יערות דבש – חלק ב – קטע 32

ולכןחשב המן לפני המלך אין להתנצל כי ראה כי כלתה אליו הרעה דמה יאמר אלו הייתי יודע דהמלכה יהודית לא הייתי מדבר כי לפי דבריו שאמר ודתי המלך אינם עושים אינו מציל מה שהיא מלכה ואם יאמר שמ"מ אין למלכה להאשים כי לה כח כמו מלך ח"כ יגלגל עליו השנים למ' חרצת משפט ושתי למות אבל המן חשב כי אסתר לא ידעה שאמר למלך ודתי המלך חינם עושים א"כ חשב להתנצל אלו ידע שהיא יהודית לא גזר כלל ולכך עמד להתחנן לפני אסתר ולא לפני מלך ובאמת סוד ה' ליראיו הם יודעים הכל ויודעים ג"כ מהצנה רק שפחדו אולי יגרם החטא וכן הוא ברבה ראוי היו ישראל בימי המן לענוש והיינו כמ"ש כי מרדכי ראה גם הצלה בנבואה אלא שאמרו יעקב נתיירא איך נחנו לא נתיירא מחטא אשרי אדם מפחד תמיד מחטא כי בעו"ה החטא מקלקל הכל כל הקיצות שאמרו כל החכמים בספריהם ח"ו לא כזבו רק היה הקץ רק חטאינו גרם שנתבטל בעו"ה הלא המה ראו הכל בנבואה כמבואר בירושלמי ששמואל ודוד תקנו כ"ד משמורת ואמר המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם אמונה גדולה הי' שאין משמר נוטל ושונ' ביובל בשדה אחוזה החוזר לאנשי משמר:

ודבר זה צריך תלמוד איך יתכן זה החשבון כי אם נחשוב זה צריך ראשון לדעת כמה שבועות יש בשני היובל לא יעדיף ולא יגרע ובזה יהיה אפשר לעשות חשבון שלא יחזור ויבא שני' למשמר שניטל כבר ביובל העבר אבל זהו אינו כי בזמן הראי' היו הב"ד מעברים שנים כפי הראות פעם ביובל הרבה עבורים ופעם מעוטים וא"כ אין מספר קצוב לשבועות שישנו ביובל ואיך אפשר לקבוע חשבון שלא יהיה חוזר ושונה אם אין קצוב המנין שבועות פעם מוסיף פעם גורע וגם תמהו מה אומנות גדולות יש כאן לשמואל הרואה דבר זה חושבנא בעלמא ונמסר לבעלי חשבון:

לכן נראה כי זהו ודאי א"צ לפנים יובל שנטל זה משמר לא יטול משמר זה ביובל שני ואף אם יפגעו בו השבוע צריך להחליף עם משמר שאצלו כדי שיהיו כולם שוים שלא יהיה משמר נוטל פעמים ושני' יפסידו וזהו ראוי מפאת הדין וסברא רק הרמב"ם כתב בבית ראשון מנו ששה עשרה יובלות שלימות ובאמצע היובל שבעה עשר היה נחרב וא"כ לא היה יובלות שיהיה שדה אחוזה חוזר רק י"ו ובית שני עמד ת"כ שנים הרי שמונה יובלות של ימים כי שנת כ' ליובל התשיעי חרב הבית בעו"ה ולא נשלם ולפ"ז ביחד כ"ד יובלות:

וזהו הענין כי שמואל הרואה ברה"ק וכן דוד ראו כי כל יובלות בשני' כתיב יהיה כ"ד ולכך תקנו כ"ד משמרות כדי שעכ"פ כל ימי הבית יהיה כל משמר נוטל פ"א שדה אחוזה ואין לא' יותר משני ואלו קבעו כ"ג א"כ יובל כ"ד היה חוזר חלילה על משמר ראשון ואח"כ נחרב הבית א"כ היה אותו משמר נוטל ב' פעמים שדה אחוזה ושאר משמרות רק פ"א וכן כ"ה א"כ טרם שהגיע למשמר כ"ה היה בית חרב והיה יוצא נקי וכל משמרות זולתו היו נוטלים ולכך תקנו כ"ד משמרות מכוון נגד יובלות שהיו בשני בתים כדי שכל משמר יטול פ"א ביובל ודי ראו כמה עמקו וכמה נגלה להם הכל ולא אנס להם רז ובעו"ה כעת מחמת רובי צרות נשכחו מאתנו הכל ואין אתנו יודע עד מה אבל זאת נחמתנו לרב שפלתנו נזכה לעלות כי כך אמרו נפל תפול לפניו שתי נפילות הללו למה אלא אמרו הם נמשלים לעפר והם נמשלים לכוכבים כשהם יורדים עד לעפר וכשהם עולים עד כוכבים והדבר בעצמו תמוה מה פי' של דברים הללו ומה ענינם ביעצתם להמן:

אבל אמרו בגמרא נפלה בתולת ישראל וכו' והפי' כך נפלה ולא תוסיף לנפול קום בתולת ישראל ויש להבין מה קאמר נפלה ולא תוסיף לנפול ומה ענין זה לקום וכו' אבל הענין לא יגאלו ישראל עד דשכיבתא לעפרא והיינו אדם שהוא יושב על כסא יכול לנפול על הדום ומן הדו' יכול לנפו' על קרקע אבל על קרקע כשנפל תו לא יוכל ליפול יותר כי הוא בתכלית השפלות ונמוכות וזהו הענין נפלה כ"כ עד אשר לא תוסיף לנפול הרצון שא"א לנפול עוד כי שכיבתא לעפרא ולאין תפול עוד ואז כשתהיה נפילה כ"כ אז קום בתולת ישראל:

וזהו הדבר שאמרו יועצי המן כשהם נופלים עד ארץ ויהי' תכלית הנפילה כי משם תו א"א לנפול ואז כשהם מגיעי' למדה זו אז עולים עד כוכבים לכך ישראל נפלו בתכלית נפילה שנגזר עליהם כליון אז יעלו ולולי שהיתה מסבב עליהם נפילה כ"כ לא היה סבה להיות עולים וזהו מאמרם אם מזרע יהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו כי נפל פי' שכבר נפל בתכלית נפילה אזי תפול לפניו אלו לא נפל כ"כ לא נפלת לפניו אבל כשנפל כ"כ הרי מתחיל עליתו. וכן תמיד כשאנו בתכלית השפלות מתחיל העליה ולכן בעו"ה אנו בתכלית השפלות ונבזים בעיני עמים כללו של דבר בכל דבר אנו בתכלית ירידה ונפילה אזי ישועות ה' קרובה לבוא ויצמח קרן ישע ויהיה נאמר עלינו קום בתולת ישראל ובא לציון גואל אמן: תוכחת מוסר מ"ש הגאון אמיתי ז"ל הנ"ל בק"ק האמברוג בכ"ה אלול:

דוד המלך פתח בתהלים קל"ט למנצח וכו' חקרתני ותדע וכו' להבין המלות חקרתני ותדע וכו' נראה דבאמת המלך דוד כל ענינו הי' בשביל חטאו וע"ז הרבה בקשות ותחנונים כל ימיו ולא נתן לנפשו מרגוע כדעת כל חכמי מוסר לבל ישקוט האיש ולא יניח כל ימיו אולי מיעט בגדר התשובה כי הלא גדול עונו מנשוא אשר מרד בה' ובחסד ה' שמקבל תשובה ולכן לא ימעט בעינו כל האפשרי בידו לעשות נחת ליוצרו לתקן הקלקול:

וכן אמר מזמור בבא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע אשרי מלך גדול כזה שלא בייש לפרסם חטאו ברבים ולחוקק אותו בספר מידו ברה"ק השכיל לכתוב עונו ולפרסמו ולא בוש כלל כי חשב מוטב דאהי' בכסופא בהאי עלמא מדאהי' בכסופא קמי' מלכא קדישא: ויש

להבין מה מזמור בבא אליו וכו' קינה מבעי' לי' וכאשר אמרו ב"ת צריך להיות תמיד מיצר ומקונן ומאנח ודמעתו על לחיו תמיד ולשמחה זו מה עושה:

אמנם ידוע מ"ש בזוהר על לא תלין נבלתו על העץ היא על אדם שיראה לעשות תיכף תשובה בו ביום כי החטא תיכף נבילה בגופו ואדם קרוי עץ ולכך לא תלין נבלתו על העץ וכ"כ שהעבירה נתייבש יותר פוגם בגוף ועושה רושם עד ששב מטהור לטמא ונתנו סימן סרכה בת יומא לא שמיה סרכה כי אם נתישן הדבר היצה"ר גובר והתשובה קשה והחרטה אינו מועיל כ"כ משא"כ תיכף התשובה מועיל כאשר דרשתי בזה כמה פעמים.

וזהו היה זמירות דוד שלא איחר ה' לשלוח לו נתן להוכיחו על חטאו עד שנתישן הדבר ונשקע בחטא רק תיכף שלח לו להוכיחו ובאמת תיכף נתחרט ושב לה' ורפא לו:

וזהו המכוון מזמור לדוד בבא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע והיינו תיכף לא המתין כלל רק תיכף כאשר בא אל ב"ש תיכף שלח נתן לו וזהו מרב חסד ה' ולכך זמר ואזל:

ובאמת אמרו לא היה דוד ראוי לאותו מעשה רק להורות תשובה וכוונו כי ודאי תשובה מפורשת בתורה ושבת עד ה' וכו' כמ"ש הרמב"ם במדע רק לפי פשוטו של מקרא העזוב המרי והפשע ומתחרט בלב שלם זהו הוא התשובה וסר עונו וחטאתו תכופר ודי בזו וכן אמת לענין שלא יקרא רשע אבל הרוצה להנקות מסוג ודינו של עה"ב ויום הדין הגדול האיש כזה צריך לסגוף ולעשות תשובה כפי כחו ויכולתו בתשובת המשקל וזהו מצינו בדוד שקיבל ע"ע יסורין כנודע וזהו אמרם שבא דוד להורות לב"ת הרצון כמה כרכרים שצריך הב"ת לכרכ' עד שיהיה מנוקה מכל כתם וידוע כי מדת הדין אין מסכים לקבל חשובה ומדת רחמים מסכים וא"צ יסורים כלל רק בחרטה ועזיבת חטא אמנם להיות שהקב"ה מתנהג עולמו בשיתוף דין ורחמים אף שרחמים גוברים מ"מ מדת הדין יש בו ג"כ ולכך תשובה מקובל אבל צריך יסורין:

וזהו מאמר דוד חנני אלהים כרב רחמיך מחה כרב רחמיך דייקא מדת הדין מעורב בו והיינו הגור' ליסורים לכך אמר תחטאני באיזוב דהיינו שנצטרע והיה צריך טהרת אזוב ואח"כ משלג אלבין שאהיה מנוקה מכל כתם אמנם מנין למדו חז"ל זה שלא היה ראוי רק להורו' תשוב' כאשר באמת מהר"י אברבנאל נשתבש בזה ואמר שחוטא רק שב לה' ונמחל לו הוא נראה כי אמרו חז"ל כי דוד התפלל הודיעני ה' קצי מדת ימי כי ביקש לידע אימת ימות ויש להבין מה ביקש בזה הלא הוא הגבר הקים עולו של חשובה ואם אינו יוד יום וגבול מיתתו הלא כל ימיו בתשובה כאמרם שוב יום אחד וכו' אם יודע קצו הלא אינו כ"כ חפץ בתשובה בחשבו עוד חזון למועד וא"כ מה זה שנתאו':

אמנם ידוע כי דוד חי ע' שנה ולא מלך בירושלים רק ל"ג שנים ובירושלים חטא בבת שבע וא"כ ודאי עברו רוב שנותיו ואמרו כיון שעברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא דכתיב רגלי חסידיו ישמור וא"כ הקושי' שפיר לא היה דוד ראוי לאותו מעשה דהא רגלי חסידיו ישמור ואיך לא שמרו ה' וע"כ דקב"ה לא שמרו והניח ליצה"ר לשלוט בו כדי להורות לתשובה ולכן דוד ביקש לדעת זה אם היה להורות לתשובה או לא ואם יחיה ע' שנים הדבר מוכרח כהנ"ל אבל אם יחיה מאה שני' וכדומה אין זה רוב שנותיו ולכן אמר הודיעני ה' קצי וכו' למען דעת אם כבר עברו (רוב) שנותי ואתה סלקת השמירה או לא:

אבל יש עוד טע' לחז"ל דהוכיחו דהי' להורות לבעל תשוב' דידוע מ"ש ואלהים נסה את אברהם יש כאן קושיא מה שייך בה' נסיון אשר נגלה לו כל מצפון והמדרש תי' אין נסה אלא לשון הגבה כמו לנס עמים ולזה הסכים הר"י אברבנאל הרצון שביקש הקב"ה להגדיל לאברהם בעיני כל ולהודיע לאחרי' צדקתו ולכך אמר לו לשחוט בנו ושמע בקול ה' ומזה נתוודע לכל כי צדיק וישר הוא וזהו היה סיבת הנסיון אך לפ"ז קשה נסיון דדוד מה טיבו לקב"ה א"צ נסיון כמש"ל באברהם וכי לא ידע מקדם הכל ואין להראות לאחרים הלא לא עמד בנסיון ונתבזה לעין כל וכי חפץ קב"ה לבזות איש צדיק מלך כשר בעיני הבריות הלא בגנות בהמה לא דיבר הכתוב ועכצ"ל דכוונת השם הי' שידעו העולם שחטא ושב ונתקבל תשובתו וזהו מאמר חז"ל לא היה דוד ראוי לאותו מעש' דלמה נסהו ה' אלא להורות בתשובה:

וזהו מטענת דוד דע"כ היה ענינו להורות לתשובה ושיקובל תשובתו כי אלהי' חקרתני והבאת אותי לידי נסיון לחקור עניני ותדע הלא אתה יודע קודם חקירה ומה צורך לך לחקירה וא"כ חקירה זו מה טיבה אלא להורות לתשובה ולכך אתה ידעת שבתי וקימי מן המשכב להתהלך על הגג ושאז אחטא רק בנתה לרעי מרחוק כי נודע מ"ש חז"ל שלום לקרוב צדיקים ולרחוק בעלי תשוב' הרי ב"ת נקרא רחוק וזהו אומר בנתה לרעי מרחוק להמציא לי רעי' אהובי' בעלי תשובה מרחוק נקראי' כי לולא כן אתה ידעת שבתי וקומי דהיינו כמבואר שקם מהמשכב ואמרו חז"ל שהפך לילה ליום והיינו כי דוד צפה שיהיה נכשל קצת באיסור ערוה מכח אד"הר שאכל פגה ושמש עם חוה קודם זמנו שהוא עיקר אכילת עץ הדעת שגרם זה כנודע בכל ספרים ולכך בזה ששמש מטתו ביום הרי קצת פגימת ערוה ובזה יהיה די אבל אדרבה זה נתן כח לס"א וגירה בו ביותר וזהו אמרם אבר קטן משביעו רעב והיינו כי נותן כח לס"א:

וזהו אמרו כי ה' יודע שבתו וקומו ובאמת נהג חסידות ביותר ושבע קלון ולא אמר לבריות שהיה ענינו להורות תשובה כי אם יאמר כן עדיין יהיה פ"פ שאין מועיל תשובה לאיש אשר עובר עבירה בזדון לבב ושאט נפש ודוד דהועיל תשובתו שאני דהיה לבבו חלל בקרבו והי' רק להורו' תשובה ופשיטא דיועיל תשובתו דבוחן לבות ה' ולכך הוצרך דוד לומר לרבים כי לבבו ג"כ הי' רק רע למעול מעל בה' ובכל זה שב ורפא לו:

וזה אמרו צרפתני בל תמצא כי לא עמד בנסיון זמותי בל יעבור פי הרצון מחשבתו להורות לתשובה בל יעבר פי א"א לדבר כמ"ש כי א"כ עדיין לא יתן פתחון פה לב"ת להשיב כנ"ל:

והנה עת הזאת רבותי גורם לתשובה ובפרט היום זה שאני דורש היום כ"ה אלול היום יום ראשון לבריאות עולם ובכ"ה אלול נברא חושך שהוא יצר הרע ואור שהוא יצ"ט ורשעים מתרעמים על בריאת יצר הרע כי הי' להם לאבן מכשול אבל צדיקים שמחים בו שעי"כ מקבלים שכר וזהו וחסידיך יברכוכ"ה היינו כ"ה אלול ותחלת הבריאה ויכל מעשה חמשה ימים עד יום הששי כלול ביום ראשון כנודע ה' פעמים ה' הוא כ"ה והבן היום נאמר וחשך ע"פ תהום ואמרו ברבה לחושך דא מעשיהן של רשעים ויהי אור דא מעשיהן של צדיקים וא"י באיזה חפץ יותר הוא דאמרו במדרש ויהי אור אור שהיה כבר הרצון כי החושך היינו רשעים יהיה היינו ב"ת וה' חותר חתירה משוה חושך לאור ויהי אור היינו צדיקים גמורים שלא חטאו מעולם כאשר האריך בזה בכתבי האר"י ז"ל:

וזהו השאלה א"י באיזה חפץ יותר אם בב"ת או בצדיקים כשהוא אומר ויהי אור הרי עיק' צדיקים גמורים והיינו כי זה שקב"ה מסייע לרשעים לחזור בתשובה הוא ממש בריאת עולם חדש ותחי' המתים כי כאשר יחטא הוא ממש מת וע"י מה ע"י ט"ל תחיה ולכך אמר בזוהר לאחר סיום ברכת מחיה מתים נפק כרוזא מאן הוא גבר דאשתדל להדור רשעים בתיובתא והיינו כי זהו ענין תחיה וזהו נעשה על ידי שהקב"ה מסתכל בצדיקים גמורים וע"י שעשוע זכרם פועל זה שהחזירן בתשוב' וע"י צדיקי' הקב"ה מרחם להשיב ולחתור חתירה לרשעים כמו בבריאת עולם נסתכל במעשה צדיקי' ובראם כי זה גם כן כמו בריאת עולם:

וזהו מאמר מהיכן נברא אורה נתעטף הקב"ה בלבושו וממנו נברא אורה הכונה כי ידוע כי הצדיקי' ובפרט הנהרגין על קדוש שמו הגדול שהם עיקר צדיקים גמורים כי הרוגי מלכות נשגבים מכולם כדאמרינן הרוגי מלכות אין ברי' יכולים לעמוד במחיצתן ולכך נאמר ויהי אור כל מקום שנא' ויהי צרה שנהרגו על קדוש השם הם חקוקי' בפורפר של הקב"ה ובהם נסתכל ומזה הבהיק אורה וזהו כונתם נתעטף הקב"ה בשלמה וראה הצדיקי' שחקוקים מהם וע"י הבהיק האור' היינו פתח לבעלי תשובה כמ"ש:

וכן י"ג מכילין רחימין דמעורר הקב"ה הוא ע"י צדיקים וביחוד הנהרגי' על קדוש שמו יתעלה הם מעוררים אהבה כי הם נהרגים באהבת המקו' ומקיימי' ואהבת ה' בכל נפשך וזהו אהבה במנין י"ג ובמנין אח"ד והם מעוררי' אהבה עליונ' שהם י"ג מכילי' דרחמי ולכך אמרו חז"ל כאשר גילה הקב"ה י"ג מכילי' הללו למשה שבהם ירחם ישראל נתעטף כש"צ והיינו פורפרי' דיליה דחקוק ביה דיקנן דקדושי' וצדיקים ובשעת חרבן אלו הי' מסתכל בהו לא היה נחרב הבית ולכך אמר בצע אמרתו בזע פורפרי' דילי' אשר צוה מימי קדם היינו בעת בריאת עולם דנקראו ימי קדם כי ששת ימים מסוף שנה של שנת תוהו היו ימים בלי שנים ולכך נקראו ימי קדם כי הם ימי' בלי שנים ואז הי' המלבוש וממנו הבהיק אורה ואז בחורבן בזע:

ומזה תבין באמרם במדרש כי נדב ואביהוא הלכו חסירי מעיל ואיך יובן זה בקרא דנאמר בקרבתם לפני ה' וימותו וגם למה הלכו חסירי מעיל אבל ידוע כי כה"ג מתלבש למטה כביכול כמו לבושים דלמעלה כנודע וידוע במדרש כי קב"ה בשעת מתן תורה הראה חרבן בהמ"ק ואם כן הי' כביכול חסר מעיל כי בזע פורפיר' דיליה והם הסתכלו במ"ת בשכינה כמבואר במדרש ובילקוט כי קרבו לה' והמתין הקב"ה עד שעת מלואים וראו חסר מעיל אף המה עשו כן הלכו חסירי מעיל וזהו גרמו שקרבו לה' והסתכלו במרכבה והכל הולך אל מקום אחד ובכתבי האר"י ז"ל האריך בזה למאוד:

ולכן עכ"פ ימים אלו היו מציאת תשובה ויאמר אלהים יהי אור ראוי לשוב בתשובה דהיינו כאשר אמרתי מימים ימימה אין די שבימים אלו ישוב איש רק יקבל עליו כל הימים כי ימים אלו אין ליצה"ר כח כ"כ להסית לאדם ויש לאדם מקום ועת מוגבל לעורר עצמו לתשובה וכאשר ירגיל עצמו אזי יוכל אחר כך להתחזק בו ומבלי להרף ממנו כי הרגל נעשה טבע אבל אותן אנשים אשר בימים אלו הם רק טוב ואחר כך חסדם יעזובו וילכו תוהו לא דרך רע המעשה ויה"כ הוא מרמז על הענין יעקב שנפטר מעשו במנחה ההולכת הוא שעיר משתלח וכדומה אכילת עיה"כ ולכך מצוה לאכול בעיה"כ כדי ליתן לס"א אחיזה כי באכילה יש לס"א אחיזה כנודע בכל ספרי קבלה וספרי מוסר ולכך בכל קדשים היו כהנים אוכלים כדי ליתן לס"א אחיזה ולכך האוכל בט' כאלו התענה וכו' דצריך זה ליתן לס"א ואחר כך סוכה ובד' ימים שבין יה"כ לסוכות אין לו אחיזה וגם יום ראשון של סוכות כי בו אתרוג ולולב מנצח לס"א כמבואר במדרש:

ובזה תבין מ"ש חז"ל השטן בגי' שס"ד ויום א' יה"כ אין לו רשות ויש להבין הא ה' דמלת השטן הוא רק משמש לפעולה ה' ידיעה אבל עיקר שמו שטן וכי שמו השטן וא"כ עדיין חסרי ה' ימים אבל זה הוא אלו ה' ימים ד' ימים בין יה"כ לסוכות ויום ראשון דלולב ואתרוג מגין ואין לו רשות כנ"ל ולכך אין לו רק שנ"ט ימים וזהו כוונת המדרש ולקחתם לכם ביום ראשון וכי ראשון הוא אלא ראשון לחשבון עונות בשלמא אם הוא ראשון בחודש הוא ידוע ראשון לבריאת עולם ולכמה דברים מסגולת ראשון בתשרי אבל ראשון לחג מה הראשון ומשני ראשון לחשבון עונות וכו' ובו ביום נלקח לולב שהוא גם כן כופה לס"א ולכך נרמז ה' בלולב ולא בסוכה ולהורו' כי ה' ימים שאין לו אחיזה ומזה תבין מ"ש איש אלהים קדוש מהרמ"ע כי נאמר איכה רמז לו ימים המסוגלים לתשובה א' דראש השנה יו"ד ימי תשובה ב' דראש השנה וה' דחק עצמו מהרמ"ע בע"כ לפרשו אבל היא הדבר שכתבנו שכוון לה' ימים שאין לשטן בהם שליטה ולעומת זה ה' ימים קודם ר"ה מן כ"ה אלול ימי' שיש להתגבר בתשובה כי אדם אין לעבוד האדמה לתקן כמ"ש תקוני' לעבדה ולשמרה דא מצות עשה ול"ת:

והנה כמו שאין לס"א אחיזה בתשרי וימים אלו נח לאדם לכופו כן יש לו גבורה וכח בירח תמוז ואב כי אז השמש בגבורתו וכח השמש גובר כח המזל גובר כנודע בקהלת שתאר כל השפעת המזל תחת השמש ואז כח המזל וחימו' וחימוד גובר ובכח זה היה עץ הדעת שמוליד חימוד וחימום ובאמת עץ הדעת היה עץ השמש והיה כלול טוב ורע תוכו טוב וחוצה רע וזהו לע"ל הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה כי יהיה כולו טוב ולכך חוה חשבה להאכיל לאדם הטוב ולכך סחטה ענבים להוציא רק הפנימו' אבל לא הועילה כי מ"מ היה מעורב חיצונות ופנימות: