' כוותיה וכ"כ ג"כ בע"ז דף שצ"ד ע"ד וכן תמצא עוד להתוספות ז"ל בשלהי ר"ה ל"ד ב' ד"ה לדידי שכתבו דכיון דר' אבהו פליג אר' יוחנן היה קצת נראה לפסוק כמותו דהוא בתראה ע"ש הן אמת דבפרק ב"מ ט"ל ב' סד"ה מפרך כתב ר"ת דלא אמרינן הלכה כבתראי אלא כאמוראי בתראי אכן מצאתי להתוס' גופייהו בפ"ק דביצה ט' א' ד"ה גלגל שכתבו בפשיטות ונראה דהלכה כרב' דהוא בתראה ע"ש וכ"כ ג"כ בפ' השוכר ע"ב ב' דהלכה כרב ששת משום דבתראה הוא טפי מרב חסדא ע"ש הרי דגם שיטת סתם תוס' הכי אזל' דגם קודם אביי ורבא אמרי' הלכה כבתראי ודלא כהר"ב תי"ט בספרו פלפלא חריפת' שם בפרק השוכר שהקשה עליהם דוקא מאביי ורבא הוא דאיתיה להאי כללא ע"ש וע"ע מוהרי"ט בחדושיו לקדושין דף ע"ח א' ומהר"ש הלוי חי"ד סי' י' שכתבו דהטעם דהלכה כר' יוחנן לגבי רב הוא משום דר' יוחנן הוא בתרא אפילו לגבי רב ושמואל שהרי ראה דבריהם ואפ"ה חלק עליהם הבאתי דבריהם באות הריש יע"ש. גם הרמב"ם ז"ל כפי דברי ה"ה ומרן בכ"מ נראה דאזיל בשיטת הרי"ף ודעמיה בכלל זה דהא בפרק א' מה' ברכות הלכה ח' כתב הכ"מ ובגביל לתורי פסק כרב ששת לגבי ר' יוחנן דבתרא הוא וכן שם פ"ו הלכה ג' כתב דפסק כרב נחמן לגבי ר' הושעיא משום דבתר' הוא וגם ה"ה בפי"ד מה' שבת הלכה ו' כתב דפסק רבינו כרב יהודה לגבי ר' יוחנן משום דהוא בתרא וכן ספ"א מה' שאר אבות הטומאות כתב עוד הכ"מ ובפלוגת' דר' חנינא ורב חסדא כתב כרב חסדא דבתר' הוא וכן בספ"י מה' טומאת אוכלין כתב עוד דפסק כרב יוסף נגד ר"ל משום דבתרא הוא וכ"כ הגהות מיימון פ"י מה' ס"ת שפסק כרב הונא נגד ר' יוחנן דהוא בתרא אלא שלי אני המך צריך ישוב למאי דכתב הכ"מ בפ"ה מה' כלים הלכה א' ונ"ל שרבינו סובר דלא קי"ל כרב נחמן משום דקי"ל כר' יוחנן לגביה וקשה דמאי שנא הכא דלא אזיל בתר בתרא בכולה הנך דאייתינא ומה גם דבהדיא פסק הרי"ף בפרק המפקיד ובפרק הזהב שהבאתי כרב נחמן לגבי ר' יוחנן מטעמ' דבתר' והדבר צריך תלמוד ואיך שיהיה שמעינן שפיר מכל האמור דדעת הרי"ף והרמב"ם וסתם תוספות והר"ן והרשב"א ורבי יונה והמרדכי והגהות מיימון ומוהרי"ט ומוהר"ש הלוי הוא דאמרינן הלכה כבתראי אף באמוראי קדמאי קודם אביי ורבא וגדולה מזו מצאתי ראיתי דמשק אליעזר על חולין דף תי"א א' דאף לגבי תנאי כתב דרבי שהוא אחרון ראה דברי ר' עקיב' ור' יוסי הגלילי ופליג אשניהם לכן הלכה כמותו עד כאן והוא אצלי חדוש גדול שוב מצאתי בחפיש"ה דגם רבינו הגדול הראב"ד ז"ל מסכים הולך לשיטת הרי"ף וסיעתיה דאמרינן הלכה כבתראי גם באמוראי קדמאי שהרי כתב הרא"ש בשמו בפ' אלו מגלחין סי' ב' דכיון דרב אמי פליג אדרב והוא בתראה הלכת' כוותיה. הן אמת דהרא"ש ז"ל שם פליג עליה ואמר ומה שכתב דהלכתא כוותיה דרב אמי לא נהירא לי דהא דפסקו הגאונים כבתראי היינו מאביי ואילך אבל מקמי הכי אין הלכה כתלמיד במקו' רב ע"כ וכן מצאתי עוד אליו בפ' ר"א דמילה סי' ה' וכן בפ' המפקיד סי' י' ובפ' הזהב סי' כ"א שתמה על הרי"ף ז"ל במה שפסק כרב נחמן משום דבתרא הוא מאחר דלא איתמר הכי אלא מאביי ורבא ואילך ברם הר"ב תי"ט בספרו פלפלא חריפתא כתב ע"ז בפ' הזהב שם ואיכא למידק בס"פ אע"פ ובפ' מציאת האשה ובפ' המדיר שפסקו רבי' ורי"ף כרב נחמן לגבי רב אסי ולגבי שמואל ולגבי ר' יוחנן ע"כ ולדידי המך אין כאן מקום דקדוק כלל דהא בכולהו הני תלתי שהזכיר דפסק בהו כרב נחמן נתן טעם לדבריו משום דקי"ל הלכה כרב נחמן בדיני ומה ענין זה למה דאנן קיימין מטעמא דבתרא הוא ומאי דהוה קשיא לי לכאורה על הרא"ש הוא דאשכחנא ליה בפרק לולב הגזול ססי' ג' דפסק כר' יוחנן לגבי שמואל משום דרב נחמן בר יצחק דהוא בתרא פריך לשמואל ממתני' וכיוצ' בזה כתב עוד בפרק מי שהוציאוהו סי' ה' וזאת חשבתי למשפט רב נחמן בר יצחק מקמי אביי ורבא הוה וניחא לי שהאיר ה' עיני ומצאתי להרא"ש גופיה בפרק המניח סי' ט' ובפ' המפקיד סי' י' שכתב דרב נחמן בר יצחק תלמיד רבא הוה וכן מצאתי אחר עמל וטורח שגם התוס' כתבו כן בפ' חזקת הבתים מ"ו ב' סד"ה שלח יע"ש וכן מוכח בס' כריתות ימות עולם ריש שער ב' ולעד"ן דיש עוד ראיה לזה בפ' מי שמת קנ"ב א' דאמרינן יתיב רנב"י אחוריה דרבא ויתיב רבא קמיה דרב נחמן קא בעי מיניה וכו' וכן בפ"ד דעירובין מ"ג א'. ומעתה יש לתמוה על רוב בקיאותו של מהר"ש אלגאזי שבספרו גופי הלכות סוף כלל שט"ז הקשה על הרא"ש דפ' לולב הגזול ואמר ועוד קשה במה שהביא ראיה מרב נחמן בר יצחק שהוא בתראה דהא מאביי ורבא ואילך דוקא הלכה כבתראה ע"כ והוא פלא איך נתעלמה ממנו הלכה זו דתלמידיה דרבא הוה שוב ראיתי אליו ז"ל שבגופי הלכות עצמו כלל תקי"א הזכיר דברי התוס' דבתרא שהבאתי ותגדל יתר התימא עליו איך בכלל שט"ז הקשה מה שהקשה על הרא"ש והנה לא אכחד תחת לשוני כי אחרי כתבי כל זה מצאתי להתוס' ז"ל שכתבו בפ' אין מעמידין ל"ה א' ד"ה חדא דר' נב"י היה קדמון מרבא והוא פלא דזה מותר למ"ש אינהו גופייהו בחזקת הבתים הנ"ל שתלמיד רבינא היה והדבר צריך תלמוד. היוצא מן המקובץ הוא דכיון דרוב בנין ורוב מנין כולהו ס"ל דאמרינן הלכה כבתראי אף באמוראי קדמאי שקדמו לאביי ורבא ולא אשכחן מאן דפליג בהא מכת דקודמין אלא הרא"ש לחודיה אבתרייהו גררינן וכוותיהו מסקינן ויש לתמוה מעתה על מוהר"ש אלגאזי הבקי בחדרי תורה איך ביבין שמועה כלל רע"ו לא הזכיר בדעת זו אלא להראב"ד בלחוד ולא זכר שר לכל אינך רבוואתא דאייתינא ודין גרמא ליה להרב החסיד בעל דבר שמואל סי' מ"ז שכ' דהא דקי"ל הלכה כבתראי הא רובא ס"ל דהיינו דוקא מאביי ורבא ואילך והא ליתא אחר המחילה רבה דנהפוך הוא שהרי רובא דרובא ס"ל דאף בקמאי אמרינן הכי כמדובר וראיתי להתי"ט פ"ב דעדיות שהקשה על מרן בכ"מ שכתב בפ"י מה' טומאת אוכלין המובא למעלה דפסק הרמב"ם כרב יוסף נגד ר"ל משום דבתרא הוא דהא קי"ל דאין הלכה כבתראי אלא מאביי ורבא ואילך כמ"ש הרא"ש בפ"ק דב"מ וכן מצאתי עוד בס' שמות בארץ יום תרועה דף י"ד ע"ד שכ' כן גם הוא נגד דברי התוס' דר"ה ל"ד ב' שהבאתי לעיל כאילו בת קול יצאת ואמרה להם דהלכה כרא"ש בזה ועל כגון דא אמינא גברא אגברא קא רמי' וה"נ תיקשי להרמ"ע בתשובותיו סי' קי"א ולהר"ב ראשון לציון דף ס"ב א' ולהר"ב מרכבת המשנה דף ט' ע"א ומ' ע"א ולהר"ב שושנים לדוד בפ"ו דבכורות מ"ה ולמהרש"ל ז"ל בים של שלמה שלו על חולין בפ"ק סי' נ"ג ובפ' כל הבשר סי' ח"י ולהר"ב שונה הלכות דף ס"ד ע"ב מח"א שכולם כתבו בפשיטות גמור דלא אמרינן הלכה כבתראי אלא מאביי ורבא ואילך כדעת הרא"ש ואמאי לא חשו לדעת הרי"ף והרמב"ם ושאר כנותהון הנזכרים אחת למעלה שכתבו הפך דברי הרא"ש ומילתא כדנא לי הדיוט צריך תלמיד גדול:

קס"ח הלכה כבתראי מאביי ורבא ואילך אמרינן אף היכא דפליגי אאמוראי קמאי כן למדתי מה' הרי"ף ז"ל שבפ' כיצד מברכין גבי שמן זכינו לריחו וכו' ובפ' המפקיד פ"ב ב' כ' כרבא נגד ר' יוחנן משום דבתרא הוא וכן בפ"ב דביצה רפ"ה ב' פסק כוותיה לגבי רב מזה הטעם וכן בפ' אין צדין רצ"א ב' פסק כרבא נגד שמואל ע"ש שלא הביא אלא דברי רבא וכ"כ שם הרא"ש בהדיא גם בפרק מי שאחזו גבי גיטו של ש"מ כמתנתו פסק דלא כרב הונא משום דרבא לא ס"ל הכי וכן בפ' בהמה המקשה תש"א א' פסק כוותיה נגד ר' אמי ובפ' גיד הנשה תש"ט א' ובפרק שבועת העדות שי"א א' נגד ר"ל וכן בכמה דוכתי אחריני הרשומים אצלי נלאיתי לכותבם ועיין הרי"ף ספ"ב דקדושין המובא בריש כללין דלקמן וכ"כ הרא"ש רפ"ב דברכות ובפ"ב דביצה ובפ' המפקיד ובשאר דוכתי וכן מצאתי להתוס' ז"ל פ' אמר להם הממונה ל"ז ב' ד"ה אמר שכתבו דהלכה כאביי נגד שמואל שהוא בתרא ואפי' אי פליג ר' יהושע בן לוי אאביי קי"ל כאביי דהוא בתרא והובא בהרא"ש פ"ק דברכות סי' י' יע"ש. עוד מצאתי להרמב"ן במלחמותיו ר"פ הגוזל עצים שכ' לדעת הרי"ף דרב אשי בתרא הוא וכוותיה קי"ל לעולם ולא כר' יוחנן ודעת הרמב"ם ג"כ הכי אזלא שהרי כ' הרב המגיד בפי"ד מה' שבת הלכה כ"ב דפסק כאביי נגד ר' יוחנן משום דבתרא הוא וכן פסק כרבא נגד שמואל בפ"ד מה' י"ט הלכה כ"א וכ"כ עוד בפכ"ג מה' מלוה ולוה הלכה י"ד כאביי לגבי רב וע"ש בכ"מ ובפ' ח' מה' רוצח הלכה י' וכן כ' הכ"מ פ"ו מה' נדרים הל' ט"ז גבי ר' יוסי בר חנינא ואביי וכן תמצא להם עוד בכמה דוכתי שפסק הרמב"ם כבתראי נגד קמאי ופן אהיה לטורח לא אשא את שמותם על שפתי ודי בזה להוכיח דזה הכלל מוסכם ולא מצינו חולק עליו ומה גם שכבר הוכחתי בראיות נכונות בכללין דלעיל דגם באמוראי דקודם אביי ורבא שלא נאמר עליהם הכלל בהדיא הלכה כוותייהו נגד קמאי ומכ"ש מאביי ורבא ואילך שהוא כלל מוסכם מפום כל אריותא דאין ספק דמצו מפלג אקמאי והלכה כוותייהו כמדובר ובפירושא איתמר בדברי הרא"ש פרק אחד דיני ממונות סי' ו' דאמוראים האחרונים פעמים חולקים על הראשונים ואדרבא אנו תופסים דברי האחרונים עיקר כיון שידעו סברת הראשונים וסברתם והכריעו בין אלו הסברות ועמדו על עיקרו של דבר וכו' ע"ש ואע"פ שכל זה פשוט בעיני הוצרכתי להאריך קצת בו יען ראיתי להרב הגדול בעל ראשון לציון דף ס"ו סע"ד שבשנות"ו את טעמו לדחוק דברי הפר"ח שכ' דהרמב"ם סמך אדאביי וממילא שמיע דלא קי"ל כאותה סוגיא הקשה הוא ז"ל עליו דהא קי"ל דהלכה כר' יוחנן לגבי בתראי מיניה והו"ל לאותובי על אביי מר"י דלא מצי אביי לפלוגי ומכ"ש דכולהו אמוראי קמאי קיימי הכי וא"כ היכי אמרי' דמצי אביי לאפלוגי אכלהו ויסכימו עליו בעלי הש"ס עכת"ד וקרוב לזה מצאתי להר"ב מגילת ספר דף ד' ע"ב מהלאוין בענין אחר ואחרי המחילה רבא גברי קא חזינא תיובתא לא קא חזינא דהא כל ה"מ ברירי דכתיבנ' בהאי כללא ובכללין דלעיל הוויין תיובתייהו וזה פשוט וברור לא יראה ולא ימצא מי שיחלוק עליו ואישתמיטו מינייהו דברי התוס' בפ' ע"פ ק' ב' ד"ה ידי שכתבו דכיון דר"ה ורבה ואביי סברי כשמואל כוותיה פסקינן לגבי רב ע"ש וכ"כ מעדני מלך בפ' שלשה שאכלו דהלכה כאביי נגד ר' יוחנן דבתרא הוא יע"ש גם מ"ש ומכ"ש דכלהו אמוראי קמאי קיימי הכי וכלומר דאי נמי נימא דמצי אביי פליג אקמאי הוי יחיד ורבים דהלכה כרבים גם בזה לא צדק כמו שתראה בכללין דבסמוך: