יערות דבש – חלק ב – קטע 34

אבל יובן כפי מ"ש במדרש איכה גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי תפלת יחיד אינו נשמע ותמה היפ"ע מה זה ענין לקינות שקובל שאין תפלתו נשמע ע"ש אבל הענין כמ"ש הרא"ש גבי נינוה אף דלא ירדו גשמים בח"ל אפילו בכל ח"ל א"ל משיב הרוח בקיץ רק בשומע תפלה דדינם כיחידים ע"ש הרי דח"ל דינו כיחידים וזהו ענין המקונן דבעו"ה גלינו מארצנו ומשכנו בח"ל א"כ דינו כיחידים ותפלת יחיד אינו נשמע וא"כ אף כי אזעק וכו' שתם תפלתי כי דינו כיחיד וא"ש:

ובזה תבין במ"ש בגמ' דר"ה דבמזמור ק"ז אצל ארבע דצריכין להודות דיש שם סימנין נו"ן הפוכים דצעקו קודם גז"ד נענים ואח"כ אינם נענים ויש להבין המעיין במזמור הסימני' הם גבי יורדי הים ולא בשאר ג' ולמה אבל הענין בתפלת ציבור לעולם נשמע אפי' לאחר גז"ד וא"כ איך אפשר ליתן כלל לסימן דצעקו לאחר גז"ד אינם נענים דהא בתפלת ציבור אפי' אח"כ נענים וכל הנך ג' חולה וחבוש בבית אסורים והולך במדבר שייכים גם כן בא"י דגם בא"י איכא מדבר וא"כ דבמדבר שהיו בו אבותינו מעבר לירדן דינו כא"י כנודע מטורי אמנון לפני' דאיהו הר ההר ומשם א"י אבל ים הכל ח"ל כדאמרינן המביא גט ממדינת הים וכו' וא"כ הכל כיחידים שייך שפיר ביה הבדל בין קודם גז"ד לאחר גז"ד ולכך יש בו סימני' ודו"ק:

עכ"פ בח"ל דינו כיחידים ובירושלמי ר"ה קאמר דציבור נדונים בכל יום ויחיד רק בר"ה א"כ ח"ל נדונים בר"ה דדינם כיחידים וידוע בא"י נקרא ישראל ובח"ל יעקב כי יעקב לא נקרא ישראל רק בבואו לארץ וא"ש הפסוק כי חוק לישראל היינו בני א"י אין תקיעת שופר הטעם משום יום הדין דנדונים בכל יום אבל לאלהי יעקב היינו בני ח"ל הוא משפט כי הם נדונים בר"ה ולכך תקעו בשופר בכ"מ משום ח"ל:

וזהו בכסה ליום חגנו דקשה איך קאמר שירח מכוסה בו הלא לא קדשו החודש עד שעדי' העידו שראו הלבנה אך באמת לבני א"י שית שעי מכסי סיהרא אבל לח"ל ח"י שעות כמבואר בגמרא א"כ על הרוב הלבנה לא נולדה רק סמוך לחצות ביום שלשים וקודם לזה איזה שעות נראים לבני א"י אבל לא בח"ל וזה בכסה ליום חגנו וקשה הא אינו מכוסה וע"ז קאמר חק לישראל משפט לאלהי יעקב בח"ל ובח"ל מכוסה הלבנה וא"כ שפיר הוכיח הגמרא דמשפט לאלהי יעקב כוונה לדין ומשפט כמ"ש ולכך אמר בכסה וכו':

אמנם נראה ג"כ בכסה ליום חגנו ב' בחינות א' בלילה ליל ר"ה על הרוב הלבנה מכוסה דאין שייך כלל משנאמר שיהיה המולד ר"ה בער"ה עד שלא יהיה נכסה סיהרא ששה שעות לפחות ולאחר תחלה הלבנה בלא"ה א"א לראות בתחלת חודש הלבנה כי היא תחת האופק הנראה כנודע במהלך כוכבי נכונה:

וידוע כי ביום כועס קב"ה ואמרינן כשהחמה זורחת ועכו"ם משתחוי' לחמה קב"ה כועס וא"כ ה"ה בליל' כשמשתחוים ללבנה דגם ללבנה עובדים הקב"ה כועס וקב"ה רחמיו על כל מעשיו ובעת הדין לעכו"ם אינו רוצה ג"כ לכעוס ועכו"ם דן בלילה וא"כ אם יזרח לבנה והם ישתחוו יכעוס ויהיה בהם כליון ולכך הקב"ה קבע יום בעת שהירח בלילה מכוסה וא"א להשתחוות לה ואף הוא אינו כועס וישפוט תבל בצדק והבן:

אבל עוד יש בחינה כי ודאי על הרוב לא בא עדים רק סמוך לחצות וקודם מנחה כמ"ש רש"י להדיא בפ"ד דר"ה דלכך לא תקנו שיר לשחרית דעדים תמיד שוהים לבוא אמנם מ"מ משמע בתוספתא דבשחרית היו תוקעים ולא היו ממתינים עד שיבואו עדים והטעם כאומר הכתוב דלכך תוקעים בכסה שעדיין הלבנה מכוסה ואין כאן עדי ראיה משום דחוק לישראל ומשפט לעכו"ם וישראל נכנסים תחלה לדין וידוע דקב"ה דן לישראל בשעה שהם נעורים ועכו"ם בשעה שהם ישנים וזהו אין להבין לכאורה איך אפשר אבל ידוע כי בגוים האומה נשפטת על פי מלכם כי היא הכולל מהעם כמבואר במדרש מקץ כי פרעה היה נדון בשביל כל מצרים ודרך מלכים עכו"ם לעמוד בג' שעות אם כן כשהקב"ה דן בג' שעות ראשונות יתכן שפיר לדון זה וזה על הסדר הם ישראל נעורים לעבודת המקום עם קדוש לה' לעמוד בבקר והמלכים עדיין ישנים וא"ש ולכן תוקעים בכסה ליום חגנו שעדיין הלבנה מכוסה ועדיין לא באו:

וזהו תוכחת מגולה להעם קודש זריזים במלאכת שמים לעמוד בבוקר ולא להיות ישנים על מטתם סרוחים בעו"ה כי מכלים הלילה בהבלי עולם ולכך אפשר לומר בפסוק בכסה ליום חגנו כי חק לישראל משפט לאלהי יעקב הוא כי ידוע מ"ש על הלבנה שאמרה א"א לשני מלכים לשמש בכתר אחד ואמר ה' לכי מעטי עצמך וצוה הקב"ה לישראל להביא כפרה על שמיעט הירח וכן גרש הרי"ף אלי כפרה בא ע"ש וצריך טעם ישראל מה עבידתא ומה כפרה שייך:

אבל כבר נאמר ויקרא אלהים לאור יום ולחושך לילה הרי דקץ שם לחושך בלילה ולכך ודאי מתחלה גם לבנה היה אורה מבהיק ביותר להאיר אפילה רק שניהם היו מאירים ביום אבל לא בלילה כי לילה צריך להיות חשך אבל היא קטרגה על ששניהם שולטים ביום וא"א לב' מלכים וכו' אמר הקב"ה אם כן דאתה רוצה לשמש בזמן אחר ע"כ צ"ל בלילה ולילה זמן חשך ולא אור ע"כ צריך שתמעט עצמך כדי להחשיך הכדור ארצי ולא יהיה במושבתו רק עדיין היא גופא צריך טעם למה צריך דוקא חושך בלילה ולמה לא שם לילה כיום וכן הבטיח הנביא לע"ל יהיה יום ולא לילה לעת ערב יהיה אור:

אבל אמרו חז"ל לא איברי לילה אלא לשינתא והיינו כמאמרם שינ' רשעים נאה להם ולעולם ולצדיקים רע ולכך עכשיו שרשעים בעולם צריך להיות לילה חשיכה אבל לע"ל יהיה כולו צדיקים והשינה רע ולכך יהיה הכל יום א"כ מי גרם לילה לחשך הרשעים ולכך אמר הקב"ה הביאו אלי כפרה במיעוט הירח כי לולי שקלקלתם את מעשיכ' והיו מתוקני' היה גם הלילה אור ולא היה צורך לבנה למעט:

הביטו נא וראו דור נבון וחכם כמה מעשינו גורמים לקלקל המאורות והעיקר אשר בלילה איברי לשינתא כי המאורי' ילכו דרכי' עקלתון בעו"ה במחשך מעשיהם וכל הצרות דומים ללילה כי שמה עיקר התועבה אוי לנו מיום הדין חושך ואופל איך נרים פנינו לא איברי לילה אלא לגירסא היה מקום וזמן מוכשר שמה ינוחו מעצביהם ויכולים ללמוד ובפרט הגיעו לילות החורף ארוכים למאוד ובקל יוכל איש מהם שעה שתים לגרוס ולעיין וללמוד ש"ע לדעת אורחות ה' ומצותיו ולא לכלות זמן בשיחה בטילה זה פונה לצחוק בקרטין וזה פונה לקרות בספרי חשק וחיצונים וזה פונים לעיין בדברי שטות ולהיות עסקו עם נשים וילכו אל הנערה וכו' העל אלה לא יפקוד ה' אשר ברא זמנים מתחלפים וכולם צבאות שמים זה מול זה אלו מקדישים ואלו מעריצים ביום אומרים קדוש ובלילה ברוך וישראל על גביהם כי כולם צייתים למה שישראל אומרים אולם הם פקו פלילה בעו"ה מנבלים כסא כבוד ה' כל הלילה בשטות והבלי עולם ולא ינקה רע אוי לנו: אל

בניי לא טוב הדבר אשר אנו מבלים הזמן היקר בברואים בתכלית השטות ודבר שאין בו ממש בעו"ה ומהפכים אור לחושך כי בלילה מבלים זמן בשטות ולרוע יביטו ובבקר השמש יצא על הארץ והמה ישינים על מטתם מתהפכים מצד לצד ועוברים זמן תפלה לכל אשר בעו"ה מרעה אל רעה יצאו עבירה גוררת עבירה:

ואמרו במדרש כי השטן ביקש לקטרג על ישראל אמר הקב"ה הבא עדים ביקש להביא לבנה והלבנה מכוסה ואין לו עדים ויש להבין למה תעיד לבנה ולא שאר כוכבים וגם מה בכך שהיא מכוסה אדרבה אם היא מכוסה למטה חצי כדור שהוא למעלה לצד רקיע מאיר כנודע בסביבי כדרי ולהיפוך אם היא מאירה למטה מה שהוא לצד מעלה חושך ולא אור ולכן אמרו ישראלים נמשלים ללבנה כי גם הם כמותם אם הם מאירים למטה ביקר וגדולה וחמדת הזמן הם חשוכים למעלה קמי שמי' וישמן ישורון ויבעט ואם הם חשכים למטה הולכים דלים וסובלים גלות הולכים קדורנית בלחץ אויב הם מאירים למעלה וכבוד ה' עליהם חופה:

אבל ידוע מ"ש חז"ל בשביל הרבה עונות המאורות לוקים ואין הכונה כמו שחשבו רבים שהוא קדרות שמשי וירחי שחושבים אותו הזמן ורגע ומקומו לפי מהלך וטוב סבובם כי זה באמת בא לפי חשבון ואינו באמת לקוי המאורות כ"א יעשה אדם מחיצה בפני נר שלא יבהיק אור וכי זה לקוי לנר הלא הנר דולק כדרכו רק המניע מהמקבל שמסך מבדיל בינותם וכן הדבר בלקוי חמה ולבנה כי אין העדר אור במאורות ההמה רק הירח או צל ארץ מפסיק במאורות ההמה שלא אפשר ליושבי הארץ להנות מאורם ואין זה לקוי מאורות:

אבל לקוי מאורות האמיתי הוא שיש במאורות ההם העדר אור ומיעוט כח פעולתו וכמו שמצינו לפעמים כתמים שחורות וכדומה בשמש וירח ואותו מקום הוא אור נעדר וזהו אינו תלוי בחשבון וסיבה וטעם לדעת איך ואימת יהיה רק אצבע אלהים הוא לפרקים וזהו לקוי המאורות שדיברו בו חז"ל וזהו שבא בעון יושבי ארץ כמ"ש חז"ל באריכות ואמרו לקוי לבנה הוא בשביל ישראל שמונים ללבנה וזהו שהשטן ביקש לברר שחטאו ישראל וביקש להביא מלבנה שחשך אורה ויש בה כתמים ואין זה אלא בשביל חטאת ישראל שגרמו למיעוט אור שברא קודשא בריך הוא בעו"ה וגדול העון הזה וזהו ראיה שלו אבל אז נכסה הסיהרא וא"א לברר אם אורה זך או בה כתמים וכדומה ובאמת רוב עונות בלילה ואפשר דבחטאים יש כתמים כל מאורות רק עיקר כוונת השטן בלבנה כי יצחק התנצל בעד ישראל ואמר פלגא דלילות ואם כתמים בלבנה הוא לאות שחטאו בלילה ולא יתכן חשבון של יצחק ולכך קדרה הלבנה וחשך אורה אוי לנו מיום פקודה יום הוא חושך ולא אור:

והנה יש להבין הלא תחלת החודש הוא מעוט הירח בו קטרוג כמ"ש כי ע"י רשעי ישראל נתמעטה א"כ הקב"ה חפץ חסד למה הוקבע יום ר"ה לדון עמו בר"ח ושטן יקטרג בעת סכנה ולא בימים אחרים ולפמש"ל דהוא לטובת הגוים אין כאן קטרוג על ישראל אבל הטעם שהיא מתרעמת ע"ד שמאירה בלילה ומה נ"מ לה העיקר טעם כי בלילה שולט מדת הדין כי כתיב בלילה היה עמוד אש להאיר להם ובאש ה' נשפט הוא מדת הדין וביום שולט מדת רחמים ולכך היה כל חפץ לבנה לשלוט ביום ולא בלילה ששולט מדת הדין והנה בר"ה שהושם למשפט אף ביום שולט מדת הדין כנאמר הנה יום דין לפקוד על צבא מרום בדין והם נדונים במדת הדין וא"כ אין הלבנה אז מקטרגת אם יום או לילה כי אז הכל שוה ומקרה א' ליום ולילה

וזהו מאמר הפסוק תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו וקשה למה בו ביום שהוא מיעוט הירח ועת קטרוג וכו' כנ"ל ולזה אמר כי חק לישראל משפט לאלהי יעקב דגם ביום דין וא"כ אין אז קטרוג כנ"ל וא"ש ולכך כתבו תוספת שאין להזכיר חטאת ר"ח כי אז אין קטרוג כלל של הלבנה ולכך צריכים אני להתעורר ליום הדין אשר צבא מעלה יחרדון:

ובאמת פשט הפסוק תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו איזה ירח שהחג מתכסה וכו' הוא כך כי כבר אמרו מאיימין על העדים אע"פ שלא נראה לומר נראה לקדש ר"ה ולכך אמרו במדרש כששאלו המ"ה לקב"ה אימת ר"ה וי"הכ אמר נרד למטה כי הכל תלוי ביד ב"ד אפילו א"א ללבנה להתראות ביום ל' מ"מ אם רוצים עושים ר"ה ולכך אין ידיעה בכביכול למעלה בפמליא מר"ה עד שיקדשו למטה:

והטעם הוא כך כי אמרו בשופר מעורבב השטן ואמרו הטעם בירושלמי כי השטן חשב שהוא יום הדין אשר נאמר ביום ההוא יתקע וכו' ובאמת ודאי השטן יודע כי מצות ר"ה מצות היום בתקיעת שופר וא"כ מה לו להתבהל ולחשוב על יום הדין אמנם באמת אם ידוע היה וכן היה לפי מהלך לבנה ראוי להיות ר"ה ודאי דלא היה מתבהל רק השטן רואה לפי מהלך וטוב הירח א"א לקדש ר"ח עדיין לא נראית כלל ולכך חושב שאין זה אלא זמן שופר גדול ולכך חרד והוא אינו יודע כי הב"ד קדשו ר"ח אף שאין הלבנה נראית כלל וזהו מחסד ה' שאינו מגלה למעלה שהוא ר"ה עד שיקדשו למטה חודש ויתקע שופר כדי שלא יתודע לשטן ויתבהל ויחרד לנפשו ולולי היה יודע לא היה נבהל כלל ולכך נסתר למעלה קביעת ר"ה:

וזהו מאמר הפסוק תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו דהיינו דלבנה מכוסה ואינה נראה כלל ומ"מ קדשו ב"ד החודש כי כך רשות להם וקאמר הטעם למה יקדישו כך וקאמר כי חק לישראל ומשפט וכו' ואלו היה ידוע הזמן לא היה השטן מתבהל אבל עי"כ השטן מתבהל וכו' ולכך תקעו בעת שהלבנה מכוסה וכו' והדברים ברורים ונכונים הביטו וראו חסדי ה' וכמה מחשבות חשב לבל ידח ממנו נדח וא"כ אף עלינו לחשוב לעשות נחת רוח ליוצרנו במעשינו ועסקינו והעיקר להיות מחשבתנו ומעשינו עולים כאחד וזהו אמת כי אם אין פה ולב שוים אינו קרוי אמת.

ואמרו שלשה ספרים נפתחים וכו' של רשעים למיתה ואמרו דכתיב ימחו מספר החיים ימחו אלו ספרים של רשעים ויש להבין מתחילה אמרו נכתבים למיתה ואיך אמרו ימחו אלו ספרים של רשעים ומשמע דנמחקים. אבל ידוע כי כתיבה בר"ה וחתימה בי"הכ ובר"ה אף רשעים הנכתבים למיתה ואולי ע"י תשובה גדולה יזכו לחיים כמ"ש בעל מג"ע בעשרה מאמרות כי ע"י תשובה גדולה מ"מ זכים אמנם בי"הכ כשלא זכו לתשובה וחתימת הקב"ה על כל אחד אמת כי הוא חותמו דקב"ה וזהו שנחתמים ביו"הכ שנחתם אמת ואין קב"ה מיחד שמו על רשעים ולא נאות לכתוב על שמו אמת שהוא חותמו של קב"ה ומה עושה מוחק אותם לגמרי וא"כ בר"ה נכתבים ובי"הכ נמחקים וזהו חתמנו והבן:

ולכן בניי הזהרו בשפת אמת כי הוא חותם של חיים כאשר אמרו כי אמת במ"ק ט' והוא מספר שתמיד בכפלים נשאר מ"ק ט' היא חותמו של הקב"ה כי הקב"ה מעלה ותחת כדכתי' בשמי' ממעל וארץ מתחת מ' דממעל ודמתחת פעולה וכך היא אמת "אחד "מעלה "תחת ולכך יסד הפיוט אמת חותמו להודיע כי הוא כי כך ר"ת ועיקר אמת שיהיה מעשינו בלב תמים ואז הוא עדות אמת במעשיהם ולכך ר"ת אמת "את "מצותי "תשמור ובאמת מחשבת הלב היא מועיל לאדם מאוד אם אין לאל ידו לעשות המצוה ומחשב בה' לעשותו ומצטער על שאין סיפק בידו לעשותו יחשוב לו שכר כאלו קיים המצוה בכל פרטיה ודקדוקיה מבלי פניה כלל

וזהו שאמרו כי איתתא דרחב"ד אמרה לבעלה דהוי דחיקא לי' טובא לבקש איזה דבר מע"הב יהי' לי' כרעתא דדהבא חזיא בחלמא כל צדיקים אכלו פתורן דג' כרעי' והם בשנים כרעי' אמרו ביקש רחמי למשקל ושקלי מיניה תנא גדול נס אחרון מראשון דגמירי משמים יהיבי ולא שקלי ויש להבין חסידים כמותם יתאוו להן ולבקש מעה"ב חלקם וזהו גנאי גדול לצדיק שלא ישמח ביגוניו ורעתו אשר קרה לו מה' כי זהו הכל לטובתו וח"ו לבקש מעולם הבא לעה"ז ולעשות קודש חול כי הלא כל עניני עה"ז הם הבלי עולם כחציר יבש וכ' וגם למה צדיקים בפתור' בג' כרעים ואיהו בב' מה זה וא"כ ה"ל למיהב ד"א שאינו כרעים ומה איכפת ליה לרחב"ד אם יהי' על שנים או על שלשה כרעים ועוד מתחלה מה קסבר הלא ביקש מן עה"ב וכי לא דבר זה יהיה חסר לו מעה"ב הלא ע"ז היה מתחל' המבוקש לנכות לו מן שכרו דע"הב וליתן לו תמורתו בעה"ז וגם מה שאמרו כי היה נס כי לא שקלי משמיא הלא מקרא מלא ה' נתן וה' לקח וגם מה שאין לוקחים משמיא הוא להרע לאדם כי מעליון לא תצא הרעות אבל כאן הא היה לטובה ורצונו בכך:

אבל הענין הוא בדרך פשוט כמו שדרשתי בזה בק"ק מיץ יע"א וראוי לאומרו שנית הואיל דעוסק בהאי ענינא והארכתי בו כעת ביותר מבואר כי ידוע כי הצדיקים אין להם מנוח' והם כל היום כוספים וחומדין לקיים מצות ומתעצבים ביותר אם חסר להם מצוה אחת כי זהו כל אדם וכל חפצם וישעם בזה:

והנה רחב"ד ואשתו חמדו מאוד לקיים צדקה שהיה אחת ממצות גדולות וחמדו למאוד למצוה זו ולא הי' באפשרם לקיים כי דחיקי לי' שעתא ביותר ולכך אמרה לבקש דבר מעה"ב כדי להיות לו בעה"ז כדי שתוכל לכלכל אביונים ולחלק צדקה בישראל לקיים רצון ד' ולכך אף כי ידעה כי אין כל עניני עה"ז ערך למקצת שכר בעה"ב לא חסה על זה רק לקיים מצות ה' זו צדקה שלא היה בידם לקיים בעת לרב דוחקם והתפלל ויהיב לי' חד כרעי' דדהבא:

אבל באמת טעו כי ביש להם ממון ועושים צדקה בפועל א"א שלא יהיה בו פקפוק להרבות לאחד ולמעט לאחד כי מי יוכל ליתן לכל איש ואיש די מחסורו וגם לא ימלט שיש בו קצת ונדנוד יהורא ונשיאות פנים וחלוקות כבוד וביוש לעני ואין נותן לו כפי הראוי בסבר פנ"יפ ומי הוא שיאמר זך פעלי ואין בו שכולה ופקפוק אבל כאשר אין לו ומחשב וחומד למצוה זו רק שאין ספוק ביד הקב"ה מצרף מחשבה זו למעשה כאלו עשהו על תכלית השלימות והדקדוק בלי סיג ופשע כי למחשבה אין תפיסה והצדיק חושב אלו היה לו היה עושה מצוה בשלימות מבלי סיג ופשע וכמחשבתו כן נחשב אצל ה' למעשה וירצה ה' פעלו תמים:

וזהו שהראהו משמיא אתה חשבת לקיים מצות גמילות חסד לדלים נכזבה תוחלתך כי צדיקים דלים כמותך יש בו בפתורא ג' רגלים היינו ג' רגלים שהעולם עומד תורה עבודה ג"ח אבל פתורא דיליה חסר רגל אחד היינו ג"ח כי עי"כ נתמעט אצליכם ג"ח כמו שכתב כי א"א לקיים המצוה בשלימות וחשבת לתקן וקלקלת כי בזה נתמעט הג"ח כי א"א לעשות על בוריה ובשמעו זאת התפלל שיהיה נלקח ממנו וכו' וע"ז אמרו שזה היה נס גדול כי זה היה מוכן לעני' להחיות עם רב דלים מישראל וע"ז לקחו לכתחילה ועכשיו דניטל הימנו גרם רע לעניים ולחמם הוא ומ"מ צדיק כמותו גזר אומר ויקום ונלקח הימנו וזהו היה הנס גדול שקשה מראשון:

ובזה כמה גדול הרהור הלב החומד לעשות מצוה כדחזי רק שאין סיפק בידו מ"מ יותר מן העושה כי הקונה אתרוג מהודר בדמים יקרים יש בו חלק יצה"ר גאוה וכדומה בעוה"ר כנודע לכל אבל עני החומד אלו היה לי מעות היה קונה אתרוג מהודר לכבוד מצות ה' בזו אין תערובות גאוה וכדומה והוא כולו כליל לה' ויחשב כמצוה גמור והנה עם כל זה לאו ללב לבד חובת העבודה כי אם גם פועל ידיו ירצה צריכים להיות במעשה גם כן:

ואמר דוד לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך ואמרו בגמרא דקאמר דוד יכול הייתי לשמור ולכבוש יצה"ר רק שלא יאמר עבדא זכי' למרא וכבר אמר בזוהר כי ברור שלא לכונה זו בא דוד אל ב"ש רק הוא בדיחוי דמלכא ובדרך בדיח' אמר כן ועיין עשרה מאמרות והיא תמוה מה הוא הבדיחה אבל יש להבין מאמר דוד לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי דאמר לכתחלה חטאתי דהוא רק לשון חטא ואח"כ אמר הרע בעיניך עשיתי שהוא עון גמור: