יד מלאכי – חלק א – כלל תר"ד, קטע 2

איידי דבעי למתני הך מילתא בסיפא תנייה נמי ברישא אמרינן אף כששתי הבבות לא אמרינהו חד תנא רק רישא הוי מתנא חד וסיפא מתנא אחרינא כן מוכח ממאי דאמרי' בעירובין צ"ד א' עליה דר"א והא מתוכה קאמר ומשני איידי דאמור רבנן מתוכה אמר איהו נמי מתוכה. ועע"ש י"ט ב' מר"מ לר' יהודה. וכן בפרק הבא על יבמתו ס"א א' משנינן משום דקבעי למתני סיפא רבי יהודה אומר וכו' מ"ה קתני כהן והכי נמי משני פ"ו דכתובות ס"ח א' גבי יתומה שהשיאתה אמה או אחיה ושם בפרק הכותב פ"ד א' ובפרק חזקת הבתים נ"ט א' גבי חלון המצרית אין לו חזקה יע"ש וכן בדוכתי טובא. הרי מבואר דאף בשתי בבות משני תנאים שייך נמי למימר איידי דבעי למתני סיפא ר"פ אומר וכו' נקטו נמי ברישא ומילתא דפשיטא הוא דהכוונה בזה על רבינו הקדוש *) מסדר המשניות דאחר שידע דאיפליגו תנאי באותה משנה נקט לישנא דשויא לתרווייהו דאל"כ איך יתכן שהתנא קמא כשהתחיל לדבר ואכתי לא ידע דאיכא מאן דפליג עליה ידבר דבר משום חידושא דבר פלוגתיה וזה ברור. איברא שראיתי להתוספות בפרק קמא דסנהדרין י' ב' ד"ה חישוב חדש שכתבו דמדקאמר בגמרא איידי דבעי למתני עיבור שנה תנא נמי עיבור חדש משמע דחד תנא תני תרווייהו ע"כ ולכאורה משמע דס"ל ז"ל דלא שייך למימר איידי דתנא הא תני נמי הא רק כששני הדברים הם מחד תנא והכי יליף כללא מהתם מהר"ש אלגאזי בספר יבין שמועה כלל ס"ד. אך אמנם אחר קצת העיון לא כן אנכי עמדי הבנת דברי התוספת ותמהני על עומק הלכה של מהר"ש אלגאזי איך לא שת לבו גם לזאת דאם כדבריו תקשו להו לתוספות ז"ל מכל הנך דוכתי דבגמרא שהבאתי דמינייהו מוכח דגם בתרי בבי מתרי תנאי אמרי' איידי דתנא הא תנא נמי הא. ותו דמצינו להתוס' גופייהו דמרגלא בפומייהו הך כללא דכתיבנא דבריש פ"ג דתענית י"ח ב' הקשו וז"ל וא"ת הא דמתריעין משמע דמתריעין ומתענים אמאי צריך לפרש במתני' בסמוך אותה העיר מתענה ומתרעת כיון דסתם מתריעות משמע תרווייהו ותירצו וי"ל משום דבעי לאפלוגי ר"ע בסיפא דקאמר מתריעות ולא מתענות ע"כ וכן כתבו עוד בפ"ב דיבמות כ"ה א' ד"ה מת הרגתיו ובפ"ב דחולין ל"ח ב' ד"ה פסולה ובתמורה ל' ב' ד"ה ר"א ובדוכתא אחריני וכ"כ רש"י ז"ל בפ"ד דביצה ל"ג א' על מתניתין דנוטל אדם קיסם משלפניו יע"ש. לכן הנראה לפק"ד הוא דהתוספות ז"ל ראו והתבוננו ההפרש והשינוי דאיכא בין זה האיידי דסנהדרין לשאר דוכתי והוא דבכל אינך איידי קאמר תלמודא בפירוש איידי דנקט ר"פ בסיפא כך וכך נקטיה נמי ברישא או משום דקבעי אפלוגי ר"פ בסיפא וכן בכל הנך דוכתי דמצינו להתוספות ז"ל שכתבו כן הכי הוי דבהדיא נראה מלשון המשנה דהוי תרי תנאי אמנם זה האיידי דסנהדרין סתמא קאמר איידי דקבעי למתני עיבור שנה תנא נמי עיבור חדש ולהכי כתבו דאין לומר דדברי ר"מ דמתניתין אעיבור שנה קאי ולא אעיבור חדש מדקאמר איידי וכו' דרצו בזה דאם איתא דתרי תנאי תנו להו להנך תרי בבי דעיבור חדש ועיבור שנה הוה ליה להש"ס למימר איידי דבעי למתני ר"מ עיבור שנה תנא איהו נמי עיבור חדש פי' ת"ק דר"מ דאז הוה משתמע דמי ששנה זו לא שנה זו. אכן עתה דקאמר איידי דבעי למתני עיבור שנה תנא נמי עיבור חדש מסתמות הלשון משמע דחד תנא תני לדינא גם בצד הש"ס ברכות י"ט אהא דאיתא שם אדם חשוב שאני רשמתי בס"ד י"ד מקומות דאייתי כך אדם חשוב כולי. רי"ף: **(*)**הג"ה דע כי גם בברייתא מצינו על דרך זו בב"ק ק"ט ולר' יוסי הוא הדין וכולי להודיעך כחו דרבי עקיבא. רי"ף: תרווייהו. ונמצא א"כ דמדקדוק שינוי הלשון הוא דמשמע להו להתוס' דחד תנא הוא אך לא משום דסבירא להו דלשון איידי לא יתכן רק כששני הדברים הם מחד תנא דליתא כמו שהוכחתי מהש"ס ומהתוספות גופייהו. ומעתה סמי מכאן הך כללא דכייל לן מהר"ש אלגאזי כיון דהתוס' לא כוונו לכך כמדובר. ואל דעות ה' שאחר זמן שכתבתי כן הגיע לידי ס' משאת משה ובחלק א"ה סימן ל"ה מצאתי אליו ז"ל שדחה גם הוא לכללא דמהרש"א ופי' דברי התוס' קרוב למה שכתבתי יע"ש. לכן שמח לבי ויגל:

ח' איידי משתבח ביה בהאי כללא הרב בכנה"ג בכללי הגמרא אות קי"ג שראה בזה כלל מחודש שלא נמצא כמוהו בכל ספרי הכללים גם לא בספרי הפוסקים דאיידי דאיידי אמרינן וכיון לשמועתו זאת מהר"ש אלגאזי בהליכות אלי כלל כ"ז ושני הנביאים נתנבאו בסגנון אחד ולמדו כן מריש סנהדרין דקאמר איידי דבעי למתני תשלומי כפל וכו' ואיידי וכו'. ואני אמרתי בחפשי דבדקית ואשכחית תו תלתא דוכתי אחריני ראשון לציון הנה הוא ביבמות נ"ג א' איידי דתני התרת יבם א' ויבמה אחת תנא נמי שתי יבמות ויבם א' ואיידי דתנא שתי יבמות ויבם א' תני נמי שני יבמין ויבמה אחת. ושני לקדש הוא בריש סוטה ב' א' דקאמר איידי דתנא כתובות ותנא המדיר תנא נדרים ואיידי דתנא נדרים תנא נזיר דדמי לנדרים והבאתי את השלישי בנדה ל' א' איידי דתנא פלגא דשבוע מסיק ליה ואיידי דתנא שבוע טמא תנא נמי שבוע טהור עד כאן ואוסיפה לך עוד על השמועה והוא כלל יותר מחודש מזה שלא ראיתיו לשום מחבר והוא דאיידי דאיידי דאיידי אמרינן. וכזה ראה וחדש בריש יבמות ג' א' איידי דתנא שלשה דורות למטה דידיה תנא נמי שלשה דורות למטה דידה ואיידי דתנא שלשה דורות למטה דידה תנא שלשה דורות למעלה דידה ותנא אחותו ואחות אמו דקרובי עצמה ואיידי דאיירי באיסור אחוה תנא אחות אשתו הרי מצינו לתנא דתנא שלשה איידי ולזה ודאי לא מצינו לו חבר. ויותר מהמה תמצא להתוספות ז"ל בר"פ העור והרוטב קי"ז ב' לך נא ראה:

ט' איידי אפשר דאמרינן ליה ממשנה לברייתא. כן נראה מדברי התוס' דפרק כל הבשר ק"ט ב' ד"ה לב שכתבו וז"ל וי"ל דדילמא איידי דקתני במתני' ואינו עובר עליו נקט נמי בברייתא הכי:

י' איידי דאיידי אמרינן גם ממשנה לברייתא כן למדתי מדברי התוספות דפרק כל הבשר שהבאתי שהרי אף מאי דנקט אינו עובר עליו במתניתין גבי כחל קאמר שם בגמרא בדין הוא דאיסורא נמי ליכא ואיידי דבעי למתני סיפא הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר התם מיעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא תנא נמי רישא אינו עובר עליו הרי דאע"ג דאינו עובר עליו דנקט בכחל במתני' הוא משום איידי אפילו הכי כתבו התוספות דבברייתא נקט ליה איידי דתנייה במתני' נמצאת אתה למד דס"ל להתוספות דאמרינן איידי דאיידי ממשנה לברייתא ודוק. ואחרי מופלג נדפס ספר מגילת ספר על הסמ"ג ובדף ע"ב ע"ג מהלאוין ראיתי שגם הוא ז"ל המציא וחידש הני תרי כללי מדברי התו' הנ"ל:

י"א איידי דאתי מדרשא חביבא ליה הסתכל אמרם חביבא ליה ולא אמרו חשיבא ליה משום דדבר שהאדם יוציא בהיקש שכלו וחקירתו חביב לו הרבה ושמח עליו ומתכבד בו יותר ממה שנמסר לו מן הקבלה ומתוך חביבותייהו דנו בהן גם בגזירות ותקנות דרבנן להסמיכן אל המקראות וכמו שאמרו בדוכתי טובא מדרבנן ואסמכינהו רבנן אקראי ועוד נשתמשו באותן לימודין במילי דאגדתא וכל זה להרגיל בהן התלמידים ולחנכם על פי דרכם לחדודי להו שיהיו בקיאין ומתירין בהם להגדיל תורה ולהאדיר. קנאת סופרים בשרש ב'. והרב בית דוד בפ"ז דסנהדרין מ"ג כתב דלא איתמר הכי אלא בתנאים ותשובה נצחת השיבו הר"ב שושנים לדוד ע"ש:

י"ב אעפ"י הוא כמו אפילו דאית ביה לא מבעיא. כן למדתי מדברי הש"ס בר"פ כל הכלים קכ"ב ב' דקאמר כל הכלים ניטלין ואע"פ שנתפרקו בשבת ולא מבעיא בחול אדרבא וכו' אמר אביי ה"ק וכו' הרי מוכח בבירור דאף באע"פ אמרינן ביה לא מבעיא. וכן מוכח תו בפרק הדר ע"א א' דקאמר הא גופה קשיא אמרת מבעוד יום אע"פ שהחזיק ולא מיבעיא כי לא החזיק אדרבא כי לא החזיק לא אסר אמר ר"פ אימא אע"פ שלא החזיק וכו' ע"ש הרי מבואר דלא זו דשייך לא מיבעיא באע"פ אלא אף גם זאת כמעט מוכרח לומר כן מדאצטריך ר"פ לשבושי לברייתא מפני הלא מיבעיא והכי איתא עוד בר"פ מי שהפך י"א ב' אע"פ שבקיבולת ולא מיבעיא שאינ' קיבולת אדרבא וכו' ע"ש. וע"ע בפ"ק דב"מ ט"ז ב' גבי המוצא שטר חוב בשוק אע"פ שכתוב בו הנפק לא יחזירו לבעלים דקאמר לא מיבעיא היכא דלא כתיב בו הנפק דאיכא למימר כתב ללות ולא לוה אלא אפילו כתב בו הנפק ומאן ניהו דמקוים לא יחזיר דחיישינן לפירעון ע"כ. וכ"כ עוד התוספות בפ"ק דיומא י"א א' ד"ה אע"פ ע"ש ולא זו בלבד אמרו בדברי הש"ס אלא גם באע"פ שבדברי הפוסקים אמרינן כן עיין הרל"ם בפרק א' מהלכות ברכות ד"ה כל השומע ובפרק ב' מהלכות שבת ד"ה לפיכך ובסוף פרק ד' מהלכות נחלות ועיין עוד בבית חדש י"ד סימן רס"ט סעיף א' וחשן משפט סימן רפ"א סעיף ט' וחזון נחום על סדר קדשים דף קצ"ד א' אלא שהר"ב הלכה למשה בח"ב דף י"ד ס' ע"ג עמד בזה על הרמב"ם ז"ל וכתב אם לא שנאמר דכן דרכו של רבינו לומר אע"פ אף דלא שייך לא מבעיא כמ"ש במקום אחד בשם מהרח"ש. ועע"ש דף ל"ה ע"ד ובמהר"י קורקוס פרק ב' מהלכות בכורים הלכה י"ג ובכנסת הגדולה י"ד סימן רס"ז הגהות הטור אות מ"ז. ואחרי הדברים והאמת האלה יש לתמוה על מהר"י חאגיז שבהלכות קטנות שלו סימן ק"א כתב שקבל מרבותיו דאע"פ שייך בטעמא דמילתא ולא אמרי' ביה לא מבעיא דאיך נעמוד אנחנו ונסמוך על קבלתו כיון שלדין יש תשובה מכל הלין דוכתי דבגמרא דאייתינא:

י"ג אלא אי איתמר הכי איתמר. לא שייך לומר אלא היכא דאקשו על מימריה דאמורא שלא בפניו אבל כד אקשו ליה לאמורא גופיה פנים אל פנים אז לא שייך לומר הכי אבל יאמר אלא אמר ר"פ וכו' וכן מוכח מדברי התוספות ז"ל בפרק במה טומנים נ' א' ד"ה אלא אי איתמר שכתבו וז"ל אין גרסא זו נכונה דלכאורה משמע שלרבא עצמו היה מקשה וטפי הוה ניחא אי הוה גריס אלא אמר רבא וכו' הרי מוכח דאין שייך למימר הכי כשמקשים לאמורא עצמו כאמור. אלא שדבריהם מגומגמים קצת במ"ש דלכאורה משמע שלרבא עצמו היה מקשה כאילו לא קאי הכי וכאילו מכללא איתמר והלא בפירושא איתמר התם איתיביה ההוא מרבנן בר יומיה לרבא ואולי דלא הוו גרסי מלת לרבא אלא איתביה ההוא מרבנן בר יומיה ותו לא ובגרסת הרא"ש שם דיש לדוחה קצת מקום לפרש אותיב על מימריה דרבא לפני בני בית המדרש ויהי מה זה הכלל אמיתי ונכון וכן נראה דעת רש"ל דבסוף פרק כיצד משתתפין מחק א"ל אביי ונראה לי דאזיל בשיטת התוספות דשבת ע"ש ולדידהו גם בפרק לולב הגזול ל"ג א' ול"ה ב' דאיתא א"ל רבא ומסיק אלא אי איתמר וכו' מחקינן נמי א"ל רבא ע"ש וע"ע בפרק המדיר ע"ג ב' דגרס רש"ל אלא אי איתמר הכי איתמר אף דאיתא שם א"ל אביי ואי איהו לא מחקיה אנן לא נשבש וניזיל בכל דוכתא דאית' הכי. וגם אחר הדק היטב בכל המקום אשר הוזכר לשון זה בשיתא סדרי מצאתי ראיתי כדברי התוס' ז"ל אף שדבריהם אינם צריכים חיזוק. אך מה שהוסיף עוד מדעתו הר"ב בית חדש בא"ח סוף סי' שע"ז ואמר דכל היכא דאמרו הך לישנא בגמרא משמע דאותו שקלא וטריא היה אחר מיתת האמורא שאמר המימרא. אין אני המך מודה לו דזו לא אמרה אדם מעולם ומה גם דהך דשבת הויא תיובתיה:

י"ד אמרי בי רב משמיה דרב כל היכא דקאמר הכי שמע מינה דפליגי אמוראי אליבא דרב דאי לא תימא הכי אמאי אצטריך לפרושי משמיה דרב דכל אמרי בי רב משמיה דרב הוא וכיון דפליגי אליבא דרב מסתבר דהלכה כדאמרי בי רב. כן כתב הרא"ש ז"ל בפרק הערל סי' ח' ובסוף פ"ו דבכורות והובא בס' יבין שמועה כלל ד'. ואני המך בעניותי לא זכיתי להולמו דהא בפרק כל גגות צ"ד ב' אשכחן דקאמר אמרי בי רב משמיה דרב כגון שנפרץ בקרן זוית וכו' ולא שמענו ולא ראינו דפליג עלה שום חד אליבא דרב אלא שמואל הוא דפליג על אמרי בי רב משמיה דרב ונקטו רבוותא כרב מכח כללין דהלכה כרב באיסורי וע"ע שם פרק ט' ב' והכי אשכחנא תו בפר"ע פ"ח א' דעלה דקאמר רב ערוגה בחרבה שנינו ופרכינן עליה והאיכא מקום קרנות קאמר אמרי בי רב משמיה דרב בממלא את הקרנות הרי דלתרוצי לדרב קאתו ואין שם חולק אליבא דרב ועוד עיין בפרקא קמא דמגילה י"ד ב' ובפרק המניח כ"ז ב' ובפרק מי שמת קנ"ב א' ובפרק ה' דע"ז ע"ה א' ואתה תחזה דבכולהו אמרי' אמרי בי רב משמיה דרב אף דליכא מאן דפליג אליבא דרב. ולולא דמסתפינא הו"א דהחילוק שיש בין אמרי בי רב לאמרי בי רב משמיה דרב הוא דאמרי ביה רב הוא ששמעום מפומיה דרב ואמרי בי רב משמיה דרב הוא שלא שמעוה מרב אלא מאחרים ששמעוה ממנו וכמו שכתבו קדמונינו גבי אמר רבי פלו' משמיה דרבי פלו' הידוע לפני כל יודעי דת ודין אף שלפק"ד יש לפקפק על זה כמו שיבא לקמן:

ט"ו אינהו דעבוד כר"פ. היכא דקאמר הכי יש במשמע מכלל דאנן לא עבדינן כוותייהו כן כתב הר"ב מרכבת המשנה על הרמב"ם דף פ"ד ע"ד: ט"ז איכא דמתני לה אהא. דאמרינן בכולי תלמודא הוא דלישנא קמא מתני לה לההיא מימרא אמתניתין או אברייתא חדא או מימרא באפי נפשה ואידך לישנא מתני לה על משנה או ברייתא אחרת. ומצאתי מחודש בסוף נדה ע"ב ע"ב דקאמר איכא דמתני לה אהא והיא גם היא מילתא באפי נפשה כלישנא קמא ולא תליא כלל בההוא ברייתא דמייתי כפי דברי התוס' שם והכי איתא התם איתמר עשירי ר' יוחנן אמר עשירי כתשיעי ר"ל אמר עשירי כי"א וכו' איכא דמתני לה אהא אמר לו ראב"ע לר"ע וכו' מאי הלכה רבי יוחנן אמר הלכה י"א ר"ל אמר הלכו' י"א כו' ע"ש וכתבו התו' שם ד"ה רבי יוחנן דודאי הלכה דקאמר ראב"ע לא איירי אלא במנין הימים דשייכי בהו זיבה ור' יוחנן ור"ל בסברא בעלמא פליגי דר"י קאמר כיון שיום שאחר י"א הוא נדות אין י"א צריך ספירה ור"ל סבר דאפילו שימור אינו נעשה לעשירי כיון דאינו ראוי להצטרף לזיבה גדולה דליכא אלא שני ימים בלבד הרי דלדעת התוס' ז"ל מצינו איכא דמתני לה אהא אע"ג דלא שייך כלל אברייתא דמייתי מדכתבו דר"י ור"ל בסברא בעלמא פליגי ולא תליא מלתייהו כלל בהלכה דקאמר ראב"ע ודו"ק:

י"ז אין הלכה כתלמיד במקום הרב. מלתא דברירא היא דלא אמרו כן אלא עד אביי ורבא אבל מכאן ואילך קי"ל הלכה כבתראי ואפילו בתלמיד במקום הרב וכמבואר בהליכות עולם שער ה' פ"ג בשם הגאונים והתוס' ובס' כריתות ימות עולם שער ג' סי' ו' וכן מצאתי עוד להרא"ש בפ"ב דערובין ובספ"ק דב"מ הוסיף עוד שכ"כ הרי"ף בכמה מקומות ועיין רש"ל ביש"ש דקמא פ"ב סי' ט"ו וכן קיימו וקבלו עליהם להקת האחרונים הלא בספרתם וטעם לזה עיין במוהרי"ק שורש פ"ד וצ"ד וק' וקכ"ב וק"ע ובשארית יוסף דף ל"ז ע"ב ובשו"ת הרמ"ע סי' קי"א. ומעתה יש לתמוה הפלא ופלא על הגאון רבינו מוהריק"א דבטור א"ה סי' קע"ב גבי אנדרוגינוס אי חולץ אזיל בתר איפכא וכתב דלא אמרו דאין הלכה כתלמיד במקום הרב אלא מאביי ורבא ואילך אבל קודם לכן אפשר דהלכה כתלמיד במקום הרב דאחרי המחילה הראויה לפי כבודו ליתא ונהפוך הוא כמדובר. והיותר תימה הוא שבכלליו דף קי"ד ע"ב כתב וז"ל טעם למה מאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי וקודם לכן אין הלכה כתלמיד במקום הרב תשובת מוהרי"ק שורש פ"ד הרי דידע ליה להאי כללא ואיך לא זכר שם בא"ה וכתב הפך זה שוב נדפס כנסת הגדולה על א"ח וראיתי שגם הוא תמה עליו בזה וכתב שכבר תפסו בעל שארית יהודה יע"ש. ואשוב אתפל' עוד על הרב"ח שגם בחלק א"ח סי' ש"כ ס"כ כתב דאע"ג דמאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי מ"מ אין הלכה כתלמיד במקום רבו. והוא פלא ששגג בפשיטות ומה גם שהוא עצמו בי"ד סי' ר"ז סוף סעיף ל"א כתב ואע"ג דמאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי מ"מ קודם אביי ורבא הלכה כרב במקום תלמיד וזה פשוט הרי מבואר דמאביי ורבא ואילך אית ליה בכללין דהלכה כתלמיד במקום הרב. והדבר צריך תלמוד ועוד אני תמיה על הכנסת הגדולה שבכלליו שם אות נ"ז וס"א מוכח דלא אישתמיט מיניה כללין ובכללי השיריי שלו אות מ"ד העתיק דברי הב"ח הנזכר לעיל בסתם ולא שת לבו שהם דחויים מעיקרא:

י"ח אמוראים מתרצים לפעמים עיקרים של פסקי הלכות ואין לסמוך עליהם שאינם אלא חידודין בעלמא ופלפולים שהיו עושים האמוראים ולא שיסמכו עליהם ובהרבה מקומות בתלמוד אתה מוצא כן. רבינו ישעיה הזקן בס' המכריע כ' סי' ז' שכ' כן בפרק רבן גמליאל. ולשיחתו דלשם לא זכינו וכפי הנראה היינו מ"ש שם הרי"ף בשילהי פירקא וכולהו טעמי דאיתמרו בהאי פלוגתא דר' ורבנן לא סמכינן עלייהו דלאו אליבא דהלכתא נינהו אלא אוקמתא בעלמא נינהו עד כאן:

י"ט אסמכתא אין דרך הש"ס לדקדק בה ולמימר רבי וכו' ורבנן וכו' וכדייק עליה הש"ס דרשה גמורה היא. כן כתבו התוס' בפרק ואלו נאמרין ל"ב ב' סד"ה ורבי ולדידי אפשר דלזה נתכוון הר"ש בריש פ"ג דכלאים במ"ש ובהדיא מוכח בירושלמי דקרא עיקר דרשא ולאו אסמכתא מדדריש נמי מקרא טעמא דר' יהודה דאמר בסיפא ע"ש. וכן מצאתי לר' בצלאל בשיטה מקובצת על בבא מציעא דף ק"מ ע"ד וכן כתב בעל קול הרמ"ז על המשניות דף ק"ג ע"א. ולי אני הדיוט צריך תלמוד בתוס' דיומא דף ד' דיבור המתחיל נכנסו שכתבו דדרשה דכאשר עשה כיום הזה צוה ה' כו' אסמכתא היא ועינינו הרואות דשקיל וטרי בה תלמודא טובא התם וכן בפרקא קמא דנזיר ה' א' תלמודא שקיל וטרי על קראי דרב מתנא ובר פדא דמינייהו ילפי לסתם נזירות שלשים יום הגם דאסמכתא אינון כמו שכתב שם הרמב"ם בפירושו וכן בפרק כל היד ט"ז ב' דקאמר תלמודא מאי קראה שהיא אסמכתא כידוע. שקיל וטרי בהו הש"ס ע"ש וכן מצאתי להתוס' גופייהו בפרק מי שמת קמ"ז א' דיבור המתחיל מנין שכתבו דאשכחן גבי אסמכתא דשקיל וטרי עלה תלמודא יע"ש ועיין עוד תוס' עירובין כ"ג ב' ד"ה פשטיה וכעת לא באתי לכלל יישוב. שוב ראיתי בספר מים חיים להפרי חדש דף כ"ח ע"ג שכתב דההיא דריש יומא דרשא גמורה היא ושכן מוכח מהירושלמי