יערות דבש – חלק ב – קטע 24

ולכך נאמר בחכמתו המונה במספר צבאם לא העדיף ולא החסיר וכן ישראל הם במנין וכל אחד צריך לקיום עולם תחתון ועליון איש ואיש על משמרתו ועבודתו הקודש ולכך אמרו פושעי ישראל מלאים מצות כרמון כי אף שכל א' יש לו דבר אחד לתקן זה בכה וזה בכה עכ"פ הם מיוחדים במנין ובמספר מכוון כי כל אחד מוכן לעשות דבר לתקון עולם אם נסתר או נגלה מורגש ובלתי מורגש כאשר אינו מורגש כל כחות הכוכבים:

ולכך אמרו כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו מקיים עולם מלא כי כל ישראל הוא צורך לעולם ובחיבור פעולתם ישתלם העולם ולכך באו ישראל במנין ולא במקרה ולא הם מרובים למאוד בעמי' ע"פ אדמה כי הדבר כמ"ש כמו שהחסרון גנות כן עודף בלי צורך גנות ולכך אמר בלעם מי מנה עפר יעקב ומספר רובע ישראל כי באו במספר מכוון כי כל צורך בו לא העדיף ולא החסיר ולכך אינם כ"כ מרובים כעכו"ם שבאים במקר' ובטבע התולדה וזהו מאמר הפסוק לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם וכו' והבן:

ובזה יובנו כי כבר אמר המקונן בקינות שחיבר הקליר כי איכה פירושו איכה ואי' הבטחת אברהם כה יהיה זרעך וכו':

ולכך משה אמר בטעם ראשון שיהיה ככוכבים גדול וקטן שם הוא גדול משפיע לקטן ולא כן אתם רוצים להיות כי רצונכם להיותכם שוה אלו כקטן כגדול ולהאציל עליכם בשוה וזהו אי אפשר ולכך אמר איכה הבטחת אברהם כה יהיה זרעך שיהיה גדולים משפיעים לקטנים ולכן א"א לבדי לישא טרחכם ותהיו שוים כי אם הבו לכם אנשים וכו' ואשימם בראשיכם ויהיו גדולים משפיעים לקטנים ובזו יקוים הבטחת אברהם כה יהיה וכו':

ישעיה הנביא דיבר בטעם שני שנמשלו לכוכבים שישמרו נתיבת' ומסילת' ולא ישנו אורחם ולא ישיגו של חבירו וצווח איכה הבטחה זו שנא' כה יהיה זרעך וכו' כי היה לזונה ושינו אורחם ועקלו נתיבתם ופגעו בשל חבריהם והי' לזונה למעול מעל בחקם וליטול של חבירו כמאמר כספך הי' לסיגים וכו' ולכך צווח איכה יהיה זרעך:

ירמיה צווח על טעם שלישי כי כה יהיה זרעך מורה שמנין ישראל יהיה מכוון וצורך עולם ולא יחסר מס' רבוא כנודע ובגלות בעו"ה רבים אשר נהרגו ונשאר מתי מעט ובאמת העולם שמם ותלוי ברפיון ולכך צווח איכה ישבה בדד העיר רבתי עם במספר מכוון ועתה ישבה בדד מתי מעט אין כח לקיום עולמות ולכך צווח איכה הבטחת כה יהיה זרעך והבן:

כללו של דבר כל איש ישראלי עומד על משמרתו בעבודתו לתקן עולם ומשטרו בארץ ושמים ומכ"ש צדיק ות"ח יסוד עולם מה נשגב ומה עצום חילו ומה רב פעולתו בקרב ארץ ובעו"ה כשמת עולם שמם כי מי יחזק בדקי עולם שנבטל כחותיו ודומה לגוף שנחסר אחד מכחותיו הנה הרבה דברים שעי"כ יתחלשו ולכך בעו"ה במות צדיק עולם חרב ולכך ראוי לבכותו להתאונן וכל אחד יראה להתחזק בתורה ויראה לחזק הבדק מעולם ולקנות שלימות אשר הי' לו וכל אחד החוזר בתשובה ומקבל על נפשו מדה ישרה ומעלה טובה הרי זה מחזק כח העולם וכאלו קיים העולם וכל אחד יעורר בתשובה אבל תכלית התשובה שיתן אדם ללבו קיום התורה והחשק התורה ומי שאינו בעל תורה ונפשו חומד משתוקק מי יתנני היותי בעל תורה כמה דברים הייתי עושה וכמה ספרים שלמתי ירצה לה' כאלו למד ושמש ת"ח למאוד ויותר נבחר מי שמחזיק יד לומדי תורה וגורם שיהיה תורה מתפשט בעולם כי זה העיקר ללמד תורה בישראל:

ואמרינן בגמ' כי בחזקיה הניחו עליו ס"ת ואמרינן קיים זה מה שכתוב בזה אמרינן אבל למד לא אמרינן ופריך הגמ' האמר גדול תלמוד תורה שתלמוד מביא לידי מעשה ומשני הא לגמור הא לאגמורי והדבר צריך ביאור כמ"ש התוספת דהא באמת אמרינן בקדושין כך שתלמוד גדול ממעשה וא"כ מה קושי' וגם יש להבין באמת למה קיים אמרינן אבל לא למד:

אבל נראה כי כבר אמרו בציצית גבי בית הקברות דהוי לועג לרש כי המת פטור ממצות אבל כבר ידוע כי כל מי שמת ועדיין לא תקן כל התורה צריך להתגלגל כי עדיין אין לו שלימות כי כל זמן שלא קיים כל התורה חסר לנפשו משלימות אבל אם קיים כל התורה כבר קנה שלימות והרי הוא שלם ובא על מכונו בצרור עליון שם יעלה מעלה עין לא ראתה ולא ישוב עוד וא"כ אימת נקרא רש ועני שצריך לילך שני' בזה העולם בגלגול כולי האי ואולי האי יזכה לתקן עצמו ונפשו ובכו להולך כזו אשר ישוב לראות ארץ מולדתו ופשיטא דבזה הוי לועג לרש שנראה לו שעדיין לא תיקן כל תרי"ג מצות ולכן כתבו התוס' בנדה דוקא ציצית הוי לועג לרש דהוי רומז על תרי"ג מצות וזהו הוי לועג לרש דמורה לו דעדיין לא קיים כל תרי"ג מצות ועוד יצטרך לשוב לארץ מאפילה אוי לאותה בושה אבל מי שכבר קיים כל תרי"ג מצות א"כ אין כאן לועג לרש כלל אדרבה שמחה לו שקיים הכל ונשלם הכל ותו לא ישוב ושבתו באור פני אלהים חיים ומלך עולם וזהו אמרם כשמניחי' ס"ת על המת הא הוי לועג לרש יותר מציצית ואם כי בציצית מרומזי' תרי"ג מצות הוי לועג לרש מכ"ש בתורה אשר כל תרי"ג מצות חקוקי' בו באר היטב פשיטא דהוי לועג לרש ולזה קאמר הגמרא דאמרו קיים זה מ"ש בזה וא"כ תו ליכא לועג לרש כיון שקיים כל התורה אך אף שקיים כל התורה ותו לא ישוב דכבר נשלם שלימתו:

אמנם לימוד התורה זהו אש תמיד תוקד לא תכבה וחשק ולהב התורה לא תכבה ותמיד משתוקקים ללמד תורה וזהו בעה"ז לכך היו משתוקקים משה ושאר צדיקים ללמד לאחרי' כי טבע הטוב להטיב לזולתו ולכך צדיקי' בעה"ב שבי' לכאן ללמד תורה כמ"ש בזהר בכמה דוכתי כי חפצם ללמד תורה וזה להם שמחה להטיב ולתקן אחרים יותר מכל חיי עה"ב ולכן אמרינן קיים אמרינן אבל למד ל"א דזה חסר אצלו בעה"ב וכל חפצם ללמד ולכך הוי לועג לרש ולכך ל"א וס"ד בגמ' למד לעצמו ומ"מ לא אמרינן כי תורה אין קץ וא"א לומר שאדם למד כל צורכו ואפי' יאריך ימים כחול ויהגה יומם ולילה לא יגיע לטפה מהים מהתורה כי ארוכה מארץ וכו' ופריך הגמ' מה בכך הא גדול ת"ת שמביא לידי מעשה וא"כ זה שגמר כל המעשה תו לא הוי לועג לרש כיון שכבר נגמר כוונתו ותכלית המצוה שקיים הכל וע"ז משני אמת לגמור אבל לאגמורי אין סוף ואין חקר לחשק ודדי' ירוה בכל עת ללמד עם אחרים ולזה אין קץ לחשק הזה וכל נחת עו"הב אין ערך לו ולכך הוי לועג לרש באמרם שמת ולא יהי' שכיח גביה ללמד אחרים ולכך לא אמרינן למד וא"ש:

והבן כמה גדול כח ללמד אחרים תורה ולהרביץ תורה בישראל עד שצדיקים גמורים אשר הם במנוחתם ובצרור חיים עליון והטיבו כל השלימות האמיתי מ"מ נפשם משתוקק להאציל מטובם וללמד לאחרים ומדעת קונם יש בם כי כל בריאת עולם לא הי' לצורך הבורא ומה צורך לו בעולם רק היותו טוב אמיתי ומטבע טוב להטיב לזולתו אפי' קטן ממנו למאוד ולכך האציל מטובו לעולם ומטיב לברואיו ולכן ראוי לכל איש הנוגע יראת ה' בלבבו להתאזר חיל למלחמת ה' להקים דגל התורה אשר בעו"ה שחה עד לעפר אין בקר ברפתי' בעו"ה העולם שמם בלי ישיבה ומחזיק פרחי תורה עיני עוללה לנפשי מבני עירי וארץ מולדתי ארץ פולין אשר באים הנה כמרחק ב' מאות פרסאות נעלם בלתה ורגלם בצקה ללמוד תורה וילכו בלי כח מרחק רב כאילים לא מצאו מרעה אוי איך נהפכו שנים הקדמונים אשר היו נאמר עליהם משם תצא תורה אשר היו מחזיקים ישיבות רבות זכי חולקכם בני קהילתי המחזיקים ישיבה וענתה בכם צדקתכם ביום מחר כי תבאו על שכרכם כי אתם מחזיקים בתורה ואם א"א לכם להספיק הכל אחד המרבה וכו' אבל עכ"פ התור' מתמוטט אוי לי בדור הזה מה שאני רואה שנתמעט התורה ותופשי התורה הם מעוטי דמעוטי לא ידעו ולא יבינו ישרות התורה ליישר התורה בתלמידים:

ואמרו בימי אחז כבה נר מערבי ביום הזה שהוא ח"י תמוז וקבעו בו תענית כמבואר בש"ע א"ח ואמרו בגמ' דשבת עדות היה וכו' וזהו נר מערבי שנותן בו שמן כמדת חברתה וממנה היה מתחיל ובה הי' מסיים וזהו היה עדות ששכינה שורה בישראל וצריך תלמוד למה זה עדות ששכינה שורה בישראל ואם כי הי' מופת חוץ לטבע הלא הרבה מופתים ושנוי טבע שהיו במקדש כנודע:

ואמת כפי מ"ש במחברים כי לכך היו נרות דולקים בהיכל אף כי הכהן לא היה נכנס רק ביום והיה חלונות שם שלא יהנה בהיכל מאור שכינה שהיה מבהיק מק"ק להיכל כמ"ש הרא"ש ביומא בשם ירושלמי דכשהיה ארון היה הכהן הולך לאורה של ארון ולכך היו הנרות דולקים כדי שלא יהי' ניכר אור הארון ונהנה וא"כ א"ש עדות לישראל ששכינה שורה בישראל כי לולי כן לא צורך אורה כדאמרינן וכי לאורה הוא צריך וכו':

זהו מה שנראה לכאורה אבל ביותר יש להבין מה ענין זה ממנה היה מתחיל ובה היה מסיים ונראה כי שבעה נרות הם שבעה חכמות כי ידוע כי חכמה הוא מכונה בשם נר חכמת אדם תאיר פניו ושבעה נרות הם חכמת חיצונים ונר מערבי היא חכמת תורתינו הקדושה שכינה במערב וכל החכמות משתלשלות מתורתינו ומשם מקורם ושמה ישובו כי כולם הם נערות המשרתות את המלכה כמ"ש הרמב"ם שהם לרקחות ולטבחות וכולם צריכים לתורתינו כאשר הארכתי בזה וחברתי ספר מיוחד וע"ז אדני הספר הוטבע כי כל החכמות הם פרפראות וצורך לתורתינו כאשר חכמת גימטריא שהוא חכמת המדידה ונכלל בו חכמת המספר ותשבורת ואלגעברא צריך מאוד למדידת עגלה ערופה ומדידת ערי לוים ומקלט ותחומי ערים:

חכמת המשקלות שהוא חכמת מיכאנ"קי צריך לב"ד לדקדק להבין במאזני צדק ועול חכמת הראי' שהוא אפטי"ק צריך ב"ד הגדול לדעת לברר זיופי כומרי עכו"ם כי יעשו בתחבולות ההמה מראות משונות מורים פרצופים משונים נפלאים ומי שאינו בקי יאמרו כי רוח זרה בתוך המראה וכך היה מקדם הכומרים עכו"ם מטעים להבאים בבית עבודתם כאלו רוח מורה להם מתוך המראה אשר לא ידעם וגם מורה באצבע והם הכומרים היו יושבים בחדרי חדרים וע"י טוב מעמד ומצב המראות כפי תנועתם כן נראה לעם במראה העומד בחדר ואין איש למולו עושה כן ולכך חיוב על ב"ד הגדול לדעת תחבולות ההוא לבאר ולברר טעות השוטים אשר היו וכהנה רבות הצורך חכמה זו לעדים שאמרו שעמדו מרחוק ו ראו המראה אם קשת הראיה כ"כ הולך אם ביושר אם בעקלתון:

חכמת התכונה הוא חכמת ישראלים סוד עיבור לדעת מהלך תקופות ומזלות ולקדש חדשים:

חכמת התולדה שהוא חכמת אצטגנינים ונשתמשו בו בימי חכמי הכלדים הוא שער גדולה להלכות עכו"ם כי כך היה כל מעשה עכו"ם להקטיר למלאכת שמים וכל מעשיהם היה בחכמת אצטגנית ותולדות ויפתו אחרי הוברי שמים ומזה נולד כל חכמת הקסם וכישוף בעשותם טלמסאות וצורות לכוכבי שמים והכל על פי חשבון מהלך ושיעור התולדות ורבים טעמי מצות שנייסדו על זו כמ"ש הרמב"ם כאשר הארכתי בזה בספרי הנ"ל:

חכמת הטבע אשר נכלל בו חכמת רפואה בכללי צריכה מאוד לחכמת התורה הן לדעת ולהבחין דמים דמי נדה אם טהור או טמא והוא חכמה לא שערו כל חכמי רופאים זמנינו ואחז"ל טבע הארץ לא ידענו ודמא קחזינא הרי צריך לכך חכמת הטבע ומחקר לרפואה וביחוד לדעת בשפיר אם תוך מ' יום או לאח"כ ולהבחין בין זכר לנקבה צריך חכמה הרבה וחקירה נפלאה וכלו כל חכמות בחקירתם ולא יגיעו לכך ומכ"ש שצריכים להבחין כאשר יכה איש את רעהו אם יש בו כדי להמית ואם מת אם בשבילו הוא ועל איזה חולה מחללים שבת:

חכמת צמחים ומחצבים כמה גדול כח החכמים בזה בענין כלאים לדעת שיעור יניקה עד כמה ומה הוא טעם התערבות ואיזה מין מותר בהרכבה ואיזה אסור ובזה נכלל טבעית בב"ח לדעת איזה מין יש בו הרכבה או לא ואיזה מין חיה או בהמה וחכמת אומנות שקורין קאך שחכם בו אפלטון בתקוני אכילות ומזגי' וממנו נולד חכמת הרקחים ואפטיקין בל' אשכנז היא הצריכין להבין טעמי קרבנות מנחות ונסכים ופיטום הקטרת:

וחכמת אלקימייא ובכללן פידמיע בכל חלקי התכת מתכות ושינוי טבעי מחצבים וכדומה הוא צורך להבין טעמי בנין משכן ומקדש איזה לכסף ואיזה לזהב ואיזה לנחושת וברזל וטעם אבני חפץ באפוד סגולתן וכהנה סתרי הטבע מסתעפים בשרשו חכמת סימפאטי ואנטיפוטי שצריכים לב"ד של ישראל לדעת מה היא מגדר סגולה וטבע הענין ואין בו מדרכי האמורי ומה שאין בו כלל שורש בחכמה הנ"ל והוא מדרכי האמורי:

ובחכמת הציור ונתוח יכירו על בורי' חכמת היד וחכמת פרצוף ומי שאינו בקי בזה בטוב לא יבין חכמה הנ"ל על בורי' ובזה נשיג ענין שיר השירים בתוארי שבח הגוף ראשך ככרמל ופי' אתה תחזה כמ"ש הזוהר מחכמת ההגיון ומבטא נבין כל חכמת הדקדוק ונועם מליצה ומופתים אמתים ומזויפים ודברי צחות בתורה ובנביאים:

מחכמת המוזיקא אין לדבר כי הוא חכמת השיר ובזה נבין כל ענייני הטעמים ונקוד השיר השירים בתורה ונועם מליצת לוים וכדומה בכל פרטי דברים והם נגונים ישרים לשמח לבבות להסיר מרה שחורה ולקנות הנפש שמחה שיחול בה רוח אלוה כמעשה הנביאי ומה רב כחו של חכמה זו אשר כל מלאכי מעלה וגלגלי שמים כלם ינגנו וישירו בשיר ונגון נועם כפי סדר טוב הקולו' וחצי קולות וכולם יש להם שרש בחכמת אמת וכל תנועה יש לה שרשים וכבר הארכתי גם כן בספרי הנ"ל כיצד היה כוונתם בתנועו' עולמות עליונים בנגנם ובשירם ובתנועותם כפי הנועם והניגון בחכמה הנ"ל בפה ובכלי להשמיע קול אחד:

וכמו כן חכמת בעלי נימוסי' שקורין יודצאליס ביוריס קאמוניס שהוא משפט הכולל ושוה לכל נפש הכל צריכים ב"ד לידע להבחין בין משפט אלהים ומשפט בני אדם ומשפט אלהים צדקו יחדיו ומה שהיה ב"ד צריכים לתקן עם המלך אשר במשפט יעמיד ארץ לצורך תיקון מדינה וכהנה רבות חכמות אשר הם בכלל שבע חכמות וכולם סניפי' לתורתינו ומשרתת הנערה תורתינו הקדושה וע"ז אמר שלמה אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה וכו':

וזהו מאמרם על הנרות נגד נר מערבי ממנה היה מדליק ובה היה מסיים והיינו כמ"ש כי ממנה מקור החכמות ובה היו מסיימים החכמות כי הכל ישובו למקורן כמו הים אשר כל הנחלים הולכים ממנו וכאשר הולכים כן שבים ללכת וכן הדבר בכל החכמות ממנה מדליק ובה מסיים כולם ספלים אצל התורה:

אך תדע כי כל החכמות בנויות על הקדמות מושכלות ראשונות יולידו שניה ושניה שלישית וכן תמיד והמשכלת ראשונות בנויות על החושים ולכך יקרה בהם טעות כי אבות חטאו בנים אינם הרצון כי החושים יטעו כאשר יקרה לחוש פתאום קול תוף באזניו ובאמת אין קול ואין קשב וכן בעינים לפעמים יראה קרוב והוא רחוק שחור והוא לבן ולכן אף התולדות טעות וזהו הכל מה שמושג ע"י מחקרו שכל המושג ע"י מופתים והקשים שכלים לזה צריך הקדמות כאשר רמזו בזה כמה פעמים בצחות לשונו בעל ספר חובת הלבבות:

אבל מה שמושג ע"י רוח הקודש א"צ הקדמה ומושכל ראשון והצעה וסדר לימוד רק מושג מעצמו ולכך לא יפול בו הטעות דרך משל מי שלא ראה ספינה בלב ימים הוא חוקר בשכלו להיות מושכל כי ישנו איי הים ואנשים אשר בקרבה באו לשאר ארצות וא"כ תשכיל מאין באו וע"כ ישפוט בשכל שיש דבר שיכול לשוט בו בים ויעברו בו אנשים אח"כ צריך לשפוט בשכל כיצד יעברו וכיצד יהיה אופן עשיית הספינה לבל יטבע בגלי הים וכדומה אמנם האיש אשר עבר בים וראה ספינה א"צ לשום הקדמה וחקירה וכן הדבר המושג ברה"ק רואה הדבר מה צריך לחקירה ומושכלות ראשונות:

אבל אמרו שאין רה"ק שורה אלא על מי שכבר קנה חכמה ומושכלות בחכמות ובחקירות והשחיז שכלו במשחזת השכלי' ועשה לשכלו הבנה טבעית לחול עליו שכל הקודש ורוח אלוה ולכך אמרו אין שכינה שורה אלא על חכם וכו' כדכתיב יהיב חכמה לחכימין וזהו הכל מרומז במנורה ונרות כי כבר אמרנו כי נרות מנור' מורה על חכמת חיצונים ונר מערבי על חכמת התורה וכולם צריכים הקדמות לקנין החכמות ומושכלות ראשונות כנ"ל ולכן צריך ליתן בו שמן שהוא כמו מושכל ראשון והבנה לקנין החכמות וכן אפילו על נר מערבי צריך שמן כמדה חברתה כי גם התורה צריך מתחלה הבנה טבעית במושכלות וכל החכמות אליה ישובו להשלים אותה ולכך בה היה מסיים כמ"ש אבל כאשר כבר היה לתורה הבנה טבעית במושכלות וחכמת כראוי והוא שמן כמדת חברתה חל עליה רוה"ק ושפעת שכל הקודש להאיר חשכים בלי הבנה ומושכלת כלל ואין צריך למופת וחקירה כלל כי רה"ק נוססה ואין צריך להבנה ומושכל עוד ולכך כאשר כלה השמן בכל הנרות ולא הספיק הבנה טבעית ומושכלות ראשונות להשיג עוד וקצרה יד המושכלת להשיגו היה נר מערבי דולק מעצמו בלי שמן והוא רוח שמים ממעל המאיר דבר בלי שמן ומה שקצר יד המושכל להשיגו השיג בעל רוח הקודש וזהו ענין נר מערבי שהיה דולק כל היום בלי שמן כלל ובלי הבנה קדימה וטבעית כלל:

ולכן השיגו בעלי רה"ק יותר מה שנלאו חכמי מחקר להשיגו ולמצוא לו מופת כי רה"ק למעלה ממושכל ולכך היה דולק כל היום בלי שמן כלל:

וזהו מאמרם האמיתי עדות לישראל ששכינה שורה בישראל כי זהו מורה על רה"ק וזהו תכלית ענין נר מערבי ולכך עדות ששכינה שורה וחל עליהם רוח הקודש להאיר להם חשכת השכל.

ומה מתקו ונעמו דבריהם ברוך שבחר בם ובדבריהם

ולכך אמרו במדרש על בהעלותך הנרות ב"ו מדליק מנר לנר מה שאין כן קב"ה וכוונו להנ"ל אין השכל נקנה אלא על ידי מושכלות ראשונות ומראשונות יולידו שניות וכן תמיד אבל שפעת רה"ק מה' אינו כן וא"צ להקדמה ולא מושכל כלל ולכך היה דולק בלי שמן כלל והבנה טבעית:

וע"ז אמר הפסוק טוב שם טוב משמן טוב והיינו מי שמשיג הארת התורה משמו של הקב"ה ברה"ק יותר טוב משמן טוב שהיא הבנה במושכלות וחקיר' מהקדמ' להקדמה כי בהם יולידו טעות וזיוף כי זנתה אמם הובישה הורתם כי החושים אשר עליהם נשען כל בית למודם יקרה בהם טעות וחילוף:

וע"ז כבר אמרנו כי לא תיכף יחול רה"ק כי אם מתחלה צריך השחזת שכל במושכלות עד שיהיה חכם לבב בגבורים וכל נביאי ישראל היו ראש מקבלים ומעתיקי שמועה בתורה שבע"פ ולמדו ושמשו ואף הם העמידו תלמידים הרבה ואח"כ חל עליהם רה"ק והעיקר ללמוד תורה ובפרט לעוללים וצעירי ישראל שלא חטאו ולכך בימי אחז שנעל דלתי בה"מד לבטל תורה מישראל כאשר אין גדיים אין תיישים וא"כ אף רה"ק לא חל ולכך כבה נר מערבי בימיו ופסקה שפעת שכל אלוה ולכך אף שבימי אחרונים הרבו לחקור ולבדוק במושכלות יותר מקדמונים בדרך וחיוב הענין כי יותר נחקור בזמן אחרון מראשון כננס ע"ג ענק ולכן בכל החכמות תמצא בדור אחרון יותר בירור ועמקות יתירה ודרך קצר ויותר ברור מדורות ראשונים חוץ מתורתינו הקדושה אשר בעו"ה לא הגענו לראשונים לצפרנם והוא כי שפעת ממרום פסק ונתמעט יום ביומו ומה יועיל החקירה וכפטיש יפוצץ סלע אם ה' אין בציון שערים המצוינים בהלכ' ומלכה אין בה: