יערות דבש – חלק ב – קטע 25

וזהו שנאמר במדרש איכה אם תאמר אין חכמה בגוים אל תאמין וא"ת אין תורה בגוים תאמין והכונה על ישראל שהם מפוזרי' בין גוים ואת זו לעומת זו ובאמת הם חכמים וחריפים בחקירה ובפלפול התורה ביותר וכמו שכתב מהרש"ל מעולם לא שמענו בדור אחרון מי שיעלה קושיא בלי תי' בימיו כי ידיהם רב להם בפלפול והפסוק צווח אל תאמר ימים ראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת זאת כי טבע החקיר' חייב כי נתרבה הדעת יום ביומו למרבה החקירה וננס ע"ג ענק ישמעו סברת ראשונים ויוסיפו לקח אבל בעו"ה שפעת רוח ממרום נתמעט לדעת תורת אמת ודין ברור כאשר בעו"ה לרב פלפול אין לנו ממש בכל התורה דין א' ברור שאין בו ספק ושאל' אולי כה ואולי כה ובכל הראי' תמיד יש לדחות ונבוכים אנו בארץ ולכך א"ת יש תורה והיינו אמיתות בלי ספק ופקפוק כלל בחורה אשר צוה ה' בחורב אל תאמין כלל:

ולכן העיקר מה שיש לנו לגדור ובפרט במות ת"ח אשר זה כל מגמתינו להקים תור' בישראל לראות להקים בתולת ישראל בהרבצת תורה ובפרט עם בחורים והכתוב צווח הדודאים נתנו ריח והנצנים נראו בארץ יש ת"ל בנים חריפים לו שמן משחת קודש על ראשם ואין משגיח ואין מחזיק תורה והלא בעו"ה אבד מאתנו כלי יקר אין לנו לא כהן לא מקדש לא קרבן לא מלך לא חזון מאת ה' ואין שיור רק התורה הזאת ואיך נלך בקרי מבלי גדור גדר עשיר וראש יפגשו לקמוץ מלחמו ולתת לבחור הלומד תורה לש"ש והלא ע"ז כרת ה' אתנו ברית בחורב ביום הקהל ללמד ושננתם לבניך והיינו תלמידים כמ"ש הרמב"ם ובושני מכל המתרפים במצוה כזו כאשר הוא בעו"ה ברוב קהלות חלק אירופא שאין מחזיקים ללמד תורה ברבים הם וחכמיהם איך יקראו ק"ש פעמים בכל יום ושננתם לבניך שהוא על תלמידים הלא ישוטטו לבקש דבר ה' ולא ימצאו כלל:

לכן עם ה' חזקו ואמצו ברכים כושלות השמע עם קול אלהים ולא יחת כי בכל יום יוצא ב"ק מהר חורב אוי לבריות מעלבונה של תורה היש עלבון גדול יותר מזה כי נותנים בנותיהם לעם ארצי' לא ידעו בין ימין לשמאל ואין ספק שהם בעלי עבירה כי לולי תורה מי יעמוד בפרץ נגד שאור שבעיסה והמחמץ אפי' באלף לא בטיל וישימו זהב כסלם ובחורים בעלי חמד אשר ה' בקרבם בני אלהי חיים ימאסו לקחתם וכבר אמרתי שע"ז נאמר כסף וזהב הרבתי לכם והם עשו לבעל אי שוטים ידעתי אם יבא א' ותראו כי קצין נכבד ראש ופאר הדור רוצה בכבודו מכבדו ומסלסלו בין כתיפיו ישכן הלא לא יתמהמהו לשדך אתו כי אחות יש לו בבית נדיב והוא יכלכל סיבתו ובחור אחד בעל תורה אשר הקב"ה רוצה בכבודו ואין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה ומכבדו איך לא ימהרו לשדך אתו בכל אופן והוא גברא דמרא עלמא חפץ בו וע"י כן בעו"ה תפוג תורה ואבדה חכמת חכמים ובעלי תורה ימותו כי תמיד אראלים ומצוקי' תופסי' בצדיק והקב"ה רצון יראיו יעשה וממלא רצון מצוקים אבל אם הקב"ה רואה שאינם משגיחי' בכבוד התורה וטוב להם דינר אחד ממאה דברים בתורה א"כ מה לו לעשות חפץ מלאכי מעלה אשר חפיצים ומשתוקקים לחברת הצדיק ות"ח ומסכים ע"י ולישראל משפיע עבורם מאות דינרי' ודטב' ליה עבדי ליה והקב"ה מקפיד בכבוד צדיק יותר מכבודו ומבטל רצונו מפני רצון צדיק כמ"ש בגמרא דסנהדרין בפ' חלק וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה' אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו ממשמע שנאמר העיר הזאת אינו יודע שהוא יריחו אלא עיר הזאת אעפ"י שאינו שמו ולא עיר אחרת ע"ש יריחו דכתיב בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחו באבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה תניא באבירם בכורו לא הי' לו ללמוד לאותו רשע בשגוב צעירו הי' לו ללמוד וממשמע שנא' באבירם בכורו א"י ששגוב צעירו אלא מלמד שהיה מקבר והולך מאבירם עד שגוב:

והדבר תמוה כיון דכבר יליף מדיוקא דקרא דאחרת ע"ש יריחו ויריחו ע"ש אחרת מה צורך תו להביא הך עובדי דחיאל האלי וגם מה ביקש להביא דתניא מאבירם לא הי' לו ללמד וכו' דמה נ"מ בזה ומה שייכים זה לכאן אם היה ללמד מאבירם או לא רק משגוב וביותר זר ואין ענין כלל להך דמקדם מ"ש שהי' מקבר והולך מאבירם עד שגוב כי מה נ"מ אם הי' מקבר והולך ואין לו סמיכות וענין כלל והמשך הגמרא תמוה:

אבל יובן במעט עיון באר היטב כי בהך דאמר יהושע ארור איש וכו' יש שני פנים אם אמרה יהושע בדרך ספק ואיום אם יהי' כן יהי' כך כמו שבאו כן בתירה בכל תוכחת או אמר כן ברה"ק ובנבואה ורוח ה' דיבר בו ומלתו על לשונו ככל דברי נביאים שלא עינו מלבם ואת אשר ישים ה' בפיהם אותו ידברו וכן דבר הזה שארור יהיה הגבר לא יצליח אם יבנה בדרך חלטי ונבואה שכך יהיה אשר יקום ויבנה שבבכורו ייסדנה וכו' ולא בדרך איום כלל כמו תוכחות שבתורה רק בדרך אמת ונבואה ולכאורה דבר זה מוכרח דידוע אם אב חטא והבן גדול דלא ימות בעון אב אבל אם הבן קטן נענש בסיבת חטא האב וא"כ איך אמר סתם ארור אשר יבנה יריחו בבכורו ייסדה וכו' הא אולי יבנה עיר ובנו גדול בשנים איך ימות בשביל אביו שחטא ובנה עיר שלא כדבר ה' מה יעשה הבן הגדול בחטא האב ועכצ"ל דלא היה בתורת איום רק ע"כ בתורת החלטי ובנבואה שכך יהיה שאחד יקום ויבנה ויקרה לו שבבכורו ייסדנה ובאמת קמי' שמיא גליא שאותו הבכור לא הי' עדיין גדול ובן עונשין ולכך נספה בעונש אביו משא"כ אם נאמר בדרך איום ועונש קושי' הנ"ל במקומו דאולי יהי' גדול כנ"ל:

אך לפ"ז מוכרח דאין הפי' רק על מי שיבנה אחרת ויכנה שמו יריחו אבל לא על מי שיבנה יריחו ויתן לה שם אחר דהא לא מצינו מי שבנה יריחו וקרא לה שם אחר ולא נעשה כן מעולם ואחד הי' חיאל האלי ופרסם הכתוב שכך עשה וכך קרה לו כדבר ה' ביד יהושע אבל לא מצינו שום אדם שקרה לו בבנין עיר יריחו ממש וקרא לה שם אחר ולא איש אל ויכזב וא"כ איך יאמר בנבואה בדרך החלט בשלמא אם נאמר דרך איום ותוכחת א"ש שאם יעשה יקרה לו כך ואם לא יעשה באמת לא יקרה כמו כל עונשים בתורה וא"כ ל"ל כדברי הגמרא:

אך התינח אם אבירם לא היה בן עונשים אבל אם באמת היה בן עונשים עדיין קושיא מכל צד וצ"ל כמ"ש במשפט החרם בשם מדרש דגדול קללת חכם וחרם דבחטא אין בנים גדולים נענשים בשביל האב ובחרם נענשים וכאן נאמר חרם ארור האיש וכו' ולכך אף גדולים ימותו ועדיין י"ל דלא נאמר בדרך החלט רק בדרך איום ועונש וכללא הוא שלעולם בנו הגדול ימות כי בחרם אף בנים גדולים נענשים וא"כ שפיר י"ל אפי' עיר זאת ואין שמה יריחו והנה המהרש"א פי' במה דאמרו מאביר' לא היה לו ללמוד משום דהיה גדול ואולי בחטאו מת משא"כ שגוב היה קטן:

אך לכאורה יש לומר פי' אחר דלא כמהרש"א דאמרינן ביומא שם רשעים דלא מסקינן בשמיה ופריך הגמרא ממעשה בדואג בן יוסף וכו' וכשגבר טפחתו ואכלתו וכו' ומשני הגמרא חזי מה סילק בי' ופירש"י לכך קרה לו שמת בענין רע הואיל והיה לו שמו על דואג הרשע:

והנה זה נקרא אבירם ע"ש רשע אבירם שהיה בעדת קרח וירד חיים שאולה א"כ פשיטא דהיה לו למות וזהו פי' באבירם לא היה לו ללמוד דקרה לו בסיבת בנין העיר רק תלוהו בסיבת שם רשע אבל בשגוב היה לו ללמוד אך באמת פי' מהרש"א מוכרח דהיה מקבר והולך מן אבירם עד שגוב וגם שארי בניו מתו לו ולמה לא היה לו ללמוד ממיתתם עד שנאמר שמן שגוב היה לו ללמוד וכי גם היה שמותם של רשעים וכו' האי יקרה שכולם יהיו ע"ש רשעים שמם ועכצ"ל כפי' מהרש"א וכולם היו גדולים ותלה הכל בעונש עד שגוב הצעיר וקטן כמ"ש מהרש"א:

ובזה יובנו דברי הגמ' דדריש מקרא דאפי' עיר הזאת ע"ש אחרת גם כן בכלל העונש רק קשה הא ע"כ מוכח דלא נאמר רק בדרך נבואה והחלט שכך יהיה כדכתיב כדבר ה' ביד יהושע עבדו ול"ל דהיה בדרך איום ועונש אולי יזדמן שיהיה הבכור גדול כנ"ל וא"כ איך שקר אמר דלא מצינו שבנה אחד עיר זה והסיב שמה לשם אחר וקרה לו עונש כהנ"ל וע"ז קאמר הגמ' דאין זו הוכחה דכתיב בימים ההם וכו' תנא באבירם בכורו לא היה לו ללמוד בשגוב היה לו ללמד וקשה למה לא היה ללמד במיתת אבירם וצ"ל כתי' מהרש"א דהיה גדול וא"כ אף דנימא דהיה בדרך נבואה חלוטה קשה למה מת וצ"ל כהנ"ל דחרם שאני וא"כ עדיין י"ל דהיה רק בדרך איום ועונש כנ"ל ושפיר י"ל אם יבנה אותו עיר נענש כהנ"ל רק די"ל דלמא לא היה גדול רק דתלה סיבת מיתתו בשביל שנקרא על שם רשע ולכך לא היה לו ללמד וע"ז קאמר מה ת"ל שגוב צעירו מלמד שהיה מקבר והולך א"כ קשה משאר בנים למה לא היה לו ללמד ועכצ"ל משום דהיו גדולים ודברים הנ"ל מוכרחים וא"ש ודברי הגמ' ברורים כפתור ופרח ועכ"פ צאו ולמדו כי קללת ת"ח יותר מעונש הנזרק מפי הגבורה דבזה לא יומתו בנים על אבות ובזה פוקד עון אבות על בנים כנראה מהך מעשה דחיאל כי מאוד הקב"ה חס על כבוד חכמים והוי זהיר בגחלתן וא"כ איפא איך לא נחלק כבוד לתורה כמ"ש ובאמת תחלתו קשה לת"ח והוא ארץ נגב ולחמו צר ודוחק אבל באמת סופו מתוק וסוף הכבוד לבוא והמשיא בתו לע"ה תחלתו מתוק וסופו מר כהדין חזרת וכבר אמרו חז"ל צריך לשקועי' בחרוסת שהוא מרמז על התורה וע"ה צריך לכרוך בבעלי תורה ולהתדבק בם כי סוף הכבוד לבא:

וקהלת מסיים סוף דבר הכל נשמע וכו' ודרשו במדרש סוף דבורו של אדם הכל משמיעין מעשיו כשר היה ירא שמים היה ופי' אלו דברים הוא כך כי אל תאמין בעצמך עד יום מותך אפילו אתה צדיק גמור יקרה לך ח"ו וסוף דבר קודם מיתה שתהיה רשע ח"ו וכאשר הגיד ירמיה ונחום ליאשיה דלמא ח"ו אגב צערא מחרף וכו'. וכמו כן להיפך אם רשע קודם מותו בסוף דיבורו חוזר בתשובה וישוב אל ה' וירחמהו ובשעה אחת קונה עולמו:

וזהו כוונת המדרש סוף דיבורו של אדם הכל משמיעין כשר היה ירא שמים היה פי' בסוף וגמר דבריו ברגע שמת בו שם אדם נתפס אם צדיק אם רשע היה ואז תלוי שהבריות משמיעין ושופטים אם כשר וירא שמים היה כי הכל תלוי בזה הרגע בסוף דבריו ולכן באמת צריך רחמים ולבעי אינשי רחמי עד זבולא בתרייתא וזהו הכל בהתדבק בתורה כי היא אגוני מגני ואומר שם במדרש שאלו לשלמה סיפא דכולה מה אמר להם סוף דבר את וכו' והיינו כמ"ש כי שלמה חכם וראה הנולד ואמר סופו זבולא מה יתרון בכל עמלו ואמר סוף דבר את אלהים ירא:

והנה אמרו שם בגמרא כאשר אמר אליהו שקרה לחיאל בשביל קללת יהושע אמר אחאב השתא לווטא דרבו משה לא אתקיים דכתיב ועצר השמים ואנא פלח לעכו"ם והוא שבוק לי מטרא למיזל לטותא דתלמיד אתקיים מיד ויאמר אליהו חי ה' אם יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי מיד בעי רחמים ויהיב ליה אקלידא דמטרא ויש להבין באחאב איך היה כ"כ קשה עורף כי ראה בחוש שנתקיים קללות יהושע בעי וא"א לייחס הדבר למקרה ובאמת איך יובן הקושיא וגם אליהו דנשבע עדיין קושי' אחאב יותר חזקה קללת תלמיד תלמידו של משה נתקיים וקללות משה לא נתקיים וגם למה ביקש שיהיה נמסר לו המפתח והלא כתיב ויגזור אומר ויקום ויותר יש לתמוה על מנין שהיה דוקא שלשה שנים לא העדיף ולא החסיר והלא דבר הוא:

אבל נראה כי כבר ידוע מה שאמר הנביא היש בהבלי גוים מגשימים והיינו כי יכולים לעשות פעולות ע"י כשוף והורדת שפע ע"י טלמסאו' וכוכבים וכחות ושרים עליונות ממש לא יבצר מהם דבר כי חלק ה' להם והוטב משטרם וכחם בתחלת הבריאה אבל לעצור הגשם או להוריד אין יכולת בשום שר ומזל ונלאו המכשפים ולכך אמר הנביא היש בהבלי גוים מגשימים כי זה אין בידם ולכך כאשר התרה משה מבלי לעבוד עכו"ם לבל יפתו אם הע"ז מושיעים ולכך אמר ועצר השמים ולא יהיה מטר וזה א"א ביד הבלי עכו"ם ואחאב הרשע בדבקו בבעל לא הגדיל בין קודש לחול וחשב בטעותו כשם שאין ביד הבעל ושארי עכו"ם לעשות דבר בעניני גשמי' כי כך הוטבע הבריאה כי אין יכולת ביד הקב"ה והוא מהנמנע בידו להכחיש בזה הטבע ולכן אמר לטותי' דיהושע נתקיים כי זה סיפק ביד ה' לעשות אבל לטותא דמשה לא אתקיים כי בגשמים קצרה ח"ו יד ה' לעשות ולכן אליהו להוציא מינות ואפקורסים מתוך לבו נשבע שלא יהיה טל ומטר וכן היה ומזה ראה והכיר כי יד ה' רמה וימין ה' בכח לעצור אף להוריד גשמים וכרצונו וכחפצו יעשה:

אך מה שביקש דוקא מפתח ממטר הוא ליישב הקושיא למה לטות' דיהושע יותר אתקיים ממשה אבל קרא אמר הנני שולח וכו' והשמר בו כי לא ישא לפשעכם ויש להבין מה בכך שהמלאך ושליח לא ישא פשעי' מ"מ אם יחטאו ישובו לה' המשלח והוא ישא פני גבר כדרכו נושא עון אבל הישוב הוא כך כל זמן שהגזירה ביד הקב"ה ממהר למחול וישוב וניחם אבל כשנמסר הגזירה ביד שליח אין הקב"ה מקבל חשובה במהרה ואינו מרחם כי לא כך המדה כיון שכבר ניתן רשות לשליח ולכך כתבו בימים נוראים כל זמן שלא נמסרו הפתקים ליד שלוחים עדיין מועיל בקל תפלה אבל בשמיני עצרת שכבר נמסרו הפתקים ליד שליח שוב קשה התרופה לבטל הרעה ח"ו ולכן אמר ה' כשאני מוסר דברי ביד שליח השמר כי קשה לשוב אלי והוא לא ישא לפשעכם ואף אני לא אעתר לכם מבלי שומע בקולכם:

והנה הכל נמסר ביד שליח חוץ גשמים וכו' ולכך לטותא דיהושע תיכף כשחרץ נמסר ביד שליח הממונה על כך אם יעבור ורבצה בו האלה הנחרצה ולא היה מועיל חינון וחמלה כדכתיב כי לא ישא לפשעכם ולכך קרה לחיאל כמו שאמר יהושע אבל משה שאמר בעצירת גשמים זו לא נמסר לשליח ונשאר ביד ה' וה' חנון ורחום חומל עמו ואין ממהר לשלם גמול לאויביו אף כי לעמו ישראל אשר בכל חטאם לא סר חביבותו ולכך האריך אפו והמטר ניתך ארצה:

ולכך אליהו כאשר ביקש שיהיו גשמים נעצרים אלו נשאר מפתח ביד ה' פשיטא שהיה חומל לכך בעי רחמי ויהיב לי עקלידא וכיון שנמסר לשליח שוב קשה התשובה וחמלה ולכך נעצרו הגשמים ויכירו וידעו כל העם טעם למה לא נתקיים לטותא דמשה ע"ה וכי יש ביד ה' לעצור ולהוריד גשמים ואתי שפיר:

אך למה דקצב ג"ש הוא כך דיש להבין תמיה גדולה כי הפסוק אומר שלא היה מטר כלל בכל א"י ואפילו עשב למאכל בהמה לא היה בנמצא ומה עשו יהודה ובנימין והלא היה יהושפט מלכם צדיק וישר וכל משרתיו צדיקים ומה יעשו המה האף יספה צדיק כרשע ובפסוק לא משמע שלא היה רק בחלק אחאב מטר כי הכתוב אומר סתם אם יהיה טל ומטר וכן אח"כ אמר ואתן מטר על פני האדמה מבואר שלא היה בכל אדמה גשם וכן מורים כל המקראות שלא היה בכל ארץ הגשם והתמיה חזקה איך לא צווחו בני יהודה אל אליהו כמו אחאב ששלח אל כל גוי לבקש אליהו ולמה לא שלח יהושפט והדבר מתמיה:

אבל תדעו אמיתת הדבר כי מבואר בסדר עולם כי שבע שכבשו ושבע שחלקו כלו בשנת תק"ג לאלף השלישי לבריאות עולם וא"כ בשנת תק"ד התחילו למנות שמיטות ויובלות כי לאחר י"ד שכבשו וחלקו התחילו שנות שמיטי' ויובלות כמבואר בגמ' דערכין ואותו שנה שקרא אלי' לרעב מבואר בסדר עולם שהיה בשנת שלשי' וארבע לאלף הרביעי לבריאות עולם א"כ היה בין התחלת מנין שמיטה עד הרעב ההוא תקל"א שני' ות"ק שני' עלו למנין שמיטה ויובלות וקיימ"ל כר"י דשנת חמשים עולה לכאן ולכאן וא"כ כל מאה שנים עולים בשמיטות ויובלות ונשארים לחשבון משמיטות ב' שנים אם כן כשתצטרפם לל"א שנים הנשארים מת"ק הרי כאן מ"א שנים כי בכל מאה ב' שנים ומ"א שנים בשמיטות הרי שנת מ"א ערב שמיטה כי שנת מ"ב שמיטה ששה פעמים שבעה וכבר נאמר בשמיטה הבטח' ועשת הארץ לשלש השנים ועיין ברמב"ן על התורה שדעת ספרי בכל השנים היה לשלש השנים כאלו היה אח"כ שנת יובל ע"ש ולפ"ז אם היו ישראל משמרים השמיטה כראוי וחל עליהם ברכה והבטחה האמורה בתורה לא היו מקפידים אם הגשם נעצר שלשה שנים כי כבר נתברכו שיהיה התבואה ישנה מספקת לשלשה שנים אבל זו בית יהודה ובנימין צדיקים שומרי משמרת ה' שמיטה כראוי אבל אחאב ועמו שעזבו ה' ולא שמרו שמיטה כלל ואף עליהם לא חל הברכה והבטחה לעשות לשלשה שנים ועליהם יבא הקללה כי רעה תבא להם באם לא יהיה מטר שלשה שנים להצמיח זרע ולכך לא היה הקללה רק לאחאב ולעם מרי לא לירושלים ובנותיה ולכך לא צעקו יהודה ובנימין אל אליהו ולכך קצב שלשה שנים כי אלו היה יותר יהיה הדבר נוגע לבית יהודה ג"כ וזה לא רצה לעשו' להרע לעם ה' וצדיקי' וא"ש:

ומזו תשפטו כמה כח גדול של תורתינו וכמה גדול כח של צדיקים גוזרים וה' מקיימ' ומשנה מערכת שמים כאשר באמת יש ליתן טעם למה שלשה לא נמסרו לשליח של חי' ושל תחה"מ ושל גשמים:

אבל תדע כי של חי' אין הכונה של מעוברת להוליד רק הא ילפינן מקרא ויפתח ה' את רחמה הכונה שהיתה עקרה ונתעברה וכן הפי' של חי' עקרה תלד והנה כלל כל מה שאינו ביד מזל רק כפי הנהגת אדם אם לטוב ואם לרע וא"צ לשדד המזל נמסר ביד שליח אבל כל מה שנמסר ביד המזל ההוקבע בטבע מזמן בריאה וה' משדדם זהו לא נמסר ביד שליח כי אין כח לשדד המזל שהוא ג"כ שלוחו של מקום והוקבע בטבע מבריאת עולם ומה אולמא וכו' ולכך צריך הקב"ה בעצמו:

וידוע בנים חיי מזוני לאו בזכותיה אלא במזלא תליא ולכך של חי' שהיא עקרה להוליד שתלי' במזלא ולשדד המזל וכן תחה"מ כי חיים תלוי במזל ומגזיר' המזל וכפי משטרו ימות ולא יחיה כלל וקב"ה מחייהו הרי משדד המזל וכן מטר דאמרינן היינו מטר היינו פרנסה כדאמרינן בגמ' להדיא ומזוני לאו בזכותא רק במזלא וקב"ה משדד מזל זהו אינו אלא ביד קב"ה ולא ביד השליח כי אין בידו לשדר המזל ודברי חכמים עמוקים אשרי למי שעמלו בתורה ועוסק בו לשמה וזוכה לדברים הרבה הן שמים לא זכו בעיניו והם הכוכבי' ות"ח שעמלו בתורה גברו על הכל ולכן אי שוטים שאין רצונכם להתחתן בת"ח ויאמרו לא יצליח בעסקיו אדרבה בע"ה תלוי במזל ומי חשב מזלו התולדה והעיבור ואם יצליח בימי נעוריו אולי מערכתו רעה בימי זקנתו והם בני חילוף כי מערכת כוכבים ישתנה אם כה וכה אבל ת"ח יש בידו לשנות מזל ואין מועד וזמן טבעי בפני ת"ח וכמו"כ היושבים בא"י אין מזל מושל ות"ח בתורתו יש לו קדושת א"י: