יערות דבש – חלק ב – קטע 31

וזהו מאמרם נקרהו לעינים היינו בחגירת סינר וכדומה נסתם עין רע של יצה"ר מבלי מצוא מקום לגרות ולהסית וזהו דלא ליגרי אינש בקריבתיה כי בנשים אחרים בלא"ה לא שכיח אבל בקריבתיה שכיח בעו"ה לכך תקנו לכסות כל בשר ולא יראה ובזו נקרו לעין המסית:

אמנם בעו"ה נפרצה הענין כי לא זו שבבית הולכת ממש ערום ברוב גופן אף גם בשוק נראה צווארם וכדומה בגילוי בשר ומכ"ש בתולות דהם נדות וגם עריות בזמנינו כמו נשים מגולות מרובה מהמכוסה ומגרים לפרחי ובחורי ישראל לעבירה והרהור עבירה וקשוי לדעת וז"ל בעו"ה אוי לנו על שברנו איך נעלז בפורים הלא המות הוא יצה"ר שהוא המות המוחלט עלה בנו ובימים אלו גבר חמת אויב המן הרע הזה להסית לישראל בעבירה ועצת בלעם ג"כ כי בימי שמחה תערובות נשים ובתולות ובחורים ולשמחה מה זו עושה לעשות הרע בעיני ה' והלזה תשלום גמול לה' שהצילנו מכף אויב והפך עלינו מחשבתו ומלט אותנו ממות לחיים לעשות הרע בעיני ה' כי ה' שונא זימה וכל קריבות דג"ע והרהור פוגם תיכף בנפשו וגופו ועושה רושם והנה עצת בלעם היה להסית לישראל בבנות מואב היה ע"י שתיית יין כי עדיין לא נאסר יין של נכרים וע"י יין חמדו ובעלו בת אלהי נכר וכבר כ' הרמב"ם באגרת תימן כי רבים מצרי ישראל חשבו לאבד ישראל בחרב כמו המן וכו' ורבים חשבו לאבדם ע"י הסתה ופתוי לעבור דת ורבת צררוני יאמר נא ישראל.

והנה המן במלשינו על ישראל אצל אחשורוש פחד אולי יאמר אחשורוש מה לנו לילך עמם בכח ולהרוג מבלי חמלה בא ונעשה כעצת בלעם לפתות אותם לעבירה ואלהיהם שונא זימה ותמו יכרתו ולזה אמר כי א"א כי הם נזהרים מיין ואפילו המלך נוגע בכוסו חובטו בקרקע ואם כן אי אפשר להחטיאו אך כעת בעו"ה הפרצה מרובה.

ולכן נא ונא אחיי ובניי מה תחשדוני אני אוהב אתכם יותר מעצמכם עשו גדרים קדושים תהיו כי אתם בעצמותכם קדושי' לכן התקדשו והטהרו ושמרו נפשכם ובפרט בקורבות עבירה וכדומה ובי"ט הי' בטוב ובשמחה של מצוה והחזקת לומדי תורה ובחורים הבאים מרחוק זכי חולקיהם קמיה מלכא קדישא דמכתתים רגליהם לתורה ותעודה ואתם אינכם מרחמים עליהם בממ"נ אם אוהבים אתם להם איך תוכל להתעלם ואם שונאי' הלא כל ענין אסתר שזמנה להמן אם רעב שונאך האכילהו לחם ולמה יהיה קרח מכאן ומכאן:

ובמדרש אמרו אסתר מבית דוד ושלמה למדה אם רעב שונאך וכו' ויש להבין דוד מה עבידתא הלא פסוק זה שלמה אמרו אמנם לפי משמעות הפסוק אם רעב שונאך לבל ימות ברעב תעצור יצרך ותתן לו לחם אבל אם יש לו די והותר מהכ"ת להראות לו חיבה להאכילו לחם והמן דהיה עשיר לרוב למה תאכיל אותו לחם אמנם דוד אמר אכלי עמי אכלו לחם ודרשינן עכו"ם שיש להם אינם טועמים טעם לחם בו עד שיאכלו משל ישראל ולכך המן אף שהיה לו לא טעם טעם לחם בו רק מלחם אסתר היה לחם ישראל טעם טעם לחם וא"ש אם רעב דגם המן היה רעב ללחם ישראל כי לא טעם טעם לחם ולכך מדוד ושלמה למדה:

אמנם בגמרא דידן נאמר מבית אביה למדה וכבר דחק רש"י בזה מה ענין בית אביה אבל הענין כך כי ברעב שונאך י"ל דוקא רעב כמ"ש או י"ל לא מיבעיא קאמר אם אינו רעב פשיטא אפילו רעב וה"א דתנוח אותו מת ברעב היותו שונאך מ"מ מדה טובה להאכילו לחם ובשני סברות נ"מ גבי המן אם ליתן לו לחם או לא כמ"ש והנה מצינו דשאול הקפיד מאוד שלא בא על הלחם גם תמול גם היום ויהונתן דהרשהו ללכת ביקש להכותו ואמר לו בן נעות המרדות וכו' ומה כל חרדה אם דוד יבא על הלחם או לאו אבל היא הדבר כמ"ש כי שאול רוח רעה בעתו כאלו דוד עומד עליו בנפשו להרגו ולכך רצה להרגו וא"כ ביקש להאכילו לחם בענין אם רעב שונאך וכו' ומזה נלמד כי רעב לאו דוקא כי לא היה אז אסר לחם לדוד אלא מאי רעב לאו דוקא רק תמיד אף שהוא שונא הטיב עמו והאכילהו לחם וזהו מבית אביה היינו שאול שהיה זקנה למדה על רעב שהוא לאו דוקא ולכך חרדה להאכיל להמן:

ובאמת מדה טובה למד לנו שלמה מבלי לנקום ולנטור לשונא ואדרבה לגמול לשונאיו לעת שבא לידו כל טוב ולכן בהרב' מקומו' הוצרכה התורה להזהיר על עמלק כי לולי אזהרת התורה אף שעמלק הרע לישראל הי' מן מדה טובה מבלי לזכור לו איב' ישנה רק לגומלו טוב ולכך הזהירה תורה לא כן בעמלק בזה לא תחמול כי אין הכסא שלם ב"ה שלו נתכנו עלילות ולכן מאנו חכמי ישראל לכתוב מגילה כאמרם קנאה אתה מטיל עלינו בין אומות שיחשבו אותנו לבעלי מדות רעות נוקמי ונוטרי איבה כי אינה ממדה טובה להנקם מאויביהם ואדרבה לפי מדה והשכל היה ראוי לרחמם ולקרבם ולחומלם ולהראות ההבדל שיש בין מרדכי להמן ימ"ש רק מרה"ק היה להנקם מהם כי אין חמלה בזרע עמלק וזה לא יבינו עכו"ם ויאמרו הנה עם ישראל עם אכזרי בעלי מדות רעות ח"ו ולכך כתבו שהלא כתובה בספרי דברי הימים וכו' כי כך היה רצון המלך אחשורו' והוא ביקש זאת מבלי לחמול ורצון המלך עשו:

ולכן אחיי למדו הטוב מבלי לנטור איבה ואדרבה להיטיב לשונאו וכך יפה לפי מדת אנושי ולפי גדר התורה וזהו תפארת ישראל מבלי לנטור איבה וכך יהיה מדותיו מיושרים שבטבע לא ינטור ולא ינקום ולכך אמרו חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע וכו' והיינו דישכח לרב שתייתו מה שצוה התורה ויהיה כפי מדת הטבע ואז לא ידע מה בין ארור המן וכו' כי כפי הטבע אין לנקום ולקלל מבקש רעתו בשום אופן כלל:

ולכן לו עמי שומע לי להסיר קנאה ושנאה ותחרות אז ודאי יתקלס עלאי ובזה יתחזק הדת ואיש את רעהו יעזורו בני כמה גדרים צריך אדם לעשות וביחוד ב"ת שבמה שחטא צריך אדם לשמור עצמו ביותר ולעשות תקנו' וסייגים ולכך אסתר המלכה קבעה מועד להוחיל שלשה ימים לבוא אל המלך ולהציל ישראל ולמה המתינה ואם בשביל התענית הלא מעת קבלה די כדאמרינן מיום אשר נתת לבך להתענות אבל ישראל חטאו בהשתחוות לצלם ומזה קרה גזרת המן כנודע ולכך ראתה אסתר להרחי' מן שמץ חשש איסור עבודה זרה:

ואמרינן בגמרא ג' ימים לפני אידיהן אסור לקבל מהם דאזלו ומודו לעכו"ם וכ"כ כתבו תוס' לבקש מהם דבר אשר הוא חשוב כמו מתנה וביותר פשיטא דאסור דיותר מתייקרא בהו ומודו לעכו"ם ואמרינץ שם בגמרא דיום שתפסו בו רומיים המלכות שהוא חיה רביעי' מדניאל יום אידיהן וא"כ ה"ה למדי ופרס יום שקבלו הם המלכות היה אידיהן וידוע כי בלשאצר נהרג בליל פסח ולמחרתו קיבל דריוש וכורש המלכות ולכך המתינה אסתר ג' ימים עד יעברו ג' ימים ימי אידיהן כי אם אז תבקש וינתן לה מבוקש גדול כזה כאמרה עמי וכו' הרי מתנה גדולה הרי אזל ומודה לעכו"ם לכך לא הלכה רק ביום ט"ו והמתינה בשאלתה עד למחרת וכבר עברו יום איד ולאחריו מותר ואז התחילה בקשתה אבל ג' ימים לפני איד לא רצתה לבקש:

והבן איך היו מדקדקים במצות ונזהרים בכל דבר והיא שעמדה להם שהקב"ה פעל נסים ובעו"ה אצלינו הכל כלא אין איש שם על לב להזהר מזה ולהתרחק מכל אשר חטא לאשמת אדם וכולנו מחויבים לעשות גדרים למאוד בכל דבר והעיקר לקבוע בתורה ללמוד לשמה ובספרי מוסר כי המה מעוררים האדם לתשובה ואך טוב לישראל היום הזה חובה עלינו ליתן כל איש יבזבז מתנה לרבינו משה אדון כל הנביאים והוא לקבל עלינו דבר טוב זה בכה וזה בכה לא תלכו מאתו ריקם וכל אחד ישתתף בצער אחיו כי כלנו איש אחד:

ואמרו בגמרא שאסתר נבעלת לאחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי והקשו תוס' הא בעי הבחנה וצ"ל דקושיא למ"ד הבחנה דאורייתא דאי דרבנן מה קושיא בימי מרדכי לא גזר ותי' בדוחק דהיה משמש במוך ועיין מהרש"א דחוכך לומר דהשתמשה עם מרדכי במוך לאבד זרע קודש ודעתה עם אחשורוש אך זה אינו דא"כ לא התעברה מאחשורוש רק בשנת י"ב דנכנסה ברצון והיתה משמשה בלי מוך ואז נולד דריוש אחרון בנה של אסתר בשנת י"ג למלכותו א"כ היה דריוש בן שתי' כשבנה בהמ"ק לאחר מיתת אחשורו' וזהו מהנמנע ומהרש"א לא דק בכאן:

אמנם בגוף קושית התוס' נראה דבלא"ה יש לדייק מה דקאמר וטובלת אבל הענין כי מרדכי ידע את כל אשר נעשה ברה"ק ומלאך ולכך אמרו הניח לאסתר להלקח לבית אחשורוש כדי שע"י יבוטל הגזרה ואסור לשמש בעת צרה כמבואר בכפנן ורעב נלמוד ונלמד מנח וא"כ איך שימש מרדכי מטתו עם אסתר אבל השל"ה התיר בימי רעבון בעת טבילה ע"ש ולזה קאמר הגמרא טובלת היינו כשהיתה טובלת מנידתה אז יושבת בחיקו של מרדכי ולא בפ"א כי אז מותר לשמש ולפ"ז לק"מ כיון דפירסה נדה ראיה שלא נתעברה כרוב נשים הפורסים נדה אינם מעוברת ומותרת לשמש ולית ביה משום הבחנה בד"ת וחז"ל גזרו הכל משום ל"פ אבל בימי מרדכי לא גזור ובד"ת כיון דפירסה נדה ליכא חשש הבחנה כי הולך אחר הרוב כדין תורה ורוב נשים הפורסים נדה אינם מעוברת כנ"ל וזהו יושבת בחיקו של אחשורוש ולא נבעלת למרדכי רק כשפירסה נדה וטובלת אז בליל טבילה יושבת בחיקו של מרדכי והבן וא"ש. בניי עכ"פ אל ישמח איש בשמעו ישראל בצער וכן חובה עלינו אשר בני ישראל אלה מפה ואלה מפה בצער מחמת המציק ראוי לנו להשתתף בצערם ומבלי להרבות בשמחה של שטות והבל שיש בו חטא בזאת יש לנו לשמח בשמחה של מצוה וקיום הדת כי כל מגמתם של אחשורוש והמן היה לבטל הדת:

וזהו מאמרם שאלמלא אגרות ראשונות לא נתקיימו אגרות אחרונות וכו' פירש"י דלא היו ממתינים עד זמן המוגבל אבל עכשיו ראו שהוא שוטה וכו' והדבר תמוה וכי בשביל שהוא שוטה לא יתקיים דתו הלא דת המלך אין להשיב אם פקח אם סכל ואיך קיימו אגרות אחרונים להושיע ליהודים כיון שהוא מלך שוטה הפכפך:

אבל נראה כי באמת מ"ש להיות כל איש שורר בביתו היינו לכופו לקיים דתו בכל אופן כי ושתי מאנה כי כפי דת כשדים אין למלכה לילך לפני אנשים ודרכן להסתתר כמ"ש הראב"ע ע"ש והיה הצווי לקיים דת בעל והראב"ע כתב דלכך לא גילה אסתר מולדתה ועמה לבל יכריחה המלך לעבור על דת ויאכילנה נבלות בע"כ:

וזהו מ"ש כי ודאי מהכ"ת יקדימו מזמן שגבל י"ג באדר רק מפורסם היה בעמים כי אסתר היא יהודית ומבית מרדכי לקחה ולכך חשבו למהר טרם יגלה אסתר מולדתה וינחם אחשורוש רק בטחו כי אסתר לא תגלה עמה מטעם שכתב ראב"ע רק מהכ"ת יכריח המלך למלכה אשר אהב לעבור על דתה בע"כ:

אמנם באגרות ראשונות שכתב להיות כל איש וכו' וקשה להם מה ביקש בזה וכו' וע"כ שתהיה מוכרחת לקיים דתו וכתב בחוק פרס ומדי ולא יעבור וא"כ ע"כ יכריח אותה לדתו בגין זה בטחו כי אסתר לא תגיד עמה ולכך לא מהרו לעשות קודם זמן מוגבל ובאמת מה רבו חסדי ה' אשר או"ה נתנו מקום לאגרת אחרון ובטלו הראשון וכתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב כמ"ש הראב"ע ובס' יוסיפין לרומי' וכן אצל הנוצרים בביבליא שלהם נדפס אגרת מרדכי שכתב בשם אחשורוש לבטל אגרת הראשון טרחו מאוד לישבו לבל יהיה המלך חוזר מדבריו ונתלה הזיוף בהמן:

ולכך נאמר במגילה הנה ביה המן נתתי לאסתר ואותו תלו ואתם כתבו על היהודים וכו' דמה ענין זה שנתן בית המן לאסתר אבל ודאי או"ה יאמרו מה חזית דאגרת הראשון היה מזויף והמן משנה למלך כתבו בלי ידיעת המלך איפוך אנא מרדכי שהוא כעת משנה למלך וחותם המלך בידו הוא כתב לבטל והמלך אינו יודע ממנו רק צליבת המן מעיד שעשה זיוף כי לולי כן איך תלוהו רק י"ל בשביל כך שביקש לאנוס אסתר המלכה כדכתיב הגם לכבוש וכו'

אמנם בכל דתות מיתה וממון בתרי עונשין לא מענשין אבל מיתה לזה וממון לזה מענשין ולכך אלו היה נהרג בשביל זה לא היה נלקה בממון אבל הואיל ונהרג בשביל זיוף הדת ובשביל זה שביקש לאנס המלכה לכסות עין ניתן לה בית המן מדה כנגד מדה הוא ביקש ליקח אותה לבית זו אשה ניתן לה ביתו וא"כ כך אמר הנה בית המן נתתי לאסתר ואותו תלו ש"מ דנהרג בשביל הזיוף ואתם כתבו על יהודים כטוב בעיניכם להודיע כי בזיוף נעשה הדת הראשון ועלינו לשמח בפורים בשמחת תורה ולא בהבלי עולם כדכתיב וליהודים היתה אורה זו תורה כי כל ענינים היה לבטל דת מישראל כמאמר המן אכלו ושתו ומבזים למלכא (במקצת נוסחאות ונפקו לשוקא ומבזי למלכא ובמקצת נוסחא רק סתם מבזי למלכא והוא הנכון) ויש להבין איך שיקר המן ובדה מלבו שקר מוחלט כזה ואין קץ לדברי רוח:

אבל כי אז היו חושבים כי המלך אלוה על ארץ ולו יהיב יקר ושלטון והשם הסיר השגחתו ומסרו למלך על ארץ ולכך אמר המן ישן הוא היינו שסילק השגחתו והכל ביד מלך תחתון ולכך בימי דניאל שמו השרים חיוב מיתה מי שיתפלל לה' כי אם למלך כי הוא אלוה על ארץ ובספ' יהודית המקובל לנוצרים נאמר כאשר אחירם מבני עמון יעץ מבלי ללחם עם יהודים כי ה' בעזרתם כעס עליו הילפורנס שר צבא כי מחרף בזה למלך כי המלך הוא אלוה על ארץ וכפר עדות ידידיה אלכסנדרי בספרו פילון היה זה בזמן אחשורוש ולכך שנא יהודי כי חרה אפו אשר הרגו בבית שר צבאו הנ"ל ע"ש. עכ"פ היה זה אצלם לחוק מאומות כי המלך בארץ אלוה ובברכת המזון שלנו קבעו חז"ל בברכה שלישית להזכיר מלכות בית דוד אסרו להזכיר מלכות שמים ואפי' ביעלה ויבא אין להזכיר מלך להבדיל בין מלכותא דרקיע לארעא והיינו להוציא מלב הטועים המייחסים למלך התחתון תואר לאלהו':

וזהו כוונת המן אכלו ושתו ואח"כ מברכין ונמנעים להזכיר מלכות שמים בהזכירם מלך ב"ו להבדיל וזהו גנות ובזיון המלך כי הוא אלוה בארץ וזהו אכלו ושתו ומבזים למלכא והיינו בבה"מ כנ"ל ומ"ש כמה ידע לישנא בישא והיה משרש נחש הצפעוני כאמרם המן מהתורה מנין דכתיב המן העץ וכו':

להבין ענין זה תבין למה לקח המן עץ דוקא גבוה חמשים אמה אבל הענין בחטא אדה"ר יש להבין מה ראה אדם לעבור מצות ה' וביותר חוה אמרה לנחש אלהים אמר אל תאכלו פן תמותון השמיטה מות תמות רק תמותון והנחש אמר לא מות תמות כי יודע אלהים באכלך ממנו והיית' כאלהים וכו':

ויש להבין למה הוסיפה הנחש מות תמות תרין מיתות מה דחוה לא אמרה רק א' וגם היאך העיזה כ"כ להכחיש מאמר הבורא ואדם וחוה איך מלאו לבם להאמין בנחש יותר מקב"ה בעצמו הזה נאות לאיש השלם כמו אדם ולא יהיה רק ספק שב ואל תעשה עדיף ואיך אפשר להאמין לנחש והכחשתו להבורא אבל כבר נאמר במשה ותחסרהו מעט מאלהים מ"ט שערי בינה נגלו למשה ושער החמישים לא נגלה לו ולכך כתיב שנחסר מעט מאלהים ושער חמשים א"א לחי להשיגו והיא בכלל לא יראני אדם וחי כי בהשיגו אור גדול כזה יתדבק נפשו למעלה ויתפרד מגוף כי תתאוה לאור עליון כנר קטן המתדבק באור גדול וכמו שאמרו הציץ ומת וכו' כי כך המשיגים אור רב נפשו יתדבק בשרש למעלה לכך לא יראני אדם וחי:

וזהו היה פתוי הנחש לחוה כי אדם הי' במעלה נשגבה למאוד והשיג כמו משה מ"ט שערי בינה ונחסר מעט מאלהים ואמרה נחש הא דאמר ה' שלא תאכלו מעץ הדע' כי תמותון לא לעונש הוא רק הוא עץ הדעת ואם תאכלו אותו כדעת עליון תשיגו שער החמישים ג"כ והייתם כאלהים וא"כ בע"כ תמותון כי יפרד הנפש מגוף ולכך אמר ה' באכלכם ממנו שתמותון אבל אין כאן עונש כי אלו היה לעונש אף בעה"ב חטא מיתה והיה מות תמות כמאמר חז"ל מות בעה"ז ותמות בעה"ב אבל כאן רק תמותון ולא מות תמות שיהיה לכם עונש בעה"ב ג"כ זהו לא. אדרבה תשיגו שלימות רב רק עי"כ יפרד הנפש מגוף ובא זה מחמת שחוה לא השגיחה במאמר השם שאמר מות תמות רק אמרה פן תמותון ולכך אמרה הנחש פתוי שלה ולא כמכחיש דברי השם רק כמפרש דבריו ולזאת אדם וחוה שהתאוו לדעת ה' ולהשיג נועם עליון לא השגיחו במותם ופירוד נפש מגו ועזה יותר ממיתה הטבעים אהבת ה' ולהשיגו לדעת ולכך אכלו ובעו"ה חטאו כי ה' אמר מות תמות זהו ענין הסתת נחש וענין אדה"ר שלא במרד מעל פי ה' ושמע לקול נחש:

והנה האר"י ז"ל דרש בהספדו למהרמ"ק כי יהיה באיש חטא משפט מות פי' שיחסר טעם משפט מות כי לא פעל רע ולמה ימות ותלית אותו על העץ מחמת עץ הדעת שגזר מיתה בשביל כך מת. וכן במרדכי היה צדיק כמשה בדורו לא נמצא בו חטא להמיתו ויעצו לו יועציו לתלותו בחטא עץ הדעת והיה שרשו להשיג חמשים שערי בינה כמש"ל וזהו יעשו עץ גבוה חמשים אמה לתלות עליו ובזה ימצאו מקום לעורר דין על מרדכי ולגרום לו מיתה ולכך רמזו חז"ל המן מהתורה מנין דכתיב המן העץ וכו' והיינו כמ"ש דהתכוון לתלות מרדכי על עץ הדעת והוא גבוה חמשים אמה. ולהיות ע"י חטא אדה"ר נאמר קוץ ודרדר תצמיח והיינו כי הוא ביקש להשיג שער החמשים שהוא כתרו של אותיות וקיצו המורה על גבוה מעל גבוה לכך בקללה נאמר וקוץ ודרדר ולכך עץ של המן היה ג"כ קוץ כמבואר במדרש ופיוט:

והנה זו שחשבו למלך אלוה וא"כ כל דתות בטילים נגד דתו כמש"ל יובן בו במ"ש כי המן עמד לבקש על נפשו מאסתר כי ראה כי כלתה אליו הרע' מאת המלך דלכאורה הדבר תמוה אחשורוש שהוא בטבע שינא ישראל ולא יוכל להשתדל ממנו חנינה ואסתר שהיא ישראלית והוא חשב לאבד שאריתם אליה יתחנן ימצא חנינה מה עלה בלבו אם לא כמש"ל כי ידע טוב צדיקים אינם נוקמים ונוטרים ובבא השונא לידם גומלים טוב בכל אפשרי:

אבל הענין כך כי תמהו מפרשים מה החריד על המי הוא לא ידע כי המלכה יהודית אלו היה יודע שהיא יהודית לא היה עושה ולכך כתבו שהמן נבהל ומחמתו סגר עליו המדבר והתנצלות הנ"ל אבל באמת כיון שהמן נתן טעם במלשינו אצל המלך ודתי המלך אינם עושים כי עוברים על חקיו כי כל נמוסם וחגם וענינם היה אז הכל ע"פ מלך כנ"ל וחשבו למלך לאלוה הארץ ולכך חרץ משפטם למות א"כ מה יועיל שהיתה המלכה יהודית מכל מקום אם היא אינה שומרה דת המלך משפטה להמית בלי חמלה כי כך חרץ ממוכן משפטה בושתי על אשר לא עשתה מאמר המלך שהיה במשתה ין ומכ"ש מה שקבע חוקות לא יעבור בישוב הדעת וכדומה ולא ינצל כלל בשביל היותה מלכה וכך נאמר בדברי חז"ל קינא בושתי וקטלה קינא בדידי וקטלא והיינו הכל משרש וטעם אחד כמ"ש והנה המן אמר זה לאחשורוש בהיותו אתו עמו ואין זר עמו א"כ לא עלה ברוח המן שיהי' אסתר יודע' מן דברים וענינים שלו מה שאמר לאחשורוש אמנם אסתר ומרדכי ידעו הכל מרה"ק: