יערות דבש – חלק ב – קטע 23

וזהו מאמר המקונן ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה והיינו כי עי"כ ירד הבהמ"ק לתחתיות ארץ ולא הי' נשרף ע"י אש שהיו האויבים מציתים בו ולכך מפרש המדרש על ממרום שלח אש צדקתך אלהים עד מרום כי הדבר כמ"ש כי למעלה הצדקה שאין אש מכלה ולכך שלח אש ממרום לבל יהיה כליון בבהמ"ק וזהו מחסד וצדקה ודברי המדרש ברורים ומכוונים על בורי' והבן וכבר אמרנו כי אש שלמעלה אינו מכלה ואש של גיהנם מכלה וידוע תדע כי קודם מות האדם בא אש חוץ לטבעי על חולה כאמרם אש דחולה וכאשר נסיון ומחקרים מעידים:

והנה בזה יש הבדל בין צדיק גמור לשארי אדם כי לצדיקים גמורים בא אש של מעלה והוא רק להפריד נפש טבעי מגוף כי נפש טבעי יתדבק באש של מעלה כטבע רוחני לדבק באש כנודע וכמ"ש בדרוש אחר באריכות בזה בסגולת הדביקות אהבה ושנאה נקרא טימפטי ואנטיפטי אבל אינו מכלה כמ"ש ולכך הגוף יש לו קיום כמבואר בגמ' דשבת כי גופות של צדיקים קיימים עד סמוך לתחית המתים אי"ה אבל זולת צדיקים גמורים ביותר בא בתוך אש של גיהנם והוא המכלה לגוף עד שיכלה צורתו וקיום מצבו וישוב לעפר ועיין בשיר השירים רשפי' רשפי אש שלהבת יה ופירש"י שלהבת מגיהנם והוא כי אש דגיהנם נתכנה בפסוק שלהבת ששרשו הב כדדרשינן לעלוקה שתי בנות אומרת הב הב ולכך אש מגיהגם הוא שלהבת כי מבקשת הב הב:

והנה גופות של צדיקים הם נקראים ארזים כדכתיב כארז בלבנון ישגה כי הם יש להם קיום ביותר כי אינם נוטים אחר המותרות וחמדת הזמן ברוב תאוה אשר הם קשים לגוף כחרבות וזהו שחשב המקונן לעורר אבל אמר אם בארזים גופות של צדיקים נפל שלהבת בא אש קודם מותו כמ"ש מה יעשו שארי גופי' שהם מעותדי' להפסד וכליון כמו אזובי קיר:

אבל המקונן ההוא לא שמר לשונו ולא בירר מלולו להבחין כי בצדיקים בא אש של מעלה ולא שלהבת שהוא כינוי לאש של גיהנם ואין מכלה גופן של צדיקים כהנ"ל רק אש שלמעל' בא והוא אמר שלהבת ולכך גער בו ואמר ח"ו שלהבת בצדיקים ליכא כי אין אצלם אש גיהנם כלל רק אש שלמעלה שאין מכלה וא"ש:

וכן אמר אם בלויתן חכה וכו' כי ידוע כי נשמת אדם הוא חלק ממעל וכן הרוח ונפש של אדם וכולם מתדבקים בגוף הגשמי ובעת מיתה להפרידן מה שהיה דבקים ביחד כל ימי חיי' הקב"ה מאציל על אדם אור מלמעלה ומתדבקים בו הנשמה כטבע רוחני להתדבק ברוחני וכן הרוח בנשמה ונפש ברוח ומתפרדים מגוף וזהו תוסף רוחם יגועון כי עי"כ נעשה הגויעה כי מתדבקים ברוחני למעלה וזהו אמרם כי השכינה למעלה מראשו של חולה כי נשמה משכנ' בראש והשכינה למעלה לכך היא מתדבקת בשכינה ולכך מצינו חכמי ישראל שהיו מתנבאים קודם מותם כי הוא התוספת הארת רוח קדושה כמ"ש:

והנה הצדיקים שכל ימיהם לא נטו אחרי תאות החומרי וחמדת הזמן ביותר ונשמרו מהמותרות רק לקיים המין וכל עסקם במושכלת א"כ הדביקות החומר אין כ"כ בנשמה ואדרבה זה חפצם וישעם כל הימים להתדבק ברוחני וכשיבא לידם מהר נתדבק אצלם וגם הארת קדושה מלמעלה ביותר שאת ויתר עוז עד שעלאי גבר ובקל מתדבק הנשמה בו וכן הרוח והנפש ולכך מיתתו נקלה ואמרו חז"ל כמשחל בנית' מחלבא כי הוא מתדבק אל שרשו בקל:

אמנם מי שנטה אחרי תאות הזמן ודבק במותרות והבלי עולם עד שנשקע ונטבע רוחו ונפשי בדיבוק הגוף בדברים כאלה קשה פרידתו ואם ידבק ברוחני מלמעלה זה מושך לכאן וזה מושך לכאן וקשה מיתתו עד לבסוף שיחלש כח הגוף ויתדבק ברוחני וזהו צער המיתה והחלי והנה המקונן הזה כינה לחיבור הלזה גוף ונפש ורוח לויתן כי הוא לשון חיבור ודיבוק כדכתי' העתידים עורר לויתן וכו' ודימה ענין הנ"ל לחכה כמו שנותנים חכה במים ודג לוקחו בפיו ואח"כ מושכי' החכה למעלה ועי"כ בע"כ הדג נמשך עמו וכן הזה כי ע"י תוספת השפעת רוחני מתדבק בו הנפש ורוח וכשאח"כ נסתלק השפע והארת רוחני למעלה אף זהו נמשך עמו מהגוף ומסתלק מגוף ועולה למעלה והגוף כחומר מת:

וזהו אמרו אם לויתן בחכה וכו' אבל באמת טעה בדמיונו ואין עולה יפה כי ע"י חכה מושלים לדג שלא בטובתו כי אין רצונו לעלות מהמים מקום חיותו ויניקתו רק בע"כ מושכים אותו ע"י חכה אבל צדיקים אדרבה הנפש ורוח הדביקות בשפעת הרוחני שהוא כמו חכה ברצון טוב ונפש חפיצה באהבה ושמחה מתדבקים עמו ומצא מינו את מינו ודביקתו בחומרי עכור מעט הוא והוא נשיקה כמ"ש רק בשאר אנשים שהם דביקים ומשוקעים בבור החומרי קשה עליהם לפרוש וכמ"ש זה מושך וזה מושך וזהו כמו חכה שנמשך בע"כ עד שרשעים גמורים הוי אסכרא ואמרו חז"ל כממשיך צמר מקוצים דלאחוריה נשרי' כן הדבר כי הנשמה דביקה למאוד בחומרי וכל החכה אינו מועיל למשכו ולכך אמר כי טעה המקונן באמרו על לוית חן היינו לויתן גופן של צדיקי' חכה כי חכה בצדיקים ליכא כי בנשיקה ימותו ורוחם ונפשם מתדבק בטוב וברצון וא"ש והבן:

והעיקר אשר למדנו מכל זה כמה יש לאדם ליתן ללבו מבלי לילך שובב בדרך לבו בדרכי חמדת הזמן ותאות יצר והבלי יצה"ר להיות נשקע בהבלי עולם ומה יעשה ליום פקודה אשר שלהבת תוקד עד שאול וזהו תכלית ההספד לצדיק ות"ח שמת כי החי יתן אל לבו לומר זהו נפטר בשם טוב וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה' וא"כ אף אנכי אלך בדרך טובים ומי שמבזה התורה אשר יש לו להבין בתורה ועזבם והולך בדרכי הבלי עולם א"כ הספדו לת"ח הוא לשוא וריק ולשון רמי' כי איך יתאונן ויקונן על העדר ת"ח שעסקו בתורה הלא הוא עוזב התורה ואינן חושש לעלבון התורה כלל ובכל יום בת קול אומרת אוי לבריות מעלבונו של תורה כי באמת הכל תלוי בתורה כי כל חמדת אדם הוא מחום יצה"ר המחמם גופו לתאוה כי כל תאות אדם הוא מכח החום שבקרבו כי באפס וביטול החמדה הוא אדם בטל וכלא הי' ולכן מה יעשה אדם לבטל חום יצה"ר ויהיה מ"מ אדם בתואר אדם כי אם יסגף אדם עצמו בפרישות לבטל החום וחמדה יחליש כחותיו והרי הוא כגבר אין איל כלל ונוגע לשמירת נפש:

ולכך עצה היעוצה לבטל חום היצה"ר יעסוק בתורה שהוא אש של מעלה אש אוכלה אש ואין מכלה ואוכל חום אש חמדי של יצה"ר ואין מכלה גופו אדרבה יחליף כח יעלה אבר כנשרים ויזקין בארץ גזעו והיינו תורה לשמה לש"ש לעשות נחת רוח ליוצרו בכל אופן:

ואמרו במדרש טוב שם משמן טוב טוב שמו של תורה משמן שנותני' על בשר המת והענין להבין דברי מדרש הוא מה שאמרו יעקב אבינו לא מת ופריך וכי בכדי חנטו חנטיי' וספדו ספדיי' ומשני מקרא אני דורש וכו' מה זרעו בחיי' אף הוא בחיים ויש להבין למה לא הקשו מקבורה ומכל דברים שנאמר בקר' המורים על מיתת יעקב ולא הקשה רק מחניטה והספד וגם מה מתרץ מקרא אני דורש וכו' עדיין מ"מ הקושיא במקומו וכי בכדי חנטו וכו':

אבל יובן כי יש לדעת טיבו של חניטה מה ביקשו מצרים בזה וכבר אמרתי דבר זה וצריך להאי ענינא כעת ונתחדש בו דבר ותדע כי ידעו מצרים כל זמן שגוף קיים הנפש דבק בגוף ואינו נפרד ממנו כדרך הדביקות כי כל מה שדבק בס"א תמיד לא יפרד הדביקות ולכך כל זמן שגוף קיים הנפש דבק בגוף וכאשר נתעכל הבשר ונרקב הגוף הנפש תשוב למקום המוכן לה וכל עניני מצרים הי' לדרוש אל המתים ולהתקשר עם נפשות המתים כדי שיבואו ויגידו להם עתידות כנודע בקרא וא"כ חשבו כשירקב הגוף יתפרד הנפש ולא יהיה להם נקל לדרוש אל המתים במעשה קסמים וקטרת זרה שלהם כי ירחיק במדבר מקום אשר הרגיעה לילית ולכך נתחכמו לחנוט לגוף המת שיהיה קיום מבלי רקב וכליון ולכך שבעים יום ימשחו אותו בשמן טוב המקיים הבשר לבל יבא בו תולעת ורקב ומניחים אותו בחמה ליבש עד שנעשה כל הגוף יבש כעצם ואבן ומניחים אותו בתוך ארץ וחול וגוף ההוא לא יקבל הפסד ורקבון כלל כי ע"י שמן ויבשותו בחמה נתקשה כעצם ואבן ועוד היום קיימים הגופים שחנטו המצרים בשנים קדמוניות ההם והוא הנקרא מומיי"א שמביאים מארצות מצרי' לכל ארצות והגופות יבשות והם קשי' כעצם והם קיימים בכל אברים וגידי' לא יחסרו בו דבר והוא ע"י חניטה הנ"ל וא"כ שהגוף הי' קיים אף נפש המת היה דבוק בגוף ובזה היו מקטירים לגוף ונפש ועושים קסמים לדרוש אל המתים ולהתדבק בם:

וכבר העידו כותבי זכרונות ספרד פונטי דניסי על יאהן דע שלאדע שהלך למצרים ובהחבא הביא לספינה שלו אלפים פגרים החנוטים הנקראים מומיי"א להוליכן לספרד ובבא באמצע הים הנה הרוחות הדבקים בגופי' התחילו לעשות רעש בספינה והפכו הספינ' לתוך הים וירדו כל העם אשר בקרבה כאבן במצולה והוא יאהן בקושי שניצל באניה קטנה ולאחר הרבה סכנות בא לספרד ויספר אשר קרהו:

ובזה תבין דברי הגמ' בסוטה מפני מה נקרא עצמות יוסף וכו' ולכאורה אין לו הבנ' הא יוסף השביע שיעלהו לאחר זמן רב בעת הפקיד' וכבר יהיה גופו נרקב ולא השביעם רק על עצמותיו שיעלהו אבל לפי הנ"ל ניחא דהיה נחנט כדכתיב ויחנטו אותו מצרים א"כ היה גופו קיים ולא נרקב בשרו כלל ולא היה בו תולעה ורימה כלל וא"כ למה נאמר עצמות יוסף והלא היה כל גוף ולכך משני שהיה לעונש שלא מיחה וכו'.

והנה יוסף וכל השבטים הניחו לחנוט את יעקב כמנהג המצרים ולא מחובם מבלי לילך בעקבותי' הוא כי גם לזה כוונו כי בקשו שיהי' נפש יעקב עדיין דבק בגופו ועדיין משותף עם בניו ובכל צרתם לו צר היותו קרוב ונמנה עם החיים וזכותו עם ישראל היותו עדיין נפשו דבק לגוף ולכך בני עכברייא לא שבקי למקברי' לר"א ב"ש כדאמרי' בב"מ פ"ז ע"ש כי כל זמן שהגוף קיים אצל' ולנפש דביקות בו זכותו משתתף עמהם ומגין עליהם כמבואר שם בגמ' ולכך התחכמו השבטי' אם יכלה גופו של יעקב והנפש תשוב למקומה לצרור חיים לא יהיה משותף זכותו עם ישראל ולא ישתתף בצערם ולכן הסכימו לחנוט אותו שיהיה גופו קיים ואף נפשו יהיה תמיד עמו בדביקו' וזהו ג"כ ענין הספד לכל ת"ח וצדיק כי ע"י הספד שעיקר התעוררות תשובה ועזיבת חטא ופשע נפשות הצדיקים הנספדים נקשרים שם כי ינחתו מה שנתעורר ע"י תשובה וטבע הטוב להתדבק בענין הטוב ולכך הצדיקים מתדבקים בעשות מצוה אשר ינחתו בה בחייהם כנודע בכתבי ויקרי שבח להאר"י ז"ל ולכך מספידים כדי שיהיה נשמת' שם שרוי וקשורה בנו ומשתתפים עמנו וזהו מאמרם אחים הספידא דהתם קאימנא שיש לו קישור ע"י הספד והנה מ"ש יעקב ומשה לא מת הוא הכונה שנפשם תמיד עמנו וחופף אתנו בכ"מ שיש מחנה אף נפש יעקב עמם בקריעת ים סוף נאמר וירא ישראל סבא במ"ת נאמר ויחן ישראל נגד ההר ודרשינן ישראל סבא וכן משה בכל מקום שלומדים תורה נשמת משה משתתף ולכך אמרו משה שפיר קאמר:

ובזה יובנו דברי הגמ' דקאמר יעקב לא מת והיינו כי הנפש תמיד אצלינו ולא עלה למעלה לרום מחביון עוזו וע"ז פריך א"כ בכדי חנטו חנטיי' וספדו ספדיי' דהכל הוא כמ"ש לקשור הנפש בגוף ושיהיה חיבור לנו הלא א"צ לזה לגבי יעקב שבלא"ה נפשו תמיד קשור אצלינו הואיל ולא מת וע"ז השיב כי מ"ש לא מת ולא נפסק החיבור לאו בכל זמנים שוים אם ישראל הם תופסים בעץ החיים אז אף יעקב משתתף עמהם ושוכן אתם אבל אם נטו ישראל אחר הרע ורגליהם יורדים מות אז נפרד יעקב ואין לו בהם חפץ ולא נשא ארץ לשבת יחדיו הטמא והטהור וא"כ כוונת השבטים היה אף שח"ו יעזבו ישראל הטוב וילכו בשרירות לבבם מ"מ יהיה יעקב דבק ולכך הוצרכו לחנוט כנ"ל:

וזהו מאמר הגמרא מקרא אני דורש וכו' מה זרעו בחיים פי' כשזרעו תופסי' בעץ החיים והם נקראי' חיים אף יעקב בחיי' אבל אם אין זרעו בחיים כי רשעים בחייהם קרוים מתים אף יעקב אינו חי כהנ"ל אף יעקב נפרד ואינו בגדר חיים אצלם ולכך הוצרכו לחנוט ולהספיד וא"ש וא"כ כלל החניטה להעמיד הגוף כדי שיהיה לנפש דביקו' בו אבל ידוע מ"ש ביבמות אגורה באהלך עולמים וכי אפשר לאדם להיות דר בב' עולמות אלא שיאמרו דבר שמועה משמו בזה עולם ושפתותיו וכו' והיינו להבין מ"מ אין דר בב' עולמות אבל כשאומרי' דבר שמועה מפיו אז נשמת צדיק מתלבש' שם בלומדים ועומד שם ולכך כשאומרים הל"מ נשמת משה מתקשרת שם כנ"ל ולכך שפיר אמרי' דגר בב' עולמות עולם הנצחי ובזה עולם בלומדים באומרי' דבר שמועה מפיו וגם מתלבש בגוף בקבר בהבל' דגרמי ולכך אמרו שפתותיו דובבות בקבר כי מתלבש בגוף בקבר:

וזהו מאמר המדרש טוב שם טוב שם של תורה שאומרים דבר הלכה משמו ועל הטוב זו תורה יזכר שמו משמן טוב שנותנים על המת זו חניטה שהוא כדי לקיים הגוף ויהיה לנפש דביקות וקיום בזה עולם ושם טוב הנ"ל שאומרים דברי הלכ' משמו יותר טוב ששפתותיו דובבות וא"כ הנפש שב לגופו ויהיה ממלא וגם נתדבק בחיי' כדכתי' אגור' באהלך וכו' וא"כ טוב שם טוב משמן טוב וא"ש:

וא"כ כמה יש לאדם להתדבק בתורה ולשוב בתשובה במות צדיק ת"ח כמה דברים ישי' האדם ללבו במיתת הצדיק כי יאמרו זה מת אולי אנכי אבנ' להגות בתורה ולמלאות מקומו כי א"צ מילוי מקומו בכל דבר וביחוד בהפלגות חידוד רק שהאיש הצדיק היה מלובש ומעוטר במדות רבות וכמה מעלות טובות ובמותו הרי כל מעשיו ומדות וקניני שלימות שהיו לו מופקרים וכל איש ישראל יכול לזכות זה יאמר אני אזכה במדת ענוה שלו וזה יאמר אני אזכה במדת התמדה בתורה כמוהו וזה יאמר אני אזכה במדת לרדוף שלום כמוהו וזה יאמר אני אזכה במדת לרחם נדכאים ולחזק כושלים היות אבי יתומים ואלמנות כמוהו וזה יאמר אני אזכה במדת מדקדק במצוה כמוהו וזה להיות ירא חטא וסור מרע כמוהו וזה יאמר בשאר מדות וכל א' יכול לזכות במדה ומעלה אחת כי הכל קניני שלימות צריכים לאישי ישראלים ולא יחסר המזג וכך מסודר הכל כך וכך ישראלים צריכים להיות שיהיה בהם כך וכך שלימות כי הם מרכבה למרכבה עליונה וכמו שבמרכבה עליונה כל הסדר והנימוס מסודר כך וכך מלאכים צריכים להיות בעלי חמלה וכך בעלי דין ומרי דדינא ואלו אבילי ציון ואלו מליצים ואלו הגיונים מעופפים משוררים מריעים תוקעי' מצהלים מרחפים כן ישראל אלו צריכים מדות אלו ואלו כך וכך שיהיה הסדר ונימוס אצלם ביחד ככל סדר מרכבה:

ואמרו כי שלשה נביאים אמרו איכה משה אמר איכה אשא לבדי טרחכם וכו' ישעיה אמר איכה היתה לזונה קריה נאמנה ירמיה אמר איכה ישבה בדד וכו' והענין למה אמרו כולם בל' איכה וענינו של זה לא כענינו של זה אבל כבר נאמר בקרא ספור נא הכוכבים אם תוכל לספור אותם כה יהיה זרעך ויש להבין למה אמר ככוכבים ולא כחול הים וטפה מים וכהנה דברים רבות במנין:

אבל יש בו שלשה טעמים כי כבר תמהו איך אמר כי אין מספר לכוכבים והלא חכמי תכונה מנו ומצאו כ"ב אלפי' כוכבים והרבה תי' בדבר ותי' אחד הוא מה שמצינו בכל זמן מזמנים כוכבים חדשים מה שלא שערו הקדמונים אף שכליהם בראי' ואויר ארצה יותר טוב משלנו עד שאין לומר כי נחנו רואים מה שלא ראו בעיניהם וכלי הרואים שלהם והיעשה ה' חדשות בארץ לברוא כוכבים חדשים:

אבל הענין כך כי גלגל השמיני הוא עב ויש שני כוכבים בעובו זה למעלה מזה וזה למעלה מזה גדול ותחתיו קטן וא"כ בחוש הראות א"א למנות רק אחד ובפרט כי גדול יבהיק אורו ויכסה קטן אמנם ברב ימים כפי סדרו של יוצר בראשית ישנו כוכבים שהם זה תחת זה מצבם וינועו בתנוע' בלתי שוה עד שיבואו זה רחוק מזה בהרחק מה כפי תנועתם ומה שהיה מקדם לכוכב א' נעשה שני' ואלו הם הכוכבים חדשים הנראים מה שלא היה מקדם ולא נברא בריאה חדשה ואי לזאת פשיטא שאין לספור הכוכבים כי מי יכול לדעת כמה כוכבים זה למעלה מזה ברום ועובי רקיע ואינם נמנים עפ"י הראות כאחד והם באמת שתים שהם הרבה ולכך אמר הקב"ה כה יהיה זרעך כי גם ישראל כך זה למעלה מזה וגדול משפיע לקטן כאשר השפיע משה לע' זקנים וע' זקנים לשאר ראשי ישראל והם לשופטי' אשר תחתיה' ולפעמי' הצעיר וקטן גדול יהיה כאשר קונה שלימות וא"כ לא יהיה צריך להשפעות שני והוא לבדו גדול כמוהו ויחשב לכוכב בפני עצמו כמו הנ"ל שלפעמים ינוע הכוכבים העומדים זה תחת זה והיו לשני כוכבים ולכך נאמר לו כה יהיה זרעך וזהו טעם אחד:

טעם שני כי במוסכם שהכוכבים אינם תקועים ברקיע כמו שחשבו רבי' מתוכני' אבל באמת הם טסי' באויר נקרא טטו"רי ואמת אמרו חכמי ישראל כי כל דבריהם אמת ואמונה וקבלה מנביאים אשר בסוד ה' באו כי כוכבים חוזרים וכן נתבאר במופת חותך כי הכוכבים טסי' באויר וחוזרים וסובבים העולם ואין תקועים בגלגל כלל כאשר הארכתי בזה במקום אחר וביחוד בביאורי לקידוש החודש לרמב"ם בהקדמתו והנה אף שכוכבים הם טסי' באויר מ"מ אינם נוגעים זה בזה ושומרים מצבם וסדר סיבובם והלוכם פעם כה פעם בגובה ובשפלה כפי חק אשר חקק מסדר כוכבים במשמרתם לא יסבו בלכתן ולא יטו לארץ מנהלם ולא יפגשו הכוכבים זה לזה כלל כי שומרים משמרת ה' וכן ראוי לבני ישראל לילך בדרך הישר כפי חק התורה ונימוס אלהי בחוקים ישרים ומשפטים צדיקים לא ישנו מהלכם כלל חוץ להנהגה ישרה ונכונה איש אל עבר פניו בתורה וירא' ילכו לא ישנו בשום אופן וגם לא ישיגו גבול חבירו ולא יגיעו כמו כן לחבירו ולא ישיגו גבול רעהו לא יחמדו ולא יתאוו של חבירו כ"א יהיה עומד בשלו ויהיה כ"כ מורגל אצלו כאלו קבעו הטבע לחוק עולם לא ישונה וזהו טעם שני:

ועוד טעם שלישי כי כבר נאמר המונה במספר צבאם כי הכוכבי' הם מחולקים לסדר עולם כל כוכב ממונה על כח מכחות עולם ויסודות והרכבתן ומזגן זה על עשבים כאמרם אין לך עשב שאין לו כוכב מלמעלה וכללו של דבר אלו יחסר כוכב אחד מעול' הי' העולם חסר ולא היה העולם בשלימות כי כל כוכב ממונה על דבר אחד והם בכללם קיום עולם בשלימות כי צריכין זה לזה וכמ"ש המורה כל עולם כאדם אחד מחולק באברים וגידים ועורקים ודמים ואברים פנימים וכולם בכלל אדם אחד כן העולם מחולק בעשבים צמח אילנות יסודות ארמ"ע בעלי חיים מחצבים וכולם בכלל חיש עיין במורה שם וכמו שיש לכל אבר וחוש כח בפ"ע כח הזנה ומדמה ומשמש כן יש לעולם כוכבים בכוח' נפרדים ליתן לכל דבר כחו ומזה תדע כי לא ברא קב"ה יותר כוכבים אף כי אין חקר לגדולתו כי כמו שיש בפועל חכם חסרון אם יברא דבר חסר בלתי שלם כן יש חסרון אם יברא דבר נוסף מעמד על הצורך כי מה שאין בו צורך מגונה ויפה דברו חז"ל כל יתר כנטול דמי: