יד מלאכי – חלק א – כלל תר"ד, קטע 12

קנ"ג הלכה כרבא לגבי דאביי בר מיע"ל קג"ם. לא איתמר אלא כי פליגי לענין דינא אבל היכא דלא פליגי אלא בטעמא דמילתא לא ולהכי היכא דמסתבר טעמיה דאביי טפי מרבא נקטינן טעמיה דאביי כן כתב הרב"י בי"ד סי' רכ"ח ד"ה ודע דבטעמא וכ"כ התוי"ט רפ"ט דנדרים ואני הדיוט לבי מהסס בזה הכלל דאשכחנא להרי"ף והרא"ש ז"ל בפרק האשה שנפלו גבי והלכתא בעל שמכר קרקע לפירות לא עשה כלום דפליג אביי ורבא בטעמא וכתב דהלכתא כרבא וגם ה"ה בפרק כ"ב מה' אישות הלכה ב' כתב על זה וידוע דהלכה כרבא לגבי אביי וכן בפ' המפקיד ל"ו א' גבי שומר שמסר לשומר דפליגי אביי ורבא בטעמיה דר' יוחנן כתב עלה הרא"ש שם והלכתא כרבא דבכל דוכתא קי"ל כרבא לבד מיע"ל קג"ם וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם והתוס' שם וכ"כ הרדב"ז ח"ב סי' תנ"ט כדברי הרא"ש שם ע"ש וגם מרן גופיה בפרק ד' מה' תפילין הל' ט"ו תמה על הרמב"ם למה כתב טעם אביי דהא קי"ל דהלכה כרבא לגבי אביי ונתן טעם לזה ע"ש הרי דאף היכא דפליגי בטעמא אית ליה הך כללא גם הלח"ם ספ"ט מה' שבועות תמה על הרמב"ם דיותר הו"ל לפסוק כטעמו של רבא דהלכתא כוותיה לגבי אביי ולא כטעמו דאביי ע"ש:

קנ"ד הלכתא כוותיה דאביי ביע"ל קג"ם דוקא ואף אם יראה וימצא איזה דין אחר חוץ מאלו דאיתותב רבא בר פלוגתיה מאיזו ברייתא אפ"ה הלכתא כוותיה דרבא דמדלא מנה אותו הש"ס בהדי יע"ל קג"ם קם ליה לתלמודא דהלכה כרבא בהא ולא כההיא ברייתא דמינה איתותב ובודאי איכא שום תנא דפליג עלה אע"ג דלא אידכר ההוא תנא הכא כן כתב הכ"מ פ"ה מה' איסורי מזבח הלכה ד' וכן מצאתי להרז"ה ר"פ החולץ שכתב דאף דמתני' דייקא דלא כרבא אנן אכללין סמכינן ואדרבא דיוקא דמתני' מדחייא וסמכינן על כללא דנקטי' דהלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם עש"ב וכ"כ שם הנ"י דף תס"ו א' בשם הריטב"א והר"ן בפ"ז דכתובות תק"י א'. ואחר זמן מצאתי להרב הגדול כמוהר"ר חנניה קאזיז זצ"ל בס' קנאת סופרים שלו שבשרש ט' כתב לדעת הרמב"ם זה הלשון וכיון דקי"ל כרבא לגבי אביי ממילא אדחייא ליה אותה ברייתא דקם ליה בתיובתא מינה וכו' ואפשר נמי דלא חש התלמוד לפרוקי ההיא תיובתא דרבא משום דבריר לן בכוליה תלמודא דהלכתא כרבא לגבי אביי בר מיע"ל קג"ם וכו' ואין ללמוד ממנה לפסוק כמ"ד לוקין על לאו שבכללות כיון דבסוגיות אחרות שבגמרא לא חשו לה מכלל דקים להו דמשבשתא היא עכ"ד אלהים חיים. ולי אני בעניי נראה דיש ללמוד עוד כן לעניננו ממ"ש רשב"ם בפרק חזקת הבתים נ"ב ב' גבי רבא ורב יוסף וז"ל ואע"ג דפסקינן הלכה כרב יוסף בשדה קנין ומחצה מכלל דבכוליה גמ' הלכה כרבה ולא כרב יוסף והכא פסקינן הלכה כרב יוסף לא קשיא דהא בהך פלוגתא נמי פסקינן כרבה ע"כ מבואר שפיר דאילו לא הוה פסקינן כרבה במקצת באותו הדין עצמו אע"ג דאיפסיקא הלכתא בהדיא כרב יוסף הוה קשיא לן הלכתא אהלכתא משום דכיון דנחתו למניינא ואמרו דבשדה קנין ומחצה הוא דהלכתא כרב יוסף משמע כאילו אמרו בפירוש דבכל התלמוד זולת אלו הלכתא כוותיה דרבה וכמ"ש רש"י ז"ל עצמו בפי' בגיטין ע"ד וכן נראה דעת התוס' ז"ל בפ' בתרא דמגילה כ"ט ב' ד"ה והלכתא עיין שם וה"נ ביע"ל קג"ם דכוותה ועיין ספר לשון לימודים על הטורים בח"מ דף ל"ב ע"ב ולעד"ן לתת הכרח וטעם לדבריהם ז"ל דהא בקידושין שלא נמסרו לביאה איתות' רבא בפרק ב' דקדושין וכן ביאוש שלא מדעת איתותב גם כן בפרק אלו מציאות ואפילו הכי מני להו ביע"ל קג"ם אף דלא איצטריך להורות לנו דאף היכא דאיתותב רבא באיזה דוכתא אחרינא בר מהני שיתא הלכה כרבא ולהכי מנח בהו סימנא משום דלית הלכתא כאביי אלא בהני כמ"ש הר"ן בפ"ב דקדושין תרמ"ה א' עיין שם וכיוצא בזה ההכרח דכתיבנא מצאתי להר"ן ז"ל בפ' כ"ש גבי כלל דר"ל ור"י הבאתי דבריו בכלל הריש קחנו משם ואע"ג שראיתי לבעל חזון נחום על ספר קדשים דף ק"ץ ע"א דקא מגמגם עליה דהאי כללא כבר אני בעניי עשיתי סמוכות מהני רבוואתא דאייתינא ולהם שומעין שאומרין כהלכה. ומדברי כולם נלמוד דכל היכא דנחתו למניינא והזכירו הדינים דקי"ל כההוא אמורא הוי כאילו פירשו דבכל שאר הדינים לית הלכתא כוותיה וכדמוכח בהדיא בחולין ע"ז גבי ר"ל יע"ש ובפירש"י וע"ע כללי הריש גבי ר"י ור"ל ורב אחא ורבינא ובבני חיי דף קפ"ו ע"ג ובתוספות פרק ז"ב כ"ד ב' ד"ה רבא ולפי זה יש לתמוה על הש"ך שבח"מ סי' מ"ו ס"ק קי"ז כתב דהא דאמרינן הלכתא בכוליה תלמודא כמר בר רב אשי בר ממיפך שבועה וחיוורי היינו היכא דאין הוכחה מסוגיא דלא כוותיה אבל בדאיכא משמעות בגמרא דלא כוותיה לא פסקינן כוותיה דהא מדברי רש"י וכ"מ שהבאתי מוכח בבירור דכל היכא שהזכירו הדינים דהלכתא כוותיה ממילא דבכל שאר הש"ס לית הלכתא כוותיה אף בדאיכא הוכחה בש"ס כוותיה כמדובר אף הכי נמי כיון שהזכירו להדיא דבכל הש"ס הלכתא כמר בר רב אשי וכו' אף בדאיכא משמעות בגמ' דלא כוותיה פסקינן כוותיה ואע"ג דמצינו כמה דינים דלא עבדינן כמר בר רב אשי היינו בדאיפסיקא הלכתא בגמרא בהדיא דלא כוותיה אבל משום משמעות בעלמא לא פסקי' דלא כוותיה כן נלע"ד ועיין כנה"ג י"ד סי' נ"ו הגה' ב"י אות כ"ג שכתב דכל מקום דמר בר רב אשי פליג הרי הוא כמו שפסק התלמוד הלכה כמותו מחמת הכלל דהלכה כמר בר רב אשי בכל דוכתא בר מאודיתא ומיפך שבועה ע"ש וכן מצאתי תו להרי"ף בפרק ז"ב שכ' בשם ר' האי דכל היכא דלא איתמר לית הלכתא כמר בר רב אשי הלכתא כוותיה ומסתמא דעת הרמב"ם. נמי הכי הוי דברוב דבריו נמשך אחר דעת הרי"ף רבו כידוע ועיין בכללי הפוסקים ובשו"ת חוט השני דף ט"ז א' וח"י א' וכן מצינו בכמה דינין שפסק הרמב"ם כמר בר רב אשי ואע"ג שמצאתי להרשב"א בחידושי יבמות דף קי"ח ד' שכתב דשמא לא ס"ל להרמב"ם הך כללא מ"מ לא מסתברא כן לשאר פוסקים והוא ז"ל נדחק בזה מפני שלא מצא טעם למה לא פסק כמר בר רב אשי שם אך מרן בב"י בא"ה סי' ה' ביאר טעמו ע"ש וע"ע בספר שמות בארץ דף כ"א ע"א:

קנ"ה הלכתא כוותיה דאביי ביע"ל קג"ם דוקא היינו בסתם מחלוקת אבל אי פריך אביי לרבא ולא שני ליה כלום ש"מ דהודה לו. דמשק אליעזר על חולין בפרק ב' דף נ"ו ב' לדעת הרי"ף אמנם מצאתי להרז"ה ריש פרק מרובה שכתב בענין כיוצא בזה דאביי לא פליג ארבא דלא שמעינן ליה ממימרא דפליג בהדיא אלא כתלמיד לפני רבו דחי ליה לסייעתי' ומהדר אפירכי וקושיי והוויי להגדיל תורה ע"ש וכן כתב עוד מרן בכ"מ פט"ו מה' מעה"ק הלכה ו' דהא לא אהדר ליה רבא לאביי הוא משום דלא חש ליה יע"ש וע"ע ב"ח א"ח סי' שי"ח סעיף ז' ולעד"ן להכריע כדברי דמש"א דהא אשכחנא להרי"ף ז"ל בפרק מי שהוציאוהו גבי מתניתין דמי שיצא ברשות שכתב ואותביה אביי לרבא מהא דתניא וכו' וקם רבא ולא פריק ולא מידי הלכך הלכתא כרב שימי בר חייא וכו' ע"ש:

קנ"ו הלכה כרבא לגבי אביי ה"מ בדבר שלא נחלקו בה אמוראי אחרינא אבל לא כשנחלקו בה אמוראי אחריני שיטה מקובצת על ב"ק דף ח"י עמוד ד' ועיין שם דף מ"ח סע"א:

קנ"ז הלכה כרבא לגבי אביי אמרינן אף היכא דפליג בפסק הלכה אליבא דתנאי כן למדתי מדברי הרי"ף בפרק תפלת השחר גבי תפלת הערב אין לה קבע דעלה דאיפלגו ר"ג ור' יהושע אי תפלת ערבית חובה או רשות אמרינן שם בגמ' כ"ז ב' אמר אביי הלכה כדברי האומר חובה ורבא אמר הלכה כדברי האומר רשות וסיים בה הרי"ף וקי"ל הלכה כרבא והביאו הרא"ש שם וכן פסק הרמב"ם פרק א' מהלכות תפלה הלכה ו' מטעם הרי"ף וכמ"ש שם הכ"מ ויש לתמוה מעתה על שיירי כנה"ג שבכלליו כלל מ"ה כתב בשם מעדני מלך דכשחולקים בפסק הלכה אין כלל זה אמור כאילו היא הלכה ברורה וליתא דאישתמיטו מיניה ומן המעדני מלך דברי שלשת הרועים הנזכרים:

קנ"ח הלכה כרבא לגבי אביי היינו היכא דלא פליג אלא אביי לחודיה אבל אי איכא אמורא אחרינא דסבר כאביי הוה ליה רבא יחיד במקום רבים והלכה כאביי כן יש ללמוד מדברי הרי"ף ר"פ הניזקין שכתב ואיכא למימר כיון דאביי ורב נחמן קיימי בחדא שיטתא הוה ליה רבא יחיד לגבייהו ולית הלכתא כוותיה וההיא פירוקא דפריק שינוייא הוא ע"כ וכן כתב שם הרא"ש וכן ראיתי להרמ"ע ז"ל בסי' ק"ז דף ק"ז א' שכתב כן מסברא דנפשיה הזכירו כבר השיירי כנה"ג בכללי התלמוד כלל מ"ב וכ"כ עוד בספרו דינא דחיי על הסמ"ג ח"א דף קנ"ג ע"א אמנם מצאתי להרמב"ן בחידושי יבמות שכתב בפרק החולץ דף ט"ל ע"א דאף אי קיימי אחריני כאביי הלכה כרבא וכ"כ הריטב"א בחידושיו ליבמות כ"י שם וכן תמצא עוד להר"ן פרק האשה שנפלו. במשנת שומרת יבם דאכללא דאביי ורבא סמכינן אע"ג דאיכא אמורא דקאמר כוותיה דאביי מסתברא וכן מתבאר עוד מדברי הכ"מ פרק ה' מה' רוצח הלכה ד' שכתב דהל' כרבא לגבי אביי ואע"ג דר' חסדא סבר כאביי ומן התימה הוא שהכה"ג לא הזכיר אלא להרמ"ע בלבד והשמי' כל אלו הדעות:

קנ"ט הלכה כרבא לגבי אביי אמרינן בין היכא דאיפליגו אליבא דנפשייהו ובין היכא דאיפליגו אליבא דאחרינא. כן נלע"ד שיש ללמוד מדברי הרי"ף הרא"ש והרמב"ם שהבאתי למעלה דאף היכא דפליגי בפסק הלכה אליבא דתנאי הלכה כרבא והכי איכא למילף תו ממאי דכתיבנא לעיל בשמייהו ובשם ה"ה והרל"ם דגם היכא דפליגי בטעמא דאחריני קי"ל כרבא דאין לך אליבא דאחריני גדול מזה וע"ע פ"ק דב"מ גבי מצא שובר וכן בפרק המפקיד גבי שומר שמסר לשומר ושם גבי פשע בה ויצאת לאגם דאייתו הך כללא אף דלא פליגי אליבא דנפשייהו וכן מוכח תו בס' יראים דף ל"א ב' ובבה"ג ה' טומאה דף מ"ד ע"ג ובהרא"ש סוף הלכות טומאה בפירושו להלק"ט של הרי"ף ע"ש וכן מצאתי בהדיא להרז"ה ז"ל בר"פ החולץ דעלה דאיפליגו אביי ורבא שם ל"ח ב' וט"ל א' בתירוצא דמתניתין כתב הוא ז"ל ולדידן לא מכרעא מלתא משום הכי למדחייה לדרבא דהא קי"ל בכל פלוגתא כוותיה לבד מיע"ל קג"ם וכו' הרי דסמך אכללא אף דלא איפליגו אליבא דנפשייהו וכ"כ עלה הר"ן ז"ל בפרק האשה שנפלו במתני' דשומרת יבם שנפלו לה נכסים וכן משמע מדברי התוס' שם ד"ה אע"ג שכתבו על דברי רב יהודאי גאון שפסק כאביי דהא לא חשיב ליה ביע"ל קג"ם משום דאיירו ביה אמוראי וכן נראה עוד מדבריהם דפרק מי שהחשיך קנ"ה א' ד"ה והלכתא שכתבו וז"ל ותימה לרבי אמאי לא חשיב הני בהדי יע"ל קג"ם דהלכה כאביי דאמר רבא מאן דאסר בצדדים אסר נמי בצדי צדדים ואביי אמר בצדדים כ"ע לא פליגי דאסור ובצדי צדדים פליגי עכ"ד מבואר שפיר דסברי דהך כללא איתיה אף היכא דאפליגו אליבא דאחריני. אלא דלי אני בעניי קשה כיון דאיירו בה אמוראי אחריני רבה ורב משרשיא ורב פפא למה לא תירצו בזה תמיהתם זו כמו שתירצו בההיא דפרק החולץ שהבאתי ואיך שיהיה מכאן תשובה נצחת למה שעלה בדעת מוהר"ש אלגאזי בס' גופי הלכות כלל קנ"ד לומר לדעת התוספות בענין אביי ורבא דכי אמרינן בעלמא פלוני ופלוני הלכה כפלוני היינו במלתא דפליגי אליבא דנפשייהו ולא כי פליגי אליבא דאחר ואחריו נמשך בעל מעשה רוקח בפ"ט מה' יסודי התורה דליתא ואגב ריהטיה לא דק שדעת התוספות הוא הפך וכדברירנא ועוד עיין תוס' פרק ארבע נדרים דף כ"ג ב' ד"ה רבא אמר וכ"כ מוהר"י קולון בשורש קל"ז בפשיטות דקי"ל כרבא לגבי אביי אף דאיפליגו אליבא דאחריני ע"ש ואתה תחזה שהאמת אתי ולא כמ"ש מוהר"י קארו בכלליו דף צ' בשם מוהרי"ק סי' קל"ה דהיינו דוקא היכא דאפליגו אליבא דנפשייהו והוא פלא דאזיל בתר איפכא ועל כגון דא אמינא ניתי ס"ת ונחזי וכבר עלה בדעתי לומר אולי טעות נפל בספרים אבל ראיתי דאין מקום לזה שהרי כתב אחר דברי מוהרי"ק ויש אומרים דלא שנא ע"ש ודו"ק וגם על מוהרש"א יש לתמוה שביבין שמועה שם לא השיג עליו בזה וכשיטת כל הני רבוואתא כן משמע בש"מ על ב"מ לר' בצלאל דף קפ"ט ע"ג ע"ש ושם כתוב לאמר שראה להרשב"א בתשובה שכתב כן וכן מצאתי גם אני בשיטת ב"ק דף קפ"ו ע"ג שכתב כן ודרשת וחקרת וכן נראה עוד מדברי מרן בכ"מ פ' ד' מה' תפילין הל' ט"ו דעל מאי דאיפליגו אביי ורבא על דברי ר' ינאי כתב דקי"ל דהלכה כרבא לגבי אביי ותימה על הרמב"ם למה כתב טעם אביי ע"ש שסיים ולא הוצרכו לשנותה בהדי יע"ל קג"ם משום דלא איפסיק' הלכתא בהדיא כאביי והוסיף שנית ידו לכתוב כן בפ"ו מה' ברכות הלכה ב' עיין שם דבמחלוקת אביי ורבא עד דברי רב יצחק כתב ואע"ג דכל היכא דפליגי אביי ורבא נקטינן כרבא וכו' והבאתי את השלישית ברפ"י מה' תרומות שכתב עוד נחלקו שם אביי ורבא אליבא דר' יוחנן וכו' עד וידוע דהלכתא כרבא ובתלתא הויא חזקה ואם לחשך אדם לומר שמצינו למרן בפי"ב מה' ע"ז הלכה י"ד שכתב ושמא י"ל דלא אמרו הלכה כרבא אלא היכא דפליגי אליבא דנפשייהו ולא היכא דפליגי אליבא דמ"ד אף אתה אמור לו דההיא בדרך ספיקא איתמר בלשון שמא י"ל ואין ספק מוציא מידי ודאי דהני תלתא דאייתינא ותו דהני דאחרניתא נינהו ועל דבריו האחרונים יש לנו לסמוך כמו שמורגל בפי הפוסקים עיין בכללי הפוסקים ובכללי הגמ' להכנה"ג כלל ל"ח וע"ע בשו"ת הר"ץ אשכנזי סי' י"ד שכתב דתשובת מוהרי"ק שבשורש ב' אחרונה היא לגבי שורש א' ותו דסמי מכאן חדא מקמי תלתח וכמ"ש הרב החבי"ב בשיירי כנה"ג א"ח סימן תצ"ה הגהות הב"י אות ד' על התוס' ע"ש ותו דדעת נוטה היא דאית לן למעבד עיקר מהסברא המוסכמת מפי גאוני עולם ולא לשוויי יתיה כחולק עליהם בלי טעם בעיקר. ואחרי הדברים החלה הנה מקום אתי לתמוה על הר"ב יד אהרן שבכלליו כלל ס"ח העתיק בסתם דברי הכ"מ דה' ע"ז הנ"ל כאילו הם הל"מ ולא שת לבו גם לזאת דרוב מנין ורוב בנין כתבו הפך דבריו ולא זו בלבד אלא דאיהו גופיה סותר דברי עצמו כדכתיבנא ולא עליו בלבד תלונתי אלא גם על עצמת חכמת הכנה"ג שבכללי הגמרא כלל ח"ן כתב נגד כולהו רבואתא הנ"ל בשם בנימין זאב ורלנ"ח ולא הזכיר אלא למוהרי"ק שחולק עליהם והוא פלא זאת לא זאת דאשתמיט תו מיניה דהרדב"ז בח"א סי' ק"ז ובח"ב בלשונותיו על הרמב"ם סי' י"א ושם סי' מ"ו ובקובץ ג' דף נ"ח ע"ב כתב בפשיטות גמור דלא אמרינן אביי ורבא הלכה כרבא אלא היכא דפליגי בסברא דנפשייהו אבל בסברא דאחריני לית לן האי כללא וכדברי הבנימין זאב והרלנ"ח וכן מצאתי שוב להרדב"ז בס' יקר תפארת פ"ט מה' שמיטה ויובל וכן ראיתי עוד בש"מ על ב"ק שבפרק ב' כתב בשם הרב המאירי דכל שאין המחלוקת שלהם אינו בכלל הדברים הנזכרים על שמם לפסוק כרבא וע"ע ב"ח ח"מ סי' שס"ג סעיף י"ד. האמנם אשכחנא להרדב"ז גופיה בח"ב סי' שנ"ט דבמאי דאיפליגו אביי ורבא בפ' המפקיד ל"ו א' בטעמיה דר' יוחנן גבי שומר שמסר לשומר כתב הוא ז"ל וקי"ל כרבא דהלכתא כוותיה בר מיע"ל קג"ם ולא ידענא איך יתיישבו שני מקראות הללו שהרי אין לך אליבא דאחריני גדול מזה ואפ"ה כתב דקי"ל כרבא ובחינך דוכתי דלעיל כתב דבסברא דאחריני לית לן האי כללא והדבר צריך תלמוד. ומיהו אע"פ שאיני כדאי להכריע במלתא כי האי דתליא באשלי רברבי מ"מ רבים אשר שלא חילקו בזה ה"ה הרז"ה והרא"ם בס' יראים ובה"ג והר"ן והתוס' ומוהרי"ק ור' בצלאל בשיטתו לב"מ והרשב"א וגם הכ"מ בכמה דוכתי זולת בה' ע"ז ומה גם דדברי הרי"ף והרא"ש והרמב"ם וה"ה והרל"ם מוכחי הכי כמובא בראשית מאמר וכיון שכן כוותייהו נקטינן ודלא כר"ב ראשון לציון שכתב בדף כ"א סע"א שבכמה אתרי כתב מכח הרכרחות דבדפליגי בפירוש' דמלת' דקמאי לית לן האי כללא וכ"כ עוד שם דף ב' סע"ב וכ"ט ע"ב ומי יתן ידעתי ואמצאהו אבא עד תכונתו כי לדידי המך הדבר קשה למצוא הכרחות נגד כל הני אשלי רברבי דאייתינא:

ק"ס הלכה כרבא לגבי אביי. אע"ג דבכל דוכתא אמרינן הכי מ"מ באיסור שישנו ביד האדם לקדש את עצמו כגון תפילין שאביי מחמיר ובעי שיוכל להעמיד עצמו בשעת הרוח הלכו אחר המחמיר כאביי כ"כ הר"ב מגילת ספר על הסמ"ג עשין כ"ב:

קס"א הלכה כרב נחמן בדיני. אמרינן אף היכי דפליג עם שמואל רביה כן למדתי ממאי דאמרינן בפרק המקבל ק"י א' והא קי"ל דהלכתא כוותיה דרב נחמן בדיני (כן גירסת רש"י שם והרא"ש בפרק המוכר את הבית סי' ו' מייתי לה הכי ועיין רש"ל שם) ואמר בחזקת בעליה עומדת וכו' והתם בס"פ השואל ק"ב ב' על שמואל רביה הוא דפליג בהא ואפ"ה נקט הש"ס הך כללא בפשיטות אלמא דגם נגד שמואל איתמר ושוב מצאתיו מבואר בדברי הרי"ף ז"ל שבסוף פרק אע"פ גבי ואוכלת עמו מלילי שבת דכפי גירסתו שם איפליגו רב נחמן ושמוחל כתב וקי"ל כרב נחמן בדיני והכי אשכחנא ליה תו בפ' מציאה האשה גבי המשליש מעות לחתנו ובסוף פרק קמא דמכות ע"ש וכ"כ הרא"ש שם והרז"ה בפ' האשה שנפלו וה"ה בסוף פ"ב מה' אישות וכן ראיתי שכתב מדעת עצמו הר"ב שו"ת זקן אהרן בסי' ד' דף י"ג ע"א. איברא שראיתי בס' גופי הלכות כלל קמ"ה שכתב בשם רבינו סעדי' דהלכה כשמואל לגבי רב נחמן משום דרבו הוא ועוד דהלכה כשמואל בדיני לגבי כ"ע וכ"כ מסברא דנפשיה הכנה"ג בח"מ סי' רפ"ט הגהות הב"י אות ב' יע"ש גם הלום ראיתי להרא"ש ז"ל בפ' המפקיד סי' י' ששינה את טעמו ואמר דכללא דהלכה כר"ן בדיני ליתיה כנגד רבותיו ומה גם דקי"ל נמי הלכה כשמואל בדיני וכו' ע"ש ואני בעניותי לא ידענא מה יענו שפתי צדיקים לסוגיא דפרק המקבל דאייתינא בראשית מאמר אם לא שנאמר דלא גרסי כגירסת רש"י דמכח הכלל קא מקשה תלמודא אלא גרסי והא קי"ל דהלכתא כוותיה דר"ן דאמר וכו' אף זה לא יתכן להרא"ש ז"ל כיון דאיהו גריס כגירסת רש"י וכדכתיבנא לעיל וצ"ע ואשוב תתפלא עוד על מוהרש"א והכנה"ג שלא הזכירו מכל זה כלום והוא פלא ועיין ש"ך ח"מ סי' ס"ו ס"ק קי"ח ותראה ששלי"ת כוונתי לרוב דבריו ועוד עיין ס' קרבן נתנאל דף ק"ד ב' וק"ה ב':