יד מלאכי – חלק א – כלל תר"ד, קטע 6

נ"ח אין הלכה כשיטה. אפשר דלא אמרינן כן רק בתלמוד בבלי אך לא בתלמוד ירושלמי ש"ך שם:

נ"ט אין הלכה כשיטה לא אמרי' אלא כדקיימא השיטה לפי המסקנא ואין חולק עליו אבל היכא דדחי תלמודא וקאמר ודילמא ע"כ לא קאמר רבי פלוני וע"כ לא קאמר ר"פ וכו' אע"ג דבלשון דילמא קאמר שהוא דרך דחיה ולא בהחלט גמור לא מקרי שיטה לומר דלית הלכתא כוותה כנה"ג י"ד סי' נ"ט הגהות הב"י אות כ"ח לדעת בעל תרומת הדשן. אמנם כתב דלדעת הרשב"א ז"ל כיון שכבר אמרו בתלמוד ר"פ ור' פלוני אמרו דבר אחד אע"ג דאיכא לדחויי ולומר דילמא ע"כ לא קאמר ר"פ וכו' כי היכי דלא ליהוי שיטה עם כל זה שיטה מקרי ואין הלכה כשיטה ולי הדיוט נלע"ד דסוגיא דעלמ' אזלא כהרשב"א מדמוקמינן בהגוזל קמא בשיטה להנהו דסברי שנוי במקומו עומד ופסקו הפוסקים דלא כוותייהו אע"ג דבתר הכי דחינן לה בלשון דילמא ע"כ לא קאמר ר"פ וכו' ודוק ועיין מהר"י קורקוס פ"א מהל' מתנות עניים הל' ב' *): ס' אף אנן נמי תנינא. שבכל הש"ס הוא שמביא סייעתא לדברי האמורא ומצאתי מחודש בחולין כ' ב' שהוא כמו מאי קמ"ל תנינא דהכי איתא התם אמר זעירי נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבלה אמר רב חסדא אף אנן נמי תנינא מלק בסכין וכו' וכתב שם רש"י בד"ה תהני לה סכין לה ואי קשיא לותבי ממתניתין וכו' משמע שפיר מתוך דבריו דאף אנן נמי תנינא לשון קושיא וכמו שהכריח להדיא הרב מוהרש"א שם מדברי רש"י אלו וממאי דקאמר בתר הכי שם בגמ' אמר רבא אי קשיא לי הא קשיא לי דלשון זה מורה דקדמה לו קושיא אחרת כידוע ועיין לקמן:

ס"א אף אנן נמי תנינא. קאמר כשאמורא חד מייתי סיעתא לדברי אמורא אחרינא וכאן הבן שואל למה זה לפעמים פריך מאי קמ"ל תנינא ופעמי' מייתי סיעתא למלתיה וקאמר אף אנן תנינא דכיון דאין דרך האמורא להשמיענו דין שכבר נשנה במתני' מן הראוי היה דלעולם לא לימא אף אנן נמי תנינא רק בכל המקומות הוה לן לאקשויי מאי קמ"ל תנינא והתשובה לזה הוא שכשבמשנה נשנה בפירוש אותו הדין שהשמיענו האמורא אז רגיל הש"ס לאקשויי מאי קמ"ל וכו' דכיון שהאמורא צריך שיהי' בקי בכל המשניות אין לו להשמיענו דין שבא בפירוש המשניות אבל כשהדין יוצא מתוך דקדוק דברי המשנה ולא בא הדבר מפורש לגמרי רק שהמסייע הכריח כן מכח איזה קושיא או דיוק אז לא יצדק כלל להקשות עליו מאי קמ"ל תנינא שאין האמורא מחוייב להעלות על דעתו כל דקדוקי ופרטי הדינים היוצאים מן המשנה אבל יתכן שפיר אז למימר. אף אנן נמי תנינא וכלומר יש לי להביא סיוע לדבריך מדקדוקי דברי המשנה כן נלע"ד אחרי שדקדקתי בכמה מקומות בגמר' בשתי לשונות אלו וכגון זה כתבו רש"י והתוס' בפ"ב דחולין ל"א א' דלא פרכינן הא תנינא חדא זימנא במילתא דאתיא מדיוקי והיינו טעמא כדכתיבנא דכיון שלא בא מפורש במתניתין אין זה כפל ועל כגון דא רגיל תלמודא לתרוצי ולמימר פלוני דיוקא דמתני' אתאי לאשמועינן עיין שבת ל"ז ב' ושבועות כ"ט ב' ומצאתי מחודש בעירובין פ"ה ב' דמקשה מאי קמ"ל תנינא ומדיוקא מייתי לה ועיין הליכות אלי כלל תקי"ג:

ס"ב אי קשיא לי הא קשיא לי. אין דרך לבוא זה הלשון בגמרא בשום מקום רק כשקדם לה איזו קושיא אחרת ותירצוה כ"כ הרשב"א ז"ל בחידושיו לחולין דף כ"ו ג' והביאו השארי' יוסף בנתיב הקושיא כלל כ"ב ואני בעניי מצאתי מחודש בפ' חזקת הבתים מ' א' דקאמר הך לישנא אע"ג דלא קדם לה שום קושיא אחרת והכי אית' התם אמר רבא אמר רב נחמן מחאה בפני שנים ואצ"ל כתובו הודאה בפני שנים וצ"ל כתובו קנין בפני שנים ואצ"ל כתובו אמר רבא אי קשיא לי הא קשיא לי האי קנין היכי דמי וכו' ע"כ הרי בהדיא דאף בלי קדימת שום קושיא קאמר רבא אי קשי' לי הא קשיא לי. ומאחר אשר מצאנו לרבא גופיה דרגיל לפעמים למנקט הך לישנא אף מבלי קדימת שום קושיא אחרת מעתה לא קשיא כל כך מה שתמה הרשב"א ז"ל בההיא דחולין על רבא דנקט הך לישנא דאי קשיא לי הא קשיא משום שלא הקשו לעיל מיניה שום קושיא אחריתי אלא דבלא זה כבר יישב הלשון הרב מוהרש"א שם וכתב דאף אנן נמי תנינא הנאמר לעיל מיניה שם הוא בלשון קושי' כמו שכתבתי לעיל וכ"כ מוהריק"א בכלליו דף ק"ד ע"ב ומצאתי עוד אחר בעירובין י"ב באמר רבי זירא אי קשיא לי הא קשיא לי בלי קדימת שום קושיא ע"ש ודו"ק דיש לישב:

ס"ג איבעית אימא ואיבעית אימא. קאמר לפעמים מפני שמסתפק בהדי' מילת' אי הוי הכי או הכי ולא קים ליה בודאי בכל חד לחודיה עיין הרשב"א בשיטת יבמות פ"ח דף קכ"א ע"ב ועיין ס' פרי תאר על י"ד רשי' כ"א: ס"ד אמרה תורה. לא שייך למימר אלא בדבר שהצדוקי' מודים בו וכשאומר מפני מה אמרה תורה הוא דבר שאין הצדוקים מודים בו כן כתבו התוס' בפ"ו דמנחות ס"ה ב' ד"ה מה חדש ועיין פ"ב דחגיגה י"ז ב' ד"ה אמרה תורה והר"ב קנאת סופרים בדף ב' ע"א אסברה לן זה החילוק דהיכא דקאמר תלמודא בניחותא דייק בלישניה טפי מהיכא דנעשה כשואל וקאמר בלשון בעיא מפני מה וכו' ע"ש עד ואגב ארחין כמזכיר אל המעיין אמינא ליה דבעל יבין שמועה אגב שטפיה לא דק בכללא שהביא בענין זה בסי' תקכ"א דכתב דהא דאמרינן דלא שייך למימר מפני מה אמרה תורה אלא בדבר שהצדוקים מודים בו היינו כשאומר מפני מה אמרה תורה אבל כשאומר אמרה תורה בלא מפני מה היינו אף שאין צדוקים מודים בו ע"כ ובמחילה ממנו עינו הטעתו דאיפכא כתבו תוס' ז"ל עכ"ל. וכן יש לתמוה על מוהר"י חאגיז שבס' תחלת חכמה ח"א כלל י"ט כתב גם הוא בשם התוס' כדברי היבין שמועה ואחריהם נמשך גם בעל ארעא דרבנן סי' שמ"ז וכפי הנראה העתיקו ממנו הדברים בלי חיקור דין:

ס"ה אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין. לא אמרינן אלא בדבר שאם היה הב"ד ראשון קיים לא היה מסכים בו אבל בדבר שנשתנה הענין אילו היה אותו ב"ד קיים היה מסכים בו אין זה ביטול דבריו שיטה מקובצת על כתובות פ"ק דף ט"ו ב' בשם רבו וקרובו ועיין מגן אברהם ססי' הר"ץ:

ס"ו אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין. נלע"ד דהיינו דוקא ביטול ממש אבל להוסיף על תקנתם לאו ביטול מקרי ולמדתי כן מההיא דמשנינן בפ"ב דסוטה ט"ז א' גבי בג' מקומות הלכה עוקבת את המקרא כי קא חשיב הלכה עוקבת ועוקרת הא עוקבת ומוספת הרי דתוספת לבד לא מקרי עקירה וכן נראה עוד בדברי רש"י שם ד"ה התורה אמרה בתער ולכאורה איכ' למידק מהא דאמרינן בריש מגילה ב' א' עלה דקתני במתניתין מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג מכדי כולהו אנשי כנה"ג תקנינהו דאי ס"ד אנשי כנה"ג י"ד וט"ו תקון אתו רבנן ועקרי תקנתא דתקינו אנשי כנה"ג והתנן אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין וכו' הרי דקרי עקירה וביטול למאי דהוסיפו רבנן הנך יומי די"א וי"ב וי"ג לבני הכפרים אע"פ שהניחו תקנת אנשי כנסת הגדולה די"ד וט"ו לכל שאר העולם וי"ל דכיון דתקנת אנשי כנה"ג דליקרו בי"ד וט"ו היתה תקנה כללית לכל העולם וגם בני הכפרים בכלל נמצא שאילו ב"ד של אחריהם היו מתירין לבני הכפרים שיהיו קורים בי"א וי"ב וי"ג הוה מקרי שפיר עקירה לגבי בני הכפרים מיהא כיון שהיו בכלל התקנה ואינם חוזרים לקרותה בי"ד וט"ו כן נלע"ד ועיין לחם משנה פ"ב מה' ברכות שכתב דלדעת הטור ההוספה מקרי עקירה דקשיא ליה מההיא דסוטה שהבאתי ודו"ק:

ס"ז אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין. לא אמרו כן לכל הדברים כי לא כל המקומות שוין ולצורך שעה יכול הב"ד לבטל הסייג והתקנה שתיקן ב"ד אחר גדול ממנו בחכמה ובמנין שלא יהא גזרות אלו חמורין מד"ת עצמה שאפי' ד"ת יש לכל ב"ד לעקור בשביל הוראת שעה כ"כ הרמב"ם פ"ב מה' ממרים וע"ש בלשונות הרמב"ם לבעל שו"ת מעיל שמואל ובתומת ישרים סי' קס"ח ועיין עוד רדב"ז ח"ב קובץ ג' בלשונות הרמב"ם סי' קי"ז בענין ב"ד האחרון איך נעריך חכמתו ליקרא גדול מן הראשון: ס"ח

אין עושין כך וכך מה טעם לפי שאין עושים בפ' במה מדליקין כ"א א' איתא א"ל אין מדליקין מה טעם לפי שאין מדליקין וכן בפ' הניזקין ס' א' איתא א"ל אין כותבין מה טעם לפי שאין כותבין פירוש בעא מיניה טעם ולא נתן לו כי אין כותבין כלומר קבלה היה לבני אדם לכתוב הכי כן כתב הערוך ערך לפי אך רש"י ז"ל בשני המקומות פריש טעים להו בלשון טעם ותשובה לדבר ע"ש ועיין עוד בנדה ס' א' א"ל אין תולין מה טעם לפי שאין תולין ופירוש רש"י שם:

ס"ט אזכרה מצינו דקרי תלמודא אף לשם אלהים. וזה בפ' תפלת השחר כ"ח ב' דקאמר רב יוסף די"ח ברכות הם כנגד י"ח אזכרות שבקריאת שמע ובפרטן אי אתה מוצא אלא י"א הויות אך עם שם אלהים ואלהינו ואלהיכם שבק"ש הם י"ח הרי דקרי אזכרה גם לשאר שמות וכן מצאתי במדרש רבה פ' ויקרא סי' ח' מפרשה ראשונה דקאמר די"ח צוויין שבמשכן הם כנגד י"ח אזכרות שבק"ש ועל כרחינו לומר כדכתיבנא וכן כתב רש"י בפשיטות בפ' אין עומדין ל"ג א' דעלה דקאמר שם ר' אמי גדולה דעה שניתנה בין שתי אותיות שנאמר כי אל דעות ה' פירש הוא ז"ל בין שתי אותיות בין שתי אזכרות הרי מבואר דקרי אזכרה גם לשם אל וכ"כ עוד בפרק חלק כ"ב ב' קודר אזכרות מוחק שמות שבתורה וכן מוכח תו בפ' ד' מיתות ס' א' דמאי דאמר ר' חייא השומע אזכרה בזמן הזה אינו חייב לקרוע מפרשי' לי' דהיינו בשומע מנכרי ובכינוי אלמא דכינוי נמי בכלל אזכרה הוא. ומעתה אני בעניי תמהני על מוהרדב"ז ז"ל שבח"ב מתשובותיו סי' ק"ב כתב בפשיטות שלא נקראת אזכרה אלא שם ההויה והוליד מזה שאין צריך לקדש אלא שם הויה אך לא שם אל ואלהים דליתא אחרי המחילה רבה ואין מדבריו הכרע כלל כמו שיתברר למעיין שם ובלא זה נמי אשתמיט מיניה ירושלמי דפרק אין עומדין ופרק ב' דמגילה דבהדיא איתא התם תני היה כותב ב' או ג' שמות כגון אל אלהים ה' ה"ז גומר את אחד מהם ומשיב שלום ע"כ הרי מבואר דאל ואלהים נמי בעו קידוש ולא עליו בלבד תלונתי כי גם על מוהריק"א שבי"ד סי' רע"ו כתב דאפשר לפרש הירושלמי כמו שכתב הנ"י שהניח ביריעה שמות הרבה כדי לכתבם יחד והביא תשובת הרשב"ץ שאם כתב שם אלהים אחרים לשם קדושה דאינו פוסל דהוי כמקדיש בעלי מומין למזבח דאינם קדושים וכתב על זה ויש ללמוד מדבריו שכל שמות שאינם נמחקים צריך לכתבם. לשם קדושת ה' דאל"כ היכי הוה שייך למטעי לכתוב שם אלהים אחרים בשם קדושת ה' ע"כ והוא פלא דלמה ליה למטרח ולמילף הכי מדברי הרשב"ץ כיון דאשכחן בתלמוד דשאר שמות נמי איקרו אזכרה וגם הירו' צווח ואמר כגון אל אלהים ה' ומה גם דלדידי הפעוט דשפיר אפשר דהרשב"ץ ז"ל הא דמפשט פשיטא ליה דצריך לקדש כולהו שמות שאין נמחקים טעמא הוי משום דכולם בכלל אזכרות נינהו או שלמד כן מן הירושלמי וכדכתיבנא ולא ידעתי איך לא נתעורר שום אחד מהמפרשים על זה. שוב נדפס מרכבת המשנה וראיתי בדף ל"ב ע"א שגם הוא קרא תגר על הנ"י ומרן ז"ל ע"ש ועיין גנת ורדים כלל ב' ססי' י"ב שכתב וז"ל ואע"ג דספר הזוהר לא קמיירי רק בכתיבת השם הקדוש שם ההויה הרי משם יש ללמוד להצריך כן בשאר שמות הקדש מאחר שכבר מצינו שכולם שוין לכמה דינין מסתמא יש גם כן להשוותם לדין זה ע"כ:

ע' אין סדר למשנה בתרי מסכתי כ"ש בתרי סדרי מורי הרב ז"ל בחידושיו על הרי"ף ז"ל למסכת קדושין דף ע"ה ע"ב כ"כ הכנה"ג בכללי הגמרא שלו כלל ל"ב וכן מצאתי להרא"ש פרק כל שעה וכן הכריח הר"ב חזון נחום על ס' טהרות דף ע"ה סע"ב. וכתב הכנה"ג עוד שם אבל הר"ב כסף משנה פ"ט מהלכות רוצח כתב דבתרי סדרי יש סדר למשנה ועיין בספר תוס' י"ט פ"ט מה' סוטה משנה א' ובפ"ק דקדושין משנה ט' ופ"ב משנה א' ובפרק בתרא דתמורה משנה ה' ג"כ וע"ע בס' מקראי קדש למהר"ר חיים אבועאלפייא ז"ל דף פ"ח וס' שמות בארץ בכפות תמרים דף כ"ח ע"ג וד' בארוכה וע"ע מגן אברהם ססי' תפ"ט וספר ראשון לציון דף כ"ו ע"ב:

ע"א אין הלכה כשיטה היינו היכא דאמרן פלוני ופלוני כולהו סבירא להו הכי אבל היכא דאמרינן אמרו דבר אחד אפשר דהלכה כוותייהו הרמ"ע מפאנו ז"ל סי' י"ג כ"כ הכנה"ג בכללי הגמרא שלו כלל ל"ו אבל יש מי שאומר שהביא הרשב"א בחידושיו לשבת דף י"א ע"ג נראה דאין חילוק ע"ש וכן מצאתי עוד בס' תמים דעים סי' רכ"ד ע"ש *):

ע"ב אין למדין הלכה ממדרש הרבות ולא מן ההגדות הרמ"ע מפאנו סי' ל"ו ולא מן התוספתות תי"ט פ"ה דברכות משנה ד' בשם הירושלמי ויראה לי דהיינו דוקא כשהפסק ההוא נגד הכלל האמור בגמרא אבל במקום שאינו כנגד הכלל המסור למדין וכדרך שכתבו הרשב"א והרלנ"ח ז"ל בכלל דאין למדין הלכה מפי משנה ומפי ברייתא כ"כ הכנה"ג בכללי הגמרא שלו כלל ע' וכן ראיתי להרמ"ז בפירושו על המשניות סוף פ"ה דברכות והפר"ח בספר מים חיים דף א' ע"ב ולחם יהודה דף י"ד סע"ב ורדב"ז ח"ב תרמ"ז:

ע"ג אמר מר מצינו על דברי אמורא ע"ז ריש פרק ר' ישמעאל נ' א' ואפשר לדחות דמשום דהא רבי יוחנן קאמר עליה אמר מר משום דר' יוחנן תנא הוא מיהו מוהרי"ק ז"ל מצא על דברי רב הונא והוא חידוש שלא מצינו ברב הונא שיאמרו עליו תנא הוא כמ"ש על רב ור' יוחנן כ"כ מוהר"ש אלגאזי ז"ל בספר הליכות אלי כלל פ"ג. ואני המך מצאתי עוד בפרק קמא דר"ה כ' ב' דקאמר אמר מר על מימרא דר' זירא וכן בסוף פ"ק דיומא כ"א, סע"ב קאמר הכי על מימרא דרב יצחק בר אבדימי גם בפרק כסוי הדם פ"ה ב' קאמר אמר מר על מימרא דר' אבא ע"ש עיין בתחלת אות הריש שהוכחתי בראיות נכונות נגד מה שכתב כאן פעם ושתים דר' יוחנן תנא הוא ופליג דליתא מלבד שהפך מזה כתב איהו גופיה ביבין שמועה דף ח"י ב' ע"ש:

ע"ד אמר ר' פלוני אמר ר"פ רבו היה ושמעה ממנו כ"כ ה"ע בשער ב' פרק א' והוא מהכריתות בלשון למודים ש"ג סי' פ' והסכים לדבריו הר"ב יבין שמועה בכלל רמ"ד וכן למדתי מדברי רשב"ם בפרק יש נוחלין קי"ד ב' ד"ה משום שכתב וז"ל אבל מרבו יאמר אמר ר' יוחנן אמר ר' ינאי וכן מוכח מדברי התוס' בפ"ב דע"ז י"ט א' ד"ה אמר רבה אמר רב סחורא שכתבו משמע שרב סחורא רבו מובהק היה וכו' וכן בפ"ב דחולין ריש דף ל"ד הוכיחו דעול' תלמוד דר' אלעזר הוה מדקאמר בקמא י"א א' וב' אמר עולא אמר ר"א וע"ע בפ' ערבי פסחים ק' א' ד"ה ה"ג וכ"כ מוהר"ש אלגאזי ז"ל בס' גופי הלכות כלל ת"ה בשם רבינו ברוך וכן מצאתי בחפישה לרגמ"ה בחידושיו לבתרא כ"י שבפרק המוכר את הבית כתב דרב נחמן הוה תלמוד שמואל כדאמרינן לעיל אמר רב נחמן אמר שמואל האחים שחלקו ע"כ וכן נראה מדברי הרמב"ן בס' המלחמות שלהי יבמות הבאתי דבריו באות הריש גבי ר' *) ע"ל סי' נ"ז וכו': חביבא וזעירי ע"ש ולפ"ד נראה דאין למדין מן הכלל הזה לכל דוכתא דעד כאן לא כתבו כן כל אילין רבוואתא אלא על הרוב אבל האמת הוא דטובא איכא דנפקי מהאי כללא וכזה ראה וחדש בפ"ק דשבת ט"ו ב' דאיתא שם אמר ר' יוחנן אמר ר"ל הגם שר' יוחנן גדול מר"ל הוה ורביה נמי היה לדעת קצת כמו שיבוא לקמן באות הריש וכן בריש מכות ב' א' איתא אמר ר' יהושע בן לוי אמר ר' שמעון בן לקיש אף דריב"ל קשיש טובא מר"ל הוה והלכתא כוותיה גם לגבי ר' יוחנן כמ"ש באות הריש ע"ש והכי נמי מצינו בשבת קנ"א א' אמר רב יהודה אמר ר' יצחק בריה דרב יהודה הרי דנקט האי לישנא אף באב דקאמר משמיה דבריה דעל הסתם תלמידיה נמי הוה וע"ע פ"ק דברכות י' ב' אמר ר' יוחנן אמר ר' יוסי בר חנינא אף דר' יוחנן קשיש מריב"ח הוה ורביה נמי היה כמ"ש בראיות מספיקות באות הריש ע"ש וכן בפ"ד דכריתות י"ז ב' איתא אמר ר' חייא אמר רב הגם דר' חייא רביה דרב הוה כידוע. וגדולה מזו מצינו שאף שהאומר את השמועה לא ראה את בעל השמועה ולא הכירו אפ"ה קאמר האי לישנא גופא דאמר ר"פ אמר ר"פ וזה בס"פ הנשרפין פ' י"ג א' דקאמר אמר שמואל אמר ר' אליעזר אע"ג דשמואל לא ראה את ר' אליעזר מימיו דר' אליעזר בחורבן היה מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי ושמואל מדורות האחרונים היה בסוף שנותיו דרבי וכמ"ש רש"י בפרק כל הבשר קי"ג ב' ע"ש ודוק. וצא ולמד עוד כן מההיא דאיתא בפ' יום הכפורים ע"ט א' אמר רבא אמר רב יהודה והא התם עכ"ל דרבא לא ראה את רב יהודה מעולם דהא כשמת רב יהודה נולד רבא כדאיתא בפרק עשרה יוחסין ע"ב ב' ואפ"ה נקט לה בהאי לישנא והוי כאילו אמר משמיה דרב יהודה ודכוותה איכא תו בנדה ס"א א' ובכריתות כ"ז א' א"ר יוחנן אמר רשב"י אף כי אין רשב"י רבו ולא ראה אותו כי אפילו בזמן ר' תלמיד ר' שמעון היה ר' יוחנן קטן כידוע וכ"כ הר"ב ס' יוחסין קודם אלפא ביתא של התנאים ובקמא ל"ח ב' איתא תו א"ר חייא בר אבא א"ר יהושע בן קרחה אע"ג דר' חייא בר אבא שהיה תלמיד ר' יוחנן לא ראה את ריב"ק מעולם דלכל הדעות קדמון היה בזמן התנאים ואיתא עוד בס' חולין קמ"א סע"א א"ר אליעזר א"ר ינאי אף שר' אליעזר לא היה בדורו של רבי ינאי כמ"ש הרא"ש בפ"ק דקידו' סי' נ"ו ע"ש וכן בפרק השולח ל"ח ב' אמרינן אמר רבה אמר רב הגם שרבה שנים רבות אחר רב היה כמ"ש התוס' בפ"ק דערכין ז' א' ד"ה אמר וכ"כ רש"י ז"ל בפרק המדיר ע"ג ב' והר"ן שם ואמרינן עוד בפ' במה אשה נ"ז ב' אמר אביי אמר רב ומלתא דפשיטא הוא דאביי שהיה בדורות האחרונים לא היה תלמידו של רב וגם לא שמעה ממנו דאפילו רבה רביה שנים רבות אחר רב היה כדאמרן וכן ביומא ס"ט ב' איתא תו אמר רב יוסף אמר רב וידוע דרב קדם הרבה דורות לרב יוסף וכמ"ש רשב"ם בפרק חזקת הבתים נ"א א' ד"ה כדרב יוסף עוד ראיתי בפרק אין מעמידין כ"ז ב' ובפרק חלק ק"ד א' דקאמר רבא א"ר יוחנן ואין ספק שרבא שהוא מן האמוראים האחרונים לא ראה את ר' יוחנן ולא הכירו שהרי אפילו רב נחמן רבו אחר דורו של ר' יוחנן הוה כמ"ש רש"י בר"פ כסוי הדם פ"ד סע"א ודלא כרמ"ע סי' קי"א שכתב בפשיטות דרב נחמן היה בדורו של ר' יוחנן אף דלפק"ד איכא למידק ע"ז דבפרק במה מדליקין כ"ד א' איתא רב נחמן ור' יוחנן דאמרי תרווייהו וכו' דכללא כייל לן ההליכות עולם בש"ב פ"א דכל היכא דאיכא פלוני ופלוני דאמרי תרווייהו בידוע שהוא בר פלוגתיה בכל מקום ובדבר ההוא הושוו וכו' ע"ש אם לא שנאמר דרש"י ז"ל לא ס"ל הך כללא כיון דלא מצינו לו סמך בש"ס ובלא זה נמי יש להכריח עוד דרבא לא ראה את ר' יוחנן שהרי כתב רב שרירא בתשובתו שהביא בספר יוחסין דף קט"ז א' דביומי דרב הונא שכיב ר' יוחנן בארץ ישראל ורבא לא ראה את רב הונא מעולם כמו שהכריחו התוס' במנחות ל"ו א' ד"ה אמר ובפ"ק דבכורות י"ד א' בראיות מספיקות והזכירו הרא"ש בפרק הזהב סי' ו' יע"ש. אתה הראת לדעת מכל אילין דוכתי דאייתינא דכל הני רבוותא לא איירי אלא על הרוב ואיכא טובא דנפקי מכללא ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה אלא שדי בזה למען הודיעך דלאו מילתא פסיקתא היא דא וליכא למילף מינה לכל דוכתא ומה גם שהתוס' עצמם בפרק אין עומדין ל"ד א' ד"ה אמצעיות כתבו דרב הונא כתלמיד לגבי רב אסי שהרי בכמה מקומות אמרינן אמר רב הונא אמר רב אסי ע"כ הרי דכתלמיד אמרו ולא תלמיד ממש וכמ"ש הר"ב שארית יוסף ריש נתיב השמיעה ותדע דגם לדעת רש"י ז"ל לאו דוקא רבו שהרי בעירובין ח' א' ובכמה דוכתי איתא בגמ' אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב ובפ' תפלת השחר כ"ז ב' איתא שהיה תלמיד חבר לרב ופירוש תלמיד חבר לרש"י הוא שלא היה תלמידו אלא חכם כמותו ולמד ממנו דבר א' או יותר כמ"ש בארוכ' באות התי"ו ואע"ג דכתב השארית יוסף שם דף ל"ה סע"א בשם ס' התרומה שר' יוחנן האריך ימים עד אחר רב אשי כמו זר נחשב בעיני לומר כן דאע"ג דהאמת הוא שהאריך ימים כדמשמע בנזיר נ"ט א' דקאמר דמחמת זקנותו נפלו לו שערות של בית השחי וכן בפרק הגוזל בתרא קי"ז א' קאמר דר' יוחנן גברא סבא הוה מ"מ שחיה עד אחר רב אשי זו לא אמרה אדם מעולם ואדרבה הפך מזה יש להוכיח מתשובת רב שרירא גאון שם וז"ל ובשנת תק"ץ אפטר ר' יוחנן ור' אלעזר בשתא חדא וכו' עד ושכיב רב אשי בשנת תשמ"ג הרי דאפטר ר' יוחנן קל"ג שני' קודם רב אשי: