יערות דבש – חלק ב – קטע 30

וכן הדבר אם אדם משגיח בשלו בביתו לבדו מה יועיל אם אחרים מקלקלים השורה וגורמים רעה לישראל אף שהוא חף מפשע ילכד בעונם ולכן כל איש לבוב יראה ליישר גם זולתו הלא בחברתם והיינו כאיש אחד נרפא לנו כי ישראל גוי אחד ואחד אינו מקבל חילוק ופירוד כנודע במספר כך ישראל אינם מקבלים חילוק ופירוד ולכך צריך כל איש ליתן רק מחצית שקל לא ירבה להורות כי אינו שלם בלתי חבירו והוא רק פלג אמנם בצירוף חבירו הוא נשלם ונעשה שלם שקל גמור ולכך יתן כל אחד רק מחצית שקל להורות כי אינו שלם ולא יתגאה עשיר בעשרו לומר כי אינו צריך לזולתו ולכך לא ירבה:

ולכך אמרו במרדכי ויעבור מרדכי שעבר ערקומא דנהרא ויש להבין מה ביקש המגילה להשמיענו או ללמדינו אם עבר ערקומא דנהר' או לאו אבל יובן דדרש במדרש איש יהודי יחידי וכבר דרשתי ע"ז כמה פעמים באופנים אחרים ועתה אמרתי כך והיינו כמו שכתב הראב"ע לחלק בין שושן הבירה לשושן כי שושן הבירה היינו ארמון המלך ושמה לא ישבו יהודים רק מרדכי לבדו היות משרי המלך ויושבי שער אבל יהודים ישבו בעיר שושן וזהו איש היה בשושן הבירה יחידי כי בהבירה לא היו יהודים רק מרדכי לבדו רק ישראל היו נכנסים ויוצאים שמה ולכך כתיב עשה משתה לכל העם הנמצאים ולא היושבים כי לא ישבו שם רק נמצאים והבן:

והנה לפני שושן הבירה שהוא ארמון היה נהר בשמה אובל אולי כדכתיב בדניאל ואני בשושן הבירה על נהר אובל אולי וא"כ היה נהר מפסיק בין ארמון להעיר וזהו החלום שחלם מרדכי בשני תנינים שנלחמו עיין בתרגום ומדרש רבה שפתרנו על מרדכי והמן וגוי קטן צר להם מאוד שהוא ישראל אבל אח"כ בא נהר והפריד בין תנינים ומאז נתגדל הגוי הקטן ובזה רבו פירושים י"מ נהר מורה על תורה וי"מ על תשובה ואם כי הכל אמת אבל גם זה העיקר כל זמן שצדיק לבד ואינו מתחבר עם ישראל אפילו היה צדיק רב וגדול מ"מ מדת הדין מתוח עליו כי מדקדקים אחריו ואין צדיק וכו' ובפרט היותו פרוש מצבור מבלי ליישרם כנ"ל אבל כשמתחבר לצבור ליישרם ולהשתתף עמם עם הצבור ולהיות עמם בחבורא חדא ויהיה גוי אחד שלא יקבל הפסד ונזק כטבע האחד והן אל כביר לא ימאס ולכך כאשר היה מרדכי בשושן הבירה יעצה לו אסתר מבלי לשכון לבדו כי אם לילך לישראל ולהתחבר עמם בתשובה ותפלה וזהו לך אל העם כנוס את היהודים ואז ירצה ה' פעלך:

וזהו מה שהתחלנו כי כאשר הלך מרדכי משושן הבירה להעיר הוצרך לעבור הנהר אובל והיה הנהר מפסיק בינו לבין המן וזהו כאשר יפסיק מים בינו לבין התנין השני אז יתגדל הגוי ויתרומם ויהיה רוחה בעולם ולכן שמע מרדכי בקולם ועבר הנהר להתחבר לישראל וזהו מאמרם דעבר ערקומא והבן ולכך עיקר להתחבר עם ישראל וליש' כולם בתשובה:

ואמרו חז"ל א"נ ויעבור שעבר י"ט ראשון של פסח בתענית והיינו כמ"ש כי שלשה ימים שגזרו צום היה י"ג י"ד ט"ו ויש להבין למה דוקא דעבר מרדכי הא כל ישראל עברו וצמו וגם מה זה דנקט דהתענה בי"ט דאיכא למ"ד דיכול לישב כל היום להתענות ולא קאמר דעבר ולא אכלו מצה בליל פסח הראשון דכתיב בערב תאכלו מצות והם התענו ג' ימים וג' לילות:

ולכן נראה דכבר עמד מהרש"א דג' תענית היה י"ג י"ד ט"ו וא"כ בליל י"ו היה הלילה אשר נדדה שנת המלך ובי"ו נתלה המן ואיך יתכן מ"ש בתרגום ובכל פיוטים ומדרשי' דבלילה ההוא היה ליל משומר ובא לנסים וגאולת ישראל ע"ש שדחק לומר אין מוקדם וכו' והדחוק מבואר:

אבל הענין כך כבר כתבתי כי אז ישבו ב"ד הגדול בירושלים ממש רוב כנסת הגדולה ונביאים וא"כ המה קבעו חדשים ושנים ובח"ל לא ידעו זמן קביעתם ומתחלה אמרינן דהיה חודש חסר ולכך בשושן מסתם חשבהו לאדר חסר וממנו חשבו ר"ח ניסן ביום שלשים של אדר והיה בי"ג בו גזירת המן ותענית אסתר י"ג י"ד ט"ו ובאמת חשבו להתענות מבלי לאכול מצה של מצוה עת לעשות לה' וביום ט"ו נכנסה אסתר ובלילה אכלו ישראל כי פסק התענית ובו בלילה נדדה שנת המלך:

אבל מאת ה' היתה לבל יבטלו ישראל ממצות מצה נתן בלב כנסת גדולה בירושלים לעבר אדר והיה ר"ח ניסן ביום ל"א של אדר וא"כ באמת באה אסתר למלך ביום י"ד ניסן ובלילה שפסק התענית אכלו ישראל מצות כראוי ואז נדדה שנת המלך והוא באמת ליל ט"ו כראוי ליל המשומר וכו':

והנה היפ"ע וכולם כתבו במ"ש וישב מרדכי אל השער ששב לשקו ותעניתו כי מרדכי החמיר להוסיף ולהתענות אף ביום י"ו אף שכבר תמו שלשה ימי תענית וא"כ התענה באמת ביום ט"ו ניסן שהוא י"ט דאורייתא ולכך התורה העידה לנו כפי האמת וקביעות אנשי כה"ג שעבר מרדכי י"ט ראשון של פסח בתענית ומצה כי כך היה כפי קביעות האמת והישראל בכלל אכלו ולא עברו בביטול מצה וי"ט כלל וא"ש הכל:

והא דשב מרדכי לשקו ותעניתו יובן ג"כ במ"ש דהיה עוסק בהלכות עומר והלכות קמיצה ויש להבין מה זה שעסק בהלכות קמיצה מה נשתנה זה מכל קרבנות אמנם יובן ג"כ במ"ש כי מרדכי שלח לקבל ימי פורים ימי משתה ושמחה וי"ט והם י"ט לא קבלו עליהם ויש להבין איך מלאו לבם לחלוק על מרדכי ומבלי לקבל דבריו אשר מסר נפשו עליהם וכל דבריו בלי ספק ישרים וכי כך המדה מבלי לשמוע בקול נביא ועומד לנס עמים:

אבל הענין כי יש להבין ג"כ מה צורך היה לנס זה שבלילה נדדה שנת המלך וכו' והרים למרדכי בכבוד מה צורך היה לנס זה היה די אם אסתר תבקש על עמה ומולדת' שיחרה אף בהמן ויצו לתלותו כי לא נתלה בשביל מרדכי רק על אשר שלח ידו ביהודים כדכתיב וא"כ מה צורך לנס הראשון אבל ידוע מה שאמרו חז"ל כל המתפלל על אחרים והוא צריך הוא נענה תחילה דכתיב ויתפלל אברהם בעד אבימלך וכתיב וה' פקד את שרה וכו' ותמהו כל המפרשים הלא פקידת שרה היה מקדם הקב"ה ומלאך:

אבל איוב אמר חנוני חנוני אתם רעי כי יד ה' נגעה בי ומה צורך לומר להם זה הלא עיניה' רואות אבל איוב אמר שהם יתפללו עליו ולא יאמרו למה לא תתפלל בעצמך וחשוב אתה לפני המקום וע"ז השיב כי יד אלהים נגעה בי ואין חבוש מתיר עצמו מבית אסורים וזהו כלל מי שמדת הדין מתוח עליו אינו מועיל תפלתו כ"כ כי הדין מתוח עליו צריך רחמים מאחרים ולכך לילי שאברהם היה נפקד מקדם ולא היה מדת הדין בענין עציר' מתוח עוד עליו לא היה תפלתו על אבימלך מועיל אבל כיון שכבר נענה תחלה וה' פקד כאשר אמר ע"י מלאך כמ"ש רש"י א"כ לא היה בתוך הסיבה זו ולא היה מדת הדין מתוח עליו ולכך נענה וזהו נענה תחלה דאל"כ אין תפלתו עושה פירות:

והנה אז היה כל ישועה על ידו תפלת מרדכי כדאמרינן בן קיש בן שהקיש דלתי מעלה וכל זמן שהיה מרדכי בתוך הצרה לא היה תפלתו מועיל כל כך לבטל הגזירה ולהשיב מחשבת המן בראשו ולכך קרה ראשון נס למרדכי שאז נמלט מרדכי מגזר' כי לא יתכן לאיש אשר רכב בלבוש וסוס מלכות וקראו לפניו ככה וכו' שיפגעו בו להמיתו ואם כן כאשר נמלט מרדכי מצרה היה תפלתו מועיל על ישראל כי הוא כבר נענה ואינו עוד בגדר אין חבוש וכו' ולכך כאשר ראה מרדכי שניצל ע"י נפלאות ה' הבין שעכשיו יש מקום לתפלתו ולכך מיהר לשקו ולתעניתו להפגיע בעד ישראל כי אז תפלתו מקובל והבן:

והנה באמת בהצלת מרדכי הצדיק היה הצלת ישראל בקל כי מרדכי שקול בדורו כמשה כמבואר במדרש עמד בפרץ ואיך ישלח מדת הדין ידו בעם ישראל כשצדיק הזה בעולם מליץ ומפגיע ואיך יביא ה' רעה בימיו הלא בכל חיי הצדיקים חס הקב"ה להביא רעה בימיהם ואפילו במבול המתין הקב"ה עד מות מתושלח הנודע וכן בכל צדיקים ולכך לא רצו ישראל לקבוע ימי פורים יו"ט שניצולו כי הם הבינו ותלו שעיקר הצלתם הוא בהצלת מרדכי כמ"ש לעיל והצלתו היה ביומא דפסחא דבלא"ה יום טוב לישראל ולכך לא רצו לקבל יו"ט מחדש אבל מרדכי ברב ענותנותו לא ביקש לתלות הצלת ישראל בהצלתו רק הם בעצם נצולו והחודש נהפך מאבל ליו"ט ולכך ביקש לקבוע להם י"ט בפ"ע זולת י"ט של פסח והבן:

והנה מרדכי נסתפק אי גם עליו נגזרה גזירה משמים וא"כ תפלתו קשה או לא והיה הענין לחקור סיבת גזיר' המן כי במדרש מבואר כי גזיר' המן בשביל מכירת יוסף אתם מכרתם אחיכם מתוך מאכל אף המלך והמן ישבו לשתות וכו' וא"כ יש כאן ספק בנימין דלא היה בהסכמה ההוא וחף מפשע אם גם בניו בכלל העון או לא ודבר זה יובחן מן שקלים דמבואר ג"כ במדרש דהיה בשביל מכירת יוסף דמכרו בה' שקלים לכל אחד מחצי' שקל ומ"מ חייב יוסף ובנימין ליתן שקלים אך אם אמרינן דכהנים ולוים פטורים משקלים ש"מ דאין הטעם משום מכירת יוסף דא"כ לוי היה בראש כנודע:

ומבואר במשנה דשקלים כי טענת כהנים אם הם מביאים שקלים א"כ עומר שלהם ואיך יהיה נקמצת כל מנחת כהן כליל תהיה וכו' וא"ש כי מרדכי עסק בקמיצות עומר ש"מ דכהנים פטורים וע"כ דשקלים לא היה בשביל מכירת יוסף אם כן שפיר י"ל דבנימין לא יענש כי לא היה בכלל מכיר' כנ"ל ולכך הוא ואסתר דבאים מבנימין חפשים מגזרה ושפיר שלח לאסתר לבקש וגם הוא שב לשקו ותעניתו להתפלל כי לא עליהם הגזרה משמים:

ולכן חוב על איש השלם להתפלל על צרות ישראל בכלל ולצער בצערתם ובשמעו כי ישראל בעו"ה בצרה ישפוט כי אינו שלם ובשלו הרעה כי אילו שלם לה' לא היה קרה רעה לישראל דאם יש אחד מני אלף צדיק בעולם מגין על כל ישראל אבל בעו"ה אנשי אמנה אבדו מפגיע אין בעדינו מי הוא דיקדש ש"ש ברבים ולא יפנה אל החנפים אוי לי כי אני חושב להשיב רבים מעון אבל תהיה עונותם על עצמותם שהבאישו ריחי עד שאין דברי נשמעים וקלקלו שערי תשובה בעו"ה עיקר הענין וקדושת ישראל גדר ערו' ובעו"ה בימים אלו ימי פורי' תערובות נשים ואנשים בתול' במחול וזקנים ונערים מדברים דברים ניול נבול ועזות תתרומם ויהללו אותה אוי ווי השטן מרקד והמן בא מקבר להתיצב בתוכם אוי לנו כי חטאנו כי מרדנו בה' וה' רואה ערות דבר וסר מאחרנו:

צאו ולמדו כי באסתר נאמר ואני אבוא אל המלך אשר לא כדת כמ"ש שלא כדת של תורה מעיקר' באונס ועכשיו ברצון וכאשר אבדתי אבדתי ודרשו חז"ל כאשר אבדתי מבי' אבי אבדתי ממך והקשו תו' דלגרשה ותהיה מותר' לחזור לו וכבר תמה מהרש"א דלמה נקט בלשונם תהיה מותרת לחזור לו ולא תהיה נצלת מאיסור א"א ולעבור עבירה ברצון והוא צעקה אשר לא כדת ונראה דמבואר בגמ' דע"ז באחו' ברוריה דהיתה בקוב' של זונות כד אתי אחד לתבע' לזנות אמר' דשתנא אני ע"ש הרי דאפי' עכו"ם נמנעים לבעול אשה בעוד יזוב דמי נדתה ועיין מ"ש על התורה כי דרך נשים לי כי אומו' קדמוני' החמירו ביותר כל משך זמן נדה ומכ"ש מעין פתוח מבלי לבעול ואמרו בגמ' ותתחלחל המלכה מלמד שפרסה נדה א"כ לא היה ראוי לבעול ובזה תבין מה שהיה מרדכי ממה' כ"כ על אסתר לכנוס לבית המלך וצוה אם החרש תחרישי ומה שהוא המתין אח"כ בהשבת הדתות זה כמה אלא שאח"כ תהיה טהורה מנידת' א"כ כשתכנוס יבעול לה ותעביד איסורא ולכך לחץ עליה שתכנוס תיכף וכן אחשורוש שאל לה מה לך אסתר המלכה ותמהו המפרשים וכי זו שאל' אשה הנכנסת לבעלה כבר אמרו איש תובע בפה ואשה בלב אבל שאלתו היות' בלתי ראוי לביאה אם כן מה לך שחרדת חרדה כזו אמנם אסתר אמרה עם כל זה אשר לא כדת כי חששה שהמלך על כל פנים יחבק וינשק לה וזהו קריבה דג"ע והוא גם כן בכלל יהרג ואל יעבור כמבואר בש"ע וכדעת הרמב"ם ועיין ברבה כתיב להדיא דחיבק ונשק לה אחשורוש וזהו שלא הדת אך בזה לא הועיל הגט כי עכשיו היא קריבה דג"ע דא"א ולא נדה דאין איסור חל על איסור ואם יגרשנה יהיה קריבה דנדה ומ"ש זה מזה וא"כ לא יועיל גט ולכך לא הקש' תוס' מזה:

אמנם זה הכלל אשה שנתייחדה לרצון עם אחר אסורה לבעלה הן טהורה והן נדה משום לא פלוג ושפיר הקשו דה"ל לגרשה להיות מותרת לו וע"ז שפיר משני פן יתוודע דבר כיון דלא נ"מ באיסורא רק משום דידיה לא ביקש להכניס הצלת ישראל בספק פן יתוודע הדבר:

ובזו יש להבין מ"ש במדרש ומרדכי יצא מלפני כו' מה אחשורוש מלך אף מרדכי מלך ויצא לו מנוטין מרדכי מכאן אסתר מכאן דמה ענין זה דהיה מלך להא דמרדכי מצד אחד ואסתר מצד אחר אמנם ודאי אי כך היה במטבע ע"כ דהיה אשתו דאל"כ מה טיבו של מרדכי עם אסתר וצ"ל למדרש דס"ל באמת כקושית התוס' דמרדכי גירשה והיה מותרת לחזור לו והנה לכאורה קושית התוספ' על כלל הענין מתחילה איך הניחה מרדכי להיות אנוסה ולמה לא גירשה ולא תעשה איסור כלל ונראה דודאי הרשע היה מצוי לה בתמידית כמבואר בגמרא לא ראינו שינה בעינינו וכמ"ש התוספת וא"כ לקדש ולגרש תמידי א"א ולהניחה בלי קידושין א"כ הרי היא פנויה והרי היא בכלל קדשה ואסורה למרדכי כמ"ש הרמב"ם ולכך גירשה מותר דאונס שריא ואינו עובר בלאו רק קשה א"כ איך נתגרש' לבסוף בממ"נ אי חזר וקדשה איך יקדש להכניסה לאונס בשלמא מקודשת כבר שפיר אבל לקדשה מכאן ולהבא להביאה שתאנוס ותבעל ודאי לא נכון לעשותו ואי לא קדשה א"כ הרי היא קדשה כנ"ל אבל הרמב"ם בהל' מלכים פסק דמלך מותר בפלגש ולית ביה משום איסור קדשה וא"כ א"ש ולכך כתב המדרש הנ"ל דהיה מלך והיה יצא מנוטין שלו מרדכי ואסתר דהיה מותרת לו:

הדור אתם ראו כמה נתחכמה הצדקית הלזו להציל מחיבוק ונישוק וקריבה דג"ע ובעו"ה אוי לנו כי חטאנו ומרינו בה' להיות קריבה דג"ע היתר גמור לחבק בתולה ולנשקה והיא לא מטוהרה ונדה מג"ע גמור וישים לחוק בישראל חתן וכלה לפרוץ בכל קריבות דג"ע ואם הבנים שמחה בראותם בתה ובעלה לטבח לאש גיהנם יובלו אוי לנו כי היתר לצחק בבתולה ואיך אתאפק ולא אוריד כנחל דמעה אם נשאל שאל מאתי אחד שמבקשים להורגו או ינשק לבתולה נדה אני מורה ובא כחק ומשפט הש"ע להיות נהרג ואל יעבור וימסור נפשו למיתה ואני רואה בעו"ה הפוכי מוסרים נפש ביגיעה לצחק ולעשות כל קורבא ובעו"ה בחטא זה ימותו נערים וזקנים מבלי תשובה וחרטה על כל פנים כי זהו להם להיתר גמור כאשר אמרתי כמה פעמים שאדרבה איפכא מסתברא העולם עושים צחוק באיש זה אשר ימאן סחי ומאוס ישימהו יקראו חסיד שוטה ובעו"ה כמה כרכרים כרכרו הפוסקים ברופא אי מותר למשמש דפק אשה נדה והם פורצים פרץ ומקרבים ביותר עם א"א והולכים עמה בעגל' אחת לטיול וזהו באשתו נדה אסור מכ"ש בא"א ועבירה גוררת עבירה בעוה"ר אשר לא אוציא מפה בגנותן של ישראל אבל כל איש יודע מכאובו כמה פשתה נגע צרעת הזה וזהו גורם סילוק שכינה כמ"ש וראה בך ערות דבר ושב מאחריך ונחנו צועקים מדוע צמנו ולא ראינו עבר הקיץ והסתיו ולא נושענו בעו"ה ואין איש שם על לב אשר בעו"ה גורמים לשכינה שתסתלק מאתנו:

לכן הנה ימי פורים באים והרוג בקר ושחוט צאן כי מה נאמר ח"ו בעלמא דאתי כי אז יהיה תערובות נשים ואנשים בחורים ובתולות לרקד עם שעירים שוטנים מחבל כרמים כרם בית ישראל בעו"ה יד ליד לא ינקה אוי לנו כי אני רואה ושומע ואין בידי לבטל כי רבתה הפרצה נא ראו כי מכל צד שמענו כי בית ישראל נלקים מחמת המציק זה בכה וזה בכה ולמה לא נשים ללב לשוב בתשובה לתקן המעוות כבר כתבתי למה לא קבלוהו ממרדכי לעשות י"ט:

אבל עוד הענין כי קבלה זו לא היה אצל המוני עם רק אצל אנשי כנה"ג שמהם ביקש מרדכי שיקבלו וישומו לחוק לעשות י"ט אבל הם מאנו לקבל ולקבוע בישראל כי הם הקובעים והגודרי' גדר ואם כן צריך יותר חקירה וטעם במה נחלקו מרדכי ואנשי כנה"ג:

אבל יובן כי אמרו בב"ק א"ר יוסף מאן דאמר לי אין הלכה כרבי יהודה דסומא פטור ממצות עבידנא י"ט לרבנן דאני מצווה ועושה וגדול מצווה ועושה וכו' הרי בזה שהוא בגדר מצווה ועושה יעד לעשות יו"ט כי היא תכלית השמחה וכן אמרו לא היה יו"ט לישראל כיה"כ שבו נתנו לחות אחרונות כי זהו תכלית הי"ט:

ואמרו בגמרא דנדה מצות בטלות לע"ל ופי' התוספ' בעת תחית המתים יקיימו המצות רק כאינו מצווה ועושה ויש להבין כיון דגדול מצווה ועושה מה יהיה בזה תועלת לישראל בעת תחיה שיהיו אינו מצווה ויהיו נגרעים משלימתן וצ"ל דודאי מסברא אין מצווה ועושה עדיף דעשה מעצמו בלתי צווי רק הטעם דמצווה ועושה עדיף משום דבזה איכא גירוי יצר הרע ובזה ליכא והנה לע"ל לא יהיה יצר הרע כלל א"כ הדרינן לסברא דאינו מצווה ועושה עדיף והנה אמרו דישראל היו יכולים לטעון מודעא רבה אנוסים היינו אבל הדר קבלוהו בימי אחשורוש ולפ"ז מקדם כשקיימו התורה היו בגדר אינו מצווה ועושה דהרי יכולים לפרוק עול ולומר אנוסים היינו אבל מן זמן מרדכי ואילך דקבלו ברצון הרי הם מצווים ועושים ולכך צוה מרדכי להיות עושים י"ט בקבלת התורה אבל עיקר תפארת ישראל בקיום התורה הוא ע"ז כמאמר עליך הורגנו כל היום אם שכחנו כו' הלא אלהים יחקור זאת וגם גדר עריות בקריבות איש ואשתו המצווים בזה ומ"מ סוגה בשושנים ושבטי יה עדות ובזה אנשי כה"ג דהמיתו ליצה"ר דע"ז וגם נקרוהו לעין יצה"ר דעברה מבלי לשגר בקרובים וא"כ בזה יותר טוב מאין מצווה ועושה ולכך לא קבלוהו לי"ט דיותר טוב היה אם היו אינו מצווים ועושים דשלימתן יותר כמו בתחיית המתים אם יקיימו המצות כנ"ל ולכך אף דבהרבה דברים אינם מצווים ועושים עדיף לא קבלוהו לי"ט כיון דמה דמרויח בזה הפסיד בזה:

ולהבין מה ענין זה דנקרהו לעינים דלא לשגור בקרובתיה לכאור' הוא דבר זר ותמוה וכבר דרשתי בזה פעם א' וצריך להאי ענין כעת והענין בעו"ה כל צרות וגירוי יצה"ר בעריות הוא הסתכלות ואמרו עינא וליבא תרין סרסורים וע"י עין בא אדם לעבירות הרבה ולכך צעק איוב ברית כרתי לעיני וע"י הסתכלות בא אדם לכל עבירות ולכך במות אדם ומ"ה מקטרג על איש הוא מלא עינים בראי' רבות וכדומה ובאמת נשי ישראל כשרות וכשהולכין בשוק הם הולכים צנועות בכסוי כל בשר ואפילו פנים מכסים במדינות המזרח וכן נאות לבנות ישראל שתלך מעוטף רק בפנים מגולות ולא כל פנים למען לא יכשלו ב"א אבל בבית היה מדרך בנות ישראל להלוך בגלוי בשר קצת ואינם צנוע בלבושים וזה היה למכשול ולפוקה בעיני זכרים הבאים ומי הבאים דשכיחי הם הקרובים הבאים שם ויש להם היכרות ודש בהן כי עם אחרים בנות ישראל צנועות ומה להם ולו רק הקרובים רגילים בבית בהם בעו"ה אבן נגף כאשר יראו האשה הקרובים דמיגם גייס בהו בגלוי בשר ובאים בעו"ה לעבירות הרבה וגירוי יצה"ר אמנם אמרו חז"ל עזרא דהיה ראש לכנה"ג תיקן דאשה חוגרת אף בבית בסינר מפני צניעות ולאו דוקא סינר רק כל מקום דיש לחוש לגילוי בשר ופריצות תיקן שאף בבית תלך מכוסה והעלם עין הרואה ובזה יש כאן גדר לבל ימצא יצה"ר מקום לגרות: