יערות דבש – חלק ב – קטע 33

ומזו נולד הטפשות שאמרו בספר זכרונות הצאבה שאדם הוציא אילן כדמות השמש כמה שכתב הרמב"ם במורה נבוכים והם כדיבי' ושטות כזה נדפס בספר יוסיפין לעברים באגרת אלכסנדרוס מוקדין בכתביו לאריסטו והכל שקר וכזב מהמצאות גוים ה"ה ששמעו ולא ידעו מה שמעו כי שמעו עץ הדעת ענין שמש ובהם חטא אדם והארכנו בזה במקום אחר בענין מטה משה שהוציא אדם מג"ע כמבואר במדרש ואין כאן מקומו ולכך חטא ישראל היה בתמוז שעשו העגל וכן כתב במרגלים ולכך נאמר והימים ימי בכורי ענבים היינו חטא אדה"ר שסחטה ענבים וכן העגל היה אשר חם השמש בחצי היום כי אז תגבורת השמש לכך אמרו במד' אתם עשיתם עגל בחצי היום הביאו עלי מחצית שקל והיינו כנ"ל כי בחום יום גבורת השמש:

אבל למה דוקא מחצית שקל הוא ענין כי תשרי מזל מאזנים בו שוקל ומונה הזכות ועונות ובינונים מחצה לטובה ומחצה לרעה כפי מאזנים לכאן ולכאן וכל כף מחצית השקל ואם כולו לטובה הוא שקל גמור הם צדיקים גמורים אבל בינונים הם מחצית שקל וזהו הוא מאזנים לכאן ולכאן וידוע מ"ש רש"י בגמ' דר"ה בשמעתיה דיום שמזל כימה שוקע וכו' כי כל חודש מזלו זורח בבוקר ושוהה ב' שעות וכן מזלות אחרים זא"ז וא"כ בתמוז היה מזל סרטן זורח ואחריו אריה ובתולה א"כ לעת חצות בא מזל מאזנים ואז עשו עגל לעשות מבט אלכסני מן תחילת מזל שור לסוף מזל מאזני' זה שור תחלת מזלות צפוני וזה מאזנים תחלת קו יושר וגם הי' נעשה בערב שבת כנודע וכמ"ש מג"ע וא"כ אז בשעה ששית שולט כוכב מאדים וזהו היה ענינם לרוע ולכך אמר השם הואיל חטאו במאזני' הוא שוקל יתנו מחצית השקל כי מחציתו מכריע לטוב ומחציתו לרע חס ושלום ולכך היו מחויבים ליתן הכרע במחצית השקל להכריע לטוב וכן הסליחה היה ביה"כ במאזנים וחודש זה ג"כ עד יו"ד בו כולו טוב אין לס"א אחיזה ובכלות חג ימי חול יש לס"א אחיזה ומי"כ עד כלות חג חצי טוב קודש לה' וחצי רע דיש לס"א אחיזה באכילה ודיצה ושמחה אשר גורם בעו"הר הוללות רבות ולכך נאמר בשיר השירים ששזפתני השמש על מעשה עגל כמ"ש רש"י ע"ש: ומזה תבין מ"ש עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה וכו' וכבר תמה על מלת עתה דיש כאן ח"ו שינוי ידיעה וכבר נשתבשו בו הראב"ע הרלב"ג במלחמותיו וכתבו דברים בלתי נאותי' לאנשים כמותם. אבל הענין הוא מה שאמרו בנח איש צדיק תמים היה בדורותיו אלו היה בדורו של אברהם לא היה צדיק דלכאורה תמוה הלא נח היה צדיק גמור עד שנאמר בנביאים אם יעמוד נח ושמואל וכו':

אבל הענין כמו שאמרו דקב"ה מחשב עתים שיהיה צדיק נולד והיינו כי הקדוש ברוך הוא חפץ בצדקו ורוצה לסייעו למטהרים ולפעמים מערכת שמים גורמים במזג האיש להסיתו לרעה או שישנו בדור אנשיה חטאים אשר לפי טבעו האיש נח להתפתות מה עושה הקב"ה אין מולידו בדור ההוא רק בדור אחר שאין מערכת שמים ודורו עלולים להחטיאו וזהו בנח אלו היה בדורו של אברהם מערכת שמים ודור ההוא שהיו מתחכמים להסית היה נכשל ח"ו ולא היה צדיק וה' למען צדקו נתנו בדור אחר וכן בכל צדיקים דמחשב דיהיה העת מוכן לצדיק וכן הדבר בחיי הצדיק אם הקב"ה רוצה להזמין לצדיק שיבא לידי נסיון להגדיל כבודו ושכרו מבחין גם כן העת אם עת התגברות הס"א או עת חלישת כח ואם יהיה עת התגברות לא יעמיד הוא מזמין לו בעת שכח ס"א חלש וכח הצדיק להגביר וכן היה באברהם בתכלית הנסיון שהוא עקידה ראה הקב"ה אם יהיה בעת אחר יגבר רחמיו ויסיתהו הס"א מבלי לעמוד בנסיון ולכך צוהו ביו"ד ימי תשובה דאז היה עקידה ואז אין יצה"ר גובר ולכך גבר חיילים לעמוד לפני ה' ולעקוד בנו והזמן גרם:

וזהו מאמר השם עתה ידעתי כי ירא אלהים הרצון הזמן שהוא עתה גרם שתהיה ירא אלהים ולא חשכת בנך וזה ידעתי מקדם ולכך נסמך בזה הזמן כי חפץ צדיק אני חסדי ה' נזכיר כי רוצה בטובתן של צדיקים והנה לעומת זה נסיון דדוד היה לעת צאת המלכים עיין אברבנאל שהיה בתמוז וא"כ גבר הס"א כמש"ל נלקה בחטא ואפשר אלו היה בזמן שנתנסה אברהם גם כן היה עומד בנסיון וזהו לא היה דוד ראוי לאותו מעשה דלמא היה בזמן בלתי עלול לטוב אלא היה להורות לב"ת:

ולכן בניי עכשיו הזמן להורות בתשובה אבל צריך שיהיה קיים כמאמר אוהבי המן שהוא היצה"ר כאשר החלות לנפול לפניו וזהו דרך ישרה שיבור אדם אבל לא אחר ימים אלו לחזור לאיסורו. ואמרו חז"ל כיון שעבר עבירה ושנה בו נעשה לו כהיתר שנאמר ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו ויש להבין מה זו הלשון דהותרה מה נ"מ וגם איך נרמז בפסוק ככלב שב על קיאו דנעשה לו כהיתר וגם בגמרא דבב"ק אמרינן בכו בכה להולך ולא ישוב לראות ארץ מולדתו זה העובר עבירה ושונה בו ופירש"י דתשובתו קשה ויש להבין למה אבל ענין הוא דמים גנובים ימתקו ואם כן יש לאדם תירץ אם מניח היתר ואוכל איסור דזהו מים גנובים אבל אם אינו מים גנובים ומניח היתר ואוכל איסור אין לו שום תירץ ועונו קשה מנשוא כיון דשביק התירא ואכל איסורא היינו מומר:

וזהו אמרם כשאדם עובר עבירה ושנה בו נעשה לו כהיתר ואינו כלל בגדר מים גנובים כי כבר עשה זאת ואם כן ענשו חמור דשביק התירא ולכך אמר ככלב שב על קיאו דאין בו טעם כלל כי כבר כלה הטעם בלעיסה הראשון כך הכסיל שונה באולתו לה הטעם ואין בו מים גנובים כלל ולכך תשובתו קשה כי ה"ד בעל תשובה באותו מעשה וכובש יצרו וזהו שאם אין נעשה לו כהיתר וכובש יצרו אבל אם נעשה לו כהיתר אין בו מהטעם כלל ואין כ"כ קשה לפרוש עד שיהיה זה תכלית תשובה כי היה אצלו כהיתר ועכשיו אין עושה מה זה ולכך תשובתו קשה:

ולכן בניי בעו"ה רוב עבירות כל שנה נעשים כהיתר ובפרט חלול שבת כאשר דרשתי בדרוש הקודם בענין שמבשלין ממש עשבי טהע בהיתר שמבשלין קצת בע"ש והוי בישול אחר בישול אל ירד בני עמכם והרי זה מחלל שבת מכמה טעמים כמה גדול ענין שבת אשרי למשמר בדקדוק וכהלכתו כאמרם כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד עכו"ם כאנוש מוחלין לו דיש להבין מה כהלכתו הל"ל סתם כל המשמר שבת שנית מה אפי' דמשמע דאנוש עבד ביותר ולא כן הוא דמבואר ברמב"ם הל' עכו"ם דאנוש טעה וחשב אף שהקב"ה הוא סיבת כל הסיבות חלק כח לצבאיו לעבדם ומגדולתו עבד וכו' עד שנתרבה בטעות ודורות שאחריו שכחו לגמרי השם ולא עבדו רק לכוכבים ולצלמיהם ע"ש באורך ואם כן מבואר דבימי אנוש לא עבדו כ"כ עכו"ם כמו לאחריו וא"כ מה אפילו ויש להבין. וכבר אמרתי ענין זה כבר וצריך כעת להאי ענינא וראוי להיות נאמרה ונשנית כי ידוע כי בשבת השומרו מודה כי ה' ברא עולם ובשביעי שבת וינפש וא"כ מודה בה' הבורא ברצותו ברא ברצותו שבת אין העולם מוכרח ממנו ולא בא ממנו במקרה כי אם כן לא יתכן בו מנוחה וכהנה יתר דברים שהם מופתים לבורא עולם בכונה גמורה ושולל בזה דעת הכופרי' לגמרי וכחשו בה' ובמעשיו אבל אך בזה לא נסתר דעת אנוש וסייעתו המודים בבריאת עילם בכוונה מכוונת בורא רק אח"כ חלק המשטרים לצבא שמים ובזה אין סתירה לו שמירת שבת אבל ידוע כי חז"ל הרבו להזהיר לשמוח בשבת והרבה טעמים יש בדבר וטעם אחד הוא משום דבשבת שולט כוכב שבתאי וכל השמחים בו יקרם רעה כנודע ולכך כתב תקוני זהר תיקון כ"א דנקרא אי שבת כלומר גורם אוי לשמחים ושובתים בו ולכך עלינו לשמח היפוך גזירת הכוכב להורות כי אין בגזירת הכוכב ממש ואין אנו תחת המזל והכוכב וא"כ בזה אף דעת דור אנוש נסתר החושבים כי לצבא השמים הממשלה כי רואים ביום שבת אנו שמחים וחוגגי' להיפוך גזירת הכוכב ההוא וזהו אמרם כל השומר שבת כהלכתו דייקא כמ"ש חז"ל לשמח בו כראוי לא זו שנמחל דעת ע"ז אחרת אפי' עובד עכו"ם כאנוש דמודה בבריאת כמש"ל מ"מ מיחלים לו כי בזה מורה שאין בכל דבריהם ממש בכל אופן ושב ורפא לו:

ולכן מאוד צריך איש להזהר בשבת והיא הנשארת לנו בגולה שנוכל לעשות ולמה נקל בו בעו"ה בכדי בדבר שקל בו שמירה והוא טוב לגוף בו ינוחו יגיעי כח ולנפש שכרו הרבה מאד. וזה אמרם כי שבת וישראל מעידים על קב"ה היינו שמירת שבת מעיד על הנ"ל שהוא הבורא ומנהיג עולמו תמיד לו לבדו יתברך נתכנו עלילות וידוע כל הנוטל שכר להעיד עדותו בטילה והיינו מדרבנן שלא יחשדוהו שבשביל שכרו מעיד:

ולכך אמרו חז"ל כי שכר שבת לא גילה הקב"ה לאו"ה כי אלו גילה היה מחזי כנוטל שכר עדות ולכך היה בהצנע מהם והבן. אבל עיקר הטעם שהצניע מהם שכר שבת הוא לטובת ישראל כי יש להבין למה החזיר הקב"ה התורה לכל עם ומאנו לקבל למה הלא דרכיה דרכי נועם והרוב אומות בדתיהם יש להם מצות ועבודות קשות מן תורתינו כנודע בכל ספרים מדותיהם השונות וקשות שיש להם וביחוד לבניהם ועבודות הקשות ומהיותר שהיו מקריבים בניהם על אש ושוחטין אותן ואיש כי ימות אשתו ומשרתיו כולם ימותו ג"כ וכהנה יותר מעבודות הקשות אשר היה לעמים אז ולמה זו מאסו בתורת ה' החמודה והכתוב צווח כי קרוב הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו אבל ידוע להם כי מתנאי התורה א"י כמ"ש הרמב"ן לתורה כי עיקר קיום תורה תלוי בארץ ישראל ואף אבות הקדושים לא שמרו התורה רק בא"י ואו"ה הם רבים הם מאסו בארץ חמדה שהוא קטן מהכיל קטן הכמות ולכך מאנו לקבל תורה כי חשבו כי לא ישא ארץ לשבת אותם:

אמנם אמרו חז"ל כל המשמר שבת נותנים לו נחלה בלי מצרים ופירושו דהיינו כי אמרה א"י ארץ צבי שהוא בעצם קטן אמנם ע"פ נס מחזיק ברוב' כי מקום דאין בעצם ראוי להחזיק ק' קני מחזיק כ' כרכים וזהו נחלה בלי מצרים ואמרו לכך נקרא נחלת יעקב כי ביעקב קפל קב"ה כל א"י תחת ראשו והיינו כי תוכן א"י מעט כמות ומתפשט מאוד מאוד לאין תכלית ולכך היה נצרר תחת ראש יעקב ולכך נחלה בלי מצרים קרוי נחלת יעקב כי הוא קפולה ומקופלת ובעת הצורך מתפשט' מקפולה אילך ואילך והבן. וא"כ אלו ידעו העמים סגולה זו לא היו ממאסים בא"י לרב קטנות' כי כזאת וכזאת תוכל לסבול ולפי רוב אנשי' מתברכ' ומתפשטת והיו מקבלים התירה ולכך ה' אשר בחר בנו ולתת לנו תורתו והחזיר על אומה ולשון לסתום פי מקטרגים בכוונה נא הודיעם משכר שבת שהוא נחלה בלי מצרים כי אלו ידעו קבלו התורה ולכן שקולה שבת כנגד התורה ובשבת נתנה התורה כי ע"י שבת זכו לתורה ולא"י וארץ צבי כתיב:

ולכן בניי ראו להיות מצות שבת אצליכם לחוק לשמור ויהיה מחשבתכם זכה כי הכל הולך אחר מחשבה אשרי אדם שלבבו מהרהר בלבו לשמוח בשמחת תורה ולהיות שוקד על המצות כי זהו גורם שלימות אדם בשמחתו לדבר מצוה וזהו תכלית אדם וכל אדם שאין משמח במצה רבה בשמחה גדולה מגיע לידי עצבות רבות כדכתיב תחת אשר לא עבדת ה' אלהיך בשמחה וכו' ובעו"ה רוב מצות עלינו לעול ולמשא שמחים כאשר יפטרו ממנו ולא נותנים ללב כמה יש לשמח שעומד ומשמש לפני ה' רם ונשא ועושה מצותיו כאשר צוה לנו בתורתו הקדושה וכל מלאכי מעלה שומעים ורואים וששים בזה ואיך לא ישמח איש למאוד שמחה כזו מביא יראה בלבו כדכתיב וגילו ברעדה כי עי"כ נותן בלבו לפני מי הוא עומד וזוכה כי לבוש בגדי צואים מלוכלך בעונות אוי לנו על שברינו ובזה יתחרט ויגדור לכבס בנתר כראוי:

הנה הגיע יום דין משפט הנשמות ביום ראשון דר"ה ומשפט הגופי' ביום ב' דר"ה כמ"ש האר"י ז"ל וע"ז יש להכין עצמו הנה הגיע העת אשר אבוא אל המלך לעמוד בחצר הפנימי המן בחצר הוא השטן המתעה איך אבוא לא כדת של תורה ואיך אלבוש בגדי מלכות כי אין לבוא אל שער בלבוש שק ובלבושי אגאלתי ברב עונות ומי יודע אם יושיט לי המלך שרביט הזהב ולכן צריך התאמצות בתשובה ומ"ט לקבל על עצמו גדרים על כל השנה והעיקר ליתן ללבו כל מה שעשה יהיה הכל דעתו לש"ש אפי' אכילה שאוכל כל תענוגי עולם ויין שישתה שהוא כח לס"א כנ"ל יהיה דעתו לש"ש וזהו יבא המלך והמן אל המשתה וכו' והיינו כמ"ש אעפ"י שמשתה היה אל המן חלק ס"א מ"מ יבא המלך הקב"ה ביה כי דעתו לש"ש והיה האיש אשר עושה כן יקראו לפניו זה האיש אשר המלך חפץ ביקרו ובמ' הקריאה בקול שופר ולכן מאוד יש לזהר בשופר:

ואמרו בגמ' תקעו בחודש שופר וכו' כי חוק לישראל זה ישראל ומשפט לאלהי יעקב אלו אומות העכו"ם וישראל נכנסים תחילה לדין וכו' ויש להבין מה נפקא מינה לנו אם עכו"ם ג"כ נדונים וגם מה נפקא מינה אם ישראל תחילה או עכו"ם תחילה. אבל ידוע מ"ש כי תוקעים בשופר לערבב השטן והענין ידוע מ"ש חז"ל דרש ר"י שטן לש"ש נתכוון כי אמר מחמ' איוב דלמא מנשי ח"ו לזכות אברהם אתא שטן נשקיה לכרעי' ופירשו כי החצונים יש להם אחיזה בברכים כדכתיב וירא כי לא יכול שהיה שרו של עשו ויגע בכף ירכו כי שם יש לו אחיזה בגיד הנשה שמורה על חמוד תשמיש כמו שאמרו שלכך נקרא גיד הנשה לשון נשים וכן כל ירכים מכונים ככף יוצא ירך יעקב ובהאי יש ליצ"הר אחיזה כמ"ש דלולי יצ"הר ועבירה לא היה קיום המין ולכך יש לו אחיזה בזה כאשר כבר דרשתי בזה ועיין בכתבי האר"י ז"ל שהאריך בזה:

ולכך אמרו הני ברכי דרבנן דשלהי מנייהו הוא כי שם יש להם אחיזה ולכך נשק השטן לכרעי' כי שם יש לו אחיזה וזהו ג"כ שגורם לאדם חמדה וחימום לאשה הוא לש"ש להקים המין ומבלי למעט הדמות ולכך באמרו לש"ש נשקיה לכרעיה ובאמת צדיק גמור אף בזה אין להם אחיזה כי הכל לש"ש ביראה מבלי אחיזת חיצונים ולכך דורות ראשונים היו לומדים תורה בעמידה כי לא היה ליצ"הר כח ולא יכלו לאחוז בברכים ולא שלהו ולכך עמדו תמיד אבל אח"כ בעו"ה גברו חיצונים וגרמו דברכי דרבנן שלהו כי אחזו בו החיצונים ולכך הוצרכו ללמוד תורה בישיבה:

ומזה תבין מה שאמרו האי איתתא דשקלא עפרא מתותי כרעי' דר"ח לכשופי' אמר ר"ח לא מסתפי אין עוד מלבדו ופריך הגמ' הא"ר למה נקרא כשפי' שמכחישין פמליא של מעלה ומשני שאני ר"ח דנפיש זכותיה וקשה הא סתם אמרינן דמכחישין ואיך סמך ר"ח על נס. אבל לפי הנ"ל יובן דהיא נתכונה דוקא ליקח עפר מכרעי' דר"ח כי שמה יש לחיצונים אחיזה ואם כן תוכל לפעול בכשוף אבל ר"ח ידע בנפשו כי אף בזו אין לחיצונים אחיזה כי שמר ברית קודש כראוי ורגליו רגל ישרה אמר לא מסתפי כי לא יועיל עפר זו. וזהו כוונת הגמ' דנפיש זכותי' ואין לחיצונים אחיזה בכרעי' וא"ש:

אבל נשוב מה ביקש שטן בזה דלא ישכח הקב"ה זכותיה דאברהם וכי זה ענינו לעורר זכות בלא"ה ישנו מלאכי צדק מלאכי שרת ורחמים שיעוררו את אהבה והוא מה בעית הכא אבל הענין כי כל חילי' דשטן הוא היותו שרו של עשו ובזה כל מצבו ומהותו וכאשר יעביר ה' אומה זו אף הוא יעבור כנודע ולדעת רוב מ"ד בגמרא איוב מישראל היה א"כ זכותו כדאי להגין על ישראל ואין לעכו"ם חלק בו אבל זכות אברהם חשב השטן מגין על עשו ג"כ כמו על ישראל דמ"ש שניהם י"ח ולזה כאשר ראה שהזכיר הקב"ה איוב להגן על ישראל אמר דלמא מינשי זכותיה דאברהם להגן גם כן על עשו וא"ש:

והנה בכל מקום היו במקדש תוקעים בחצוצרות ובר"ה תוקעין בשופר ומה נשתנה אבל שופר הוא לעורר עקידת יצחק כמבואר בגמרא וחצוצרות מורה על יעקב שהיה בגלות ולא נח ולא שקט והיה עליו וי"ח חלי' צ"ח קללות בתורה כי שבי כולי איתנהו בי' וזהו ח"צ צרות שהיה חל עליו ועל זרעו במצרים ובארצות ולכך תוקעים בחצוצרות להזכיר זכות יעקב והגלות וצער סבל ואמר הכתוב ונזכרתם לפני ה' אבל בזה אין לשטן חלק בו וא"כ מקטרג ומעורר דינים וכדומה אבל שופר הוא להזכיר יצחק וביצחק גם לעשו זכות וא"כ חושב השטן זה יעמוד גם לעשו היותו ג"כ מיצחק ויצחק אהבו ואינו מקטרג על התקיעה:

וזהו אמרם למה תוקעים בשופר ולא בחצוצרות והשיבו לערבב השטן שלא יקטרג כנ"ל וזהו אם גם עכו"ם נדונים אבל אם לא היו נדונים רק ישראל ודאי היה מקטרג כי לא עת דין הוא לעשו:

וזהו כוונת הקרא תקעו בחודש שופר וקשה למה שופר וע"ז השיב כי חוק לישראל ומשפט לאלהי יעקב היינו אף עכו"ם דנים והוא לערב השטן רק השטן ישתוק עד עבור דין עכו"ם וכאשר יראה כי לא הועיל לעכו"ם כי עיקר זרעו של יצחק הוא יעקב ולכך אומרים סתם לזרעו תזכור כמ"ש הפוסקים א"כ יחזור השטן לקטרג וע"ז קאמר הגמרא דישראל נידונים תחילה וא"כ כ"ז דין ישראל עדיין חושב דגם לעכו"ם יועיל ומתרצה שיועיל להם שופר דיצחק ואח"כ כשדנים עכו"ם ורואה כי תוחלתו נכזבה מה ה"ל למעבד כבר בת דין בטל דין וא"ש ולכך תמיד היה מבטחנו בזכות יעקב שהוא חצוצרות ולא ביצחק כנודע היותו דין ואוהב עשו אבל בגלות דרשו חז"ל דישראל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו כי הוא לבדו המליץ בעד ישראל ותקע עצמו להתפלל בעד בניו וליש' עונם ולכך אמרו חז"ל מכי חרב בית המקדש אשתניה שמיה מחצצרתא לשופרא כי מה שהיו בוטחים בחצוצרות עכשיו קורין שופרא והבן:

והנה יש להבין בגמרא דקאמר בר"ה העולם נידון דכתיב תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו איזה חג שירח מכוסה בו הוי אומר זה ר"ה וכתיב כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב ויש להבין מה צורך להך דרשה דירח מכוסה בו הלא בכל תורה מלת חודש פי' ר"ח כדכתיב מחר חודש ועיין אבן עזרא בפ' אמור דהחליט הדבר וא"כ תקעו בחודש שופר הכוונה בר"ח וא"כ מוכח דקאי על א' בתשרי כי לא מצינו תקיעת שופר בתורה רק הכל בחצוצרות זולת בא' בתשרי דכתיב יום תרועה ולא מצינו חג שיהיה בי שופר רק בא' בתשרי וא"כ מה צריך לדרש שהחג מכוסה בו:

אבל הענין כי לכאורה בפשט מלות הפסוק חוק לישראל משפט לאלהי יעקב אין להחליט דהוא יום הדין רק משפט לאלהי יעקב מוסב כי כך הושם מה' לחוק ומשפט לתקוע בו בשופר כי כל המצות קרוים חוקים ומשפטים וכך המשפט והחוק אבל בשביל זה לא יחויב לומר כי יש בו משפט ויום דין לבאי עולם אבל בזה דקאמר שהלבנה מתכסה בו מוכח כנ"ל והיינו כי יש להבין מה זה חק לישראל ומשפט לאלהי יעקב: