יד מלאכי – חלק א – כלל תר"ד, קטע 5

מ"ב איסורא מממונא לא ילפינן. היינו ילפותא גמורה אבל גילוי מלתא בעלמא לאו מילף הוא מוהר"ר צבי בתשובותיו סי' קט"ז. ולעד"ן דלמד כן מההיא דאמרינן פרק קמא דקמא ב' ב' גבי ד"ת מדברי קבלה לא ילפינן דבגילוי מילתא בעלמא ילפינן ע"ש והביאו ה"ע בש"ב פ"ב והכא נמי דכותי':

מ"ג איסורא מממונא ילפינן היכא דהילפותא דאיסורא לא הוי דומה בדומה ממש לממונא ומחתינן דרגא לאיסורא מממונא. כן למדתי מדברי רש"י והתוס' בפרק האשה שלום קט"ו ב' גבי אי חיישינן לתרי יצחק או לאו דרבא דאית ליה דלא חיישינן פשט איסורא מהנהו תרי שטרי דנפקי במחוזא וכתיב בהו חבי בר ננאי וננאי בר חבי דאגבי בהו רבא בר אבהו אע"ג דשכיחו טובא במחוזא והרגישו רש"י והתוס' ז"ל דהיכי פשיט רבא איסורא מממונא ושניהם לדבר אחד נתכוונו דמדמה רבא איסורא לממונא הכי דכי היכי דלענין ממונא אע"ג דהוחזקו לא חיישינן לענין איסור' כי לא הוחזקו מיהא לא חיישי' הרי דכשמחתינן דרגא לאיסורא מממונא שפיר ילפינן:

מ"ד איסורא ממונא לא ילפינן. בכל איסורי תורה אמרי' כן כדמוכח בפ' מי שמתו י"ט ב' דפריך דליגמר כלאים מאבדה ומשני איסורא מממונא לא ילפי' משום דממונא קיל מאיסורא כמ"ש שם רש"י וכן פסק הרמב"ם בפ"י מהלכות כלאים הלכה כ"ט וכמ"ש שם הכ"מ יע"ש וכן נראה מדברי מהרי"ק שורש קמ"ט דגבי מצות ציצית קאמר דאיסורא מממונא לא ילפינן לך נא ראה והכי נקט לה בפשיטות מוהר"ש אלגאזי ז"ל בגופי הלכות שלו כלל רמ"ט שהקשה וז"ל ועוד שבועה הוא איסור והיכי ילפי' מכח חיוב ממון חיוב שבועה איסורא מממון היכי ילפי' ע"כ ולפי זה יש לתמוה על רש"י ז"ל דפ' השולח ל"ד א' דעל מאי דמשנינן שם התם ממונא הכא איסורא כתב הוא ז"ל הכא איסורא דאשת איש דמשמע דדוקא איסור אשת איש חמור מממון אבל לא שאר איסורין והא ודאי ליתא לפי סוגיין דפרק מי שמתו שהבאתי. והנה לזה י"ל דאה"נ דלפי האמת כל שאר איסורין נמי חמירי מממון אף לדעתו ז"ל וכדמוכח ממ"ש שם דטעמא דממונא הוי משום דהפקר בית דין הפקר מאי דלא שייך בכל האיסורין אלא דנקט א"א משום רבואתא דאפילו בא"א דשייך למימר ביה הפקר ב"ד הפקר דליפקעו רבנן לקדושין מיניה מכל מקום גבי איסורא מחמרינן ולא ילפינן מממון גמור וכמו שפירש דבריו הראנ"ח הובא בכללים נפרדים משיירי כנה"ג אות ל"ד ואי קשיא הא קשיא שמצאתי להתוס' ז"ל בפ"ק דב"מ כ' ב' ד"ה איסורא מממונא שכתבו וז"ל וא"ת טפי אנן מחמירין בממונא דהא אין אנו הולכין בממון אחר הרוב ובאיסורא אזלינן בתר רובא וכו' וי"ל דמ"מ בא"א החמירו דמים שאין להם סוף לא תנשא לכתחלה אע"פ שרובם מתים ועוד י"ל וכו' ע"כ כנראה מדבריהם דדוקא איסור א"א לא יליף מממון אבל איסורין שפיר ילפינן מממון וכדכייל לן כללא מזה מוהר"ש אלגאזי בהליכות אלי כלל ס"ד א' ויש לתמוה דהא סוגיא דפרק מי שמתו הויא תיובתייהו דגבי כלאים נמי משנינן איסורא מממונא לא ילפינן ולזה נמי יש לתרץ ולומר דס"ל לתוס' ז"ל דלפום מסקנא דמשני לההיא דולאחותו שב ואל תעשה שאני תו לא צריכינן לתירוצא דלעיל איסורא מממונא לא ילפינן כיון דבאבידה נמי שב ואל תעשה הוא. וכן נראה דעת רש"י שם ב' א' שכתב גבי שב ואל תעשה שאני וז"ל אבל השבת אבידה ופסח לכל ישראל נאמר ואצל כבוד הבריות ניתנו לידחות ע"כ הרי דסבר דגם השבת ואבידה בהכי מתרצא ולא צריך תו למאי דתריך לעיל איסורא מממונא לא ילפינן. ובאמת הדבר שאחר שכתבתי כן מדעתי נדפסו שו"ת זרע אברהם ובחי"ד סי' י"ז מצאתי שכוונתי לדעתו הרמה וכן מצאתי עוד בס' מקראי קדש להרב הגדול חיים אבולעפיא זצ"ל פ"א מה' מגילה ובספר צרור החיים שחיבר על הרמב"ם אהובי כמוהר"ר חיים יעקב ז"ל שם בשם מוהר"א חאקו ועיין עוד בס' קול בן לוי דף ג' עמוד א' ובס' ארעא דרבנן סי' ט"ו ובמלכי בקדש דף ק"ן ע"א ובאור יקרות דף ל"ד ע"ד. ואיך שיהיה על מוהר"ש אלגאזי ודאי אני תמה דמלבד שסותר דברי עצמו ממ"ש בס' הליכות אלי למ"ש בס' גופי הלכות אף גם זאת לא היה לעשות כלל מחודש בסתם כיון שהרמב"ם ומוהרי"ק לא ס"ל הכי ולפחות היה לו להזכירם:

מ"ה איסור מטומאה לא גמרינן פ' מצות חליצה ק"ג ב' והטעם כתב שם רש"י שהלכות טומאה חידוש הוא ולפי זה נלפע"ד דטומאה מאיסור שפיר ילפינן:

מ"ו איסור מטומאה לא גמרינן. היינו ילפותא גמורא אבל גלוי מלתא לאו מילף הוא רש"י פ' מצות חליצה שם וכ"כ שם הרשב"א וכן מצאתי בשיטה כ"י להריטב"א שם:

מ"ז איסור מטומאה לא גמרינן. היינו להחמיר או להקל בספק אבל מאי דנקרא ספק גבי טומאה נקרא ספק נמי גבי איסורא וה"ה איפכא שו"ת מרדכי זיסקינד רוטנבורק ססי' ל"ג: מ"ח איסור מטומאה לא גמרי'. היינו בדליכא סברא למיגמר מטומאה אבל היכא א דאיכא סברא ילפינן איסור מטומאה בית שמואל על א"ה ססי' ו' ועיין תוספות פ' אלו טריפות ס"ד א' ד"ה שאם ריקמה ובפ"ק דבכורות ז' ב' ד"ה דג טהור ועיין עוד ט"ז י"ד סי' שצ"ז ס"ק ב' ובשו"ת שער אפרים ססי' ע' ובשו"ת בית יעקב סי' צ"ט וברבינו מנוח על הרמב"ם פ"ה מחמץ ומצה דף י"ד ב' ובראשון לציון דף רט"ז ע"ד וכבר האיר עינינו בזה המאור הגדול הר"ב משאת משה שבחי"ד סי' ב' זו הלכה העלה דדיני איסור וטומאה כי הדדי נינהו והלכתא גמרי אהדדי והכי מורן כי מדרשא ע"ש ויאורו עיניך:

מ"ט אין תרי עשה דחו לא תעשה ועשה. כן כתבו התוס' בפ"ב דיבמות דף כ' ע"ב ד"ה אמר קרא והביאו מהר"ש אלגאזי ז"ל בס' יבין שמועה כלל רכ"ג ואני מצאתי להריטב"א ז"ל בשיטת ב"מ פ"ב דף י"ז ע"ג שכתב בפשיטות דתרי עשה דחו ל"ת ועשה ע"ש:

נ' אין עונשין מן הדין דמשמע במכילתא דאף בניזקין אמרי' כן גבי כי יכרה איש בור מסתבר' לי דלא אמרו כן אלא בנזקי בור מפני שהוא בחידוש וליכא בכולהו נזיקין דכוותיה לפי שאין דרכו לילך ולהזיק ועוד דאינו שלו ואפ"ה עשאו הכתוב כשלו ועוד שהניזק בא לרשותו של מזיק דהיינו חלל הבור ואין עונשין דין כזה שאין לך בו אלא חידושו אבל שאר נזיקין שממונו הולך ומזיק עונשין בהם מן הדין ר' בצלאל בשיטתו המקובצת על ב"ק רפ"ק ועיין ספר כריתות בבתי מידות בית א' חדר י"ז:

נ"א אימא לי איזו גופא דעובדא היכי הוה. כתב מהר"ר יוסף חזן בספר עין יהוסף על ב"מ דף צ"ב ע"א וז"ל אימא לי איזו פירוש קרובו אוהבו וכן בכל מקום דאמרינן אימא לי איזו גופא דעובדא היכי הוה הכי פירושו אימא לי אוהבי כן נ"ל וכן נראה כמדומה דראיתי ברש"י במקום אחר וכעת איני זוכר מקומו ע"כ *) וכן מצאתי לרש"ל שם בשם יש מפרשים. ועל דרך זה יש לפרש מאי דקאמר ביומא ל' ב' ובכמה דוכתי לדידכו אודו לי איזו מיהת כלומר אוהבי וריעי דבלאו האי פירושא אין לו מובן כלל וע"ע בפ' תולין קל"ח ב' ובב"מ צ"ח ב' ובסנהדרין ל' ב' ואתי שפיר לפירוש זה גם כן דבכמה דוכתי נמצא בש"ס אימא לי גופא דעובדא היכי הוה בלי מלת איזו כגון בסוף גיטין פ"ט א' ובשאר מקומות והיינו טעמא לפי שהיו מדברים עם אשה או איניש דעלמא דלא הוה להו אחוה ורעות בהדייהו כנ"ל:

נ"ב אמימר היה הרבה אחר רבא ואפי' אחר רב פפא שהיה תלמידו של רבא. כן כתבו התוס' בפרק המצניע צ"ג א' ד"ה אמר רב זביד ולי אני המך קשה דהא בפרק השולח ל"ט א' ד"ה אלמא אמר אמימר כתבו דתלמידיה דרבי יוחנן הוה ואולי יש לומר דאמימר דפרק השולח הוא חבירו של רב ששת כמו שהביא הר"ב ס' יוחסין וההוא דפ' המצניע הוא אמימר האחרון שהיה אחר רבא:

נ"ג אמורא אין לתרץ דבריו ולומר מיירי בכך או בכך כי האמורא יש לו לפרש תוספות ביצה כ"ה א' ד"ה כאן וכ"כ רשב"ם בפרק ערבי פסחים ק"א ב' והליכות עולם שער ב' פ"ב וברכת אברהם ח"ד סי' קכ"א ושארית יוסף נתיב

**(*)**הג"ה בחבורי הפלאה שבערכין כתבתי דמלת איזו נזכר שבת קל"ח יומא ל' כתובות ס"ט ע"ט ק"ד ועוד ה' פעמים בש"ס ובכולהון לא פירש"י כלום גם בתוס' ומהרש"א ובשאר מפרשים הידועים לא מצאתי מלה זו ולא ידענא איזי שייכות לענין קרובי או אהובי שהמציא המחבר ההוא מדעתיה דנפשיה ואני מצאתי בס"ד למ"ש ברשב"ם והעתקתיו בחבורי תקוני כלי שר"ת רי"ף: הפירוש כלל י"ג. ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר דלאו מילתא פסיקתא היא דא דהא מצינו בפרק המוציא יין פ' א' שפירש דברי רבא בהכי קאמר וכן תמצא עוד בפ"ק דסוכה י"ד א' שפירש רב פפא דברי שמואל בהכי קאמר וכן בפ' הזהב ב"ן ב' מוקי הש"ס דברי חזקיה בהכי קאמר וכן בזבחים פרק המזבח מקדש פ"ו א' פירש רבה דברי ר' זירא בה"ק ועיין עוד בפרק יום הכפורים פ"ג א' והכי נמי בפ' המוכר את הספינה כ"ה א' מצינו דמפרש דברי ר' יוחנן ור"ל דנקטו בלישנייהו ברשות הרבים דמיירי בסימטא ואמאי קרו ליה רשות הרבים שאין רשות היחיד וכן בפרק גיד הנשה ק"ב ריש ע"ב מוקי לדרב דקאמר טהורה בחייה בכל שהוא דמיירי במשהו בשר גידים ועצמות כדמשני לעיל מיניה על ברייתא וכן בריש סוטה ב' א' משני תלמודא הא בזווג ראשון הא בזווג שני על תרי מימרא דסתמא אתאמרו וע"ע פ' שני נזירים נ"ח ב' דמפרש מימרא דרב דמיקל אדם כל גופו בתער דהוי במספרים כעין תער ושם באותו פרק באותו מקום איתא תו מאי לוקה נמי דקאמר מדרבנן דהיינו מכת מרדות וכן בפרק במה מדליקין כ"ו א' מצינו דקאמר חדא ועוד קאמר על דברי רבא ושם ק"ן א' לא מבעיא קאמר על מימרא דרב יהודה וכן בפ"ק דמנחות י"א א' ור' אלעזר לא מבעיא קאמר ושם מ"ב ב' מה טעם קאמר גם בפרק יוה"כ ע"ה ב' מפרשינן לדאביי דאמר ביממא דר"ל כעין יממא דהיינו בלילה לאור האבוקה. עוד ראיתי להרשב"א חדושי קמא דף קפ"ז א' ולרש"י בפ' כל הבשר ק"ח ב' ד"ה לעולם שפירשו מימרת האמורא דלצדדין קאמרי וע"ע תוספות דפ' במה אשה ס"ג א' שכתבו דאין בין דשמואל לאו דוקא וכן בפרק הגוזל קמא צ"ה ב' על מימרא דאמר רב נחמן אמר שמואל שלשה שמין להם השבח וכו' כתבו דאע"ג דקתני שלשה תנא ושייר גזלן וכו' ע"ש וכאלה רבות עמדי נלאיתי לכתבן ודי בזה להעיר אזן התלמידים אשר כגילי דאין למדין מכלל זה לכל המקומות מאחר שמצינו בכל הנך דוכתא דאייתינא שנדחקו לקיים דברי האמוראים אף שדרכן לפרש ולא לסתום:

נ"ד אתי עשה ודחי לא תעשה אף לא תעשה שיש בו כרת כדאיתא (בפ"ק דיבמות ז' א') לא תעשה שיש בו כרת מנא לן דדחי ומסיק לאו לא תעשה חמיר מיניה מה לי חומרא רבא מה לי חומרא זוטא. אלה דברי הגר"ש בס' כריתות לשון לימודים שער ג' סי' קס"ג אך אמנם התוספות בפרק דם חטאת צ"ז רע"ב כתבו וז"ל לאו אתאכל כחומר שבה פריך שתאכל בלילה ולמחר כשלמים דהאידנא דהוי ליה נותר ואין עשה דוחה את לא תעשה שיש בו כרת ע"כ וכפי הנראה לפק"ד צריכים אנו לומר דהתוספות ז"ל סברי דהא דאמרו ביבמות מה לי חומרא רבא וכו' היינו לפי מאי דהוה סלקא דעתין מעיקרא אבל במסקנא לא קאי הכי. וכן מצאתי להריטב"א ז"ל בשיטת יבמות כתיבת יד שכתב בפ"א וז"ל מה לי חומרא וכו' היינו לפי מאי דס"ד מעיקרא דבעי לאתויי ראיה מהבערה אבל אנן סברינן כמאן דדחי לה וכן למאן דשיילי לעיל ושקלי' וטרינן הכא אשכחן דדוחה עשה ולא תעשה שיש בו כרת דהפרש איכא בין חומרא רבא לחומרא זוטא וכדפירשתי לעיל וזה ברור מאד עכ"ד. ואחרי מופלג האיר אל עבר פנינו החכם השלם הדיין המצויין שליחא דרחמנא כמהר"ר חיים מודעי נר"ו וראיתי בתוך כתבי הקדש שלו שכתב בזה הענין וז"ל ומדי עברי לא תעזוב נפשי לשאול בדבר הבא מן החדש דרך הלוכי בהאי עניינא כי אין מדרש בלא חידוש והוא במ"ש התוספות ז"ל בסוגיין דזבחים דף צ"ז ד"ה ניתי עשה לאו אתאכל כחמור שבה פריך וכו' דהו"ל נותר ואין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת עכ"ל. ולכאורה בתחילת ההשקפה עמדו לפני ככותל דבריהם אלו ממ"ש הגאון הר"ש ז"ל בס' הכריתות בלשון לימודים שער ג' סי' קס"ג וז"ל כללא דמלתא כל עשה דוחה לא תעשה אף לא תעשה שיש בו כרת כדאיתא לא תעשה שיש בו כרת מנ"ל דדחי ומסיק לאו לא תעשה חמיר מיניה מ"ל חומרא רבא מ"ל חומרא זוטא עכ"ל וא"כ איך כתבו התוס' בפשיטות דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת. ואולם בצפיתי צפיתי בסוגיא דיבמות דף ה' שמשם תורה יוצאה האי דאייתי לן הגאון הר"ש ז"ל זה חזיתי כי דברי הגאון תמוהות מאד ודברי התוס' צדקו יחדיו והוא דהתם שקיל וטרי תלמודא אמאי דאמרינן דאצטריך קרא דעליה לאסור אחות אשתו ליבום דאמאי אצטריך קרא דתיפוק ליה דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת ואייתי מכמה דוכתי לאשכוחי דבעלמא אתי עשה ודוחה לא תעשה שיש בו כרת ודחי להו והדר קאמר תיתי מהבערה דמושבותם דכתב רחמנא ל"ל ללמדנו שאין מיתת ב"ד דחי שבת וס"ד דתלמודא השתא דמאי דאמרינן דאי לאו לא תבערו שומע אני בין בחול בין בשבת ה"ט משום דאתי עשה דוהומת ודחי לא תעשה דשבת ואף שיש בו כרת וקאמר רב שימי בר אשי תנא לאו משום דאתי עשה ודחי לא תעשה אלא דמייתי ליה מדין קל וחומר והאריך ליישב הברייתא לפי שיטה זו והדר קאמר ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא דאתי עשה ודחי לא תעשה מאי או אינו דקאמר ותירץ ליישב הברייתא לפי הס"ד והתם הוא דאמרינן דהוה שמיע ליה לתנא דברייתא דדחי לא תעשה שיש בו כרת דמ"ל חומרא רבא מ"ל חומרא זוטא ולהכי אתי לא תבערו והן הן הדברים דאייתי לן הגאון הר"ש ז"ל ואחד הרואה עיניו יחזו כי כל הדברים האלה הם לפי הס"ד דהאי תנא משום דאתי עשה ודחי לא תעשה קאמר אמנם לפי המסקנא לא קם לן הך מלתא דמעולם האי תנא לא קאמר להני מילי אלא כאוקמתא דרב שימי בר אשי דמייתי ליה מקל וחומר (ועיין להתוס' ז"ל בב"ק דף ל"ה א' סד"ה חובל ובפרק האורג דף ק"ו א' סד"ה מה לי יע"ש) והראיה ע"ז דהדר שקיל וטרי תלמודא לענין עליה למאי אתא דמהיכא תיתי לן שריותא וקא מהדר לתרוצי משום דבר שהיה בכלל וכו' עד דמסיק בסוף הסוגיא דכי אצטריך עליה היכא דנשא מת וכו' ואם איתא דדברים אלו שהביא הגאון הר"ש ז"ל הם מסקנא דאתי עשה ודחי לא תעשה שיש בו כרת אמאי הוצרכו עוד למיהדר אהדורי עליה למאי אתא דהא איצטריך שפיר כמובן אלא ודאי מוכח בהדיא דלפום מסקנא לא קם לן כלל הך מלתא דמ"ל חומרא רבא וכו' והכי אסיק רבא בדף ח' דערוה לא צריך קרא דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת ועיין בחי' הרשב"א ז"ל בהאי סוגיא דמבואר נגלה דלא קמה הך סברא דמ"ל חומרא רבא וכו' ומעתה תגדל התימה ע"ד הגאון הר"ש ז"ל איך כללא כייל דאתי עשה ודוחה לא תעשה שיש בו כרת ואייתי מהך סוגיא כאילו הן הן הדברים קשט דברי אמת הא ודאי אתמהא טובא ומה מאד נפלאתי על הרב יבין שמועה בדף פ"ב שהביא דברי הגאון אלו ולא דבר עליהם מטוב ועד רע ולא שת לבו דמסוגיא זו יש להוכיח כל בתר איפכא כדבר האמור וכעת לא מצאתי לשום אחד מגדולי המחברים שעמדו על זה. ואולם יען כי חובה עלינו ליישב דברי הראשונים כל כמה דאפשר לתקוני נראה לפק"ד לומר כמ"ש התוס' שם ד"ה ומה עבודה וכו' דנימא דיו מה רציחה אינו דוחה עבודה אלא בשב ואל תעשה שבת נמי לא תדחה אלא בשב ואל תעשה ותירצו דאתיא כרבי טרפון דאמר היכא דמפריך ק"ו לא אמרינן דיו יע"ש. וראיתי לה"ה מוהר"ש יונה ז"ל בס' שי למורא סי' צ"ג שהקשה דא"כ דדוקא לר' טרפון אמרינן הכי אבל לרבנן שפיר גמרי' מלא תבערו מדאצטריך א"כ היכי קאמר רבא לקמן דערוה גופה לא צריך קרא משום דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת והא מהכא ילפינן דדחי מדאצטריך לא תבערו ודוחק לומר דאליבא דר' טרפון קאמר לה עכ"ד אמור מעתה מצינן למימר כי את כל אלה ראה הגאון הר"ש ז"ל דהאי סוגיא לא מתוקמא אלא אליבא דר"ט ואנן קי"ל התם בפ' כיצד הלכתא כרבנן כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה והרע"ב ז"ל ולרבנן לא מתוקמא הך ברייתא אלא משום דאתי עשה ודוחה לא תעשה מעתה שפיר ילפינן דאתי עשה ודוחה לא תעשה שיש בו כרת כמובן את זו נלע"ד נכון וברור לדעת הר"ש ז"ל ודבריו נכונים וליכא לאקשויי לפי זה ע"ד התוס' דסוגיין דזבחים שכתבו בפשיטות דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת משום דאיכא למימר דסבורים ז"ל כמו שתירצו הם הכא בתי' שני דהכא דיינינן הכי מה עבודה דקילא דחיא שבת ושפיר מתוקמא אפילו לרבנן דהלכתא כוותייהו כמובן וברור ודוק עכ"ל הזהב ושפתים ישק:

נ"ה אתי עשה ודחי לא תעשה לא אמרי' רק כשהעשה והלא תעשה תרווייהו היו מלתא דאיסורא אבל כשהעשה מלתא דממונא ולא תעשה באיסורא בזה אמרי' לא דחינן איסורא מקמי ממונא. כן למדתי מהש"ס במציעא ל' א' דעלה דתניא בברייתא והתעלמת פעמים שאתה מתעלם וכו' פריך תלמודא למאי איצטריך קרא אי לימא לכהן והוא בבית הקברות פשיטא האי עשה והאי לא תעשה ועשה ולא אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה ותו לא דחינן איסורא מקמי ממונא ע"כ. הרי דלפום קושיא תניינא אף אי לא הוה בטמאת כהן רק לא תעשה גרידא לא הוה דחינן ליה מקמי עשה דהשבת אבידה משום דלא דחינן איסורא מקמי ממונא כן נראה לפק"ד מפשטא דשמעתא וכ"כ שם הריטב"א בחידושיו:

נ"ו אתי עשה ודחי לא תעשה. דאמרי' בביצה ח' דהיינו דוקא היכא דבעידנא דקא מעקר לאו קא מוקים לעשה כגון מילה בצרעת וסדין בציצית לא אמרינן הכי אלא היכא דאפשר אבל אם אי אפשר לקיים העשה בענין אחר לא בעינן דבעידנא דמעקר הלאו מיקיים העשה. פסקי תוס' ספי"א דזבחים הביאם בעל משנה למלך ריש פרק י' מהלכות קרבן פסח וכתב שהוא חידוש גדול. ועיין שו"ת זרע אברהם חלק י"ד דף פ' ע"ד וביד אהרן א"ח סי' תמ"ו: א

נ"ז אין הלכה כשיטה לא אמרינן אלא היכא דלא איפסיקא הלכתא בהדיא כחד מינייהו או דלא אזלא סוגיא דעלמא כחד מינייהו אבל כשאיפסיקא הלכתא באיזה דוכתא כחד מינייהו או דאזלא סוגיא דעלמא כחד מינייהו אז כי אמרי' פלוני ופלוני אמרו דבר אחד אתא לאורויי לן דהלכתא נמי כאידך דלא איתמר הלכתא כוותיה. שפתי כהן על י"ד סי' רצ"ד ס"ק ל"א לדעת הרא"ש: