יערות דבש – חלק ב – קטע 28

ולכך אמרו במדרש רבה משפחת ר' יהודה בן פזי נתחתן ברבי בעי דיתמנון ממשפחתו אמר ר' מני במינוי רואי פני המלך היושבים בראשונ' אף הכי רואי פני המלך ופי' בעל יפ"ע דיושבי' ראשונה משמע שכך היה תמיד ולא אשתני אף כאן והקשו מה ענין זה לכאן דאשתנו שנתחתנו במשפחת רבי ע"ש:

ונראה דיש להבין במ"ש כי כן דבר המלך לפני יודעי דת ודין ולמה בחר דוקא בענין ושתי בשרים היושבים ראשונה במלכות אבל אחשורוש חשש שלא יהיה לו בפסק ושתי שום פני' ונגיעה והיא היתה מעם כשדים אשר נפלו וכמעט נכרתו אצל מדי ופרס וא"כ השרים יטו צד להחיות ושתי כי יחשבו אם יהרוג ושתי אז בלי ספק שהמלך יקח אשה מבנות שרי פרס ומדי ואח"כ משפחת אשתו יגביה והם יעברו מגדולתן ובגין דא יאמרו לזכות לושתי בדין ולא יקח מלכה אחרת ולא יקרה להם נזק במינוי שלהם ולכך בחר אחשורוש שרים היושבים ראשונה במלכות וכיון שכבר הגיע למדריגת רואי פני מלך שוב אינם יורדים אף שישא המלך בת גדולי שרי פרס ומדי וא"כ אין כאן נגיעה ופחד כלל וא"כ מזה הוכיח ר' מני הנ"ל כיון שכבר ראה פני המלך שוב אינו יורד ע"י חיתון אחרים ואף ברבי אותן שכבר ראוי פניו לא ירדו בשביל חיתון במשפחת בן פזי והבן כי הדברים ברורים:

ואמרו במדרש על כל נשים איכא חד דלא הוית תמן ולהבין מה נ"מ בזה אם היה כל נשי פרס ומדי בכלל שם או חסרה חד אבל ודאי ושתי שהיה מבקש ממנה לבוא ערומה להראות יפיה הוא ספק אם היה הכוונה שגם נשים אחרות יבאו כן ואז יובחן מי היפה שבהם או היא לבדה ולכאורה אם הכוונה היה ששאר נשים ג"כ יבאו א"כ אין לושתי חטא משפט מות כי למה תבוא היא תחילה וכי זהו דרך וכבוד למלכה ה"ל לבא באחרונה:

והנה נקוט בידו כמ"ש לע"ל שכל טעם שעותה ושתי לכל הוא מחמת ששאר נשים לא ידעו לשונה ולא ידעו שהמבוקש היה מושתי לבוא ערומה כנ"ל אבל אם הפי' שאר נשים ג"כ יבאו א"כ מסתמ' נאמר כן לשאר נשים ג"כ והא ידעו ענין המבוקש אבל אם היא לבדה נקראה שייך שפיר הנ"ל ומה הוכחה יש בזה אבל י"ל בזה יובחן אם היה כל נשי פרס שם י"ל דכולם יבאו ערומים ויובחן אבל אם באמת חד לא הוית תמן א"כ מה יועיל אח"כ יאמרו שהיא אשר לא היה כאן הוא המובחרת ועכצ"ל דלא בקשו רק ושתי לבד וזהו הפי' איכא חד דלא הוית תמן ומזה מוכח דלא נקראת רק ושתי לבדה וא"כ לא על המלך לבדה עותה ושתי וכו' כנ"ל:

והנה כבר כתבנו כי ושתי היה כחזיר כשר ברגלה ומכ"ש שנאות כן לבני ישראל לשמור רגלם ללכת למקום נשים או מקום מורגל ומוכשר לדבר עבירה ומכ"ש למקום שקורין שויאשפיל קאמעדיע אפוריע המשחקים שם על טעאטרות שזה אמרו חז"ל במושב לצים לא ישב אלו בתי טעאטרות והיינו מקומות הנ"ל ששוחקין הקאמעדיאנטען על טעאטרות אוי לנו איך מלאו לבכם לומר תהלים אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים וכו' ובמושב לצים לא ישב ואתם הולכים ותשבו במקום מושב לצים הנ"ל וכהנה דברים בטילים ושיחת נשים ושטות המרגילי' בעו"ה לידי עבירה וזנות וקלות ראש וכאשר אמרתי כמה פעמים על רוב עבירות יש לנו תי' כי כובד הגלות מביא אתנו לידי הכל ולכך אמרו במדרש כי ביה"כ נוטל הקב"ה עונות ישראל ונותנ' על שר של עשו וח"ו ה' לא יעות משפט רק היא הסיבה וגורם לכל עונות מכובד הגלות שמכביד על ישראל אך זהו שהולכי' לקאמעדיע אופעריע שחוק וקלות ראש מקום קיבוץ חבר פושעי' וכי זה גורם הגלות נהפוך הוא שראוי לבכות ולהתאונן אל תשמח ישראל אל גיל כעמי' ולשמחה מה זהו עושה המ"ה קפדו על אחשורוש שעושה מרזוחין ובהמ"ק חרב ומה נענה אנן אכתי בהמ"ק חרב וישראל הולכים לטיול ומאבדים זמן יקר הנבראים בתוהו ע"ז אין מרפא ותי' כלל בעו"ה:

וזהו מאמר בני קרח הנ"ל למה אירא בימי רע היינו בזמן הגלות הא לנו תי' ואמתלא לכל עונות בשביל הגלות אבל התשובה עון עקבי שאני הולך ברגל למקומות הרעים הנ"ל ומקום חיבור וקשר בוגדי' כנ"ל זו יסובני כי ע"ז אין לי תי' מחמת גלות כלל:

והנה אמרו גלוי וידוע לפני מי וכו' שהמן עתיד לשקול עשרת אלפים ככר כסף לפיכך הקדים שקליהם לשקליו דתנן בא' באדר משמיעין על השקלים והקשה מהרש"א הא גזרת המן היה בי"ג בניסן כדכתיב במגילה וא"כ לאיזה צורך נקט בא' באדר שהוא רק הכרזה בעלמא ה"ל לומר בא' בניסן כבר ניתנו כל השקלים ותורמים לשכה והיא קודם לי"ג בו וגם מקשים הא בשנה א' לא יספיקו חצאי שקלי ישראל ליו"ד אלפים ככרים ועכצ"ל מה שנתנו ישראל מכבר משנים קדמונים א"כ קדמו לי' טובא ומה נ"מ בא' באדר ובפרט הא בימי אחשורוש לא עמד הבית ואין מפרישין שקלים כמבואר בזמן שאין בית אין חייבים בשקלים וע"כ דחשבינן מה שהפרישו בזמן הבית וא"כ קדמו טובא וא"צ לא' באדר דמשמיעין וכו'. אבל להבין למה הגין הפרשת שקלים הוא כי ישראל נענשו שנהנו מסעודת אחשורוש והיינו אף כי לא אכלו דבר אסור ח"ו רק הסעודה היה והשמחה שישראל לא יגאלו עוד כמבואר והם נהנו מזה ונתייאשו ג"כ מגאולה בשביל זה חרה אף ה' בם ולעומת זה כאשר התחיל כורש לבנות הבית והיו מעלים קרבנות דתנן מקריבין אף שאין בית היו ישראל מפרישין שקלים וכאשר אחשורוש בתחילת מלכותו ביטל הבנין היו רשאי' להפסיק מלפרוש שקלים אבל הם הביאו שקליהם כדמשמע זה מהגמ' כי חכו כל יום יתבטל הגזרה ויהיה שקלים מוכנים לעבודת בית ה' והיה זה לכפרה כי מזה נראה שמחכים לישועת ה' כי יבוא וכל שנה זמנו הוא והנה ידוע בפ' פקודי כי ס' רבוא חצי שקלים עולי' מאת ככר של הקדש שהוא ככר כפול כמבואר ברש"י ובגמ' א"כ סתם ככרים עולה מאתים ככרים:

ואמרינן במשנה דשקלים כשעלו בני ישראל מהגולה שקלו במקו' חצי שקל אדרוכני' שהוא שני שקלים ועיין רמב"ם וראב"ד וא"כ אם ס' רבוא חצי שקלים עולים מאתים ככר עולה ס' רבוא אדרוכני' שמונה מאות ככר כי כל אדרכן הוא ד' חצאי שקלים והתמידו ישראל זה מתחילת מלכות אחשורוש עד שנת י"ג למלכותו שאז גזר המן וא"כ י"ב פעמים שמונה מאות ככר עולה תשעים וששה מאות ככר וא"כ חסרו עוד ד' מאות ככר לתשלום עשרת אלפים ככר של המן אבל המן גזר הגזרה על י"ג אדר שנת שלשה עשרה למלכות אחשורוש ובהגיע אחד באדר בשנה ההוא היו משמיעין ישראל על השקלים כי היה מחכים על ישועה בכל יום והקב"ה ברב רחמיו חשב הכרזה זו למעשה וא"כ הרי עוד ח' מאות ככר כסף ונפישי ליה שקלי ישראל מעשרת אלפים ככרי כסף דהמן:

וזהו דלכך הקדים דתנן בא' באדר משמיעין וכו' והסכים הקב"ה לחשוב מחשבה למעשה כאלו כבר הופרש ועדפו שקליהם משקליו והבן הדברים כי הם ברורים:

והנה אף שדברים תרומם קרן ישראל בצדקה כהנ"ל כי שקליהם קדמו לשקליו אבל העיקר במעשה ובשמיעה התדבקות באהבה ויראה לקול דברי חכמים ומתחברים בהם והתרחקות מן רשעים ואינם מחנפי' אותן אף שמגיע להם הנאת ממון וזהו עיקר הצלה ופדות ורווחה העומד ליהודים כי ת"ח הם כסא ה' ואת ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח כי הם כסא ה' ואיך אפשר לבזות ת"ח ולדבק בנעדרי דעת ובוגדים בשביל ממון ולעזוב כסא ה' זהו לאות על רוע ענינם שאין אוהבים ויראים ה' בכל לבב ונפש כאותו דור וכי היה מחויבים להיות ביום י"ג אדר לעמוד בקשרי מלחמה עם עמלקים ומי יודע מי יגבר עד שאמרו יום י"ג יום מלחמה ור"ת כתב. שהיו גוזרים תענית ותפלה שינצחו ומי הכריחם לכך די שגזרת המלך בטל לבל ישלחו יד ביהודים רק מרדכי צוה לעמוד בקשרי מלחמה ולרדוף אויב ולמחות זרעו של עמלק ושמעו בקול מרדכי וסכנו בנפשם אפס לעשות רצון צדיק ובאמת היה העיקר העמדת התורה כי כבר אמרנו מה זה שהתמרמר אחשורוש מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו וכו' וכי שכח מה שצוה שני ימים מקדם והעביר הטבעת ונתנו להמן:

אבל הוא כך לא עלה בלב אחשורוש ליתן ישראל להריגה רק המן אמר דתיהם שונות מכל העם ודתי המלך אינם עושים הרצון ע"י דתם אינם יכולים לקיים דת המלך כי מתנגדים זה לזה ולכך אם על המלך טוב יכתב לאבדם היינו דתי ישראל ולגזור שמד שלא ינהגו בדתי ישראל כלל ומצינו בדברי חז"ל פעמים רבים לשון אבידה על שנוי וביטול דת תורתינו ונתרצה המלך לזה אבל המן הסיר דברי אחשורוש לאבד אומה קדישא בכלל ונתן הדת להשמיד יהודים ולכך חרה אף של המלך כי מעולם לא נתכוון להרוג היהודים והיה הנס כי אח"כ הואיל ודת המלך אין להשיב רק הוא צוה לכתוב כי המן רימה למלך כנ"ל אבל עכ"פ זהו היה להתקיים לאבד הדת ח"ו והוא קיים הדת רק היפך השמדה על עמלקים זהו הנס הגדול ולכך ליהודים היתה אורה זו תורה שנתן הקב"ה חן לקיים התורה מבלי לבטלו:

אבל עוד יש בזה לומר כי ודאי המן אמר ודתי המלך אינם עושים א"כ הם חייבים מיתה ואין ביד המלך לחמול ושתי יוכיח דריוש עם דניאל יוכיח וחזקה שמשנה למלך כמו המן לא יכזב ולא יאמר דבר כי אם לאחר חקירה ובירור הדברים שאינם עושים דת המלך רק ה"מ אם היה כך דת המלך בלי מכירה ולקיחה תמורתם כסף אבל בלקחו כסף מכירתם מזה אות כי לא התחייבו משפט מות רק עלילה בעלמא והמן אויב להם ושוחר רעתם כי אלו חייבו מיתה מה צורך לקנין מעות ומה איכפת ליה להמן ליתן עבורם כסף הלא משפטם חרוץ ובזה הרגיש אחשורוש ולכך אמר הכסף נתון לך כי הקנין יהיה לבוז ויהיה ניכר העלילה רק כטוב בעיניך עשה בהם כי הם חייבים מיתה והמן לרב גסות רוח כי הוא העשיר למלך והמלך הוצרך לכסף שלו כתב בדת שכך הפריז למלך מעות בעבורם וכי המה מכורים בכסף ומזה העלילה ניכר לכך מרדכי כאשר שלח לאסתר להתחנן אל המלך שלח לה פרשת כסף אשר אמר המן וכו' כי עי"כ מצאה פ"פ להשתדל כי שקר ענה המן ולכך כאשר אמרה אסתר נמכרנו להשמיד ולהרוג חרה אף אחשורוש כי זהו לבוז למאוד וכאשר אמרה באמת וכדי בזיון וקצף שימכור אומה שלימה כי אלו חייבים מיתה מכירה זו מה טיבו וע"ז אמר אחשורוש מי זה וכו' ולכך כל ענין פורענות המן היה ע"י שאחשורוש נתן לו הכסף ולא ביקש המכירה:

ולזו נתכוון התוס' שכתבו שדרשו במדרש הכסף בגימטריא העץ כי לכאורה אין לו מובן מה קמ"ל ברמז הזה אבל לפי הנ"ל ניחא כי זהו שגרם לו העץ וע"י נתינת הכסף ניתן לו העץ ואלו לא היה זה גם זה לא הגיע לו ולכן מה עמקו מחשבות ה' וראוי לכל אדם להתחנן לה' לחזק לבבו בתורה ויראה וזהו העיקר השמחה שאין בו עוצב וכמאמר החכם כל דבר שאדם עושה יעשה שלמחר לא יקוץ בו אם מרבה במאכל ומשתה וטיול ומשגל הלא יקוץ בו אם ירבה בעבודת ה' יוסיף שמחה ויראה לגיל בה' וישועתו:

ואמרו בגמרא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר ותאמר אסתר בשם מרדכי וכו' ומקשין הלא דבר כזה נאה לומר בשם אומרו להגיע לו יקר אבל מנלן בכל דבר וכבר דרשתי בזה כמה פעמים אבל עתה אמרתי בפנים אחרת כי באמת צריך להבין כי לכאורה עשתה אסתר שלא כדת שאמרה למלך בשם מרדכי על שרי המלך קודם החקירה כי אם יחקרו ולא ימצאו הלא יחרה אפו במרדכי יהודי שהוציא דבה על השרים נכבדים שומרי סף ואמר בגמרא ומדרש מלמד שהעבירו הסם רק בא מלאך והמציאו וא"כ לולי נס זה לא היו מוצאים אצלם דבר כלל והיה למרדכי סכנה בזה ואיך סמכינא אניסא היה לה לאסתר לומר סתם כך שמעתי וכשיהיה הדבר נמצא אז תאמר בשם מרדכי ולא מקדם אלא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם וזהו היה מקובל ביד אסתר שעל ידי אמירת דבר בשם אומרו לא יקרה היזק כי אם גאולה וישועה:

והטעם שלא היה תיכף למרדכי יקר הוא כי מרדכי לא ביקש זה כי מרדכי יתיב בהאי פחדא כל היום כי המה חשבו מחשבות רעות עצות עמוקות לאבד אחשורוש ואסתר רק הם לא הבינו ולא ידעו שמרדכי יהודי ידע בלשונם ובמרדכי כתיב בכל יום מתהלך לדעת שלום אסתר והיינו שהיה מתהלך לבקר בפתחי עבדי המלך ולשמוע מה ידברו כי הם לא פחדו ממנו כי לא חשבו שהוא מכיר לשון זולת עברי ואלו היה נעשה לו יקר נתפרסם הדבר ולכך לא ביקש דבר:

ולכך אמרו חז"ל ששמשי מוחקו ולכאורה קשה אטו בשופטני אסקינן שסופר המלך ימחק מספרי המלך אשר לא כדת אבל לפמ"ש ניחא כיון שלא ביקש יקר א"כ רצונו של אדם הוא כבודו ובידיעתו מחקו ואחשורוש הרגיש בזה ולכך אמר סתם למי אשר המלך חפץ ביקרו ולא אמר שהוא גמול לו אשר הציל למלך כי לא רצה לפרסם הענין שמרדכי מגליא רזיא ולכך היה ראוי לאסתר ג"כ להסתיר כלל שם מרדכי לבל יתפרסם כי חברים אית לי' אבל בטחה בזה של האומר דבר וכו' מביא גאולה אמן מהרה יצמח לנו גאולה וישועה בשוב ה' שבות ציון נגילה ונשמחה אמן: ת"מ מ"ש הגאון האמיתי ז"ל הנ"ל בק"ק אלטונא בז' אדר:

אדון הנביאים בי"א מזמורים שאמר פתח פיו בתפלה למשה איש אלהים אדני מעון אתה היית לנו בדור ודור וכו' כי אלף שנים בעיניך וכו' הדקדוקים בזה רבו כמו רבו וא"צ להאריך בהם אבל מתוך הפרט יבואר הכל וכבר דרשתי בזה כמה אופנים ועתה יבואר על פנים חדשות:

כי אמרו במשנה עשרה דורות מאדם עד נח להודיע כמה ארך אפים עד שהביא עליהם מי מבול עשרה דורות מנח עד אברהם להודיע וכו' עד שבא אברהם וקיבל שכר כולם ופירשו המפרשים דהגן עליהם בשביל אברהם שיולד מהם והוא יקבל שכר כולם ובו נשתכלל העולם כי היה שני אלפים תוהו ובימי אברהם התחילה שני אלפים תורה דכתיב את הנפש אשר עשו בחרן דשעבדו לאורייתא וכתבו אבל נח לא היה כ"כ צדיק להגין בעד הדורות רק הקב"ה במדתו האריך אף עד זמן המבול אבל קשה ההיפוך דמשמע לולי זכות אברהם היו נכלים הא האריך מאדם עד מבול שהוא אלף תרנ"ו שנה ולמה לא האריך לדורות הללו מנח עד אברהם שלא היה רק ש"ן שנים לערך:

ונראה כי ידוע כי בזהר הקשה כתיב אל זועם בכל יום וכתיב חסד אל כל היום ועיין מ"ש שם אבל באמת באותו יום שחטא אדם יש לו זמן לחזור בתשובה ואין קב"ה כועס עליו ואמרו סרכה בת יומא לאו שמי' סרכה והזהר דריש לא תלין נבלתו על עץ והיינו דלא ילין העבירה רק ישוב ביומו ואז שב ורפא לו ולכך חסד אל כל היום ההוא חסדו מבלי לכעוס עליו ולמשוך עליו חוט של חסד אבל כאשר יעבור יום ולא ישוב אז אל זועם אבל ביומו ה' לא יחשב לו עון:

וידוע מ"ש הרמב"ם כי בימי אנוש התחילו לעבוד עכו"ם וצ"ל כמ"ש המפרשים כי עברו רוב שנותיו של שת דאל"כ עדיין קרוים ימי שת ימי אנוש וזהו פשוט ולפ"ז רוב שנותיו של שת הוא ת"ק ובן ק"ל היה אדם כשהולידו הרי מיום הבריאה עברו תר"ל שנים ואז החלו למרוד בה' ויום אחד הקב"ה חסדו גובר בחסד אל כל היום הרי כאן לערך אלף תרנ"ו שבא המבול ולא מקודם אך זהו קודם המבול שחשב הקב"ה יומו ולא יום של אדם אבל לאחר המבול אמר הקב"ה לא ידון רוחי באדם לחשוב כמו יום שלי רק יום שלהם וא"כ אין כאן כ"כ ארך אפים ולכך לאחר המבול לולי זכות אברהם שהביט הקב"ה מראשית אחרית והגין בעדם היו ספו תמו בחמת ה' וידוע כי קודם מבול לא היה החטא לבד מאנוש וי"ח רק העיקר מבנוי דקין כדכתיב ויהי כי החל בני אדם לרוב דהיינו בנוי דקין כמ"ש כי התורה לא רצה להזכיר קין רק בני אדם וידוע מ"ש חז"ל הקב"ה בורא עולמות ומחריבן דין הניא ודין לא הניא:

ובנגלה הוא הפי' על עולם של אדה"ר עד נח שהחריבו ונח ראה ומצא עולם חדש וכן בנסתר כפי פירושם ג"כ על דור המבול ומסכימים כי בונה עולמות ומחריבן היינו עד המבול שנחרב העולם ובנהו מחדש וידוע כי אבות עולם קרוים הרים כדכתיב שמעו הרים ריב ה':

וזהו מאמר משה אדני מעון אתה היית לנו מגין ומחסה טרם הרים יולדו קודם שנולדו אבות היית מגין לנו בעדם ותחולל ארץ ותבל כי ע"י נתייסד' ארץ ומקדם היה עולם תוהו אתה מגין היית לנו בעבור' והיינו מדור דור מדורו של נח עד דורו של אברהם וקאמר ומעולם עד עולם היינו מאדה"ר עד המבול שהוא מעולם עד עולם כנ"ל בונה עולמות ומחריבן אתה אל חסד אל כל היום שהטבת עמם בחסדך והוא כי לשוב אנוש עד דכא וגם בני קין הרשעים הנקראים בני אדם תאמר שובו בני אדם ולמה זמן זה קאמר כי אלף שנים בעיניך כיום וכו' וחסד אל כל היום ולכך היית ממשיך להם חסדך ומעולם עד עולם והדברים אמיתים בכוונת הפסוק:

והנה כתיב לא ידון רוחי באדם בשגם הוא בשר והיו ימיו ק"כ שנים ודרשינן זה משה ופירשו היינו כי הקב"ה אמר לא ידון רוחי להתנהג עם הברואים במדת הדין כי א"א לסבול אמנם עם מי אתנהג במד"הד עם משה שהוא צדיק גמור ועמו אוכל להתנהג במדה"ד ולכך על דבר קל נענש תיכף משה היות הקב"ה מתנהג עמו במדה"ד וסביביו נשער' מאוד והוא בצדקתו יוכל לסבול מדה"ד ולזה קראו משה איש אלהים שהוא איש המתנהג ע"פ אלהים מדת הדין ולא ע"פ מדת רחמים והוא אשר התעורר לנו לתשובה וביקש רחמים מה' שיקבל תשובה כמאמרו בכל המזמור: והנה

יום זה אשר בעו"ה עולם חשך בעדנו ומשה שהוא כללות ישראל עלה ונסתלק במרום עליון ועלינו ליתן לב בכל שנה לשוב בתשובה כי העיקר היא בתשובה כי מה יועיל תענית וצעקה וידינו ונפשנו לא מטוהרה מעונות. ובאמת משה שורה אתנו בגולה כי חיי משה ק"כ שנים ולפי' מהרש"א היה קכ"א שנים כי בו' אדר נשלמו שנותיו ק"כ שנים וז' אדר יום לשנה הרי קכ"א כאשר הארכנו ביה מקדם ששרשו משם אהיה כי א' אחד וא' סובב ראש פינה לכל דברים ומנין הוא סובבי י"פ א' הרי יו"ד ה"פ א' הרי ה' עוד ה' פעמים א' הרי ה' הרי בכלל כ"א ה"פ יו"ד הרי חמישים וכן לסוף ה"פ יו"ד חמישים הרי ס"ה קכ"א וכך היה שנותיו דהוא אהיה אשר אהיה בגלות אחר כי הוא בטמירי מסתתר ומשתתף עמנו בגולה ולולא הוא היה ח"ו התורה נשכח אבל כאשר נשמתו שורה בתוכנו ומשתתף עם לומדי תורה באורו נראה אור ולכך ת"ח קרוי משה כי הוא משתתף עמם ובכל ז' אדר נשמתו מסולקת יותר למעלה באתר טמירו דכל טמירין כי כך כל נשמות של צדיקים בכל שנה ביום מיתתם עולים למעלה במדרגה יותר כאשר האריך בזה בכתבי האר"י ז"ל וכן הוא במשה וא"כ נשארנו למטה פחותים מהארתו ומתמעט כל שנה ולכך בעו"ה שכחת התורה ומיעוט לומדים מתגבר שנה בשנה והיא חיינו בזה ובבא: