יערות דבש – חלק ב – קטע 26

ואמרו בגמ' סוף מכות כי ר"ע וזקנים באו להר בית וראו שועל יוצא מבית ק"ק והתחילו בוכים מקום קדושה זה יהיה שועל יוצא ור"ע שמח וא"ל הטעם הואיל ונתקיים יעוד אורי' דהר הבית יהיה לבמות יער אף יעוד זכריה עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים מרוב ימים יתקיים וכו' עכ"ל והדבר תמוה דכי ח"ו ספיקא קמיה שיעוד הנביא לא יתקיים עד שראה הליכת שועלים וגם למה בכה ביעוד זה עוד ישבו זקנים וכו' והלא הרבה יעודים טובים אשר בזכריה:

אבל יש להבין דמה חרדה שחרדה זקנים ברואם שועלים הלכו הלא מקרא מלא על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו אבל כבר כתבו התוס' דאמה כלי' עורב הסירו בבית ראשון הואיל ושרי' שכינה לא באו שם עופות וידוע דקדושת שלמה בטל אבל קדושת עזרא איכא למ"ד דלא בטל ואיכא למ"ד דבטל ועיין ברמב"ם בהל' בית הבחירה והראב"ד ונתן הרמב"ם טעם דלא בטלה כי אע"פ ששמם בעו"ה השכינה לא זזה משם ועדיין קדושתו עליו וזהו היה ענין בכיות זקנים כי הם חשבו שקדושת עזרא לא בטלה והטעם כמ"ש הרמב"ם כי עדיין שכינה שורה שם ולכך שפטו הא דקונן ירמיה שועלים הלכו בו היינו בחורבן בית שלמה דבטלה קדושה והיינו משום דנסתלקה שריות שכינה מכל וא"כ שועלים הלכו בו כי אין כאן שכינה אבל בבית שני דאע"פ שחרב לא בטלה קדושה משום דשכינה שורה א"כ אין לשועלים להלך בה כמו באמה כלי' עורב ובהר סיני צאן ובקר אל ירעו וכו' לכן כשראו אף בחורבן בית שני שועלים הלכו ומזה שפטו כי גם בבית שני יש סילוק שכינה בכל ובטלה קדושה בעו"ה על זה התחילו לבכות כי פנה הוד שכינה וחשבו כי המציץ אחר כתלנו ולשוא שמרנו:

אמנם ר"ע ניחם אותם דאמרינן בגמ' איכא סבא בבבל תמה דכתיב למען ירבו ימיכם על האדמה וא"ל דמקדמי ומחשכי לבי' כנישתא וכו' ויש להבין למה דוקא בא"י אבל הדבר ידוע כי בא"י אינו תחת המזל ובח"ל יושבים תחת המזל וירבו ימיכם היינו חוץ לטבע וסדר עולם וחיי במזלא תלי' מילתא ולכך בא"י שאינם יושבים תחת המזל ניחא אבל בח"ל שיושבים תחת המזל א"כ איך יהיה סבא יוצא מהטבע והלא חיי במזלא תליא אבל הטעם אמרו על שבא"י משדד המזל כי שם שכינה שרוי ובאת' דמלכא שרי' מאי בעי עבדא תמן ובכל בה"כ שכינה שרוי' כנודע ולכך אמרו דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא וכו':

וזהו הכל אם קדושת ארץ לא בטלה ושריות שכינה עדיין אף בגלות אבל אם בטלה ונסתלק שכינה אף בא"י אין שידוד המזל ואין כאן מעלה לא"י יותר וג"כ אין ראוי שיהיה סבא יותר מהטבע בא"י והנה אם אף בגלות לא זז שכינה ושוכנים בה יכולים להאריך יותר מהמזל וא"כ י"ל יעוד עוד ישבו זקנים וזקנות קאי אף על גלות וחרבן בית כי עדיין שכינה שרוי' שם ועוד יהיה סבא בא"י כמאמר ר"י אבל ברואו שועל הולך מבית הר הבית ש"מ דנסתלקה שכינה מכל וכל וקדושה וא"כ שוה א"י לח"ל בענין זה שלא ישודד המזל וע"כ הוא היעוד עוד ישבו וכו' קאי על בנין שיבנה במהרה בימינו ושמח ויגל כן תשמחנו ה' ויבולע המות לנצח ועוד ישבו זקנים וזקנות מרוב ימים אמן סלה: אלה הדרשות אשר דרש דרש הגאון אמיתי ז"ל בהיותו על מכון שבתו בגק"ק אה"ו והגיע לידי מב"י הקדש רק לא נאמר בו זמן מהשנה רק היום שהוכפל בו כי טוב כאשר עיני חכמים יביטו ואותו יום הי' ט' אדר:

הלוים בני קרח כאשר שררו על משמרתם ענו ואמרו בתהלים מ"ט למנצח לבני קרח מזמור שמעו זאת כל העמים וכו' כל יושבי חלד וכו' ופירש"י כל מה שיש ביבשה יש בים חוץ מחולדה ולהבין למה הזכיר זה ולא סתם יושבי יבשה או ארץ. אבל הענין אמרו במשנה כל מחלוקת שהיא לש"ש סופה להתקיים ואיזהו זהו מחלוקת הלל ושמאי ומחלוקת שאינו לש"ש כגון מחלוקת קרח ועדתו אין סופה להתקיים ויש להבין מה זהו שסופה להתקיים איך נתקיימו דברי ב"ש הלא במקום ב"ה דברי ב"ש אינו מהמשנה כלל ומה מעליותא יש במחלוקת שיהיה סופה להתקיים

אבל הענין היום יום ס' אדר שבו נחלקו ב"ש וב"ה וקבעו חז"ל תענית כמבואר בש"ע א"ח דאותו יום גברה כח ב"ש והיה קשה לישראל כיום שנעשה בו עגל ולהבין איך יודמה זה מחלוקת קדוש וקב"ה חדי בי' לעגל יובן כי מה שביקשו מאהרן לעשות עגל ותלו כי משה לא ידענו מה היה לו וכבר העידו כל מפרשים הכוזרי הראב"ע ורמב"ן שלא היה מהמרי כ"כ כמו שיודמה לכאורה והענין כי שמעו מפי משה שהי' כבוד ה' חונה על הכרובים כדכתיב ונועדתי וכו' וכרוב הוא פני אדם זוטרא ושפטו כי השפעה בא ממרכבה קדושה אשר מימין פני אדם וע"י שפעו בא על דמותו והיותו למעלה אפי רברבי כשיורד מלמעלה למטה נתקטן ונעשה אפי' זוטר' אבל מ"מ הוא דמותו פניו משור וזהב ומשה הוא מימין כדכתיב מוליך לימין משה וא"כ היה אהרן משמאל כנודע שהיה אז לוי ובמרכבה מימין פני אדם וכן פני שמאל פני שור וא"כ שפטו בעוד משה היה השפעה יורד מימין מרכבה מפני אדם לפני אדם אשר זו של זהב אמנם כעת אשר מת משה והנהגה באהרן היותו משמאל אם כן יורד שפע משמאל שבמרכבה שהוא שור אל למטה ושם שור זוטא של זהב שהוא עגל של זהב אשר שם יהיה כבוד חונה כמו על אפי זוטא של אדם וזהו שאלתם והם שמעו ונקדשתי בכבודי וכו' כי בעת חנוך מקום שריית שכינה צריך להתקדש ב מיתת אדם כדאמרינן ואז שראו כדמות משה מת שפטו שע"י נתקדש אהרן והגיע זמן לעשות מקום חל עליו שפע אלהות וידוע מ"ש תמיד מקולי בית הלל ומחומרי בית שמאי כי הלל צד ימין ושמאי צד שמאל:

ובזה יובן שבאותו יום גברה ב"ש על בית הלל וכמעט שקבעה הלכה כב"ש וגברה צד שמאל על צד ימין היה אותו יום קשה כיום שנעשה בו עגל שהי' ג"כ כל כוונתם להגביר צד שמאל ולהוריד שפע משור ולא מאדם שבמרכבה. והנה יש לדייק באמרו איזה מחלוקת שהיא לש"ש ומה שאלה הרבה מחלוקת שהם לש"ש וגם קשה הדיוקי' דקאמר כגון מחלוקת שמאי והלל משמע הא זולת דוגמא הלז אינו לש"ש ואח"כ קאמר שלא לש"ש מחלוקת קרח ועדתו משמע זולת זה הכל לש"ש וקשיא אהדדי אבל בעו"ה כל מחלוק' יהיה מה שיהי' היצה"ר מפתה ואומר שהוא לש"ש ולמצוה גדולה להכניע בוגדים ולשבר זרוע רמה וכהנה דברים רבים כללו של דבר אין לך מחלוקת שאין יצה"ר מפתהו ואומר שכל הכונה לש"ש וח"ו לומר על מחלוקת שהיא שלא לש"ש רק א"כ במה יודע איפא האמת אם היא באמת לש"ש או לא בזאת יודע אי המחולקים ובעלי ריבות הם זולת הדבר שחלקו בו ומנגדים זה לזה הם אוהבים גמורים בלב ונפש זהו אות שמחלוקתם לש"ש אבל אם אויבים ונוטרים שנאה זה לזה על ידי מחלוקת זהו שלא לש"ש ויתיצב השטן בתוכם וזהו הסימן מסרו לנו חכמי משנה איזה מחלוקת שהיא לש"ש כי בכל מחלוקת אומרים שהיא לש"ש אמרו כמחלוקת שמאי והלל שאהבו זה את זה וכבדו זה את זה הנאהבים ונעימים זהו אות שמחלוקתם לש"ש אבל כמחלוקת קרח ועדתו שהיו נוטרים איבה ושנאה וכמעט יסקלהו למשה וכדומה זהו שלא לש"ש כי למעלה אהבה ואיש אל אחותו וזהו לאות נאמן בכל מחלוקת להבין אם היא לש"ש או לאו ולהבין ענין סופה להתקיים נקדים שאלת סבי דבי אתונא מ"ש בגמרא דבכורות פ' הלוקח דאמרו לריב"ח אימא לן מילי דכדיבי אמר הוי לן כודנייתא וילדה וכו' אמרי ליה וכודנייתא מי ילדה אמר להם הי נינהו מילי דכדיבא וכו' ע"ש ויש להבין מה שאלה מחכמים ושכחו שביקשו ממנו דבר כזה ומה הוא התשובה:

ובימי חורפי אמרתי כי רש"י בפ' שלח כתב דרך הבדאים לומר תחילתו דבר אמת ולכך אמרו מרגלים ארץ זבת וכו' וזהו שאלתם אתה מתחיל בדבר כזב מבלי הגיד אמת בתחלתו כי כודנייתא מי ילדה וזהו ראש דבריך וריב"ח השיב להם הא דבדאים אומרים תחלתו דבר אמת כי חפיצים שיאמין להם ואומרים תחלתו אמת ומדהא איתא כולו איתא אבל אני אי אין רצוני שתהיו מאמינים לי כי אני אומר אותו בתורת כזב ושקר כי כך היה שאלתכם ויותר אין לי להגיד לכם וא"כ למה אני אומר דבר אמת בתחילתו. אבל בגוף הדבר מה זה שפלפלו ומה היה שאלתם בתחילה לומר דבר כזב וכי זהו שאלת חכם אין לך נקל בעולם מלדבר שקר ואין קץ לדברי רוח ובחפזי כל אדם כוזב אבל הענין כן מ"ש בגמ' אין ממנין בסנהדרין רק מי שיודע לטהר שרץ מהתורה דהיינו שיוכל לומר על טמא טהור וכן להיפוך ומראה לו פנים והקשו בתוס' מה לי בחריפות של הבל:

ובימי חורפי הייתי אומר דידוע המצוה לבער רשעים ולעשות משפט כתוב בעושי רע וא"כ העושה רציחה וכדומה בפני ב"ד עד שאין פ"פ לצדד בזכותו וא"כ יהי' זכאי כי ב"ד שאמרו כולם לחובה זכאי וא"כ יצא נקי ברשעתו ואף הם מרבי' ש"ד בישראל אך באמת כשיקרה דבר נבל כזה אף אם א' מסנהדרין מתכוון לומר זכאי כדי שלא יהי' כולם אומרים חייב והרי הוא חייב אך ודאי לא יתכן לומר בב"ד זכאי או חייב בלי נתינת טעם לדבריו וא"כ זה שפעל רע איך אפשר לומר זכאי אבל אם הם יודעים בכח התורה לומר על טמא טהור ולהראות פנים הרי יכול לומר על חייב זכאי ולהראות פנים בתורה וגלל כן יצא משפט צדק וא"ש:

אך באמת בגוף הדבר הוא הדבר שנאמר אל תהי מפליג לכל דבר שאין דבר שאין לו שעה ומקום וכ"כ אמרו אלו אוסרי' ואלו מתירין אלו ואלו דא"ח ולכאורה זר הדבר איך יתכן שני הפכי' בנושא אחד אבל הענין הכל כי זה העולם עולם תמורה והכל בסוג עץ הדע' טוב ורע כי הוא תחת עולם הגלגל חוזר והולך וכן למעלה בעולם עליון כמבואר בפירוש בספר היצירה רל"א שערים פני' ואחור הולך הגלגל וחוזר פעמים טוב ופעמים רע אין למעלה מעונג ואין למטה מנגע תם מת עשר רשע וכן הכל טוב ורע מתהפך פעמים זה ופעמים זה ולכך הכל לפי ענין הגלגל העליון ותחתון סובב והולך מתהפך וא"כ מה שבזמן הזה טמא בזמן אחר טהור וכן כולם ולכן אלו ואלו דא"ח כי בזמן הזה טמא בזמן אחר לפי סיבוב גלגל עליון טהור:

וזהו אמרם אל תהי מפליג לכל דבר שאמר זה חכם טמא והוא טהור כי אין לך דבר שאין לך מקום וזמן שיגיע שיהיה באמת טמא וכן מצינו במצבה שהיה אהוב בימי אבות והיה מצוה וקדושה ושנוא אח"כ שהיה טמא ועבירה וכן כולם מתהפך פעם כה ופעם כה לפי מערכות כנ"ל ואלו ואלו דברי אלהים חיים כי הכל משרש טוב ורע ולכך אין ממנין בסנהדרין רק מי שיודע לטמא הטהור וכן להיפוך כי אין זה חריפות של הבל ושקר כדעת התוס' רק אמת והכל בזמנו וצריך להתחכם בענין החכם ההוא אף שהוא טמא אין החלט ויש זמן שהוא טהור והכל לפי הזמן וכמה פעמים מצינו בדברי חז"ל שאסרו ואח"כ בזמן התירו וחזרו אח"כ ואסרו כי הכל יפה בעתו לפי עת הרל"א שערים כמבואר בס' יצירה כנ"ל והבן כללו של דבר אל תהי מפליג לכל דבר לומר זהו שקר הוא כמ"ש כי בזמנו הראוי יהיה אמת ואין לך שקר רק מה שהוא שקר בעצמותו כמו פרידא שילדה:

וזהו ענין סבי דבי אתונא שהיו פלסופים וראשי מדרש או"ה אז וצחקו על חכמי ישראל שחכמים שלהם מראים עוצם פלפולם בתורה לומר על טמא טהור ובזה בדאים לישב בסנהדרין והוא חריפות של שקר כקושי' התוס' וזהו מאמרם אמור לנו מדברי פלפול השקר ההוא ואימא לן מילי דכדיבי איך הנחלו שקר וריב"ח עשה עצמו כאין מבין ואמר להם שקר מוחלט דכודנייתא ילדה ושאלו וכודנייתא מי ילדה וכי שקר כזו אנו מבקשים ומה רשומי חכמה יש בזה רצוננו לפלפול כנ"ל והשיב להם ריב"ח הלא אתם בקשתם דבר שקר ופלפול כזה אינו בגדר שקר כי עת לכל חפץ ואין שום דבר כזה בגדר שקר כאמרם אל תהי מפליג לכל דבר ואם אתם חפצתם שקר אין לך שקר רק כודנייתא כי הוא באמת שקר אבל זולת זה אין שקר ודברים אלו הם מחוכמים כראוי לחכם כמותו י"ב:

וזהו כוונת חכמי משנה ז"ל מחלוקת שמאי והלל סופו להתקיים כי אע"פ שהיום הלכה כב"ה שדבר זה טהור יהיה זמן שיהיה טמא כדעת ב"ש כי אין לך דבר שאין לו זמן ומקום וכן להיפוך ולכן זהו מחלוקת לש"ש כי דברי שניהם סופו להתקיים ושניהם אמת משא"כ מחלוקת קרח ועדתו שחלק על משה בטלית שכולו תכלת וכדומה לא היה ויהיה מעולם והוא שקר מוחלט ולכך אין סופו להתקיים כלל כולה נובל וענן כלה זהו מחלוקת קרח וזהו שלא לש"ש והבן וזהו תבין למה חולדה אינו בים ומה נשתנה מכל החיות:

אבל הענין ג"כ שאמרו במדרש באסתר שנכנסה לאחשורוש ונסתלקה הימנה שכינה אמרה אלי אלי למה עזבתני ודרש במדרש אלי בים אלי ביבשה והדבר תמוה דמה ביקשה בזה אבל ידוע כי נו"ן שערי טומאה ומ"ט מתהפכים מרע לטוב ולכך ישראל שהיו במצרים במ"ט היה להם תקוה שבאו לקדושה אבל שער החמישים כולו טמא ואינו מהפך כלל רק טמא ולכך ח"ו אלו ישראל נשקעו באותו שער:

והנה שמונה שרצים כתיב בתורה החולד וכו' ז' הנשארים הם מתהפכים מטוב לרע ומרע לטוב וז' פעמים ז' הם מ"ט וזה מ"ט שערי טומאה ולהבין ענין הפיכתם הא הם טמאים בהחלט הא כל מה שיש בים יש ביבשה ומה שבכאן טמא בים טהור וא"כ הרי הופכו טמא טהור אבל החולד שנזכר בראשונה הוא מחמישים שערי טומאה והוא שרץ השמיני והוא ראשון בטומאה והוא כולו טמא ולכך אלו היה בים היה טהור והוא כולו טמא ולכך אינו בים כלל:

ומזה תבין כי אמרו כי דניאל ראה ד' מלכיות הכל כדמות בהמה טהורה צפור עזים ואיל להורות כי שכינה שורה בם ושמתי כסאי בעילם כי בכל ד' מלכות השכינה שורה בשר שלהם ואלי קורא משעי' רק יש להבין הא מלכות אחשורוש נמשל לדוב חיה טמאה כמ"ש אבל יובן כי ראה עולה מים ליבשה ובים טהור כי כל מה שביבשה טמא בים טהור:

ומזה תבין קושיא הפליאה איך יש במרכבה קדושה נשר ואריה עופות וחיות טמאות והענין כי מלכותו בכל משלה שליט בים וביבשתה וכלול המרכבה ים וביבשה ויבשה אדם ושור שהם טהורים ובים ארי' ונשר שהם ג"כ טהורים ולכך דניאל ראה חיות הללו עולים ממים והם טהורים וזהו טענת אסתר למה עזבתני כי אתה שוכן בתוך ד' מלכות ולכך ראה דמותן בחיה טהורה ולא תקשה הא ראה דוב ולכך ענתה אלי בים ואלי ביבשה כי מרכבה כולל הכל והכל טהור ומי יתן טהור מטמא לא אחד וא"כ אף דוב טהור וא"כ למה עזבתני כללו של דברים כל ז' שרצים מתהפכים מטהור לטמא ומטמא לטהור בים וביבשה חוץ מחולדה שכולו טמא מי יתן טהור מטמא לא אחד כי אחד הוא שאינו מתהפך כנ"ל: ולכך בני קרח קראו במזמור הזה לבני אדם הרשעים שאינם בינונים אשר דרכם להתהפך מטוב לרע ומרע לטוב כדרך זמן בר"ה ויה"כ כולו טוב בפורים ועת מחולת כולו רע בעו"ה אך הוא קרא לבני אדם שכולם רע ויאמר יושבי חלד כחולדה שכולו רע ואינו בים כלל רק כולו רע לזה אקרא לשמוע בקולו והנה ע"ז אלי בים ואלי ביבשה י"ל עוד כי ענין שגזר המן באדר היה מחשבתו רע למאוד וידוע מה שירא משה מנחש ואמר לו השם לאחוז בזנבו:

והענין כי נחש יבשה היא רע אבל בקל נכבש כאמרם אם מקדים אדם למים אין בכחה לעשות רושם בנשיכתה וזה היה כח של מצרים מכשפי' הכל בכח נחש וקסם ולכך במי' לא יקום כשופם כמבואר בגמ' דסנהדרין כי מים מבטלים כח נחשים אבל יש נחש בים כדכתיב ויברא אלהים תנינים גדולים ופירש"י דגים הם נחשים גדולים הם שכחם גדול ונחשי' אלו תוקפם רב כדכתיב הנני אליך התנין הגדול וכו' ואמרו חז"ל כי ח"ו לא הי' עולם מתקיים מפניהם עד שהרג נקבה וסירס הזכר ובזה שסירסו נסתלק כחו הגדול ולולי זאת היה כחו גדול למאד והם תנינים בים ולכך משה שראה התנין לא כנחש דיבשה ירא כי משה מן המים משיתהו ומים כובש לנחש ההוא רק מנחש דים דהוא תנין וכבר אמרו כח מושיען של ישראל נלקה במים ולכך ירא מנחש ההוא אבל הקב"ה אמר לו שהוא מסורס ואין כחו תקיף כ"כ אמר לו אחוז בזנבו כי אין לו כח ולא עביד פירות כלל ותנינים האלו הם דגים המושלים בירח אדר ובאמת מתחלה הי' הזכר באדר ראשון ונקבה בירח שני ולכך מעוברת כל עיבור בנקבה ולכך הוא רע למאד והעידו כל חוזים בזמן מבול היה מזל דגים במערכה רעה למאוד מאוד וגבר כחם להביא אבל אח"כ כאשר נשבע הקב"ה מבלי להביא מבול נאמר שברת ראשי תנינים על המים כי החליש כחם כנ"ל הרג נקבה וכו' ולכך כתבו כולם שהנולד באדר שני אין להם מזל כי הרג נקבה ולכך המן כידוע במדרש דאסתר נמשלה לאילה כי אילה רחמה צר וקב"ה מזמין לה נחש וכן היה אז שרחמה צר והקב"ה הזמין להם המן הנחש לשוך אותם והיו מולידים וצמחה ישועה ע"י תשובה וכן הוא בכל פיוטי' כי המן נחש והמן ידע כי הוא נחש רק לא ידע אם נחש ארצי או תנין בים וכן אסתר נסתפקה לכך אילת השחר שזימן לה הקדוש ברוך הוא נחש נסתפקה אם הוא נחש דיבשה או דים אמרה אלי אלי אלי ביבשה אלי בים למה עזבתני יהיה נחש מאיזה סוג שיהיה עליך להושיע ומבלי לעזוב אותנו. וכן המן נסתפק וידוע כמו שכתוב כי נחש דים כחו גדול ולכך כשנפל לו בגורל ירח אדר שמח כי אז מושלים תנינים בים דגים וזהו לאות כי הוא נחש דים וכמ"ש כי מושיען של ישראל נלקה בים ולכך מת משה לדעתו בירח אדר אבל באמת אלו מת משה בירח אדר ראשון הי' טענה לטעותו אבל מת באדר שני כמבואר דהיה רק ממיתתו ל' יום עד עברם הירדן ואותו שנה היה מעוברת כמבואר במד' ועיין מ"א הלכות תענית ובאדר שני אין מזל כי הרג נקבה וכן אדר ראשון מושל תנין הנזכר והאי אסתרס ולכך היינו הדבר שדרשתי מקדם פי' ברשב"ם פ' המוכר מבואר דיונים אינם מולידים בירח אדר כי אסתרס ולהורות כי אין מזל לישראל נולד משה בירח אדר ראשון כמבואר בגמ' דסוטה וס' רבוא נולדו עמו כנודע שש מאות אלף רגלי ולהורות כי אין מזל לישראל ואין לתנינים שליטה בישראל ולא נחש ביעקב:

ולהיות כי כל בהמות וחיות יש בהם צד טוב ורע בהמה וחיה טמאה צד רע ביבשה כי שם טמא וצד טוב בים כי שם טהור ולכך סריס המלך אשר רצה להאכיל לאסתר חזיר כי מדשן עצם ובשר ואסתר לא רצתה לאכול טמא האכילה צד הטוב שבחזיר והיינו חזיר דים שהוא טהור וזה קדלי היינו הטוב שבחזיר והיינו חזיר דים וכן גזירת המן היה נחש כמ"ש ובעו"ה לא הי' כחם אז יפה לבטל כח נחש לגמרי ולכך בכל דור גזירת המן קצת קיים לעשות בישראל נשיכה ועקיצה ולכך מרדכי חשב שדורו זכאי וחשב שנחש נתבטל לגמרי וגזרת המן כלא ולכך ביקש לעשות י"ט לא זכר מתנות לאביונים אבל אנשי כה"ג ידעו כי בעו"ה לא הי' דור שלם ולא היה סריסים מלבעול בת נכר ומכח זה האי דג דאסתרס יש לו תוקף ולא נתבטל לגמרי ורשומו ניכר בכל דור ולכך לא קבלו לי"ט וגזרו מתנות לאביונים כי צדקה תציל ממות ולא יתבטל גזרתו מכל וכל עד ביאת הגואל ולכך כל המועדי' בטלים וימי פורים לא נבטלו לע"ל כי מחשבת צדיקים לא ישוב ריקם לבטלה ומרדכי חשב לעשותו י"ט לא יהי' ריקם רק בזמן משיח שיתבטל לגמרי הנחש יהי' י"ט כמחשבת מרדכי ולכך אינם בטלים: