יערות דבש – חלק ב – קטע 29

ולכן עם ה' חזקו ואמצו ולעורר עץ חיים למחזיקים הלא בע"ה בגולה אין לנו שיור רק התורה הזאת ואם גם בזה נרפים למעט ענין התורה גוענו ואבדנו ח"ו ועיקר להחזיק דגל תורה ויראה ובעו"ה מחמת הליכנו בקרי וגם לרב גסות רוח בקרבנו בא לנו רעות רבות משה זכה לחכמה מרב ענוה שלו והיה הצנע לכת ולכך שכרו ולא ידע איש קבורתו כאשר הוא היה צנוע ובעו"ה אצלינו הגסות רוח אם אדם לומד תורה במקצת תיכף רמות רוח נקט ליה ושואף רוח כאלו הוא יחיד בעולם ועי"כ הבריות קצי' בבעלי תורה וזה גורם ביטול של תורה מה יתגאה בימינו בעל תורה הלא ממש נסתמה מעינות חכמה אין יודע עד מה והנה משה לרב חכמתו השיג להבין ערכו ונתמעט ענינו לעצמו עד שהיה עניו מאוד כי יותר שאדם בעל מדע ומבחין ענינו יותר שפל רוח הוא ומשה מתחלתו ועד סופו היה כל ענינו בהצנע ותצפנהו שלשה ירחים וכן בענין עיבורו:

ואמרו בגמרא דב"ב דף ק"כ וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי אפשר בת ק"ל שנים והכתוב קראה בת אלא שחזרה לנעורי' ויקח ויחזור מבעי ליה אלא שעשה בה לקוחין והדבר תמוה וכי בשביל שהיא זקנה לא יקרא בת לוי כמו בזכר יקרא יצחק בן אברהם אף שהוא זקן כן בנקבה בת וגם תי' גמ' שחזרה לנעוריה איך מרומז זה בפסוק בת לוי וגם מה צורך לנס זה שתחזו' לנעוריה הלא יותר נס אם תלד בזקנתה וגם הא אהרן נולד שלשה שנים מקדם ואם היתה קכ"ז ראוי להוליד אף בת ק"ל ראוי להוליד וגם הך קושיא ויקח ויחזור מבעי ליה מלבד שאין לו שייכות לכאן אף גם מה קושיא הלא צריך קדושין ולקיחה חדשה:

אמנם נראה דודאי הקושיא בפשוטה דיש לדקדק למה נקט סתם בת לוי ולא יוכבד בת לוי רק כיון דלא מצינו ללוי בת רק יוכבד א"כ כיון דנקט בת לוי היינו יוכבד רק י"ל דבת לוי היינו נכד לוי כדמצינו דקרו אינשי לבר ברי' ברא וא"כ י"ל נכד לוי רק ודאי אף דנכדו קרוי ג"כ בנו מסתם כשנכתב בן אמרינן בנו גמור וכן בבת רק זה אלו לא היה מהזרות שיוכבד בת ק"ל שנים תלד א"כ מהכ"ת לומר דבת פירושו נכדו אבל כיון שהיתה בת ק"ל הלא הוא מהזרות ושינוי זמן שזקנה כזו תלד כמו שהראב"ע באמת צווח והאריך בזה א"כ פשיטא דנימא דהיה נכד לוי ורך בשנים משנסבול הזרות ולומר היא בתו ממש והולידה בת ק"ל:

וזהו קושית הגמ' למה נאמר בת ולא יוכבד ואי דלא היה ללוי בת אחר הא יוכל לטעות ולומר נכדו ואי דסתם בת פי' לגמרי בת שלו ע"ז קאמר הגמ' אפשר בת ק"ל וכו' א"כ שפיר היינו אומרים דהיא נכדו וא"כ איך קראו בת ולא נאמר יוכבד בת לוי וזהו נכון:

אמנם בזהר כתב דלכך כתיב בת דהיה בצנעה נשואין ויש להבין איך הי' בצנעה הא מרים טענה קשה גזרותיו משל פרעה וחזר ולקחה ולקחו כולם נשותיהם ואם היה בצנעה עדיין לא תקן המעוות כי המה יעמדו בגירושין וקשה גזרותיו ח"ו וגם איך מרומז בבת לוי דהיה נשואין בצנעה:

אבל הענין אמרו בגמרא דכאשר גירש עמרם יוכבד כבר היתה מעוברת ממנו במשה וזהו ג' ירחים שתוכל להצפינו ועיי' כמה מפרשים שעמדו מנ"ל זה שכבר היתה מעוברת אבל הענין כבר הקשו איך לקח עמרם יוכבד דודתו ותי' עפ"י דיבור היה ואמרו אף דבמת יעקב נסמא עיניהם ונסתלק רה"ק צ"ל דעמרם נשא יוכבד בחיי יעקב כי יוכבד היתה בת י"ז שנים במות יעקב וגם עמרם יכול להיות שהי' בן י"ב שנים ונשאה במצות יעקב והנה ידוע כי הנביא אין יכול להתיר מצוה רק לשעה לא לקביעות כמ"ש הרמב"ם במדע ולפ"ז אם נביא מצוה לאיש בדבר ה' ליקח אשה האסורה לו וגירשה שוב אינו יכול להחזירה לו כי כבר פסק היתרו דנביא דהיה רק לשעה ולא לקביעות ואם יחזור ליקח אותה הרי עבד איסור וכבר פסק ציווי הנביא בגירושין ופנים חדשות בא לכאן וצריך התרה חדשה מנביא וזה ברור וא"כ עמרם דגירש יוכבד איך רשאי להחזירה הא כבר פסק כח הנביא בהתירו בגירושין ומי יתיר אותה שנית וקושיא חזקה היא:

אמנם אם אמרי' דהיתה מעוברת מעיקרא היה הגירושין בטעות דאלו ידע שמעוברת היא לא היה מגרשה והרי היא בהיתרה ראשון ומזה יליף הגמ' דהיתה מעוברת מעיקרא ועיין בס' גלגולים להאר"י ז"ל שכתב ג"כ דהיה גירושין בטעות מחמת שהיתה מעוברת רק שהוא הפריז על מדה שם ודבריו צ"ע ואין כאן מקומו אך עמרם שרצה להסתיר שהיא מעוברת ממנו כדי שלא ירגישו ותצפנהו שלשה ירחים ומה יעשה אם לא יחזרהו יאמרו קשה גזירתו וכו' כנ"ל ואם יחזיר אותה יהיה להם הקושיא איך חוזר ליקח איסור ערוה וע"כ ירגישו דהיא מעוברת ויתודע הדבר ומה' היתה שיהיה בסוד החזיר הקב"ה אותה לנעוריה א"כ המון עם שראו עמרם לוקח אשה זאת אמרו אין זו יוכבד כי יוכבד זקנה היה והיא נערה בתולה ילדה אין זה רק אחת מנכדי לוי וקלסתר פנים כיוכבד קרובי' והיה הדבר בהסתר וליחידים שרידי' אשר ה' קורא ידעו שהיא יוכבד ואף הם ידעו שהיא מעוברת והיא מותרת:

וזהו כוונת הזהר שלקחה בצנעה כי ודאי אשה לקח פומבי כדי שכולם ילמדו מבלי למנוע מפ"ו רק לא ידעו שהיא יוכבד ממש וחשבו שהיא נערה ממשפחת בת לוי ולכך כתב בת לוי סתם כי הבריות חשבו שהיא נכד לוי ולא יוכבד וא"ש ופריך הגמרא כיון דבאמת היה יוכבד והיה גירושין בטעות וא"כ היא אשתו מקדם איך כתיב ויקח הא אשתו היא מקדם ויחזור מבעיא ליה ומשני עשה בה לקוחין אף שאין צורך והדבר מבואר:

ובאמת הכל לטובת משה ולקדושתו כי כתיב קדש לי כל פטר רחם כי פטר רחם קודש לה' ונאמר בראובן כחי וכו' יתר שאת כי כל פטרי רחם קודש לה' ולבל יחסר גם קדושה זו למשה חזרה לנעוריה והיה בתולה כמקדם ונולד ממנה משה והרי הוא פטר רחם קודש לה':

ולכן בני ואחיי יום זה יום מסוגל לתשובה כי יום זה לולי תשובה קשה לישראל כאשר המן הרגיש ביום שמת משה ונכל עצות לאבד שארית ישראל ודרשו במדרש על עמך יערימו סוד זה המן ולהבין מה ויתייעץ על צפוניך אמנם רשעים שוחקים על מה שכתוב בתורה ולא ידע איש קבורתו ואמרו הרי מסומן מקום וכדומה כמבואר במדרש דרשעים שוחקים ע"ז. והענין כי ז' אדר מת משה ושמח המן כי מדת הדין מתוח ואמרו חז"ל כל שבעה ימים יראה האבל כאלו חרב מונח על צוארו כי מדת הדין מתוח למאוד וא"כ עד י"ג אדר היה מד"ה מתוח אבל י"ג אדר דקי"ל מקצת היום ככולו ופסק אבילות ונסתלק החרב ולכך היה לנו נייחא לשלוט באויבינו ובאמת המן מה ראה לשטות כזה היה לו לקבוע יו"ד אדר דהוא תוך ז' אבילות אבל ידוע כי אבילות מתחיל מיום קבורה כי אז מתחיל הדין ומשה מת בשבת ואם כן הקבורה ביום א' ח' אדר והי' י"ג ששה לאבילות אבל קיימ"ל אם א"א לקוברו ומשנתייאשו לקוברו וכגון שמסרוהו לכתפים לקוברו והוא נסתלק מלקוברו תיכף חל אבילות ועיין בפוסקים שכתבו שבהנ"ל מצינו דאבילות מתחיל בשבת ומשה דלא ידע איש קבורתו ונסתלקו ידם מקבורתו תיכף חל אבילתו וה"ז כמסרוהו לכתפים ופסק אבילות בי"ג אמנם המן כפר בזה דנעלם קבורתו צפון וטמון וזהו על עמך יערימו סוד איך לאבדם ויתייעצו על צפוניך כי היו כופרים במצפון ההוא שלא ידע קבורתו ומכח זה יערימו סוד לאבד ישראל ולהכחידם מגוי אבל באמת טעו:

ולכן כמה חובה עלינו בירח הזה לשוב ולעבוד ה' כי הרבה להטיב עמנו כי ירח זה עלול למד"ה ומשה פגע בו מד"ה ואין הקב"ה עושה בו לענים משורת הדין ולכך אד"ר בהיפוך למפרע ר"אש ד"ברך א"מת ואין קב"ה עושה לפנים משה"ד וזהו הי' הבטחת המן:

אבל מבואר בקרא ודלת ראשך כארגמן אפילו דל בישראל ראוי לנס כדניאל שנאמר והלבישו ארגמן וכן היה אז אע"פ שאז היה ישראל דלים מ"מ ניצלו מפי אריות כי אסתר קראתו אריה וכן ר"ת א"רגמן ד"לת ר"אשך אד"ר ולכן יש לחונן דלים בירח הזה ונאמר מתנות לאביונים אבל צריך הכל בשמחה וטוב לבב נא ונא ראו כי בעו"ה ארכה הגלות וישראל נדחו התעוררו לתורה ולחדול הרע וכי נשמח בפורים יהיה שמחתם שמחה של מצוה לחזק ידי דלים וברכי' כושלות ובפרט ת"ח כי עיקר התורה וליהודים היתה אורה זו תורה מה יועיל אם נספר בשבח משה ומרדכי ואסתר זכאי' ולא נלמוד ממעשיהם ראו כמה ירח אדר רעה לישראל כי יש לתמוה על מרדכי ששהה בהצלת ישראל יותר מדאי בפסח נתלה המן והוא כתב ספרים להשיב ספרי חימת המן בכ"ג בסיון איך התמהמה כ"כ הלא כל שעה בחשש סכנה אולי ימותו ח"ו אסתר או מרדכי ואחשורוש הפכפך כזה איך ימתין זמן ארוך כזה והדבר תמוה בעצמותו:

אמנם הענין בירושלמי מגילה אמר סתם אדר אדר ראשון ומגילה קוראין בשני דאותו שנה מעוברת הי' והי' יום מלחמה וכו' הכל באדר שני ויש לתמוה הא אין מעברין קודם ר"ה כדאמרי' בגמרא דסנהדרין ובכמה מקומות בש"ס אם לא לצורך ודוחק גדול וא"כ המן שגזר בי"ג בניסן על י"ג אדר דלהבא הא לא הי' אז עדיין עיבור כי מה דוחק ולחץ הי' שעיברו קודם ר"ה וא"כ המן שגזר סתם על אדר הלא לא גזר רק על אדר סתם כי לא ידע מן מעובר וא"כ מה זה שקרה הענין באדר שני אם סתם אדר הוא ראשון:

אבל תדע כי אין בכל מזלות רוע לישראל כמזל דגים ומזל ארי' כי הם בטבע הגדול טורף הקטן ויעקב קטן ודל ולכן משה שנולד באדר דגים ואהרן באב כי מת באב ואף באב נולד אמר פרעה כי רעה נגד פניכם למשה ואהרן כי ראה כי מזלם רע לישראל ולכך בחכמת תולדות ואצטגנינים התחכם לעשות באדר כאשר כבר אמרתי כי ישראל ליונה נמשלא ועיין ברשב"ם פרק הספינה כי יונים בכל ירחים מולידים זולת אדר הם סריסים כי מזל אדר רע וזהו לישראל הנמשלת ליונה ובו התחכם המן בכשפיו ובקסמים לעורר כל כחות נגד ישראל וכאשר מרדכי ידע וביקש להפר עצת המן ולהופכו לרעה על עמלקים פחד כי ראה כי מזל וכוכב הכל נגד ישראל וחשש אולי אין כ"כ צדיקים לשדד המערכות והמזל ובפרט להפכו שישלטו בשונאיהם חשב מחשבה כי ידוע במדרש כשאמר משה ליהושע בחר לנו אנשי' וצא הלח' בעמלק בחר אנשים הנולדים באדר שני ואין להם מזל כלל ולא יכול עמלק להלחם בם בכשפיו וכבר דרשתי על מדרש זה בכמה אופנים ואף בזה עשה מרדכי הלך ועיבר השנה והוא לצורך גדול עיבר קודם ראש השנה ובכתביו למדינות שהורשו המלך לעשות פירוש לדתו כנ"ל ולכתוב כטוב בעיניו כתב שהכונה היה ויהיה על אדר שני בי"ג בו אז יהיה זמן קהלה לכל וע"ז היום נתכונו מתחלה וכתב על היהודים כטוב כאשר צוה המלך וזה הירח נהפך באמת לששון וכו' כי לית כאן מזל והוצרך לעבר כדי שיהיה הנס באדר שני ואין בו ניגוד מן מזל ומערכה עליונה ולכך קורין באדר שני:

וידוע דאם הניח כמותו בא"י אין לעבר שנים ולקבוע חדשי' בח"ל ובאותו זמן היו בא"י מיום כורש הראשון חגי זכריה מלאכי וחנניה מישאל ועזריה וכדומה רובי כה"ג כמבואר בעזרא ואם כן לא היה יכול לעבר שנים רק בא"י וראה מרדכי צורך השעה כנ"ל ולשלח לא"י ולהודיע להם כל זה שהם יעברו וכן נעשה וא"כ לשלח משושן לירושלים לקבל מענה צריך ע' יום לכל הפחות כי א"י ת' פרס' וירושלים בקצה כמ"ש התוס' בב"מ פרק שני ע"ש וא"כ פשיטא לשושן מירושלים שהוא מהלך רב פשיטא דצריך הליכה וחזרה ע' יום ולכך לא היה יכול לכתוב אגרת עד קבלת תשובה והתמהמה עד כ"ג סיון וזה ברור:

ולכן חודש זה שנהפך ראוי לנו ג"כ להפוך מדתינו הגרועים ולתפוס מדות טובי' והעיקר לתפוס מדת אמת מבלי לשקר כהנ"ל אד"ר ראש דברך אמת וח"ו לשקר המן ימ"ש במלשינתו על ישראל לא דיבר שקר ולכך אמרו חז"ל לית דידע לישנא בישא כהמן ואלו דבר שקר אין כאן ענין הלא אין קץ לדברי רוח אלא שאמת דיבר רק התחכם לרוע ובעו"ה גברו בעלי לשון כל ריע רכיל יהלוך כולו שקר ומרמה אוי לנו איך יקובל בלשונינו תפלה ות"ת אם לשונו מלוכלך בצואה רותחת הן מלה"ר והן מדברי שטות ושחוק ומושב לצים ושיחת נשים עבירה גוררת עבירה גורו לכם מהדין כי אין מרחם בדין:

אחינו בני ישראל כשרים ויפים אתם אלא שהעני' של תורה מנוולתן אין עוסקים בתורה לשמה לדעת ולשום אל לבו במה לעבוד ה' וכמה חובתינו ועיקר שאין לו אחד שמוכיחו וכאשר אמרתי כמה פעמים תוכחה מאיש כערכי אין פועל כ"כ ואם יוכיח לו חבירו ויאמר לו גם לי לבב כמוך לבטל זמן בשטות ולילך בתר תוהו וכדומה אבל כל זהו אינו שוה לי בחשבי כי המלך גדול ונורא הוא עומד לנגדי ואיך יעיז איש לעשות לו דבר שלא כרצונו שוטים אם אתם יושבים במושב לצים וחברת נשים ובתולות בשטות וכדומה ויבא אחד משרי העיר לתוך בית' לדבר עמכם הלא תפסקו ותמנעו ותקומו לילך לקראתו לכבדו וכדומה ואיך לא תשומו כבוד לה' אשר שוכן בתוכנו ובקרבנו יושב ושומר מזוזות פתחך אשר בו שדי כי הוא השוכן בקרב מחניכם:

וכבר אמרתי מי יוכיח לאדם השונא רואהו עובר עבירה ושמח כי נלכד ברעה ואוהב אומר הוא אוהבי ואיך אתגרה בו להוכיחו ואתקלקל אהבתי ובין כך בעו"ה הוא תועה מבלי גלות אוזן ומוכיח כי אין אדם רואה חובה לעצמו וצריך מוכיח לגלות אזנו. ואוהב היועץ לחבירו ומסייעו לדבר עבירה כאשר בעו"ה שכיח אם בקרבו ישים ארבו לפועל דבר רע יקח עצה מאוהבו והוא יאמר לו כך עשה וכך תצליח ובאמת הוא לו אויב גדול מבקש רעתו:

וזהו הענין האמור במגילה מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן ותאמר איש צר ואויב המן הרע הזה ואמרו בגמרא ביקש' להראות על אחשורוש ובא מלאך והטהו כלפי המן ויש להבין הלא אמרה בפה מלא המן הרע הזה ומה יועיל המרא' באצבע לאחשורוש כיון שאמרה ואם באמת ביקשה לומר אחשורוש אין זה תלוי באצבע רק באמירה. גם יש להבין מה כפל אמירת אחשורוש מי הוא זה ואיזה הוא וכבר הרגיש בזה הראב"ע וגם אסתר הפליגה הענין איש צר ואויב המן הרע הזה כבר כנהו צר ואויב למה חזרה לכנהו הרע אין זה מדות חכמים להרבות בגנות וכפל הענין:

אבל תדע כי כל חכם יהיה איך שיהיה נאות לו לבחור יועץ אף שהוא יותר חכם מהיועץ מ"מ אדם לפעמים לרב כעסו או שארי דברים אהבה ושנאה וחמדה ורוממות לבב ינטה מקו השכל ויושר ויפול באחד מדרך הפחותים אבל אם יהיה לו יועץ הוא יאמר לו לא כן חבי כמעט רגע ותראה כי לא תצליח עסקך וסופך יהיה מר כלענ' וכבר נאמר נעש' ללמד שיבחור לו אדם יועץ אמנם טיב יועצים משתנים אם הוא יועץ אוהבו באמת לא יניח לו לעשות דבר אף שחושב שהוא לפי שעה לטובתו רק יביט באחריתו ואף כי לפי שעה יכעוס עליו ויאמר מה' זו עצה לבסוף יודה לו אבל מי שהוא אוהבו לפנים ובקרבו ישים ארבו יועץ לו לפי דרכו כדי שיאהבו ואם סופו רע ומר זהו כוונתו כי בלבו שונאו וחפץ רעתו:

וזהו אצל כל אדם יש לו שני יועצים יצה"ט הוא יעץ לו אל תלך אחר הנראה לך ערב ומבושם וטוב כי סופו מר ומיצר לאח"ז והוא אוהבו באמת ואדם שונאו כי אינו מסכים עמו לתאותו לשעה אבל יצה"ר הוא יועץ שונא והוא מסכים לאדם למלאות תאותו וחשקו לשעה ויערב לו ויבושם ואף שסופו רעה ויפול בשחת זהו מבקש כי הוא בעצם שונא מאוד לאדם וזה האדם השוטה אוהבו ומקרבו:

ונשוב להנ"ל אחשורוש ידע כי טיב כל השרים להחזיק להם יועץ והיה שאלתו מי הוא זה ואת"ל מחמת כעס או פני' עלה בלבו לעשותו ואיזה אשר מלאו לבו לעשות כן הרצון מי הוא היועץ אשר יעצהו לכך לעשותו וזהו אשר מלאו לבו ויעצהו לכך לעשותו והשיבה אסתר איש צר ואויב של המן הרע הזה היינו יועץ שהוא באמת בלבו שונא ונראה כאוהב יעצהו וא"כ איש צר ואויב מוסב על יועץ המן וקאמר של המן הרע הזה ולא כפלה רק הרע מוסב על המן ואיש צר ואויב על יועץ שלו והנה באמת אחשורוש היה מסכים ומלאהו לבו כאמרם משל לבעל תל וחריץ ולכך ביקשה להראות באצבע על אחשורוש והבן הדברים כי הם ברורים:

ולכן אשרי אדם שכל עצתו ע"י ישרים בלבותם ואינם מחניפים לו כי בעו"ה ע"י חנופה הגענו לצרות רבות ורעות לא כן עשה מרדכי שלא החניף להמן כלל אבל מ"מ צריך טעם מה ראה מרדכי על ככה להתגרות בהמן הפסוק צווח אל תתחר במרעים וכן חז"ל אמרו רשע שהשעה משחק' לו אל תתגרה בו היה לו להרחיק עצמו משושן ועכ"פ מרחוב ומקומות שהולך המן כדי שלא להתגר' וגם דברי המן תמוהים באמרו ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו עם מרדכי וכי בשביל שידע עם מרדכי יבוז בעיניו לשלוח בו יד מה בזיון הזה ואם נתן עינו להשמיד כל עם מרדכי למה יבוז בעינו להתחיל במרדכי. אבל מרדכי ידע את כל אשר נעשה ברה"ק וע"י מלאך כי עצת המן להלשין אצל המלך על כל עם ישראל מה עשה מרדכי חשב אלך ולא אשתחוה לו וידעתי כי חמתו יבער בו ויבקש להמית אותי וזה אין רשות בידו בלתי רשיון המלך כדכתיב ואמור למלך לתלות כי היה משרי המלך יושב בשער וא"כ אם יקביל למלך כך עשה לי מרדכי יהודי והמלך יצוה להמית אותו אם אח"כ יבא להלשין על כל ישראל אצל המלך לא יאמנו דבריו כי המלך יחשבהו לנוגע ושונא מחמת מרדכי שהיה גדול ביהודים ובזהו עד שהוצרך להמית ומחק המלך מדתי גוים שהוא שונא אינו יושב בדין עוד על אומה שלו וא"כ יהיה עצתו נבערה ומרדכי הצדיק מסר עצמו למיתה עבור כללות ישראל זכי חלקו:

אבל המן הרשע הבין זה אם אני שולח יד במרדכי לבד לא אוכל אח"כ להרע לישראל אצל המלך כי אהיה מוחזק לשונא ולכך ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו עם מרדכי ועי"כ יהיה מחשבתו מקולקל רק חשב להמית כל יהודים במלשינות שלו אצל המלך והמלך לא ידע כי הוא שונא לישראל כמו באמת אותו רשע לא אמר למלך כלל ולא קיבל כלל על מרדכי שעובר מצות המלך ולא ישתחוה לו כדי שלא יחשדהו המלך לשונא ישראל:

והנה בעו"ה אפי' אדם ישר חושב כשמיש' עצמו אין לנו נ"מ בזולתו אם צדיק או רשע וחושב די להפקיע עצמו ובאמת לא די שאינו מועיל וכאשר אמרתי משל זה תמיד כאשר ילך אחד בספינה וישגיח על חדרו לבל יקרה בו נזק שום בקע וכדומה אבל בקרקעות הספינה שוכבים אנשים ריקים שכורים וינוחו נר דולק ושרף חור גדול בספינה אשר עי"כ באו מים בספינה והאניה חשב' להשתבר ואיש ההוא תמה כי השגיח בחדרו אבל היה ללא יועיל כי בסבת אנשים ריקים בא לרעה זאת ולכן כל חכם לב הוא משגיח בכל הספינה בכל זויותיו לבל יקרה נזק ולא די לו בחדרו: