יד מלאכי – חלק א – כלל תר"ד, קטע 8

פ"ט בעיא היכא דבעי תרי בעיות מתרי בעינים מוחלקים ולא קאמר תיקו אכל חד מינייהו רק לבסוף ש"מ דבעיא קמייתא איפשיטא ובתרייתא בלחוד הוא דסלקא בתיקו. ב"ח א"ח ססי' קכ"ב אך הפר"ח שם הוכיח בראיות נכונות דליתא להאי כללא אלא דאף בתרי בעיינים וחד תיקו מצינו כמה דוכתי בגמ' דקאי אתרווייהו וע"ש:

צ' בעיא דבעיא בש"ס המקובל אצלינו בדרכי התלמוד הוא שהצד הוא פשוט יותר אצל הבעיין תופס תחלה. שו"ת רדב"ז ח"ב כ"י סי' ט"ז:

צ"א בעיא מצינו בש"ס דבכמה דוכתי בעי אליבא דמאן דלא קי"ל כותיה כי ההיא דריש פרק אלו קשרים קי"א ב' עניבה לר"מ מהו וכו' וכההיא דפ"ק דעירובין י"א ב' אבעיא להו ר"א לחיין וקורה קאמר וכו' ושם פרק כל גגה צ' א' בעי רב ביבי בר אביי שתי אמות בגג וכו' וע"ע פסחים ע' א' ור"פ חרש קי"ג א' בעי רב אשי מ"ט דר"א וכו' ובכתובות נ"ג ב' איבעיא להו הויה דאירוסין וכו' ושם ק"ד א' ובריש סוטה ד' א' ובתמורה ט' א' ותראה דכולהו הני בעיי הוו דלא כהלכתא ויש עוד כהנה וכהנה נלאתי לכותבם וגדולה מזו מצאתי ספ"ק דתמורה י"ג ב' דבעי בעיא לסברא דליתיה אלא דאי משכחת תנא דאית ליה דלא כהלכתא ע"ש והטעם נ"ל דמשום יגדיל תורה ויאדיר היו מפלפלים וחוקרים אף ממה דלא קאי הכי כהלכתא כמו שמצינו שהיו שואלים לפעמים דברים שהם כמעט בלתי אפשריים בההיא דפרק לא יחפור כ"ג ב' דבעי ר' ירמיה רגלו אחד בתוך חמשים אמה ורגלו אחד חוץ מנ' אמה מהו וכההיא דפרק ארבע מיתות כ"ה א' המערה בעצמו מהו וכן בחולין ע' א' בלעתו חולדה וכו' והיינו טעמא דברוחב דעתם היו מצדדים כל מאי דאפשר להשיג אמיתת העניני' ולדרוש ולקבל שכר כמ"ש התוס' בפ"ק דכתובות דף ב' ד"ה ע"ד וה"נ דכותה ועיין שו"ת רמ"ע סי' כ"ד ותוס' שבת קנ"ב סע"ב. אחר זמן הגיעו לידי חידושי שבועות להרמב"ן כ"י ובפ"ג עלה דאבעיא שם כ"ב ב' לרב אשי נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן בכמה מצאתי אליו ז"ל שכתב וז"ל אלא בעיא דרב דרב אשי כר"ל אתיא וכו' ואע"ג דלית הלכתא כותיה יגדיל תורה ויאדיר הוא ויש כיוצא בזה בתלמוד ע"כ ושמח לבי גם אני שכוונתי לדעתו הרחבה והמלאה ומצאתי עוד בשיטת כתובות לר' בצלאל בפ"ו דף מ"א שכתב בשם ר' ישעיה מטראני וז"ל דאע"ג דבעיי דרב פפא ורבינא שייכי אליבא דר"ע לאו דס"ל כוותיה אלא דייקי אמילתא למידע טעמא דידיה ולעולם לא ס"ל כוותיה וכו' ע"כ וע"ש בע"ג. ואחרי הודיע אלקים אותנו את כל זאת פליאה דעת ממני מאי רמי גלא בפומייהו דרבנן אשר מימיהם אנו שותים לומר דדעת הרמב"ם ז"ל דמדבעי בש"ס אליבא דחד תנא או אמורא ש"מ דהכי הלכתא וכמ"ש הכ"מ נאמן ביתו של הרמב"ם בפ"ט מה' ע"ז הלכה ו' דמשמע לרבינו דכיון דרב אשי בעי אליבא דר"י סבר דהלכתא כוותיה דאי לאו הכי לא הוה בעי אליביה וכ"כ עוד בריש פ"א מה' מתנות עניים ובפ"ב מה' טומאת אוכלין דין ו' וכ"כ ג"כ הלחם משנה בריש הלכות שבת ודמש"א על חולין דף מ"ז ג' ומג"ד סי' פ"ז והוא פלא דהא קחזינן דזה הוא דרך התלמוד למבעי בעיי אליבא דמאן דלא קי"ל כוותיה כנזכר הן אמת דהפר"ח בפירושו לה' ע"ז שם תבר לגזיזיה דהכ"מ וכתב דאע"ג דר' אשי בעי לה אליביה הא אשכחינן בפ"ק דסוטה גבי שיעור ביאה דמבעיא להו כמה בעיי דלא הוו אליבא דהלכתא וכן בכמה דוכתי בש"ס אבל מה אעשה שגם הוא נשתמש מזה לעת הצורך וסתר דברי עצמו שהרי מצאתי אליו ז"ל במים חיים שלו בפ"ה מה' נזירות ובפרק י' מה' מתנות עניים ובפ"ב מה' עבודת יה"כ שכתב גם הוא לדעת הרמב"ם דמדאבעיא לן אליבא דחד תנא או אמורא משמע דהכי הלכתא וכעת הדבר צריך תלמוד. איברא שמצאתי להתוס' ז"ל ר"פ מי שהחשיך קנ"ג ב' שכתבו וז"ל כי תבעי לך אליבא דרבנן הכא משמע דהלכה כרבנן ובמס' יבמות פ' חרש קי"ג משמע דהלכה כר"א דס"ל לר' חייא בר אשי ומר שמואל כוותיה מ"ר ע"כ ומפשטן של דבריהם מוכח דמדבעי אליבייהו דרבנן הוא דמשמע להו להתוס' דהלכה כוותייהו וכ"כ בשמם מוהר"ש אלגאזי בגופי הלכות כלל רס"ח ואנכי לא ידעתי מה יענו ומה יאמרו בכל הנך סוגיות שהבאתי ואחרים מלבד אלה שמהם תצא תורה שדרך התלמוד למבעי בעיי דלא כהלכתא וצ"ע אם לא שנאמר בדרך דוחק דמשמעות התוס' אינו מדבעי אליבייהו דרבנן אלא מדקאמר תלמודא כי תבעי לך אליבא דרבנן משמע דאף דבבריי' לא הוזכר כ"א דעת ר"א רבנן פליגי עליה ומדסתם לן ר' מתני' דתרומת כוותייהו א"כ הו"ל סתם במתני' ומחלוקת בבריי' דהלכה כסתם ויש לי קצת הכרח לזה דבפרק חרש הנז' נמי בעי רב אשי בעיא אליבא דר"א והשתא אם איתא דמשמעות התוס' הוא משום דבעי אליבייהו הוה להו לסיומי ולמימר ובפרק חרש משמע דהלכה כר"א משום דבעי רב אשי אליביה דעדיף טפי לפי דרכם מהמשמעות שהביאו והגם שלא נעלם ממני דפשטן של דברים הן כמ"ש למעלה מ"מ מוטב לסבול זה הדוחק מלאשויי כולהו סוגיות דלעיל דלא כוותייהו כך כתבתי זה ימים ושנים האמנם מצאתי בפירוש בדברי התוס' דפ' אין צדין ז"ך א' ד"ה אלא ר"מ שכתבו וז"ל ופסק ר"י דהלכה כר' יהודה דקבעי התם בבכורות סתמא דש"ס אליבא דר' יהודה וע' ס' הון עשיר רפ"ח דיומא ושם בתוס' ישנים וכ"כ הר"ן בפ' אע"פ תצ"ג ב':

צ"כ בעיא מצינו דבעי בגמ' במילתא דלא נפקי מינה מידי אף בזמן התלמוד מפני שהוא דבר שכבר עבר ואפ"ה קבעי לה משום דרוש וקבל שכר וזה בפ"ק דחולין י"ז א' בעי ר' ירמיה איברי בשר נחירה שהכניסו ישראל עמהן לארץ מהו וכו' וכ' רש"י שם ודרוש וקבל שכר הוא שצריכין אנו לעמוד על האמת ואע"פ שכבר עבר ע"כ אך הרא"ש שם פליג עליה ואמר ולא נהירא לי דדוקא למסבר קראי דרשינן אע"פ שכבר עבר אבל לקבוע בעי' בש"ס בדבר שאין בו צורך לא אשכח והכי אמרינן בפ"ק דיומא ה' ב' כיצד הלבישן וכו' אלא כיצד הלבישן למסבר קרא ונ"ל דנ"מ בבעיא זו וכו' ע"כ. והנה יש לדקדק על דברי הרא"ש ז"ל במ"ש דלקבוע בעיא בש"ס בדבר שאין בו צורך לא אשכחן דאנא הדיוט בדקית ואשכחית בפ"ט דפסחים צ"ו א' דבעי ר' זירא אמורי פסח מצרים היכא אקטרינהו ופשיט ליה אביי מאן לימא לן דלא שויסקי עבוד ועוד הא תני רב יוסף ג' מזבחות היו שם על המשקוף ועל שתי המזוזות ותו מידי אחרינא לא הוה ע"כ ופרש"י ג' מזבחות להזאת הדם אבל להקטרת אימורין לא היה שם מזבח הרי דאף דלא נ"מ מידי בבעיא זו דמאי דהוה הוה אפ"ה קבעוה בש"ס מטעמא דכתב רש"י שצריכין אנו לעמוד על האמת אע"פ שכבר עבר. והנה בהיותי נבוך בענין זה מצאתי להתוס' ז"ל בפ"ק דחגיגה ו' ב' דעלה דקבעי רב חסדא קרא דוישלח את נערי בני ישראל היכי כתיב וכו' ופריך תלמודא למאי נ"מ כתבו הם ז"ל וז"ל כלומר מה דהוה הוה וכן פריך בפ"ק דיומא ה' ב' גבי כיצד הלבישן ובפסחים גבי ואימורי פסחים ובסנהדרין ט"ו גבי שור סיני בכמה לא בעי דמשום דסבירא לאלופי דורות משעה ובע"ז פ"ב ל"ד ובתענית י"א גבי במה שמש משה כל ימי המילואים דלא פריך ליה התם נמי למסבר קראי וכו' ע"כ מתוך דבריהם למדנו דאזלי בשיטת הרא"ש ז"ל דצורך קצת בעינן מיהא כדי לקבוע בעיא בגמ' אלא דבחדא מתרתי סגי להו או בדאיכא סברא לאלופי דורות משעה או למסבר קראי וכפי הנלע"ד אף שלא ציינו ההיא דאימורי פסחים איה מקום כבודו נראה שכוונו לקושייתין שהקשינו על הרא"ש ותירצוה. ואיך שיהיה אכתי קשיא לי על הרא"ש והתוס' ז"ל דהלא מצינו עוד ברפ"ב דיומא כ"ב א' בעי ר"פ ד' אמות וכו' וכן בפרק החליל נ"ב ב' איתא איבעיא להו ק"כ לוג לכלהו או דילמא לכל חד וחד ת"ש וכו' ועוד שם נ"ג ב' בעי ר' ירמיה למעלה עשירית דנחית ה' וכו' ע"ש ואשכחן עוד בפ"ק דסנה' י"א ב' איבעיא להו על התקופה שמחין וכו' וכן בפ' חלק צ"ה ב' עלה דאיתא שם דסך מחנהו של סנחרי' מאתים וששים רבוא אלפים חסר חד בעי אביי חסר חד רבויא או חסר חד אלפא או חסר מאה או חסר חד תיקו ע"כ הא קמן דאף דבבעיות אלו לא שייך לא לאלופי דורות משעה גם לא למסבר קראי קבעום בש"ס ללא צורך וע"ע בסוף זבחים כמה בעיי במאי דהוה הוה ובר מן דין הרי מצינו לרבנו הקדוש במסכת נגעים רפ"ז דקתני אלו בהרות טהורות שהיו בו קודם למתן תורה וכו' הרי דנקט בבא שאינה צריכי כלל לאלופי לדורות דהא קתני נמי בהדיא בעכו"ם ונתגייר בקטן ונולד וכו' ומעתה יש לתמוה על רוב בקיאותו של מוהר"ש אלגאזי ז"ל דבספרו הליכות אלי כלל קס"א הביא מחלוקת רש"י והרא"ש דחולין הנ"ל ולא הזכיר מכל זה כלום וגם הר"ב באר שבע לא רמז כלל מכל האמור ולא ידעתי למה:

צ"ג בעיא דאבעיא בתלמוד ירושלמי ולא איבעיא בגמ' דילן. משמע מזה דהוה שמיע להו לבעלי תלמודא דידן פשיטותא דההיא בעיא מתוך איזה דיוק דמתניתין כן למדתי מדברי הרשב"א ז"ל בחדושיו לגיטין דף ל"ד ע"ג וכן למדתי עוד מתוך דברי ה"ה פ"ב מה' יבום הלכה י"ז שכתב בשם הרמב"ן והרשב"א ואע"ג דבעיא היא בירושלמי ולא אפשיטא אנן אגמ' דילן סמכינן דלא איסתפיקא לן כלל ע"כ וכ"כ הנ"י ס"פ יש מותרות בשם הרשב"א. אך אמנם מצאתי להפר"ח בפירושו להל' גיטין סי' קכ"ד ס"ק י"ז שכתב על זה דאינן אלא דברי תימה דמה בכך דלא איבעיא להו לבעלי גמרא דידן והלא כמה בעיות איכא בירוש' דלא איבעיא להו לבעלי גמ' דילן ואפ"ה כולהו הלכתא נינהו כיון דלא אתפרש בש"ס דילן הפך הירושלמי וכמו זר נחשב לומר דע"פ דקדוק אחד שיש במשנה שנדחה הירושלמי והלא בני מערבא ידעי לפירושא דמתניתין טפי מינן ע"כ ועיין מ"מ רפ"ט מה' מ"א דין ו' וס' בני יעקב מאמר ז' דף קכ"ד ע"א וע"ע טי"ד סי' רי"ז ס"ב ובירושלמי מבעיא וכו' וכן בסי' ר"ך ס"י:

צ"ד בעיא דלא איפשיטא בגמרין ואיפשיטא בירושלמי הוי פשיטותא כ"מ פ"ה מה' תרומות הל' ט"ו לדעת הרמב"ם וכתב עוד בפ"ו מה' ממרים לדעת הר"ן ולא שבקינן מאי דפשיטא ליה לירושלמי משום מאי דמספקא לן בתלמודא דידן וכן מצאתי גם אני להר"ן ספ"ק דקדושין תרל"ה ב' שכתב וז"ל ונ"ל דאע"ג דלא מפשיט בגמ' דילן ילפינן לה מדגרסינן בירושלמי וכו' עד הילכך אע"ג דבגמ' דילן מספקא לן שבקינן ספקין ונקטינן פשטייהו ע"כ וכ"כ הש"ך בי"ד רסי' קמ"ה ושכן מצא בס' תורת חיים וכ"כ עוד הנ"י בפ' השואל דף קי"ד א' לדעת הרי"ף והרמב"ם ע"ש ודוק וגם הר"ב ראשון לציון בדף ט"ז סע"א כתב כן לדעת הרמב"ם ע"ש ובפרי חדש פ"א מה' ע"ז וכ"כ בפשיטות הר"ב מגילת ספר ריש לאוין קל"ד ובס' דרך הקדש דף ד' ע"א ע"ש וכן מצאתי עוד להר"ב כנה"ג בס' דינא דחיי חלק א' דף קכ"ט ע"ב ע"ש. אמנם מצאתי להרא"ש ריש פרק מי שמת מסי' ג' דעל פשיטותא דירושלמי כתב משמע דפליגא אגמ' דידן דסלקא בתיקו ע"ש וכן נראה עוד מדברי התוס' ריש פרק הערל דף ע' ע"א ד"ה הערל דזה מיקרי חולק אגמ' דילן שכתב וז"ל אלא שבזה חולק (הירושלמי) על הש"ס שלנו דהתם פשיטא ליה דערלות שלא בזמנה לא הויא ערלות ואכיל בתרומה ובש"ס שלנו בעיא היא בגמ' (דף ע"א א') ולא איפשיטא ע"כ הרי דסברי דמאי דמפשיט מדברי הירושלמי לא הוי פשיטותא לבעיא דגמרין דלא איפשיטא מדכתב שבזה חולק על הש"ס שלנו וכו'. איברא דהרמב"ם ז"ל בהך דינא דערלות שלא בזמנה בפי"א מה' תרומות כתב אבל סכין את הקטן בשמן תרומה בתוך שבעה שהנולד כל שבעה אינו חשוב ערל ונראה תמוה לכאורה דכיון דבעיא לא איפשיטא כמ"ש התוס' וכדנראה מתוך הסוגיא שם איך פסק לקולא דערלות שלא בזמנה לא הויא ערלות וראיתי למרן שם בכ"מ שכתב וז"ל אבל סכין את הקטן וכו' בריש פרק הערל בעיא דאיפשיטא ואחרי המחילה הראויה לפי כבודו הך פשיטותא איני מכיר דר' זירא הוה בעי למפשטיה לחומרא מערלות דזכריו ועבדיו ורבא דחויי קא מדחי ליה ובעיין לא אפשיטא לא לקולא ולא לחומרא כמבואר למעיין שם וכ"כ הרשב"א שם דבעיא דרב חמא לא איפשיטא ושכ"כ ר"ח ז"ל וכן מצאתי עוד להריטב"א ז"ל בחי' יבמות שלו כ"י שכתב שם דבעיא דר"ח לא אפשיטא ושכ"כ ר"ח ז"ל ומאחר דארבעה גאוני עולם כתבו דבעיין לא איפשיטא איך לא שת לבו להזכירם מיהא ומה גם דכל הרואה שם בגמ' בלבבו יבין דלא איפשיטא וגם מהר"י קורקוס שכתב שם דבגמ' העלו דלאו ערל הוא כיון דלאו זמניה הוא כדברי רבינו הוא תמוה ולי הדיוט צ"ע ועיין מ"ש שם רש"ל ביש"ש שלו ועל פסק הרמב"ם יותר נלפק"ד לומר דאזיל לשיטתיה דבעיא דלא איפשיטא בגמרין ואיפשיטא בירושלמי הויא פשיטותא וכמ"ש הכ"מ גופיה פ"ה מה' תרומות שהבאתי לעיל וכיון שראה הרמב"ם דבירושלמי פשיטא ליה דערלות שלא בזמנה לא הויא ערלות לא שבק פשיטותא דירושלמי משום מאי דמספקא בתלמודא דידן כן נלע"ד וקושטא קאי שאחרי מופלג שכתבתי כן מצאתיו מבואר בס' בני יעקב בהגהות על הרמב"ם דף רל"ב ע"ג ותמה גם הוא על מ"ש מרן דבעיין איפשיטא ושמח לבי גם אני שכוונתי לדעת גדול ועיין ס' הלכה למשה ח"א בפ"ב מה' גניבה סוף הל' ח' שנעלמו ממנו דברי מרן דה' תרומות וה' ממרים דהייתינן בראשית מאמר והוא פלא אלא דאכתי יש לתמוה על הכ"מ דבפ"ה מה' שמיטה ויובל הלכה ד' מצאתי אליו ז"ל שכתב וז"ל ואע"ג דבירושלמי משמע דהלכה כר"ש דשרי לא סמך עליו רבינו משום דירושלמי לטעמיה שסובר דר"מ ור"ש הלכה כר"ש אבל גמ' דידן בפ' מי שהוציאוהו מסיק לה בתיקו ע"כ וזה נראה כסותר למ"ש הוא עצמו בפ"ה דתרומות דפשיטותא דירושלמי הוי פשיטותא וע"ע בכ"מ פ"ב מה' מתנות עניים הלכה י"ב שכתב דמשום דבירוש' מפרש מילתיה דר"ש אלמא סבר דהלכה כוותיה נגד ת"ק ע"ש הרי דשבק כללא דיחיד ורבים משום דבירושלמי מפרש מילתיה דר"ש וכ"ש הכא דבגמרין נסתפק ובירוש' פשיטא ליה וכל זה צ"ע וע' מ"ש באות הריש גבי ר"מ ור"ש וגם ראיתי את הלחץ זה הדחק שנדחק הכ"מ בפ"ט מה' רוצח הלכה י' במה שכתב ואע"ג דבירושלמי פשט דאין מודדין וכו' פסק רבינו כדמשמע מגמ' דידן ע"ש שהוא עצמו הכיר באנסו והניח הדבר בצ"ע ומצאתי עוד למוהר"י קורקוס בפ"ה מה' מעשר הלכה י"ב שכתב לדעת הרמב"ם ז"ל דכיון דבתלמודא דידן לא הביאו אותה הבריי' לפשוט הבעיא ממנה נראה שאינו עיקר ולכך רבינו לא סמך עליה ולא על אותו ירושלמי אלא על ספיקא דתלמוד דידן ע"כ:

צ"ה בעיא דקאמר בה לדברי האומר וכו' מהו משמע דאין הלכה כמותו אלא לדבריו הוא דקא מבעיא לן וכמה פעמים סמכו המחברים אהאי לישנא להוציא ההלכה מכללו רש"ל ביש"ש על חולין ר"פ בהמה המקשה ועיין כללי הלמד גבי לטעמיה דר"פ:

צ"ו בעיי דסמיכי אהדדי ובראשונה נקט בעינן כך וכך או לא ובשניה שינה ונקט מי בעינן כך וכך או לא למדנו הב"ח בח"מ ר"ס ר"ב לדקדק בשינוי הלשון לדעת הרמב"ם וז"ל שם והרמב"ם כ' וכו' נראה דטעמו דבגמ' הכי איתא איבעיא להו בעינן ציבורין או לא ופשט' ש"מ לא בעינן ציבורין ובתר הכי קאמרינן איבעיא להו מי בעינן אגב או לא מדשינה כאן בלשון דהו"ל לומר בעינן אגב או לא אלמא משמע דלא הוה קא מיבעיא לן בעינן אגב או לא אי הוה אמר דבעינן צבורין דפשיטא דלא לומר אגב אלא השתא דפשט לן דלא בעינן צבורין איבעיא לן כיון דלא בעינן צבורין מי בעינן לפחות דיאמר לו קני קרקע וקני מטלטלין אגבה או לא בעינן נמי הא עכ"ד:

צ"ז ברייתא מצינו בגמרא דמייתי לה בלשון תנן. וזה בהוריות ה' א' דתנן אמר ר"א מה נפשך וכו' וברייתא היא בפרק ד' דכריתות י"ט א' וכן בסוף פ"ק דקדושין מ' א' איתא תנן התם אין מקיפין בחילול השם וכתבו התוס' שם דשמא ברייתא היא אע"ג דאומר תנן ובפ"ב דנדה י"ז א' איתא תו תנן התם שלג אינו לא אוכל ולא משקה וכו' אע"ג דאינה לא משנה ולא ברייתא אלא תוספתא דטהרות ועיין דכותה בפ' האומר דקידושין ס"ו רע"ב אמר רבא מנא אמינא ליה דתנן אמר ר"ש וכו' ותוספתא דמקואות היא ואמרינן עוד בפרק כיסוי הדם פ"ז ב' תנן התם כל משקה המת טהורים חוץ מדמו וכל מראה אדמימות שבו מטמאין באהל ע"כ ואף גם זאת לא נשנית בשום משנה אלא בתוספתא דאהלות היא שנוייה ע"ש בפ"ד ואפ"ה בכל הספרים גרסינן תנן התם וכן ראיתי להר"ש ז"ל בפ"ו דמכשירין משנה ז' שכתב וז"ל כל משקה המת טהורין היינו ההיא דמייתי בפרק כסוי הדם פ"ז וכתוב בכל הספרים תנן התם ואינה משנה משום מקום אלא ברייתא היא זו עכ"ל וכ"כ התוס' דפ' כסוי הדם שם וז"ל תנן התם תימה אי משנה היא הא דקאמר לעיל במתניתא תנא ומטמא באהל וקאמר עלה והוא דאיכא רביעית הו"ל לאתויי מתניתין דהכא ונראה דברייתא היא וה"נ אשכחן בהחולץ דקאמר תנן וכו' יע"ש. ואף שהיא משנה שאינה צריכה ראיתי להקדים דתרי זמני איתמר שם בגמ' תנן התם קדמייתא תנן התם דם שנתערב במים וכו' ועלה הוא דקאמר בגמ' במתנית' תנא ומטמא באהל והוא דאיכא רביעית ובתר הכי קאמר עוד תנן התם כל משקה המת טהורין חוץ מדמו וכל מראה אדמומית שבו מטמאין באהל ע"כ ועל הך ברייתא הוא שתפסו התוס' את דבורם וכתבו אי משנה היא וכו' וכדמתברר למעיין שם אי משום מאי דכתבו הא דקאמר לעיל במתניתא תנא וכו' הו"ל לאתויי מתני' דהכא ואי משום שקדמו אליו תרי דבורי מסוגיין דלעיל ואחרי הדברים והאמת האלה תמהני טובא על מרן מוהריק"א בכלליו שהרי בדף ק"י מהי"ש ע"א מוכח שהבין דהתוס' קיימי אתנן התם קמא שהרי כתב וז"ל מ"ש בתוס' דף פ"ז תנן התם דם שנתערב במים וכו' ותמהני על מ"ש דההיא דדם שנתערב במים אינה משנה שהרי משנה שלימה היא וכו' יע"ש ואחריו נמשך הר"ב שארית יוסף בנתיב הפירוש כלל ב' ואני בעניותי כבר הכרחתי לעיל דאתנן התם בתרא קיימי דברי התוס' ויש לתמוה על מוהרש"א שם והר"ב שער יוסף דף מ"א ע"ד שלא הרגישו בזה ולפק"ד דברי איזה תלמיד טועה הם ומרן לא הסכים עליהם: