יערות דבש – חלק ב – קטע 35

אבל הענין כי באמת הקב"ה ידע כי אוי היה ב"ש לדוד אלא שאכל פגה אם כן הוא רק חטא בעלמא אמנם המלאכים המקטריגים מלאכי דין הם צעקו על דוד כי הם לא ידעו כי ראוי' היה לו ב"ש כי חטא חטא ועון גדול וקמיה שמיא גליא כי אין חטאו כ"כ גדול אבל קמיה צבא שמי' לא נגלה זו וידוע כי עיני ד' משוטטות בכל ארץ הם מלאכי השגח' כדכתיב שבעה הם עיני ה' הם מלאכי השגח':

וזה מאמר דוד לך אצל הקב"ה לבדו כי לו נגלה הכל חטאתי לבד ואין בו עון אבל בעיניך היינו מלאכי השגחה אצל הרע עשיתי כי הם מגדילים העון ואצלם רק רע כל היום ולכך אמר דוד בבדיח' רבש"ע בממ"נ אצלך בלא"ה רק חטאתי כנ"ל רק בעיניך הם מלאכי השגחה אצלם רע עשיתי הלא להם יכול אני לומר למען תצדק בדברך כו' שלא יאמרו עבדא מנצח למרא ואם כי זהו אינו כי לא היה בלבבו כך מ"מ הלא הם אינם יודעים מצפון לבב ואם כן אצלם הוא זה תירץ מספיק ואם כי אתה יודע כי שקר הוא הלא לך בלאו הכי לא פעלתי רע רק חטאתי ושפיר הוא מילתא בדיחא לדחות מעליו כל טוען:

ולכן באמת לא לבד נגד ה' אף גם נגד צבא מעלה שהם עיני ה' המשגיחים על כל דרכי איש צריך איש לראות לתקן כי הם המקטריגים וע"ז נאמר דמוע תדמע עיני בדמעות לתקן העינים המשגיחים כי שערי דמעה לא נסגרו כי המשגיחים הנ"ל הם הסוגרי' שערים ע"י חטא אדם אבל בדמעה נתקנים העינים ונסתם פה מקטריגים ההמה לקטרג ולכך אמרו בחזקיהו המלך וטוב בעינך עשיתי שגנז ספר רפואות כי נודע מ"ש הרמב"ם כי היה עניינו בספר צורות כוכבים וצבא שמים וע"י היו מתרפאים עיין בספר חסידים כי זהו רע מאוד בעני' צבאות שמים להטריחם לעשות דבר חוץ לסדר ונימוס הטבע ע"ש:

וזהו שדייק הגמרא וטוב בעיניך עשיתי היינו אצל משגיח עולם וחז"ל דרשו שגנז ספר רפואות שהיה לטורח ולעבודה למלאכי השגחה מנהיגי גלגלים וצורות הכוכבים וזהו בעיניך היינו שרי השגחה ודוק והעיקר אצל אדם מבלי תת סיבה לעונו לומר זהו גורם וזהו גורם וא"א לעשות טוב בענין זה כי זהו הכל שקר אין הדבר תלוי אלא בידי אדם כי הקב"ה מסייע לכל הבא לטהר ומסלק המונעים בכל אופן:

ואמרו על ר"א בן דורדייא כאשר בא אל זונה והפיחה ואמרה כשם שהפיחה אינו חוזרת כך ר"א אין לו תקנה הרצון בקשה ללגלג על תשובה כדי שיהיה יצרו תקפו עליו ביותר כי בלאו הכי אבד תקוה מעה"ב ואין לו אלא להתעדן בעה"ז כי זהו חלקו ואמרה מה יועיל תשובה אני עשיתי דבר מגונה ולא נאות לעשות כן בפני הבועל החומד אותה פן תתגנה בעינו וכדומה מדבר המאוס הזה ואמת אני מתחרט ע"ז וכי יועיל זה לסלק המגונה והכיעור שנעשה ע"י סרחון זה במה שלבי תוהא וכ"כ הדבר אל עבירה מה יועיל חרטתו כיון שכבר נעשה המגונה והתועבה וסרחון כלפי מעלה אמנם ר"א אמר הרים וגבעות בקשו רחמים שמים וארץ בקשו רחמים חמה ולבנה כוכבים ומזלות בקשו רחמים וכולם מענה אחד השיבו שגם הם בתוהו יאבדו ויש להם לבקש על עצמן ואז אמר אין הדבר תלוי אלא בי וכו' מיד שב בתשובה שלימה למאוד עד שמת מתוך בכי ותשובה אשרי לו ולנשמתו:

אבל יש להבין מה זאת שלקח אלו למליצים וגם מהו התשובה שצריכים לבקש על עצמן מה בכך כל המתפלל על חבירו הוא נענה תחלה ומהו שאמר אין הדבר תלוי אלא בי וכי בלא זה לא היה יודע שתלוי בו וכי ס"ד שהם יתפללו בעדו והוא ישתוק ולא יצעוק לה' במר נפשו כי חטא אבל הענין כך כי רבים חשבו כי החטא גורם בסיבת מקום כי אמרו מקום זה גורם לזנות מקום זה לגזל וכדומה והוא בשנוי אוורים ועי"כ נשתנה המזג והלחות באדם וזהו פועל בטבע בגוף עד שנשתנה הגוף לחמוד וכדומה ושינוי אוירים שאינו בשוה בכל השטחים הוא הרים וגבעות כנודע כי שינוי אויר יש בין הרים לבקעה כנודע וזהו שחשב מתחלה כי שינוי מזגו בגוף בא ע"י שינוי אוירים בין הרים וגבעות ולכך אמר הרים וגבעות בקשו רחמים וכמו כן בא לאיש שינוי מכח הפכי הטבע כי שמים פועלים בארץ פעולות הפכית כי שמים מושפעים רוחני וארץ גשמי עד שאמרו שלכך עמידת ארץ במרכז בנקודה לא יפול לשום צד אף כי הוא כבדה כי השמים דוחים אותה מכל צד כי לא נאות להתחבר יחד וא"כ הדחיה הוא הטובה שעי"כ יש לה עמידה וכן הדבר ביסורין שקב"ה מייסר הוא לטובה וזה שמאל דוחה ביסורים ועי"כ ימין מקרבו שזוכה להתקרב לה':

וזהו מאמר הפסוק כגבוה שמים על הארץ כן גבר חסדו על יראיו כמו שגבה שמים על ארץ הוא שדוחים מבלי להתקרב אליהם ארץ ועי"כ שומרים מצב ארץ ובא טובה וקיום לעמידת ארץ כן גבר חסדו על יראיו שעי"כ בגבורת חסדיו ביסורים הוא עי"כ חסד גדול ולכך ע"י הפכת הטבעות שמים מארץ נולד שינוי המזג כפי סדר תנועתן כי גלגל חוזר סובבים שינוי תנועות ובזה הגרם לאדם לבלתי היות גופו שלם בעבודת השם וכלו לשמים ולכך אמר שמים וארץ בקשו רחמים כי יחס ענינו להם גם יחס שינוי כפי מצב שמש וירח חום וקור לח ויבש שהם פעולות מסתעפים מהם ושפעת שמש גורם חימוד וחום ושפעת לבנה עצלנות בעבודת ה' ושכחת לזכור אחרות כטבע בעלי מרה לבנה ולכך חשב ר"א לייחס עליהם עניינו ומכ"ש דחשב ליחס עניינו לכוכבים ומזלות כדעת הרבה מחכמי תולדות שמיחסים כל פועל אדם להם וכאשר אמרו מאן דבמאדים הוא רצחן ובחמה זנאי וכדומה ומכ"ש י"ב מזלות כפי שינוי מעמדם ומשטרם ומבטם ישתנה טבע אדם כאשר האריכו בזה הכלדים וחכמי תולדות וחברו בזה ספרים רבים והוברי שמים בזה שמו מבטחם ולכך חשב ר"א לתלות בהם ענינו והם היו בעוכריו שבא לכלל המרי הזה אבל כולם הוכיחו שאין הדבר תלוי בהם כי ידוע כי אמרו חז"ל היכי דמי ב"ת באותו מעשה ובאותו אשה והיינו כי אולי לאשה זו יצרו תוקפו ביותר או המקום גורם ולכך צריך להיות תשובתו באותו מקום ואשה ומ"מ לא יחטא זהו לאות שכבש יצרו בשלימות ונרצה עונו:

והנה לע"ל יהיו ישראל בתכלית בעלי תשובה שובו אלי בית ישראל כתיב ואלו היה הדברים הנ"ל גורמים לעונות לא היה לקב"ה להעבירם אדרבה להניחם ומ"מ לא ירשיעו להרע זהו תכלית שלימות התשובה ולמה יעבירם הקב"ה והרים ימוטו ושמים חדשים יברא ה' וכדומה הלא זה חסרון ביסוד התשובה ועכצ"ל ששקר הוא שהם לא היו בעוכריו ולא היה במעל הזה ואף אין מלך מלכו של העולם שוה להניחם כי אין זה צריכים לתשובת ישראל כנ"ל:

וזהו היה מאמרם להוכיח כי שקר חשב כי עד שאנו מבקשים רחמים וכו' נבקש על עצמנו ואלו היינו בסיבת החטא היה לנו בהכרח קיום לעתיד בעת התשובה אבל זה מורה שאין לנו חלק בחטא ומזה הרגיש הוא שאין כאן גורם לחטא וה' עוזר בכל רק הדבר תלוי בו ובעו"ה אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו שהמציא לו גורמים לעבירה ומונעים מלעשות תשובה והרבה בתשובה וכו' וא"ש ולכן אהובי בניי אין הדבר תלוי אלא בנו לשוב לה' ולא בימים אלו ימי תשובה וימי חג שישב יעקב בסוכות ותצא דינה כו' כאשר אמרתי לעיל אף גם אח"כ ולא בעו"ה בשמחת תורה שיש תערובות אנשים ונשים בחורים ובתולות אוי על אותו שמחה התורה חוגרת שק ולשמחה מה זו עושה אוי לנו על שברנו עברו זמנים ולא נושענו חזון ויקר אין אתנו אבדה בעו"ה אצלינו הכל ולא נשאר לנו רק הבלי דגרמא לשוב לה' מקירת לבב בתורה ובתפלה בבקשה מכם העתירו והתפללו לה' בכונה לא כמצות אנשים מלומדה כי אותה לבדה כדאי תפלה לקרב אותנו לאבינו שבשמים:

ואמרו אדם לעמל יולד א"י אם לעמל מלאכה או לעמל פה הוי אומר לעמל פה וא"י אם לעמל תורה או לעמל שיחה הוי אומר לעמל תורה והיינו כי אינו יודע אם ת"ת גדול ממעשה או מעשה גדול וזהו אם לעמל מלאכה ר"ל מעשי מצות ועבודת ה' או לעמל פה ועדיין ספק איזה טוב אם תורה או תפלה ותפלה איקרי שיחה כדאמרינן ויצא יצחק לשוח אין שיחה אלא תפלה וקאמר לעמל תורה כי באמת לולי תורה אין תפלה בכונה:

אשרי איש שעכ"פ קובע עת לתורה לשמה קודם תפלה ואח"כ יתפלל לה' בכוונה מרעותא דלבא ואז בלי ספק נפתחו לו שערי תפלה ויותר יש לאדם להזהר בתפלת מנחה וביחוד בימים אלו ולא כן בעו"ה ע"י שמתענים ממהרים להתפלל מנחה אחר חצות ואין קובעים מקום לתפלתם ומתפללים במרוצה בלי כוונה כלל ובלי סדר וכדומה והלואי שלא יתענו כי יצא שכרם בהפסדם וכמה קלקולים שבאו ע"י מהירת התפלה ורבוי המני' זה נכנס וזה יוצא מי בקש זאת מידכם ומה צורך להתפלל מנחה אם מתענים לשעות מה צורך למנחה ואם להתפלל ענינו וכי צורך הוא להתפלל וכי בשביל שאין אומרים ענינו אין התענית תענית ובלא"ה דעת הרבה מחברי' אפילו יחיד בש"ת אין לומר ענינו ולומר צום תעניתנו אם אין משלים עד ערב וא"כ מה לכם בזה אין כל התענית כדאי אם עי"כ תמהרו בברכה אחת להיות נמהרים מבלי כוונה שלימה בכל לב ובכל נפש נכנע בעומד באימה וביראה לפני קב"ה וביחוד בתפלות מנחה כי אז חטא אדה"ר בט' סרח ואז נתגברה בעו"ה הקליפות בחטאו ואז נתעורר דינים ולכך אמרו לעולם יהיה אדם זריז בתפלת מנחה כי אז היה חטא אדה"ר וצריך זירוז ביותר וכבר נודע בכתבים כי אליהו היה מנובלת נשמת אדם קודם חטא ולכך לא ראה מות ויחי לנצח וא"כ אף הוא לא חטא וא"צ לתפלת מנחה וזהו שדייק הגמ' אפילו אליהו לא נענה אלא בתפלת מנחה שאף על עצמו א"צ מ"מ לישראל היה צריך:

ולכן מנהג ישראל בר"ה שאז חטא אדם בעת מנחה לילך לנהר ולעורר י"ג מכילין דרחמי עלאי' כי לולי כן ח"ו היה חרון אף ה' על אדה"ר רק מכילין דרחימי עלאי הגינו כאשר כתב האר"י ז"ל ולכך סיימו אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם היינו בזמן אדם הראשון שהיה בבחינת קדם כדכתיב אחור וקדם אדם וחוה הוא הי' בבחי' קדם להסתכל בשכינה כי שכינה במערב והעומד במזרח מסתכל בשכינה ולכך נקרא מזרח אויר יה כנודע אבל הנוקבי' א"א להסתכל בשכינה ולכך היא במערב ונקרא אחור וא"א להסתכל בשכינה רק במרכבה שאחר שכינה אבל לא בשכינה וכן בחטא עגל תשש כחם כנקבה ונאמר וראית אחורי ופני לא יראו כי השיגו רק אחור למרכבה אבל לא להסתכל בשכינה וזה שמקונן הנביא אחור וקדם צרתני וא"כ מפאת מעלת קדם ראוי לי להסתכל בשכינה ותשת עלי כפך מבלי להסתכל כדכתיב ושכתי את כפי עליך עד עברי וראית אחורי ופני לא יראו והכפי' היו סוככים מבלי לראות ולכך אנו מתפללים השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם שנזכה לראות פני השכינה במהרה בימינו אמן: ת"מ והספד מ"ש הגאון הנ"ל בק"ק אלטונא לחמשה חכמי הדור ז"ל

נעים זמירות ישראל פתח במזמור ס' למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד בהצותו את ארם נהרים וארם צובה וישב יואב ויך את אדום בגי מלח שנים עשר אלף אלהים זנחתנו פרצתנו אנפת וכו' ופרש"י מכתם באגדה אמרו שהיה מכתו תם ונולד מהול וכו' אלהים זנחתנו וכו' כיון שנזכר בשמדות וגזרות שגזרו מלכות אדום אח"כ על ישראל אמר אלהים כו' ויש להבין למה לא נזכר בשום מזמור מכתם שהיה נולד מהול רק במזמור הלזה ולמה לא זכר הצרות שהיה לישראל מאדום רק בזמן ההוא שהכה יואב את אדום ולא בפעם אחר:

ונראה דידוע במדרש וברש"י ראו כי רעה נגד פניכם כוכב של דם היה נגד ישראל במדבר ולהבין איך ראו כוכב של דם במצרים שיהיה עומד במדבר מול ישראל אולם כשיצאו לא יראו עוד הכוכב וכי ידע מה שיהיה אח"כ וגם איך ידעו שהוא על ישראל וכי נרשם בכוכב שהוא מורה על ישראל כל אצטגני' יודעי' כפי טיב מדינ' ושופטי' על העם יושבים בקרב' מפי נסיון כנודע טיב חכמ' אצטגני' אבל איך ישפוט על ישראל שלא הי' להם מדינה מיוחדת וכדומ' וכבר דרשתי במ"א רק הואיל וצריך כעת להאי ענינא נאמרה ונשנית וקצת בפנים חדשות והענין כי אמרו מאן דבמזל מאדים או אושיד דמא או טבחא או מוהלא והיינו כי טבע מאדים לשפיכת דמים ולכך אמרו כי מאדים כוכבו של עשו שיחד לו יצחק על חרבך תחיה אמנם במצות מילה או מצות שחיטה מתבטלת כחו של מאדים ואין לו כח נגד ישראל ולכך אמר הפסוק זובח השור מכה איש ופירשו כי מתרעם הנביא על שרצח ושפך דם רק אולי הוא במזל מאדים וגרם לו זאת ולאזור חיל לנצח כח הכוכב ומזל צריך אימוץ רב ולאו כל אדם מסוגל לכך וא"כ יש לו התנצלות ולכך אמר הנביא זובח שור שהוא טבח א"כ כבר נתן יד לכחו של מאדים וא"צ לאושיד דמא וא"כ למה מכה איש:

והנה במדבר לא מלו וגם לא קיימו מצות שחיטה כי אכלו בשר נחירה וא"כ אין מפגיע למאדים שהוא נגד ישראל ובחלקו של עשו וזהו שראה פרעה כי מאדים כוכב של דם נגד ישראל שהוא כוכבו של עשו עד שיהושע מל ישראל הכניע למאדים ואמר גלותי חרפת וכו' והנה במלחמת עמלק צוה משה ליהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק ולא עשה משה בעצמו ומלחמת עמלק מצוה ואיך לא קיים בעצמו אבל עמלק שהיא עשו ומאדים כוכבו אין לו מכניע רק מי שנימול והטיף דם ברית ואושיד דמא קודש לה' מתיש כח חרבו להרוג במלחמה. ואמרינן במשה ותרא אותו כי טוב שנולד מהול וא"כ לא צריך לדם ואין לו כח להלחם ולהחליש מאדים ולכך בחר ביהושע וזהו ענין מזמור הנ"ל דאמר בהצותו את ארם נהרים וא"כ וישב יואב ויך אדום וקשה למה ארם הכה דוד בעצמו ולהכניע את אדום שב יואב ולא דוד ולכך אמר לדוד מכתם שהיה מכתו תם ונולד מהול א"כ לא היה כחו חזק להכניע למאדים כוכבו של עשו והוצרך יואב להלחם שנימול כנ"ל ביהושע:

ודרשינן ברבה וירא כי לא יכול לו ויגע בכף יריכו בכף יוצאי יריכו צדיקים ונביאי' שיוצאים הימנו וזהו דורו של גזירה והיינו כי יריכו היינו אבר המילה כמ"ש ועיין הראב"ע כי גיד הנשה מסתעף מאבר הזרע ונקרא נשה לשון אישות ושרו של עשו שמאדים בחלקו לא היה לו כח ביעקב רק במילה כי ידוע מ"ש ויעקב איש תם שנולד מהול ולכך יכול לאחוז בו ולגרום רעה ליוצאי חלציו. רק אמת דהם קיימו מצות מילה והכניעו כחו ולכך אמר דורו של גזירה שגזרו על ישראל מבלי למול אז גבר חיל וזהו שכאשר ראה דוד שאין כחו להכניע מאדים כוכבו של עשו רק במילה ולכך הוצרך יואב להלחם נזכר שהיה אחיזה לשרו של אדום בירך יעקב הואיל ונולד מהול וכדורו של שמד שיבטל המילה ולכך התחיל לקונן אלהים זנחתנו פרצתנו וכו':

וכן בעו"ה נחנו נקונן זנחתנו פרצתנו כי בעו"ה פרץ ע"ג פרץ קול ענות חלושה במחנה עברים קול תרועה ושברים שבר ע"ג שבר הן נפלו שרי חיל ה"ה הרב הגאון מו"ה דוד אב"ד דק"ק ברלין ואם כי לא הכרתי מ"מ ספרו וחבור על ירושלמי מעיד שהיה מתמיד בתורה וחברה מתוך יגיעה של תורה והוצק חן בשפתיו. משה משה הרב מ' משה ראפ' מק"ק פ"פ זקן בדור מובהק בתורה ממש לא הניח בימיו כמותו בכל גלילות אשכנז והרב מ' משה זקן בבחרותו למד בטוב ובעיון והוגה בה מאוד ואח"כ נטרד בעול דרך ארץ ועול צרכי ציבור ושיחר פני מלך ושרים ועדיין היה תורתו בקרבו כל עת והרב המובהק מופלג בתורה ובחסידות הרב מק"ק הענא ר' שמשון לוי שנקרא בפי כל ר' שמשון מורינו הכרתיו זה שנה שעברה ומצאתיו מלא וגדוש בחכמה ומדע ותבונה ובקי בחדרי תורה ויראתו קודמת לחכמתו וענוה שפל ברך מנעוריו גדול בחסידות והרב המאה"ג מו"ה שלמה אב"ד דק"ק פינטשיף שהיה מרבני קדמאי בעלי תורה ויראה והגיע להוראה ומורה ואחרון הכביד ידו כבדה באנחותי אריד בשיחי ואהימה קול נהי ארימה ווי ווי על האי שופרא דבלע בעפרא חסיד ועניו קדוש מרחם מי יחוש חוץ ממני אשר בחיקי נתגדל כבן לאב בין כתפי שכן והצליח אשר ממש לא הניח תמורה בעולם והרביץ תורה בישראל והעמיד תלמידים וכל בית ישראל יבכו השריפה אשר שרף ה' אשר טפחתי ורביתי אויבי כלו מו"ה בנימין וואלף אוסטרליץ דמו"ש בק"ק פראג יע"א והנה ראוי לכל ישראל לעורר אבל יחיד כי כל אחד יש לו מעלה מיוחד ולכל בעלי תורה שער בתורה מיוחד להשיג וא"כ במותו אין לו תמורה בבחינה שלו ולכך נאמר אבל יחיד כי כל אחד יחיד בבחינתו אשר בעו"ה נעדר מישראל:

וידעתי כי הרבה יתלו במקרה זה בזקנה וזה בחולשת גופו וזה ברב צערו וכדומה אבל אל בניי ח"ו לתלות במקרה כי העם אשר בחר ה' לנחלה לו ונכנס עמם בברית איך יניחם למקרה הזמן והטבע וכי כך מדת הברית להפקי' באי בריתו למקרה הזמן ופגעי טבע ובמה נפלינו אנחנו באי ברית ה' מכל עם אשר ע"פ אדמה וביחוד בעלי תורה המלך חפץ ביקרם והוא מונה רגעים ובקרים מתי יבא עת שצדיק נולד כמבואר במדרש פ' בלק ועכשיו שנולד ונתגדל איך יסתיר פנים ויניח אותו הפקר כל מוצאי פגעי טבעיים יהרגו ולכך אמרו בירושלמי כד דמך ר"ס אמרו שבטים מציאה מצאו כתיב ויצא ויחרדו לבם אנו שאבדנו לר"ס עאכ"ו והיינו כי ודאי אף השבטים היו יכולים לתלות ענין הכסף במקרה כי האיש הממונה ע"כ עסקיו מרובים וטרוד בנכנסים ויוצאים לקבל מעות ולמכור עד שבקל נפל הטעות ונתערב הכסף בתבואה ושלא במתכוין הגיע הכסף לשקים. וכהנה דברים במקר' רק ח"ו הם לא תלו דבר במקרה רק משמים ואמרו מה זאת עשה לנו וכו' ולכך חרדו למאוד וא"כ הדבר ק"ו שבטים שמצאו מציאה לא תלו במקרה רק בכוונה מבעל הכונה ויחרד לבם אני שאבדנו ר"ס היותו ת"ח גדול וצדיק עאכ"ו שאין לתלותו במקרה רק בכוונה מה' לעונש לדור ועונותינו הטו כאלה ויש לנו להתאונן:

ובאמת עיקר כוונת ההספד שיקנאו החיים בהם ויאמרו ראו כמה יקר הגיע לאיש אשר עסק בעבודת ה' ולמה נחדל נחנו לעשות כמוהם ובפרט העוסקים בצרכי ציבור כמו שהיה באנשי' הנ"ל כמה שעסקו בצרכי ציבור וביטלו לפעמים עי"כ עונת התורה:

ואמרו במדרש לר' אבהו הראו שכרו י"ג נהרי אפרסמון ואמר אלו למאן א"ל לאבהו אמר ואני אמרתי לריק יגעתי וכו' וצריך ביאור איך ח"ו יכפור ר"א בשכר תורה ומצות ופשוטן של דברים הוא כמו שכתבתי כי ידוע ר' אבהו היה קרוב לבי' קיסר ושכיח שם כמבואר בגמ' כר הוי ר"א אתי לבי קיסר וכו' וא"כ מא"י מושב ר' אבהו לרומי מושב קיסר דרך רב וצריך זמן בהליכה וחזרה וגם שם לבוא אל הקיסר ולהשתדל כי לא בחנם הלך שם צריך ג"כ זמן רב כנודע למבקרי פתחי שרים ומכ"ש מלכים גדולים כמו קיסר רומי בימים ההם וא"כ ביטל עי"כ זמן רב מהתורה והיה פרוש מבה"מ דיבוק חברים וכדומה: