יערות דבש – חלק ב – קטע 36

אך אמרו במשנה והעוסקים בצרכי ציבור יהיו עוסקים עמהם לש"ש ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאלו עשיתם והיינו שלא יצערו כי ע"י עסיקת צרכי ציבור נתמעט הלימוד ומ"ט ואמר לא כן אל תיראו כי מעלה אני עליכם שכר הרבה כאלו עשיתם מ"ט ותורה בשלימות וזהו ענין ר"א שפחד שמה שיגע בצרכי צבור והלך לבי קיסר וכדומה הכל לריק כי מיעט עי"כ תורה ועבודת ה' וזה אמרו לריק יגעתי אבל הראו לו משמים כי קב"ה קבע לו שכר מ"מ ושכרו הרבה מאוד:

אבל יש עוד פי' מה שאמרתי כבר בזה כשיובן למה הראו לו במספר י"ג נהרין לא פחות ולא יותר אבל יובן חיוב עלינו לעבוד ה' מאהבה וזהו תכלית העובד השלם ואמנם גדר אהבה השלימות שאין בו דופי אין אהבה למען לקבל שכר בשמרנו מצותיו כי זהו לאהבת המועיל כדי לקבל הנאה עי"כ ואין זה אהבה שלימה ואם יקבל הנאה משונא ג"כ יאהבנו בשביל הנאות אבל תכלית אהבה שיצייר בנפשו אף שאקבל כאב ופורענות על שמרי התורה ואהיה נגוע ומוכה כל ימים בזה ובבא מ"מ לא אמנע לעשות מצות ה' הואיל הוא רצונו ורצון אוהבו אני עושה לרב אהבתו וזהו ואהבת את ה' בכל נפשך אפי' נוטל נפשך הכוונה אפילו שתצייר כי ע"י שמירת מצותיו מאבד אתה נפשך ותהיה נטולה חסירה מ"מ לא תמנע לעשות המצוה כפי אהבה שאינו תלוי בדבר וכך אמרו הוו כעבדים המשמשין שלא ע"מ לקבל פרס כדי שיהיה אהבה שלימה שאינו תלוי בדבר כלל ואהבה שלימה כזו תליא באמונת האחדות כי יחיד ומיוחד כי אם ח"ו יצוייר שיש עוד שותף במעשה בראשית א"כ אין אהבתו שלימה לה' כי הלא גם לשותפו יאהב ואולי רב טוב שותפו ולו מגיע אהבה וכהנה ולכך אהבה בגי' אחד כי דביקים זה בזה ואנשי יריחו היו כורכים שמע שסמכו מלת אחד לואהבת הוא על כונה זו כי זה בזה תליא:

והנה ר' אבהו היה עובד ה' מאהבה שלימה בלי פני' לתכלית שכר רק תמיד בעשות מצוה דימה בנפשו כאלו אין מקבל שכר עליו כלל רק עושה לאהבת ה' לעשות רצונו ולכך היה שכרו באהבה דהיינו מספר י"ג מנין אהבה בי"ג נהרי אפרסמון וכו' וקאמר ר"א דלכך זכה לכך כי תמיד בעשות מצוה אמר אך לריק יגעתי מבלי קבלת שכר וזהו ואני אמרתי אך לריק יגעתי ועי"כ זכה לכך כמספר אהבה:

ואמת אמרו ביהושע שאמר על אלדד ומידד אדוני משה כלאם הטל עליהם צרכי ציבור והם כלים מאליהם וזה מורה כאלו התעסקות בצורכי ציבור מונע שפעת אלוה והסתלקות רה"ק. אבל יש לתמוה על יהושע בן נון איך חשב מחשבה זרה כזו לבטל ולגרום ביטול לנביאי ה' מנבואתם כמה חרדות חרדו האבות שיזכו ישראל לנבואה ויחשוב ליהושע לבטל הנבואה בעו"ה הלא זו חטאנו בדורנו לה' וזהו מהמרי ורע החלי כאשר יהיה איש רוצה ללמוד תורה ברבי' וקביל רוח יתיר' בי' יקומו ויחשבו מחשב' לבטלו ולהבאיש ריחו בכמה דברים אפס אין גדיים ובקר ברפתי' אנשי וועד בטלו חדלו פרשי' מישראל מגן ורומח במלחמת' של תורה אם יראו בישראל רבים חללים הפילו ועצומים כל הרוגי' וח"ו שיהיה מדה זו ביהושע להתחבל לבטל נבואה מישראל ובפרט אלדד ומידד כאשר כתב האר"י ז"ל שהיה מעלתם גדול אבל בלא"ה קשה וכי בשביל שיעסקו בצרכי ציבור יפסוק הנבואה הא ע' זקנים שהאציל משה מרוחו עליהם כתיב ויתנבאו ולא יספו ומתרגם ולא פסקו להתנבאות והם נשאו בעול הציבור כדכתיב ונשאו אתך וכו' ולכך נראה כי אמרו זקנים שבדור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כלבנה ויש להבין למה דוקא זקנים שבדור אמרו כן ומה היה כוונתם בזה אמירה אבל הענין כי אמרו כי כתיב כי אתה תביא וכתיב כי אתה תבוא ומתרץ משה אמר אתה וזקנים עמך וקב"ה אמר לו טול מקל והך על קדקדם דבר א' ולא שני דברים לדור ויש להבין במה נחלקו משה וקב"ה ועיקר קושיא הלא בימי משה היו ע' זקנים והם נשאו עם משה במשא העם והיה ע' דברים לדור ואיך בימי יהושע נא' דבר א' לדור:

אבל הענין כך למה אין שני דברים לדור והוא כי ידוע כי אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד ואמרו הטעם כי כל נביא יש לו שער וצינור בפני עצמו שממנו נבואתו מושפע וא"כ א"א בסגנון א' כי הלא לכל א' שער ועולם מיוחד ומה טובו של זה לשל זה וא"כ אז שהיה הנהגת הדור ע"פ רה"ק כדכתיב ואצלת וכו' ונשאו אתך א"כ לא יתכן שיהיה שני דברים כי הלא אין נבואת' בסיגנון אחד ועולמות וצינורות מיוחדים ואיך יתקיי' הנהגתם שהוא באופנים מתחלפים זה בכה וזה בכה והנהגת הדור צריך להיות שפה א' ודברים אחדים והיו לאחדים ושני זקני' וכ"ש יותר הלא הכל נפרד ונחלק לסגנון הרבה כי כל א' מתנהג כפי מדרג' לבחינה שלו ולא יתקיים הנהגה כזו. אך זהו בשאר נביאי' אבל זקני' של משה שעמדו לפני משה והוא האציל עליה' א"כ כול' קבלו כא' ממשה וא"כ א' לכול' משה ואין כאן חילוק צינורות או שפע עולמות הכל מבחינה א' א"כ פשיט' שתהיה הנהנה נכונה ולכך אמר השם ואצלת מרוחך עליה' וא"כ המה ינשאו אתך כי הן ומשה הכל א' ושורש אחד לכולן בשוה. ואלו היה בכח יהושע להאציל מרוחו על זקני' כמשה ג"כ יתכן בהם הנהגה ג"כ אבל יהושע לא הי' כחו כל כך גדול שיאציל משלו לאחרי' וא"כ אלו היה הנהגה בזקני' יחוייב שיהי' להם הארת רה"ק כל אחד כיד ה' הטוב' עליו משמי'. וא"כ הרי צינורות מתחלפים ויקולקל הנהגה ולכך צריך דבר א' לדור והטעם אשר משה יכול להשפיע ולא יהושע כי פני משה כחמ' המשפיע באור' לכל כוכבי לכת ויהושע כלבנ' דלית לה מגרמי' כלל והנה משה הי' רב ענותן וחשב כי כחו של יהושע חזק ככחו להשפיע בזקנים אמר אתה וזקנים כמו שהי' בדורו אבל קב"ה ידע כי אין כח ביהושע להשפיע לזולתו וא"כ יהיה שני סגנון כנ"ל ולכך אמר דבר אחד לדור וכו' וזקנים שבדור בקשו לפרש למה בימי משה נשאו במשא ג"כ ובימי יהושע לא ואמרו פני משה כפני חמה ויכול להשפיע לכך נשאו אתו אבל יהושע כלבנה דלית לי' להשפיע צריך דבר א' לדור כנ"ל וא"ש:

והנה המהרש"א כתב כי חרה אפו של יהושע על אלדד ומידד הוא כי הם נשארו במחנה וקבלו נבואתן בעצמן ולא ע"י אצילות משה וחשבו יהושע לגנאי למשה רבו והעדר כבוד דלא צריכין לו וחשבו כמורה הלכה ב"ר. וזהו כוונת יהושע הטל עליהם צרכי ציבור שגם הם יהיו מזקנים המנהיגים הדור וא"כ יצטרכו לקבל ממשה כדי שלא יהיה שני דברי דור ושני סגנונות כנ"ל וזהו מאמרו והם כלים מאליה' מאליהן דייק' שלא יהיה עליהם הרוח מאליהן כי אם ע"י האצל' דילך ויהיה הנהגה בסגנון אחד ולא יהיה העדר כבוד ואתי שפיר זכי חולקי' דחס על כבוד רבו:

וכמו שאמרו בנביאים כן כך הוא בת"ח כי חכם עדיף מנביא לכל ת"ח שער ונתיב חכמה בפ"ע וכאשר אמרו אין צדיקים לע"ל רואים זא"ז כי לכל אחד עולם בפ"ע מקום השפעתו במותן בעו"ה נסתם השביל ונתיב וממש נאבד עולם מלא ואיש והמעורר הספד ומצער בהעדר ת"ח וצדיק נשמתו אוחז ונדבק בנשמות הצדיק והולך דרך נתיב ההוא והוא זוכה בו לכן ראוי מבלי להתעצל ולע"ל שיהיה משיח בן יוסף נהרג והוא צורך תקון עולם כי תחילת ברייתו של עולם הי' העדר קודם להוי' ולכן אמרו כי היה עולם חרב קודם עולם התיקון בונה עולם ומחריבן ואמרו דין הגין ודין לא הגין כי העדר קודם להוי' וכן היה בחורבן בית המקדש גדול יהיה כבוד האחרון מן ראשון וכן באדם קודם תחיית המתים ישובו כל המתים אפילו צדיקים לעפר ואח"כ יחיו ואח"כ יהיו בתכלית היקר ולכך אמרו ברייתו של עולם חשיכה והדר נהורא כי העדר קודם להוי' כן יהיה במשיח בן דוד שהיא הויתו של עולם העדר קודם לכן שהוא משיח בן יוסף שיהיה נהרג. ומשיח בן דוד פחד אולי יתקיים בו שהעדר יהיה בו שימות ואח"כ יחיה ויהיה אורו מבהיק לכך אמרו חז"ל שביקש רחמים על עצמו ואמר חיים שאל ממך נתת לו רק משיח בן יוסף דכלול ביה כנזכר בזוהר הוא קרה בו העדר קודם להוית משיח בן דוד:

וכן היה בקין והבל שחשבו אז יהיה עולם התיקון ונחלקו במלוכה כמבואר במדרש וקין שפט הבל משיח בן יוסף והוא בן דוד ולכך ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו וכן שבטים שפטו כי אז יהיה עולם התיקון כמבואר במדרש ואביו שמר חשב שהגיע תחית המתים וא"כ יהודה לו יתכן המלוכה כנודע ויהיה בבחי' משיח בן דוד ויוסף שחלם שמלך ימלוך היינו משיח בן יוסף:

ולכך אמרו הנה בעל החלומות הלזה בא ועתה וכו' והיינו שיהיה מלך בבחי' משיח בן יוסף לכו ונהרגהו וכו' וזהו שאמרו באלדד ומידד שהתנבאו מן מלחמת גוג ומגוג אשר לכאורה תמוה מה ענין מלחמה זו בעת ההוא אבל עיקר מלחמ' גוג ומגוג שמב"י יהי' נהרג במלחמה ויפיל פחדו על כל ישראל באמרם הנה בארזים נפלה שלהבת וכו' והנה בכניסת' לארץ הי' ראוי מלוכה ליהודה כדכתיב יהודה יעלה רק מתחלה מלך יהושע מבני אפרים בן יוסף בבחינת משיח בן יוסף וא"כ המה שהתנבאו יהושע מכניס לארץ ולא א' מבני יהודה אשר להם המלוכה שפטו כי הוא מב"י וא"כ יקרה בו מיתה ולכך להוציא מלבן דבר זה התנבאו על מלחמת גוג ומגוג כי אז יהיה זה ולא מקודם והנה עם כל זה הואיל וצריך להיות העדר קודם להוי' גם ביהושע קרה העדר שמת בלי בנים וחשוב כמת. אבל כולם רק בבחינת מושל כדאמרינן קיסר ופלג קיסר וזהו אמרם המשול תמשול בנו אבל לא בבחינת מלך ולכך טען משה על מיתת שאול מלך ראשון שעמד לבניך ידקר בחרב והבן:

והנה אמרו כל המתעצל בהספדו של ת"ח ראוי לקברו בחייו: ראו כמה גדול ענין הספד כי החי יתן אל לבו כמאמר המשורר כי יראה חכמים ימותו ומה יתגאה אדם הלא הוא כצל: אמרו נא איש אשר הולך לדרך הלא יכין לו מטבע שהוא עובר לסוחר כדי ליתן להעומדים על פאסטין לקבל שכר הליכה ומה לנו ליתן מטבע במותינו אפילו בעבר הראשון לא יועיל הון ביום עבר' כל מטבעות מכל דוכסי' ואפרכי' בטילין ומטבע חדא היא אשר בה ילך ויבא בלי כושל הוא מטבע שטבעו חז"ל מטבע שלהם היא אשר בה נחסה ונתלונן בקבר והנה מטבע שטבעו חכמים בברכות ותפלה היא נשגבה יקר מפנינים אשרי אדם המתפלל ואומר הברכות בכוונת הלב ואם לאו ח"ו שמתפללים בלי לב כלל הוא מטבע מזויפת כי אין תוכו כברו:

וקאמר הנביא ישעיה יען כבדוני העם בשפתים ולבו רחק ממני הנני יוסיף להפליא העם הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו וכו' ויש להבין מה זה מדה כנגד מדה אבל הענין כי כבר כתבו פעמים ודרשתי בזה כמה פעמים כי מצינו שתפלה קב"ה מקבל'. ולפעמים מצינו ע"י מלאך והענין כך אם הוא בלב קב"ה מקבלו קרוב לנשברי לב וכל לבבות דורש ה' אבל המתפלל בלי לב אין הקב"ה מקבלו רק מ"ה שאינם יודעים מה בלבו של אדם הם מקבלים וידוע כי במיתת צדיקים מ"ה רוצים שימות צדיק ויום ל"ג בעומר הוא הלולא דרשב"י כי מת אז והיה למעלה הלולא הנערה באה אל המלך וראוי לכל איש הירא וחרד לשום אל לבו יום ההוא לשוב בתשובה כי זכות רשב"י מסייע להבא לטהר ולא לבלות זמן בעו"ה בהבלי עולם אשר הוא לצדיק לצער עכ"פ מ"ה רוצים במיתת הצדיק כמבואר בגמרא אראלים ומצוקים תפסו בארון הקודש ולפ"ז המתפלל על צדיקים שלא ימותו כי תפלתנו בכל יום על קיום חכמי ישראל ואינו בלב מ"ה מקבלים התפלה ומה יועיל התפלה אין קטיגור נעשה סניגור אבל להתפלל בלב הקב"ה מקבלו ודאי נושא פירות לכך אמר יען כבדוני בשפתים ולבם רחק הנני יוסיף להפליא ואבדה חכמה וכו' זו מיתת צדיקים ולכך צריך זירוז בתפלה שהיא עבודה שבלב ובאמת החי יתן אל לבו הלא אדם להבל דמה וכל יגיעתו לריק בעו"ה ורגע זו שעומד בתפלה הוא יקר הזמן כבר אמרו במדרש כי תפלת החיים בזה עולם אין מספיק רק הצדיקים בקבר מתפללים עלינו לקדושים אשר בארץ המה ונקראים קדושים להורות במיתתן קרויין חיים:

ולכך נאמר במדרש אדם הי' ביקר המעלה בקשו מ"ה לומר לפניו קדוש הפיל הקב"ה עליו תרדמה ואין הכוונה שח"ו טעו בו רק אמרינן בגמ' צדיקים בתחיית המתים אינם חוזרין עוד לעפרם שנאמר הנשאר וכו' קדוש יאמר לו מה קדוש חי וקיים אף המה חי וקיים כללו של דבר מי שהוא חי וקיים נקרא קדוש והנה לולא דאכל אדה"ר מן עץ הדעת והיה אכל מעץ החיים היה חי לעולם וזהו היה דעת מ"ה ולכך רצו לקרותו קדוש אבל ידוע מ"ש בזוהר דלכך לא ניים דוד שיתין נשמי דאז היה טועם טעם מיתה ודוד מ"י חי וקיים וא"כ א"ש הקב"ה ביקש להראות למ"ה דאינו חי וקיים לעולם ולכך הפיל עליו תרדמה ובשינה טועם מיתה ואינו נקרא קדוש ולכך לעתיד לבא יהיה יום לא לילה דלא איברי לילה אלא לשינתא ולע"ל לא ינמו כלל ושינה אין להם ולכך יקראו קדוש ולכך צדיקים בקברן נקראו חיים נקראו קדושים אשר בארץ וזהו הכל לצדיקים גמורים אבל מי שיש בו קצת חטא טובה הוא לו ששב לעפר כי בזה יתכפר חטאו בצער דעפר וכפר אדמתו עמו:

ואמרינן בירושלמי דכתובות דרבינו הקדוש צוה להיות ארונו נקובה בארץ ופי' הרמב"ן בספר תולדות אדם והטור י"ד דהדף התחתון בארון יסורו בעת קבורתו כדי שיהיה מוטל על הארץ ולא יהיה נסר מפסיק. והקשה הרב מברלין הנ"ל בחבורו הא ברבה פ' ויחי נתן הטעם דלכך יהיה ארונו נקובה מפני מבול ופי' מפרשים שאם יבואו ריבוי מים שיזובו ולא שייך לפי' הרמב"ן והטור:

ונראה דהם לא פירשו כן דמהכ"ת יבואו בקבר ריבוי מים רבי נקבר בטבריא מקום גבוה מן מים ומה מפני מבול ולא אמר מפני רבוי מים או גשמים רק כך פירשו דכל זמן שגוף אינו נבלה יש לנשמה צער ומתוח הדין אבל כאשר נבלה ונרקב אז יש לנשמה נייחא ועיין בתשובת רשב"א שא' פקד לשפוך סיד על גופו להיות מהר מתעכל ע"ש ומלת מבול פי' בלה ונרקב כדאמרי' מבלאי מכנסי כהנים ופירשו בלוים ונרקבים ושרש המלה מבול וכן מבלה זמן שרש הדברים מבול שהוא לשון בלע ונאבד: וזהו

כי רבי לרב ענוותנותו חשב עצמו לאיש מלא חטאים וביקש שיכופר ברקבון גופו מהר להפטר מהדין ולכך צוה שיהיה גופו מוטל מאדמה מבלי הפסק נסר כדי שיהיה נמהר להבלות ונרקב וזהו מפני המבול הרצון שיהיה נבלה ונרקב וזהו אינו כ"כ מהר אם נסר מפסיק בינו לבין אדמה ומעכב הרקבון וכלוי וזהו ברור ונכון:

ולכן החי יתן בעפר פיהו להנצל מיצה"ר ומבלי להתגאה כי קרוץ מחומר ומעפר בא ולעפר ישוב איך יתגאה נוד מלא רוח. ואמרו במדרש רבה ויקרבו ימי יעקב למות זש"ה אין שלטון ביום המות ולהבין מה ענין זה לזה הוא דהא דאין שלטון ביום המות ולא ביום שלפניו או בו ביום שעה אחת קודם למותו ולמה כל היום אין שלטון אבל הענין כי בעל מ"ע ז"ל כתב בקושי' שהתעורר הרא"ש בפ' ע"פ דפעם א' משמע דבע"ש מת משה רבינו ופעם א' משמע בשבת ותי' דנשמה של אדם מסתלק יום שלפני מית' ולכך כשמת משה נסתלק נשמתו בע"ש אבל נפשו בשבת ועיקר שלטנו של אדם נשמתו חלק אלוה ממעל ממנה מגיע לו צלם אלהים ובסר זה סר צלו והוסר משלטנתו ולכך כיון דיום קודם ליום מיתה נסתלק נשמתו ביום המיתה אין כאן נשמה ולכך אבד השלטנות. והנה יש לדייק למה נאמר ירבו ימי ולא לשון יחיד קרב יום יעקב למות אבל לפמ"ש א"ש דיש כאן תרי יום מיתה א' לנשמה וא' לנפש:

וזהו כוונת המדרש ויקרבו ימי למה ימי לשון רבים וצ"ל דיום מיתת נשמה הוא יום שלפניו וא"כ א"ש הפסוק אין שלטון ביום המות דנשמתו כבר הלך ולכך רשעים דנשמתם סר מהם בחייהם קרוים מתים ואמרו במדרש רבה ויקרבו ימי יעקב אמר הקב"ה ליעקב היום קובל עליך היום אתה חי ולא אתה מת כאשר דרשתי כבר ועתה צריך להאי ענינ' ונתחדש בו דבר הוא כך דיום שמת בו צדיק הוא יום יללה ואמרו ובא השמש בצהרים הוא יומו של יאשיה המלך וביום שמת רשע הוא יום חדוה באבוד רשעי' רנה והנה רבקה אומרת למה אשכל גם שניכם ביום אחד שעשו ויעקב ימותו ביום א' וא"ש דהיום קובל על יעקב שימות דאם הוא ימות אף עשו ימות וזהו ליום ההוא חדוה מה שאין כן כל זמן שהוא חי אף עשו יחי' רק קשה מה תועלת יש אם ימות עשו גם יעקב ימות ויצא שכרו בהפסדו ולזה קאמר דזה אינו אתה דאף דנראה כמת מ"מ אתה חי ולא מת וא"כ אין כאן יללה ליום משא"כ במות עשו יום חדוה ולכך היום קובל ובזה יובן דברי הגמרא דאמר ליה אמור לי מילי דאורייתא אמר אין משיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט בתר דסעיד אמר יעקב אבינו לא מת:

ולהבין למה אמר ליה זה דזה דיעקב לא מת מוכרח הוא דקשה רבקה התנבאה למה אשכל גם שניכם יום אחד דעשו ויעקב ימותו שניהם ביום א' הא לא נתקיים נבואת' דיעקב מת במצרים ועברו ימי בכי וחניטה והובא לא"י ולאחר האבל כאשר הושם במערה בא עשו לערער ושם קטלוהו חושים בן דן. ואיך היה ביום א'. אבל אם יעקב באמת לא מת ואימת חל עליו שם מיתה כאשר הוקבר ויגנז בארץ ונפרד מחיים שם קרוי שם מיתה וזהו היה בעת הקבורה ואז נקטל עשו ושפיר קרינן למה אשכל וכו' ומוכח מזה דיעקב לא מת וזהו לפירש"י אבל לפי יתר מפרשים דלמה אשכל שניכם הוא רק מליצת הענין ויום א' לאו דוקא רק דיהיה מתים זה בסבת זה אין כאן ראיה והנה במדרש הוכיח דתורה אין מגין במקום דשכיח הזיקא מיעקב אין לך עוסק בתורה יותר ממנו ומ"מ כתיב וירא יעקב ויצר לו רק במדרש ורש"י פירשו לא שפחד יעקב שעשו יהרגו רק שיהרוג הוא עשו ומה יעשה בצער של אביו אך אם אשכל שניכם ביום א' דוקא כאשר בטח שלא יקרה לו רעה אף לעשו לא יקרה דצריכים ביום א' וא"כ יובן הנ"ל דזה לא רצה לומר ד"ת מחשש שמא יקדים וכו' דאף דתורה מגין הואיל ושכיח היזקא וראיה מיעקב ול"ל דפחד מעשו דהא אשכל שניכם ביום אחד כתיב רק קשה הא באמת לא היה ביום א' כהנ"ל ולזה אמר ליה בתר דסעיד כי יעקב לא מת וא"כ שפיר היה ביום אחד כנ"ל וא"ש:

כללו של דבר צדיקים הם במיתתן חיים רק עיקר מיתה מקבורה ואילך ששם נסתלקו מחיים ולא יחשבו עמהם ולכך הספדא ואבלו מתחיל מיום קבורה דאז עיקר הסתלקות וזהו המתעצל בהספדו של ת"ח שחושב הלא הם חיים ומה להספיד ואם כי נקבר מה בכך מ"מ בכלל החיים יחשב ואין זה שהקבורה גורם הסתלקות ולפ"ז שופט שאף שהוא חי מ"מ שייך בו קבורה וא"כ אף הוא ראוי לקוברו בחיים שפיו ענתה בו שאף לחיים יתכן קבורה ומדה כנ"מ: